אובמה חוזר לקנזס, נתניהו עדיין לא - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אובמה חוזר לקנזס, נתניהו עדיין לא

כדאי שנתניהו יתעדכן ברוחות החדשנות המנשבות בארה"ב בחודשים האחרונים

46תגובות

בשבת האחרונה הודיע הבית הלבן שנשיא ארה"ב מתכוון להגיע ביום שלישי לעיר אוסווטומי בקנזס ולשאת נאום כלכלי: "הוא יציג את הבחירה שניצבת בפנינו - בין מדינה שבה מעטים מצליחים בעוד שרבים נאבקים כדי לשרוד, לבין מדינה שבה כולנו נמצאים בזה ביחד - כולם מעורבים במשחק הוגן, כולם תורמים חלק הוגן, וכולם מקבלים הזדמנות שווה", הודיע דובר הבית הלבן. הוא לא הסתפק בנתונים האלה, והודיע מדוע נבחר המיקום: "רק לפני מאה שנה, הנשיא טדי רוזוולט הגיע לאוסווטומי, קנזס, וקרא ללאומיות חדשה שבה לכל אחד יש סיכוי הוגן והזדמנות שווה להצליח".

101 שנה חלפו מאז נשא נשיא ארה"ב הרפובליקאי טדי רווזולט את נאום קנזס, שזכה לכינוי "הלאומיות החדשה", והשבוע החליט אובמה לחזור אל העיר שבבחירות האחרונות הצביעה נגדו ולשאת נאום ששואב השראה מנאומו של נשיא רפובליקאי.

אבי אוחיון

הסיבות הפוליטיות של אובמה, שלמעשה החל בקמפיין הבחירות שלו, ברורות - אבל הצורך של הנשיא האמריקאי לשאוב השראה מנאום בן 100 מעניין עוד יותר. הוא נעוץ במשבר הפיננסי של 2008, במשבר האירופי של 2011 ובעיקר בתנועת המחאה בוול סטריט, שעל אף שמבחינה מספרית ומבחינת הנוכחות הפיסית נראית לרבים שולית וסהרורית, עשויה להתברר כנקודת מפנה בכלכלה ובחברה האמריקאית.

רוזוולט הגיע לקנזס ב-31 באוגוסט 1910, שנה וחצי לאחר שהוחלף על ידי היורש שבחר, וויליאם האוורד טאפט, כדי לשאת את נאום "הלאומיות החדשה" (New Nationalism), שנהפך לאחר מכן לפלטפורמה של קמפיין הבחירות שלו לראשות המפלגה הרפובליקאית ב-1912. רוזוולט הפסיד בבחירות האלה, הקים מפלגה חדשה והפסיד בקרב על הנשיאות לוודרו וילסון הדמוקרט.

אבל הפער בין הרפובליקאי רוזוולט לדמוקרט וילסון בתחום הכלכלי לא היה כה גדול, ובמידה רבה שניהם הסכימו כי אחת הבעיות היסודיות ביותר של הכלכלה והחברה האמריקאית היא ההשתלטות של קבוצות אינטרס מסוימות, בעיקר חברות הענק האמריקאיות, על הפוליטיקה, והנזקים שהיא גרמה לקפיטליזם האמריקאי ולרוח החופש האמריקאית.

לפני שנה וחמישה חודשים הוקדש גיליון ה-Markerweek לשופט בית המשפט העליון האמריקאי לואיס ברנדייס, שבנוסף להיותו אחד השופטים החשובים בהיסטוריה האמריקאית וראש התנועה הציונית בארה"ב בתחילת המאה הקודמת, היה גם הלוחם החשוב ביותר של התקופה נגד השתלטותם של קומץ אילי הון על הכלכלה ועל הפוליטיקה האמריקאית. הבאנו כאן שורה ארוכה של ציטוטים מכתביו על הסכנה האורבת לכלכלה, לחופש, לקדמה ולדמוקרטיה כתוצאה מריכוז כוח כלכלי אדיר בידי מעטים.

אי–פי

אם לפני שנה, הרעיון של הצגת רעיונות ומובאות מהזירה הכלכלית והפוליטית האמריקאית מתחילת המאה הקודמת נראה מפתיע, הרי שהשבוע - כשאובמה בחר לחזור לקנזס כדי לשאת נאום כלכלי וחברתי - איש לא הופתע.

הנה כמה מהדברים - בתרגום חופשי ובקיצורים מתבקשים - שאמר רוזוולט הרפובליקאי 100 שנה לפני שקמה תנועת המחאה בוול סטריט ונשיא שחור הגיע לקנזס, כדי לדבר על ימים היסטוריים שבהם ייקבע אם מעמד הביניים העובד של ארה"ב "יישבר או יצליח":

■ למדינה שלנו אין משמעות, אלא אם משמעותה היא ניצחון של דמוקרטיה אמיתית, ניצחון של ממשלה פופולרית ובטווח הארוך קיומה של מערכת כלכלית שבה מובטחת לכל אדם הזדמנות להראות את הטוב ביותר שבו.

■ בשלבים רבים בהתקדמות האנושות, הקונפליקט בין האנשים שיש להם יותר משהרוויחו לבין האנשים שהרוויחו יותר משיש להם היה תנאי קריטי לקדמה. בתקופה שלנו זהו המאבק של האדם החופשי נגד בעלי האינטרסים שמעוותים את השיטות של הממשלה כדי להפכה לכלי לחיסול רצון הציבור. בכל שלב ותחת כל התנאים, לבו של המאבק הוא לתת הזדמנויות שוות, לחסל את הפריווילגיות המיוחדות ולתת לחיים ולאזרחות של כל אדם את הערך הגבוה ביותר גם לעצמו וגם לטובת הכלל.

■ אנחנו חייבים לשחרר את הממשלה שלנו מההשפעה המרושעת של בעלי האינטרסים. אותם אינטרסים שהגנו על הכותנה ועל העבדות ושאיימו על הפוליטיקה שלנו לפני מלחמת האזרחים הם כיום האינטרסים של העולם התאגידי, שלעתים קרובות מדי שולטים ומשחיתים את הממשלה ואת אנשיה - כדי לייצר לו רווחים.

■ אזרחי ארה"ב חייבים לשלוט באופן אפקטיבי בכוחות המסחריים שהם עצמם יצרו. לא תהיה שליטה אפקטיבית בכוחם של התאגידים כל עוד יש להם השפעה פוליטית. המאבק לשים קץ (לשליטת התאגידים) לא יהיה קצר ולא יהיה קל - אבל אפשר לקיימו. אנחנו חייבים שיהיה גילוי נאות ציבורי לאינטרסים הכלכליים, כך שאנשים יידעו אם העסקים מצייתים לחוק ואם ההנהלות שלהם ראויות לאמון הציבור. קריטי שנחוקק חוקים שיאסרו על העברת כספי תאגידים למימון מטרות פוליטיות ושהם ייאכפו בנחישות. הזרמת כספים מתאגידים לפוליטיקה היא אחד המקורות העיקריים לשחיתות פוליטית.

■ ברור לחלוטין שאנחנו חייבים פיקוח לא רק על חברות שנותנות שירותים לציבור, אלא על כל העסקים הגדולים. אני לא רוצה לראות את המדינה כולה עוברת לבעלות הרכבות (העסקים הגדולים ביותר באותם ימים), והחלופה היחידה היא רגולציה אפקטיבית.

■ הגענו להבנה שאסור לתת זיכיונות אלא לתקופה מוגבלת בזמן, וכשהם ניתנים - יש לעשות זאת תוך פיקוח מתאים כדי לוודא שהם משרתים את הציבור. לדעתי האישית אנחנו צריכים שליטה ובקרה לא רק על התאגידים שנותנים שירותים ציבוריים אלא גם על התאגידים ששולטים בחיי היום-יום שלנו, כמו בשר, נפט ופחם. אין לי ספק שהאדם הפשוט השולט באותם תאגידים הוא כמונו, אין לי ספק שהוא רוצה לעשות טוב, אבל אני רוצה שתהיה לנו מספיק בקרה ושליטה כדי שהוא יוכל לעשות טוב. אני חושב שהמנהלים והדירקטורים צריכים לשאת באחריות אישית כשהחברות שלהם עוברות על החוק.

אי–פי

■ העדרה של ממשלה אפקטיבית יצר מעמד קטן של אנשים עשירים להפליא ובעלי עוצמה כלכלית גדולה, שמטרתם העיקרית היא לשמר ולהגדיל את כוחם. הצורך הבסיסי ביותר שלנו הוא לשנות את התנאים שאיפשרו לאותם אנשים לצבור כוח שהוא לא למטרת הרווחה הכוללת. אין בלבנו נגד אף אדם שהעושר שלו משקף את כוחו ואת כישרונו כשהוא מופעל תוך שמירה על הרווחה של הציבור... ומשמעותו של זה, אני יודע, היא מעורבות ממשלתית הרבה יותר אקטיבית בתנאים החברתיים והכלכליים של המדינה הזאת מכפי שהיה לנו עד היום. אבל הגענו לנקודה שבה אנחנו צריכים להודות שנדרשת מעורבות ממשלתית גדולה יותר.

■ שום אדם לא צריך לקבל דולר אחד, אלא אם הדולר הזה הושג ביושר. כל דולר שהוא מקבל צריך לשקף שירותים בשווי דולר - לא הימורים במניות, אלא שירות אמיתי. אזרחי ארה"ב סובלים מדי כמה שנים מפאניקות פיננסיות שלא מוכרות במדינות שיש להן עוצמה כלכלית קטנה משלנו. אין סיבה שנסבול ממה שהם מצליחים להימנע ממנו. יש חשיבות עליונה לכך שנחקור את המערכת הפיננסית שלנו.

■ אני מאמין שמשאבי הטבע שלנו צריכים לשרת את כל האזרחים ולא להיות מונופול שמעשיר בודדים. מאשימים אותי כאן שאני נוקט גישה מהפכנית בנושא הזה.

■ האומה האמריקאית צודקת בדרישתה ללאומיות חדשה, שבלעדיה לא נוכל להתמודד עם הבעיות החדשות שלנו. הלאומיות החדשה שמה את הצרכים הלאומיים לפני אלה של מגזרים ואנשים. הפיצול בכוח הממשלתי הוא שמאפשר לאינטרסים כלכליים עשירים לשתק את הפעילות הממשלתית.

■ אני מאמין שהממשלה צריכה להגן על הרכוש ועל הרווחה הציבורית. באופן נורמלי, בטווח הארוך ההגנה על שניהם מביאה אותה תוצאה. אבל כשצריך לבחור, אני בוחר בהגנה על האדם ולא על הרכוש, כפי שבחרתם במלחמת האזרחים. אני רחוק מלהמעיט בחשיבות הדיווידנדים, אבל אני חושב שדיווידנדים עדיין פחותים מהאופי אנושי. אין לי סימפטיה לאלה שאומרים שלא אכפת להם מדיווידנדים.. (אבל) אלה שמתנגדים לכל רפורמה יעשו טוב אם יזכרו שצפוי לנו הרס ברמה הגרועה ביותר אם המדיניות הממשלתית שלנו תייצר רק עושר עצום בידי מעטים ותיצור ניצחון כלכלי ופוליטי רק לחומרנות ולאנוכיות המגונה ביותר.

אי–פי

■ אנחנו צריכים - ואולי כבר יש לנו - התעוררות ערכית ומוסרית, שבלעדיה, שום חוכמה בחקיקה או בממשלה אין לה משמעות. אני רוצה להזכיר לכם, שוב, כיצד ניצחנו במלחמת האזרחים. לא היינו יכולים לנצח אם היינו כנופיות לא מאורגנות. אתה צריך גנרלים, אתה צריך ניהול מתקדם ביותר כדי לנצח.

רוזוולט הרפובליקאי ידע היטב שבעלי ההון יאשימו אותו שהרעיונות שלו קומוניסטיים, ולכן הקפיד להזכיר להם שהוא נתלה באילנות גבוהים ממנו. "העבודה קודמת ועצמאית להון. ההון הוא רק הפירות של העבודה, ולא יכול להיות קיים ללא העבודה. העבודה נעלית על ההון, ולכן צריכה לקבל יחס מועדף. אם הייתי הוגה את הדברים האלה הייתם אומרים שאני קומוניסט - אבל אני רק מצטט את אברהם לינקולן".

רוזוולט, שהפסיד בבחירות לראשות המפלגה הרפובליקאית והקים מפלגה משלו, הפסיד לבסוף בהתמודדות השנייה על הנשיאות מול וודרו וילסון. אבל בכל הקשור לצורך של הממשלה להתמודד עם האינטרסים הכלכליים החזקים שהשתלטו על הפוליטיקה ועל חיי היום-יום בארה"ב, היו לווילסון דעות דומות, שהוא שאב בין השאר מברנדייס. ב-30 השנים שלאחר מכן פירק הממשל בארה"ב בהדרגה את הקרטלים ואת המונופולים שהשתלטו על הכלכלה האמריקאית.

בעוד ברק אובמה חזר השבוע לקנזס כדי להזכיר לאמריקאים את שורשי המאבק הכלכלי והחברתי למען מעמד הביניים והחופש הכלכלי, הרי שבישראל ראש הממשלה בנימין נתניהו, אולי בהשראת הסקרים שלאחר שחרור גלעד שליט, ממסמס בשבועות האחרונים את מסקנותיהן של ועדת טרכטנברג ושל ועדת התחרותיות והריכוזיות שהחלו, לראשונה מזה שנים ארוכות, לעסוק בסכנות שבריכוזיות הכלכלית ובשחיקה ביכולת של הממשלה להתמודד עם בעלי האינטרסים החזקים בישראל.

השבוע עלו לירושלים עשרות עורכי דין ואנשי עסקים לדבר בוועדת התחרותיות והריכוזיות בעד שימור המבנה הכלכלי הישראלי הנוכחי בכלל ובשוק ההון בפרט. במקום לעסוק בפירוק המצב שבו עשרה אנשים שולטים בנתח אדיר מהשווקים הפיננסיים והריאליים בישראל, עסקו כולם בהתפלפלות על משטר תאגידי וחברות פער - כדי להסתיר את הבעיה האמיתית שמולה אנחנו ניצבים. שום פוליטיקאי, רגולטור או מנהיג עסקי לא היה שם כדי לעמוד מולם ולהגיד את מה שאמר לפני 100 שנה הנשיא וילסון שניצח את רוזוולט ואת טאפט:

"המונופול הגדול ביותר במדינה הוא המונופול על הכסף. כל עוד הוא יהיה קיים, חופש הבחירה שלנו, החופש שלנו והאנרגיה האינדיווידואלית של התקדמות ושל פיתוח - לא באים בחשבון. המערכת הפיננסית שלנו מרוכזת, ולכן הצמיחה של המדינה, וכל פעולות האזרחים, נמצאות בידיהם של כמה אנשים. גם אם הכוונות של האנשים האלה טהורות, הפעולות שלהם מקפיאות, בולמות והורסות כל חופש כלכלי אמיתי".

ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב אמר רוזוולט באחד מנאומיו המפורסמים: "מאחורי הממשלה הנראית יושבת ממשלה בלתי נראית, שאינה נשבעת אמונים ואינה מכירה באחריות לציבור. הרס הממשלה הבלתי נראית הזאת ופירוק הברית הבלתי מוסרית בין עסקים מושחתים לבין פוליטיקה מושחתת הם המשימה הראשונה העומדת בפני המדינאים כיום".

אולי כדאי שנתניהו - שמעריץ את התרבות האמריקאית ואת השוק החופשי האמריקאי - יתעדכן קצת ברוחות החדשנות המנשבות בארה"ב בחודשים האחרונים ובעיקר במקורות ההיסטוריים שלהן. משום שככל שחולף הזמן, גדל מספר האנשים המבינים שהשוק החופשי שנוצר בישראל בשנים האחרונות כבר מזמן אינו חופשי. על אף שנתניהו הוא לא זה שיצר את המצב, האחריות על השינוי רובצת על כתפיו (ואולי נתניהו צריך לאמץ בחום את הסיסמה שרווזולט אהב במיוחד: דבר ברכות אבל החזק מקל גדול).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#