הם לא ישכחו מי עמד לצדם ומי לא: משבר הקורונה בסין - מבט בפנים

רחובות שוממים, עסקים קורסים, גזענות, שמחה לאיד. הסיפורים מאחורי המסכות

יעל עינב
אזור העסקים לוז'יאצ'י בשנחאי. 24 מיליון התושבים מסתגרים בבתיהם
אזור העסקים לוז'יאצ'י בשנחאי. 24 מיליון התושבים מסתגרים בבתיהםצילום: AFP

שלושה שבועות לאחר פרוץ משבר הקורונה, וסין, שבה חיים, מתפרנסים, אוכלים ולומדים 1.4 מיליארד בני אדם, מושבתת כמעט כולה. חברות ומפעלים נסגרו, תחנות הרכבת שוממות, שדות התעופה ריקים מנוסעים, עובדים רבים לא חזרו לעבודה או עובדים מהבית ו–280 מיליון תלמידים קורקעו לבתיהם. ערים שלמות, ובהן עשרות מיליוני בני אדם, נמצאות תחת עוצר מלא.

למה וירוס הקורונה מפיל את היורו? האזינו לאינטרסנטים

0:00
0:00

מבעד לערפל מתחילה להתבהר התמונה הכלכלית הקשה: תעשיות שלמות נמצאות בסכנה מיידית, עסקים קטנים בקריסה. ההשלכות על העולם, שצורך כמעט הכל מסין, מוחשיות וכבר מורגשות. ולמרות זאת, לא הכל שחור. 30 שנה של עיסוק בסין, מתוכן שלוש שנים שבהן משפחתי ואני מתגוררות בשנחאי, לימדו אותי דבר אחד: אם יש מדינה שיכולה לנהל משבר בסדר גודל כזה ולהתגבר עליו, זאת סין. השאלה היא איזה מחיר היא תצטרך לשלם על כך.

הניהול הקפדני והיעיל של המשבר מתאפשר, בין היתר, כתוצאה מהתרבות הסינית. הסינים הם עם ממושמע וצייתן, וזאת דרך החיים שלהם — השונה מאוד מזו המקובלת במערב. האמונה הרווחת היא שהשלטון, שהוא "אב משפחה אחראי", דואג לאלה שתחת אחריותו וחושב על טובתם.

וירוס הקורונה קירקע 280 מיליון תלמידים לבתיהם
וירוס הקורונה קירקע 280 מיליון תלמידים לבתיהםצילום: Andy Wong/אי־פי

הסינים מאמינים שמה שהמנהיגים רואים ממרום האחריות אינו דומה למה שרואים הנתינים. אלא שהדאגה מעל ניתנת בתמורה לציות מלא ואי־ערעור על הוראות המנהיג. לא מפליא, אם כן, שהיתה היענות מלאה ומיידית להוראות השלטון: תושבי המדינה הענקית הסתגרו ברצון ומיוזמתם בבתים, גם באזורים שבהם החשש להידבק נמוך.

אז מה בדיוק קורה ברחובות השוממים של סין ואיך זה יסתיים?

התפרצות בעיתוי בעייתי

ייצור במצור

מבחינת הסינים, התפרצות הקורונה התרחשה בעיתוי הגרוע ביותר. ב–22 בינואר 2020 החלה התקשורת המקומית לעסוק באינטנסיביות בווירוס. היה זה יומיים בלבד לפני ראש השנה הסיני, ובערים המרכזיות, כמו שנחאי ובייג'ין, כמעט כולם כבר עזבו ונסעו להתאחד עם המשפחות בחג. בכל ראש שנה סיני מתרחשת נדידה גדולה של סינים. כרטיסי רכבת אוזלים כחודשיים לפני החג, מיליוני מהגרי העבודה עוזבים לפרובינציות מרוחקות, עושים את דרכם ברכבות עמוסות לעייפה, במטוסים או במכוניות, חזרה למשפחותיהם. כולם ממהרים לצאת כדי לא להיתקע בפקקים אדירים.

