דמיון מצמרר: כך העתיק נתניהו את המהלכים מדרעי, קצב ואולמרט

ראש הממשלה זועק כבר שנים שתפרו לו תיקים, שהתקשורת משתפת פעולה עם המשטרה והפרקליטות ושהעם איתו. אבל הוא לא המציא כלום. אחד לאחד הוא חוזר על טענות קודמיו. אפילו דימוי השופטים שהולכים לפילהרמונית ולא לבית הכנסת לא נולד אצלו. גם לא דרייפוס. השאלה אם הוא גם יסיים כמוהם.

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ראש הממשלה בנימין נתניהו, רגע לפני פתיחת המשפט בעניינו
ראש הממשלה בנימין נתניהו, רגע לפני פתיחת המשפט בעניינוצילום: יונתן זינדל / פלאש

כמה הופתענו כששמענו השבוע את ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט: "מנסים להפיל אותי ואת מחנה הימין. למעלה מעשור שהשמאל לא מצליח לעשות זאת בקלפי, אז בשנים האחרונות מצאו פטנט חדש. גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל כדי לתפור לי תיקים הזויים" — כמה זה היה מפתיע?

האמת שבכלל לא. נתניהו מנהל כבר שנים מלחמה נגד המערכות שחוקרות ומבקרות אותו — המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה והתקשורת — וזו הדרך שלו לגייס תמיכה. המסר של נתניהו הוא שאינו כמו "המושחתים הקודמים", אולמרט ושרון. בניגוד אליהם, הוא לא מכר את העקרונות של הימין כדי להציל את עורו. הם נכנעו לחונטה המשפטית השמאלנית שרוצה לפנות התנחלויות, להקים פה חמאסטן, לשתף פעולה עם אחמד טיבי ולהעביר את הישראלים לברלין. אבל הוא לא. הוא שומר על ישראל, ולכן רודפים אותו.

נתניהו תמיד רומז שהיתה לו גם אופציה אחרת. חברים הציעו לו להיות קצת יותר שמאלני. תגיד שאתה מוכן לפנות יישובים; תסתדר עם אבו מאזן; תתחנף לאובמה. הכל יהיה אחרת. נאתרג אותך. אפילו היה כתוב ב"הארץ". אבל הוא לא ויתר. למען ארץ ישראל, כמובן. באותו מעמד בבית משפט, כשמסביבו חבורת פודלים במסכות, נתניהו אמר: "לא אכפת להם אם יבוא פודל צייתן מהימין — אבל אני לא פודל, אני לא מוכן להתאתרג, אני לא מוכן לעקור יישובים, אני לא מוכן לעשות כל מיני דברים, ולכן צריך להפיל אותי בכל דרך".

הפגנה התומכת בראש הממשלה, בנימין נתניהו
הפגנה התומכת בראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: אוהד צויגנברג

כרגיל, הוא מדבר לישראלים "הטובים", ולא לרעים מ"החונטה": "אזרחי ישראל, אתם הרבה יותר חכמים ממה שהחבורה הזאת חושבת עליכם, עלינו. ב–2015 קיבלתי 980 אלף קולות. חמש שנים לאחר מכן, עם כתב אישום תפור ומופרך, קיבלתי 1.35 מיליון קולות. זה גידול של כמעט 40%. זאת הבעת אמון עצומה בי והבעת אי אמון בהם".

אלה המסרים שנתניהו חוזר עליהם שוב ושוב. אבל הוא יודע שחלק גדול הם שקרים. גם בלי קשר לכך שרוני אלשיך אינו שמאלני וגם לא אביחי מנדלבליט, שאת שניהם הוא מינה ושהם כלל לא ביקשו לרדוף אותו — הבחירה של נתניהו להישאר עם הבייס שלו ולגרור את כל גוש הימין איתו למשפט משרתת אותו. זו בחירה מודעת ואגואיסטית, ולא אלטרואיסטית כפי שהוא טוען. זה פשוט יותר עובד לו מאשר להיות ממלכתי.

נכון, אולמרט ושרון פנו שמאלה בחיפוש אחר תמיכה ציבורית, אבל זה לא אומר שהוא שונה במהות — נתניהו עושה את אותו הדבר, פשוט מימין. למה? כי שם בסיס התמיכה החזק שלו. כי הוא הצליח לחבר יותר טוב מכולם בין הימין האידאולוגי לחרדים ולמזרחים. וכי מאז אותם ימי התנתקות עליזים הציבור בישראל הלך ימינה, אין בכלל דיבור על תהליך מדיני, הפלסטינים לא קיימים בשיח, וכמובן יש את טראמפ. בקיצור, נתניהו חוזר פה אחד לאחד על האסטרטגיה התקשורתית של קודמיו, הוא רק רוצה שיחשבו שהוא שונה.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט
ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרטצילום: אילן אסייג

הוא לא ה"דרייפוס" הראשון

גם אריה דרעי ומשה קצב — הראשון הורשע בקבלת שוחד והשני באונס — חזרו שוב ושוב על תאוריית הרדיפה הפוליטית, האשימו את התקשורת ונלחמו בפרקליטות ובמשטרה. נתניהו, שהשבוע תלו תומכיו שלטים עליהם נכתב "דרייפוס 2020", הוא אפילו לא ה"דרייפוס" הראשון — דרעי הוביל את קמפיין "אני מאשים", כשמו של המאמר המפורסם של אמיל זולא בפרשת דרייפוס. גם דרעי הראה ש"העם איתו", ויזם הפגנות המוניות. גם אצל דרעי היתה מלחמת עדות המזרח באשכנזים, כפי שכיום בקרב תומכי נתניהו זו ישראל הראשונה נגד ישראל השנייה. במשפט דרעי בשנות ה–90 לא היה יוטיוב, אבל הוא הפיק סרט בן יותר משעה שחלקים גדולים ממנו נראים כאילו נתניהו כתב אותם. כמו אצל נתניהו, נאמר בו כי "עושים לו משפט אייכמן", וכי "המשטרה משקיעה מאות מיליונים בתיק שלו".

כמו יאיר נתניהו, שפירסם בטוויטר ערב פתיחת המשפט של אביו סרטונים המרמזים על מצוקת דיור, הזנחה ועזובה בבלפור, גם דרעי הראה בסרט את דירתו, שנאמר עליה בהכרעת הדין שהיא "מפוארת", והצביע על כתמים וסדקים בקירות וצפיפות של ילדים. בדיוק כמו הביביסטים ברשתות, שמדברים על "הדירות של אהרן ברק" ו"הפנסיה התקציבית של גנץ", גם דרעי הראה בסרט תמונות של הבתים הנאים של פרקליטת המדינה דאז דורית (שי ניצן) ביניש, של מפכ"ל המשטרה יעקב (רוני אלשיך) טרנר, ושל התובע יהושע (ליאת בן ארי) רזניק. הקמפיין של נתניהו עדיין לא נכנס בשופטים, אבל לפי האסטרגיה של דרעי זה קרוב, שכן גם הם מואשמים בסרט בכך שהם אשכנזים עשירים, אף ששניים מהם בכלל מזרחים.

כמו משפחת נתניהו, שטוענת שהוא "עושה לנו טובה" והוא "היה יכול להיות עשיר בהרבה", גם דרעי טען שהוא היה יכול להיות מיליארדר לו רצה, אבל הוא בשליחות ציבורית. ולמה המשטרה רודפת אחריו? בדיוק כמו נתניהו: כי "העם בוחר בנו", כי "גדלנו במנדטים" ולכן "בסקרים רואים שאני צודק".

בדומה לתזת "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" של שר המשפטים הקודם אמיר אוחנה, גם דרעי דיבר על שתי קבוצות במשרד המשפטים — אחת רעה ואחת הגונה. כמו נתניהו, שמנסה כל הזמן לשמר בכותרות את פרשת הרפז בגלל הקשר שלה למנדלבליט והיכולת לקעקע את אמינותו (ולפני ההסכם עם גנץ, גם את פרשת הממד החמישי), כך גם דרעי דיבר על "פרשות שחיתות במרצ" ש"אף אחד לא חוקר". דרעי גם דיבר על פרשה שבמסגרתה היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, פעל למען מימון לתזמורת הפילהרמונית במקביל להיותו חבר בעמותת הפילהרמונית. "הפרשות האלה הועברו למשטרה", אמר — אבל הפרקליטות שעמדה נגדו אז "הורתה לא לחקור אותן".

אותה הפילהרמונית — שדרעי חזר אליה שוב בסרט כשאמר "יש קבוצה במדינה שמרגישה שהמדינה הזאת היא שלה", ועל המסך מופיע קונצרט גנרי כלשהו — צצה גם בהתבטאויות של נתניהו, כסמל לאליטה אשכנזית. למה נתניהו מעדיף שמשפטו ייערך בבית המשפט המחוזי בירושלים ולא בזה של תל אביב? כי הוא רוצה שופטים שהולכים לבית כנסת ולא לפילהרמונית, כך צוטט. ודרעי? "באנו לישראל עם מסורת, עם תרבות, עם מורשת, עם הרבנים שלנו ועם הכבוד לאבא ולאמא כדי לחיות כיהודים", אמר, "והם החליטו להקים מדינה חילונית שאסור להזכיר בה את התורה ויש בה תחבורה ציבורית בשבת". דרעי חזר על כך שבחקירות נגדו הושקעו "עשרות מיליונים", אבל מה שאכפת להם זה לא להפיל אותו אישית, אלא את ש"ס ואת המזרחים. "חברים אמרו לי, הם רוצים שתעזוב הביתה, ואז הם לא יעשו לך כלום". אבל דרעי, כמו נתניהו, סירב לוותר: "זו החובה הציבורית שלי, אני לא יכול לעזוב, לא נולדנו לחיות בעושר ורווחה, יש לנו שליחות".

יותר דומה לאולמרט משהיה רוצה

באותו אופן גם הנשיא לשעבר משה קצב אמר בנאום הארוך שלו, הזכור לרבים בזכות העימות מול איש ערוץ 2 גדי סוקניק, ש"התקשורת הסיתה נגדו וביצעה בו לינץ'". קצב דפק על הדוכן שלפניו ואמר: "בבית המשפט של התקשורת אין צורך בהוכחות". רמז לשמאלנות של התקשורת ואהבת הערבים שלה אפשר למצוא במשפט שלו — "ערוץ 2 שופך את דמי, הם מעדיפים לראיין את מוחמד דחלאן ולא אותי". וכמובן, "שיתוף הפעולה בין התקשורת למשטרת ישראל שרודפת אותי". כמו נתניהו, שמדבר לשמאלנים בשפת זכויות האזרח שמגיעות לו, גם קצב חיפש סיוע משמאל — "איפה יפי הנפש? מדוע הם לא מרימים את קולם נגד העוול הזה?" אמר קצב בנאום.

אריה דרעי
אריה דרעיצילום: פבל וולברג

כמה שנתניהו רוצה להיות שונה מאולמרט — הוא דומה לו דמיון די מדהים. גם אולמרט אמר: "חיפשו להדיח אותי מתפקידי בגלל מאבק פוליטי", וגם ממנו נשללה "הזכות האלמנטרית לחזקת החפות". כמו נתניהו, שנאבק בפרקליטות ובמשטרה במשך תקופה ארוכה בעזרת שר משפטים לעומתי ובאמצעות "ישראל היום" ועוד אנשי תקשורת פה ושם, גם אולמרט נאבק בפרקליטות ובמשטרה במשך תקופה ארוכה. גם אולמרט מינה שרי משפטים שיאתגרו ויהיו לעומתיים למערכת, וגם הוא הסתייע ב"ידיעות אחרונות". גם אולמרט דיבר על הרדיפות נגדו — שהתנהלו, לדבריו, "מיומי הראשון בתפקיד". בדיוק כמו נתניהו, גם אולמרט דיבר על הפעולה שלו לטובת המדינה ועד כמה מצבה השתפר.

וכמובן, איך אפשר בלי הקשרים הטובים עם נשיא ארה"ב וההזדמנות שנוצרה שאסור להחמיץ. אולמרט דיבר על הקשר המיוחד שלו לג'ורג' בוש הבן והדגיש כמה ישראל קרובה מתמיד להסדר מדיני. אי אפשר שלא להשליך את זה על אקט הסיפוח של נתניהו שאפילו קבע מועד לתחילת המהלך — ביולי, לקראת המשך משפטו. גם אצל נתניהו מדברים על ההזדמנות הגדולה שאסור לפספס — עם סיומה האפשרי של נשיאות טראמפ.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבית הלבן, ב-2019
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבית הלבן, ב-2019צילום: Manuel Balce Ceneta/אי־פי

למרות זאת, את אולמרט היה אפשר לתפוס פה ושם בהתבטאות ממלכתית. כך, בנאום ההתפטרות שלו הוא אמר שהוא "גאה להיות אזרח במדינה שבה ניתן לחקור ראש ממשלה כמו כל אזרח". את זה לא שמענו מנתניהו, וגם לא ש"חובתה של המשטרה לחקור. חובתה של הפרקליטות להנחות את המשטרה, ואין לי נגדם דבר על כך. ראש הממשלה אינו עומד מעל לחוק".

תגובות