התספורות מאיימות על כל אירופה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התספורות מאיימות על כל אירופה

הממשלות והבנקאים עושים הכל כדי לטשטש את ההפסדים בפנסיה

24תגובות

לאחר תקופה ארוכה שבה מרחו רוב הרגולטורים הישראלים את הציבור, החליט השבוע פרופ' שמואל האוזר, היו"ר החדש של רשות ניירות ערך, לשים קץ למצעד האיוולת וההכחשה וסימן כיוון חדש: יש בעיית ריכוזיות במשק הישראלי, יש בעיה קשה בשוק האג"ח ויש סכנה לחסכונות הציבור מהפירמידות הממונפות, הוא אמר בוועידת "גלובס".

כמובן שהמשקיעים בבורסה לא היו זקוקים לדבריו של האוזר או לחבריו הרגולטורים שנרדמו בשמירה בשנים האחרונות: העובדה שהאג"ח של חברת האחזקות הגדולה בישראל, אי.די.בי, נסחרות כבר חודש בטווח תשואה לפדיון של 10%-18% משקפת היטב את חששם של המשקיעים מהקונסטרוקציות הפיננסיות שנבנו כאן בעידן הריכוזיות הפיננסית-ריאלית הגוברת של השנים האחרונות.

לדידו של האוזר, כשאג"ח של חברה מסוימת נסחרות בתשואה של יותר מ-15%, משמעות הדבר היא שיש הסתברות גבוהה שהיא לא תעמוד בהתחייבויות שלה - וזה אומר שמתוך 300 מיליארד שקל של פנסיה ישראלית שמושקעים באג"ח של חברות, יותר מ-20 מיליארד שקל מוגדרים כעת כחוב בעייתי, בהשוואה ל-4 מיליארד שקל לפני חצי שנה.

האוזר הוסיף ש-20 מיליארד שקל אינם סכום דרמטי ברמה המשקית - והוא צודק. אבל הוא לא הסביר את הבעיה האמיתית של התספורות: ברגע שכמה לווים גדולים יבצעו תספורות - כלומר ישלמו רק חלק מהקרן ומהריבית שלהן התחייבו כשגייסו הון - עלולה להשתרש נורמה שכספי הציבור הם הפקר לחבורה קטנה ואלימה של אנשים, שהשתלטו על עמדות הכוח בשוק ההון ומהתלים בשלטון ובכל כלבי השמירה של השוק החופשי.

מי שאמורים למנוע את השתרשותה של נורמה כזאת הם המשקיעים המוסדיים - אלה המנהלים את כספו של הציבור. אבל כל עוד הרגולטורים מתמהמהים בטיפול בבעיית הריכוזיות, הסיכוי לראות את המוסדיים נוקטים פעולה אקטיבית אמיתית קלוש: מנהלי רוב המוסדיים חברים באותו מועדון קטן של 100 או 200 איש שלעולם לא ייצאו זה נגד זה, גם כשפנסיות נשדדות לאור יום, כל עוד הם יכולים לינוק ללא הפרעה ישירות מעטין טריליון השקלים של כספי הציבור שבשליטתם.

השוד הפיננסי אינו סיפור ישראלי, כמובן: ביזת כספי הפנסיה של מאות מיליוני אנשים בשוקי ההון העולמיים מקבלת בימים אלה את ביטויה המוחץ בפעם השנייה תוך שלוש שנים במשבר הפיננסי האירופי. בסיבוב הראשון קרסו ב-2008 המוסדות הפיננסיים האמריקאיים וחשפו עשור של הימורים, שבו חלבו הבנקאים האמריקאים מאות מיליארדי דולרים של בונוסים ומשכורות עתק. בסיבוב השני, שהוא בחלקו תולדה של החילוץ של הראשון, קרסו שוקי האג"ח באירופה תוך שהם מאיימים לפרק את גוש היורו ולהכניס את כל רוב הכלכלות המפותחות למשטר דיאטה קטלני של כל השירותים לאזרחים - חינוך, בריאות ורווחה.

חוט השני המחבר את משבר האג"ח בישראל ובאירופה הוא התספורות - אלא שבאירופה מדובר בתספורות בשווקים בהיקפים של טריליוני דולרים באג"ח השייכות בעיקר לממשלות.

הסיבה העיקרית להתמשכות המשבר הפיננסי באירופה היא שהממשלות והבנקאים לא רוצים להודות בכך שאין ביכולתם לעמוד בתשלומי הקרן והריבית על החובות הענקיים שלהם: הממשלות לא יכולות לעמוד בהם מפני שהחובות התנפחו בשנים האחרונות באופן משמעותי, והבנקים לא יכולים לעמוד בהם משום שחלק גדול מהונם מושקע באג"ח של הממשלות ששווין קרס בחודשים האחרונים.

לממשלות ולבנקאים יש אינטרס משותף: לא להכריז על תספורת, לא להודות שאין דרך לפרוע את החובות. מפני שברגע שיודיעו על תספורת, יבין הציבור מי בדיוק מפסיד, כמה הוא מפסיד ומדוע הוא מפסיד. ברגע שיוכרז על מחיקת חובותיהן של הממשלות, הבנקים - שהם פושטי רגל כבר תקופה ארוכה - ייאלצו לקבל סיוע ממשלתי ישיר, והזעם הציבורי יעלה מדרגה נוספת.

אם כך, הפתרון של הממשלות והבנקאים הוא מריחה, גלגול וטיוח - ולשם כך יש בנקים מרכזיים שמזרימים מאות מיליארדי דולרים לשווקים בדרכים שונות ומשונות תחת שמות קוד יופומיסטיים כמו "קרנות חילוץ", "קרנות סיוע", "סיוע לקרנות סיוע", "הקלה מוניטרית" וכדומה.

המשמעות המעשית של רוב הכלים האלה היא דחיית הקץ או יצירת אינפלציה - וככל שהדבר יימרח על פני זמן ממושך יותר תוך שימוש בכלים מרובים יותר, כך יתקשו מאות מיליוני פנסיונרים, צרכנים ומשלמי מסים באירופה ובארה"ב להבין את עומק התספורת שהם ספגו.

אך לא בטוח שהניסיונות של הפוליטיקאים, הבנקאים והנגידים לגלגל ולטייח יעלו יפה, כי תנועת ה-99% נגד 1% הולכת וצוברת תאוצה ומתפשטת באופן ויראלי בכל הגלובוס, ממצרים לתימן לוול סטריט ולספרד - והשבוע גם למקום שבו זה נראה עד לפני כמה ימים בלתי אפשרי: רוסיה, היא פוטינלנד.

לכל תנועות המחאה שצמחו בשנה האחרונה מסביב לגלובוס יש מכנה משותף אחד: זעקתם של מעמד הביניים או של השכבות החלשות נגד מיליציות קטנות של הון-שלטון, שנתפשות כמי ששדדו את העתיד הכלכלי והחברתי באותן מדינות.

מדהים לגלות כי הטקסטים של תנועת המחאה בכלכלה החופשית ביותר בעולם - ארה"ב - לא שונים מהותית מאלה של המפגינים במוסקווה בסוף השבוע האחרון. קשקושי השמאל, הימין, הקפיטליזם והקומוניזם כבר לא מעניינים איש: הציבור הבין שאלה סיסמאות ריקות שלא מונעות מכנופיות קטנות המקורבות לשלטון לינוק אחוז הולך וגדל מהעוגה הכלכלית, תוך אימוץ מדיניות כלכלית שמתמקדת בשמירת כוחן.

בעוד שבישראל אנחנו ממוקדים בחודשים האחרונים בניסיונות להבין את עמדת האחים המוסלמים במצרים בנוגע לשלום הקר עם ישראל, הרי שבעיתונות הבינלאומית חוזרים ומסבירים לקוראים שהמסר העיקרי של האחים המוסלמים הוא המלחמה בשחיתות ההון-שלטון.

לא רק האחים המוסלמים התחזקו בבחירות האחרונות במצרים: במקביל צמחה מפלגת אל-נור הקיצונית עוד יותר, שקיבלה 20% מהקולות. לצד העקרונות הקיצוניים ביותר של האסלאם, אפשר למצוא במצע המפלגה כמה סעיפים מעניינים: חינוך חינם מהגיל הרך, שירותי בריאות חינם ומלחמה במונופולים ובקרטלים. בסעיף האחרון דורשים אנשי אל-נור להקים במצרים רשויות שיילחמו במונופולים, כמקובל באירופה.

בכתבה שפירסם השבוע "פייננשל טיימס" צוטט צעיר מצרי התומך באל-נור: "אל-נור הולכת להיפטר מכל השחיתות והשוד, ולהחזיר לנו את הכסף שנגנב מאתנו והלך לעשירים בשעה שאנחנו לא קיבלנו כלום". כתב העיתון ציין שהצעיר לא נראה דתי במיוחד, אלא היה מגולח ולבש ג'ינס כחול. חלק ניכר מהתמיכה במפלגות האסלאמיות היא למעשה בחירה נגד אליטות, אבל ראשי אל-נור אומרים שאין להם בעיה עם העשירים - כל עוד הרוויחו את עושרם ביושר. "תהיה מלחמה בינינו לבין המאפיה", אמר דובר של אל-נור, "המשטר הישן הורכב כולו מפושעים, והם הקיפו את עצמם במעמד של אנשים שקיבלו הטבות רבות".

זיהוי המונופולים והקרטלים והחיבור בין הון לשלטון כגורם עיקרי לאי השוויון ולעוני לא התחילו ולא נגמרו בישראל - הם מתפשטים בכל העולם לאחר ששדרות הולכות וגדלות של הציבור התחילו להבין את המנגנון המניע והמחבר בין רבים מבכירי ההון והשלטון. לא משנה אם אלה נוצרים, מוסלמים או יהודים - החיבור בין הון לשלטון בכל רחבי הגלובוס איפשר בשלוש השנים האחרונות לקבוצה קטנה מאוד לנהל כרצונה את הכלכלה תחת מסווה דמוקרטי.

העיתונות הבינלאומית לא תמהר להרחיב, להעמיק ולנתח את התופעות האלה: ככלות הכל, ברוב המדינות נשלטים כלי התקשורת על ידי המוטבים העיקריים מהסדר הכלכלי הזה - אבל האינטרנט שחיבר מאות מיליוני אנשים סודק בהדרגה את ההגמוניה שיש לקומץ כלי התקשורת על השיח הציבורי והכלכלי באותן מדינות. לא ננסה להתנבא כיצד תתגלגל התופעה הזאת בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים - ונסתפק לשם הזהירות במה שאמר לפני חודש פרופ' מנואל טרכטנברג בראיון ל-MarkerTV: "השנים הקרובות יהיו כנראה שונות מהותית מ-30 השנים האחרונות".

עופר וקנין
dpa


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#