ראש השנה הסיני הוא החמצן עבור כ–300 מיליון מהגרי העבודה הסינים. עבורם זהו החופש היחיד בשנה, להורים שבהם מדובר לעתים קרובות במפגש השנתי היחיד עם ילדיהם שנותרו מאחור בכפרים ועם הסבים ששומרים עליהם. החג הוא זמן משפחתי וזמן לחגיגות ענק. אחרי הכינוס המשפחתי בעלי האמצעים נוסעים לחו"ל ומטיילים בכל רחבי הגלובוס.

באותם ימים הושלמו ברחבי העולם, גם בישראל, ההכנות לקליטת מיליוני התיירים הסינים. בבתי מלון רבים נתלו קישוטים מסורתיים, שלטים בסינית ופרסומות לאוכל סיני, והוכנו קבלות פנים ושירות ייעודי לתיירים מהמזרח. בירות העולם חיכו בזרועות פתוחות לתיירים הסינים, שנוהגים להוציא על הקניות שלהם יותר מכל תייר אחר.

ביום אחד התהפך הכל. המוני סינים, שהמגפה המתפשטת תפסה אותם משוטטים בעולם, נהפכו בן רגע למצורעים שכולם מבקשים להתרחק מהם. השלטים החגיגיים הוחלפו בהודעות ש"אנחנו לא מקבלים סינים, מצטערים". בפיליפינים ובתאילנד סירבו להעלות סינים על מוניות, המלונות סירבו לקבל סינים ובמסעדות סירבו לשרת לקוחות סינים, כי הסועדים האחרים נמלטו מהמקום.

ה"סינופוביה" התפרצה במלוא העוצמה, ועם לא מעט שמחה לאיד. במזרח אסיה חוזים כבר שנים בחשש בעליונות הסינית הגוברת: בסינים שקונים הכל ומספקים פרנסה לעולם, וגם משתלטים על אזורים שלמים. לכן הם הרגישו פחות שותפים למצוקה הסינית.

שנחאי: מעיר תוססת — לשממה

הסגר הכפוי הראשון הוכרז בווהאן, עיר של 11 מיליון איש, והתרחב משם למחוז חוביי כולו, המונה 60 מיליון איש — כמו כל אוכלוסיית איטליה. אבל גם בשנחאי, המרוחקת ממוקד ההתפרצות, הכל נדם. בשבועות האחרונים נהפכה העיר התוססת עם הוויברציות הנפלאות, על 24 מיליון תושביה, לשממה.

שנחאי רחוקה כ–1,000 ק"מ ממוקד ההתפרצות. נכון לכתיבת שורות אלה, קורבן הקורונה היחיד בעיר הוא קשיש בן 80. למרות זאת, מי שנשאר בעיר הטיל על עצמו סגר ונשאר בבית מרצון. המטרו בשנחאי, שביום עבודה רגיל נוסעים בו 10 מיליון בני אדם, התרוקן כמעט לחלוטין. לקראת החג יצאה חברת סלולר סינית בקמפיין ענק שבו מככבת גל גדות בשלטי ענק תחנות הרכבת, אלא שכרגע אין מי שיביט בתמונות האלה.

הקניונים, העמוסים בדרך כלל בקונים, התרוקנו במהירות. אמנם, בדרך כלל בראש השנה הסיני העיר מתרוקנת, והמכונה הסינית התזזיתית שובתת מכל מלאכה, אבל השנה המראה אפוקוליפטי. אין נפש חיה ברחובות, למעט בודדים שעוברים בהם, עוטים מסכה על פניהם. בצמתים ענקיים שבהם עוברים בדרך כלל מאות אלפי בני אדם ביום, אפשר ללכת באמצע הכביש באין מפריע.

