"צריך 100 אלף דירות ב-600 אלף שקל": זה מה שמדאיג את החרדים הרבה יותר מהקורונה

היזם החרדי יקי רייסנר מודה שהמכירות נתקעו, אך משוכנע שמדובר בהפוגה זמנית. מה שיותר מטריד אותו הוא הביקורת כלפי הציבור החרדי סביב משבר הקורונה — והמחסור הכרוני באלפי דירות במגזר

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יקי רייסנר
יקי רייסנרצילום: אייל טואג

בערב שבת האחרון יזם הנדל"ן החרדי יקי רייסנר, הבעלים והמנכ"ל של חברת רייסדור, לא הלך לבית הכנסת. הקורונה הצליחה לעשות את מה שאף עסקה או לקוח לא עשו לפני — והטלפון הנייד נשאר פתוח לאורך כל השבת. "שמעתי שהיתה ביקורת חריפה על איך שהציבור החרדי התנהג ועל כך שהוא יהיה האשם בקריסת מערכת הבריאות. אבל צריך להבין שאם יש חתונה מרובת משתתפים ושאנשים נותנים ידיים למבוגרים — זה חד־משמעית מעיד על חוסר הבנה בקרב הציבור החרדי, לא על התרסה מצדו", מסביר רייסנר.

"התמונות האלו צריכות לעורר סימפטיה ואפילו רחמים, לא ביקורת. הן מראות שאצל הציבור החרדי יש פער בקבלת המידע, ושבדרך כלל הוא קורא בבוקר את החדשות של אתמול, ולא מחובר להצהרות של נתניהו ב–21:00, לפושים או להודעות שעוברות בוואטסאפ. היה פער של 48 שעות במאמצי ההסברה, אבל הוא צומצם והמציאות ברחוב החרדי בשבוע האחרון השתנתה דרסטית. הרבנים ביקשו לא להגיע לבתי הכנסת, ומכוניות הסתובבו עם רמקולים ותשדירי הסברה, כמו שעושים כשמישהו נפטר ומודיעים על לווייתו. זה הוואטסאפ החרדי. ההוראה להשאיר טלפון נייד ורדיו פתוחים בשבת מעידה על הפנמה עמוקה. זה לא קרה מאז מלחמת המפרץ".

רייסנר נע בין העולמות. עוף מוזר גם אצל החרדים וגם אצל החילונים. מצד אחד בקי בחדשות, שוחה בפייסבוק ושולט בוואטסאפ, ומהצד השני משתייך למשפחה מיוחסת בבני ברק, מתגאה בלימודי גמרא ומדבר על הרב שלו, הרב גריינמן, ועיניו נוצצות. "עד פטירתו הייתי מתייעץ איתו בצמתים חשובים, גם בהיבטים מקצועיים", אומר רייסנר. "זכיתי לקרבתו למרות שלא הייתי תלמיד חכם, ואפילו נזרקתי מישיבה או שתיים".

אכיפת נוהלי משרד הבריאות בשכונת מאה שערים בירושלים
אכיפת נוהלי משרד הבריאות בשכונת מאה שערים בירושלים צילום: אוהד צויגנברג

מעניין מה היה אומר הרב על משבר הקורונה. עבור רייסנר, מדובר בעצירת העסקים. "משרדי המכירות שלנו התרוקנו", הוא מודה. "זה טבעי בעיני. הדאגה היא עכשיו לבריאות, לשגרה — לא לדירה".

ומה יקרה למחירי הדיור?

"אולי בטווח הקצר נראה ירידה קטנה שתנבע מהקיפאון שהשוק יהיו בו למשך חודשיים־שלושה, ולא יותר מזה אני מקווה — אבל זה לא יימשך בטווח הארוך. כל עוד החריגו את ענף הבנייה והגדירו אותו כענף חיוני, הדברים ממשיכים לעבוד. אם נגיע למצב של סגר מלא — ענף הבנייה ייכנס לבעיה ממשית. כרגע חומרי הבנייה זמינים והפועלים עובדים. הקושי המורגש הוא בשירותים שנותנות ועדות התכנון וגופי הרישוי, וזה פוגע בפרויקטים שמחכים לצאת לדרך, וגם מעכב מסירת דירות ואיכלוסים. עם זאת, מה שבביצוע לא נפגע. אם זה יימשך ככה, יהיה נזק — אבל מהסוג שיזמים יוכלו לספוג. קבלני הביצוע, שעובדים על שולי רווח נמוכים, יפגעו יותר".

למה הקבלנים מזהירים מפני עליות מחירים?

"ישראל במצב של שיתוק פוליטי שנמשך כבר שנה וחצי, ושל שיתוק בקבלת החלטות גם סביב הקורונה. על המגפה ישתלטו והיא הרי לא תגרום לתמותה שתרוקן פה דירות, וגם המצב של מחסור בקרקעות לבנייה לא הולך להשתנות. לכן לא צפוי שום שינוי שישפיע בטווח הארוך לכיוון ירידת מחירים. אולי ההפך".

וביום שאחרי הקורונה, יש באמת משבר דיור עמוק במגזר החרדי שצריך לפחד ממנו?

"פעם בעשר שנים יוצאת כותרת הפחדה שאומרת: 'תוך עשור החרדים יהיו שליש מהאוכלוסייה'. זה עוד לא קרה, ונראה שהחרדים די משמרים את חלקם באוכלוסייה בעשורים האחרונים. אצל החרדים מספר הילדים הממוצע למשפחה נמצא בירידה והוא 5.7, ואצל חילונים ומסורתיים דווקא קורה תהליך הפוך, הממוצע עלה ל–3.3, אם אני לא טועה. כל הכותרות המפוצצות והרעש והבלגן מייצרים הפחדה לא ריאלית, שכנראה טובה למישהו ומשרתת מישהו. גם במשבר הקורונה מפחידים אותנו יותר ממה שצריך כנראה, כמו שהפחידו אותנו בבאג 2000. כל פעם יש משהו אחר".

אכיפת נוהלי משרד הבריאות בשכונת מאה שערים בירושלים
אכיפת נוהלי משרד הבריאות בשכונת מאה שערים בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

אז אין מצוקת דיור במגזר החרדי?

"זה לא מה שאני אומר. יש היום הרבה בנייה בלתי חוקית, בהיעדר פתרונות שהממשלה מניחה על השולחן. זה יוצר חיכוכים בתוך האוכלוסייה החרדית, ומול האוכלוסייה החילונית שלידה. אבל זה לא נכון לדבר על האוכלוסייה החרדית כמקשה. זה ציבור מגוון ושונה.

"הציבור החרדי עדיין מפולג מאוד לפי חלוקה של אשכנזים וספרדים, ולדבר הזה יש משמעויות גם לגבי עולם הדיור. הספרדים החרדים מתנהלים כמעט כמו המגזר הכללי: יש כסף? קונים דירה; אין כסף? לא קונים. לא על זה קם ונופל שידוך — מה שלגמרי קורה בציבור האשכנזי. עבור כחצי מיליון חרדים־אשכנזים 'קניית דירה לזוג הצעיר' זה ערך מנחה, וכמעט מהות הכל. מהרגע שנולד ילד פותחים תוכנית חיסכון עד הנישואין. גם פה יש חלוקה בין הזרם הליטאי לחסידי. אצל הליטאים אפשר 'לקנות בחור' — כלומר מי שתוכל להציע יותר הון ונכסים לנערי ישיבות נחשבות תזכה לשידוך טוב יותר. שדכנים מעריכים את כדאיות האישה גם לפי הדירות: למי יש דירה בבני ברק ולמי בירושלים?"

ואצל החסידים?

"הכוח החסידי הוא מטורף. כשאדמו"ר אומר משהו — הוא מבוצע באופן מוחלט. חסיד לא יקנה דירה בלי לקבל רשות מהאדמו"ר. הם לא יוצאים לסרטים, למסעדות, להצגות, לתל אביב, והעולם התרבותי הוא רק מה שהאדמו"ר מתיר. הציבור הזה מכוון לחסוך לדירה, והאדמו"רים יכולים להחליט: כולם קונים עכשיו בערד, או בעפולה — וזה קורה. 200 משפחות קונות בבום דירה. החסידיות מקימות גם גמ"חים כדי להביא הון עצמי".

"כמו להקים גטו — אבל גטו מרצון"

כיזם, רייסנר צריך לדעת לצפות מראש את ההעדפות של הציבור החרדי. "הערים הגדולות והנחשבות הן ירושלים ובני ברק, וביניהן התפתחו ארבע ערים חרדיות מרכזיות: אלעד, מודיעין עלית, בית שמש, ובית"ר עילית". הוא מסביר. "בערים האלה מכרו לפני 20 שנה דירות ב–50–60 אלף דולר, שהוגדרו כפתרונות דיור לחרדים. בית שמש נהפכת לירושלים החדשה מבחינת גודל האוכלוסייה. כבר היום יש בה יותר מ–15 אלף תושבים חרדים, ויש שם תב"עות (תוכניות בניין עיר) מותאמות — עם בנייה נמוכה, מעלית שבת ואלמנטים נוספים שחשובים לציבור — שמאפשרות בנייה לעוד 20 אלף תושבים חרדים. גם מחיר למשתכן עזר מאוד לציבור החרדי בבית שמש, כי מוכרים שם דירות בהנחה ב–900 אלף שקל. הציבור החרדי חטף אותן".

בבית שמש מונח המפתח לפתרון מצוקת הדיור?

"כן, אבל זה לא מספיק. באלעד, מודיעין עלית, בית שמש ובית"ר עילית המחיר לדירה קטנה לא יורד מ–1.2–1.3 מיליון שקל. דירה במחיר הזה היא ממש לא פתרון דיור עבור הציבור החרדי, היא בעיה. דירה שתתן פתרון תהיה במחיר של 600–700 אלף שקל".

גם חילונים היו שמחים לקבל דירות במחירים כאלה.

"פתרון מצוקת הדיור החרדי מסתיר את מצוקת מחירי הדיור הכללית. אבל אם עכשיו ישווקו 20 אלף דירות בפי־גלילות לציבור החרדי לפי מחירי בני ברק, של 1.8 מיליון שקל לדירה, לא יהיו קונים אפילו לחצי מהיחידות. אצל הציבור החילוני יהיו קונים — ובציבור החרדי אין כסף לממן דירות כאלו. מכאן שהציבור החרדי לא צריך רק עתודות קרקע, אלא עתודות קרקע מסוימות, זולות ועם תב"עות מתאימות שיאפשרו דירות ב–500–600 אלף שקל. לציבור החילוני יש יותר משאבים כלכליים, והם יוכלו לקנות דירות ב–1.5 מיליון שקל ויותר, בעוד מרבית הציבור החרדי לא עומד במחירים האלה".

מרכז בני ברק. בחצר האחורית של האסתטיקה ניתן לזהות פוטנציאל בר מימוש
בני ברק. "עבור כחצי מיליון חרדים־אשכנזים 'קניית דירה לזוג הצעיר' זה ערך מנחה"צילום: עופר וקנין

אז למה לא לצמצם את המצוקה הכלכלית הזאת באמצעות יצירת הכנסה?

"שיעור התעסוקה במגזר החרדי הוא 57% בימי שגרה, שזה רק כ–30% פחות מאחוזי התעסוקה במגזר החילוני. נכון שרמת ההשתכרות שונה אבל יש לציבור הזה גם פחות ציפייה מעצמו וסדר עדיפויות אחר. בנוסף, יש שינויים וגם הילדים שלי לומדים לימודי ליבה, אבל לימודי תורה זה ערך עליון. זה לא משהו שייעלם".

אז איך תקנו דירות זולות?

"בינתיים זולגים לערים מעורבות שבהן יש עדיין מחירים נמוכים, למשל צפת, עפולה וטבריה. אלו מקומות שיש בהם גם קהילות קיימות שמעבים אותן. כל עוד הממשלה לא מקבלת החלטות — לא על עיר חרדית ולא על ערים מעורבות — אנחנו נלך בעצמנו לאיפה שיש שוק שרלוונטי לנו. אבל אז בכל עיר חילונית או מעורבת עולה ישר התופעה הבלתי נסבלת של רדיפה אחרי המגזר החרדי והחשש מפני 'התחרדות'. כשמגיעים חסידי גור לערד, צועקים 'השתלטות חרדית'; כשמגיעים חב"דניקים לרמת השרון, צועקים: 'אתם הורסים לנו את השכונות'; כשמגיעים לקרית גת, אומרים 'אתם מתפשטים כמו וירוס'. מה אתם רוצים מאיתנו? מה אתם רוצים שנעשה? תחליטו איפה אתם רוצים שהחרדים יהיו, סמנו איפה צריכות להיבנות 100 אלף דירות ב–20 שנה הבאות, ותעזבו אותנו בשקט".

אתה לא מבין ראש עיר שאומר שהוא לא רוצה תב"עות מותאמות לבנייה לחרדים?

"שיעשו לו אותו דבר שיעשו לראש עיר שיגיד שהוא לא רוצה בעיר שלו רוסים או אתיופים. לא ראיתי אף ראש עיר שמעז להגיד דברים כאלו. זאת גזענות לשמה. ראש עיר שמתבטא כמו שראש עיריית נתיבות התבטא, כנראה רוצה למשוך אוכלוסייה חילונית או להביא עוד תקציבים. יש בזה הרבה פוליטיקה. הרי גם ככה התב"עות שאני מדבר עליהן זה כמו להקים גטו — אבל גטו מרצון. תראי איך זה עובד יופי בבני ברק, שמוקפת בגורדי השחקים של הערים החילוניות מסביבה ומצליחה כל שנה להיות עם עודפי הכנסות.

"בני ברק נמצאת במרכז הארץ והשכילה לפתח אזור עסקים מניב. זה לא משהו שיוכל לשעתק את עצמו בקלות בפריפריה. למה לשוהם עשו אזור תעשייה שאליו הגיעה חברת טבע והעשירה את קופת הרשות, אבל לשכנתה אלעד לא נתנו אזור תעשייה ותעסוקה? גם אם כולם באלעד יעבדו, הם לא יצליחו לכלכל את העיר. ואם לא עושים בכל מקום אזור תעשייה — תעשו רכבת, שיוכלו לצאת ולהיכנס מהעיר".

"ערים מעורבות? אתם לא רוצים את זה, וגם אנחנו לא"

סמוך לערד מתוכננת לקום כסיף, עיר שייעודה לאכלס כ–50 אלף חרדים. רייסנר מתייחס אליה בביטול. "בהיעדר אופציות, גם את כסיף נצטרך. אבל רוב החרדים לא רוצים ערים מבודדות, ובטח לא את כסיף, שמרגישה כאילו מנסים להרחיק אותנו 120 ק"מ ממרכזי החיים שלנו. אני חושב שלהקים עיר חרדית מאפס זה מטורף מבחינת עלויות של תשתיות ותעסוקה, במיוחד כשצריך לעשות התאמות והקמת מבני ציבור שיתאימו לכל זרמי האוכלוסייה. יש לזה אינספור התנגדויות.

"אבל העניין הכי נורא הוא שלא מקבלים החלטה. המדינה צריכה להחליט: או שמהיום, כל מכרז שרשות מקרקעי ישראל מוציאה ליותר מ–5,000 יחידות דיור, המדינה מקצה כ–10% לציבור החרדי — או שמחליטים שבונים עיר לחרדים ומוציאים את זה לפועל. אי־אפשר להגיד "לא זה ולא זה". אי־אפשר להמשיך לבנות מגדלים באשקלון וברמת אביב ולהגיד — דרך מחירי הקרקע והתב"ע שמאפשרת בנייה לגובה ולא לוקחת בחשבון מוסדות חינוך וישיבות — 'כאן אין כניסה לחרדים'".

העיר אלעד
העיר אלעד. "גם אם כולם באלעד יעבדו, הם לא יצליחו לכלכל את העיר"צילום: משה מילנר / לעמ

אתה למעשה טוען שבחריש אסרו על בנייה לחרדים בלבד, אבל בפועל התוכניות שהמדינה מוציאה לשיווק מיועדות לחילונים בלבד.

"את פסיקת בג"ץ בחריש אני פשוט לא יכול לקבל. הרי חריש תוכננה כדי לתת פתרון ל–20 אלף משפחות חרדיות שהיו מוכנות לבוא לגור בוואדי ערה, על קרקעות שהמדינה ניסתה לשווק שלוש פעמים ונכשלה. החליטו לתת שם תנאי מענקים טובים ולנסות לדחוף לשם חרדים, והחרדים אמרו: 'תדחפו אותנו — כל עוד הדירות לא עוברות את ה–600–700 אלף שקל'.

"העמותות החרדיות יצאו אז בכותרות מפוצצות והבטיחו דירות ב–400–500 אלף שקל, ואנחנו הקבלנים אמרנו שזה לא יכול להיות. בדיון בבג"ץ פסלו את העמותות החרדיות שניגשו למכרזים ואז נשארנו הקבלנים. באותה תקופה הלכתי אל ראשי הקהילות החרדיות מתוך דאגה לציבור החרדי, ואמרתי להם שאני מעדיף למכור קרוב ל–400 יחידות במכה עבורם, גם אם במחיר זול יותר ממה שאצליח למכור לציבור הרחב. ארגנתי עוד קבלנים, דונה וחנן מור ועוד יזמים, שאמרו לי: 'בטח, נמכור ב–750 אלף שקל אם אנחנו מוכרים את כל המלאי במכה'. כשבאתי לציבור החרדי ואמרתי להם: 'יאללה בואו נעקוף את כל הבג"ץ ונביא עיר חרדית מתוך כוחות השוק', אבל הציבור החרדי לא הצליח לעמוד במחיר הזה. העמותות החרדיות הבטיחו להם דירות ב–450 אלף שקל, וזה היה לא ריאלי. כשהם סירבו, מכרנו את הדירות במיליון שקל לציבור הרחב — והיו קונים".

ערים מעורבות, זה משהו שיכול לעבוד?

"ערים לא ייהפכו למעורבות אם לא יקצו מספר מסוים של יחידות דיור שהתב"ע שלהן מותאמת לציבור החרדי. שיש בהן רחובות סגורים בשבת, חובת מעלית שבת ומרפסת סוכה ומגבלה של עד שמונה קומות. אנחנו רואים שיש מקומות באשדוד, בקרית גת, בחצור הגלילית שבהם זה קרה.

"אני יכול לקבל את הגישה של ערים מעורבות, אבל אני מאוד מבין את הקושי בערים כאלה. ציבור חרדי רוצה לעשות כל יום הוצאת ספר תורה ולחסום את הכבישים. מנגד, החילונים רוצים שיהיה להם מרוץ ביום שישי לפני כניסת שבת, עם ריצה משותפת של בנים ובנות. זה לא ממש עובד ביחד, ולא בטוח ששני הצדדים רוצים שזה יעבוד ביחד.

"כשחילוני אומר 'אני רוצה להכיל את החרדי שיגור בתוכי', הוא לא באמת מתכוון לזה. הוא באמת רוצה רחוב סגור בשבת? שלטים של אדמו"רים ותהלוכות ברחובות? הוא רוצה שיגידו לו לכבות את המנגל בשבת? בואו, תהיו ריאליים. אתם לא רוצים את זה, וגם אנחנו לא. אני אדם פתוח שנמצא הרבה בתל אביב, ומנהל את רוב שגרת יומי עם ציבור חילוני ומסורתי, אבל בשבת חשוב לי ללכת עם הילדים שלי על הכביש לבית הכנסת. אני רוצה לכבד את השבת של החילונים, ושהם ישמרו על השבת שלי. זה לא מחייב מגורים משותפים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker