הכירו את האיש שמכר ליצחק תשובה עוגה ב-120 אלף דולר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טייקונדיטור

הכירו את האיש שמכר ליצחק תשובה עוגה ב-120 אלף דולר

עוגה כושית פשוטה OUT - שף ישראלי אופה עוגות לבריטני ספירס ולאלטון ג'ון במאות אלפי דולרים; גאונות קולינרית או שיווק מבריק של קמח וסוכר?

31תגובות

לפני שבועיים הגיע רון בן ישראל, שף העוגות הישראלי המצליח מניו יורק, לפריים טיים, כשהפרק הראשון של "הגאון המתוק" - תוכנית בת שמונה פרקים בכיכובו - שודר ברשת האוכל האמריקאית.

בן ישראל הוא האיש שנותן את המשימות לארבעה משתתפים והוא גם הפוסק היחיד מיהו הזוכה, שמקבל פרס של 10,000 דולר. בדרך כלל, בתוכניות מסוג זה יש צוות של שופטים, אך במקרה הזה בן ישראל הוא המלך היחיד: הוא השופט, חבר המושבעים והמוציא לפועל, כהגדרת "ניו יורק טיימס".

בריאן דורסיי

בפרק הראשון הוא הטיל על המשתתפים להכין מנות אחרונות קפואות, אחר כך הוא דרש מהם לאפות ובסופו של דבר בחן אותם במבחן השוקולד המכריע. הוא ביקש מהם לקבל השראה מהחושך, ולאחר מכן אמר להם לקבל השראה מהחול. באחת המשימות הוא חייב אותם להשתמש בסוכריות קינמון, ולקראת הסוף סיבך את חייהם כשהורה להם להכין מנה אחרונה שכללה מח עצמות ושוקולד - צירוף שנשמע בלתי אפשרי.

איפה, איפה איפה העוגה?

בכל התוכנית היו פניו של בן ישראל נוקשים, וקולו נשמע כשל מפקד קשוח כשהמטיר הוראות על המתמודדים. הלחץ ניכר במשתתפים, שפים בעלי עסקים לממתקים ולדברי מאפה, לאורך כל התוכנית. הזוכה אלינה אייזנהואר, שהיתה עם דמעות בעיניה, אמרה לבן ישראל כי המחמאות שהעניק לה הן דבר עצום בשבילה. זו היתה הפעם הראשונה בתוכנית שבה בן ישראל הרשה לעצמו לשחרר עווית קלה של חיוך.

"רצינו ליצור את התחרות האולטימטיבית בתחום הממתקים", מספר בוב טשמן, מנכ"ל וסגן הנשיא לתוכניות ולהפקה של רשת האוכל האמריקאית (The Food Network). "המוניטין המרשים של בן ישראל כסופרסטאר בעולם העוגות עשה אותו לאדם המושלם לקבוע מי יהיה הגאון המתוק הבא". בראיון ל"ניו יורק טיימס" הפריז טשמן וטען כי "רון הוא דוקטור רוע של עולם האוכל. הוא סמכותי מאוד, ובמידה מסוימת מפחיד".

נתן דביר

בתוכנית לא נראה שבן ישראל הוא דוקטור רוע של עולם האוכל, רק קצת קשוח. בראיון עמו הוא מודה שהוא אדם לא קל, אבל בתוכנית שלו הוא דווקא רוצה לתת כבוד למשתתפים. "בתוכניות רבות המטרה העיקרית היא להשפיל את המשתתפים. אני דווקא רציתי להרים אותם. לא רציתי שיגידו לי לזרוק עוגות על המשתתפים. לא רציתי תוכנית כמו 'אמריקן איידול', שבה השופטים ממש רעים. נתתי את התנאים שלי והם קיבלו אותם. לצערי, אנשים לא צופים כיום בתוכניות הדרכה, אז הסכמתי לעשות תחרות שאני חושב שתהיה בה השראה.