החג הוא בדרך כלל גם זמן הקניות הגדול: המכירות בשיאן, בתי הקולנוע מתמרקים לקראת השקות מפוארות של הסרטים החדשים, כל הרחובות מקושטים ובמות גדולות מוקמות לקראת החגיגות ההמוניות. השנה בתי הקפה והמסעדות עומדים שוממים. הכל נסגר, בתחילה מחוסר לקוחות, אחר כך בהוראת הממשלה. יממה לפני החג הודיעו השלטונות שהלימודים בבתי ספר לא יתחדשו אחריו, על ביטול כל האירועים וההתכנסויות עד אפריל ועל ביטול אירועי ספורט עד מאי. הקישוטים שנתלו ברחובות בעמל רב הורדו.

החשש בשנחאי הוא שיסגרו את שדות התעופה ולא ייתנו לאיש לצאת ממנה. חברות תעופה מבטלות את הטיסות לסין, הסינים ביטלו מרצונם החופשי את כל היציאות של משלחות וטיולים מהמדינה. לאט־לאט יש פחות סחורה טרייה בסופרמרקטים, כי היא מגיעה מפרובינציות אחרות. המסכות אזלו. התחושה היא שבקרוב גם שנחאי תיכנס להסגר מוסדר. אם סגרו 60 מיליון בני אדם, ביטלו לימודים ועבודה למחוז שלם — גם שנחאי יכולה להיסגר.

גם בערים אחרות מדווחים על שיממון. מחוז אנחוי השכן, שממנו מגיעים מרבית מהגרי העבודה של שנחאי, מדווח על על מספר נדבקים גדול. תושבת שנחאי שנסעה לחגוג עם משפחתה בכפר קטן במחוז, גילתה אחרי הארוחה החגיגית בבית הסבים שהם אינם יכולים לצאת. בקטע הווידאו ששלחה רואים שני טרקטורים חוסמים את הכניסה לכפר, באמצעות הרמת הכביש. היא מספרת שבכפר נדבקו שלושה בני אדם מקרוב משפחה שהגיע מווהאן. כעת אין יוצא ואין בא. "באו וחפרו את כביש הכניסה, הציבו מחסום והודיעו ברמקולים שאין לצאת מהכפר", היא מספרת.

שוטר עם מסכת מגן ברחובות בייג'ין
שוטר עם מסכת מגן ברחובות בייג'יןצילום: Mark Schiefelbein/אי־פי

הישראלים: הרבה פחות היסטרים

700 ישראלים חיים, עובדים ולומדים בשנחאי בימי שגרה, כעת נותרו בה 16 בלבד. הדילמה עבור כולם היתה לא פשוטה: האם להישאר במקום שנראה בטוח אך יכול להיסגר, או להסתכן במפגש במטוס עם חולים מווהאן? מה חשוב יותר: להרגיע את הלחץ של הקרובים בארץ או להישאר שם כדי לא לעלות על אחת מהטיסות המעטות שיוצאות משנחאי?

מרבית הישראלים שנותרו בעיר ספונים בבית. חלקם יוצאים לטייל בטיילת הנהר, מנסים להרגיע את ההיסטריה המוחלטת שנושבת כל הדרך מישראל לשנחאי הריקה. החדשות שמגיעות מישראל חמורות בהרבה מהמצב האמיתי, וחלק לא מבוטל מהן מבוסס על פייק ניוז שזורם בפייסבוק.

משפחות ישראליות משנחאי, שיצאו לחופשה מתוכננת מראש לתאילנד, וייטנאם וקמבודיה, היעדים החביבים על הסינים, מצאו עצמן עם מזוודה קטנה של בגדים קצרים כשאין להן לאן לחזור. רבים המשיכו היישר לישראל, עם הילדים ובלי ציוד, אחרים נשארו בתאילנד. לשנחאי לא חזר אף אחד בינתיים. אלה שהגיעו לישראל הכניסו את עצמם להסגר, וכשיצאו ממנו הרגישו מוקצים — כולם ברחו מהם.

"אני סומך על ממשלת סין, ואני מאמין בשנחאי יותר מאשר כל מקום אחר בעולם", אומר אבי הררי, שבחר להישאר מבוצר עם משפחתו בשנחאי ולא לצאת לחופשה מתוכננת בתאילנד. "החלטנו להישאר בעיר בטוחה, שבה המשטר יודע לטפל בבעיה, בטח טוב יותר מאשר תאילנד ואפילו ישראל. השלטון בסין בכל רמה יודע לנהל אוכלוסייה, יודע לנהל אופרציה מורכבת. אנשים כאן פחות מתווכחים ופחות מתחכמים".

הררי, מנהל חברה שעוסקת בפיתוח תוכניות חינוך לבתי ספר, חי בסין זה עשור, יחד עם אשתו  הסינית ג'ו ובתם בת ה–14. "בישראל יש הרבה צעקות והרבה הכרזות, אבל תכל'ס המדינה פתוחה, מי שרוצה נכנס. בסין פחות מצהירים ויותר עושים. כמו בצבא, הם יוצרים סגרים אזוריים, שהם הדרך היחידה להילחם בדבר הזה".

אבי הררי ומשפחתו סין
אבי הררי ומשפחתו בסיןצילום: יעל עינב

"בימים אלה אנחנו מחוברים לחדשות", מוסיף הררי, "אשתי צופה בחדשות בסינית, אני קורא את החדשות בתקשורת המערבית, בעיקר מישראל. ההבדל הוא עצום. התקשורת הסינית מפרסמת דיווחים מתונים, התקשורת המערבית מזעזעת את העולם".

איך התחושות?

הררי: "אנחנו סגורים בבית מה–23 בינואר. זה קשה מאוד לבת שלי. היא מתגעגעת לבית הספר ולחברות, שחלקן נתקעו בחו"ל ואחרות בהסגר. הכל בחוץ שומם. הקונסולית הישראלית אירגנה משלוח מסכות מישראל. אתמול יצאתי לחלק אותן לישראלים וליהודים, ולא הגיעו אנשים למקום המפגש כדי לקבל את המסכות. הם פחדו לצאת".

המחלה שעוררה גלים של גזענות

ביקורת עזה נשמעת מצד סין על התגובה החריפה של מדינות העולם, שכללה במקרים רבים נעילה הרמטית בפני סינים וגירוש סינים שנמצאים במדינה. הסינים כועסים על גילויי הגזענות שמתגלים בכל מקום, ובמיוחד על כך שלא מבחינים בין אלה שיצאו ממחוז חוביי הנגוע לבין שאר הסינים (1.4 מיליארד איש). ולחשוב שרק עד לפני כמה ימים כל העולם התחנף לסין: החברות הגדולות שרצו לעשות עסקים בשוק הענק, ממשלות וגופי תיירות שעשו הכל כדי למשוך אליהם סינים.

אפילו ישראל, מדינה עם מעט מאוד רגישות והרבה היסטריה, לא המתינה לפני שפירסמה הודעת החזרה וגירוש של תיירים סינים, ואפילו לא ערכה קודם בקרת נזקים. הסינים נעלבו מאוד, כפי שהעידו דבריו החריפים של ממלא מקום שגריר סין בישראל, דאי יו־מינג: "פתחנו את הדלת ליהודים בשואה, אל תסגרו אותה בפנינו". הוא אמנם התנצל מאוחר יותר על ההשוואה לשואה, אך המסר היה חד וברור — ועליו לא היתה כל התנצלות. מארה"ב לא מצפים בסין לכלום, אבל מישראל דווקא כן.

תיירות מסין ביפו, אתמול. גל ביטולים לחודשים הקרובים
תיירת מסין ביפו, בשבוע שעברצילום: אייל טואג

העתיד: ממוצאי החג ושנים קדימה

במוצאי החג חזרו מאות מיליוני בני אדם לבתיהם, והאח הגדול הסיני נכנס לפעולה. גם בימים כתיקונם, כל מי שחוזר מחו"ל או מפרובינציות אחרות צריך להירשם במשטרה, אלא שכעת מוצבים מחסומים אדירים בכניסה לערים הגדולות, עם מתחמי בדיקה, מדידת חום ומילוי טפסים. בכל מקום מוצבים פקחים, המכוסים בציוד מגן מכף רגל ועד ראש.

מתחמי המגורים סגורים לכניסה. אצל הסינים אין עיגול פינות, לטוב ולרע: זה אפקטיבי, אבל חסר גמישות. לא נותנים לזר להיכנס, לא למשלוחים ולא לעוזרות הבית הנאמנות ששבו מפרובינציות אחרות. המונים לא חזרו לבתיהם, ויש בבתים חיות מחמד שצריך לדאוג להן.

הסינים עברו ללימודי אונליין, והאפליקציות הלימודיות פתוחות לקהל הרחב ללא תשלום. הסרט הסיני Lost in Russia, שהיה צריך לצאת לאקרנים בתרועה רמה בחג, הופץ בחינם באינטרנט וכבר זכה ל–650 מיליון צפיות. העובדים נקראים לעבוד מהבית ולהגיע למשרד רק בעניינים דחופים ותוך נקיטת אמצעי זהירות. מחירי המזון עולים, כמו גם מחירי חומרי הניקוי.

צחי רונן, בעל מפעל לייצור לחמים ועוגות בשנחאי, מספר שרבים מהלקוחות — מסעדות, מלונות וסופרמרקטים — עדיין סגורים. "ב–22 בינואר סגרנו את המפעל לעשרה ימים לטובת חופשת החג, חזרנו רק עכשיו ובמתכונת מצומצמת מאוד", הוא אומר. "יש 30 עובדים במפעל מכל רחבי סין, רובם חזרו לבתיהם בשנחאי ומסתגרים. אחד מהעובדים שנותר בשנחאי בא במקור מווהאן, והשלטונות לא נותנים לו לחזור לעבודה אף על פי שהיה נעול כל התקופה בשנחאי".

עסקים קטנים וחנויות ייפגעו אנושות
עסקים קטנים וחנויות ייפגעו אנושותצילום: Erika Kinetz/אי־פי

רונן היה בסין גם בתקופת מגיפת הסארס ב–2003, ואומר שאין מה להשוות ברמת הלחץ: "הפעם הרחובות ריקים ולא יוצאים מהבתים. זה לא קרה בזמנו. עסקים קטנים ובינוניים עשויים לא לשרוד את התקופה הזאת. סקר של לשכות המסחר האמריקאית והבריטית הראה שרוב העסקים לא יכולים לחזור לשגרה. 10% דיווחו שהם מתכננים להעביר משרות למדינות אחרות".

הממשלה הודיעה על שורת הקלות לעסקים קטנים: "דחייה של חודשיים בתשלום המע"מ", מספר רונן. "הם אמרו שמי שיעסיק עובדים ולא יפטר אותם כעת, יקבל חזרה 50% מתשלומי הביטוח הלאומי ששולמו ב–2019. לחברות ממשלתיות נתנו הוראה לבטל תשלומי שכירות לחודשיים".

רונן מעריך שהרבה עסקים קטנים וחנויות ייפגעו אנושות. "נראה שזאת הולכת להיות מכה ותהיה נפילה רצינית", הוא אומר. "צריך לשלם משכורות לעובדים גם בתקופת ההסגר, ואם תקצץ לעובד יותר מדי במשכורת, אז כשתחזור העבודה ותהיה דרישה — הוא ילך למקום אחר".

המפעלים סגורים, האספקה למפעלים בכל רחבי העולם תיעצר ותיפגע. תיירים סינים אין, ובכל העולם משלמים את המחיר. הכלכלה הסינית ספגה מכה קשה ביותר, אבל סביר להניח שתתאושש במוקדם או במאוחר. זאת ההזדמנות להזכיר עוד פרט קטן על התרבות הסינית. הם מתקשים לשכוח. מי שעמד לצדם במהלומה הנוכחית יזכה ליחס חם בהמשך, ומי שמיהר לגרש ולסגור בלי אבחנה — הסינים עוד יבואו אתו חשבון.

הכותבת היא מנהלת חברת Ychina לפיתוח עסקים בסין

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker