"אנחנו 99 האחוזים" |

אחרי יוון, ספרד וישראל - גם אזרחי ארה"ב דורשים צדק חברתי

התעלמו מהם, לעגו להם והיכו אותם, אבל המוחים בוול סטריט לא מוותרים; צעירים אמריקאים בעלי השכלה וחסרי עבודה מצטרפים לעמיתיהם בעולם ודורשים צדק חברתי

בעיר האוהלים שקמה בחודש שעבר בפארק זוקוטי שבדאון טאון מנהטן יש מטבח מצויד, שלטי מחאה צבעוניים עמוסי סיסמאות נגד טייקונים ובנקאים, הופעות מסביב לשעון, הרצאות על כלכלה ותרבות, סדנאות יוגה, אסיפות כלליות שבהן מתקבלות החלטות דמוקרטיות, נוכחות צמודה של צלמים ותיירים והופעות אורח של סלבריטאים שבאים לחבק את המוחים ולהביע תמיכה.

השלטים בכיכר מבטאים את רחשי לבם של המוחים: הלוגו של בנק צ'ייס שונה לבנק צ'יט (רמאות), על שלט צהוב נכתב "רמאים, זמנכם עבר". על לוח קרטון אחד כתוב "הירסו את הכוח, לא את העם". בכניסה למתחם עומד טוטל גרה, ולצדו השלט "כיבשו את וול סטריט". "וול סטריט, הבנקים והתאגידים הגדולים שולטים בממשלה שלנו", הוא מסביר. "הממשל נותן להם כל מה שהם רוצים. הטבות, הקלות מס, מענקים - ואותנו דופקים. למה אני לא יכול ליהנות מההקלות ומהטבות? למה לא נותנים את זה לקטנים?"

נשמע מוכר? ביולי, כשארגון אדבסטרס הקנדי הפרו-אנרכיסטי פתח ביוזמה לכבוש את וול סטריט וקרא ל-20 אלף איש להקים אוהלים מול המרכז הפיננסי העולמי, האמריקאים גיחכו. גם העיתונאים, שהכירו את ההתקוממויות שפרצו כמה חודשים קודם לכן בספרד, ביוון, בפורטוגל ובישראל, הרשו לעצמם לזלזל ולטעון שבארה"ב הדבר לעולם לא יכול לקרות, שמדובר בכמה עשרות אקטיביסטים רדיקלים שייעצרו תוך דקות, שהשמאל הכלכלי בארה"ב שולי עד לא קיים ושלימין השמרני יש מונופול על המחאה העממית עם תנועת מסיבת התה.

8 מתוך 8 |
"אני 99 האחוזים"
1 מתוך 8 |
"בעלי עובד יותר מ-15 שעות ביום, כדי למנוע מאיתנו לאבד את הבית שלנו שנמצא קרוב לבית ספר ציבורי טוב"
2 מתוך 8 |
"אני בת 61, אין לי ביטוח בריאות, אין לי חסכונות, אין לי פנסיה. אני 99 האחוזים. כיבשו את וול סטריט"

בימים הראשונים של המחאה בוול סטריט, שהחלה באופן רשמי בהפגנה של אלפי בני אדם ב-17 בספטמבר, הכיסוי שלה בתקשורת התאגידית בארה"ב היה אפסי. אלפים הפגינו, מאות נעצרו, אך האמריקאים שצפו בערוצים המרכזיים כלל לא ידעו על ההתרחשויות. התקשורת האמריקאית לא התייחסה בתחילה למחאה ברצינות. למעשה, היא פשוט התעלמה ממנה.

המצב השתנה בסיועה האדיב של משטרת ניו יורק: כשהמוחים צעדו ביוניון סקוור התיזו עליהם השוטרים גז מדמיע, וכשצעדו בהזדמנות אחרת לכיוון גשר ברוקלין, המשטרה כיוונה אותם, לטענתם, ישירות אל מסלול הנסיעה ועצרה 700 מהם. זה כבר משך את תשומת לבה של התקשורת, שהבינה לבסוף שלא מדובר ברדיקלים מהשמאל, אלא בצעירים משכילים שלא הצליחו למצוא את מקומם במערכת הכלכלית הנוכחית.

"השתתפתי בצעדה ביוניון סקוור וחטפתי את הגז המדמיע", מספרת ייל, אחת המוחות, כשהיא אוכלת פלאפל. "בהתחלה לא הכרתי כאן איש, ועכשיו אנחנו משפחה אחת גדולה. הצבעתי לאובמה, ובינתיים אני לא רואה שינוי. אני מקווה שהוא עוד יוכיח לנו שהיתה הצדקה לבחור בו. עד כה הוא הוכיח שהוא נואם טוב, ועכשיו הוא צריך להוכיח לנו שהוא גם יכול לעשות".

אדוארד קית', איש גדול ממדים שחובש כובע של קאובוי, עומד לידנו וצובע מכל פלסטיק באדום. "אני מכין תוף למצעד הניצחון שלנו", הוא מסביר. "אני חסר בית, ומנסה למצוא עבודה ללא הצלחה. יש לי אבא, אח ואחות בשיקגו, אבל אין להם מקום בשבילי. אז עכשיו אני גר כאן".

מה בדיוק אתה רוצה?

"פעם לכל אחד היתה הזדמנות שווה להתעשר. כיום התאגידים והעשירים שולטים במדינה הזאת, ולכולנו נמאס מזה. באתי לכאן כי אני רוצה לתמוך ברעיון הזה, ואני מאמין שהפעם יש לנו סיכוי. אני איש של שלום, אני לא עושה צרות. אני רק רוצה חופש ושוויון, ואשאר כאן כמה שרק צריך".

אבל החורף מתקרב.

"אין מה לדאוג. הקור והשלג של ניו יורק הם כלום לעומת מה שיש לנו בשיקגו. אני נשאר כאן כמה שרק ייתנו לי".

נחיל עצום של אנשים

תנועת המחאה הגלובלית, שתגיע לשיאה ביום המחאה הגלובלי ב-15 באוקטובר, חבה את הצלחתה בראש ובראשונה לשני גורמים: המשבר הפיננסי ומהפכת היסמין. חילוץ הבנקים, שלא תרם במאום לצמצום האבטלה אך הקפיץ את רווחי הבנקים ואת הבונוסים לבנקאים לשיא, עורר סערה ציבורית בכל מדינה שכלכלתה נקלעה לקשיים ולקיצוצים תקציביים - כלומר, כמעט כל מדינה מפותחת. האביב הערבי סיפק השראה למאות אלפי צעירים שיצאו לרחובות בדרישה לניתוק הקשרים בין הון לשלטון.

בדומה לישראל, המחאה בוול סטריט אינה מבודדת, אלא היא חלק מתנועת המחאה הגלובלית שהחלה בספרד וכבשה את העולם מאז מאי תחת הסיסמה Take the Square ("כיבשו את הכיכר"). כמו בכל אחת מתנועות המחאה, יש בה דרישה לצדק חברתי ולשינוי המערכת הכלכלית והפוליטית. להפגנה הראשונה בוול סטריט ב-17 בספטמבר התלוו הפגנות נגד הבנקים בעשרות מוקדים ברחבי העולם, בהם תל אביב.

המטרה: הממסד הפיננסי, שאחראי יותר מכל למשבר הכלכלי העולמי שמסרב להסתיים מאז 2008, ומאז קיבל סיוע של טריליוני דולרים - תוך שהוא נלחם בחריפות ומנצל את קשריו עם המערכת הפוליטית כדי למנוע רפורמות במיסוי וברגולציה שימנעו את המשבר הבא.

הדרישות: הקמת ועדה נשיאותית שתחקור ותשים קץ להשפעתם של בעלי ההון על נבחרי הציבור בוושינגטון; הגדלת השקיפות הממשלתית; גיבוש תוכנית לצמצום הפליטות של גזי חממה בארה"ב; הטלת מסים על השקעות ספקולטיביות; פירוקם של מאות בסיסים צבאיים אמריקאיים ברחבי העולם; חקירה והעמדה לדין של האחראים למשבר הפיננסי ב-2008; חקיקה שתבטיח שתאגידים לא יוכלו לקנות בחירות בכסף; החזרת חוק גלאס סטיגל שהפריד בין בנקים מסחריים לבנקי השקעות; ואימוץ הצעותיו של וורן באפט להגדלת המיסוי על תאגידים ועשירים.

"בכל העולם חל שינוי בטקטיקה המהפכנית, שילוב של כיכר תחריר והמחאה בספרד, וזה מבשר טובות לגבי העתיד", נכתב בפוסט המקורי של אדבסטרס ביולי. "תנועת המחאה נגד הגלובליזציה היתה הצעד הראשון. אז המודל שלנו היה לתקוף את המערכת כמו להקת זאבים. היה זכר אלפא, זאב שהוביל את הלהקה, ואלה שהלכו אחריו. כעת המודל התפתח. כיום אנחנו נחיל עצום של אנשים.

"השעה הגיעה ליישם את האסטרטגיה הזאת נגד הגורם שמשחית יותר מכל את הדמוקרטיה שלנו: וול סטריט, העמורה הפיננסית של ארה"ב. ב-17 בספטמבר אנחנו רוצים לראות 20 אלף איש מציפים את דאון טאון מנהטן, מקימים אוהלים, מטבחים ומחסומים לא אלימים וכובשים את וול סטריט לכמה חודשים. ברגע שנהיה שם נחזור שוב ושוב על דרישה פשוטה אחת, במגוון רחב של קולות".

קווין מונהן, שמתגורר בצפון מדינת ניו יורק, מספר שיש לו תואר בביולוגיה - שאפשר לזרוק לפח. "לא הצלחתי למצוא שום עבודה בתחום ולכן עבדתי כנהג משאית אשפה. כשקיצצו משרות פוטרתי, ומאז אני בלי עבודה".

את השיחה קוטע גבר מתנדנד מצד לצד שמספר כי הוא לחם בשתי מלחמות. "הייתי בווייטנאם, ותראה מה קורה לנו. אין לנו כלום. שלחו אותנו לשם כדי למות, שרדנו והנה, אנחנו עם שום דבר. אפס".

מונהן מנסה להשחיל משפט: "אם היו לוקחים את הכסף של שתי המלחמות שאנחנו מעורבים בהן בעירק ובאפגניסטן - אפשר היה להאכיל את כל העולם. בחרנו את וול סטריט כיעד הראשון שלנו במלחמה, כי לדעתי הם מייצגים את כל הרוע. הבנק המרכזי מאפשר לוול סטריט לעשות את מה שהם רוצים: להכניס כמה שיותר כסף לכיס שלהם".

אחד המרכיבים החשובים של המחאה הוא הבלוג We are the 99 percent ("אנחנו 99 האחוזים"), שבו מצטלמים מוחים עם שלטים המספרים את סיפורם. הוא מראה שבניגוד לטענות המתנגדים למחאה, מדובר באנשים מהשורה, עם בעיות וחובות שמהם סובלים אנשים רגילים. "החברה שלי חלתה בסרטן בגיל 22. היא ביזבזה את כל חסכונותיה ועבדה בשתי משרות, 80-90 שעות בשבוע, כדי לשלם על טיפולים כימותרפיים. היא המשיכה לעבוד גם כשקיבלה את הטיפול. שנה לאחר מכן, אנחנו עדיין חיים ממשכורת למשכורת", נאמר באחד השלטים.

שלט אחר אומר "הפסדתי ירושה מפני שהיא הושקעה בוורלדקום, הפסקתי לקבל ביטוח בריאות מהאיגוד כשפוטרתי בתחילת 2009, ואז גם חליתי במחלה סופנית. התחלתי למכור את גופי כדי לשרוד. עכשיו אני יכול לשלם את החשבונות, ואני לא צריך למצוא לקוחות ברחובות. אני 99 האחוזים".

שלט אחר אומר: "בעלי עובד יותר מ-15 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, כדי למנוע מאתנו לאבד את הבית שלנו שנמצא קרוב לבית ספר ציבורי טוב. אנחנו עדיין צריכים לשלם 12 אלף דולר בשנה על ביטוח בריאות פרטי. הילדים שלי בקושי מכירים את אביהם, אבל אנחנו אסירי תודה על העבודה הקשה שלו. אני 99 האחוזים".

שוטר מתעמת עם המוחים בגשר ברוקלין

הבלוג, יחד עם אתרים נוספים וסרטונים שהופצו ברשת - כמו זה שבו נראה מעצרו של סטודנט צעיר למשפטים שהתיישב על המדרכה מול משרדי אחד מהבנקים הגדולים בוול סטריט וצועק "אני לא זז מפה! הבנק הזה לקח להורים שלי את הבית!" - הובילו לתמיכה גוברת של הציבור האמריקאי במחאה. הברוטליות המשטרתית שנראתה בסרטונים רבים גרמה לרבים, בהם השחקן אלק בולדווין, להביע זעזוע פומבי ולהצטרף להפגנות נגד האכזריות המשטרתית. אלפי אזרחים שלחו כסף, ציוד ופיצות ופתחו בתנועות מחאה מקומיות משלהם. האיגודים המקצועיים - בהם האיגוד של עובדי התחבורה הציבורית בניו יורק והאיגוד של עובדי מערכת הבריאות בארה"ב, שאף שלח אחיות ורופאים לטפל בפצועים - הביעו תמיכה במפגינים. המחאה קיבלה גם תמיכה צבאית, בדמותם של כמה חיילי מארינס ששירתו בעירק, וכתבו לאתר המחאה כי יגיעו במדים להגן על המפגינים.

"אני מגיע לשם הלילה במדים. 15 מחבריי ילוו אותי, גם הם במדים", כתב החייל וורד ריילי בעמוד הפייסבוק שלו. "נשבעתי להגן על החוקה של ארה"ב, וזה בדיוק מה שאני אעשה. אני רוצה לשלוח את המסר הזה לוול סטריט ולקונגרס: לא נלחמתי עבור וול סטריט. נלחמתי עבור ארה"ב. עכשיו הגיע תורו של הקונגרס".

"הילחמו כמו במצרים"

התמיכה התקשורתית והציבורית הובילה לתמיכה גוברת מצד אמנים נוספים, כמו השחקנית סוזן סרנדון, השחקן מארק רופאלו והבמאי האקטיביסטי מייקל מור. אפילו חבר הקונגרס הדמוקרטי דניס קוסיניץ', שמתכוון להתמודד פעם נוספת על נשיאות ארה"ב ב-2012, שיחרר לרשת סרטון שבו הוא מביע תמיכה במחאות. גם מושל ניו יורק לשעבר, דיוויד פיטרסון, הגיע להביע תמיכה, וכך גם הכלכלן חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ - לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי ואחד הקולות הבולטים ביותר בשנים האחרונות נגד הגלובליזציה - שנשא דברים בפני המוחים, בדומה להרצאה שנשא בפני המוחים בספרד.

הקומיקאית רוזאן בר, שבאוגוסט הכריזה על כוונתה להתמודד על נשיאות ארה"ב ועל ראשות ממשלת ישראל "כי מדובר באותו תפקיד", הגיעה אף היא להביע תמיכה, הציגה את עצמה בגאווה כסוציאליסטית וקראה לערוף את ראשם של בנקאים שלא יסכימו לוותר על הונם. אפילו חברי להקת רדיוהד, כך גרסה שמועה שהתבררה מאוחר יותר ככוזבת, היו מוכנים להופיע בעיר האוהלים בזוקוטי פארק. הלהקה, שידועה בעמדותיה נגד קפיטליזם צרכני, הסתפקה לבסוף בהבעת תמיכה.

לצד החשודים הרגילים זכתה המחאה גם לתמיכתם של כמה גורמים בלתי צפויים, בהם יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי, ומפתיע אף יותר: מנכ"ל ענקית ניהול הקרנות בלאקרוק, לארי פינק. "המחאה היא ביטוי לכך שהעתיד נראה עגום מאוד עבור רבים", אמר פינק, "אלה לא אנשים עצלנים שיושבים ומחפשים מה לעשות. האזרחים מאבדים תקווה והם יוצאים לרחובות, בין אם אובדן התקווה מוצדק או לא. אנשים מפחדים מהעתיד".

כששאלו את ברננקי על המחאה, הוא אמר: "אנשים לא מרוצים ממצב הכלכלה. הם מאשימים, במידה מסוימת של צדק, את הבעיות של המגזר הפיננסי באחריות למצב שבו אנחנו נמצאים, והם לא מרוצים מהתגובה של וושינגטון. במידה מסוימת, אני לא מאשים אותם". אפילו שר האוצר האמריקאי טימותי גייתנר, שהתקשה בשנתיים האחרונות ליישם את הרפורמה של ממשל אובמה ברגולציה על המגזר הפיננסי בשל מלחמת חורמה שניהלו נגדה הבנקים הגדולים, אמר כי הוא חש הזדהות עם טענות המוחים.

בדומה למחאות אחרות מסביב לעולם, הנשק העיקרי של המחאה האמריקאית הוא היצירתיות שלה: הבלוגים, הסרטונים, השלטים והסיסמאות. לתנועת המחאה בארה"ב כבר יש עיתון משלה, The Occupied Wall Street Journal, שאותו החלה להוציא תנועת יס מן, שאחראית לשורה של מתיחות אנטי תאגידיות. השבוע יצאו מאות מפגינים כשהם לבושים כמו "זומבים תאגידיים" - כלומר, באיפור ובחליפות - לשוטט ברחובות ניו יורק כשהם אוכלים שטרות כסף של משחק מונופול.

בדומה לישראל, לספרד ולשאר העולם, גם בארה"ב המחאה מתפשטת הרחק מוול סטריט. יש כבר תנועות לכיבוש לוס אנג'לס, שיקגו ובוסטון, שמפגינות מחוץ למשרדי הבנק הפדרלי באותן ערים. בקולומבוס שבאוהיו נערכה הפגנה גדולה, בטנסי שבדרום ארה"ב מתוכננת הפגנה, וכך גם במקומות שונים בקנדה: בטורונטו, קלגרי, מונטריאול, נובה סקוטיה, ונקובר, ניופאונדלנד, ויקטוריה ואוטווה.

המחאה זכתה גם לתמיכה מצד ארגון ההאקרים אנונימוס, שידוע בהתקפותיו על אתריהן ושרתיהן של חברות גדולות. הארגון איים לתקוף את בורסת ניו יורק (NYSE) ב-10 באוקטובר. "ב-10 באוקטובר NYSE תימחק מהאינטרנט", הודיע הארגון.

בינתיים מגיב הימין האמריקאי לתנועת המחאה הגוברת בהיסטריה מוחלטת. "זה מזכיר לי את המהפכה הצרפתית", אמרה הפרשנית השמרנית השנויה במחלוקת אן קולטר, שאף הוסיפה כי "למעט כמה הבדלים, התנועה הזאת מזכירה לי את הנאצים". מיט רומני, מושל מסצ'וסטס לשעבר והמתמודד המוביל למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב, אף הזהיר מפני מלחמת מעמדות המשתוללת בארה"ב נגד העשירים. הסנאטור העצמאי ברני סנדרס, החובר לרוב למפלגה הדמוקרטית, תיקן את רומני ואמר כי "פערי השכר והעושר בארה"ב הם הגדולים ביותר מבין המדינות המפותחות. 400 האנשים העשירים ביותר בארה"ב מחזיקים ביותר כסף מ-150 מיליון אמריקאים. אכן מתנהלת כיום מלחמת מעמדות בארה"ב, והבעיה היא שהצד הלא נכון מנצח".

"כל מה שאמרו לנו בעשור האחרון התברר כשקר", כתב האנתרופולוג דיוויד גרייבר ב"גרדיאן", "השווקים לא ניהלו את עצמם. יוצריהם של המכשירים הפיננסיים לא היו גאונים שאינם מסוגלים לטעות. גם חובות לא היה צריך לפרוע - למעשה, הכסף התברר כמכשיר פוליטי.טריליוני דולרים נעלמו בן לילה אם הממשלות והבנקים המרכזיים נזקקו להם".

"מה שאנחנו רואים כעת", כתב גרייבר, "הוא דור חדש של אמריקאים צעירים ומתריסים, שמצפה לסיים את לימודיו מבלי שיחכו לו עבודות או עתיד, רק חובות עצומים שהוא יצטרך לפרוע. בדיוק כמו באירופה, גם בארה"ב אנחנו רואים את תוצאותיה של קריסה חברתית קולוסאלית. ה'כובשים' הם בדיוק אותם אנשים עמוסי רעיונות שלאנרגיה שלהם זקוקה חברה בריאה, כדי שימצאו דרכים לשפר את חייהם של כל האזרחים. במקום זאת, הם משתמשים באנרגיה שלהם כדי למצוא דרכים להפיל את המערכת".

"צריך לשנות את השיטה בארה"ב", אומרת ברנדין זייני מסינסינטי, שהגיעה לכיכר ביום השמיני למחאה. "תראה מה הצעירים עושים כאן עם האינטרנט. זה הרי מה שקרה במצרים. הייתי אחות 38 שנה, אבל כיום אני חיה על קצבת הביטוח הלאומי. הבנקים הגדולים של וול סטריט קיבלו מיליארדי דולרים מהממשלה, ובמקום לתת הלוואות לציבור הרחב הם ישבו על הכסף. איזו חוצפה. זה הרי הכסף של משלמי המסים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker