שיעור בהלכה לבן דב ותשובה: החזירו חובות לפני שאתם רצים לתספורת - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיעור בהלכה לבן דב ותשובה: החזירו חובות לפני שאתם רצים לתספורת

מעובדי הקבלן, דרך תספורת אג"ח ועד מחאת המתמחים, היהדות מספקת כמה תובנות מעוררות מחשבה על החיים הכלכליים של ימינו

7תגובות

הנוכחים בעצרת המחאה שנערכה בכיכר פאריס בירושלים בקיץ האחרון היו יכולים למצוא בה אירוע סמלי, יש שיטענו מכונן. לאחר כ-2,800 שנה חזרו דבריו של הנביא ישעיהו להדהד ברחובות העיר, הפעם כציטוט מפיו של אחד הנואמים בעצרת. "עורי עורי לבשי עוזך, ציון. לבשי בגדי תפארתך, ירושלים עיר הקודש כי לא יוסיף יבוא בך עוד, ערל וטמא. התנערי מעפר קומי שבי, ירושלים; התפתחי מוסרי צווארך, שביה בת ציון...".

"הציטוט של הנביא ישעיהו בכיכר היה אירוע מרגש - זה היה ממש לשמוע את קול הנביא. אני לא יכול לחשוב על קידוש השם גדול מזה", אומר פרופ' מנחם לורברבוים, ראש בית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון הרטמן בירושלים. "בסופו של דבר, ביהדות הכל חוזר לסוגיית הצדק החלוקתי ולשאלה אם השיקולים הכלכליים הם השיקולים הבלעדיים בעיצוב יחסי האנוש בחברה שלנו. לבני האדם יש הרבה מעגלי פעולה יסודיים - בריאות, ביטחון, חינוך, דת ועוד, וכלכלה היא רק אחד מהם. ברגע שאחד המעגלים נהפך לדומיננטי מדי, אנחנו בבעיה. הבלעדיות של השיקול הכלכלי היא רגע כוחני והרסני מבחינה ערכית ואנושית".

ובכל זאת, מה לממלכת יהודה של תקופת המקרא ולישראל 2011? ההסבר הוא שלמסורת היהודית יש הרבה לומר על המציאות החברתית-כלכלית של ימים אלה. אין כמעט סוגיות של חברה וצדק חברתי שאין להן תקדימים בספרות המקראית, במשנה או בתלמוד: תנאים סוציאליים, עובדי קבלן, פערים בין עשירים לעניים, חובות והסדרי אג"ח, שקיפות ציבורית ולשון הרע.

"כשהקמתי לפני שש שנים את בית המדרש לצדק חברתי כחלק מבית מורשה, המרכז למנהיגות וללימודי היהדות, חשבתי שאני עוסק בסוגיות קלאסיות של רווחה", מספר הרב ד"ר בני לאו, ממקימי עמותת "מעגלי צדק" הפועלת לקידום צדק חברתי. "גילינו ציבור גדול שנדרש לעסוק בשאלות כלכליות שזקוקות להשראה - ולא דווקא מקורות של סמכות כמו פסק הלכה. בעיניי, התופעה הזאת היא חלק מרנסנס גדול יותר של שיבה לזהות היהודית ולארון הספרים היהודי, ולא מתוך מקום של חזרה בתשובה".

בתקופה של חוסר שביעות רצון שמוביל למחאה חברתית-כלכלית, רבים מבקשים לבחון את המציאות בפרספקטיבה רחבה ומעמיקה יותר. "האינטואיציות אומרות שמשהו פה לא בסדר, אבל לא יודעים לשים את האצבע על מה", מסביר הרב לאו. "רוב החברה הישראלית לא רואה את עצמה כסוציאליסטית או כקפיטליסטית באופן מובהק, ולפתע עולה צורך לחפש בעולם היהודי את החמלה ואת נקודת המבט של האחר. הסוגיות האלה באות לידי ביטוי בעניינים אקטואליים: פיקוח על מחירים, חרם צרכנים, זכויות עובדים, מדיניות מיסוי ואפילו תמלוגים על גילוי גז.

"תספורת במצב של קשיים כספיים אפילו רצויה על פי ההלכה"

"רוב המקורות נכתבו בימים שבהם היהודים חיו כמיעוט בתוך חברה לא יהודית. שאלת הריבונות, למשל, היא שיקול משמעותי בשאלות הנוגעות לבנקאות: אמנם קיים איסור לקחת ריבית, אבל אי אפשר לנהל מדינה מבלי לעשות זאת. הדבר נכון גם לגבי שאלות של שותפות במערכת גלובלית, שמירת שבת בתוך מסגרת משותפת, ריסון המשק ורגולציה. בעיניי, זהו אתגר לנסות להעשיר את השפה החברתית והכלכלית דרך המקורות".

לא מדובר רק בהתעניינות ציבורית מחודשת: גם מוסדות החינוך הדתיים ובתי המדרש מנסים לא לקפוא על השמרים ולהתעדכן כדי לתפוס מקום רלוונטי בשיח הציבורי. "רבים בעולם התורני מוטרדים מכך שהקשר בין היהדות למדינת ישראל בא לידי ביטוי רק בשאלות של דת ומדינה וסוגיית ההתנחלויות, וכבר כמה שנים קיים רצון עצום לחזק את הממשקים של היהדות בכל תחומי החיים", אומר הרב יובל שרלו, חבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה, שעוסק רבות בשאלות של אתיקה וחברה. "רוצים לצאת מהגטו הצר של שעון הקיץ וחוק החמץ, ולפרוץ אותו אל התמודדות עם שאלות במגרש המשחקים האמיתי".

אין צמיחה בלי תמיכה

אחד הנושאים שנמצאים בלב השיח החברתי הוא הפערים הכלכליים בחברה הישראלית, שמחזקים את תחושת האיבה כלפי אצולת הממון הישראלית. "ברור שהקפיטליזם החזירי והפערים הבלתי אפשריים שאנחנו עדים להם בישראל אינם יכולים להתקיים בתפישה היהודית", טוען מרדכי (מוטי) בר-אור, בוגר ישיבת ההסדר של גוש עציון, בעל הסמכה לרבנות ומייסד "קולות" - בית מדרש פלורליסטי שעוסק בסוגיות עכשוויות באמצעות מקורות יהודיים. "אבל אני מתנגד לחלוקה של רעים וטובים כפי שמנסה לעשות המחאה. גם בעלי הממון וגם העניים הם חלק מאותה השיטה, ואני רואה בהם תינוקות שנשבו.

"בתפישה היהודית העושר הוא ברכה, בניגוד לנצרות שבה הכסף נחשב לדבר שלילי. אבל הברכה הזו באה עם מחויבות גדולה: מי שהתברך מחויב באופן טוטלי לעשות בכסף שימוש לתיקון חברתי. הכסף אינו באמת שלנו, אלא מופקד בידינו כדי שנסייע לעני ולאביון. זה בא לידי ביטוי במקרא ואצל חז"ל, למשל בסוגיה של שנת שמיטה, שמדגישה את הרעיון שהארץ לא שייכת לאף אחד בטאבו. במובן זה היהדות מתווכחת עם תרבות הצריכה ועם הרעיון של כסף והתעשרות".

לטענתו, הממד הכלכלי נהפך למרכיב כה מהותי בזהות האדם בחברה המודרנית, עד שהוא מאפיל כמעט על כל מרכיב אחר. בנובמבר 2008, בעקבות המשבר הכלכלי הגדול, הוזמן בר-אור לארה"ב כדי להעביר לבנקאים יהודים מתוסכלים סדנה על זהות יהודית. "מדהים לראות מה קורה לזהות שלך כשכסף נהפך לחלק כל כך משמעותי ממנה. הם התחברו לזהות הכלכלית הרבה יותר מאשר לזהות היהודית".

ברוח דברים אלה טוען פרופ' לורברבוים: "ביהדות יש יחס אמביוולנטי למושג הבעלות. מצד אחד יש כבוד גדול לבעלות ולרכוש הפרטי. לעומת זאת, בתורה יש ביקורת עמוקה על מושג הבעלות, מתוך תפישה שבעלות היא תואר שיש לייחס רק לאלוהים ולכן כל בעלות אנושית היא יחסית. כל זה עומד לצד סוגיה חשובה אחרת - המחויבות החד משמעית לצדק חלוקתי כערך יסוד שחוצה את כל שכבות הדת. ברמת המקרו, הבעלות נותנת לגיטימציה פונקציונלית לשליטה ולא יותר מזה. כל אחד מחויב להפריש מכל הרווחים שלו לפחות מעשר כדי לתמוך באחרים. צדקה היא לא עניין של טוב לב במסורת ההלכתית: התמיכה במי שאין לו היא חובה ולא רשות".

"על פי חזון הנביאים, אסור לעשוק את הדל", מרחיב הרב לאו. "קפיטליזם לא מרוסן הוא דבר שלילי, אבל כדי להבין את זה אין צורך במקורות. אי אפשר לקיים מדינה שבה יש צמיחה אך אין תמיכה. אם המדינה רוצה להישאר מדינה יהודית, זה המקום שבו נדרשת התערבות".

על פי הרב שרלו, קשה לקבוע אם המסורת היהודית סוציאליסטית או קפיטליסטית, ויש דעות שונות בעניין. "קיימת מחלוקת עקרונית בין שלוש גישות", הוא מסביר. "יש הטוענים שהתורה מזוהה עם הסוציאליזם, בשל מצוות כמו לקט, שכחה ופאה. מנגד, כיום הגישה הרווחת היא שהיהדות דוגלת בקפיטליזם רך, כמו שנאמר בתלמוד בבלי 'שלך קודם לשל כל אדם' בהקשר של בעלות פרטית. גישה שלישית גורסת כי אי אפשר לקבוע היכן ניצבת היהדות מבחינה זו, אך מעל הכל נמצאים דברי הנביאים, שקבעו שיש לנהוג באופן הוגן כלפי השכבות המתקשות".

תשלום אג"ח קודם לצדקה

גם שאלת הסדרי האג"ח והתספורת, שחידדה את הביקורת כלפי בעלי ההון, הובאה באחרונה לפתחה של המסורת היהודית. "המשפט העברי קובע שחוב צריך לשלם - אבל צריך לשקלל את טובת הציבור", אומר הרב אוריאל גנזל, מייסד צהר לחקיקה - גוף המעניק לח"כים את נקודת המבט של המסורת היהודית בסוגיות שעל הפרק. "מצד אחד ההלכה נזהרת מלהתערב, ומצד שני היא נזהרת מלא להתערב, כדי לא לפגוע במיעוט בגלל טובת הרוב. ההלכה לא קובעת מה לעשות במקרה שבו מדובר בחברה פרטית, או במקרה שבו בעל השליטה נפרד מהחברה ולא חלה עליו חובה חוקית להכניס את היד לכיס. כאן עובר הדיון לרמה המוסרית: יש מרחב פעולה בין מה שחייבים לעשות לבין מה שראוי לעשות".

הרב ד"ר רצון ערוסי, רב העיר קריית אונו ומומחה למשפט עברי, מקיים מזה 21 שנה כנס שנתי שעוסק במשפט עברי לאור סוגיות עכשוויות. השנה הוקדש הכנס לנושאים חברתיים. "המשפט העברי אינו בעד הסדרי אג"ח", קובע הרב ערוסי. "הוא אומר: 'אתה יכול לפרוע את החוב היום עד רמה כזו וכזו? בבקשה. את היתרה תפרע כשתתאושש. כך אנחנו יוצרים מציאות שבעל ההון יוכל לעמוד בה, אבל לא מוותרים על זכותו של הצד השני לקבל את כספו".

ואולם כל ההלכות מתייחסות לבעל החוב הבודד. ההתייחסות לישות משפטית, כמו חברה בע"מ, מחייבת תהליך של היקשים ונגזרות. "הרעיון של חברה בע"מ או בעלי שליטה לא נדון דיו בספרות הרבנית", טוען הרב שרלו. "דווקא חוק החברות החדש, שמטיל אחריות גדולה יותר על הדירקטורים ועל בעלי השליטה, מתאים לדיון יהודי. הצליל הנבואי, שעוסק ביושר ויוצא נגד בעלי השררה שמנצלים את כוחם ביחס למעטים, ראוי להישמע עוד לפני שאנחנו נכנסים לשאלות המשפטיות וההלכתיות".

לטענת פרופ' לורברבוים, כל מקרה לגופו: אם הסדר אג"ח מגן לא רק על בעלי ההון אלא גם על העובדים, יש לקדם אותו. "אם ההסדר יאפשר את המשך הפעילות של החברה ויבטיח תעסוקה לעובדים - יש לשקול אותו. בהקשר הזה מובן שיש לשאול אם העסק מסוגל להיות כלכלי, אחרת איש לא ירוויח".

אם הסדרי האג"ח של הטייקונים נתונים עדיין במחלוקת, הרי שבסוגיית עובדי הקבלן העמדה היהודית ברורה. "התורה טוענת שיחסי אדנות-עבדות יכולים להתקיים רק בין האדם לאלוהים", טוען פרופ' לורברבוים. "אדם שלא יכול לאכול ולישון כמו שצריך ואין לו בגד הוא למעשה עבד. התורה אוסרת באופן ברור יחסי עבדות, והכוונה אינה רק לעבדות במובנה המוכר. זנות, למשל, היא עבדות באופן מובהק. עובדי קבלן נמצאים בתלות כלכלית שהופכת אותם לעבדים דה-פקטו, אם לא דה-יורה".

הרב גנזל מסביר כי ההלכה מתירה לאנשים לכרות ביניהם הסכמים, אך מגדירה כללים ברורים שמטרתם לשמור שהאדם לא ייהפך לעבד: היא שמה דגש על תנאי ההעסקה, כמו כמה זמן יימשך הקשר המקצועי ומה יהיה השכר.

המשבר האחרון במערכת הבריאות עורר את הקונפליקט בין זכותו של הפרט מול צורכי הכלל. "המשפט העברי מודע לכך שיש תחומים שמשתנים מזמן לזמן וממקום למקום, ואחד מהם הוא תחום העבודה", אומר הרב ערוסי. "לכן הוא מציג עקרונות של דיני עבודה, אבל משאיר מקום רב להסדרים. לאדם מותר לעזוב את עבודתו - זו זכות בסיסית שמבדילה אותו מעבד. מבחינת המשפט העברי, המתמחים שהסתובבו עם שלטי 'עובד בכפייה' צודקים עקרונית, אבל הבעיה כאן אחרת: ראשית, ההתפטרות היא קולקטיבית ולכן חשודה מראש כחלק ממאבק מקצועי. שנית, המשפט העברי מבקש לבדוק אם העבודה הזאת היא לצרכים חיוניים או לצרכים ערכיים. כשמדובר בצורך קריטי אפשר לכפות אותה, אם כי לא לזמן ארוך ובד בבד לקיים בוררות חובה. במקרה הזה פועל כלל נוסף, שקובע שרופא שנתקל באדם חולה חייב להושיט לו עזרה - 'לא תעמוד על דם רעך', נאמר".

מאבקי שכר של בעלי מקצועות מאוגדים אינם המצאה של ההסתדרות, והם מוכרים היטב במסורת היהודית. "גם בתקופת המקדש היו עובדים שנאבקו על העלאת שכרם", מספר הרב ערוסי. "היו אלה יצרני הקטורת והאומנים שהכינו את לחם הפנים, לחם ייחודי שנדרשה מומחיות להכינו. לימים הם שבתו ודרשו שכר גבוה יותר. הנהלת המקדש לא נכנעה והביאה אומנים מתחרים מאלכסנדריה, אבל אלה לא הצליחו לבצע את המשימות באותה המיומנות. ההנהלה נכנעה והעניקה לאומנים היהודים את השכר שביקשו. אין להקיש מכך לגבי המתמחים: במקרה של עובדי המקדש לא היתה זו הוצאה כספית גדולה, ובתוספת השכר היה גם אלמנט של האדרת המקדש".

סיפור אחר מאותה התקופה מספק דוגמה לחרם צרכנים ולפיקוח מחירים על ידי התערבות רגולטורית. "בימי המקדש היה צריך להעלות קורבנות כדי לכפר על חטאים. היו קורבנות 'עממיים' יותר, במחירים נמוכים, אבל גם אלה היו יקרים מדי עבור העניים, שביקשו ממוכרי הקורבנות להוריד את המחיר. אחד מחכמי ישראל אמר למוכרים: 'אם תאזנו את המחירים ותבואו לקראת הציבור לא אשנה דבר. אם לא, אתן הוראה שתאפשר לצאת ידי חובה בקורבן זול יותר'. לבסוף הם הורידו את המחירים. ללמדנו שהמסורת אינה סוציאליסטית או קפיטליסטית, אך תומכת בהתערבות כשמדובר במצרכי בסיס. היא תמיד מאוזנת ורב-ממדית".

אדם חייב להתפרנס

במסכת אבות נכתב: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". הצורך לקלוט את בני המגזר החרדי אל תוך שוק העבודה נהפך לאקוטי. הרמב"ם אמר: "אל ישליך אדם עצמו על הציבור", והוסיף: "גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושי הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם".

"הנחת המוצא ההלכתית היא שאדם מתפרנס ואחראי ליגע כפיו", אומר הרב גנזל. "אם הוא לא יכול, החברה יכולה לעזור לו. עם השנים התפתחה כאן, בעיקר על רקע שואת יהדות אירופה, הוראת שעה שאין ברירה אלא לקיים חברת לומדים כדי לשמר את מה שהיה בעבר. עם הזמן היא נהפכה להוראה של קבע. עם זאת, אני מזהה שינויים מרחיקי לכת בעניין זה, והפעילות בכיוון נושאת פירות".

הרב שרלו סבור שבדומה לקהילות חרדיות במקומות אחרים בעולם, גם אנשי המגזר החרדי בישראל ייאלצו לחזור ולהיות אנשי תורה ועבודה. עם זאת, הוא מדגיש: "מדינת ישראל עדיין לא ערוכה לזה, ואני לא מתכוון לסוגיית סביבת העבודה והקשר בין גברים לנשים, אלא לכך שהמדינה לא מכירה בלימודי ישיבה כהשכלה אקדמית. אני, לדוגמה, חבר בוועדות עליונות בתחומי האתיקה והחברה ובכל זאת לא יכול להתמודד על שום מכרז - כי אין לי השכלה אקדמית. למעשה, דרכם של בוגרי החינוך התורני לתפקידים משמעותיים נחסמת, וזו רק דוגמה".

האחריות שמטילה המסורת היהודית על הפרט לפרנס את עצמו ואת משפחתו קודמת למצוות אחרות, כמו גמילות חסדים. "המסורת מייחסת חשיבות גדולה לעניין של חיים בכבוד ולא בביזיון", אומר אוריאל לדרברג, בוגר ישיבה ומייסד עמותת "פעמונים", המעניקה למשפחות סיוע בהתנהלות כלכלית נכונה. "הרעיון הוא לעזור לחלש באמצעות עזרה לכלכל את עצמו ולא לגרום לו להיות נזקק. סוג הצדקה הזה קודם אפילו למתן בסתר".

ההשראה לפעילות של "פעמונים" מגיעה ממדרג "שמונה מעלות הצדקה" של הרמב"ם. "שמונה מעלות יש בצדקה. זו מעל זו", קבע הרמב"ם. "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר 'והחזקת בו עד שלא ייפול ויצטרך'".

החיפוש אחר מקורות השראה במסורת היהודית מביא עמו הצעות לקריאה מחודשת של טקסטים מקראיים מתוך זיקה עסקית. משה זלצברג, מנכ"ל חברת ההיי-טק פרסטו הנדסה ובוגר ישיבת הסדר, פירסם באחרונה את הספר "בין ישיבה לישיבה - סוגיות ניהול בהשראת ספר בראשית". בספר הוא עוסק בסוגיה של בחירת מקצוע באמצעות קין (רועה צאן) והבל (עובד אדמה), מחלץ מסיפור העיר סדום תובנות על תרבות המוסר בעולם העסקים, ומדגים באמצעות דמותו של יוסף מהן הסגולות הדרושות למנהל טוב.

"הספר נכתב מתוך הבנה ואמונה שעולם המעשה ועולם התורה אינם סותרים זה את זה, אלא מחוברים זה לזה", מסביר זלצברג. "הרי אבות אבותינו חיו ופעלו בעולם המעשה, כרועי צאן, חקלאים, סוחרים, כלכלנים, מדענים, מנהיגים ומנהלים. אני מאמין שהדילמות האתיות והעסקיות שעמן הם התמודדו אינן שונות מהותית מאלה של המנהל המודרני".

להשתמש במקורות נגד הפליטים ומהגרי העבודה / נעה נבט

 

"כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך", נכתב בספר ויקרא. לכאורה, האמירה החד משמעית הזאת לא פתוחה לפרשנות, אך בשנים האחרונות אנחנו עדים למקרים רבים שבהם רבנים, חלקם עובדי מדינה, יוצאים נגד פליטים ומהגרי עבודה. הם מתייחסים אליהם כמפיצי מחלות, חושדים שהם מבקשים לחלל את תומתן של בנות ישראל ומפצירים באזרחיה היהודים של המדינה לא להשכיר להם דירות.

לפני כשנה פורסם בבני ברק פסק הלכה האוסר להשכיר דירות ל"אפריקנים" - כינוי לפליטים מארצות אפריקה. על הפסק חתמו שישה רבנים, ביניהם רבני שכונות ואב בית הדין הרבני בתל אביב, דב דומב. "אותם המשכירים להם לוקחים על צווארם את האסונות הרוחניים שייצאו מזה", נכתב בפסק. רב העיר מודיעין עילית, מאיר קסלר, אף שלח מכתב לבעלי בתים בעיר שבו הבהיר: "אין להשכיר מקום מגורים בשום פנים ואופן לעובדים זרים... עליך לפנות באופן מיידי את השוכרים מהמבנה בבעלותך".

האמירות האלה הן לכאורה הסתה לגזענות, עבירה שעונשים משמעותיים לצדה. למרות זאת, נראה שרשויות אכיפת החוק לא ממהרות לפעול נגד הרבנים המסיתים. "חמור מאוד שרב עיר מפיץ הוראה לא להשכיר דירות לפליטים", אומרת עו"ד עינת הורביץ, מנהלת המחלקה המשפטית ותחום המדיניות הציבורית במרכז הרפורמי לדת ומדינה. "זה לא התפקיד שלו, לא על זה הוא מקבל משכורת, וזאת הפרה של החוק".

הרבנים שיוצאים נגד פליטים ומהגרי עבודה מצדיקים את עמדתם באמצעות פסוקים מהמקורות, אך הורביץ מבהירה: "בתנ"ך ובהלכה יש עולם ומלואו, ואפשר למצוא בהם פסוקים הפוכים לגמרי. האיסור להונות את הגר מופיע בתנ"ך 36 פעמים - הרבה יותר מהאזכורים שיש לשמירת השבת. אם כותבי התנ"ך בחרו להזכיר את העניין כל כך הרבה פעמים - אי אפשר להתעלם מזה".

מעבר לבחירה של הרבנים לצאת נגד פליטים ומהגרי עבודה, הורביץ מוטרדת מאוד מחוסר המעש של המדינה בעניין. "השיקול העיקרי שמנחה את היועץ המשפטי לממשלה הוא להימנע מעימות עם הממסד הדתי ועם המפלגות הדתיות. כך גם שר המשפטים, שלא נוקף אצבע כדי להפעיל את סמכותו נגד רבנים עובדי ציבור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#