"ב'הגאון המתוק' אתה צריך להיות קשוח עם השפים, אבל המטרה שלי היתה להדריך אותם ולבחור את הגאון שיזכה ב-10,000 דולר - סכום לגמרי לא רע עבור יום עבודה אחד. עבדתי 16 שעות ביום במשך שבועיים עבור התוכנית. ביום עבודה רגיל היו 60 איש על הסט. מאחורי המטבח המצולם היו מטבחים נוספים שבהם הכינו את המוצרים והאביזרים. התעקשתי שבלילה כל המטבחים האלה ינוקו ויצוחצחו. אגב, היה לנו גם שף ישראלי בתוכנית. אני יכול רק להגיד שהייתי מאוד מרוצה ממנו".

בן ישראל, 54, שעבר לניו יורק בשנות ה-80, נחשב כיום לאחד ממעצבי העוגות החשובים בניו יורק בפרט ובארה"ב בכלל, והוא אולי שף העוגות המפורסם ביותר בניו יורק. במשך השנים שבהן התבסס כקונדיטור הוא נהפך לסלבריטאי, והתארח בתוכניות טלוויזיה רבות, ביניהן מרתה סטיוארט, דיוויד לטרמן, אופרה וינפרי ובוקר טוב אמריקה. שמו מוזכר ללא הרף במגזינים שונים, מ"ניו יורק טיימס", דרך "ניו יורק מגזין" ועד המגזין של מרתה סטיוארט. אבל המגזינים שבהם הוא אהוב ביותר הם המגזינים המתמחים בתכנון חתונות. "פנו אלי לא מעט מפיקים והציעו לי לעשות תוכנית, אך סירבתי", הוא מספר. "לא רציתי ריאליטי, לא רציתי סט של תיאטרון, אלא מטבח שכל שף יחלום לעבוד בו. ערוץ האוכל קיבל את הדרישות שלי. במטבח שנבנה באולפן הושקעו מאות אלפי דולרים. יש בו את הציוד הכי חדיש שיש. זה מטבח שהייתי שמח לעבוד בו".

העוגה הגדולה בעולם עבור יצחק תשובה

לפני ארבע שנים הוא התפרסם כשאפה את העוגה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העיר: חברת אלעד שבבעלות יצחק תשובה ביקשה ממנו לאפות עוגה ענקית לציון 100 שנה למלון הפלאזה. הוא הקים עוגה בגובה של 563 ס"מ, במשקל 2 טונות ובעלות של 120 אלף דולר. לדברי בן ישראל, בהתחשב בכך ש-17 איש עבדו על העוגה במשך חודשיים - המחיר לא היה גבוה.

"זה היה מבצע של ממש בשבילנו", סיפר לפני ארבע שנים. "יצרנו את העוגה חלקים-חלקים והעברנו אותם במשאיות. את הקירות יצרנו מבצק סוכר מרודד. היינו צריכים לשים לב לכל פרט. את הגג הכנו פעמיים כי לא הבנו בהתחלה איך הוא מחזיק מעמד. רק לאחר שקיבלנו צילום אוויר של הגג הבנתי איך צריך לבנות את העוגה. האמת היא ששיקשקתי עד הרגע האחרון. לא ידעתי אם העוגה הזאת תחזיק מעמד או אם נסיים להכין אותה בזמן".

החגיגה בפלאזה התקיימה בשיא השפע הכלכלי בארה"ב. "שנתיים אחר כך השוק התמוטט. הבורסה נפלה. הסקנדל של מיידוף גבה מחיר כבד. כמובן שזה השפיע גם עלי", מתאר בן ישראל. "אני אופה עוגות לאירועים חברתיים שנחשבים למותרות, ובזמן משבר כלכלי אני בין הנפגעים העיקריים".

לא היתה עבודה בתקופת המשבר?

"אנשים המשיכו להתחתן ולערוך בר מצוות, אבל במקום חתונה ל-500 איש הם עשו אירוע ל-50 איש והעוגות שהזמינו היו קטנות יותר. המוצר שאני עושה הוא מותרות, לא קאפקייקס. על כל עוגה שלי עובד צוות של עשרה אנשים".

עוגת קרקס לבריטני ספירס

בן ישראל מקבל אותי במאפייה-סדנה שלו וממהר לערוך לי סיור בחלל העבודה שלו. "זה נראה יותר כמו סטודיו לבלט מאשר כמו מאפייה. הכל לבן, נקי ומסודר. גם המטבח שלי הוא מטבח מותרות. יש לי את הציוד הכי טוב". הוא מכבד אותי בשתי פרוסות עוגה דקיקות. למרות גודלן העצום של העוגות שאותן הוא מכין, בן ישראל מתייחס ליצירה שלו כאל מעדן, והוא לא אוהב להגיש פרוסות עוגה עצומות כפי שנהוג במסעדות ניו-יורקיות רבות. הוא מגיש לי פרוסת עוגת וניל ופרוסת עוגת שוקולד. "שתי העוגות הפופלריות ביותר בארה"ב הן עוגות שוקולד ווניל, ויש להן גרסאות רבות. אני משלב בהן מגוון ציפויים ומילויים. בעוגת השוקולד אפשר למצוא פרלין אגוזי לוז, עוגיות ופטל שחור. עוגת הווניל באה עם ציפויים ומילויים בטעמי קינמון, קפוצ'ינו, פיסטוקים ותפוזי דם.

"כל עוגה שלי שונה מאחותה. אני לא מכין עוגות מראש, אלא רק לפי הזמנה. ההחלטה איך תיראה העוגה תלויה בכלה ובחתן, בנער בר המצווה או בנערת בת המצווה. אני פוגש את בעלי האירוע באופן אישי, כי חשוב לי לראות איך הם נראים ומה הטמפרמנט שלהם. אני צריך לראות את האולם שבו מתקיים האירוע, אני צריך לדעת מה צבע המפות ושאר הקישוטים, חשוב לי לראות את הפרחים שהכלה בחרה כי הם מעוררים בי השראה. כמובן שגם מצב הרוח שלי חשוב. כל עוגה היא בעצם גרסה שונה לטעמים שכבר עשו מאות ואלפי שנים. אני עורך עוד ניסיון ועוד ניסיון עד שיוצא משהו שאני מרוצה ממנו".

מתברר שמאחורי אפיית העוגות מסתתרת פסיכולוגיה משפחתית שלמה. "אני צריך לאתר קונפליקטים משפחתיים, אם יש חשש לכאלה. אני מנסה לגרום לכולם להיות מרוצים. אם אני רואה שבאים אלי אנשים עצבניים, אני מיד מגיש להם קינוח כדי להרגיע אותם. זה מה שגולדה מאיר עשתה: כשבאו אליה ראשי מדינות היא הזמינה אותם למטבח שלה. היא כיבדה אותם בעוגיות שהיא אפתה, כביכול. זה יוצר אווירה של קרבה ואמון".

רון בן ישראל

בן ישראל גובה 15 דולר למנת עוגה, לא כולל הזמנות מיוחדות. מחירי עוגות נעים בדרך כלל בין 500 דולר ל-25 אלף דולר. "העוגה שהכנתי עבור החגיגה בפלאזה היתה הגדולה והיקרה ביותר. בזכותה הצלחתי להתקין במאפייה שלי ציוד משוכלל. יש עוגות שמטיילות לסן פרנסיסקו ולפלורידה, וזה ממש מבצע צבאי. באחרונה הכנתי עוגה לכנס גדול בשוודיה בהשתתפות 4,000 איש, שבו גם הרציתי. שני אנשים היו צריכים לקחת את העוגה בטיסה, והיא היתה צריכה לעבור את הביטחון ולהתנייד במשאית מקוררת לשדה התעופה. זה יקר מאוד.

עבור בן ישראל קישוט העוגה הוא פרויקט של ממש. באולם שאותו הוא מכנה "חדר הסוכר" נמצאים חמישה עובדים השוקדים בסבלנות על יצירת פרחים עשויים סוכר ושאר עיטורים. החדר הסמוך משמש לאפייה ולידו ניצבים המקררים שבהם הוא מאחסן את העוגות שלו. אחד מעובדיו, ג'ייסון שרייבר, עסוק ביצירת עוגה יפהפייה לבת מצווה שהנושא שלה הוא קולנוע. "הסרט" שעמו הוא עוטף את העוגה השחורה נראה כמו צלולויד של סרטי קולנוע. עוד מעט הוא יניח על העוגה את הקלאפ, האביזר שבאמצעותו מכריזים על התחלת הצילומים והפסקתם. כל הקישוטים עשויים מסוכר. לידו יושבת העובדת קייטי לרקין שיוצרת פרחי סחלב, אף הם מסוכר, למלאי. מבט מסביב מגלה קופסאות עם מגוון גדול של פרחים כמו צבעונים, שושנים וסחלבים.

בצד אחר של השולחן עובדת שרה דנגל, שבונה עוגת חתונה בת ארבע קומות המיועדת ל-125 איש. היא מנסה להתאים את צבעי העוגה למפות הטורקיז באולם החתונות. הסו שף רובין דגלי מצטרפת למאמץ ושוקדת על תכנון הצד החיצוני של העוגה. בן ישראל מבקש מהצלם שלנו לא לצלם את אחת העוגות מכיוון שהיא אמורה להופיע בקרוב במגזין של מרתה סטיוארט.

במשך השנים פיתח בן ישראל טכניקות עבודה חדשניות. למשל, הוא יצר תבניות עשויות סיליקון שלתוכן יוצקים את חומרי העוגה, שמחליפות את השיטות הקלאסיות שבהן משתמשים במזלף. על מדף אחד יושבות דוגמאות רבות לצורות ולעיטורים הטבועים על סיליקון, שבהן יוכל להשתמש בשעת הצורך. גם דוגמאות של עוגת הפלאזה המפורסמת נמצאות על המדף.

נפגשנו כאן לפני כמה שנים. מאז הצלחת יפה, אבל המקום נראה זהה.

רון בן ישראל

"הוספתי כאן שטח, אבל הציוד שהוספתי ושיכללתי חשוב יותר מעוד כמה מטרים. יכולתי להקים עוד סניפים, אבל זה לא האופי שלי. אם הייתי רוצה לעשות הרבה כסף הייתי קונה משאית ומוכר פלאפל. זו תופעה שקיימת כיום בניו יורק: שפים מוכרים לקהל הרחב מאכלים ברחוב ועושים הרבה כסף. אני לא רוצה לעבוד בשיטת הסרט הנע. אני רוצה שכל עוגה שלי תהיה שונה ומיוחדת. העוגות שלי נעשות יותר ויותר מסובכות עם הזמן. העובדה ששרדתי במצב הכלכלי הקשה הוא ההישג הגדול שלי".

היו לך לא מעט לקוחות מפורסמים.

"בהחלט. הכנתי עוגה לחתונה של הבת של ראש העירייה מייקל בלומברג. אפיתי עוגה ליום ההולדת ה-60 של אלטון ג'ון ולחתונה של רוברט דאוני ג'וניור. אפיתי עוגה בסגנון קרקס ליום ההולדת ה-27 של בריטני ספירס ולחגיגת האלבום 'קרקס' שהוציאה. הכנתי עוגת הפתעה ליום ההולדת ה-82 של האדריכל פרנק גרי, שהיתה מורכבת מדוגמאות של בניינים שלו. אפיתי עוגה לחתונה של שחקן הכדורסל כרמלו אנתוני מהניו יורק ניקס. זו היתה עוגה אדומה עם פרחים אדומים, מכיוון שזה הצבע האהוב עליו, ועיטורים מזהב. כמובן שזו רשימה חלקית".

עוגות בת מצווש ב-5,000 דולר

"כשחגגתי בר מצווה לא הכינו לי עוגה, ואולי זה היה טראומטי בשבילי. כיום אין בר מצווה בארה"ב ללא עוגה. העוגות של בני המצווה יכולות להיות יותר מסובכות, מורכבות ויקרות מעוגות החתונה, מכיוון שפעמים רבות הן עוגות נושא. בשבוע שעבר, למשל, הכנתי עוגה בצורת מכונית ספורט ומשום ששם המשפחה הוא רוק (סלע), המכונית היתה מונחת על עוגה בצורת סלע. אני מסביר להורים שאני יכול להכין להם עוגה זולה יותר, אבל אם הם יבקשו ממני עוגה מסובכת זה יעלה יותר.

"פעם התבקשתי להכין עוגה לבר מצווה שנערך במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק, ובאולם האירועים היוקרתי היה לווייתן מרחף - אז יצרנו עוגה בצורת לווייתן. האמת היא שאני לא זוכר שעשינו עוגה פשוטה לבר מצווה. הילדים מאוד נלהבים וההורים רוצים לשמח אותם, ואולי לפעמים גם להרשים את האורחים. יש לחץ חברתי לעשות משהו גדול ומרשים שלא נראה קודם לכן".

רון בן ישראל

אני מניח שהיו לך לא מעט לקוחות מעצבנים.

"לפעמים אני מפטר לקוחות, וקורה שאני אומר להם לעזוב. היו מקרים שבהם החזרתי כסף ללקוחות שראיתי שהם קשים. עדיף להחזיר כסף מאשר שיהיו לי לקוחות לא מרוצים. אנשים רבים מגיעים אלי עם לחוצים לפני האירוע המשמח בחייהם. יש כאלה שמנסים להשפיל ולהעליב. היו שני ישראלים שנישאו לאמריקאיות והיו קשים מנשוא, אז החלטתי לא לעבוד אתם. אגב, אם אנשים מגיעים אלי באיחור לפגישה, פעם אחר פעם, אני מחליט לא לעבוד אתם. זה נדיר אבל זה קורה".

השטן הלבן

בן ישראל הוא בן להורים ניצולי שואה: אביו משה היה מפריד צבעים בבתי דפוס, אמו דגמר עסקה בשרטוט מפות עבור הממשלה. הוא גדל בתל אביב ולמד בתלמה ילין במגמת מחול, ואף רקד בלהקות בת שבע ובת דור. כבר בנעוריו אהב לאפות. בגיל 26 החליט לעזוב את ישראל כדי לגדול וללמוד, "לפרוש כנפיים", כהגדרתו. הוא נסע ללמוד בקנדה, בצרפת ובסופו של דבר בארה"ב, שם רקד בלהקות ובהרכבים קטנים. במשך 15 שנה הוא התפרנס מריקוד, אך כשהגיע לשנות ה-30 לחייו נאלץ לפרוש מריקוד בשל גילו ובגלל ניתוחי ברכיים שעבר.

הוא עסק בעבודות שונות: היה מלביש בתצוגות אופנה בשבוע האופנה של ניו יורק, הוציא כלבים לטיול, עסק בעיצוב תפאורות, עיצב חלונות ראווה, ואז התחיל לתת שירותי קייטרינג ללקוחות פרטיים.

את העוגה הראשונה שלו יצר לפני כ-15 שנה, כשעבד בחברת קייטרינג. הוא התלונן שאחת העוגות יבשה ולא מושכת, ובתגובה אמרו לו "נראה אותך מכין אחרת". בן ישראל נענה לאתגר ויצר עוגה שהיתה טעימה, לדבריו, אבל לא ישרה. יום אחד נדרש להכין עוגת חג מולד ללקוח פרטי. הוא הלך לקנות ציוד אפייה ושם פגש את בטי ואן נורסטנד, שלימדה אותו את סודות עיצוב העוגה ונהפכה למנטורית שלו יחד עם רוז לוי-בירנבאום שכתבה ספרי אפייה רבים ולימדה אותו את רזי האפייה. בן ישראל מכנה אותה נביאת העוגות. "התחלתי את ההרפתקה הקולינרית שלי מאפס, בגיל שבו כולם חושבים על פרישה", הוא אומר. "אני עקשן ואובססיבי, ולא מוותר על ירידה לפרטים הקטנים. כך הצלחתי".

רון בן ישראל

מרתה סטיוארט היא האשה שסייעה לבן ישראל לעלות על המפה: כשהעוגות שלו הוצבו ב-1996 בחנות מיקימוטו בשדרה החמישית, סטיוארט עברה ברחוב וראתה אותן, התלהבה ולקחה אותו לתוכנית של אופרה וינפרי. מאותו הרגע הזינוק שלו היה מובטח. ב-2004 הוא נבחר לאופה המצטיין של המגזין "ווג", ובשלב מסוים היה האופה המועדף על סטיוארט. "היא מאד אוהבת לעזור", הוא מספר.

כיום מלמד בן ישראל, בין היתר, בפרנץ' קולינרי אינסטיטוט, בית הספר היוקרתי לבישול בניו יורק, שבו הוא מעביר את החלק המתקדם של אמנות הקינוח. הוא מעביר קורס נוסף בתחום עיטורי העוגה, ופיתח קורס חדש לאמנות העוגה - קורס אינטנסיבי שרוב התלמידים בו הם מתקדמים. שם, יחד עם חברים שפים ותלמידים, הוא גם צפה בפרק הראשון בסדרה שלו.

זמן קצר לאחר שפתח את העסק שלו בסוהו התרחשו פיגועי ה-11 בספטמבר. "כששמענו על האירוע, עלינו על גג הבניין שלנו לראות מה קורה. כמה אנשים ברחו, אבל כישראלי הייתי צריך לראות מה קורה כאן. היו לי שמונה חתונות באותו סוף שבוע, לא ידענו מה יקרה אתן והמשכנו לעבוד. רק שתיים מהן בוטלו. בשבועות שלאחר הפיגוע המשכנו לעבוד על פי התוכנית. השכונה שלנו היתה סגורה, כך שהיינו צריכים אישור מיוחד מהמשטרה לצאת ולהיכנס.

"הלכנו לאזור גראונד זירו והבאנו עוגות שלא עשינו בהן שימוש לשוטרים, לכבאים ולשאר העובדים באזור. כשהם קיבלו את העוגות, אפשר היה לראות חיוך על הפנים שלהם, וזה לא היה דבר של מה בכך בימים כל כך קשים. כך גם היתה לי הזדמנות לראות בעיניים מה בדיוק קורה שם".

בראיון קודם עמו סיפר בן ישראל שתרבות העוגות המפוארות היתה נפוצה עוד בימי המלכים של צרפת, אבל במשך השנים המסורת הזאת נעלמה וכיום עוגות חתונה הן בדרך כלל עוגות תעשייתיות. "מה שקורה בתחום העוגות כיום הוא נורא. אנשים שמים בעוגה עמודים מזויפים מפלסטיק, למשל, כדי שזה ייראה כמו מקדש יווני. מכניסים כל מיני שעטנזים. שמים חתן וכלה מפלסטיק. אני עובד בטכניקה הקלאסית וכל מה שיש על העוגה הוא אכיל. אני מנסה לחזור לתרבות של פעם, ולכן יכול להכין רק מספר קטן של עוגות".

רון בן ישראל

"עוגה צריכה להיות עשויה מחומרים טבעיים", הוא אומר. "אבל אחרי המצאת המרגרינה, השומן הצמחי המוקרש והחומרים משמרים, תעשיית העוגות התפתחה בכיוון של חיסכון בכסף. המפתח היה חיי מדף ארוכים. כשביקרתי בישראל וראיתי עוגות שהתפתח בהן עובש ממש התרגשתי. סוף סוף אפשר למצוא עוגה עם מרכיבים טבעיים. אוכל שלא מתקלקל הוא כל כך לא טבעי. בשנים האחרונות אפשר לראות שהמגמה משתנה בארה"ב: יותר ויותר שפים מכינים עוגות עם חומרים טבעיים, וכיום אפשר למצוא כאן עוגות מדהימות. יש עוגות זולות בסופרים, אבל יש גם יצירות נפלאות.

"זה מה שיפה בחברה האמריקאית: מצד אחד היא פוריטנית, ומצד שני היא אוהבת לכבוש גבולות. זה קונפליקט תמידי, מאוד מעניין ומעניק השראה. וזה מתאים לי מאוד. כשהתחלתי כאן הכל נעשה עם צבעים מלאכותיים, ואז באו לכאן שפים מאירופה שרצו למרוד במוסכמות הנוקשות של המטבח שלהם. כיום באים לכאן תלמידים מכל העולם שרוצים ללמוד אפיית עוגות. יש לי תלמידים מאוסטרליה, מטורקיה, מיוון, מקרואטיה, מסעודיה וגם מישראל".

כשאנחנו מתיישבים לשתות תה בדיינר שנמצא ליד אוניברסיטת ניו יורק שבקרבתה הוא מתגורר, מעיד על עצמו בן ישראל כי הוא אדם קשה מאוד. "אני בן מזל סרטן", הוא צוחק. "לפעמים קשה לי להסתדר עם עצמי. בתור ילד נזקקתי להרבה תשומת לב, ואני חושב שגם היום אני זקוק לזה. יש לי אגו לא קטן. מבחינתי, להופיע על הבמה או להגיש עוגה זה אותו הדבר. אתה צריך קהל בשביל זה".

קונדיטורים חוששים מאסונות יוצאי דופן, כמו נפילה של עוגה. "דברים כאלה קורים לפעמים, אבל לי זה לא קרה עדיין", אומר בן ישראל. "פעם אחת עשינו טעות קשה. שלחנו את העוגה למקום הלא נכון. העוגה הגיעה לבת מצווה אחרת ושם קיבלו אותה וחתמו על הטפסים מבלי לשים לב שעל העוגה רשום שם של ילדה אחרת. מארגנת בת המצווה צרחה עלי שזה הסוף שלי בניו יורק. זה לא היה הסוף שלי. טעויות קורות כל הזמן, אבל אפשר לעשות טעויות כל עוד לא חוזרים עליהן".

סיפרת בעבר שזרקת עוגה על מישהו.

"כשהתחלתי לאפות עוגות עבדתי במטבח של חברת קייטרינג. הדברים הגיעו לידי כך שלקחתי עוגה וזרקתי אותה על בעל הבית. הוא התכופף ולא נפגע. האירוע הזה גרם לי לפקוח את העיניים ולהבין שאני צריך מקום משלי. ואז מצאתי את המקום בסוהו שבו אני עובד כעת".

אתה עובד עם סוכר, אבל כיום בארה"ב רואים אותו כאויב.

"חס וחלילה. אני מודע לכך שקוראים לסוכר השטן הלבן, אבל אילולא הסוכר אי אפשר היה לעשות את העיצובים המדהימים שאנחנו עושים. הסוכר טוב לא רק לקישוטים, אלא גם לעוגה עצמה. כשאתה אופה עוגה ענקית, המרכיבים שלך הם סוכר, קצף ביצים וקמח לבן. בלעדיהם אין לך את העוגות המפוארות האלה. באשר לעניין הבריאות, זה עניין של מינון ומידה. אם אתה אוכל הרבה סוכר זה לא טוב. אם אתה אוכל באופן מבוקר - אין בעיה".

אתה אופה גם בבית?

"כן, אבל בבית אני מעדיף עוגות שמרים בצקיות יותר, כמו בישראל".

איזה עוגה שעוד לא הכנת היית רוצה לאפות?

"יום אחד אעשה עוגת ענק עם טווס לבן, שנראה כאילו נחת על העוגה. זה מסובך כי צריך לעשות אלפי נוצות. כדי להרים פרויקט כזה צריך צוות של עשרות אנשים. זה מבצע צבאי וכוריאוגרפי בו זמנית, משהו בסגנון העוגה של הפלאזה".

כשאני תוהה אם תהיה עונה שנייה לסדרה, בן ישראל אומר שהוא היה רוצה להמשיך, אבל הכל יהיה תלוי ברייטינג ובציפיות של רשת האוכל לגידול בצופים. מצפייה בתוכנית הראשונה אפשר להגיד שלבן ישראל יש נוכחות מצוינת על המסך, אבל חסרונן של צעקות אימים על המשתתפים, הטחת עלבונות, או אפילו השלכת עוגה בפרצופו של משתתף מורגש בהחלט. בן ישראל מקווה שזה לא מה שיסכל את עלייתה של העונה השנייה.

רון בן ישראל

אנשים לא מאמינים שאין חמאה בעוגה

לבן ישראל אין הרבה עסקים בישראל, על אף שהוא מרבה לבקר בה והיא חשובה לו. "הכנתי עוגות שנשלחו לישראל עבור אנשים פרטיים, אבל אני לא יכול לפרט", הוא אומר. "אני יכול להגיד שיש אנשים בעלי מטוסים פרטיים ושאפשר להסתדר. פעם שלחתי עוגה לתצוגה בכנס אמנות במכללת ספיר בשדרות. העוגה נשלחה במחלקה ראשונה בתרומה של חברת אל על. עוגה למאכל צריך לשלוח בקירור באופן מיוחד, ואתה לא יכול לשלוח אותה על הברכיים של מישהו. גם צריך להיערך לבדיקות ביטחוניות. יכולתי להכין עוגות בישראל אבל זה מסובך בגלל בעיות כשרות. אין לי בעיה עם כשרות, אני מבין שזו מצווה, אבל אני רוצה כבוד הדדי.

"אני עובד עכשיו עם אנשי חב"ד. תסתכל במטבח שלי: יש כאן אזור סגור שרק המשגיח יכול לגעת בו כדי להבטיח את הכשרות. יש לנו הסכם עם המשגיחים, שלפיו אסור להם לקבל טיפ או מזומן, הם חייבים להתלבש יפה ולהיות חברותיים. בתנאים האלה תהליך ההכשר נהפך לכיפי. הייתי שמח לפתח מוצרים כשרים למהדרין, עם חלב סויה או חלב שקדים. המחמאה הכי גדולה בשבילי היא שאנשים שאוכלים את העוגות הכשרות שלי אומרים שהם לא מאמינים שאין חמאה בעוגה".

מה אתה חושב על תעשיית העוגות בישראל?

"בישראל יש הרבה כישרון, וגם משמעת העבודה טובה. אבל כהכללה, סגנון האפייה בישראל הוא בריטי: העוגה קטנה יותר, מדויקת, משומרת עם דמויות קטנות, קצת ילדותית לטעמי".

הוא זוכר היטב את סדנת האפייה שהעביר בעין ורד. "היתה סופה, זרם החשמל נפסק ולימדתי לאור נרות. זה היה יוצא דופן ורומנטי. אבל כשהעברתי בסדנאות בישראל הפריע לי הקול הרם של המשתתפים. כאן בניו יורק התלמידים הרבה יותר צייתנים ושקטים. היה לי מזל שאחת התלמידות, מורה במקצועה, נתנה לי משרוקית של מציל, וככה השתקתי את התלמידים".

כשהוא מגיע לישראל, כך סיפר בראיון קודם, הוא הולך לבקר ברחוב לווינסקי, בנחלת בנימין ובשוק הפשפשים בתל אביב. "בארץ יש אוצרות בחנויות האלה, שהובאו עוד בשנות ה-40 מאירופה. אני מביא אותם לניו יורק ומשתמש בדוגמאות האלה על העוגות שלי בניו יורק", הוא מספר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#