נתניהו, כחלון וליצמן - על מי אתם עובדים?

ב-10.5 מיליארד שקל אפשר לקנות הרבה מכונות הנשמה ומטושים - אבל לנתניהו, כחלון וליצמן היו תוכניות אחרות

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בנימין נתניהו ומשה כחלון
בנימין נתניהו ומשה כחלוןצילום: אמיל סלמן

חברת הנדל"ן הגדולה בישראל היא לא שיכון ובינוי, לא אמות וגם לא קבוצת עזריאלי. ענקית הנדל"ן המקומית היא חברת החשמל, שמחזיקה 14 אלף אתרים ברחבי הארץ — תחנות כוח, תחנות משנה ומיתוג, מרכזים לוגיסטיים, משרדים ועמודי חשמל. נכסי המונופול הממשלתי חולשים על לא פחות מ–10.4 מיליון מ"ר — פי כמה מסך המטראז' שמנהלות חברות הנדל"ן הבורסאיות הגדולות, ביחד.

מי שהחכירה לחברת החשמל את הקרקע היא המדינה. מי שמימן את עסקות הנדל"ן שעשתה החברה בעשורים האחרונים היה ציבור צרכני החשמל. לכן הקרקעות האלה היו אמורות לשוב לידי המדינה, לכשהסתיים זיכיון החברה ב–1996.

במשך שני עשורים התקשקשו חברת החשמל והמדינה על תנאי השבת הנכסים. לפני שנתיים נרשמה פריצת דרך. במסגרת המשא ומתן על רפורמה הגיעו משרד האוצר וחברת החשמל לסיכום היסטורי.

לפי העסקה שנחתמה במעמד שר האוצר משה כחלון ובכירי משרדו, "הסכימה" חברת החשמל להשיב לידי המדינה 16 מנכסיה ולמכור שניים נוספים.

זו לא טעות
זו לא טעות

בתמורה לנכונותה זו, סוכם כי הציבור יפצה את החברה ב–3.5 מיליארד שקל לפי הפירוט הבא: ויתור על אג"ח צמיתות ב–2.5 מיליארד שקל; תשלום של 800 מיליון שקל לכיסוי עלויות פינוי ובינוי; ועוד הפרשה עתידית של 150 מיליון שקל בעבור חלקה של החברה בנכסים הנמכרים. ומה לגבי יתר הנכסים? אלה יישארו בידי חברת החשמל. למה? ככה.

בדו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע הסתתר פרק בן 55 עמודים שבו נבחנה במסרקות ברזל העסקה התמוהה הזאת. נראה שלא מעט הרימו גבה לנוכח העובדה שאחרי 100 שנות זיכיון, חברת החשמל משיבה לציבור חלק שולי מהנכסים שהוא מימן לאורך השנים דרך חשבונות החשמל שלו — ואם לא די בכך, הציבור גם אמור לפצות את החברה ב–3.5 מיליארד שקל (באמצעות אי־הורדת תעריף החשמל).

הבדיקה נהפכה מסקרנת יותר אחרי שהתברר כי למשרד האוצר, שחתם על העסקה, לא היה בכלל מיפוי של נכסי חברת החשמל. פקידי החשב הכללי ורשות החברות הממשלתיות לא החזיקו ברשימת נכסים, לא בהערכות שווי, לא בסיכום של פוטנציאל ההשבחה — כלום. כל מה שהונח על השולחן היה נייר שבו חברת החשמל הצהירה כי למיטב הבנתה יש 220 נכסים רלוונטיים למשא ומתן, וזהו.

מה עשו אנשי המבקר? אלה כיתתו רגליהם אל רשות המסים, שלפו משם תיעוד על 7,800 עסקות נדל"ן שביצעה חברת החשמל מאז 1964 — ומצאו לפי חישוב שמרני ביותר, כי חברת החשמל רכשה בתקופה זו 2,500 נכסים לכל הפחות.

כיצד, אם כך, צומצמו 2,500 נכסים לכדי רשימה של 220 בלבד? וכיצד מתוך ה–220 האלה סוכם על מסירתם של 16 בלבד? וכיצד מתוך ה–16 הסופיים דאגה חברת החשמל להישאר שותפה בשניים מהמתחמים היקרים שבתל אביב?

"ההסכם יאפשר בנייה של אלפי יחידות דיור בלב אזורי הביקוש", הכריז כחלון במעמד החתימה. אם כך, מדוע אנשיו ויתרו לחברת החשמל על 86 דונם בסמוך לשכונת מגורים בבית דגן, ששוויים נאמד ב–400 מיליון שקל — וכיצד ויתרו על 208 דונם סמוך לחדרה, שבהם טמון פוטנציאל שווי של 700 מיליון שקל?

שטח בבעלות חברת החשמל בבית דגןצילום: govmap.gov.il

באיזו סמכות ויתר האוצר על השבת כל יתר אלפי הנכסים של חברת החשמל לצמיתות? היכן נרשמה בכלל ההטבה הזאת? ומי הסכים לשלם לחברת החשמל עוד 3.5 מיליארד שקל תמורת החבילה המפוקפקת?

מענה מספק לשאלות האלה לא ניתן, גם לא בדו"ח המבקר, אבל זה ממש לא הסוף. את הממצא המדהים יותר שמרו כותבי הדו"ח לסוף. מסתבר כי בקיץ 2018, בעת שהממשלה דנה ברפורמה ההיסטורית בחברת החשמל, הנתונים שהוצגו כדי לאשרה היו חסרים, עד כדי העלאת מצג שווא.

לפי דו"ח המבקר, עלות הרפורמה כפי שדווחה לציבור, ואולי גם לשרי הממשלה שהצביעו על אישורה, לא שיקללה בכלל את הסדר הנכסים עם חברת החשמל. כלומר, מחיקת החוב + שווי הנכסים שנותרו בידי החברה — לא נרשמו בצד עלויות הרפורמה.

כך, בעוד שהאוצר הבטיח לציבור כי עלות הרפורמה תסתכם ב–7.1 מיליארד שקל מול תועלת דומה — וכי לא תהיה כרוכה בנטל כלשהו על תעריף החשמל — עלות הרפורמה בפועל תהיה גבוהה מ–10.5 מיליארד שקל, תשקף הפסד על הנייר של לפחות 3 מיליארד שקל ותמנע מהציבור תעריף חשמל נמוך יותר.

ואמנם, תכתובת פנימית שתפס מבקר המדינה בחברת החשמל תיעדה את יועציה הכלכליים מודים כי הרפורמה הפסדית לקופה הציבורית בטווח שבין 2.4 ל–2.7 מיליארד שקל — וכי בזכות הסדר הנכסים השתלם לחברת החשמל לחתום על העסקה.

לפיכך, משרד האוצר שיקר. "הרפורמה ההיסטורית" שהבטיחה שינוי מבני משתלם ומחולל תחרות במשק החשמל שוב התבררה כתרגיל עוקץ. השינוי המובטח לא יושלם, המונופול יונצח, העבודות היזומות המסובסדות בחברה יימשכו, הרזרבה תנופח — ובה בעת, העובדים קיבלו לידיהם "תעודת ביטוח" בדמות אלפי מגרשים בשווי מיליארדי שקלים. את אלה יוכלו העובדים למנף בעתיד מול המדינה, ואילו כספי התעריף הגבוה כעת נוצלו למענקים, לכיסוי חריגות פנסיוניות ולמימון חבילות פרישה סופר־נדיבות לאלפי עובדים ש"סבלו" זה שנים מאבטלה סמויה.

כל הטוב הזה לא התאפשר בזכות טעות, אלא תחת יד מכוונת. לכאורה, היה כאן דיווח מוטה כלפי מטה שאיפשר לחברה לצבור בשנתיים האחרונות רווחים של מיליארדי שקלים, בלי להוריד את תעריף החשמל ובלי להעלות דיווידנד למדינה — כשהכסף מנוצל לצורך חילוץ מונופול ממשלתי מסואב, בזבזני ולא אחראי מחוב ענקי שצבר.

"אני מבקש מכם לא לחשוש מביקורת", אמר השר כחלון לפני שנה בטקס משותף לחברת החשמל, לציון הסדר הנכסים השערורייתי. "יכתבו עליכם, יבקרו אתכם, יש אנשים שזה התפקיד שלהם, תכבדו אותם...אף אחד בהיסטוריה לא נרשם על מה שלא עשה. אין משמעות לביקורת הזו", הוסיף.

כמה חודשים לאחר מכן יתברר כי אותם פקידי אוצר שיחקו גם בנתוני הגירעון של סוף 2018, ודאגו שהמספרים לא יפריעו לקמפיין הבחירות של השר.

ליצמן ונתניהו במסיבת עיתונאים על הקורונה, החודש
שר הבריאות ליצמן וראש הממשלה נתניהו בהצהרה טלוויזיונית על משבר הקורונה, החודשצילום: אוהד צויגנברג

החטא ועונשו

האירוניה התגלתה השבוע באותו דו"ח מבקר. על גבי 75 עמודים קודמים סקר פרק הבריאות בדו"ח את חוסר המוכנות של מערכת הבריאות להתמודד עם מגפות.

כך, נוסף על הפיגור היחסי של ישראל בהיקף ההשקעה הציבורית בבריאות, ובמספר הרופאים, האחיות והמיטות לנפש — מתברר שגם בכל הקשור לטיפול בקורונה נתחיל את המלחמה כמה צעדים מאחור. זאת, לימד אותנו הדו"ח, אף שכל דולר שמושקע ברפואה מונעת חוסך 16 דולר במקרה של מחלה.

אלא שכלכלה לא רלוונטית במציאות פוליטית של מצגי שווא. סביר להניח שהשקעה של מיליארד שקל ברפואה מונעת, במעבר לרפואה קהילתית או בהחדרת רוטינה של אשפוז ביתי — היתה רושמת תשואה גבוהה בהרבה מאשר מימון מענקי רפורמה לעובדי חברת החשמל. אבל שר אוצר לא חותם על צ'ק בסך 10.5 מיליארד שקל בגלל כדאיות למשק — אלא בגלל ברית פוליטית עם יו"ר ההסתדרות, שלקולות חבריה הוא זקוק בבחירות; וראש הממשלה לא מאשר את הצ'ק הזה בגלל שהעסקה מוצלחת — אלא מכיוון שהוא זקוק לשר האוצר בבניית גוש פוליטי חוסם; וגם שר הבריאות לא מצביע בעד העסקה הזאת מפני שהיא תורמת משהו למערכת הבריאות המיובשת — אלא מפני שהוא זקוק לחתימת שר האוצר על ניפוח קצבאות או על פטור ממגבלות מזומן בגמ"חים.

בנימין נתניהו ויעקב ליצמן מפגינים דאגה עמוקה לשלום האזרחים? כחלון ואנשיו מדגמנים אחריות תקציבית ומתקמצנים על כל שקל בסיוע למובטלים או לעסקים קטנים? נו באמת. על מי אתם עובדים?

רק לפני שנה וחצי התחמקו השלושה מדיון מתבקש במס בריאות — בעוד שמתחת לשולחן סגרו על מס חשמל יקר, שאותו הכשירו באמצעות מספרים כוזבים.

דו"ח הביקורת שבדק את מוכנות מערכת הבריאות למגפות, את הסדר הנכסים בחברת החשמל וגם את הטיית נתוני הגירעון בסוף 2018 פיספס את הליקוי שעובר כחוט השני בין הפרקים: מה שמניע את הכלכלה הישראלית הוא לא מספרים — כי אם כוח פוליטי והון פרטי.

היכן שלוׂבִּי עובדים חזק משלב ידיים עם אינטרסים עסקיים עתירי הון, כמו בשוק ייצור החשמל או בתחום הרכש הביטחוני, אנו עדים לרזרבות מפלצתיות שממומנות בידי הציבור במיליארדי שקלים; והיכן שההשקעה הנדרשת היא ציבורית בלבד, ונעדרת אתנן כספי או פוליטי — לא יימצא במחסן אף לא מטוש ב–20 שקל ליחידה.

כשיו"ר ועד עובדים בנמל אשדוד נשאל ב–2013 אם לא מפריעה לו ההעדפה המפלה של עובדי הנמלים ביחס לתנאי ההעסקה המחפירים של האחיות, הוא השיב: "בכל העולם החזק חזק, החלש חלש, וככה זה". לכן בני 65 ומעלה עם מחלות רקע הם בסך הכל החלשים של תקופתנו — והם יגמרו בלי די מכונות הנשמה, כי ככה זה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker