הקומבינה שתביא להפרטת הגנים הלאומיים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מצדה תופרט שנית

הקומבינה שתביא להפרטת הגנים הלאומיים

בזמן שהציבור הישראלי הפגין נגד נזקי מדיניות ההפרטה, התבשלה מתחת לאפו ההפרטה הבאה: העברת ניהול הגנים הלאומיים לידיים פרטיות ומסחור אתרי המורשת

48תגובות

הירידה בכביש המתעקל חושפת את המצוק המזדקר, את כבלי הרכבל הנמתחים ממנו ואת שדרת האוטובוסים בחניון. המבקרים מיטיבי הלכת מטפסים אל המצודה של הורדוס בשביל הנחש, אחרים מעדיפים את הרכבל - אך כולם ימצאו את עצמם לבסוף באותה נקודת תצפית אל מרחבי מדבר יהודה, 450 מטר מעל פני ים המלח, אחרי שיחלפו על פני השלט "גן לאומי מצדה".

בליל של שפות, מצלמות, כובעים ופרצופים מרוחים בקרם הגנה. קבוצות תיירים הצועדים בצייתנות אחרי המדריך, שמצליח אך בקושי לדחוס את כמויות המידע ההיסטורי אודות התקופה הקדומה, ההלניסטית, ההרודיאנית והביזנטית. פרק ארוך מוקדש למצור על מצדה ולמרד הגדול - סמל לגבורה יהודית. הסיור נמשך והתיירים מאזינים בקשב רב להסברי המדריך על מערכת המים, הביצורים והחומה. משם לארמון הצפוני, לארמון המערבי, לכנסייה הביזנטית, לקולומבריום, לבית המרחץ ולמקוואות. רק אחרי כל אלה, כשהם נושאים מטען היסטורי כבד, ייגשו התיירים למרכז המסחרי - לחנויות ולסניף מקדונלד'ס במרכז המבקרים.

מצדה ניצבת בפסגת אתרי המורשת וההיסטוריה של ישראל. גם תלמיד בית ספר שהגיע אל המקום הזה בכפייה לא יכול להישאר אדיש מול עוצמתה של המצודה והנוף שנשקף ממנה. זה מקום שמפאר אלבומי תמונות של דורות רבים של ילדי בר מצווה, ורק רחבת הכותל המערבי מתחרה בו. ב-2001 הוכרז האתר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי.

מצדה. 762,992 מבקרים 34 מיליון שקל

אי-אף-פי

אבל לא רק תיירים, היסטוריונים וארכיאולוגים נושאים עיניים למצדה. במונחים כלכליים ומסחריים הוא נחשב למותג יקר ערך - נכס חד פעמי שמיקומו, ייחוסו ועוצמתו טומנים בחובם פוטנציאל אדיר להפקת רווחים. לכן אין זה מפתיע שהוא ממוקם בראש דירוג אתרי התיירות הישראליים של חברת דן אנד ברדסטריט. על פי הדירוג, ב-2010 ביקרו במצדה לא פחות מ-762,992 תיירים, וההכנסות מהפעלתו הסתכמו בכ-34 מיליון שקל.

בכך לא מסתיים הפוטנציאל המסחרי של האתר הנדיר. מופעי הרוק על רקע הזריחה מתקיימים בו שנים רבות, ונהפכו לשם נרדף לדיוויד ברוזה, כמו גם האירועים הפרטיים שהתקיימו בו בעבר, דוגמת חתונתו המתוקשרת של הבדרן דודו טופז בסוף שנות ה-90. גם השימוש במצדה כתפאורה מעניק חוויה ייחודית, והפקות הענק של מופעי האופרה נבוקו ואאידה שהתקיימו למרגלותיו בשנים האחרונות משכו אלפי צופים שרכשו כרטיסים במיטב כספם.

ובכל זאת, מעמדו התיירותי וייחוסו ההיסטורי והארכיאולוגי לא מקנים לו זכויות יתר מול החוק. וגם הוא, כמו עשרות רבות של גנים לאומיים בישראל, עלול ליפול קורבן למאבק פוליטי. בזמן שהציבור הישראלי היה עסוק בנזקיה של מדיניות ההפרטה, החלה מתבשלת מתחת לאפו כבר ההפרטה הבאה, תמוהה יותר ולא פחות כואבת: ניהול הגנים הלאומיים. עמותות עתירות ממון, תאגידים מקומיים או כל קבוצה שתוקם ותצהיר על עצמה כבעלת זיקה לשימור מורשת היסטורית וטבע יוכלו להתמודד במכרז לניהול ולתפעול מצדה, בית גוברין, מבצר המונפור או כל גן לאומי אחר. בתרחיש מציאותי למדי, מורשת ישראל תוצג לציבור בגרסאות ובאופנים שונים על ידי גופים פרטיים.

עם ישראל פוקד את הגנים הלאומיים בהמוניו מדי שבת, חג ומועד. איש לא נותן דעתו לשאלה אם על שלט הכניסה מופיע הכיתוב "גן לאומי", "שמורת טבע" או "אתר לאומי". אלא שעל פי הגדרת "חוק גנים הלאומיים, שמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה" מ-1998, קיים הבדל גדול ביניהם. "גן לאומי", על פי הגדרת החוק, הוא מקום "המשמש לצורכי נופש בחיק הטבע או להנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית, טבעית או נופית". 76 אתרים מוכרזים כיום בישראל כגנים לאומיים, בהם מצדה, נחל אלכסנדר, מבצר מונפור, מבצר נמרוד, תל חי, פלמחים, עין עבדת, ממשית, עין הבשור, בית גוברין, מערות קומראן, ראש הנקרה והר כרמל.

הפרטה פוליטית

ב-27 ביולי, בעוד שגלי מחאה שטפו את הארץ וקראו לממשלה לבוא חשבון עם מדיניות הפרטת השירותים שנקטה, עברה בקריאה טרומית ללא הפרעות ברוב של 58 ח"כים מול עשרה ההצבעה בעניין הצעת החוק הפרטית של ח"כ ישראל חסון (קדימה). ההצעה הקצרה, עמוד אחד בקושי, מדברת על תיקון לחוק הגנים הלאומיים. זהו מהלך פוליטי בעיקרו, שנועד להכשיר מבחינה חוקית את הפעלת מתחם עיר דוד שבשטח הגן הלאומי "סובב חומות ירושלים" על ידי עמותת אלע"ד (אל עיר דוד).

אמיל סלמן

ההצעה באה בתגובה לעתירה שהוגשה על ידי עמותת עיר עמים, שבה היא דורשת לבטל את הסכם התפעול שנחתם בין רשות הטבע והגנים לבין אלע"ד ב-2005. הצורך הדחוף של ח"כ חסון במענה פוליטי מיידי בנושא עיר דוד עשוי לסייע לעמותה להמשיך ולתפעל את הגן, אבל בכך הוא הופך את יתר הגנים הלאומיים לבני ערובה במאבק הפוליטי.

מבלי לקיים דיון ציבורי בשאלת האינטרס הציבורי, מיהרו להתייצב לצדו של חסון עשרות ח"כים ושרים. עם המצביעים בעד הצעת החוק נמנו שר הרווחה והתקשורת, ומי שנחשב בימים אלה לאביר האינטרס הציבורי, משה כחלון, שר החינוך גדעון סער, שרת המדע והתרבות לימור לבנת ויו"ר ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן. איש מהם, טוען ח"כ חסון, לא ביקש הבהרות או התעכב על המשמעויות הציבוריות של הצעת החוק. "היה להם ברור שמדובר במהלך שתכליתו פוליטית", הוא מסביר.

אלא שגישתו של חסון, כאילו מדובר באירוע נקודתי, עלולה להתברר בעתיד ככזו שתסמן רף חדש למדיניות ההפרטה. אם הצעת החוק תצלח את הליך החקיקה הפרלמנטרי ותיכנס לספר החוקים, היא תרחיב את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ותאפשר לו להעביר לידי תאגידים חיצוניים ועמותות את ניהולם ותפעולם של הגנים הלאומיים.

סלמן אמיל

התיקון לחוק מסויג אמנם ואמור לכלול מנגנונים של פיקוח, אכיפה ואחריות על הרשות, אלא שלטענת המתנגדים, אין דרך אחרת לפרש את הצעת החוק זולת הפרטת נכסי המורשת והנוף של ישראל. ח"כ חסון לא רואה את הסכנה שבכך. "הניהול תמיד יהיה של רשות הטבע והגנים וההפעלה יכולה להיות על פי המלצתה", הוא טוען. ואולם הוא מודה כי "הדיון בנושא עיר דוד צריך להישאר במגרש הפוליטי. אבל ברגע שגופים עותרים לבג"ץ, הדיון הפוליטי נפרץ, ולכן נאלצתי להגיש הצעת החוק. לא צריך להציג את זה תחת האצטלה של דאגה לרשות הטבע והגנים".

לדבריו, אם תחליט עיר עמים לבטל את העתירה, גם הוא ימשוך את הצעת החוק. חסון אינו רואה סכנה בכך שהגנים הלאומיים יופעלו על ידי מוסדות חיצוניים. "המודל הזה קיים בישראל בכמה אתרים ועובד כבר שנים רבות. במקרה של עיר דוד המדינה לא יכולה לעשות את מה שאלע"ד מבצעת שם - היא מזרימה לאתר סכומי עתק להמשך החפירות. אם יתקיים דיון ענייני בנושא ההגנה על הגנים הלאומיים אני מתחייב להיות קשוב, ואעשה כל דבר כדי למנוע הפרטה. התפקיד שלנו הוא לחוקק ואני לא מושפע מאינטרסים של בעל הון זה או אחר".

חסון אינו הראשון לעסוק בהפרטת אתרים לאומיים. תיקון קודם שהוכנס לחוק ב-2010 זרע את זרעי ההפרטה, אם כי בממדים מצומצמים יותר. האפשרות להפריט חלק מאתרי רשות הטבע והגנים קיימת כבר כיום בחוק באופן חלקי וחלה על האתרים המוגדרים "אתרים לאומיים" (על פי הגדרת החוק: "מבנה או קבוצת מבנים שהם בעלי חשיבות היסטורית בהתפתחות היישוב בארץ").

סעיף 41 בחוק הגנים קובע כי השר להגנת הסביבה רשאי לתת היתר לניהול אתר לאומי לגוף חיצוני, תוך שהוא מגדיר שלושה קריטריונים בסיסיים לגוף המנהל: התאגיד התאגד בישראל ופועל שלא למטרות רווח; בין מטרותיו של התאגיד שימור מבנים ואתרים בעלי חשיבות לאומית היסטורית בהתפתחות היישוב; והעומד בראשו לא הורשע בעבירה, או עומד נגדו כתב אישום, המונע ממנו ניהול אתר לאומי. עוד קובע החוק כי הליך הבחירה נדרש להיות שוויוני ופומבי, שהגוף המתמודד יציג תוכנית ניהול ושהחוזה עמו ייחתם לתקופה של עד עשר שנים.

הצעת החוק של חסון מבקשת להרחיב את היריעה ולהחיל את אפשרות הפרטת הניהול על הגנים הלאומיים. "עד היום הכריז שר הפנים על 76 שטחים כגנים לאומיים. ואולם הרשות מתקשה לתפעל לבדה את כל הגנים הלאומיים ברמה המניחה את הדעת", נכתב בדברי ההסבר של הצעת החוק, שדורשת להוסיף סעיף שייקרא "היתר לניהול גן לאומי", ויאפשר להעביר ניהולם של גנים לאומיים לגופים חיצוניים. בהתאם לכך דורשת ההצעה להרחיב את הקריטריונים של הגופים המתמודדים ולהגדירם כגוף ש"בין מטרותיו הנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית, אדריכלית, טבעית או נופית". בכך הוא מעניק תוקף חוקי להסכם בין רשות הטבע והגנים לבין אלע"ד.

שלושת הקריטריונים הכלליים שקובע חוק הגנים להעברת הניהול לידיהם של גופים פרטיים מאפשרים כמעט לכל גוף בעל אינטרס להצמיח זרוע פעילות תיירותית בכסות של עמותה, ולהתמודד על ניהול גן לאומי. לדברי עו"ד ירון קידר, שעמד בראש יחידת רשם העמותות ב-2004-2008, "אין ספק שמדובר בהגדרות רחבות שאינן מתייחסות לקריטריונים בסיסיים כמו ניסיונו של הגוף בתפעול אתרים, גודלו ואיתנותו הפיננסית, שהכרחיים כדי לוודא שהגופים הטובים ביותר ינהלו את אותם אתרים. בנוסף, ארגונים שמפעילים אתרים מטעם המדינה מחויבים לרמת שקיפות גבוהה ולבחינה מתמדת של רשם העמותות, כולל גילוי חשיפה מלאה של מקור התרומות. אבל גם במקרה של התנהלות תקינה של הגוף הנבחר, אין ספק שיכולת שליטת המדינה באמצעות גופים חיצוניים ולא ישירות על ידיה פחותה בהרבה".

לתפארת מדינת ישראל

חששותיו של ח"כ חסון בנוגע לרמת התפעול של אתרי הגנים הלאומיים אינה נתמכת על ידי המציאות וברשות הטבע והגנים שוללים אותה מכל וכל: בדירוג אתרי התיירות האחרון של חברת דן אנד ברדסטריט ממוקמים בעשירייה הראשונה חמישה אתרים של רשות הטבע והגנים. מעבר לאתר מצדה שפותח את הרשימה, בגן הלאומי של עתיקות קיסריה ביקרו בשנה שעברה 698,808 מטיילים והכנסותיו הסתכמו בכ-7.5 מיליון שקל; בשמורת הטבע נחל חרמון (הבניאס) ביקרו יותר מ-660 אלף מבקרים והיא הניבה הכנסות של כ-6.5 מיליון שקל; בשמורת הטבע עין גדי ביקרו כ-470 אלף תיירים והיא הכניסה כ-5 מיליון שקל; את מערות קומראן פקדו כ-410 אלף מבקרים והכנסותיה הסתכמו בכ-3.9 מיליון שקל.

רשות הטבע והגנים מופקדת על 380 שמורות טבע ועל 115 גנים לאומיים (מתוכם הוכשרו למבקרים 76). סך כל שטחי שמורות הטבע בישראל עומד על כ-6.5 מיליון דונם - כמעט שליש משטחה של מדינת ישראל. הרשימה כוללת מקומות כמו ראש הנקרה, אגם החולה, שמורת האלמוגים באילת, גן השלושה (הסחנה), אכזיב, מערת הנטיפים, וכן אוצרות ארכיאולוגיים והיסטוריים כמו עין עבדת, ממשית ומצדה. ב-2009 אושרה תוכנית רב שנתית ליישום עקרונות התקצוב של הרשות, לפיהם התקצוב הממשלתי של הרשות יהיה לתחום שמירת טבע בלבד ושאר פעילויות הרשות ימומנו על ידי הכנסותיה השונות.

תקציב הרשות ל-2011 עומד על 350 מיליון שקל, מתוכם 125 מיליון שקל מקופת המדינה והיתר מהכנסותיה וממקורותיה. התקציב המתוכנן ל-2012 צפוי לעמוד על 360 מיליון שקל. הכניסה לרובם המוחלט של אתרי הרשות היא ללא תשלום ואחזקתם השוטפת ממומנת באמצעות תקצוב ממשלתי לצד הכנסותיה מפעילויות שונות, לרוב מהאתרים בתשלום. את 2010 סיימה הרשות עם הכנסות של 150 מיליון שקל, כסף שמקורו אינו רק מתשלומי הכניסה.

אחד מנכסיה הכלכליים ביותר, שאותו היא מחזיקה יחד עם החברה לפיתוח קיסריה (50% בבעלות הממשלה ו-50% בבעלות קרן רוטשילד), הוא אתר עתיקות קיסריה שבו שוכן האמפיתיאטרון. האתר, שבשנים האחרונות מתקיימים בו מופעים רבים, משמש אף הוא מקור הכנסה נאה. ב-2010 הכניסו המופעים לקופת הרשות כ-3 מיליון שקל. על פי הערכות, 30 שקל ממחיר כל כרטיס למופע באמפיתיאטרון ניתנים עבור דמי שכירות ומכניסים 150-180 אלף שקל בכל אירוע.

אתר מצדה היה בעבר מקור הכנסה נאה, אבל ברשות מדגישים כי בשנים האחרונות לא מתקיימים בו אירועים פרטיים, וטקסי בר מצוה או טקסי חופה (ללא מסיבות חתונה) מתקיימים בו בשעות הפעילות ללא תשלום. ההכנסה החיצונית היחידה שממנה נהנה האתר היא מאירוח פסטיבל התמר של המועצה האזורית, שמתקיים פעמיים בשנה ומכניס לרשות סכום שנתי זעום של 60 אלף שקל.

ברשות לא יודעים על אילו קשיים מדבר חסון, שלא הציג גיבוי מספרי לטענותיו בהצעת החוק. "אנחנו לא מקבלים את האמירה שיש לנו קושי לתפעל את האתרים באופן מניח את הדעת", טוען ממלא מקום מנכ"ל הרשות, מודי אורון, "הרשות מנהלת את אתריה לתפארת מדינת ישראל ובסטנדרט בינלאומי. מעידים על כך גם סקרי שביעות רצון של המבקרים. אנחנו חושבים שהתיקון לחוק אינו נחוץ".

במכתב שהעביר מנכ"ל הרשות לשעבר, אלי אמיתי, לשר להגנת הסביבה במארס, נטען כי "הצעת חוק זו משמעותה אחת: הפקעת סמכותה של הרשות לניהול גנים לאומיים, הפרטתה והעברתה לידי גורמים פרטיים. לאור האמור אני מתנגד לה נחרצות".

איתנותה ויכולותיה של הרשות להפעיל ולנהל את הגנים הלאומיים אינן מרגיעות את המתנגדים למהלך - ויש רבים כאלה. בחברה להגנת הטבע מיהרו לצאת בקמפיין במדיה האלקטרונית הנושא את הסיסמה "את הטבע לא מוכרים", שבו מוצעים גני הרשות לכל דורש במכירה פומבית. "גנים לאומיים הם לא רק אתרים נקודתיים", טוען ניר פפאי, סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע, "חלקם שטחים טבעיים שמתנהלים כמו שמורות טבע. חלק גדול מהכרמל הוא גן לאומי, כך גם הרי ירושלים, פארק השרון ועוד. הפרטת אתרים מהסוג הזה אינה ראויה ואינה נכונה".

"אני מהמבקרים הגדולים של מדיניות שמפריטה בישראל כל דבר שזז או עומד", אומר ח"כ דב חנין, שהצביע נגד הצעת החוק. "המקרה הזה קיצוני במיוחד כי אנחנו מדברים על הפרטה של גנים לאומיים ואתרי מורשת שהם נכסים ציבוריים, לא רק במובן הפיסי-כלכלי אלא גם במובן הרעיוני. אני רואה בזה טעם חמור לפגם שנחשול ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו. מי שמוביל את המהלך הזה הוא המחנה הלאומי, אבל בכך הוא נהפך לאנטי לאומי כי הוא מוציא מגדר הלאומי את נכסי צאן הברזל שלו".

ח"כ חנין לא רואה במנגנוני הבקרה והפיקוח שמציב החוק הגנה מספקת. "זה דבר ציני במיוחד. גם כשהפריטו את שירותי האחיות בבתי הספר או שרצו להפריט את בתי סוהר אמרו שהשר יקבע והכל יעבור דרכו, אבל בפועל למדינה אין יכולת אמיתית לנהל נכס מופרט, ויש לנו ניסיון רב מדי שבו מנגנוני הבקרה של המדינה מתגלים כמנגנונים פיקטיביים וחלשים".

בניגוד להפרטה של גופים ממשלתיים או שירותים אחרים, הקרב על ההפרטה גולש לנושא ההיסטורי-פוליטי ולאופן שבו מוגשת המורשת ההיסטורית לציבור: במה יתמקד השימור, באילו חלקים מהאתר יבוצעו חפירות ארכיאולוגיות וכיצד יפורשו הממצאים בהקשר הרחב יותר.

קיסריה. 698,808 מבקרים 7.5 מיליון שקל

טל כהן, החברה להגנת הטבע

לטענת פרופ' עירית עמית-כהן, ראש המסלול לתארים מתקדמים בנושאי שימור, פיתוח נוף ואתרי תרבות באוניברסיטת בר אילן וחברה בוועדה לאתרי מורשת עולמית בישראל, "אחד הניסיונות להגן על אתרים מפני השפעות חיצוניות היה יצירת קטגוריות מאוד ברורות של מה מוגדר כאתר מורשת עולמי, מה שמדגיש את הממד האוניברסלי של התופעה. ניהול של אתרים על ידי גופים חיצוניים מאפשר לגופים בעלי עניין לקבוע איך ייראו אותם אתרים ומה הם יכללו. זה קו מוביל בכל המערכת, ומי שעוסק במורשת חייב להיות נקי מהשפעות עם ראייה רחבה, שמסוגל להגיע לקהלים רחבים. ישראל מוגבלת מאוד בשטחיה, ונושאי מורשת נמצאים במחלוקת לגבי אילו ערכים ראוי להדגיש. יש מי שידבר על ערך היסטורי מנקודת מבט ציונית או ערבית, ולכן חייבת להיות כאן ראייה ציבורית. הרשות שומרת כיום על האחידות הזו".

בעיית הפרשנות והצגת האתרים לציבור מתחדדת עוד יותר כשמדובר בבעלי המקצוע המזוהים ביותר עם הגנים הלאומיים נושאי המורשת - הארכיאולוגים. הצעת החוק להפרטת ניהול הגנים הולידה עצומה שכנגד, חתומה על ידי כ-150 ארכיאולוגים וסטודנטים לארכיאולוגיה. את העצומה יזם הארכיאולוג יוני מזרחי, ממקימי קבוצת "עמק שווה" שעוסקת בקשר בין פוליטיקה לארכיאולוגיה. "הסכנה היא מההתחלה ועד הסוף. גנים לאומיים ואתרי ארכיאולוגיה הם לא נכסים כלכליים - רובם לא רווחיים ואלה שכן רווחיים מסבסדים אתרים אחרים, והם צריכים להיות חשופים לציבור באופן הכי רחב.

"הצעת החוק הזאת יוצרת בעיה חמורה באופן שבו רוצים להציג את האתר ואת הסיפור ההיסטורי שמאחוריו. למדינה יש מחויבות כלפי כלל הציבור והיא אינה אמורה לגלות נטייה לצד זה או אחר. כשמדברים על אתרים ארכיאולוגים, יש החלטות מהותיות רבות שיכולות להיגזר מאג'נדה כזו או אחרת. למשל אילו חוקרים יחקרו את האתר, היכן חופרים, אילו שכבות לחשוף ועם אילו בעלי מקצוע לעבוד. צריך להבין שהגנים הלאומיים מעצבים את הבנתנו גם על העבר וגם על נופי הארץ. על העצומה שהעברנו חתמו ארכיאולוגים וסטודנטים לארכיאולוגיה מכל האוניברסיטאות ומכל קצוות הקשת הפוליטית. כארכיאולוג אתה אומר: 'אני רוצה לבוא ולעבוד ולא לשרת אידיאולוגיה כזו או אחרת'. זה משאב רוחני, ולכן זה מומנט מסוכן".

לדבריו, עמותת אלע"ד חולשת על אתרי תיירות רבים בירושלים. "אלה אתרים שמורי דרך לא יכולים, ובוודאי שלא רוצים, לפסוח עליהם. זה נותן לעמותה כוח רב ומשרת את האינטרס שלהם. הם משקיעים משאבים רבים בחפירות ואין ספק שהם הביאו לכמה גילויים מרגשים. אבל באותה מידה אם מחר יגיע טייקון ויאמר למדינה 'אממן את בתי הספר בדרום תל אביב ואשקיע בהם מכספי, אבל ארצה לשלב בתוכנית הלימודים גם את האג'נדה שלי', זה יהיה בעייתי. כאן, המדינה צריכה לקבוע עד כמה היא מכניסה את בעלי הון אל המרחב הציבורי ואל נכסיה".

הכסף לא חוזר למדינה

הסערה הפוליטית סביב ניהולו של מתחם עיר דוד בירושלים על ידי אלע"ד והמאבק שמתנהל בנושא במסדרונות הכנסת מתמקד לעת עתה במשמעויות הערכיות והעקרוניות של ההפרטה, אך יש לו גם משמעויות כלכליות נלוות - הן לציבור הרחב והן לתאגידים ולעמותות שיתמודדו על ניהול הגנים ביום שאלה יוצבו על המדף. כשסוקרים את הישגיה של אלע"ד עולה השאלה אם בכל זאת יש מקום לטענה הרווחת, שלפיה המגזר הפרטי מצליח במקום שבו המדינה נכשלת.

אלע"ד הוקמה באמצע שנות ה-80 על ידי דוד בארי וחברים נוספים, ומטרתה המוצהרת היא חיזוק הקשר היהודי לירושלים, ביסוס נוכחות יהודית וקידום התיירות בעיר דוד שבשכונת סילוואן ובאזורים הסמוכים במזרח ירושלים. העמותה נהנית מדי שנה מתרומות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים ומהכנסות מפעילות תיירותית שהיא מקיימת, שאיפשרו לה לבצע פרויקטים כמו שיקום בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים וסינון אדמת הר הבית בגן הלאומי עמק צורים. בנוסף, מממנת העמותה את רוב החפירות הארכיאולוגיות הנערכות בשנים האחרונות בעיר דוד ובמרחבה.

תנופת המחקר באזור הביאה לחשיפה של אתרים רבים ולממצאים יוצאי דופן בזמן קצר, בהם בריכת השילוח שנחשפה ב-2006, וכן חלקי רחוב נרחבים ותעלות ניקוז מימי בית שני, מטמון ובו מאות מטבעות זהב, ביצורים באזור מעיין הגיחון, מבנה אבן גדול מתקופת הברזל, ממצאים רבים בחפירות חניון גבעתי ורחובה הראשי של ירושלים מתקופת הבית השני. מדובר ברשימת הישגים ארוכה שהותירה לא מעט חוקרים וארכיאולוגים נפעמים.

מקרה עיר דוד, למרות היותו טעון פוליטית, יכול להוות אבן בוחן למה שעלול להתרחש בהוצאתו של גן לאומי לניהולו של גוף חיצוני או עמותה עם גב כלכלי רחב ומוטיווציה גבוהה. הפרטת נכסי מורשת דומה להפרטת נכסים פיננסים וריאליים - רק המניעים שונים. גם כאן מתקיימים יחסי תלות וכוח כלכליים שמעניקים לה השפעה ציבורית וממסדית רחבה. ניהול ותפעול אתר של המדינה הופך את התאגיד, לפחות כלפי חוץ, לגוף ממלכתי, מה שמקבל ביטוי בהיקף התרומות למטרות שונות.

במקרה של אלע"ד, זרוע גיוס התרומות שלה בארה"ב - שנקראת ידידי עיר דוד - מאפשרת לה לגייס עשרות מיליוני שקלים מיהודים אמריקאים ציונים עבור פיתוח המקום שבו לטענת חלק מהחוקרים שכן ופעל דוד המלך. אבל לא רק לשם כך - הכסף הזה משמש את אלע"ד גם לרכישת נכסים בסילוואן ובמקומות אחרים במזרח ירושלים ולקידום ההתיישבות היהודית במקום. אלע"ד אינה מסתירה את האידיאולוגיה הפוליטית שלה. ואולם כגוף המנהל את אחד האתרים ההיסטוריים החשובים של ישראל, היא אינה שקופה באופן מלא לציבור. אין לדעת מי נמנה על רשימת התורמים שלה, מכיוון שיחידת רשם העמותות שברשות התאגידים העניקה לה אישור גורף לא לחשוף את התורמים. גם הסכם התפעול שלה אינו חשוף לציבור ונשמר בחשאיות.

מערות קומראן. 410,000 מבקרים 3.9 מיליון שקל

לביא ארצי, החברה להגנת הטבע

מאז שהחלה העמותה לפעול בעיר דוד ב-1997 נחתמו ובוטלו כמה הסכמי ניהול מולה, תחילה עם מינהל מקרקעי ישראל, בהמשך עם עיריית ירושלים ומאז מארס 2005 היא מתפעלת את האתר עבור רשות הטבע והגנים. לטענת אורון, "אם מדברים על ניהול עצמאי של אתר אכן יש בעיה וזה לא מקובל, אבל אנשי אלע"ד לא מנהלים את עיר דוד אלא מתפעלים חלק מהאזורים שם ויש איש של הרשות במקום".

אך ההיצמדות למונח תפעול במקום ניהול, שאמורה ליצור מצג של שליטה מטעם המדינה במתחם, מתגלה כסמנטי בלבד. כך למשל, רק ב-2010, חמש שנים לאחר חתימת ההסכם עם עמותת אלע"ד, מונה מנהל מטעם רשות הטבע והגנים למתחם עיר דוד. מעבר לכך, מנהל מחוז ירושלים של רשות הטבע והגנים, אביתר כהן, הוא בכיר לשעבר בעמותה ובעבר ניהל את מרכז המבקרים בעיר דוד. בנוסף, נציג של העמותה הוא אחד משלושת חברי ועדת ההיגוי של האתר שעוסקת בתכנונו העתידי, לצד נציג הרשות ונציג עיריית ירושלים.

העמותה מממנת את חפירות ההצלה בעיר דוד. כמו כן, היא סייעה לחברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) בתשלום חובותיה לספקים בעת שנקלעה לקשיים כלכליים, כך עולה מדו"ח של אגף החשב הכללי באוצר מ-2007.

העמותה מפעילה את מרכז המבקרים באתר, כותבת את תכני הסיורים שיועברו בו ומנהלת ספרייה ומרכז מידע. היא אף שוכרת מדריכים כעובדי העמותה ומכשירה אותם, קובעת את מסלולי הסיורים, מפעילה אתר האינטרנט מטעמה וקובעת את תכניו, והיא גם אחראית על כתיבת התסריט לסרט התלת-ממדי שמוצג בו. לעמותה יש השפעה על תעריפי דמי הכניסה, שעות הפעילות של האתר ואילו חלקים ממנו יהיו סגורים בשבת.

ניהול גן לאומי לא רק משפר את חזות התאגיד ואת יכולת גיוס בתרומות עבורו, אלא גם מעניק לו חירות לקיים מיזמים כלכליים באתרי הגן. אמנם מדובר במוסד המוגדר ככזה שאינו למטרות רווח, אבל ההכנסות מהמיזמים הכלכליים העצמאיים של העמותה אינם מושבים למדינה או לרשות הטבע והגנים, והן בגדר רזרבות מההוצאות הכרוכות בתפעול האתר המשמשות לטובת פעילויות האחרות שלה.

בדו"ח החשב הכללי מופיעים חלק מעקרונות ההסכם שבין העמותה לרשות, ולפיהם התפעול השוטף של האתר התיירותי יהיה על ידי העמותה, כל ההכנסות ממכירת כרטיסי כניסה לאתר יועברו לרשות והעמותה תהיה רשאית להפעיל בתחום האתר מרכז הדרכה למטיילים ומיזמים כלכליים שונים. הרשות תשלם לעמותה בסופו של כל חודש את החלק היחסי של עלות התפעול המשוערת לאותו החודש. "מטרת ההסכם היא לאפשר לעמותה לפעול בשטח ששייך על פי חוק לרשות", מוסבר בדו"ח. אלע"ד מעבירה לרשות את ההכנסות מדמי הכניסה לאתר, שנעים בין 13 ל-27 שקל לאדם.

ואולם לצד זאת ממצה העמותה את החירות המסחרית שניתנה לה בשטחי האתר עד תום, כשכל פעילות נוספת דורשת מהמבקרים תשלום נוסף. כך, על פי מחירון עיר דוד מיצג תלת-ממדי עולה 10 שקלים וסיור מודרך בעיר דוד (כולל מיצג והדרכה) - 60 שקל. בנוסף, העמותה מחזיקה חנות מזכרות ומסעדה באתר.

בעתירה שהוגשה על ידי עמותת עיר עמים נטען כי "אלע"ד מארגנת כנסים, מפרסמת את פעילות האתר, מפיצה גיליון חדשות של האתר ומפעילה גן אירועים בשטחו, שממנו היא גורפת רווחים לכיסה, והיא גם זו שאחראית על מתן אישור לצוותי צילום המבקשים לצלם באתר ולשם כך מחתימה אותם על טופס שבו הם צריכים לתת דין וחשבון על מטרת הצילום".

החשש הוא לא רק מהתגברות תופעת המסחור של אתרי המורשת, אלא גם מכך שחשיפתם של אתרי המורשת לציבור הרחב תקטן - לא רק בשל שינוי אופיים ואחדותם של הגנים ברחבי הארץ, אלא גם מסיבות כלכליות - בין אם מדובר בהגדלת מספר האתרים בתשלום, בוויתור המדינה על שליטה מלאה בגובה תעריפי הכניסה, והן בשל החשש שבמסגרת ביקור באתרים הללו יידרש הציבור לשלם יותר כדי למצות את החוויה הבסיסית שאמורה להיות נחלת הכלל.

"הדעת יכולה לחשוב על סכנות גם בפן הכלכלי", טוען מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה, "מכיוון שאם הרשות אמורה לנהל את הגנים הלאומיים מטעם המדינה והם שייכים לכלל הציבור, אז לא צריך לגבות ממנו דמי כניסה מופרזים. הרשות גובה תשלום בחלק מהאתרים. מותר לה לדרוש אותם על פי חוק, אבל יש לנו ויכוח בעניין כי החוק שקובע שהרשות רשאית - באישור השר להגנת הסביבה - לגבות דמי כניסה, נוקט לשון רשות ולא חובה. הרשות צריכה להגדיר קריטריונים ברורים לתשלום.

"יש אתרים שאסור לגבות בהם תשלום. פארק אפק בראש העין הוא דוגמה לכך. הוא היה פעם הגינה של תושבי פתח תקוה, אבל אז התחילו לגבות עבורו כסף. כשאתה מפריט את הגנים הלאומיים אין לך שליטה מלאה על המחיר, גם לא על המקום שאליו הולך הכסף ולטובת איזה אינטרס הוא הולך. המקרה של אלע"ד הוא המיקרוקוסמוס לכך. יזמי כפר הנופש בחוף פלמחים, שהפסידו את המתחם, יכולים להחליט להתאגד כעמותה, והם יבקשו לקחת את הניהול".

ברשות הטבע והגנים מסרבים להתרגש או להיסחף לתרחישים אפוקליפטיים. לדברי אורון, נושא הפרטת הניהול מוטמע בחלקו בחוק הקיים. "הזמן מוכיח שהכיוון שאליו אנחנו הולכים הוא הפוך. בשנים האחרונות עוד ועוד אתרים שהופעלו על ידי גורמים חיצוניים, כמו גן לאומי אשקלון, אכזיב ופארק אפק, חזרו לניהול שלנו. אנחנו רואים שהאתרים שעוברים לניהול חיצוני נכשלים ברוב המקרים".

מעמותת אלע"ד נמסר בתגובה כי גם היא מצטרפת לקריאה לא להפריט גנים לאומיים, אתרים לאומים ושמורות טבע. "ואולם אלע"ד סבורה שבמקומות שבהם שיתוף הפעולה בין הרשות לגורמים פרטיים מועיל לאינטרס הציבורי אזי הוא הכרחי. בעיר דוד לדוגמה, לאלע"ד יש זכויות בחלק גדול ומשמעותי משטח הגן, לכן שיתוף הפעולה של אלע"ד ורשות הטבע והגנים הוא הכרחי ומועיל. זה מודל שנכון לאמץ: רתימת יוזמה, מרץ ומשאבים פרטיים לטובת האינטרס הציבורי, ללא כל רווח ליזם ותחת פיקוח הדוק של הרשות. כך הרשויות עצמן יוכלו גם להפנות משאבים לקידום פרויקטים במקומות אחרים.

"לעמותה אין השפעה על תעריפי הכניסה שנקבעים על ידי הרשות. כמו כן, רק 25% מהמבקרים משתמשים בשירותי ההדרכה של אלע"ד, לצד סיורים שמופעלים על ידי גופים אחרים, דוגמת עיר עמים ועמק שווה. עד היום השקיעה העמותה מאות מיליוני שקלים בפיתוח עיר דוד, ואין חולק כי למדינה אין תקציב מתאים בסדר גודל כזה להשקיע בעיר דוד. ח"כים כמו דב חנין וחנין זועבי היו שמחים לראות את עיר דוד היום כמו לפני 20 שנה מוזנחת וללא מבקרים - וזאת אולי הסיבה העיקרית להתנגדותם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#