"אם יש לך קשר ישיר לדודי, זה הכי טוב. אחרת ייקח לך עוד קצת זמן"

12 שרים קלטה כבר פנינה, והשנה רק התחילה

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קריקטורה ראשית 19.05.2020
צילום: עמוס בידרמן

"היי חמוד, אני פנינה. מברוכ גדול-גדול. שיהיה לך המון הצלחה. איזו התרגשות, אה? נכון שמרגש? איזה חמוד אתה. הרבה יותר גבוה מבתמונות. בוא מתוק, נעשה לך היכרות זריזה עם המקום. ותסלח לי שאני ככה, ממהרת. יש עוד שניים מִכּם שאני צריכה לתקתק עד הצהריים, ואנחנו כבר באיחור. אז כאן יהיה המשרד שלך. רק בינתיים. עד שמנהל הדיור ימצא לך לשכה. קצת התרבתם, הא? סתם צוחקת. זה חדר לא רע. החלון לא נסגר טוב, אבל המזגן חזק ולפחות נכנס הרבה אור. השירותים פה ממול. דרך טובה להכיר את כולנו. חחח, סליחה. כבר אמרתי לך שאתה חמוד?

"תדע שלזאת שמגיעה עוד שעה פינינו את החדר של עמוסי בקומה 3. איפה ששמנו את כל המאווררים והוונטות המפורקות. היא כבר תעשה מספיק רוח, הא? חחח. בינינו אבל. אל תסבך אותי. אז פה השולחן, ויש ארון חמוד. אתה יכול להוריד את התמונות האלה מהקיר אם רוצה לתלות דגל, נשיא המדינה או משהו. בינתיים יש רק מסך. את המחשב עצמו יקפיצו לך תוך יומיים. מה ה-wi-fi פה? בחיי, אני לא זוכרת. תשאל את אחד הילדים במרתף. יושבים שם צוערים. וזה הטלפון. אני ראשונה פה בחיוג המהיר. רואה? "פנינ". ה-ה' נעלם. פשוט תלחץ אם אתה צריך משהו ונענה בהקדם, כמו שאומרים. חחח. רק לא עכשיו, כן? אני בסיורים אתכם, ובצהריים קבעתי עם הבנות במזנון. ואל תשכח למסור את הטפסים של הניגוד עניינים. לא כדאי להתחיל עם היועמ"שית ברגל שמאל. רבקה תכניס לך אותם אחר כך מתחת לדלת. תמלא מהר ותהיה חמוד?"

- "בטח. תודה פנינה. את תותחית".

- "ברור, אתה השר ה-12 שלי, והשנה רק התחילה".

- "לא, התכוונתי לזה שהמספר שלך בחיוג המהיר קודם לזה של ראש הממשלה".

- "חמוד אתה. המספר שלו אף פעם לא היה מחובר. אם תצטרך משהו תנסה לצעוק לו ביציאה מהמליאה. ואל תשכח למלא את הפרטים לגבי הרכב, השתתפות עצמית ובחירת נהג. האבטחה ידברו אתך כבר בערב בבית. צריך לתדרך את הילדים. בינתיים אל תיסע למזרח ירושלים ולא לעוטף עזה, אה? ואל תשכח ישיבת ממשלה ראשונה ב–11:00. באולם שאגאל הפעם, כי 34 זה באמת יותר מדי. ואחרי שתגמרו שם תעלה לדבר עם מלי מהשכר".

10:45

- "יצאת? לא? איזה מזל. אל תצא. אין מקום גם בשאגאל, אז ההשתתפות תהיה ברוטציה. מיקי אמר שתגיע לישיבה בראשון הבא".

אולם שאגאל בכנסת
אולם שאגאל בכנסתצילום: אוליביה פיטוסי

יום 15. 16:00

- "היי מתוק של אבא. כן פשוש, אבא בעבודה. כן, כולם נחמדים. לא, אבא עוד לא בטלוויזיה. עוד לא היה על מה. אולי אחר כך. אמא שם לידך?"

- "שלום שלום לאדוני השר... מה קורה?"

- "את יודעת, בלגן. מצאו לי משרד אחר. בלי ריח. אבל ליד הפיקוח הווטרינרי. לא נורא, טוב כלב חבר מחבר כלב".

- "מרגישים את גודל השעה".

- "כן, הא. תגידי, מה עדיף לנו, יונדאי או סקודה?"

יום 59. 10:30

- "היי פנינה, סליחה על ההפרעה. רציתי לשאול אם יש חדש מהנציבות".

- "תזכיר לי חמוד?"

- "ביקשתי שיאשרו לי ראש מטה, שני עוזרים ומנהל לשכה".

- "אה, כן. ההוא עם הבעיה של ההטרדות?"

- "מה?!".

- "סליחה, סליחה. אוי סליחה. זה לא אצלך. תשמע, הם פשוט עמוסים שם בטירוף בנציבות. עוד לא הספיקו לעבור על הבקשות של כולם. 34 שרים, שני ראשי ממשלה, אתה מבין, זה המון. וכל אחד עם השטויות שלו. אם יש לך קשר ישיר לדודי, זה הכי טוב. אחרת ייקח עוד קצת זמן".

- "דודי?"

דודי אמסלם
דודי אמסלםצילום: אמיל סלמן

- "אמסלם".

- "כן, כן, כן. סליחה. דודי. בטח. יש לך במקרה פלא שלו?"

10:32

- "כן, מי זה?"

- "אה...אהלן דודי. זה אני, השר החדש לענייני..."

- "אה, כן, כן. בטח מתוק. איך הולך?"

- "אתה יודע, לומדים".

- "יופי, יופי חמוד. יודע מה, דבר איתי עוד שעה? יהיה שקט יותר. אני פשוט באמצע האוכל פה".

- "סליחה, בטח. ברור. אין בעיה".

- "תודה מותק. מזל טוב, מזל טוב".

מליאת הכנסת, השבוע
מליאת הכנסת, השבועצילום: עדינה ולמן / דוברו

יום 85. 13:40

"שלום לך אדוני! איזה כבוד! תודה שאתה מארח אותנו. באמת תודה. איזה כיף פה. תדע לך שכשאני ישבתי בכנסת הקדשתי לפחות שעתיים ביום לפגישות עם הציבור. שעתיים ביום! הרי בשביל מה אנחנו פה, אה? בשביל הציבור! צודק או לא? ותאמין לי, נתתי פה עבודה. שרפתי שנים. אבל מה? לא מתגעגע. נשבע לך לא מתגעגע. בשביל מה אני צריך את הכאב ראש הזה - טלפונים מהבוקר ועד הלילה, תעזור לי פה, תעזור לי שם, וכל הווג'ראס הזה. בשביל מה צריך את זה? הנה, עכשיו אני גם עוזר, אבל באמת למי שצריך. בלי כל הטרראם, והטובות, והבר מצוות. הנה, תראה את שני הבחורים פה על הספה - צעירים, יפים, מלח הארץ. תאמין לי, מלח הארץ. יש להם איזה פטנט רציני. משהו שחותך לך את ההוצאות המשרד ב–50%. מעיף לך את הפוני. והם בחרו אותך. למה? כי אתה עם ראש פתוח - וגם על הכתפיים. אהבת?

"תשמע, הם רק רוצים איזה פיילוט. לא משהו גדול. לניסיון. מתחת ל–50 אלף שקל. לא צריך אישור חשב. תכנס ועדת מכרזים, פרוטוקול, תציין שם את החשיבות של קידום תעשייה ישראלית וכו'. איך אומרים, אני כתבתי את החוקים האלה, אה? חחח. נקבע אבני דרך, וכל שנה נממש אופציה להארכה. מה אתה אומר? יש לי תחושה טובה, תאמין לי. לא סתם אתה יושב איפה שאתה יושב. זה גם גורל - אבל גם עבר דרכי, אתה מבין? בקלות זה יכול היה להיות מישהו אחר. אבל אני מאמין בך. יש בך משהו מיוחד. אני מרגיש את זה. בלי צחוק.

"אתה לא רוצה לגמור כאן, נכון? לא מכובד לשר לשבת בחדר מחוץ למכון להפריה חוץ־גופית. זה לא לעניין. על מה ולמה אתה תקוע פה? תן לי להרים טלפון למישהו. גם מינוי שלי. חמד של בחור. תרשום לפניך, תוך שבועיים אני מוציא אותך מהחור הזה. רק תסגור לי את הפינה עם הפיילוט של המתוקים האלה. הגבוה היה בגולני אתה יודע? מלח הארץ".

יום 139. 23:00

- "היוש, אני מה זה מצטערת על השעה. יו, כאילו ממש. פשוט עלה פוסט בפייס על איזו עובדת שחלתה כי הבוס שלה לא הסכים לממן לה עמדה לשטיפת ידיים, והעורך רוצה על זה אייטם על הבוקר, ורצינו כאילו התייחסות ממך".

- "היי, מצטער. גהות לא אצלי".

- "סליחה?"

- "גהות בעבודה זה לא במשרד שלי. יש שר עבודה, יש בטיחות בעבודה, יש עוד איזה משרד ויש גהות. אני חושב שאת צריכה את השר לגהות".

- "אה, אוקיי...אני מבינה. חושבת. כאילו לא, אבל בסדר. מה זה סליחה על השעה, קוּל? ממש מצטערת".

- "זה בסדר, זה בסדר. לילה טוב".

יום 265. 09:00

- "ב-ו-ק-ר ט-ו-ב חמוד שלי! מה שלומך? איך היתה פגרת הקיץ? זו פנינה, זוכר? חחח. שלושה חודשים בבית זה לא פשוט, אה? טענת מצברים מתוק?"

- "היה בסדר. תודה פנינה. חזרנו במלוא המרץ כמו שאומרים. מה שלומך?"

- "יופי, יופי. בשורות טובות. אישרו לך דובר!".

- "וואו. תודה".

- "ככה לא יציקו לך בלילה עיתונאים".

- "וואלה. זה היה מהיר הפעם".

- "נכון? והחדשות הטובות באות בצרורות כמו שאומרים. חחח. הוא בדיוק מחכה לך פה מחוץ לדלת".

- "מי?"

- "הדובר".

- "מה זאת אומרת...מי זה? אני בכלל עוד לא..."

- "הכל בסדר חמוד".

יום 540. 10:00

"תודה לכולם שהתכנסתם. תודה לשירן על העוגה. זה משהו, שירן. אי אפשר להפסיק לאכול. סליחה. אז בוקר טוב לכולם. קשה לומר שהופתענו. אבל בכל זאת ישנה איזו תחושה חמוצה־מתוקה כמו שאומרים. מתוקה על שום מה? על שום ההזדמנות שניתנה לי להכיר את כולכם וללמוד כל כך הרבה. לדעת שאנחנו מקדמים את המשק ואת הסביבה הנקייה, ובה בעת משמשים כתובת עבור עם ישראל, בשובו מגלות ארוכת שנים. וחמוצה? על שנותרו לנו עוד הרבה משימות שלא הספקנו למלא, ועל מלאכה שאולי היינו עושים טוב יותר - אילו ברכש היו מוצאים לנו הארד-דיסק. חחח.

"אז תודה לראש הממשלה ולרעייתו, ולחיילי צה"ל ולאנשי כוחות הביטחון שעושים לילות כימים לשמור עלינו בזמן שאנחנו מתענגים פה על העוגיות של מיכה. תודה מיכה. ד"ש בבית. שוב תודה לכולכם. מי יודע, אולי אחרי הבחירות ניפגש שוב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker