עצלנים, מפונקים, משחקים בכסף של אחרים - ובימי קורונה עסוקים בקטטות

הגיע הזמן להגיד את האמת על אלה שמנהלים 2 טריליון שקל מכספנו - וחיים על פלנטה אחרת

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בראד פיט ומורגן פרימן בסרט שבעה חטאים
בראד פיט ומורגן פרימן, מתוך הסרט שבעה חטאים

ב-5:00 התייצב ישראל ישראלי במשרדי החברה שלו לאחר עוד לילה טרוף שינה. בימים אלה נדמה לו כי עולמו חרב עליו. מפעל חייו מתמוטט בגלל מגפה ארורה. ואם לא די בצרותיו הכלכליות שמאיימות להטביע אותו, הוא חושש לבריאותו ולבריאות משפחתו.

"איך קרה שהגעתי למצב הביש הזה ללא חבל הצלה?" תוהה ישראלי. הוא פותח את הספרים ולעיניו המשתאות מתגלה המציאות הבאה: סמנכ"ל הכספים שלו לא טרח אפילו לבדוק עבורו אפיקי מימון חדשים או לפתוח עבורו קווי אשראי; סמנכ"ל ההשקעות שלו העביר מיליונים מכספי החברה למקורבים לו, בלי ביטחונות - ומחק הון עתק; סמנכ"ל התפעול לא דאג לצמצם הוצאות; וסמנכ"ל ההתקשרויות מנע תחרות בין הספקים והותיר את חוזי הרכש והשירותים מנופחים.

בעודו קורא עוד ועוד מסמכים ומתפלץ, שומע ישראלי צעקות מהחדר הסמוך. הוא פותח את הדלת ורואה את הסמנכ"לים שלו, שיכורים מכוח, עסוקים בלבעוט זה בזה ולהחטיף אגרופים.

דני נוה, יו"ר כלל ביטוח
דני נוהצילום: עופר וקנין

מה צריך לעשות בעליה של חברה באותו רגע: להשליך את הסמנכ"לים שלו מכל המדרגות? לפטר אותם ולהשליך רק את חפציהם? או להזמין משטרה ולהגיש נגדם תלונה על מעילה בכספיו ובאמונו?

יקום מקביל

בעל הבית הזה הוא הציבור הישראלי שהפקיד כמעט 2 טריליון שקל בביטוח, בחיסכון לטווח ארוך ובפנסיה.

לצורך ניהול הכסף הזה הוא מינה כמה "סמנכ"לים", בכפוף לתנאי רישיון. אם נודה על האמת, לא מדובר במטלה קשה במיוחד. התפקיד לא כרוך בנטילת סיכונים גדולים, התחרות לא עזה, הקופה גדלה מדי שנה בכ-30 מיליארד שקל (נטו) - ללא קשר לביצועים, הפיקוח רופף, הבקרה לא שקופה, החשיפה הציבורית לא גבוהה במיוחד והביצועים נבדקים לרוב לאורך זמן.

חובות קבוצת דלק למחזיקי האג"ח

לכאורה, ניתן היה לבחור לניהול הכסף הזה רובוט מבוסס אלגוריתם באפס עלות. אלא שרצו הגורל והרגולציה והמשרה התגלגלה בעיקר לפתחן של חמש חברות ביטוח (מגדל, הראל, כלל, מנורה והפניקס) וחמישה בתי השקעות (פסגות, מיטב דש, אלטשולר־שחם, ילין לפידות ואקסלנס). אלה מנהלים 90% מהנכסים הציבוריים בישראל.

עשר החברות האלה, כך התברר לעת משבר, בָּּרְאוּ לעצמן יקום מקביל: כזה שמנותק מהווי בעלי הכסף - גם בעת שבה הבעלים מתמודד עם מגפה של פעם במאה שנים. כך, בשעה שכולם נכנסים תחת האלונקה - שומרי הקופה השכירים האלה מתנהלים כאילו הם חיים על פלנטה אחרת: פטורים מנשיאה בנטל, לא דופקים חשבון ועסוקים בעיקר בקטטות.

שבעה חטאים מנה הפילוסוף והתיאולוג הנוצרי תומס אקווינס במאה ה-13. אותם שבעה (חלילה ללא עונש המיתה שבצדם) תועדו במהלך השבועיים האחרונים ממש כאן, בישראל - ובמעשיהם של לא אחרים מאשר הגופים המוסדיים.

גרגרנות: היא שהביאה את הגופים המוסדיים להעדיף את הכיבודים המפנקים שבטרקליני שדות התעופה בעולם, או את המסיבות הנחשבות של המי ומי בישראל - על פני התפלשות בביצת האשראי בישראל, בייחוד הפרויקטלי - גם בעת שהמדינה כה זקוקה לו. כך, התשואה בהשקעה במקבץ דיור בארה"ב, בבית אבות בצרפת או בהלוואה פרטית לאליעזר פישמן, נוחי דנקנר ונוני מוזס - לעולם תהיה גבוהה מהתשואה שתושג במימון פרויקט תחבורה לאומי, או בהעמדת קרן אשראי לעסקים במצוקה. כן, גם אם המספרים יראו אחרת.

שלמה אליהו, מייסד ובעלי מגדל
שלמה אליהו, מייסד ובעלי מגדלצילום: אייל טואג

יהירות: לכלוך הידיים בסחי המקומי, קל וחומר בימי קורונה - ראוי לבנקים, לחברות כרטיסי האשראי ולחברות האשראי החוץ־בנקאי. חלילה שיפריע את מנוחתם של הגופים המוסדיים - גם אם החוב יינתן בערבות מדינה.

עם הררי הון נזיל שרק מחפש אפיקי השקעה, מדוע המוסדיים לא רצים לממן את כל קרנות הסיוע לעצמאים ולעסקים בכל הגדלים - ומסתפקים באיסוף אג"ח במצוקה? אכן, תכלית ההשקעה המוסדית היא להשיא את התשואה הגבוהה ביותר לחוסכים. אך במה אטרקטיבי יותר אשראי של מיליארדים להימורים של יצחק תשובה בים הצפוני על פני מימון תשתית לאומית עם הגנה מובטחת על החוב הבכיר, או הלוואה לעסקים ב-85% ערבות מדינה?

ואולי התשובה נעוצה בכישרון־על שבו התברכו מנהלי הפנסיה כחול־לבן. יתכן שרק הם מזהים בחו"ל הזדמנויות עסקיות רווחיות שאף גוף מוסדי אחר בעולם לא זיהה - גם לא בעידן של ריבית אפס. ואם קרה שנמחקו בים הצפוני 527 מיליון שקל (הראל), 481 מיליון שקל (מנורה) ו-454 מיליון שקל (פסגות) - אז מה כבר קרה?

עצלות: זו שמונעת מהמוסדיים להקים מחלקות אשראי וניהול סיכונים ראויות - ולהשתרך אחרי הבנקים, אחר אינטרס הבעלים או אחרי ניחוח הפטיפורים.

ארי קלמן, מנכ"ל מנורה מבטחים
ארי קלמן, מנכ"ל מנורה מבטחיםצילום: תומר אפלבאום

לשם מה לכתת רגליים לשטח או למשרדי הממשלה בירושלים; מה הטעם לנבור בדו"חות תזרים של דלק או לפתוח עיתונים; ולמי יש עכשיו כוח לריב עם הלווים על ביטחונות ושעבודים?

נוח יותר לנהוג כעדר - כך האשם יפוזר בין כולם לאחר שיתברר כי התזרים שיצחק תשובה הציג היה מנופח, נשען על 60 דולר לחבית, ולכן 6.1 מיליארד שקל מכספי החוסכים חשופים ללא ביטחונות; נוח יותר להצטרף לקונסורציום טיפש שמארגן פועלאומי תמורת פרמיית ארגון מופרכת - גם אם מדובר בפרויקטים פשוטים למימון שנהנים מרשת ביטחון ממשלתית ל-25 שנה ומביקושים קשיחים; או שאפשר פשוט לחלק את הכסף בין קרנות ההשקעה שצצות כפטריות אחרי הגשם.

אלה ישקיעו את הפנסיה בפרויקטים - ובתמורה למיקור חוץ המיותר הזה יגזרו קופון שמן, יגבו דמי ניהול גבוהים וישלמו שכר גבוה מתקרת השכר בגופים הפיננסיים - היות שממילא כל החגיגה הזאת ממומנת בידי החוסכים.

תשוקה: זו שמסמאת את עיני מנהלי ההשקעות כשהם יושבים לארוחת ערב עם טייקון רב זרועות. התאווה לכוח ולכבוד היא המנוע מאחורי בנק הצללים שמנהלים המוסדיים בהלוואות פרטיות. אלה מסתכמות נכון להיום בלפחות 100 מיליארד שקל - ללא שקיפות, ללא דיווח (שהופסק) על לווים ריכוזיים, ללא בקרה פרלמנטרית - ותוך ניצול מלא של ארביטראז' רגולטורי שקט.

למי העניקו הראל, מנורה ומגדל הלוואות ב-52 מיליארד שקל (55% מסך החוב הפרטי החוץ־בנקאי) - אם כדי להשקיע 400 מיליון שקל בכביש הן צריכות להיעזר במיקור חוץ?

יאיר המבורגר, בעל השליטה בקבוצת הראל ויו"ר חברת הביטוח הראל
יאיר המבורגר, בעל השליטה בקבוצת הראל ויו"ר חברת הביטוח הראלצילום: עופר וקנין

חמדנות: זו שמונעת בימים אלה מחברות הביטוח להוזיל את פוליסות ביטוח הרכב גם בעת שהפעילות המשקית נעצרת והמכוניות לא יוצאות מהחניה, כי אין עבודה. כמה מחברות הביטוח בארה"ב אמנם החזירו כסף למבוטחים, מיוזמתן. אבל עם כל הכבוד לפראיירים בתפוצות, בישראל אומרים על רווח לא מתוכנן (Windfall) "תודה", וחיש מכניסים לכיס - גם אם כבר הצטבר בו רווח נקי מצרפי של 1.6 טריליון שקל בגין 2019.

קנאה: זו שמסכלת בכל דרך תחרות בחברות או בסוכני הביטוח, וזו לוחצת על חברי הכנסת להתכנס השבוע, בימי קורונה, ערב השבעת ממשלה חדשה, ולדון בחסימת חברות האשראי לבל יעיזו להיכנס לשוק הביטוח ויציעו חלילה לציבור פוליסות מתחרות מוזלות.

זעם: זה שמקים סוף־סוף את בכירי המוסדיים מרבצם, אך רק לצורך קטטות בין בעלים ליו"ר, בין יו"ר למנכ"ל, בין מנכ"ל לבעלים ובין הרגולטור לכולם. כאילו ביקום המקביל אין כרגע מחנק אשראי ו-1.1 מיליון מבקשי אבטלה.

אז מה עושה אפוא בעל בית כשהוא מגלה שפירנס חבורה של מפונקים עצלים ששיחקו בכספו, הפסידו חלק ממנו, ריפדו אחרים בחלקו האחר, וכעת לא נכנסים מתחת לאלונקה, גם אם זה משתלם יותר - ובמקום להכות על חטא הם עסוקים בקטטות? זורק מהחלון או מזמין משטרה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker