תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה פתאום כולם רוצים ללמוד סיעוד

לכתבה
Getty Images IL / איור: עד

העבודה הקשה והעומס הפיזי והרגשי אינם מרתיעים את הפונים ללימודי סיעוד שמספרם עולה משנה לשנה, בהם גם אקדמאים שמחפשים קריירה שנייה

18תגובות

אחיות ואחים הם עמוד השדרה של כל בית חולים, אך השתקפותם בתקשורת מתמקדת בדרך כלל במחאות ובטענות כלפי תנאי העסקתם: מאבקי השכר שלהם, האלימות המופנית כלפיהם וכלפי צוותים רפואיים בכלל, הצפיפות והעומס במחלקות, השחיקה והפערים הגדולים בהיקף הצוותים בין הממוצע במדינות ה־OECD לבין הנעשה בישראל.

על רקע זה, היתה זו הפתעה גדולה לגלות בעת ביקור בבית הספר האקדמי לסיעוד הלל יפה בחדרה, כיתת לימוד מלאה מקיר לקיר, עם יותר מ־100 תלמידים דרוכים. כולם בוגרי תואר ראשון שבחרו ללכת ללמוד הסבה לסיעוד ולהיות אחים ואחיות. מבין הנשים, רבות מקוות להיות מיילדות. אחרים מעוניינים להשתלב כאחים או אחיות בחדרי מיון או טיפול נמרץ. רובם ככולם מעידים על עצמם שפנו למקצוע מתוך רצון לסייע לאנשים ולעבוד בעבודה שיש בה שליחות, אבל מודים שמה שמשך אותם זאת גם ההבטחה של מקצוע שיספק להם ביטחון תעסוקתי וכלכלי.

הכיתה הגדושה הזאת היא ביטוי למגמה שמורגשת היטב במערכת הבריאות מזה כשנתיים. יותר ויותר אנשים פונים ללימודי סיעוד. מסלולי הלימודים האקדמיים מלאים, ולא רק בצעירות וצעירים שמתחילים את מסלול הלימודים וקריירה, אלא גם בבעלי תואר ראשון ואנשים שפנו להסבה מקצועית לאחר שעסקו בתחומים אחרים לחלוטין.

נתוני משרד הבריאות מראים כי בשנת 2016 היו בישראל 2,597 תלמידים לסיעוד, בכללם 829 סטודנטים בהסבות אקדמאים לסיעוד; ב־2017 קפץ מספרם לכ־3,500, בהם 1,256 סטודנטים וסטודנטיות בהסבות אקדמאים. העלייה במספר הלומדים נמשכה גם ב־2018, שבה התחילו את לימודי הסיעוד כ־3,800 סטודנטים, בהם כ־1,400 בהסבות.

המטרה שקבע משרד הבריאות ברורה: לצמצם את הפער האדיר במספר האחיות והאחים לנפש בין ישראל למדינות ה־OECD, שם ממוצע האחיות ל־1,000 נפש היה 9.3 בשנת 2016. "ישנה החלטה אסטרטגית להעלות את מספר האחיות והאחים במדינת ישראל", אומרת ד"ר שושי גולדברג, אחות ראשית ארצית וראשת מינהל הסיעוד במשרד הבריאות. "היעד הוא להגיע ליחס של 6.2 אחים ואחיות ל־1,000 נפש עד שנת 2025. כיום שיעורם הוא 6.08 (אם כי כשמסתכלים רק על אחיות מוסמכות, המספר נופל ל־5.8). המשמעות היא שעלינו להתחיל את שנת הלימודים הבאה עם כ־4,000 תלמידי סיעוד".

מ', אחות באחד מבתי החולים במרכז הארץ: "אני מרוויחה סבבה, אבל משלמת מחיר גבוה. אני עובדת כ–200% משרה, מכלה את בריאותי ונשחקת. אני עייפה כל הזמן, וזה בזמן שתפקידי להכיל אנשים, לרוב בשעה רעה מאוד בחייהם"

העובדה שרבים בוחרים ללכת ללמוד את המקצוע מעידה על שינוי במיצובו, אך יש סיבה נוספת לאטרקטיביות שלו – זהו מקצוע שהדרישה לעובדים בו תמיד גבוהה, ותישאר כזו גם בעתיד. אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל, שמה את הדברים על השולחן: "כל אלה שלמדו מדעי הירח והרוח ואין להם תעסוקה, מחפשים כיום ביטחון תעסוקתי".

נתוני שכר אחים ואחיות, בחלוקה לעשירונים, 20

"הפריחה האמיתית היא בהסבות אקדמאים", מוסיפה ד"ר מירב בן נתן, מנהלת בית הספר האקדמי לסיעוד בבית החולים הלל יפה, ומרצה בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב. לדבריה אל הסבות האקדמאים מגיעים מתחומים מגוונים. "הגיעה אלי לראיון עבודה ד"ר במדעי הרפואה שעבדה במעבדות בתל אביב, ואמרה לעצמה 'מה אני עושה פה. אני רוצה להיות ליד מיטת החולה'. היא יכלה לעבוד בהייטק, אבל במקום זה בחרה לעבוד בסיעוד, ורוצה להיות מיילדת. היה פה גם בכיר בשב"כ. בגיל 50 הוא הגיע לפה אחרי שיצא לפנסיה, סיים לימודים וכעת עובד כאח בחדר מיון. בהתחלה הגיעו המון עורכי דין. אחר כך עובדי הוראה. יש כאן פיזיותרפיסטיות, אנשים עם תארים שניים במדעי ההתנהגות, בביולוגיה ובביולוגיה ימית, וישנם גם בוגרי תואר ראשון במינהל מערכות בריאות. כל האנשים האלה משפרים את דימוי המקצוע".

 

200% משרה

כדי להבין את סוד המשיכה של לימודי הסיעוד צריך להסתכל על המספרים בתלוש. בעוד שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו בדצמבר, השכר החציוני במשק הוא 7,452 שקל והשכר ממוצע עומד על 10,096 שקל, הרי שבמקצועות הסיעוד השכר הממוצע גבוה משמעותית, ונע בין כ־13 אלף שקל בחודש לאחות בריאות הציבור (אחות בקהילה), ליותר מ־19 אלף שקל בחודש לאחות בבית החולים. זאת בעוד ששכר הבסיס הוא כ־5,000 שקל בחודש בממוצע, על פי נתוני האוצר.

כדי להתרחק משכר הבסיס, נאלצים עובדי הסיעוד לעבוד עבודת פרך. "אני מרוויחה סבבה. אבל המחיר שאני משלמת עבור השכר הזה הוא גבוה", מספרת מ', שעשתה הסבה לסיעוד לפני כמה שנים, וכיום עובדת כאחות באחד מבתי החולים הגדולים במרכז הארץ. כדי להגיע לשכר של יותר מ־18 אלף שקל, היא מספרת, "עשיתי ארבעה לילות בשבוע, שזה מופרך. בדרך כלל משתדלים לא לשבץ אחות ליותר ממשמרת לילה אחת או שתיים בשבוע. בנוסף, עבדתי במשך החודש כל יום שישי. כדי להגיע למשכורת כזאת אני עובדת ב־200% משרה, מכלה את בריאותי ונשחקת. אני עייפה כל הזמן, וזה בזמן שתפקידי להכיל אנשים, לרוב בשעה רעה מאוד בחייהם. את אמורה להיות אמפתית וקשובה אבל כשאת עובדת כל כך הרבה שעות זה קשה. שלא לדבר על השעון הביולוגי שנשחק לחלוטין. את ערה בלילה, הולכת לישון ב־8:30, ישנה ארבע שעות וחוזרת לעבודה. הכל הפוך, ולכן המון אחיות נעזרות בכדורי שינה".

מבט בתלוש המשכורת של מ' מותיר את המתבונן מסוחרר. אינספור סעיפים, תוספות ותוספות לתוספות. משכורת בסיס של כ־3,000 שקל בחודש, שכר בסיס שעתי של 52 שקל לשעה ("זה בערך מה שאני משלמת לבייביסיטר"), תוספות של הסכמי שכר שונים ("אני אף פעם לא יודעת מה מתוך כל זה נחשב לי לפנסיה"), ולבסוף, תוספות על 'עבודה נוספת', שמצטברות ליותר ממשכורת הבסיס שלה ומהוות יותר ממחצית השכר. "זה אומר שאני עובדת בימי שישי ושבת, וכל חג, וכל שבוע עושה משמרת שישית שנקראת 'משמרת זהב'", אומרת מ'. החודש הגיע שכרה ברוטו לכ־20 אלף שקל, והנטו שנותר בידיה היה 14 אלף שקל. "השתכרתי יפה, אבל לא חייתי", היא אומרת.

ד"ר מירב בן נתן, מנהלת בית הספר האקדמי לסיעוד בבית החולים הלל יפה: "הסבת אקדמאים זה מסלול קשה מאוד כלכלית. אין להם תמיכה. הם עוזבים מקום עבודה, לפעמים כשיש ילדים קטנים בבית, ופתאום במשך כשנתיים וחצי אין מימון. אם היו נותנים להם תמיכה כספית, זה היה עוזר להסבות האקדמאים"

אלון רון

 

יוקרה ומשמעות

העבודה המפרכת והמחיר האישי הלא פשוט שיש לשלם כדי להשתכר היטב במקצועות הסיעוד לא הרתיעו את ענת בן משה, עורכת תוכניות טלוויזיה לשעבר, שנהפכה לאחות במחלקה האונקולוגית בבית החולים איכילוב בתל אביב. בן משה מספרת: "חיפשתי הסבה מקצועית. ראיתי מודעה להסבה לסיעוד, בלימודי תואר בשלושה ימים בשבוע, בוקר עד ערב, ואמרתי 'אני הולכת על זה', כי זה אפשר לי להמשיך לעבוד בינתיים. יומיים אחר כך נרשמתי".

בן משה מוסיפה שמעולם לא חשבה להיות אחות. "כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה, אבל להיות אחות בכלל לא היתה אופציה. את הלימודים, ובעיקר את השילוב ביניהם לבין עבודתה בטלוויזיה, היא מתארת כחוויה מאתגרת. "אלה היו ארבע שנות קריעה", היא אומרת. "בבוקר עבודה, אחר כך לימודים, תוך כדי עבודה על אייטמים למדתי למבחנים, וכל זה עם שלוש ילדות בבית. החיים היו סביב השעון. כל דקה היתה מנוצלת, אבל ההשקעה השתלמה. עכשיו החיים נפלאים, ואני מודה כל יום על כך שעשיתי את ההסבה הזאת. אלה לא רק ענייני הפרנסה והחשש התמידי. הייתי במקום שכבר לא יכולתי לשאת את העבודה שלי, ואת אורח החיים של מרדף אינסופי אחרי עבודה, ופתאום מצאתי עצמי במקום שבו לעבודתי יש משמעות, מה גם שהגעתי למחלקה שהיא 'הארד קור' – אונקולוגית ילדים. אני מרגישה שאני לא רק מתפרנסת אלא גם תורמת לעולם, וזה חשוב לי".

דנית גוטפריד, שהחלה רק לאחרונה לעבוד כאחות מוסמכת באיכילוב במחלקת נשים, הגיעה לתחום בגיל 35, גם היא אחרי שנים ארוכות בתחום התקשורת. מה שדחף אותה לחולל שינוי בחייה המקצועיים היה אהבה לתחום שהתעוררה עם לידת בנה הבכור, ורצון למצוא עבודה עם ביטחון תעסוקתי שתתן ביטוי ליכולות התקשורת הבינאישית שלה. גוטפריד למדה במסלול בן ארבע שנים לתואר ראשון (BSN) באקדמית תל אביב יפו. "הלימודים לא היו פשוטים. בשנתיים האחרונות צריך לשלב לימודים תיאורטיים עם התנסויות בבתי החולים. בשנה השנייה גם נולדה לי בת. בלי מערכת תמיכה לא הייתי מצליחה".

מוטי מילרוד

אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל: "אחיות עושות המון משמרות והעבודה קשה מאוד. מגיע להן אפילו יותר מכפי שהן משתכרות. הן עובדות במערכת בריאות מקוצצת שבה חסרות המון מיטות, והעומס נופל עליהן. לא מספיק להגדיל את שכר עובדי הסיעוד - צריך לשנות את סדר העדיפויות של המדינה"

העדויות הללו מצביעות על השינוי העמוק שמתרחש ביחס למקצועות הסיעוד, ועל העלייה ביוקרתם. "אני רואה את הרמה של האנשים שלומדים איתי ואת רמת הלימודים", אומרת טלי קור (40), לשעבר עוזרת אישית של מנהלים בכירים, וכיום סטודנטית שנה א' לסיעוד במסלול הסבת אקדמאים באוניברסיטת תל אביב. "יש ביקוש גדול למסלול הזה, ורק אחד מתוך שלושה או ארבעה שמנסים להתקבל מתקבלים".

על הלימודים, המתקיימים בחלקם באוניברסיטה ובחלקם בבי"ס לסיעוד שיינבורן בבית החולים איכילוב, אומרת קור כי הם מטילים עומס כבד על הסטודנטים. "כלכלית זה לא מותיר זמן לעבוד. אלה לימודים תובעניים מאוד, וזה אומר לחזור לתקופות מבחנים, הגשת עבודות, ולימודים לאורך שעות ארוכות ארבעה ימים בשבוע. גם סופי השבוע מוקדשים בעיקר ללימודים, כך שבקיצור, אני לומדת כל השבוע".

"הסבת אקדמאים זה מסלול קשה מאוד כלכלית", מסכימה ד"ר מירב בן נתן ממשרד הבריאות. "אין להם תמיכה. הם עוזבים מקום עבודה, לפעמים כשיש ילדים קטנים בבית, ופתאום במשך כשנתיים וחצי אין מימון. כל מה שיש זאת מלגה של 50% משכר הלימוד. אנשים נאבקים כלכלית בתקופת הלימודים. אם היו נותנים להם תמיכה כספית, זה היה עוזר להסבות האקדמאים. זה נושא שאני מעלה כל הזמן, בעיקר לאור המחסור באחים ואחיות בענפי הגריאטריה והפסיכיאטריה, ובדרום הארץ. לסטודנטים להוראה נותנים גם שכר מחייה. למה למי שלומדים להיות אחים ואחיות לא יהיו תנאים כמו למי שלומדים להיות מורים?".

כמובן, אלה לא רק הלימודים שקשים, אלא גם העבודה במקצוע עצמו אינה פשוטה, כפי שמעידה בן משה: "העבודה היא פיזית. בהתחלה הייתי בשוק. לקח לי כשנה רק להסתגל לעובדה שאני רוב הזמן על הרגליים. אחרי 20 שנה במערכות עיתונים, שבהן ישבתי ודיברתי בטלפון, פתאום אני נדרשת לכושר גופני, וצריכה לשמור על הגב ועל הרגליים. אני כל הזמן צריכה לתחזק כושר ושינה".

אבל בן משה גם ממהרת להדגיש את התמורה שהיא מקבלת. "בתחום התקשורת הגיל שלי נהפך להיות גורם בעייתי. כשמתלבטים בין שתי עורכות שאחת מהן מנוסה וצריך לשלם לה, והשנייה פחות מנוסה ואפשר לשלם לה שליש, לא יחשבו לרגע, וייקחו את מי שזולה יותר. פה יש מקצוע שהוא קבוע. שהוא נדרש. שבו תמצאי עבודה שמתאימה לך כי יש לך המון אפשריות. לא רוצה לעבוד לילה? תעבדי בקופת חולים. אני גם עובדת בתנאים של עובד מדינה – יש לי תנאים סוציאליים, ימי חופש, מחלה, קופת השתלמות, פנסיה. דברים שמעולם לא היו לי בתקשורת. אני כל הזמן אומרת לאחיות סביבי, שתמיד עבדו במקצוע ומקטרות כמה קשה וכמה זה לא מספיק כסף, שאין להן מושג מה קורה בחוץ".

פרופיל האחיות בישראל
שיעורי אחים/אחיות מוסמכות ומעשיות
ל– 1,000 תושבים, 2015 – 2017

שיעורי אחים/אחיות מוסמכות ל– 1,000
תושבים, 2015 – 2017

נתונים שמציגה ד"ר גולדברג ממשרד הבריאות מאששים את תחושת הביטחון שמתארת בן משה, ומראים כי מי שנכנס למקצוע כנראה גם ידבוק בו. "ערכנו פרויקט של חיזוי כוח אדם ומצאנו שאחים ואחיות עובדים במקצוע כ־35 שנים ברצף, וששיעור הפרישה הוא 1%־1.5%", היא אומרת. "זה אומר שמי שנכנס למקצוע עובד בו בכל שנות העבודה שלו".

כהן מסבירה זאת בגיוון הגדול שהמקצוע מציע, ובעובדה שאפשר לעשות שינויים לאורך הקריירה. "זה מתחיל מחדר לידה, טיפול נמרץ, ילדים, כירורגיה, קהילה – יש המון אפשרויות. יש גם אופק קידום ואופק מקצועי – אחיות לומדות כל הזמן", היא אומרת.

בן נתן מדגישה שהמקצוע הופך מושך יותר גם בגלל האקדמיזציה שהוא עובר. אחיות עושות כיום תארים מתקדמים ומחקרים, יש התמקצעות ומסלולי קידום וניהול קריירה. "תפקיד האחיות והאחים עבר מהפך מבחינת המעורבות והיכולת שלהם לתרום ידע. בנוסף, מסלול המומחיות הקלינית שלנו שבעצם שבר את תקרת הזכוכית ואפשר לאחיות להיות חלק מקבלת ההחלטות, ולהיות עצמאיות יותר".

מספר אנשי צוות סיעודי לאלף נפש במדינות נבחרות בארגון 2000-OECD – 2015

אם מחפשים נתון נוסף שיאשש את העובדה כי המקצוע עובר מהפכה תדמיתית, בן נתן מצביעה על השינוי בשיעור הגברים שבוחרים להשתלב בו. "30%־35% מהלומדים הם גברים, לעומת 16%־17% בעבר".

מקצוע, אבל לא פרופסיה

לצד כל זאת, אי אפשר להימנע מעיסוק בתחלואי המערכת, ובמציאות שפוגשים הבוגרות והבוגרים של לימודי הסיעוד עם כניסתם למערכת הבריאות. גולדברג מודה כי בשנתיים הראשונות של ההשתלבות בעבודה שיעור הנשירה גבוה. א', שסיימה הסבה לפני כמה שנים, תולה זאת בתת־התקצוב ובעומס האופייניים למערכת הבריאות. "אנשים שמגיעים למערכת מבינים שהם אלה שחוטפים את הבעיות וצריכים להתמודד עמן, כי מי שנמצא בקשר ישיר עם המטופל אלו האחיות". וא' מוסיפה: "אתה מסיים ללמוד ומגלה שאי אפשר לתת את הטיפול שאת רוצה כי אין משאבים, וככל שאתה בפריפריה של המערכת, למשל בפסיכיאטריה ובגריאטריה, כך המצב קשה יותר. הסטנדרט בארץ הוא מספר מסוים של אחיות על כל 40 מיטות – המספר המדויק משתנה ממחלקה למחלקה על פי הצרכים הספציפיים, אבל בפועל יש שם 50 מיטות. העומס על האחיות גדול, והוא גובר כיוון שהרופאים מנסים להוריד מעצמם עול, כי אין מספיק רופאים ויש יותר ויותר דרישות של המערכת. כתוצאה מכל אלה, העומס גדול ב־20%־30% מכפי שהוא צריך להיות, והאחיות סובלות מלחץ גבוה ומסטרס".

הטענות האלה לא זרות לכהן, שהובילה את מחאת האחיות במשך שנים רבות. "זמן רב לא נעשה מספיק בשביל להביא יותר אנשים שילמדו את המקצוע. קמו שתי ועדות – אחת ב־2007 והשנייה ב־2010. שתיהן קבעו בפירוש שצריך להגדיל את מספר הבוגרים במקצוע, אך דבר לא נעשה. אנחנו היינו אלה שהבאנו להקמת הוועדות האלה, כדי שיהיו יותר תלמידים שיבואו ללמוד את המקצוע", היא אומרת ומזכירה שבלי שביתות ומחאות דבר לא היה קורה. היא גם מסרבת להתלהב מנתוני הפרישה הנמוכים ומהשכר, ומזכירה שאלו עולים לעובדי הסיעוד בעמל רב, ושעוד רחוקה הדרך לתגמול הולם לאחיות והאחים. "מגיע להן אפילו יותר מכפי שהן משתכרות. הן עובדות במערכת בריאות מקוצצת שבה חסרות המון מיטות, והעומס נופל עליהן. לא מספיק להגדיל את שכר עובדי הסיעוד – צריך לשנות את סדר העדיפויות של המדינה. האוכלוסייה גדלה ומזדקנת, זה נופל על המערכת וייפול עוד יותר".

בן משה מודעת היטב לבעיות וגם לאופן בו הן מקרינות על תפישת המקצוע שבו בחרה. "יש בעיה של תדמית בארץ. זה מתחיל משמו של המקצוע, מכך שקוראים לזה 'סיעוד'. אין בעברית מילה מתאימה, כמו Nursing באנגלית. מי שהיה בבתי החולים יודע בדיוק מה אחיות עושות, וכמה המקצוע הזה מלא אחריות ואקדמי. זאת גם צריכה להיות המשימה של הסתדרות האחיות, שרוב הזמן נלחמת בתקנים ומשכורות, אז היא לא התפנתה לעסוק בתדמית המקצוע. מבחינת המדינה אחות זה לא מקצוע. אנחנו צריכים לעבור בחינות של המדינה לקבל זכות לעבוד, אבל אנחנו לא מקבלים רישיון כמו רופאים או עורכי דין. שנים מנסים לעביר חוק שיסדיר את עבודת האחיות והאחים. שזה יוכר כפרופסיה בפני עצמה, ולא כחלק נספח לפקודת הרופאים, למרות שעדיין אי אפשר להיות אחות בישראל בלי שלמדת תואר אקדמי ועברת בחינות ממשלתיות". למרות זאת, היא כמעט מיסיונרית של המקצוע.

גם אצל גוטפריד לא רק ההבטחה לביטחון תעסוקתי מלאה תפקיד. "אחת הסיבות שבחרתי בתחום היא התיקוף העצמי. את מאשררת לעצמך כל יום את קיומך כאישה שמעניקה לחברה שבה היא חיה, ולא להפך. את נמצאת בצמתים מרכזיים וקשים בחיים של אנשים אחרים. זאת זכות להיות איתם ברגעים הכי קשים, כשהגוף חלש, והרבה פעמים הם לבד במערכה. הזכות לשים בצד את הבעיות שלך ולהתרכז באלו של הזולת, טובה יותר וזולה יותר מטיפול פסיכולוגי. יש למקצוע הזה הילה של מוסריות ואלטרואיזם, שהיא לא בהכרח נכונה, אבל היא שם. תופשים אותך כאדם טוב. זה מניע משמעותי, כי אנחנו כל הזמן עסוקים באיך אנחנו נתפשים בעיני הזולת", היא מוסיפה. 

סיון קלינגבייל, עיתונאית, מגישה עושות חשבון בערוץ 10

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות