"איך פוטין שרד 20 שנה? גאונות ונאמנות; אבל הכל ברוסיה קורס ומושחת, ויש ייאוש גדול" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"איך פוטין שרד 20 שנה? גאונות ונאמנות; אבל הכל ברוסיה קורס ומושחת, ויש ייאוש גדול"

ד"ר ג'ניפר שקבטור משרטטת את דרכו של ולדימיר פוטין מאיש אלמוני לאחד האנשים החזקים ביותר בעולם ■ השליטה בתקשורת, החבל הקצר לאופוזיציה והשחיתות - דרכו של פוטין מלאה במדיניות מעוררת מחלוקת ■ ומתי הוא צפוי לפרוש?

34תגובות
ולדימיר פוטין בשיחת טלפון
ASSOCIATED PRESS

ג'ניפר שקבטור, דוקטור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד, יועצת לבנק העולמי לענייני רוסיה ומנהלת תוכנית של יזמות במדינות מתפתחות בבית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. בת 35, נשואה + 2, מתגוררת בתל אביב.

ד"ר ג'ניפר שקבטור, בקרוב נחגוג לוולדימיר פוטין 20 שנה כשליט רוסיה.

האמת שהוא כבר סגר 20 שנה. נכון שהנשיא הקודם בוריס ילצין הכריז עליו כיורש בנאום המסורתי בערב השנה החדשה בדצמבר 1999, אבל עוד קודם, באוגוסט 1999, הוא הוציא אותו מהאנונימיות כשמינה אותו לראש ממשלה. אף אחד לא הכיר אותו אז מחוץ לסנט פטרבורג, שבה הוא היה בתפקידים בכירים בעירייה.

אז אפשר לחגוג?

או להיות עצובים. הדעות חלוקות. אבל בוא נפרק את זה לגורמים.

בואי.

נתחיל ביחסי החוץ. שם הוא מתנהל על סף הגאונות.

תסבירי.

כמעט בכל עימות עם כל גורם אחר, ידו על העליונה. אף על פי שאין לו יותר מדי מה למכור, הוא איכשהו מצליח לעקוף את הפרטנרים שלו. בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014, הוציאו את רוסיה מארגון המדינות העשירות, G8. באחרונה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא צרפת עמנואל מקרון שאלו את פוטין אם הוא רוצה לחזור, הוא אמר - לא יצאנו משום מקום ואם אתם רוצים להיפגש אתנו, נשמח לארח את הכינוס אצלנו. זאת הפוזה הכללית שהוא משדר. אף אחד לא יכתיב לי את התנאים. פוזה כוחנית, אבל פשוטה ולא מתוחכמת.

וזה מה שגורם לתמיכה ציבורית בו?

ההצלחה הבינלאומית מייצרת תמיכה. אף על פי שהבחירות לא ממש הוגנות, ההנחה היא שהוא היה נבחר גם אם היו בחירות הוגנות.

ד"ר ג'ניפר שקבטור
עופר וקנין

מה הכוונה בחירות לא הוגנות?

רוסיה היא לא דמוקרטיה, אין בה בחירות פתוחות. לאופוזיציה האמיתית קשה להיכנס לפרלמנט.

למה?

מפני שמעמיסים על אנשי אופוזיציה ביורוקרטיה, ופותחים תיקים וחקירות שצצות פתאום. וכמובן גם התקשורת נשלטת באופן מלא על ידי הקרמלין. המעט שיש לאופוזיציה, שניים־שלושה אמצעי תקשורת, פועלים ללא תקציב, ונסגרים מדי פעם בכל מיני טענות. כמו כן, יש תעמולה נגד האופוזיציה, שהם בוגדים, גיס חמישי, ושהם מקדמים אג'נדה נגד רוסיה.

מי הבעלים של אמצעי התקשורת הגדולים?

בדרך כלל אוליגרך נפט או גז כלשהו שמקורב לפוטין. אין רווחים מזה, אבל מחזיקים את הערוץ כדי לשאת חן בעיניו ולתחזק את מערכת הקשרים אתו.

באיזו מפלגה פוטין עצמו?

מפלגת רוסיה המאוחדת היא המפלגה שלו במקור, אבל הוא מידר עצמו ממנה ובפעם האחרונה הוא רץ כמועמד עצמאי, אף שלמעשה הוא שולט בה.

למה הוא עשה את זה?

כך הוא מייצר לעצמו מעמד היסטורי - יש צאר שמבין את העם, שזה הוא, ויש מפלגה ופקידים רעים.

משחק כפול.

בדיוק.

אבל יש אופוזיציה בפרלמנט, לא?

זאת אופוזיציה מגויסת, המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הליברל־דמוקרטית. הם כלבלבים של מפלגת השלטון ולא מנסים לאתגר אותה. כולם יודעים את זה.

מה היו הפעולות העיקריות שלו בבניית השלטון?

צמצום סמכויות הפרלמנט והחלשת המוסדות, בית המשפט, אמצעי התקשורת והפוליטיקה המקומית. ברוסיה יש אזורים עם משאבי טבע גדולים, ולמושלים בהם היה כוח פוליטי. אבל פוטין ביטל לתקופה את הבחירות האזוריות כדי שיוכל למנות את המושלים, ולהפוך אותם לתלויים באדמיניסטרציה שלו. כך, הוא יצר מצב של מנהיג חזק ומוסדות חלשים.

עד כמה יש התנגדות לכל זה?

ברמה הכי מקומית יש הוצאת קיטור של האופוזיציה. למשל, בעיר יקטרינבורג היה ראש עיר אופוזיציוני. אבל אלה כיסים של התנגדות שטובים לקרמלין.

העיר יקטרינבורג, 2016
Alexander Zemlianichenko/אי־

למה זה טוב?

יש להם עניין לא לדכא לגמרי את ההתנגדות, אף על פי שהם היו יכולים. הם לא תמיד יודעים עד כמה ליצור איזון, אבל כיסים של אופוזיציה בועטת טובים להם. תמיד יש משחק כפול של לתחזק את האויב כדרך לשלוט בו, או לנהל אותו.

מה המצב שלו בזירה הפנימית? בכלכלה הרוסית?

בזירה הפנימית קשה לו הרבה יותר. רוב המערכות בקריסה, אין השקעה בתשתיות ויש יותר ויותר חוסר שביעות רצון של הציבור, שלא מספיקה לו הגאווה על כך שרוסיה מובילה תהליכים ומשפיעה אזורית. המון משאבים הולכים החוצה, ויוקר המחיה עולה.

מה קורה במערכת הבריאות?

מערכת הבריאות חלשה, יש מערכת פרטית יקרה ורק האליטה יכולה להרשות לעצמה להשתמש בה. אנשים קונים לעצמם תרופות בשוק, ומביאים לרופאים מתנות, זה לא נתפש כשוחד. בכלל השירותים הציבוריים חלשים. אין השקעות חדשות, יש הרבה נוסטלגיה לעולם הישן, שהיתה בו רשת תמיכה משמעותית. הפנסיה נמוכה ולא מאפשרת קיום בכבוד. להרבה פנסיונרים יש חלקת אדמה שבה הם מגדלים פירות וירקות כדי לשרוד. שכר המורים נמוך ומערכת החינוך בקשיים. זאת כלכלה של גז ונפט בלי חשיבה קדימה.

היי־טק?

חלש, יש פה ושם. היתה הוראה שכל חברה שמקבלת מימון ממשלתי חייבת מדיניות של חדשנות, אז הקימו מחלקות חדשנות בכל החברות, אבל אין שם חינוך לזה וזה לא עובד. מצב העסקים הקטנים, שיכולים להיות מקור לצמיחה, לא פשוט. כל עסק שמתחיל להתרומם מקבל דרישות לתשלומים - לפעמים שוחד, לפעמים רגולציה כלשהי. כך שיש עסקים ממש קטנים - חנויות ופרילנסרים, פדיקור, מניקור, ספרים ונהגים, או חברות גדולות. שכבת הביניים לא קיימת.

פוטין מדבר על כל הבעיות האלה?

הוא מאוד מחושב. יש לו "קו חם" ובמשך ארבע שעות הוא יושב ועונה לשאלות. זה נקרא "הקו הישיר עם פוטין" וזה משודר בכל ערוצי הטלוויזיה המרכזיים פעם בשנה. כמובן שאלה שאלות מסוננות ולא ברמה שנשיא שצריך להתייחס, למשל, "לא קיבלתי את הפנסיה", "חסרה תרופה כלשהי", ואז זה יוצר תחושה שהוא מטפל בעניינים וקשוב.

הוא דיקטטור?

בוודאי. המערכת כולה ריכוזית ובנויה כך שהתלות בו עמוקה. בעלי החברות הפרטיות שמנהלות את משאבי הטבע הם אנשים מהמעגל הקרוב שהולכים אתו מאז הילדות, או מתאמנים אתו באמנויות לחימה. חלקם נמצאים ברשימת הסנקציות של ארה"ב. הם תלויים בו, לכולם יש מה להפסיד.

פוטין עם נשיא צרפת עמנואל מקרון
Gerard Julien/אי־פי

אם הוא נופל?

כן.

מה יקרה?

הם יואשמו בשחיתות. זה גם אחד החששות ברוסיה כשמדברים על היום שאחריו. בתקופת ילצין האוליגרכים עשו מה שהם רצו, וכשפוטין הגיע התחיל תהליך של משמעת. למיכאיל חודורקובסקי, האיש העשיר ברוסיה, פוטין פירק את החברה ושם אותו בכלא. האחרים נכנעו. למשל, רומן אברמוביץ' שקונה קבוצות כדורגל לא מדבר נגד פוטין. הוא לויאלי לגמרי.

פוטין גנב כספים?

גנב זה אנדרסטייטמנט, בוודאי. ההערכות הן שהוא אולי האדם העשיר בעולם. כל המעגל הפנימי שלו מושחת מאוד, אבל אין על כך נתונים.

ממה חבריו מתעשרים?

הם גוזרים קופונים מהעברות כספים ומכרזים מנופחים שתפורים לחברות ספציפיות. למשל לסוריה, שבה רוסיה נלחמת, עוברים כספים.

מה הכוונה?

זה גם חלק מהגישה הצינית שלהם, שכן צבא רוסיה לא נלחם בסוריה, אלא שכירים שחותמים מראש שלמדינה אין חובה כלפיהם. יצאה הנחיה שאסור לתקשורת לפרסם מידע על הרוגים ופצועים של רוסיה באזורים שהיא נלחמת בהם.

מיכאיל חודורקובסקי בציריך, ב-2014
בלומברג

חברות פרטיות מתפעלות את הצבא?

כן, ובתמורה הן מקבלות שדות נפט. אלה חברות מקורבות, והכספים זורמים שם למעלה ולמטה ואף אחד לא חוקר. רוסיה היא אחת המדינות המושחתות בעולם לפי כל אינדקס אפשרי. לאו דווקא פקיד שמבקש שוחד, אלא יותר שחיתות של ניצול משאבי טבע. בנפט הם מדווחים על מחיר אחד ומוכרים במחיר אחר.

היו על זה לא מעט פרסומים סביב אולימפיאדת החורף בסוצ'י ב-2014, הבייבי של פוטין.

בעלות שבה סללו שם כביש היה אפשר לסלול אותו בזהב. יש הלבנות כספים בהיקף ניכר, אבל אף אחד לא יכול לחקור את זה.

כי הוא שולט במשטרה?

ובתקשורת. העיתונאים העצמאים הבודדים פועלים תחת איום, כי היו כמה שנהרגו. זה הוצג לפעמים כתאונה אבל שלח מסר. השליטה בתקשורת מאוד חשובה לו.

כלומר, הוא גם רוצח?

לא באופן אישי, אבל כן. הוא לא נתפס אף פעם, ברור שלא, זה גם לא בא ממנו, זה הכל ברמזים ובהבנה מהקונטקסט כדי שלא יגיעו אליו גם אם תהיה חקירה. ככה הוא גם דיבר על המעורבות בבחירות בארה"ב - אלה האקרים פרטיים וזאת לא רוסיה, ולהיות האקר זאת אמנות. אלה הבנות של רמיזות וקריצות. מצד שני, אם אתה חלק מהמערכת ואתה לא מבין מה למצפים ממך - אתה תיפלט ממנה.

עד כמה הוא מזיז אנשים - מדיח וממנה חדשים?

המון, אבל לא מהמעגל הפנימי. מי שבדרג השני מתחלף במהירות, בין היתר, בגלל הפוזה כלפי הפקידות - שכל הבעיות מגיעות מהם והוא נקי. באחרונה יש יותר ביקורת בגלל איכות החיים שיורדת, וההוצאות על המלחמה בסוריה ובאוקראינה. הכל מבוסס על הכנסות מהנפט וכשהמחירים יורדים - רמת החיים יורדת. אתה לא אוכל גאווה לאומית לארוחת ערב.

אליהו הרשקוביץ

ואיך הוא עובר את זה?

בינתיים הוא מכיל את זה. בחודשים האחרונים יש גם הפגנות בערים הגדולות.

מה לגבי זכויות האזרח ברוסיה?

באופן כללי, הן חלשות מאוד. יש צנזורה משמעותית על האינטרנט, מה שלרוב האוכלוסייה לא משנה, אבל לתושבי מוסקבה זה מפריע. יש הגבלות על הפגנות פוליטיות והתאגדויות פוליטיות באופן כללי, תמיד יש מעצרים גם כשיש רישיון, יש הגבלות על חופש הביטוי. יש גם חוק שמגדיר גופים שמקבלים מימון זר כ"סוכנים זרים" ומוטלות עליהם מוגבלות שונות.

החיים האישיים שלו לא ממש חשופים.

בניגוד לגישה האמריקאית - להציג את המשפחה הנשיאותית - החיים הפרטיים של פוטין באפלה מוחלטת. אחרי שהתברר שהוא התגרש, היו שמועות שבת הזוג שלו היא האלופה האולימפית בהתעמלות אמנותית אלינה קבייבה. אחרי זה היה דיווח שהוא התחתן, אבל העיתון שדיווח על זה נסגר. יש לו שתי בנות גדולות מגרושתו לודמילה, אבל לא בדיוק יודעים מה הן עושות. לפי השמועות, אחת נשואה להולנדי וגרה מחוץ לרוסיה, והשנייה עובדת באחת מהאוניברסיטאות ובן זוגה הוא מעשירי רוסיה, אבל לא מדברים על זה בתקשורת, זה נחשב לא מכובד.

בפגישות עם מנהיגים בעולם הוא תמיד מופיע לבד.

גם כשהוא היה נשוי זה היה ככה, אבל אז זה נתפש כאילו אשתו לא מעוניינת. מאז הגירושים, זה נתפש כאילו הוא אבי האומה, או שהוא "נשוי לרוסיה".

איך הוא בתור אדם?

חשדן, איש קשה, בודק תמיד אם אתה אתו או נגדו. הוא מאלה שמעריכים נאמנות הרבה יותר מדברים אחרים. לא יצירתיות ואתגר - רק נאמנות. זה אופייני לעבר שלו בקג"ב: קודם כל לויאליות. מבחינה ההופעות שלו בציבור הוא פרגמטי, מחושב ויודע להציג עצמו כפשוט - מספר בדיחות קרש ומשדר עממיות.

פוטין ועמיתו האמריקאי דונלד טראמפ בפסגת ה-G20
/אי־פי

בביוגרפיה שלו מסופר שהוא לא כתב בעצמו את העבודה שלו לתואר השני, וזה שכתב לו את העבודה קודם לתפקיד בכיר בחברת נפט והתעשר.

סידרו לו תואר, זה מקובל. זה חלק ממערכת החינוך והאקדמיה ברוסיה. קונים שם עבודות ותארים, זאת מערכת מושחתת. הוא לא ראה בזה משהו בעייתי.

הוא הסתכסך עם המערב בסיפוח קרים ב-2014.

זאת היתה גולת הכותרת של המדיניות שלו והוביל לאופוריה מטורפת ברוסיה. ומה שהיה מדהים, שקצת לפני זה עוד דיברו על פילוג ברוסיה, וכאן היתה תמיכה מקיר לקיר והאהדה לפוטין זינקה.

בסוף לא קרה עם ההתנגדות של העולם כמעט כלום חוץ מהסנקציות.

כולם מתנגדים, אבל אף אחד לא יתערב. מבחינת רוסיה, זה גורר עלויות של מיליארדי דולרים. קרים הוא אזור נתמך ויש שם המון שחיתות, כך שבכל העברה של סובסידיות מתבזבז הרבה כסף בדרך.

אז למה בכל זאת זה טוב לו?

רק בגלל גאווה. "מחזירים לעצמנו את הכבוד שנגזל מאתנו". זה דומיננטי בשיח הרוסי, ופוטין משחק על זה. למעשה, כל מדינה שכנה שניסתה לבטא שאיפות עצמאיות כלשהן מצאה עצמה בקונפליקט אתו. לא מלחמה, אבל משהו שבכל רגע אפשר לשלהב.

ואיך זה משפיע עליהן?

זה מטלטל אותן כמובן. ככה היה עם אבחזיה ודרום אוסטיה בגיאורגיה, בנגורנו קרבאך באזרבייג'ן, במולדובה ובארמניה. הקונספט מבחינת רוסיה הוא שבשום אופן לא יהיה מצב שלברית נאט"ו תהיה נוכחות על הגבול שלהם.

נגמ"שים של הכוחות הרוסים בסבסטופול שבחצי האי קרים, ב-2014
Baz Ratner/רויטרס

זה דגל אדום?

כן. כשאוקראינה התחילה לפזול לכיוון אירופה הם התחילו ליצור רעשים שם. הטענה של רוסיה היא שהם מתערבים כדי להגן על דוברי הרוסית, שכביכול מופלים. הגנה על מיעוטים דוברי רוסית במדינות הפוסט־סובייטיות. ב-2008, כשגיאורגיה נהפכה לאטרקטיבית למערב, הם התחילו להתערב גם שם. גיאורגיה נמצאת במיקום אסטרטגי כי היא גובלת בדרום רוסיה וברפובליקות המוסלמיות צ'צ'ניה ודגסטן.

מה היה הטריגר?

חוק שדרש שכל המסמכים בגיאורגיה יהיו בגיאורגית, ורוסית תהיה שפה נמוכה יותר. זה אף פעם לא מוצג כפלישה, אלא כ"אנחנו עונים על מצוקה וקריאה לעזרה". בלתי־אפשרי להשתלט על זה, כי רוסיה מגבירה ומנמיכה את הלהבות מתי שנוח לה.

באילו עוד אמצעים פוטין שולט ברוסיה?

הוא משתמש בקשר שלו עם הכנסייה האורתודוקסית, שמקבלת ממנו משאבים עצומים, ונפגש באופן קבוע עם הפטריארך. מבחינתו, זה עוד ערוץ תעמולה והעברת מסרים. הכנסייה גם משקיעה במדינות שיש בהן הגירה רוסית משמעותית - ארה"ב, צרפת גרמניה. זה עוזר לו לשמור על הקשר עם רוסים שהיגרו מחוץ לרוסיה.

למה הוא צריך אותם?

פוטין מנסה לקדם את "העולם הרוסי", אלטרנטיבה רעיונית למערב. מאז קריסת בריה"מ, רוסיה חיפשה את עצמה. הכיוון הכללי היה "השתחררנו מהקומוניזם ופנינו למערב". הבעיה שהקהילה הבינלאומית לא קיבלה אותם, ככה הם לפחות מרגישים. פוטין תפס את הגל הזה והתחיל לבנות מערכת אלטרנטיבית אידיאולוגית לליברליזם של המערב.

מה הם המסרים של "העולם הרוסי" הזה?

כבוד לאומי, התנגדות לגלובליזציה, שמרנות וערכי המשפחה, מאבק נגד הגירה, אי־תמיכה במיעוטים ואדישות כלפי זכויות אדם. די מדהים שבמובן מסוים העולם הצטרף אליהם ולא להפך. עכשיו זה אופנתי ברוסיה להגיד "אנחנו הובלנו את זה והמערב לומד מאתנו. אנחנו היינו שם עוד לפני הברקזיט ולפני טראמפ".

הפטריארך קיריל, ראש הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה
SPUTNIK/רויטרס

איפה הם אומרים את זה?

בתקשורת שכולה מגויסת. פוטין נתן לא מזמן ראיון ואמר שהרעיון הליברלי מת. לדבריו, הוא חשב ככה גם לפני עשור והמערב מבין את זה לאט־לאט. המוסדות שהעולם המערבי כל כך מתגאה בהם - הרוסים אומרים שהם מזויפים ושהמערכת ברוסיה שקופה יותר. הטענה היא שברוסיה יש מוסדות חלשים ושליט חזק שיודע מה העם רוצה, ולעומת זאת במערב יש מוסדות חזקים ואז יש בעיות וסיפורים של שחיתות והתעסקות בזוטות. הניסיון להציב את האידיאולוגיה הזאת הוא בהרבה מובנים הסיבה לתמיכה הלאומית בפוטין.

איך הוא הצליח לדלג מעל מגבלת שתי הכהונות?

הוא כיהן בשתי כהונות של ארבע שנים, עד 2008, ואז מינה את דמיטרי מדבדב כיורש והוא מונה לראש הממשלה אף שהמשיך למשוך בחוטים. כשנגמרה הקדנציה של מדבדב, פוטין חזר להיות נשיא. בתקופת מדבדב, הם שינו את החוקה והאריכו את משך הקדנציה לשש שנים.

הוא הפתיע. מי צפה בשנת 2000 שהאיש האלמוני הזה יישאר כל כך הרבה זמן בשלטון.

כן, אף אחד לא צפה את זה. הוא נהג נכון, והיה לו מזל עם מחירי הנפט והגז שהיו בשיא ב-2004–2008 ואיפשרו עלייה משמעותית באיכות החיים. זה סייע לו לערוך רפורמות ולהחליש את המוסדות. היתה לו תמיכה ציבורית שירדה סביב המשבר הגלובלי, ואז בא המשבר עם קרים ואוקראינה והוא השתמש בלאומיות כדי לייצר שוב תמיכה הציבורית.

איך היחסים עם ארה"ב?

גם כאן יש משחק כפול. חשוב לו שארה"ב תתפוש את רוסיה כמו את בריה"מ בעבר.

כמעצמה.

כן, ובמובן מסוים ארה"ב היא מראה חשובה שלו, אם היא מתייחסת לרוסיה כמעצמה שצריך להתחשב בה.

ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב בקלפי במוסקבה, אתמול
SPUTNIK/רויטרס

נתניהו היה אתמול אצל פוטין. למה זה טוב לו?

ההערכות הן שזה חלק מהקמפיין שלו, גם ממצב אותו באופן חיובי בעיני הבוחרים הרוסים וגם כמובן מפגין את מעמדו בזירה הבינלאומית.

פוטין רוצה לעזור לו? הוא מעדיף שביבי ינצח?

פוטין מכיר היטב את נתניהו, ואני חושבת שבגדול אין לו בעיה אתו, אבל לא מדובר באיזושהי העדפה חזקה. בכל מקרה, מדובר בתיאום ושיתוף פעולה שהם מאוד תלויי אינטרס. ישראל נתפשת קודם כל כבת ברית אמריקאית, כך שהממד האישי דומיננטי פחות בהקשר זה. הם נפגשו 12 פעמים בארבע השנים האחרונות, כך שלא מדובר בביקור חריג. זו שותפות אד־הוק, מה שנוח לישראל ולרוסיה, אבל זה תמיד יהיה מוגבל, ולכן אין כאן פוטנציאל לשותפות עמוקה. באופן כללי, רוסיה רוצה להיות כוח אזורי במזרח התיכון, ולכן היא כל הזמן עוסקת ביחסים גם עם אירן, טורקיה וסוריה.

והביקור של נתניהו באוקראינה לפני שבועיים?

הקהילה היהודית באוקראינה פורחת, הנשיא יהודי והספונסר שלו מעשירי אוקראינה גם הוא יהודי. מיד אחרי זה נתניהו דיבר עם פוטין. הוא זהיר בכל מה שנוגע לאוקראינה, לא תשמע ביקורת של נתניהו על פוטין. זה נובע מהרצון לתחזק את השותפות, כי כמובן הנכס היותר גדול שלנו היא רוסיה וחשיבות חופש הפעולה בלבנון ובסוריה. פוטין מאפשר לנו להפציץ נשק אירני בסוריה כל עוד זה לא נוגע לאסד, זה איזון עדין.

ואיך זה מסתדר עם היחסים שלו עם אירן?

היחסים מורכבים. אירן יכולה להיות גם מתחרה שלו בנפט וגם שותפה ולקוחה למכירת נשק, וגם אפשר להשתמש בה כדי להתנגח בארה"ב. פוטין מתנגד לסנקציות נגדם, אבל מאפשר לישראל להפציץ אותם. נכון לעכשיו זה עובד. בנוסף לכל זה, הוא מפתח יחסים עם סעודיה. פוטין מתנהל ברמת יחסי החוץ בצורה מדהימה, הוא מצליח לדבר ולפתח יחסים עם כולם. חוץ מסוריה שנהפכה לישות בחסות רוסית, אירן מקבלת את התיאום עם ישראל, וישראל מקבלת את היחסים שלו עם אירן. אין עוד מנהיג שהגיע למקום הזה. אומרים עליו שהוא טקטיקן גאון ואסטרטג חלש.

למה?

כי המדינה שלו בקריסה פנימית, אז מה זה ייתן לו שהוא מהלך בין הטיפות של אירן, סוריה וסעודיה, איך הוא ימנף את זה? אין לזה מענה. זה כשל. בעוד עשור, המערכות הפנימיות יהיו עוד יותר חלשות, התשתיות בקריסה מחוץ לערים הגדולות, זאת מדינה ענקית ואין תוכנית. מעבירים כספים עצומים לרפובליקות המוסלמיות כדי לשמור על שקט, וזה מעורר ביקורת למה אנחנו לא מקבלים את זה, מה עוזר לנו שיש קשר עם אירן ומה יקרה שזה יתפוצץ, לאף אחד לא ברור - כי כל המוסדות חלשים.

נתניהו ונשיא אוקראינה בקייב, אתמול
Efrem Lukatsky/אי־פי

אם כך, איך הוא שורד כל כך הרבה זמן?

ההנחה היא שגם אם הוא יוחלף, זה יהיה מישהו מאותה אליטה. יש גם אמרה שהאליטה הקיימת כבר שבעה וגם יחסית יודעת מה לעשות, ואם יגיעו חדשים הם יתחילו לגנוב מחדש. אנשים מבינים את זה, ולכן תומכים בו. השינוי הדרוש כל כך עמוק שאי־אפשר לעשות אותו בלי ליפול לתהום, ואף אחד לא רוצה ליפול לתהום. כולם יודעים שהכל מושחת, אבל לא רואים אלטרנטיבה. יש יאוש כללי ומעגל שאי־אפשר לשבור.

מתי הוא יפרוש?

אף אחד לא חושב שהוא יעזוב. הקדנציה שלו כנשיא היא עד 2024, אחרי שנבחר בבחירות לפני שנה לשש שנים נוספות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#