תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מערכת הבריאות הציבורית "על הקו השחור"

לכתבה
Getty Images IL / עיבוד ת

חושבים שכיום מצבה של מערכת הבריאות הציבורית רע? חכו עשר שנים, אומר מוריס דורפמן, ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות, והוסיפו למשוואה עוד 300 אלף אזרחים מבוגרים. מהקטסטרופה הזאת אפשר להימנע באמצעות הסטת משאבים והיערכות נכונה - אבל צריך לעשות זאת כבר כעת

12תגובות

ראש הממשלה הכריז על מסיבת עיתונאים מיוחדת. בשעה שמונה בדיוק, כשכל מהדורות החדשות נפתחו, הוא הטיל את הפצצה: "על פי הסכם שעליו חתמה היום מדינת ישראל", הודיע בחגיגיות, "בעשור הקרוב צפויים להגיע לישראל מיליון עולים חדשים שיצטרפו לכ־9 מיליון תושבי ישראל. אנחנו שמחים ונרגשים לקבל את אחינו ואחיותינו ונעשה הכל כדי שקליטתם תהיה חלקה ומוצלחת".

התסריט הזה הוא כמובן דמיוני, אבל עבור מערכת הבריאות בישראל, ההשלכות שלו מציאותיות לגמרי: מיליון עולים חדשים לא יגיעו כנראה בעשור הקרוב, אך הזדקנות האוכלוסייה תביא לכך שמספר הקשישים מעל גיל 75 יגדל בתקופה זו בכ־300 אלף. לדברי ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות, מוריס דורפמן, המספר הזה שקול לכמעט מיליון בני אדם נוספים שיצרכו שירותי בריאות בישראל. "אנשים מעל גיל 75 צורכים פי שלושה שירותי בריאות מהממוצע, ולכן מבחינת המערכת זו תוספת ששקולה לעוד כמעט מיליון מטופלים בעשור", אומר דורפמן. "אם היו מגיעים היום מיליון עולים, היתה היערכות לאומית כוללת בכל המערכות, כולל מערכת הבריאות; פה יש לנו אירוע בהיקף דומה לזה של עלייה, אך מבלי שמישהו מתרגש ומבין איזו דרמה זו הולכת להיות. וה'עלייה' הזאת רק תגדל ותתרחב".

דורפמן, בן 38, הגיע למשרד הבריאות לפני קצת יותר משנה וחצי, לאחר שמילא תפקידים מקרו־כלכליים רוחביים כסגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, וסגן מנהל רשות החברות. את החודשים הראשונים בתפקידו כראש חטיבת הרגולציה הקדיש ללימוד המערכת, ומה שהוא גילה הדאיג אותו מאוד. "זו לא רק ההזדקנות הצפויה", הוא אומר. "מעבר לכך, יש את נושא התחלואה. אנחנו רואים שאנשים חולים ביותר מחלות, גם בגילים הצעירים יותר. חלק מהעלייה הזו נובע מהתפתחות חשובה ומשמחת ביכולת האבחון, אולם חלקה האחר מקורו בגידול אמיתי בתחלואה, למשל בסוכרת. מבחינת העומס והעלויות של המערכת, אין זה משנה מהי הסיבה. ברגע שמאבחנים מחלות, צריך לטפל בהן וזה עולה כסף".

מעבר להזדקנות וגידול האוכלוסייה, ומעבר לריבוי המחלות, יש גורם קריטי נוסף שיש להביא בחשבון כשמביטים אל העתיד של מערכת הבריאות: הטכנולוגיות הרפואיות והתרופות מתייקרות והולכות. ככל שהתרופות נעשות מדויקות יותר, והטכנולוגיות נהפכות למתוחכמות יותר, גם מחיריהן עולים, ובטור הנדסי. כך למשל, העלות הממוצעת של טיפול תרופתי בחולה סרטן זינקה בתוך עשור בלבד כמעט פי ארבעה: מכ־30 אלף שקל בשנה ב־2006, לכ־100 אלף שקל ב־2016. התרופות מתייקרות אף הן, לא תמיד בהלימה למידת השיפור בתועלת הרפואית שלהן, ואף מדינה בעולם אינה מצליחה לעמוד בפני הדרישה הציבורית האדירה לרכוש אותן. "מערכות הבריאות מצליחות להחזיק יותר אנשים בחיים, יותר שנים, במצבים כרוניים ועם יותר מחלות – ולכל ההיבטים האלה יש מחיר שאנשים לא מצליחים להבין", אומר דורפמן.

אולם התייקרות ההוצאה הלאומית לבריאות נובעת לא רק ממשתנים "אובייקטיביים" שכאלה, אלא גם ממשתנים תרבותיים ופסיכולוגיים: "הציבור דורש יותר שירותי רפואה", מאבחן דורפמן. "אנשים רוצים ללכת לרופאים יותר, ולהשתמש בתרופות שמתאימות להם יותר. הציבור משכיל, קורא ומבין – רואים את זה בוועדות חריגים, בשיח הציבורי, ובסופו של דבר אפילו בדרישה העולה לשירותים כמו רופאי משפחה וילדים. אי אפשר לעצור את המגמה שבה אנשים רוצים לצרוך יותר שירותי רפואה".

מוריס דורפמן: "לא ראיתי שום מערכת ציבורית שבה אתה יכול להשקיע כסף ציבורי ולקבל תפוקות מדידות. אם המדינה תשים מיליארד שקל בבריאות - אנחנו מסוגלים להתחייב לגידול בתפוקות: קיצור תורים, מספר ניתוחים וכן הלאה"

אמיל סלמן

ארגוני בריאות נדרשים כעת לאזן בין הדרישות של שני עולמות שלא תמיד מתחברים: הסטנדרטים המקצועיים של העולם הרפואי, והדרישה הצרכנית שעולה מהציבור. "זו מערכת תחרותית, אנשים רוצים רופא ילדים זמין – ואתה לא יכול להתעלם מזה", הוא אומר. "עם זאת, ברור שלא בכל פעם שחולה פוגש אורתופד למשל – הוא באמת היה צריך להגיע לאורתופד".

האם הביקוש המוגבר לשירותי בריאות הוא תופעה ייחודית לישראל?

"ממש לא. זו מגמה עולמית – בכל העולם יש ביקוש גובר והולך לשירותים רפואיים, אבל בישראל הזדקנות האוכלוסייה היא בקצב הגבוה ביותר בעולם. בנוסף, בכל העולם יש גידול משמעותי בהוצאה על בריאות בעוד שבישראל שיעור ההוצאה על בריאות נשאר ללא שינוי כבר שנים".

מספר סורקי MRI למיליון נפש, 2016
מספר מכשירי סי.טי למיליון נפש במדינות נבחרות בארגון 2016 ,OECD

במדינות אחרות רואים גם שהחלק הציבורי של ההוצאה גדול יותר מאשר בישראל והחלק הפרטי קטן – זה מצב הפוך מזה שקיים כאן.

"נכון. במדינות שבדקנו, רוב העלייה היא בהוצאה הציבורית לבריאות. כל העולם מבין שהדרך היעילה ביותר לממן שירותי בריאות היא מתן מימון ציבורי, וזאת בשל מבנה התמריצים במערכת הפרטית, שאינו אופטימלי. רואים את זה גם בישראל: בשנה האחרונה, למשל, רק בכך שהעברנו עשרות אלפי ניתוחים ממימון באמצעות הביטוח המשלים למימון ציבורי – זה הוריד משמעותית את העלות. הניתוחים זולים יותר כשהתשלום הוא ציבורי, אף ששום דבר אחר לא השתנה. לכן, באותו סכום כסף אפשר לעשות יותר ניתוחים. עוד למדנו שרופאים מעדיפים לנתח בבית חולים ציבורי ולא פרטי, כי יש להם מעטפת במקרה חירום, וזה יוצר חיסכון כספי משמעותי".

אם כך, ניתן לומר שריסון המערכת הפרטית, מהלך שנעשה פה בשנים האחרונות על ידי הממשלה, מוכיח את עצמו?

"חד־משמעית כן. את אותו הדבר למדנו גם מרפורמת 'החזר הסדר' (שבה ניתן לבחור מנתח פרטי רק מרשימות סגורות עם השתתפות עצמית קבועה מראש – ר.ל.ג). זה הוביל לירידה של עשרות אחוזים בהוצאות של הביטוחים המשלימים על ניתוחים פרטיים, והסיבה ברורה: במקום שהמשא ומתן יהיה בין מטופל יחיד וחלש לבין הרופא, הוא נעשה על ידי גוף גדול כמו קופת חולים מול הרופא, ופער הכוחות מצטמצם. יש פה גם עניין עקרוני וערכי קריטי, והוא נושא השוויון: כדי לתת שירותי רפואה שוויוניים צריך לשים את הדגש על המערכת הציבורית. בעיות בבריאות הולכות יד ביד עם אי שוויון".

התוספת הנדרשת למצבת הרופאים ב– 2017 * להתמודדות עם הגידול באוכלוסייה
מספר רופאים ל– 1,000 נפש במדינות נבחרות בארגון 2000 ,OECD – 2015

 

דוהרים אל קיר

דורפמן מבקש לשבור תפישה רווחת שרואה בהוצאה על בריאות כסף "מבוזבז": "תמיד מדברים על כך שההוצאה על בריאות היא הוצאה, בשונה למשל מהשקעה בתשתיות", הוא אומר. "מדברים על תחבורה כהשקעה, כי אם חסכתי לאדם חצי שעה ביום, העליתי את התוצר במשק. אבל את אותו הדבר בדיוק אפשר להגיד גם על השקעה בבריאות: אם אני נותן שירות רפואי לא טוב לאוכלוסייה הקשישה בישראל – מי יטפל בהם בבית? ילדיהם, שהם חלק מכוח העבודה. לכן אין שום הבדל בין השקעה בכביש לבין השקעה במוסדות סיעודיים ורפואה טובה, כדי שלא רק האנשים עצמם יקבלו שירות אלא גם שבני ביתם לא יהפכו למטפלים.

"לא ראיתי שום מערכת ציבורית שבה אתה יכול להשקיע כסף ציבורי ולקבל תפוקות מדידות. בבריאות – אם המדינה תשים מיליארד שקל – אנחנו מסוגלים כמערכת להתחייב לכמות מסוימת של פעולות רפואיות. זאת מערכת שהיא גם יעילה וגם מבוססת תפוקות, וכשאנחנו מדברים על תוספת משאבים, אנחנו צופים גידול בתפוקות: קיצור תורים, מספר ניתוחים וכן הלאה".

מספר ימי שהיה ממוצע של מטופלים בבתי חולים במדינות נבחרות בארגון OECD

במשרד האוצר אומרים מנגד שההוצאה בריאות עלתה משמעותית בשנים האחרונות.

"ההוצאה לבריאות עלתה, כי התוצר הלאומי גדל באופן משמעותי – אך כשיעור מהתוצר, ההוצאה נשארה קבועה. ישראל היא המדינה המערבית היחידה שהצליחה עד עכשיו להמשיך לנהל את מערכת הבריאות שלה בלי לשנות סדרי עדיפויות לאומיים. במדינות אחרות בעולם שינו סדרי עדיפויות והסיטו משאבים שונים לבריאות כדי להתמודד עם העלייה החדה בהוצאות".

אילו היתה הממשלה מתאימה את תקציב המערכת לעליית המחירים, ריבוי המחלות והגידול והזדקנות האוכלוסייה – שיעור הגידול בתקציב הבריאות היה אמור להיות גבוה בהרבה, טוען דורפמן. "אבל מה בסוף עושה המדינה? הצרכים עולים באיקס, אבל אומרים לקופות החולים שבהן יש את המנהלים הטובים ביותר – אנחנו נותנים לכם פחות מהצרכים. ואז מנכ"ל הקופה שואל את עצמו ואת ההנהלה שלו – מה אני יכול לעשות כדי לעמוד בתקציב? לקצץ בשכר – אי אפשר, כי יש הסכם קיבוצי. להוריד את מחירי התרופות הנרכשות – אפשר באופן מוגבל ואכן עושים זאת כל הזמן, אבל רבות מהתרופות הן עדיין תחת הגנת פטנט ויקרות מאוד, והקופה מחויבת לספק אותן למבוטחים בחוק. מה נשאר? רק לפגוע בתורים ובשירות – וזה בדיוק מה שאנחנו רואים. לכן, אף על פי שהוצאה הכוללת על בריאות גדלה, היא לא גדלה באופן שמאפשר להמשיך לשמור על אותה רמת שירות שהיתה קודם, והתוצאה היא שאנחנו רואים שחיקה עקבית ברמת השירות הניתנת במערכת".

אחד הגורמים לגידול המואץ בהוצאות הבריאות היה הסכם הרופאים והאחיות מתחילת העשור. בשנים הקרובות צפוי משא ומתן על הסכם שכר חדש. האם המערכת נערכת לגידול הזה בהוצאה?

"ברור לנו שעליית השכר של הרופאים לא יכולה להימשך באותו קצב כמו בשנים האחרונות. מאז 2011, שכר הרופאים עלה בכ־8% בשנה לעומת עלייה של 3% בממוצע לשנה בכלל המשק. התורים מאותה שנה עד היום התארכו ב־43%. העלאת השכר היתה חשובה ומוצדקת, אבל מערכת הבריאות לא קיבלה בגינה תוספת תקציבית – ומי ששילם את המחיר היה הציבור, ששחקו לו את השירות. יש היגיון בכך שרופאים ישתכרו שכר שתואם את כישוריהם, השכלתם ועבודתם הקשה. זו האוכלוסייה הכי משכילה במדינת ישראל ולכן יש היגיון ששכרם יהיה בהלימה לזה. מאידך, הם עדיין עובדים במערכת ציבורית, ולכל מערכת ציבורית יש מגבלות. להערכתי, לא יהיה מנוס מלמתן את קצב גידול השכר במערכת הבריאות, אבל ברור שגם אם נעשה את זה – כל המודלים שלנו מראים שמגמת השחיקה במערכת תימשך, מאחר שהתקציב לא יכול לתת מענה למגמות שמתרחשות בארץ ובעולם".

מספר בני 75+ באוכלוסייה )אלפים( 2010 – 2030

העומס בחדרי המיון, התורים המתארכים, האשפוז במסדרונות – כל אלה מצטרפים לתחושה של הידרדרות כללית ברמת השירות הרפואי הציבורי שאנחנו מקבלים. איך אתה מסביר את העובדה שהישראלים לא יוצאים לרחובות במחאה על הדברים האלה?

"הסיבה היא שכיום יש לנו כל מיני 'פלסטרים', שגורמים לנו להרגיש שאולי אין בעיה. להרבה אנשים יש אלטרנטיבה לקבלת שירות רפואי – המערכת הפרטית. זו אלטרנטיבה שעולה להם יותר, והם אולי מקבלים פחות ממה שהיו מקבלים אם כל הכסף הזה היה מושקע במערכת הציבורית, אבל כשהם בלחץ וצריכים מענה רפואי מיידי הם פונים למערכת הפרטית. בנוסף, כמובן, הביטוחים המשלימים של קופות החולים יוצרים תמריץ לכולם – לקופות, לציבור ולרופאים – ללכת למערכת הפרטית. לכן אנשים יוצאים למחות על הדיור ועל מחיר הקוטג', אבל לא על מצבה של מערכת בריאות".

מספר המבוטחים מעל גיל 65 , באלפים
מעל גיל 75

והמערכת הפרטית תוכל להמשיך לספק את השסתום הזה לאורך זמן?

"אם לא נעשה שינויים משמעותיים באופן שבו המערכת עובדת, לא. בסופו של דבר, היצע הרופאים והרופאות גדל בקצב מסוים, וצריך לגדול בקצב מהיר יותר. גם אם כל הרופאות והרופאים יעברו למערכת הפרטית – מספרם עדיין מוגבל. כיום, לאור הצרכים ההולכים וגוברים של המערכת, כוח האדם הרפואי הוא צוואר הבקבוק של מערכת הבריאות. זה אומר שגם אם אני אוסיף הרבה משאבים – זה כשלעצמו לא יפתור את הבעיה. גם אם אני אוסיף עשרות מיליארדים, בלי עוד רופאים ורופאות ועוד אחים ואחיות, זה לא יעזור. מתישהו אתקל בצוואר הבקבוק. מתחת לפלסטר, לא רק שהפצע לא מגליד, אלא הוא הולך וגדל. כמו שמזגנים לא יצילו את העולם מהתחממות כדור הארץ".

הוצאה לאומית על בריאות, כשיעור מהתמ"ג

עם יד על הלב, מערכת הבריאות הענקית שלנו לא יכולה להתייעל?

"זו מערכת ציבורית של 50 מיליארד שקל – אז ברור שהיא לא נמצאת באופטימום שלה, ושיש מהלכים שאפשר לעשות כדי לשפר אותה. למשל: שיתוף תשתיות בין קופות חולים, או בחינה של מבנה השוק – האם נכון שבמדינת ישראל יהיו ארבע קופות חולים? האם הכי יעיל שקופות החולים יחזיקו בתי חולים? כבר כיום אנחנו עושים מהלכים, בהם למשל רפורמות לריסון המערכת הפרטית, מבחני תמיכה שמצמצמים הגעה לחדרי מיון, עידוד אשפוזי בית, ועיסוק אינטנסיבי באיכות ובמדדי איכות. אבל חשוב להבין: גם אם נעשה את כל הדברים האלה, זה לא יביא אותנו למצב שבו בעוד עשור המערכת תהיה מסוגלת לתת שירות רפואי סביר בלי תוספת תקציבים משמעותית".

יהיה גם שינוי תפישה לגבי האופן שבו הכי נכון לספק שירותי בריאות?

"תוספת המשאבים נדרשת גם כדי לבצע השקעות במטרה להתאים את המערכת לעתיד. בעוד עשור, הדרך שבה נצרוך שירותי רפואה תהיה שונה ממה שאנו מכירים כיום. למשל, חלק מהאנשים יפגשו רופא דרך הטלפון, אך הוא לא יהיה רופא אנושי אלא מערכת תומכת כלשהי שתתבסס על בינה מלאכותית. צריך להגדיל את מספר העובדים במערכת הבריאות – אבל בסופו של דבר היכולת לעשות את זה בהיקפים שיתנו מענה לגידול באוכלוסייה ובצורכי הבריאות, היא מוגבלת. לכן אנחנו חייבים להשקיע כיום בהתאמת המערכת לשינויים שהיא עומדת לעבור".

שיעור ביטוחי הבריאות המשלימים )קופות חולים ופרטיים( מקרב האוכלוסייה במדינות
נבחרות בארגון 2015 OECD

איך יהיו השקעות אם אנחנו מדברים על כלכלת מחסור קשה כל כך?

"זו באמת בעיה. כשארגוני הבריאות כל הזמן מתעסקים באיך לשלם שכר בחודש הבא, למערכת אין תמריצים להשקיע לטווח ארוך. המערכת כל הזמן חושבת איך לשרוד, וכשאתה במצב הישרדות אתה לא יכול להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי לעשות את השינוי הנדרש. אנחנו כל הזמן רואים מה קורה בעולם ויש המון שינויים. אנחנו רוצים למשל להכניס מערכות תומכות לצוותים הרפואיים, כמו מערכת תומכת לדימות. כיום יש מחסור ברדיולוגים, ומספר בדיקות הדימות בעלייה. חייבים להכניס לרדיולוגיה כלים תומכי קבלת החלטות. יש מערכות כאלה בעולם, אבל להטמיע אותן זו השקעה של עשרות מיליוני שקלים וכשאני בא לקופת חולים ואומר תשקיע 50 מיליון שקל במערכת כזאת – אין להם מאיפה לעשות את זה".

ראש הממשלה נתניהו הכריז על בריאות דיגיטלית כמנוע הצמיחה החדש של מדינת ישראל.

"נכון, אבל כדי שתהיה צמיחה אנחנו צריכים מנוע. כדי להפוך משהו למצוין הוא קודם כל צריך להיות טוב. חלק גדול ממה שמושך את כולם אלינו לישראל זה דברים שכבר קיימים. למשל, לפני 20 שנה למערכת הבריאות היו החזון והמשאבים להשקיע בבניית תיקים קליניים מתקדמים, ולאסוף נתונים באופן דיגיטלי – ולכן יש כיום בישראל אוצר בלום של מידע רפואי. מערכת בריאות מתפקדת היא בעצם התשתית למו"פ. זה יפה שאני רוצה לפתח מערכת טלמדיסין, אבל אם לא יהיו לי מספיק רופאים ותשתית מתאימה של תיק קליני דיגיטלי שהרופא יכול לעבוד איתו – לא אוכל לעשות את זה".

אוקי, שכנעת אותנו שחייבים להגדיל את ההשקעה בבריאות. מה הסיכוי לשכנע גם את הממשלה לעשות את זה? אתם מדברים על חוסרים של מיליארדים.

"ההערכה שלנו היא שרק כדי לשמור על רמת שירות הניתנת כיום, שהיא לא מיטבית, יש צורך להשקיע בעשור הקרוב עוד 30 מיליארד שקל מעבר לתקציב – כלומר, תוספת של 3 מיליארד שקל לבסיס התקציב. כדי לעשות את זה מתקציב המדינה יידרש שינוי סדרי עדיפויות משמעותי מאוד, שקשה לראות אותו מתרחש בישראל עם האתגרים הביטחוניים והכלכליים שלה".

אז מה עושים?

"הפתרון הנכון הוא העלאת מס הבריאות. זו דרך המלך, והיא נכונה, אפשרית והכרחית. כיום אנחנו משלמים מס בגובה 3.5%־5% מהשכר, ו־100 שקל בחודש למי שלא עובד. נעשו לא מעט סקרים שמראים שאזרחי ישראל מסכימים להעלאת המס בתמורה לקבלת שירותי בריאות טובים יותר. כבר כיום כ־80% מהאוכלוסייה משלמים עבור ביטוח משלים סכום שמצטבר לכ־4 מיליארד שקל בשנה. כלומר, יש נכונות של הציבור לשלם כדי לקבל שירות טוב יותר. להערכתי אפשר לעשות את זה במעין 'סכום אפס', מבחינת האזרח: אם נעלה באחוז אחד את מס הבריאות (קצת יותר מ־4 מיליארד שקל), נפנה חלק מהכסף להפחתת הפרמיות בביטוח המשלים ולהסטת פעילות רבה יותר לסל הציבורי, ואת שאר הכסף לשיפור שירותי הרפואה באופן כללי. בסופו של דבר, האזרח ישלם 1% יותר אבל ההוצאה שלו לא תגדל, ואולי אף תקטן. התוספת הזאת תאפשר לנו לקחת את המערכת ולהיערך לכל האתגרים העתידיים שצפויים לנו, לצד שינויים והתייעלות בתוך המערכת".

אתה אופטימי?

"אני אופטימי כי חייבים להיות אופטימיים, וגם כי הייתי בכמה מערכות, ציבוריות ופרטיות, וזו המערכת הכי מורכבת שנתקלתי בה אי פעם – אבל עם האנשים הכי מוכשרים שפגשתי. כוח האדם הכי איכותי והכי מסור שמתעסק בדבר הכי חשוב, שהוא חיי אדם, לכן אני בטוח שבסופו של דבר יתקבלו ההחלטות הנכונות ונהיה מסוגלים לתת לציבור שירות רפואי ראוי".

מה יקרה אם לא יהיה שינוי בסדר העדיפויות ולא יועלה המס, כלומר אם פשוט נמשיך כמו עכשיו?

"אנחנו נמצאים במקום שאני מדמה לקו השחור בכנרת, לקראת זה שלא נוכל לשאוב יותר מהמקורות הקיימים. המשמעות היא שתהיה הסטה הולכת וגוברת של פעילות למערכת הפרטית, ההוצאה של האזרחים על בריאות תגדל ותלך, ולא באופן יעיל. נגיד בזהירות שיש קו שממנו והלאה יהיה לנו קשה לשלוט במערכת. רואים את זה כיום בבריטניה – בתי החולים הציבוריים עמוסים מאוד, וקורה שאנשים שצריכים טיפול מגיעים ואומרים להם: מצטערים, אנחנו לא יכולים לטפל בכם. מערכת הבריאות חייבת יתירות, כי היא צריכה לתפקד גם בשעת חירום – וכיום אנחנו באפס יתירות. עם תרחיש של התפרצות מגפה למשל, שבו ברגע אחד יש עשרות אלפי חולים, לא בטוח שהמערכת יכולה להתמודד". 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות