קונה-מרוויח-טועה-מוכר: העסקות שסיבכו את אי.די.בי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קונה-מרוויח-טועה-מוכר: העסקות שסיבכו את אי.די.בי

חמש תחנות בקריירה העסקית של נוחי דנקנר שהפכו את אי.די.בי לקונצרן הגדול במשק וגם הביאו אותה למשבר הנוכחי שבו היא נמצאת

28תגובות

נוחי דנקנר מגדיל את ההימור - כור רכשה עוד מניות של קרדיט סוויס", "נוחי דנקנר קונה את מעריב", "נוחי דנקנר ימכור את כלל ביטוח", "דנקנר מוכר את שופרסל", "נוחי הולך על בזק". הידיעות על איש העסקים נוחי דנקנר נהפכו לחלק משגרת יומו של האזרח הישראלי בשנים האחרונות. אין זה משנה אם מדובר בחברת הסלולר סלקום, ברשת הסופרמרקטים שופרסל, בחברת הביטוח כלל, באחת מחברות הנדל"ן שבשליטתו או ביצרנית חומרי ההדברה מכתשים אגן: בסופו של דבר זה תמיד נוחי דנקנר.

יכולת ההשפעה הזו מדהימה, לאור העובדה שכאדם בודד, מי שנחשב לעתים לאיש העסקים מספר אחת בישראל, מחזיק בפועל באחוזים בודדים מאותן חברות. עם זאת, ברמת השליטה העסקית, משמע היכולת להשפיע על גורלה של חברה, לא בטוח שהיה בישראל אי פעם אדם בודד שהיה הפוסק האחרון לגבי דרכן של כל כך הרבה חברות.

את היכולת הזו לשלוט בחברה תוך אחזקה פיננסית שולית השיג דנקנר בזכות שתי אסטרטגיות: בחירה מושכלת של שותפים המאמינים ביכולותיו, ומשקיעים את כספם בקבוצה שלו בעודם משאירים את המושכות בידיו; ומינוף של המבנה הפירמידלי שכבר היה באי.די.בי ברמות שלא נראו בישראל לפניו. ניקח למשל את סלקום: דנקנר מחזיק רק כ-19% מהחברה, וגם זאת יחד עם אחותו ואביו. הוא אינו נושא תפקיד בחברה. אך אם הוא יחליט מחר כי זה הזמן הנכון למכור את סלקום למשקיע בורמזי, אפשר להניח כי הדבר ייעשה במהרה.

בשבועות האחרונים מצבה של קבוצת האחזקות הגדולה במשק הישראלי, אי.די.בי, נמצא בשפל. החברה פירסמה דו"חות כספיים המעידים על צניחה בהכנסות וברווחים ועל גירעון של יותר ממיליארד שקל. בנוסף, היא ניצבת מול סדרה של איומים בעתיד הקרוב. המצב הזה נוגע לציבור הישראלי - שמיליארדים רבים משקליו ניתנו כהלוואות לקבוצה, או בעצם לדנקנר. זה הזמן הראוי להתחקות בעקבות תהליכי קבלת ההחלטות המשמעותיות בתולדות דנקנר, כדי לנתח איך פועל האיש שנפילתו, אם תתרחש, תורגש כנראה בכיסים של כולנו.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

אפשר לבקר את המוסר העסקי שלו, לחייך למשמע המשמעויות הגלובליות שהוא מייחס לעסקות הפיננסיות שלו ולתהות מדוע הוא מתיימר להיות יותר מאיש עסקים. בחינה של המסלול שעשה האיש - שרק לפני 15 שנה היה עוד עורך דין צעיר שישב בבתי הקפה של שדרות רוטשילד - עד לנקודה שבה הוא נמצא כיום, מעלה כי אולי דווקא מה שאמר עליו אליעזר פישמן לפני 15 שנה, רגע אחרי שהפסיד את ההשתלטות על בנק הפועלים לטובת דנקנר הצעיר, נכון יותר מכל: "כזה דבר עוד לא היה כאן מעולם".

1 - ההתנתקות ממשפחת דנקנר המורחבת

ב-1999, אחרי שנים ארוכות של מתיחות בין נוחי לדודו שמואל דנקנר, הוחלט על פיצול. נוחי ואביו יצחק מכרו את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות לבני משפחה לפי שווי חברה של 300 מיליון דולר - 50% יותר ממחיר השוק של החברה דאז, ופי עשרה יותר מההון העצמי של החברה.

מה הם אמרו? בזמן העימות אמר יצחק דנקנר כי "בכל חברה יש מחלוקות בין בעלי המניות. היחסים בינינו כשורה ויהיו עוד יותר כשורה". שמואל ונוחי דנקנר הדגישו כי העסקה נחתמה בהסכמה, בהבנה מלאה, וכי בכוונתם להמשיך לשתף פעולה יחד בשאר עסקי המשפחה - תעשיות מלח המחזיקה בבנק הפועלים, דור כימיקלים וכרמל כימיקלים.

השורה התחתונה: נוחי עשה בדיעבד עסקה מופלאה, ושאר בני המשפחה שילמו מחיר מופרז. חברת האחזקות המשפחתית שממנה פרש הידרדרה מדחי אל דחי. חמש שנים אחר כך, ב-2004, נמכרה דנקנר השקעות כולה תמורת 58 מיליון דולר לדלק נדל"ן של יצחק תשובה. גם מצבה של אלרן, חברת אחזקות הנמצאת בשליטת חלק מבני דודיו של נוחי, בכי רע. משפחת דנקנר המורחבת היתה אימפריה של ממש עד סוף שנות ה-90, אבל כיום איש מבני המשפחה אינו איש עסקים משמעותי.

נוחי השתמש בכספים שקיבל כדי להשתלט על אי.די.בי. למרות ההצהרות על המשך עסקים משותפים עם המשפחה, הוא השלים את ההתנתקות ממנה עם ההשתלטות על קבוצת אי.די.בי - כשנפרד בהמשך מאחזקותיו בתעשיות מלח ובבנק הפועלים.

2 - ההשתלטות על קבוצת אי.די.בי

במאי 2003 חברה קבוצת גנדן שבשליטת נוחי דנקנר למשפחות מנור ולבנת, ורכשה את השליטה בקבוצת אי.די.בי ממשפחות רקנאטי וקרסו. לדנקנר לקח כשנה להשלים את הרכישה. הוא היה תלוי ברגולטור שיאפשר לו להשתלט על קבוצת האחזקות הגדולה במשק, מבלי לחייב אותו למכור מיידית את אחזקותיו בבנק הפועלים - מלווה גדול לאי.די.בי - שמנייתו נסחרה אז במחיר שפל שהפך את מכירתה ללא כדאית. הוא היה צריך להשיג מימון, והיה תלוי בבני דודיו שיאפשרו לו להשתחרר מהאחזקה המשותפת בבנק.

לאחר שנה של עבודה הדהים נוחי את הקהילה העסקית המקומית, ובהצגה של איש אחד תפר את העסקה נגד כל הסיכויים. עד הרגעים האחרונים הוא לא ידע מי מבני דודיו ילך עמו, אבל בפברואר 2003 הוא יצר סדרה של הסכמים שבהם נפרד סופית משארית אחזקותיו המשותפות עם המשפחה. הוא מכר בין היתר 18% מתעשיות מלח תמורת 34 מיליון דולר, פי שלושה מהשווי שבו נסחרה החברה אז. עו"ד רם כספי סגר לו את הבעיה עם הרגולטור ברגע האחרון, והוא נשאר שותף פסיבי בבנק הפועלים והבטיח למכור את המניות ברגע שערכן יעלה.

הוא השיג מימון של כרבע מיליארד דולר: 160 מיליון דולר מבנק לאומי, 46 מיליון דולר מהמוכרים עצמם (חיים קרסו, אחד המוכרים, לא רצה להלוות את הכסף לדנקנר והיה מוכן להלוות אותו רק לשותפיו). 54 מיליון דולר הגיעו גם מקרן הפנסיה מבטחים, בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים שאישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו - ובזכות ח"כ לשעבר שמואל אביטל, ששימש יו"ר הקרן ומונה ב-2008 על ידי דנקנר ליו"ר חברת מקסימה שבשליטתו.

אבל מעל הכל היה המחיר. הקבוצה שהוביל הצליחה לסגור על מחיר של 840 מיליון דולר תמורת כ-52% מקבוצת אי.די.בי, שנה בלבד אחרי שחברת קרדן ניסתה לרכוש את אי.די.בי ב-1.05 מיליארד דולר, ונתקלה בחוסר נכונות של אודי רקנאטי להוריד את המחיר. דנקנר טס לשווייץ וסגר את המחיר מול רקנאטי, ובגיל 49 נהפך ליו"ר קבוצת האחזקות הגדולה בישראל.

מה הם אמרו? חיים קרסו, אחד המוכרים, אמר לאחר העסקה: "אם הייתי יותר צעיר אולי הייתי בוחר בנוחי כשותף, אבל הוא פוּשר. הוא כמו סוס פרא. צריך מישהו שיידע לרסן אותו. חייבים לדעת להחזיק במושכות כדי שיוביל להישגים ולא לתהום".

דנקנר אמר באופן רשמי: "רכישת גרעין השליטה בחברת האחזקות הגדולה במשק הישראלי מעידה יותר מכל על הבעת האמון מצד משפחתי וכלל בעלי המניות בקבוצת גנדן, ישראלים וזרים כאחד. כולם האמינו ותמכו בי לאורך הדרך הארוכה והמורכבת להשלמת העסקה". למקורביו הוא הסביר שמדובר רק בפסגה הראשונה מרבות שהוא עומד לכבוש בעתיד, כחלק מפילוסופיית החיים שלו לפיה צריך תמיד עוד יעד לשאוף אליו.

השורה התחתונה: בשנים שאחרי הרכישה הציגה אי.די.בי הצפת ערך, מהגדולות שנראו במשק הישראלי. היא הגיעה בשיאה לשווי של כ-6 מיליארד שקל, אבל המספר המדהים הוא בתחום הדיווידנדים: הקבוצה חילקה כ-5 מיליארד שקל לבעליה עד אוגוסט 2010. הקבוצה רכשה עוד ועוד חברות וביצעה השקעות רבות נוספות. עם זאת, המצב הכלכלי בעולם וסדרה של השקעות בעייתיות הביאו לכך ששווי החברה היום הוא 1.7 מיליארד שקל בלבד, והיא סובלת מגירעון של מיליארד שקל בהון העצמי.

3 - רכישת סלקום וקלאבמרקט וההשתלטות על כור

בין אוגוסט 2005 למאי 2006 הדהים דנקנר את השוק בסדרת רכישות ענק. הפעם הסכומים שהסכימה אי.די.בי לשלם נראו גבוהים, אבל נדמה שאי.די.בי אינה יודעת שובע וכי אין עסקה גדולה במשק שהיא לא ניגשת אליה.

באוגוסט 2005 הפתיעה רשת שופרסל שבשליטתו כשרכשה את רשת השיווק הקורסת קלאבמרקט. לממונה על ההגבלים היה ברור שמדובר ביצירת ענק קמעוני, אבל שופרסל הפתיעה עם צ'ק של כמעט מיליארד שקל - גבוה ב-400 מיליון שקל מההצעה הבאה. המחיר והתחייבותה לדאוג לעובדים הבטיחו זכייה.

במאי 2006 רכשה הקבוצה את השליטה בכור. השמועות אומרות שיצחק תשובה הציע 400 מיליון דולר עבור החברה וטס לניו יורק לחתום על העסקה. נוחי לא ויתר וסגר את העסקה במחיר של 446 מיליון דולר תמורת 35% מהמניות. בספטמבר 2005 שילמה אי.די.בי 1.35 מיליארד דולר עבור כ-70% מסלקום.

מה הם אמרו? אחת האמרות המעניינות בתקופה הגיעה בסוף 2005 מפיו של שכיר בקבוצת אי.די.בי - מנכ"ל נייר חדרה, יקי ירושלמי. "מטריד אותי, ברמה הלאומית, שאי.די.בי קונה כל דבר שזז", אמר. "אני מוטרד מכך שיש ריכוז גדל של נכסים בידי קבוצה קטנה של אנשים, מוכשרים ככל שיהיו. זה לא משרת את האינטרס ארוך הטווח של ישראל".

דנקנר אמר כי "סלקום היא הרכישה האסטרטגית החשובה ביותר בשנים האחרונות. בכוונתנו לבחון השקעות בתחומי תקשורת גם מחוץ לישראל. רכישת קלאבמרקט על ידי שופרסל תביא הקלה גדולה לעשרות ספקים ותגן על הלקוחות".

אריאלה סיסו, מנהיגת הקופאיות של שופרסל, העידה: "גיליתי בן אדם. עד אז חשבתי שהוא טייקון שרואה רק מספרים, והתברר שהוא מאוד אנושי. אנחנו מעריצים אותו בשופרסל וגאים להיות שייכים אליו".

איציק חמואל, בעליה של רשת שיווק קטנה בשם היפר רמה, אמר: "שופרסל הורידה מחירים מתחת למחיר קנייה, ולשם כך השתמשה בכספי ציבור. זאת חברה בורסאית, והם השתמשו בכסף כדי למוטט עסקים אחרים. לא הוגן שמיליונר לוקח כסף מהבורסה כדי להכשיל עסקים אחרים. איפה זה נשמע? לא יכול להיות שבעלי ההון שולטים בחיינו בכל התחומים. שדנקנר יעשה עסקים בצורה הוגנת".

השורה התחתונה: רכישות סלקום ושופרסל התגלו כמהלכים מבריקים. סלקום, שנרכשה לפי שווי חברה של 1.8 מיליארד דולר, מחלקת מאז דיווידנדים של יותר ממיליארד שקל בשנה. היא שווה כ-6 מיליארד שקל. שופרסל חילקה דיווידנדים של 2.2 מיליארד שקל ושווה 3 מיליארד שקל. רכישת כור היתה מוצלחת פחות. מכתשים אגן, החברה הגדולה בקבוצה, נמכרה בקיץ לכמיצ'יינה הסינית.

הספקים והלקוחות נאלצו לחיות בעולם שבו שתי רשתות שיווק, שופרסל ומגה, שולטות בשוק. את מחיר הדיווידנדים העצומים של סלקום שילם גם הצרכן הישראלי, שנאלץ להתנהל בשוק תקשורת שבו גובים מחירים מופקעים.

יקי ירושלמי, המנכ"ל שהעז להתבטא נגד הקבוצה שלו, מצא עצמו ללא עבודה. תוך חודשיים הוא פינה את המשרה שמילא במשך 16 שנה בנייר חדרה.

4 - ההשקעה במגרש בלאס וגאס

ביוני 2007 הודיעו אי.די.בי פיתוח ונכסים ובנין (חברה בת של אי.די.בי) על שיתוף פעולה עם אלעד גרופ שבבעלות יצחק תשובה להקמת פרויקט מלונאות ענק, בהשקעה של 7 מיליארד דולר, בלאס וגאס. הקרקע לפרויקט נרכשה תמורת 1.2 מיליארד דולר. ביולי 2007 גייסה נכסים ובנין 900 מיליון שקל באג"ח בכדי לממן את חלקה בפרויקט - השקעה שנעשתה בענף ובמיקום שתוך כשנה יתבררו כמוקד משבר עולמי שלא נראה כמותו עשרות שנים.

מה הם אמרו? מקורב לעסקה אמר אז: "התחשיב השמרני ביותר מניח כי ההשקעה של שתי הקבוצות, שתסתכם ב-7-8 מיליארד דולר, תניב הכנסות של 15-12 מיליארד דולר".

נוחי דנקנר: "למעט במקרים של הזדמנויות עסקיות יוצאות דופן, אי.די.בי צריכה להמתין בביצוע רכישות לפחות עד המחצית השנייה של 2008. חריגה אחת ממדיניות זו היא עסקת הענק בלאס וגאס".

השורה התחתונה: שתי החברות כבר מחקו חצי מיליארד דולר בגין ההשקעה, ומנהלות מגעים להסדר חוב עם המממנים שלה.

5 - ההשקעה בבנק ההשקעות קרדיט סוויס

תוך כדי קריסת השווקים לשפל חסר תקדים, החלה כור לבחון השקעה באחד מהבנקים האירופיים שמניותיהם קרסו. בראש צוות האיתור התייצב ליאור חנס, והאנליסטים סימנו את בנק ההשקעות קרדיט סוויס. בשיא המשבר, באמצע 2008, נכנסה כור להשקעה בבנק השווייצי. מרגע זה ועד היום מנהל דנקנר את ההשקעה באופן אישי.

ההשקעה בבנק הגלובלי, כמו גם ההשקעה בלאס וגאס, היתה ניסיון לזנק ולשים רגל במגרש של הטייקונים החולשים על תעשיית הפיננסים העולמית. היו פה גם שאיפות להשפעה שמעבר לעולם העסקים, ובהן שאיפה לקדם את השלום במזרח התיכון: ההשקעה בקרדיט סוויס הובילה את אי.די.בי לשתף פעולה עם קרן השקעות עולמית שחברים בה משקיעים מקטאר.

עם זאת, גם אם היו להשקעה מניעים אסטרטגיים, התכיפות של הרכישות והמכירות של המניה הביאו לכך שהתנהלותו של דנקנר סביבה דמתה יותר לזו של סוחר יום.

בסיבוב הראשון של ההשקעה רשם דנקנר רווח עצום וחילק בונוסים למנהלים ודיווידנדים, אבל בהמשך הכל התהפך. הוא השקיע עוד במניות הבנק והמשבר הקשה באירופה השאיר אותו עם הפסדים גבוהים.

מה הם אמרו? דנקנר אמר: "ההשקעה בקרדיט סוויס מאוד חשובה לנו. זו השקעה אסטרטגית ארוכת טווח", "אני מעריך ששיאו של המשבר הפיננסי הגלובלי כבר מאחורינו. נפעל בעתיד להגדלת אחזקותינו בקרדיט סוויס ואנו בודקים חברות בינלאומיות נוספות", "בעסקים לא תמיד צריך להיות עם יותר מדי אגו. עם כל הכבוד לעוצמתה של אי.די.בי, אם יש הזדמנות להרוויח חבל לפספס אותה".

השורה התחתונה: בנטרול הרווחים של הסיבוב הראשון, כור רשמה הפסד גדול על ההשקעה בקרדיט סוויס. דנקנר המשיך גם החודש לקנות מניות בהנחה שהמצב יתהפך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#