שני בעלי מקצוע שהזמנתי לביתי מגלים עד כמה הקורונה תשפיע עלינו

משבר הקורונה חולל כאן רעידת אדמה כלכלית עזה ורמת החיים של רובנו תיפגע השנה עם צמיחה שלילית של 4.5% בתוצר - שלא מתחלקת באופן שווה בין כולם ■ המצב מגביר מאוד את הלחצים של הנפגעים על הממשלה, יש סכנה ממשית לפגיעה באינטרסים ציבוריים - והכלכלה השחורה פורחת

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שר האוצר, ישראל כ"ץ
שר האוצר, ישראל כ"ץ. יידרש להתמודד עם הלחציםצילום: אמיל סלמן

אחד מיבואני הבשר הגדולים בישראל נתקע עם מלאי גדול עקב משבר הקורונה. הסחורה היתה מיועדת לשוק המוסדי — בתי מלון, גני אירועים ומסעדות — אך סגירתם גרמה לכך שהמקררים שלו מלאים במוצרים שתוקפם עומד לפוג. כעת מבקש היבואן מהמדינה: תנו לי אישור למכור את הסחורה, אף שחלקה כבר פג תוקף.

בתחילת מאי נתקל היבואן בקול קורא שפירסם משרד המשפטים, ובו מתבקש הציבור להציע הצעות לשיפור ולהקלות ביורוקרטיות ורגולטוריות, כדי להקל על העסקים להתמודד עם המשבר. הוא נענה לפנייה וביקש להאריך את תקופת השיווק של הבשר מעבר לתאריך התפוגה הנקוב. הוא לא לבד: למשרד המשפטים הגיעו 100 פניות שונות עם בקשות להקלות למיניהן. למשל, התאחדות בעלי אולמות האירועים ביקשה לפטור אותם מתשלום תמלוגים לאקו"ם בגין השמעת מוזיקה באירועים. סביר להניח ששתי הדרישות יידחו. הראשונה, משום ששיווק מזון שפג תוקפו עלול לפגוע בבריאות הציבור. והשנייה, כי היענות לבקשת בעלי האולמות פירושה פגיעה כלכלית נוספת ביוצרים — שנפגעו קשות במשבר הקורונה — שלא יקבלו תמורה על השימוש ביצירותיהם.

משבר הקורונה חולל כאן רעידת אדמה כלכלית עזה. כולנו חשים ונחוש אותה. עלות המשבר היא יותר מ–100 מיליארד שקל של הקטנת הכנסות המדינה והגדלת הוצאותיה. רמת החיים של רובנו תיפגע השנה עם צמיחה שלילית של 4.5% בתוצר, שלא מתחלקת בצורה שווה בין כולם. זה מגביר מאוד את הלחצים של הנפגעים על הממשלה, ויש סכנה ממשית לפגיעה באינטרסים ציבוריים רבים.

כדאי לשים לב לכך בפעילות הכלכלית שלנו בחודשים הקרובים. אני הבחנתי בכך השבוע, כשהזמנתי שני בעלי מקצוע שונים להתקנה של דבר מה בביתי. שניהם דרשו לקבל את התשלום ללא קבלה. הם בילו חודשיים בבית ללא פרנסה, ואין להם עניין כרגע לחלוק את הכנסותיהם עם המדינה או הציבור. כלכלה שחורה פורחת בדרך כלל כשרמת המיסוי גבוהה, אך גם במצבי מצוקה כלכלית, ובעיקר כשנפגע האמון של הציבור בממשלה. קשה להאשים את בעלי המקצוע האלה. הם לא קיבלו פיצוי כלשהו בגין השבתת פעילותם, גם לא דמי אבטלה. הם לא מחכים לאיש, אלא לוקחים את גורלם בידם — תוך לקיחת סיכון להסתבכות בהעלמת מס.

מספר הבקשות שהגיע למשרד המשפטים נראה נמוך יחסית; לא ייתכן שרק 100 אנשים וגופים סבורים שיש מה לשנות כאן בתחומי הרגולציה והביורוקרטיה. סביר יותר להניח שרבים אחרים מוותרים על הפרוצדורה הביורוקרטית לכשעצמה, ועושים את מה שהם מבינים כדי להתמודד עם המשבר ולשרוד. ואולם בהרבה מאוד מקרים אי אפשר להצליח בכך ללא עזרת המדינה. היא בעלת עוצמה גדולה בכל מה שקשור לרישיונות יבוא, אספקת שירותים דיגיטליים, הבניית תהליכים משפטיים לעסקים בקשיים וכו'.

להתכווץ

ברצותה היא תקל, וברצותה היא תמצא את הדרך לחסום ולהקשות. הנה למשל, סיפור על אננס. כן, הפרי שנמכר בכל מקום בעולם בגרושים, ומשום מה הפך אצלנו לפרי יוקרתי לעשירים. בשנים האחרונות התנהל מאבק לפתוח את האננס ליבוא, עקב מחירו הגבוה כאן, המגיע לכ–30 שקל ויותר ליחידה. המאבק הצליח והאננס נפתח ליבוא, אבל לא לגמרי.

גבריאל רקח הוא יבואן פירות וירקות זה 20 שנה. הוא מייבא תפוחים, אגסים, בצל, שום, עגבניות מלפפונים ו"כל מה שאפשר". ולא הכל אפשר כמובן. במשרד החקלאות פועלת מחלקת הגנת הצומח, שתפקידה לוודא שלא מייבאים לכאן, יחד עם הפירות והירקות, גם מחלות צמחים ומזיקים. לכן היא מציבה דרישות שונות ליבואנים.

רקח החל לייבא אננס לפני כמה שנים מהרפובליקה הדומיניקנית, והוא עומד בכמה דרישות, ובהן קנייה רק ממגדלים שקיבלו אישור מישראל, בית אריזה מאושר וכן בתהליכים כמו איוד באמצעות מתיל ברומיד שקוטל מזיקים. דרישה נוספת היא לייבא את הפריט לאחר קטיעת הכותרת והעלים — מה שמקצר את אורך חיי הפרי ב–50%, מ–40 ל–20 יום, ואף פחות מכך. המשמעות היא שרקח לא יכול לייבא את הפירות בהובלה ימית זולה, אלא בהובלה מוטסת ויקרה. התוצאה: הוא קונה את האננס בדולר ליחידה, ולאחר כל תהליך היבוא, המכס, ההובלה וכו', מחירו לצרכן הישראלי מגיע ל–30 שקל לפחות. במקומות רבים הוא נמכר גם ב–40 שקל ויותר.

רקח בחן את האפשרות לבצע את תהליך האיוד בישראל — מה שהיה מאפשר להוזיל את היבוא ולהאריך את חיי המדף של הפרי — אך הוא נתקל בהתנגדות. קל להסביר כל חלק בהתנגדות של מחלקת הגנת הצומח, אבל דבר אחד ברור: הדרישות האלה נושאות עמן עלויות כבדות, שגורמות לכך הצרכן הישראלי משלם מחיר מופקע עבור הפרי. במקרה הזה, המטרה המרכזית של הורדת יוקר המחיה נכשלה.

הסיפור על האננס הוא חלק זעיר מסוגיית היבוא וההגנה על תוצרת מקומית — סוגיה שתלווה את כל המשקים בעולם שנפגעו מהמשבר. בתקופות כאלה קולם של יצרנים ומגדלים מקומיים חזק יותר, אך זה לא אומר שהם צודקים. שר האוצר הנכנס, ישראל כ"ץ, יידרש להתמודד עם הלחצים האלה ולפחות לפי המקרה הראשון שבו טיפל, יבוא החמאה, נראה כי אינו מתכוון להפוך ללוביסט של הייצור המקומי. שר החקלאות אלון שוסטר דרש להחזיר את המכס על יבוא חמאה או לקבוע מכסות יבוא מוגבלות, אך כ"ץ התנגד.

שטרות מאתיים שקל
שטרות של מאתיים שקל. הכלכלה השחורה פורחתצילום: Evgeny s / Shutterstock.com

זה המבוא למה שיהיה כאן בקרוב, כשמגזרים רבים שנפגעו ידרשו הגנות. נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, כבר הפציץ את הקול הקורא של משרד המשפטים ברשימת הקלות שנדרשות עבור המגזר העסקי, ובכלל זה הסרת הגנות על יבוא פירות וירקות. הוא הזכיר בפנייתו את האבוקדו, שמחירו גבוה יחסית (16–18 שקל לק"ג). זאת, כש–80% מהתוצרת המקומית מיועדת ליצוא ו–20% נשאר לשוק המקומי. לין מציין כי המחירים הגבוהים לא נובעים רק מהגנות מכסיות, אלא גם מדרישות מחמירות של משרד הבריאות בפיקוח על יבוא מזון.

משרד הבריאות נחשב צוואר בקבוק בתחום היבוא מאז פרשת רמדיה, שבה הועמדו לדין חמישה מעובדי המשרד. זה גרם שם לטראומה ולמה שמכונה "אפקט רמדיה": הקפדה על קלה כחמורה והכבדה על יבוא המזון. כלומר, בשיטה הישראלית המוכרת של מעבר מקיצוניות אחת של רשלנות פושעת — לקיצוניות שנייה של להוציא את הנשמה ליבואנים ולפגוע בצרכנים.

נ.ב

אותו לין שמבקש להוריד מכסים על יבוא תוצרת חקלאית, מוצרי אלקטרוניקה, תמרוקים וצעצועים, נמצא לכאורה בצד של הצרכנים. אבל אל תמהרו להעניק לו את פרס יקיר הצרכנים, משום שבהצעה שהגיש למשרד המשפטים, הוא דורש לשדוד את כיסנו ב–1.5 מיליארד שקל ולהעבירם לקופת המדינה. ב–2012, שנה לאחר המחאה החברתית שהוציאה חצי מיליון איש לרחובות, המדינה החליטה להגדיל את הפטור ממע"מ ביבוא אישי מ–50 ל–75 דולר. זה איפשר לישראלים רבים לרכוש מוצרים בחו"ל בזול, וגרם ללחץ על הסוחרים המקומיים להוריד מחירים. זה גם הביא לכך שקניות מקוונות נהפכו פופולריות, והיקפן הגיע ל–68 מיליון חבילות ב–2019.

ואולם לין אינו מרוצה, ופתאום טוען טענה הפוכה לזו שבה הוא משתמש נגד המגדלים המקומיים בתחום החקלאות — זה יפגע ביצרנים המקומיים. לא עקבי האיש. הוא טוען שיש להחזיר את הפטור ל–50 דולר כדי למנוע סגירת עסקים ומקומות עבודה. אבל רגע אחד, מדוע שהפטור יגרום לסגירת עסקים? אולי הוא דווקא יגרום לשינוי שיוו המשקל ביחס שבין בית העסק לבעלי הקניון ובעלי הנכסים? אולי זה יגרום לספקים מקומיים להתייעל? אולי זה יוביל להפחתת הארנונה?

קניות מקוונות הן דרך יעילה להפעיל לחץ על השוק המקומי בכל שרשרת הערך — בעלי נכסים, שוכרים, ספקים ורשויות מדינה — כדי להוריד את יוקר המחיה. אל תיקחו הישג אפקטיבי שהניבה מחאת קיץ 2011.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker