האיש שזכה בלוטו - ואז איבד את הכל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שזכה בלוטו - ואז איבד את הכל

כשמדברים עם אנשים על משה כחלון יש שתי אסכולות: אחת גורסת שהוא פוליטיקאי שלבו במקום הנכון - והשנייה שסבורה שהוא נוכל

186תגובות
משה פייגלין (מימין), בנימין נתניהו ומשה כחלון בליכוד TV
צילום מסך ליכוד TV

בין האנשים שאני משוחח עמם על משה כחלון יש שתי אסכולות. הראשונה גורסת שהוא פוליטיקאי שלבו במקום הנכון, פשוט וצנוע, שבא לשרת את הציבור. עובדה, תראו מה הוא עשה בשוק הסלולר, איך הוריד לכל הישראלים את התשלום החודשי בעשרות אחוזים. נכון שלא הלך לו מי יודע מה בשוק הדירות, אבל הוא ניסה.

הונאת הבחירות הגדולה - ומדוע צריך להצמיד כוכבית לליברמן. האזינו לאינטרסנטים:

הונאת הבחירות הגדולה - דלג

האסכולה השנייה טוענת כי האיש נוכל. הוא לקח את כל הקרדיט הציבורי שקיבל, ובצדק, מפעילותו בשוק הסלולר — וביזבז אותו על שטויות. הוא הפנה גב לציבור בשנייה הראשונה שנתקל באינטרס של קובי מימון, חבר־טייקון, כשנמנע מלטפל במונופול הגז — וזו היתה נקודת שבר מהירה מאוד שסדקה את תדמיתו. הוא הרי הבטיח ערב הבחירות לטפל במונופול הגז, אך ברח מעימות והפר הבטחה. הוא עשה צעדים פופוליסטיים של מבצעי נטו למיניהם — אך נמנע מטיפול אגרסיבי בהורדת יוקר המחיה; הוא חבר להסתדרות וליו"ר הקודם שלה, אבי ניסנקורן, נכנע לגחמותיו — ונענש בהפניית גב כשזה הלך לכחול לבן; ולקינוח — חזר על ארבע לזרועות הליכוד ובנימין נתניהו לאחר שש שנים שבהן הסביר כמה שהוא מתעב את נתניהו ואת העסקנות הליכודיניקית.

לא רק את העסקנות תיעב, אלא גם את מה שהוא מכנה "להיות שכיר". כולנו שהקים קיבלה עשרה מנדטים בבחירות 2015 והיתה סיפור ההצלחה הגדול של אותה שנה. היא הפקידה בידי כחלון כוח ועוצמה אדירים, שהעניקו לו את תיק האוצר מיידית. והיה לו עוד מזל — בשנים שבהן כיהן כשר האוצר לא היה משבר כלכלי, המשק צמח, ההכנסות ממסים זינקו הודות לאקזיטים משוגעים, כמו מכירת מובילאיי ב–15 מיליארד דולר לאינטל. בדיעבד, ייתכן שזה פעל נגדו. זה הפך אותו לפזרן, מנע ממנו להתעמת עם קבוצות לחץ, ודחק בו לנסות לשחזר את הישגי הורדת המחירים בשוק הסלולר. אבל הוא בחר בדרך הקלה — מבצעי נטו וסבסוד דירות במחיר למשתכן שנמכרו בהגרלות.

בבחירות שנערכו באפריל השנה הוא בקושי עבר את אחוז החסימה וקיבל ארבעה מנדטים — עדיין יותר ממה שקיבלו שני טאלנטים של הימין, נפתלי בנט ואיילת שקד. בבחירות הנוכחיות הוא כבר קיפל את כולנו לתוך הליכוד ולהלן התוצאות: בלעדיו הליכוד קיבל באפריל 35 מנדטים — וכעת יחד עם כולנו קיבל 31. כלומר צניחה של שמונה מנדטים. אם נוסיף אליהם את מצביעי זהות של משה פייגלין (לא נכנס לכנסת אבל היו שווים כשלושה מנדטים), מקבלים כאן התרסקות גדולה של הליכוד.

הצטרפותו לליכוד איפשרה לכחלון להימנע מהתמודדות נוספת, שעלולה היתה להשאיר אותו מחוץ לכנסת. כדי להימנע מכך הוא עשה תרגילי פליק־פלאק מרשימים בהתבטאויותיו והפך אותן מקצה לקצה. אפשר לתאר כאן אותן אחת לאחת, אבל מוטב פשוט להביט בתמונה של נתניהו עם שני המשה לצדו — כחלון משמאל, ופייגלין מימין. למעט השם הפרטי, אין דבר משותף בין השניים. אפשר להמר שההתייצבות לתמונה משותפת עם פייגלין עלתה לכחלון בבריאות, וזה חלק מהמחיר שהוא נאלץ לשלם על כך שהוא כבר לא עצמאי, אלא שכיר של נתניהו. זה גם מה שגרם לזהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, והפוליטיקאית הכי שנונה בטוויטר, לקרוא לכחלון ביום שלישי בערב: "משה, תמצמץ פעם אחת אם אתה מוחזק בבלפור, פעמיים אם אתה בקיסריה", לאחר שכחלון הביע תמיכה יובשנית בנתניהו — תמיכה שחוסר ההתלהבות העולה ממנה מסגיר תחושת דכדוך.

תמצמץ פעמיים - דלג

כחלון הוא שר האוצר ואיש פוליטי, ולא היינו נדרשים לרגשותיו אלמלא הפך אותם בעצמו לכלי עבודה בשנתיים האחרונות. כשסירב לחתום על העלאת מחירי החלב שבפיקוח, אמר "קשה לי נפשית" לעשות את זה. כך גם כשנדרש לנקוט צעדים מתבקשים כמו העלאת המס על טבק לגלגול, שבה ראה פגיעה בכיסם של החלשים (בריאותם פחות הטרידה אותו).

בשני המקרים נאלץ לפעול בניגוד לעמדתו בהוראת בג"ץ. היתה לו תקרית נוספת מול בג"ץ, כשזה ביטל את החוק למיסוי בעלי שלוש דירות ומעלה. שלושת המאבקים האלה פוררו את גישתו הממלכתית להגן על בג"ץ מול יוזמות של הליכוד, שקד ובנט. הוא מצא עצמו במחנה שלהם, מפנה עורף לעמדתו הבסיסית הרוחשת כבוד למערכת המשפטי הישראלית. פתאום ירד לו החשק להתייצב להגנת מערכת המשפט — והוא שכח את הבטחותיו.

באפריל 2019, ערב הבחירות הקודמות, הוא התחייב לא לשבת עם נתניהו אם יוגש נגדו כתב אישום. "ראש ממשלה תחת כתב אישום אחרי שימוע לא יוכל לתפקד". כשהתברר שהולכים לבחירות חוזרות, שכח את הבטחתו וחזר עם חבריו לליכוד.

השבוע, כשחיים לוינסון פירסם ב"הארץ" שכחלון מתכוון לפרוש מהחיים הפוליטיים, הוא פירסם תגובה מוזרה: "השמאל רוצה שאפרוש, אבל אני פה כדי להישאר ולהביא הישגים לעם ישראל. עכשיו בליכוד יש לי פי 10 יותר כוח לעבוד בשבילכם". הרטוריקה של מה השמאל רוצה לא היתה חלק מהרפרטואר של כחלון לפני שחזר לליכוד. הוא אימץ אותה כחלק מהדיל שהפך אותו לשכיר של נתניהו. אבל היא לא הדבר החשוב. חשובה ממנה הטענה המגוחכת שעכשיו יש לו פי 10 יותר כוח. זה מה שגורם לאסכולה הרואה בו נוכל פוליטי להתחזק בעמדתה.

קובי מימון
מוטי קמחי

כחלון כבר לא יהיה שר האוצר בממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה. כוחו בליכוד חלש, והליכוד עצמו נחלש. אם תהיה ממשלת אחדות, רבים יהיו לפניו בתור לקבלת התיקים, אף ששמעתי איש ליכוד בכיר אומר: "צריך להעניש את כחלון ולתת לו את תיק האוצר כדי שיאכל את מה שבישל".

זה היה יכול להיגמר אחרת. כחלון קיבל לפני הבחירות הקודמות הצעה לחבור להקמת מסגרת פוליטית חדשה שנהפכה לימים לכחול לבן. הוא יכול היה להביא לשם אג'נדה כלכלית־חברתית שהיתה חסרה שם, להיות האיש המוביל מטעמה בתחום הזה. זה היה מאפשר לו גם לצקת תוכן ממשי להכרזתו שראש ממשלה עם כתב אישום לא יכול לכהן כאן. משהו מנע ממנו לעשות זאת. למרות הביקורת העזה שלו על נתניהו ועל מנגנוני הליכוד, האיש שהולך "עם הלב" ו"לא מסוגל נפשית" לייקר את החלב, ראה בהצטרפות למפלגה אחרת בגידה — ולא היה מסוגל נפשית להיות חתום על הפסד של הימין בראשות הליכוד. מבחינתו, זו היתה המשמעות של הצטרפות לכחול לבן. הוא גם היה יכול לבנות מסגרת פוליטית עם אורלי לוי־אבקסיס ועם שחקנים נוספים בתחום הכלכלי־חברתי, שהיו שמים את הסוגיות האלה במרכז סדר היום שלהם. יש נישה גדולה מאוד של מצביעים שמאסו בסדר היום האגרסיבי, האישי והשבטי, ומחפשים מפלגה שתדאג לדברים היום־יומיים — יוקר מחיה, תחבורה, בריאות. עובדה, הנישה הזו בהובלת כולנו קיבלה עשרה מנדטים ב–2015.

בהתנהלות נכונה הנישה החברתית היתה יכולה להגדיל את כוחה. זה לא קרה. כחלון ביזבז את כל האשראי הציבורי שקיבל מהבוחר. הוא מזכיר אדם שזכה בלוטו ב–10 מיליון שקל, ביזבז אותם במהירות ואחרי כמה שנים הסתבך בחובות, וכולם עומדים ומשתאים: איך זה קרה?

נ.ב

הרבה מאוד מיזמים פוליטיים שהוקמו בשתי מערכות הבחירות האחרונות נכשלו — הימין החדש של איילת שקד ונפתלי בנט התרסק בבחירות הקודמות, וגם בבחירות הנוכחיות לא הניב הצלחה. החבירה של אהוד ברק וחבורתו למרצ לא תרמה כמעט דבר. צירופה של אורלי לוי־אבקסיס למפלגת העבודה השאיר אותה עם מספר מנדטים זהה. שני מיזמים פוליטיים הניבו הישגים גדולים: איחוד הרשימות הערביות לרשימה המשותפת שהביאה להם הפעם 13 מנדטים, וכחול לבן שנהפכה למפלגה הגדולה ביותר בבחירות הנוכחיות. חלק גדול מהצלחת המיזם הזה הוא של יו"ר ומייסד יש עתיד, יאיר לפיד. הוא חבר לבני גנץ, גבי אשכנזי ומשה יעלון, והצליח למנף את כוחה של יש עתיד ולהפוך אותה למפלגת שלטון בפוטנציה. ולפיד לא היה שר אוצר מוצלח, מה שאומר שתיק האוצר אינו בית קברות פוליטי. זה רק מבליט את הכישלון של כחלון. הוא קיבל בבחירות של 2015 מנדט אחד פחות מיש עתיד (10 לעומת 11); הוא, כמו לפיד, ניהל מגעים עם גנץ, אשכנזי ויעלון; הוא הרבה יותר קרוב אליהם רעיונית מאשר לבנט, שקד, ליצמן, דרעי ונתניהו. אבל הוא לא ידע להשתמש בקרדיט שקיבל מהציבור, לא עשה חיבורים נכונים — וזה עלה לו בקריירה פוליטית שנמצאת בצלילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#