מתי יתחילו לבזוז חנויות בישראל? התשובה בנטפליקס

האלגוריתם של פייסבוק, הפנסיה של דובר צה"ל וחגיגת הג'ובים בממשלה - מעוררים חשיבה מחודשת על המושג "אלימות"

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך המיני-סדרה הצרפתית "במדרון". מיהו העבריין?
מתוך המיני-סדרה הצרפתית "במדרון". מיהו העבריין?צילום: Stephanie Branchu / Netflix

אזרח צרפתי בסוף שנות ה–50 לחייו, מנהל כוח אדם במקצועו, מובטל מעבודה זה חמש שנים. הוא מכתת רגליו בין ראיונות עבודה, אך שוב ושוב נדחה מפאת גילנות והיעדר הכשרה לעבודה בסביבה דיגיטלית. כדי לקיים את עצמו ואת משפחתו הוא עובר בין עבודות מזדמנות בשכר מינימום, סופג השפלות ממעסיקים מתעמרים, מתפשט מכבודו העצמי, מתפרק מאונו - עד שהוא מאבד את משפחתו ואולי גם את שפיותו.

על סף יאוש הוא נתקל בהצעת עבודה חריגה - להשתתף במשחק תפקידים נועז שידמה חטיפת בני ערובה. מאחורי הסיטואציה המבוימת הזאת עומד מנכ"ל תאגיד תעופה ענקי. המנכ"ל הצעיר מבקש "לחטוף" את הסמנכ"לים שלו כדי לבחון איך יתמודדו בתנאי קיצון של לחץ ואיום - וכדי לבחון את מנהלי כוח האדם שיצפו באירוע וינווטו אותו. המטרה: למנות את המתאימים ביניהם כאחראים לסגירת מפעל גדול של התאגיד ולפיטורי 1,250 עובדיו.

חיסרון הכיס מביא את המובטל לעוט על התפקיד המוצע, גם אם במחיר אישי כבד. אלא שבמהלך האירוע המבוים מתרחשת תפנית.

סרטון של ניו יורק טיימס שפורסם השבוע, המתאר את מעצרו של פלויד

אלה מהקוראים שמתכוונים לצפות במיני-סדרה הצרפתית "במדרון", שמשודרת בימים אלה בנטפליקס - מוזמנים לדלג על שלוש הפסקאות הבאות, מחשש לספוילר. עבור האחרים, נספר כי המובטל מחליט לחטוף בעצמו את כלל המעורבים - את המנכ"ל, את הניצבים ואת הסמנכ"לים - ובתום התערבות מצד כוחות הביטחון, הוא נתפס ומועמד למשפט.

מהומות במינאפוליס
מהומות במיניאפוליס. שיעור המשפחות האמריקניות השחורות ללא הון כפול מזה של המשפחות הלבנותצילום: JONATHAN ERNST/רויטרס

הסדרה, הגם שאינה משובחת במיוחד, מציפה שאלה ראויה - מיהו העבריין "האמיתי" בסיטואציה הפלילית שהתרחשה?

האם זהו המובטל שהגדיל ראש במבחן? שמא מנכ"ל התאגיד שכפה על עובדיו את משחק התפקידים האלים? האם זה התאגיד שמתכוון לפטר 1,250 עובדים ונערך לכך כאל מבצע צבאי? או שאולי זו הכלכלה הצרפתית שלא מאפשרת אפיקי השתכרות לאורך זמן, מונעת הכשרה והשמה ראויות, דנה את הפרטים לתעסוקה זמנית ונטולת זכויות פנסיוניות - ובה בעת נשענת על מנהלי תאגידי-על פסיכופטים, ומתוחזקת בידי גופי אכיפה שמוטים בבירור לכיוון ההון?

"לפניכם עומד אדם שכיבד את כל התנאים של החוזה החברתי (בינו לבין המדינה)", נאמה פרקליטתו-בתו של המובטל הנאשם, ונהפכה אט-אט למאשימה: "נאמר לו ללמוד ולעבוד - והוא השיג את התארים שלו ועבד במשך 40 שנה; נאמר לו ללוות כדי לרכוש דירה - והוא עשה זאת; עודדו אותו להביא ילדים לעולם, והוא הביא שתיים; נאמר לו לשלוח אותן לבית הספר כדי שיוכלו להרוויח למחייתן - והוא עשה זאת. אלא שפתאום, אחרי 40 שנות שירות נאמן, כאשר הגיע הזמן לקצור את פירות מחויבותו לחוזה החברתי, החברה שינתה את דעתה - אין יותר עבודה, הפנסיה מצטמקת והשפלה; עבודות מזדמנות, אי־שוויון, עוני מזדחל, הבטחה לעתיד עגום ולזקנה מלאה בצער. אני שואלת אתכם, מי הפר את החוזה החברתי? מי עומד למשפט היום?".

בין צוקרברג לשובין

התרבות הפופולרית ידועה כמנבאת טובה של תמורות חברתיות, שהרי היא מבטאת בחופשיות הלכי רוח ופחדים שמסתתרים בתת המודע של יוצריה. רפרוף קל על סרטי הקולנוע הפופולריים ומעוררי הפולמוס של השנתיים האחרונות יגלה את מה שכל שוחר עיתונות כלכלית יודע: האיום הממשי שמונח לפתחן של המדינות המפותחות הוא האי-שוויון.

המשותף ללהיטים נושאי פרסים דוגמת "הג'וקר", "היו זמנים בהוליווד", "פרזיטים" ועוד - הוא תיאור האי־שוויון החברתי־כלכלי כחבית חומר נפץ שגורלה הבלתי נמנע אחד: התפרצות אלימה ואכזרית מצד הנדכאים.

נשיא ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג
נשיא ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברגצילום: בלומברג

במלים אחרות, הסרטים מייצרים משוואה בין אלימות ממסדית כלכלית שמכתיבה כללי יום-יום פוגעניים ("השיטה") - ומולה אלימות ספונטנית מתפרצת שמבקשת לשבור את הכללים האלה. זאת, כשמעל לא מרחפת השאלה "מי הפר את החוזה בין המדינה לאזרח", אלא את מי החוזה הזה משרת. והשאלה הזאת רק מתחדדת ומחריפה בעת משבר שמצמיד לאי-שוויון הכלכלי תג מחיר בריאותי.

סרטון הסנאף שבו נצפתה ברכו של השוטר הלבן דרק שובין חונקת את ה"עבריין" השחור, ג'ורג' פלויד, לא מותירה ספק באשר לשאלה מי אשם בסיטואציה שקרתה. אבל מה לגבי העובדה שפלויד פוטר באחרונה מעבודתו כמאבטח, ככל הנראה במסגרת צמצומי הקורונה, כמו 21 מיליון אמריקאים נוספים?

האם ייתכן שאשם לא פחות רלוונטי בסיטואציה החוזרת ונשנית הזאת, היא העובדה שמתחת לרגלו האכזרית של נציג החוק האמריקאי מוטל בדרך כלל מובטל, חסר הון ונעדר ביטוח רפואי?

כלומר אם שיעור המשפחות האמריקניות השחורות ללא הון כפול מזה של המשפחות הלבנות, ואם שיעור הבעלות על בתים בקרב משפחות שחורות הוא 44%, לעומת 72% בקרב לבנים, ואם 14 מיליון אמריקאים, רובם שחורים, סובלים רעב - ואם נמצא כי שיעור השחורים בקרב קורבנות הקורונה כפול מחלקם באוכולוסייה - האין זה ברור מאליו שיחושו בשר תותחים ויבקשו לטלטל את כללי המשחק?

ובכלל, האם העובדה של-9% מהאמריקאים (28 מיליון איש) אין ביטוח רפואי, ול-55% יש ביטוח פרטי מטעם מקום העבודה שלהם - כזה שמותנה בהיותם מועסקים שם - אינה בעצם אקט אלים, שמתחדד עוד יותר בימי קורונה?

הפגנה בדנבר בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד
הפגנה בדנבר בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלוידצילום: AFP

האם הרעפת טריליוני דולרים מכספי ציבור לצורך רכישה של אג"ח זבל - ובקרוב מאוד, גם חילוץ מניות - בשעה שכל אמריקאי חמישי מובטל והחוב המצטבר של הצעירים האמריקאים בגין מימון לימודים אקדמיים מגיע ל-1.6 טריליון דולר - אינה אלימות?

האם העמדת שתי חלופות בפני כל צעיר אמריקני: שעבוד כלכלי נצחי - או מוות ממגפה - אינה בעצם קביעת כללי משחק אלימים שכדי לשבור אותם נדרשת אלימות?

תחקיר שפירסם השבוע "וול סטריט ג'ורנל" חשף דו"חות פנימיים של פייסבוק מ-2016 ומ-2018. לפי הדו"חות, האלגוריתם של פייסבוק עודד והעצים התנהגות פוגענית ואנטי־חברתית כדי להעלות את הטראפיק ברשת (ומכאן, למקסם את הכנסות פייסבוק מפרסום). זאת, על ידי טרגוט גולשים כבדים, והענקת בולטות לתכנים מפלגים ומקטבים.

במה שונה לפיכך מארק צוקרברג מאותו מנכ"ל תאגיד צרפתי שבנה עבור כפיפיו מצג של אירוע חטיפה כדי לסחוט מהם התנהגות קיצונית?

שוכבים על האלונקה

תת-אלוף רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, יושב בבית זה כשנה. "שורף ימי חופשה", או משהו כזה. הוא לא משובץ לאף תפקיד, אך נהנה עדיין ממשכורת צבאית גבוהה, וממתין לפרישתו שאותה קבע בינואר 2021. או אז יגיע מנליס לגיל 42, ויוכל לפרוש מצה"ל עם מלוא ההטבות הפנסיוניות ששמורות לקצינים הבכירים.

רונן מנליס
רונן מנליסצילום: מוטי מילרוד

רצה הגורל ויו"ר סיעת כחול לבן, בני גנץ, מעוניין במנליס כבר כעת לתפקיד מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים. אלא שלמנליס נותרו עוד שישה חודשים כדי לזכות בפנסיה הצבאית המפנקת.

מיד התגייסו כלל המעורבים והבוחשים לדיון משולש בין נציבות שירות המדינה, משרד המשפטים ולשכת הרמטכ"ל - והגו פתרון: מנליס יוותר על שכרו מצה"ל, ייצא לחל"ת, ישמור על צבירת הימים שלו לצורך הזכייה בפנסיה - ובמקביל ימונה למנכ"ל משרד ממשלתי במשרת אמון.

למרבה האירוניה, בשעה שבה הגירעון הלאומי תופח לממדי ענק ושיעורי האבטלה מרקיעים שחקים - רק מגזר הביטחון "לא נכנס תחת האלונקה" - אלא נשכב עליה. צה"ל לא קיצץ בתקציבו, לא קיצץ בשכר "עובדיו", לא הוציאם לחל"ת וגם לא תרם ימי חופש או מחלה. אך בשעה שבה המדינה מונעת מעובדים שהוצאו לחל"ת להשלים הכנסה באמצעות עבודות מזדמנות - אחרת יאבדו את זכאותם לדמי אבטלה - ובשעה שהמדינה שוללת קצבאות ממי שהשתכרו יתר על המידה (Disregard) - מערכת שלמה עסקה השבוע ברקיחת תבשיל שיאפשר לציבור פריווילגי ממילא ליהנות מהטבות כפולות. זאת, אגב, תוך הכתמת קציני צה"ל בצבעים פוליטיים.

האין זו אלימות לחייב ציבור שנאנק תחת קשיי השעה לממן תעסוקה פיקטיבית ופנסיות תקציביות שרירותיות? האין זו אלימות כלכלית לחייב 1.1 מיליון ישראלים מפוטרים או מחו"לתים לממן 357 ג'ובים חדשים ומיותרים במשרדי ממשלה חדשים ומיותרים?

האין זו אלימות למנף את החיסכון ארוך הטווח שלהם כדי לממן הרפתקאות גז בים הצפוני, או לרוקן את כיסיהם השבויים בבידוד באמצעות ייקור סל הקניות בסופרמרקטים המקוונים, או לנצל את חוסר הקשב שלהם כדי להעלות מכס על יבוא מתחרה למונופולים או לקרטלים מקומיים?

מניין צמח הרעיון ההזוי הזה לקחת את אלה שמטה לחמם נשבר בגלל הקורונה - ולקנוס אותם כדי לממן תעסוקה פיקטיבית משיקולים פוליטיים, לכסות בורות פיננסיים, או כדי לממן תאווה חזירית?

"כריות ביטחון" שהושגו בזכות העלייה ברמת החיים בישראל, מערכת הבריאות השוויונית יחסית והמעטפת הסוציאלית הרחבה יותר כאן, מנעו לפי שעה תסיסה חברתית או גילויי מחאה נגד מוקדי עיוות חברתי-כלכלי. ואולם לאור התנהלותם הבוטה והחצופה של כמה ממחוללי האי-שוויון האלה, דווקא בימים קשים - מוטב לממשלה למהר ולעשות כל שביכולתה כדי למזער את שיעורי האבטלה החזויים, ולו כדי שבאולמות בתי המשפט בישראל לא תועלה חלילה התהייה המתפלספת "מיהו באמת הבוזז כאן", או "מי עומד כאן היום למשפט".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker