שלטון הברזל של משפחת לבנת - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת Markerweek

שלטון הברזל של משפחת לבנת

סדרת המונופולים של משפחת לבנת, הפועלת בכמה ענפים משיקים במשק, מעלה שאלה אחת גדולה: איפה היה הממונה על ההגבלים העסקיים בעשורים האחרונים?

244תגובות

יש רק חברה אחת שמייצרת מלט בישראל, והיא מקבלת הגנה מהמדינה. באורח פלא, מי שמצליח לייבא מלט לא מצליח לפרוק את האניות ולהגיע אלינו לבניינים", כך אמר נסים בובליל, נשיא התאחדות הקבלנים, בכנס "ישראל 2021" שהתקיים בתחילת ספטמבר. יצרנית המלט שאליה הוא התייחס היא חברת נשר, שבשליטת משפחת לבנת וקבוצת אי.די.בי. בבואנו לדון במונופולים החולשים על המשק הישראלי, כדאי להתעכב על קבוצת לבנת ועסקיה.

הסיפור של משפחת לבנת מתחיל באב המשפחה, אברהם לבנת, שהגיע לישראל כניצול שואה, קנה משאית והחל לעבוד בהובלות. לאחר מכן הוא המשיך, אצבע אחר אצבע, בהקמת אימפריה משפחתית. לבנת, המכונה "בונדי", ממשיך להיות מעורב בעסק המשפחתי גם כיום, כששלושת בניו מנהלים אותו. הסיפורים על מעורבותו, המקצוענות שלו וההקפדה שלו ושל בניו על הפרטים והבטיחות בקבוצת הענק שלהם מעניינים. אבל המישור שבו קבוצת לבנת רלוונטית לחיים של כל אחד מאזרחי ישראל רחב יותר, שכן הקבוצה מחזיקה כנראה בתואר המשפחה המונופוליסטית ביותר בישראל - כשהיא מותירה מאחור כל גורם עסקי אחר במשק, ומהווה מחסום לתחרות בענפים שבהם היא פועלת.

חוסר התחרות הזה עולה לנו כסף. נבחן לדוגמה את ענף המלט: משפחת לבנת מחזיקה בחלק מיצרנית המלט נשר, ואותה נשר היא גם שותפה של המשפחה בקבוצת תעבורה. מחקר שנערך עבור מרכז המחקר והמידע ב-2008 מצא כי המלט בישראל יקר ב-30% מהמלט במדינות השכנות, ונמכר במחיר הגבוה ב-6% ממחירו ברשות הפלסטינית.

במחקר שערך אמיר עציוני עבור מרכז המידע והמחקר של הכנסת לגבי ענף המלט בסוף שנות ה-90, סופר על מקרים של לקוחות שקיבלו איומים לא לקנות מלט מיבואנים קטנים ועל הערמת קשיים ועיכובים על מי שכן רכשו מיבואנים כאלה. עציוני דיווח על עיוות והצנעת ההכנסות כדי להתחמק מרפורמות בענף, ועל ויסות של כמויות המלט המיוצרות כדי לקבל אישור להקים מפעל מלט בדרום המדינה - שהביא לפריחת שוק שחור במלט.

אין פלא, אם כך, שחברת נשר הגיעה למרכז תשומת הלב בתקופה האחרונה, ושוועדת טרכטנברג העניקה דגש לענף זה - המהווה חלק מרכזי מתשומות הבנייה בישראל. אבל כדי להבין את סיפור המלט צריך להבין את שאר עסקי המשפחה, והמלט במשפחת לבנת הוא כנראה רק קצה הקרחון, שכן קבוצת לבנת קשורה לפחות לארבעה מונופולים במשק הישראלי. שיחות עם מתחרים ועמיתים בענפים שבהם היא פועלת מעלים תמונה עגומה של ענפי בסיס בישראל המתנהלים ללא תחרותיות.

המתחרה שנהפך לספק

את מוצריה של יצרנית המלט נשר, החולשת על 85% משוק המלט הישראלי, מובילה חברת ההובלה תעבורה תפזורת - שהיא מונופול בשינוע מלט ובהובלת מכוניות חדשות. משפחת לבנת מחזיקה בחברה יותר מ-40% מהמניות. בשאר מחזיקים יוסי רוסן ואודי רקנאטי. בנוסף, קבוצת לבנת היא בעלת השליטה במסופי המטען בנתב"ג - דרך שליטתה בממ"ן, מונופול בתחום האחסון והלוגיסטיקה בנמלי התעופה - שבהם חייב לעבור מי שמעוניין לייבא מלט ולהתחרות במשפחת לבנת בישראל.

קבוצת לבנת מחזיקה גם בנמלי ישראל במפרץ חיפה, באמצעות אחזקות במספנות ישראל (דרך קבוצת אי.די.בי). באשדוד זכתה ממ"ן במכרז להקמת מתקן לטיפול במכולות, ובימים אלה מתמודדת קבוצת לבנת באין מפריע על הפרטת נמל אילת, הן ישירות והן באמצעות מספנות ישראל. לקינוח, הקבוצה שולטת בחברת חומרי הנפץ חרושת חומרי הנפץ, שהיא כמעט הספק היחיד בישראל לחומרי נפץ למי שמעוניין לכרות מחצבים בארץ הקודש - ופעילה בתחום משיק לזה של נשר. הריכוז של שליטה בסדרה של ענפי משק המשיקים זה לזה משאיר מקום כמעט אפסי לתחרות בענפים המדוברים.

בובליל סירב לדבר השבוע על האירוע הספציפי שהזכיר בכנס. עם זאת, הוא חזר ואמר כי "יש קשיים רבים באישורי היבוא. מי שרוצה לייבא צריך לעבור סדרה ארוכה של בדיקות ומבחנים, וגם אחרי כן יש בעיה עם הפריקה וההובלה".

אבל כיום מייבאים מלט לישראל. 15%-10% מהצריכה היא מלט מיובא.

"ניסו לייבא מעבר לכמות הזו, והיבואנים התקשו לעמוד בדרישות ובלוח הזמנים של הקבלנים. הם היו צריכים לעבור דרך ייסורים של עיכובים בנמל או בהובלה, ובסופו של דבר זו עובדה: אין יבוא מלט לישראל. היבוא מופנה בעיקרו לחברה אחת, איטונג, והשוק כולו נשלט על ידי נשר. אגב, אותה נשר מוכרת מלט ברשות הפלסטינית במחיר נמוך מזה שבו היא מוכרת אותו בישראל".

למה?

"כי ברשות יש יבוא - ויש תחרות".

היו עוד גורמים שניסו לייבא מלט לישראל ולא הצליחו?

"כבר הרבה זמן לא הגיעו יבואנים לישראל. לא ראיתי שבשנתיים-שלוש האחרונות מישהו ניסה לייבא".

וזה ישתנה? ועדת טרכטנברג הצהירה על תוכנית להוספת מתחרה בענף.

"נראה. הצהרות ומסיבות עיתונאים שמענו כבר הרבה שנים".

אפשר להבין למה בובליל סקפטי. כבר שנים מצליחה משפחת לבנת להרחיק מתחרים ולשלוט בתחום המלט באופן כמעט בלעדי. בסוף שנות ה-90, לדוגמה, נכנסה לתחום יבוא המלט לישראל יצרנית המלט הבינלאומית לאפארג'. נתח השוק שלה גדל במהירות לכ-30%. חברת נשר פנתה בתגובה לממונה על ההיצף במשרד התמ"ת, טענה כי המלט המיובא נמכר במחירי היצף ודרשה הגנה מפניו. היטל היצף הוא מס שנועד להעלות את מחירם של מוצרים מיובאים, במקרה שבו הם נמכרים בישראל במחיר זול מזה שבו נמכרו בארץ המוצא, כדי להגן על התעשייה המקומית.

ב-2005 הטיל שר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, היטל היצף על יבוא המלט של לאפארג', והחברה יצאה מהשוק הישראלי. אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר, משמש כיום יו"ר חברת תעבורה. יחד עמו מכהן כמנכ"ל תעבורה תפזורת המנכ"ל שלו במשרד ראש הממשלה, רענן דינור. אפשר למצוא פוליטיקאים לשעבר בדירקטוריונים של חברות פרטיות וציבוריות רבות בישראל, אבל בכל זאת, לא כל קבוצה עסקית יכולה להתגאות בראש ממשלה לשעבר שמצטרף לשורותיה.

לממשלה היה חלק בעוצמה שרכשו המונופולים של משפחת לבנת. כפי שאומר על כך הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, "היו הרבה מקרים שבהם המדינה עזרה לשמור על מונופולים. במקרה של יצרנית המלט נשר, המדינה עוזרת למונופול לשמור על המונופול שלו באמצעות מערכת למניעת היצף. מחיר המלט עלה באופן מטאורי בשנים האחרונות, והצרכן נפגע מכך מדי יום".

סיפור מעניין אחר על הניסיון להתחרות במשפחת לבנת על ידי יבוא מלט נמצא לא רחוק ממתקני היבוא של המתחרה היחידה של נשר בענף: חברת לב ברון של יורם לוינסון, יבואן המחזיק כיום 10%-15% מהשוק ואינו מזיק לנשר יתר על המידה. באזור התעשייה אשדוד עומד כיום מתקן ענק שנבנה ב-2000 על ידי יצרן מלט טורקי, חברת צ'ימסה שבבעלות משפחת סבנג'י, מהמשפחות היהודיות החזקות בטורקיה.

לדברי גורם בענף, המתקן קולט כעת רק יבוא של מלט לבן - סוג של מלט עדין ויקר יחסית, שנשר לא מייצרת. ואולם קיבולת המתקן גדולה פי 15 מצריכתו בפועל. "הוא נבנה למלט אפור, אבל הוא מעולם לא העביר ולו קוב אחד מלט אפור", אומר אותו גורם. "ככה זה, עולם המלט מאוד מוסדר - לעתים באופן בוטה ולעתים באופן עדין".

כך או אחרת, נשר נותרה עם מתחרה בודד. כפי שאומר גורם בענף הבנייה, "יש יבואן אחד שמספק מלט לצד מונופול נשר, ואמור להתחרות בו. אבל הוא מוביל את המלט שלו בחברת תעבורה תפזורת. זאת אומרת שמשפחת לבנת, המחזיקה בשתיהן, יודעת בדיוק כמה הוא מביא, מי הלקוחות שלו וכמה כל אחד מהם רוכש ממנו. לזה לא קוראים תחרות".

ההשפעה בהובלת המלט בישראל אכן עשויה להיות אחד המפתחות בשימור המונופול על המלט. אלא שמדובר ביחסים הדדיים, וגם השליטה בייצור המלט עשויה להיות זו שמשמרת את מונופול הובלת המלט. "הם שולטים בהובלה מכוח העובדה שכיום יש יבוא מוגבל של מלט. לפני שש-שבע שנים קם מתחרה, בילסקי, שהחליט לקנות מכליות להובלת מלט ולהתחרות בהם. הוא הביא משאיות סקניה מחו"ל וניסה להתחיל לעבוד", מספר מתחרה בענף ההובלות. "בסופו של דבר ייבשו אותו. אם יש לקוח שרוצה שאני אוביל אליו מלט, המכלית שלי צריכה להיכנס למפעל נשר. זה הכוח שלהם".

אבל הם לא יכולים למנוע ממך להעמיס מלט.

"לא, אבל יש דרכים אחרות. הם ספקי המלט. איזו חברה שמקימה בניין תיקח את הסיכון שהמלט לא יגיע לגג ותבחר במישהו אחר להוביל אותו?"

קשה להתחקות אחר הניסיון של אותו בילסקי, שהלך לעולמו לפני כשנה, להתחרות בתעבורה. בחברת בילסקי לשיווק דלק ושמן סירבו להתראיין. גורמים בענף מתארים אותו כ"יהודי אמיד מהמבורג, שהיה בעל תחנות דלק בצפון והיה בקשר עם חברת דלק. לפני 10-15 שנה הוא הביא מכליות מלט משבדיה, העמיד אותן אצלו בחצר והחליט להוביל מלט. תוך חמישה חודשים המכליות התאדו, ובילסקי נהפך לספק משמעותי של דלק ומוצריו בחברת תעבורה. כיום בנו פלג מנהל את עסקיו".

לדבריהם, בילסקי ניסה לייבא ולהוביל מלט גם ב-2000. "הוא הביא אז כמות גדולה של מכליות וניסה במשך תקופה ארוכה להביא מלט ממצרים. היו לו לקוחות במגזר הערבי שהוא פנה אליהם בהצעות, אבל נשר באה והציעה להם מחיר נמוך יותר. בסוף הוא הצליח לשמור על נתח שולי בהובלות, וברוב הציוד שהוא הביא להובלה לא היה שימוש", טוענים המקורות.

השורה התחתונה היא ששוק הובלת המלט נמצא בידי תעבורה תפזורת (98%) ומובילים פרטיים (2%), שאינם מלקקים דבש. כפי שמגדיר זאת מוביל קטן מהצפון שמתמודד בענף, "הם יכולים להיכנס ללקוח שאני מוביל אתו, להוריד מחירים ולמכור הובלות בהפסד. הם יכולים להרשות לעצמם לעבוד בלי רווח. ואחרי שהמתחרים יוצאים הם יכולים להעלות מחירים חזרה. תוסיף לזה את העובדה שהעלויות שלהם נמוכות יותר - ככל שמדובר ביכולת שלהם לרכוש דלק וטיפולים - ותראה שרווח של 10% בשבילם על הובלה יכול להיות הפסד של 30% של אחרים כמוני".

גם האירופאים לא מתווכחים

משפחת לבנת הצליחה להרחיב את אחיזתה בשוק ההובלות הכללי באמצעות סדרת רכישות ומיזוגים, שאושרו ברשות ההגבלים העסקיים. שמות החברות שנרכשו לא אומרים הרבה לגורמים מחוץ לענף. כך, למשל, חברת ההובלות יוזמה גליל. לפני כעשור רכשה המשפחה גם את חברת גליל מערבי, שנקלעה לקשיים. הנגב והערבה, חברה להובלת חלב ודלק של קואופרטיב קיבוצי דרום, נרכשה על ידי תעבורה לפני שמונה-תשע שנים.

חברת הנמל החדש החיפאית להובלה כללית נרכשה לפני חמש שנים, ובערך באותו המועד נרכשה חברת הובלות שרון להובלה במכליות. תעבורה רכשה גם 50% מאגד תעבורה. לפני שלושה חודשים נרכשה חברת דהן את עמר להובלה בקירור, ואחריה נרכשה חברת ההובלות הקיבוצית של קואופרטיב עמק הירדן. את כולן רכשה תעבורה מבלי שהממונה על ההגבלים העסקיים עצר בעדה.

AP

התוצאה של ההתרחבות הזו היא שהקושי להילחם במונופול של תעבורה עשוי להיות טמון גם בכוח שיש לחברה מול ספקי מכליות המלט. יבואנים שניסו לייבא מכליות מלט כדי להתחרות בחברה נתקלו בתופעה מעניינת של סירוב אספקה מצד היצרנית באירופה. לפי המקורות, 80% משוק הובלת המכוניות נמצא בידי משפחת לבנת, לכן אי אפשר לרכוש מהספק בצרפת רכב הובלה. "פעם ביקשתי הצעת מחיר ואפילו לא קיבלתי תשובה", סיפר אחד המקורות. "השחקן הגדול יוצר מערכות קשרים, ואנשים לא רוצים לריב אתו. במיוחד לא מנהלים שכירים, שיודעים שמחר יהיו במקום אחר", הוסיפו.

מקורות בענף מפנים אצבע מאשימה למשרד התחבורה, שמעניק רישיונות ליבוא מכליות על פי כללים טכניים. "אסור להביא לישראל כלי רכב פרטי משומש, אבל משפחת לבנת היתה היחידה שקיבלה רישיונות להביא מכליות יד שנייה", ציינו בענף. במשרד התחבורה אומרים בתגובה: "גרורים, לרבות אלה המשמשים להובלת מלט, מותרים ליבוא כחדשים בלבד. כל בקשה ליבוא נבדקת על ידי מחלקת התקינה ומחלקת היבוא".

תחום נוסף שמשפחת לבנת היא מונופול בו הוא השילוח האווירי, באמצעות שליטתה בממ"ן. השוק מעביר 300 אלף טונה בשנה, וממ"ן חולשת כיום על 75% ממנו. 25% נמצאים בידי החברה הבינלאומית סוויס פורט, המפעילה את החברה הבת סוויס פורט ישראל.

גם כאן לא היה קל למדינה לממש את פתיחת השוק לתחרות. ב-1999 החליטה המדינה כי יש להכניס תחרות לתחום שנשלט לחלוטין על ידי ממ"ן, אבל נדרשו לה תשע שנים עד לפתיחת המסוף המתחרה, שעדיין נאבק על קיומו. לדברי מקורבים לסוויס פורט, לחברה נמסר כי משרדי האוצר והתחבורה רוצים להכניס את המתחרה בתיאום עם ממ"ן, ואף גובש הסכם פשרה בין הממשלה לממ"ן שלפיו ניתנה למונופול הגנה לקראת התחרות - ורק ב-2014 יהיה מכרז על שילוח מטענים אוויריים, שבו תצטרך ממ"ן להתמודד מחדש. אגב, יו"ר רש"ת (רשות שדות התעופה), האחראית על המכרזים לשילוח אווירי, הוא עובדיה עלי, שהיה דירקטור בממ"ן.

סוויס פורט השקיעה במסוף המטענים שלה 120 מיליון שקל במסגרת BOT. בזמן המכרז ציינה הממשלה כי היא צופה שינוע אווירי של מיליון טונה בשנה. לרוע מזלה, החברה פתחה את המסוף ביוני 2008, לפני המשבר העולמי, כששוק המטענים התרסק ב-30%. בעלי המניות מחו"ל הביעו אמון בחברה הישראלית, והזרימו עוד 17 מיליון שקל לתפעול שוטף.

בחברה ציפו לתמיכה מהמדינה, לאור האינטרס שלה בקיום תחרות. אך בקשות החברה להקטנת התשלומים לרש"ת לא נענו. במשרד התחבורה אומרים על כך: "תעריפי השירותים מצויים בפיקוח יותר משלושה עשורים. מדיניות זו היתה ידועה לחברה מבעוד מועד, והרעת הסביבה העסקית היא חלק מהסיכונים שהחברה נטלה על עצמה. עם זאת, תשלומי החברה נפרשו כדי להקל על פעילותה".

עד היום הצליחה סוויס פורט להעביר אליה מממ"ן רק לקוחות זרים: החברות לופטהנזה, סוויס, קיריאה, TNT, דלתא, טורקיש איירליינס ואירופלוט. לקוחות ישראלים שיסכימו לנטוש את ממ"ן לא נמצאו עדיין.

גורמים שעובדים עם קבוצת לבנת מעניקים לה שבחים רבים. הקבוצה בנתה את עצמה בזכות שם של חברה יסודית ואמינה. אבל אין שום דרך שבה קבוצה אחת יכולה להחזיק בשורה כה ארוכה של מונופולים העובדים בשיתוף פעולה מבלי שהמשק הישראלי יסבול מכך. כפי שאמר מתחרה שלהם, כשתהינו למה הוא מסרב לדבר בשמו, "אסור לטעות. הם חברה רצינית ומקצוענית. אבל הם גדולים מדי. אתה יכול לחיות רק מהפירורים בסביבה. אתה לא יכול להתמודד אתם באמת".

תגובת קבוצת לבנת: "נשר רואה בזמינות המלט ערך עליון"

מקבוצת לבנת נמסר בתגובה: "החברה העוסקת בשינוע המלט, תעבורה תפזורת, אינה חלק מקבוצת תעבורה אחזקות, ואין לה שום קשר בעלות לנשר או לחברה אחרת בקבוצת אי.די.בי. משפחת לבנת היא מיעוט באחזקות בתעבורה תפזורת.

"האמירה המיוחסת לכבוד נשיא התאחדות הקבלנים היא שקר וכזב. יתרה מזו, תעבורה תפזורת, בהיותה מונופול מוכרז, הובילה, מובילה ותוביל ברמת שירות גבוהה לכל דורש, כולל יבואנים כיום ובעבר, וזאת על פי חוק.

"המלט שיובא על ידי לאפארג' בעבר הובל על ידי תעבורה תפזורת, כפי שמובל כיום מלט מיובא אחר. כפי שנאמר לעיל, כמונופול מוכרז, החברה מחויבת להיענות לכל בקשת הובלה. כך היה במקרה זה וכך יהיה בעתיד.

"טענת הקשר בין מינויו של אהוד אולמרט בקבוצת לבנת לבין היטל היצף, היא טענה ממוחזרת, מגמתית וחסרת כל אחיזה במציאות. היטל היצף נחתם על ידי שני שרים, שר האוצר ושר התמ"ת. השרים נתמכים ופועלים על סמך המלצות הדרג המקצועי, שכוללות בין היתר חקירה ממושכת ואישור של ועדה מקצועית, הכוללת נציגי ציבור. היטל ההיצף בעניין המלט נחתם גם לאחר תום כהונתו של אולמרט כשר התמ"ת, על ידי שרי אוצר ותמ"ת שונים. עוד יצוין כי פער הזמנים בין כהונתו של אולמרט כשר תמ"ת לבין העסקתו במשפחת לבנת הוא יותר משש שנים.

"ה'סיפור' על מקרה של מוביל ש'יובש' במפעל נשר מצטרף אל מסכת שקרים מגמתיים שאין להם קשר למציאות. נשר מעולם לא הפלתה בין מוביל למוביל ולא עיכבה אף מוביל. נשר רואה בזמינות המלט ללקוח ערך עליון, בלא קשר לזהות המוביל.

"הטענה העוסקת בכך שממ"ן דחתה החלטת ממשלה על פתיחת תחרות, או שהתקיים תיאום בין ממ"ן למדינה בעניין הכנסת המתחרה, נעה בין שקר לדמיון מפותח. האם מישהו מעלה בדעתו כי רשויות המדינה יקבלו אישור מממ"ן להוצאת מכרז למפעיל נוסף? יתר על כן, לממ"ן היתה זכות סירוב ראשונה להפעלת כל מסוף מטענים נוסף בנתב"ג, והיא ויתרה עליה כדי לאפשר תחרות.

"המחקר של אמיר עציוני התבסס על נתונים לא מדויקים. זו עוד הוכחה לכך שהכותבים אינם מעוניינים להתייחס לעובדות ולמספרים הנכונים כיום. מחירי המלט בישראל נמצאים כיום בגבול התחתון של המדינות המפותחות, נמוכים משמעותית מהמחיר בירדן (פער של מעל 50 דולר), ודומים למחירים בטורקיה ובמצרים. עוד יצוין כי נתח השוק של מלט מיובא בישראל - כ-15% כיום - הוא מהגבוהים במדינות שבהן קיים ייצור מלט מקומי, וזאת בשל העובדה שתעשיית המלט היא עתירת הון ובעלת יתרון ביתיות מובהק, עקב עלויות השינוע הימי הגבוהות. ככלל, וממה שמצטייר מהקטעים שהועברו להתייחסותנו, נראה כי יש פה ניסיון חוזר להשתמש בעובדות מסולפות, בשקרים ובאי דיוקים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#