תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי מטפל בכם

לכתבה
Getty Images IL / עיבוד ת

האם האפשרות לבחור רופאים במערכת הבריאות הציבורית תחזיר לה את אמונם של הישראלים, או, כפי שמזהירים כמה מהבכירים בענף, דווקא תאריך את התורים ותחזק את מי שגם כיום משלמים מכיסם על האפשרות לשלוט בטיפול שיקבלו

תגובות

"המבוטח חרד. הוא מגיע למערכת הציבורית כשהוא מפוחד. הוא חושב שהוא מקבל שירות לא טוב ושאני לא ממלא את ההבטחה שלי לדאוג לו לבריאות".

"המטופל רוצה לדעת שהוא נמצא בידיים טובות, ובתרבות של מערכת הבריאות שלנו זה לא קיים".

"אנשים מרגישים שהם לא מקבלים רפואה איכותית. הם מרגישים את הבלגן. יש חוסר אמון של הציבור במערכת הציבורית, והמערכת הציבורית קנתה את זה ביושר ובמשך שנים. כיום אנשים מבינים שהמערכת הציבורית בגדה בהם".

"צריך להגיד מפורשות: הציבור איבד אמון במערכת הבריאות הציבורית"

מאחורי הציטוטים הללו לא עומדים עיתונאים או פרשנים שמתארים את מערכת הבריאות הציבורית בישראל, וגם לא אזרחים שנזקקו לשירותיה, אלא ראשי מערכת הבריאות עצמם. שלושת הציטוטים הראשונים הם של מנהלי קופות חולים, ואילו האחרון הוא של מנהל בית חולים. הדברים נאמרו לד"ר עדי ניב יגודה מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, במסגרת ראיונות עומק שקיים לצורך עבודת הדוקטורט שלו על מתן אפשרויות בחירה בתוך מערכת הבריאות הציבורית. ניב יגודה מספר כי כשהחל באיסוף החומרים לעבודה, לא שיער כמה גדולה תהיה עוצמת הביקורת על המערכת שישמע מהאנשים שמנהלים אותה בפועל וקובעים במידה רבה את דמותה.

בעבודה שכתב ניב יגודה, בהנחייתם של הפרופסורים נדב דוידוביץ' וגבי בן נון ובמימון המוסד לביטוח לאומי, הוא ערך שיחות עומק ארוכות עם בכירים בדרגי מנכ"ל או סמנכ"ל של קופות החולים, בתי החולים ומשרד הבריאות. זהותם של הדוברים המצוטטים בעבודה נותרה חסויה (לגבי כל אחד מהם צוינה השתייכותו הארגונית בלבד), והדבר אפשר להם לדבר בחופשיות, לפתוח את לבם ולצייר תמונה ריאליסטית של מצב העניינים הנוכחי במערכת הבריאות הציבורית – בלי התחמקויות ובלי הנחות, ובאופן שמזכיר עד כאב את התחושות הרווחות בציבור לגבי מידת התפקוד של מערכת זו.

ד"ר עדי ניב יגודה: "המשבר באמון הציבור הוא הבעיה העמוקה והשורשית ביותר בעלייה בהוצאה הפרטית לבריאות, לכן, האתגר המשמעותי ביותר הוא לחזק את אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית. זהו המפתח לכל המהלכים שמנסים להוביל, לחיזוק המערכת".

מגד גוזני

הבכירים שראיין ניב יגודה דיברו על תחושות של אי־אמון מצד הציבור כלפי המערכת שבראשה הם עומדים, ושל חוסר הוגנות שחווה הציבור באינטראקציה שלו עם המערכת: "חלק מהביטוי לכך הוא (הנהירה של הציבור אל) הביטוחים המשלימים והביטוחים הפרטיים", אמר ליגודה מנהל בית חולים. ומנהל בית חולים אחר תהה: "אם אתה חולה, ואתה יודע שאף אחד לא אחראי עליך, ואתה יודע שכל אחד רוצה לגזור עליך קופון או לפחות מנסה לעשות זאת, למה שתסמוך על המערכת?". גם מנכ"ל אחת מקופות החולים הודה כי המערכת "לא משדרת הוגנות", ושלמטופלים ברור כי כדי לקבל טיפול רפואי טוב, לשפר את הזמינות של הרופאים והטיפולים, או להגיע לרופא מסוים שבו הם מעוניינים, מוטב שיכירו אישית מישהו מתוך המערכת. "הישראלי הממוצע אומר – אם אין לי קשרים, אני אחכה לניתוח קטרקט שנה", אמר ליגודה מנהל בית חולים. "זאת טרגדיה מוסרית, שאם יש לך קשרים אתה יכול להקדים תור". מנכ"ל קופת חולים מודה כי "הפערים הם בעיקר אצל קשישים, שגם כך ההכנסה שלהם נמוכה והרבה פעמים הם עם קשיים תרבותיים. הם מרגישים מנותקים. וככל שתוסיף שם מרכיבים של פריפריה, תרבות ומצב כלכלי, תמצא אוכלוסיות שיותר ויותר מתקשות למצות את הזכויות שלהם ולקבל את השירותים שמגיעים להם".

התחושות הקשות שעליהן הצביעו ראשי המערכת משתקפות גם בסקר שערך יגודה כחלק מהמחקר שלו. יותר ממחצית מהמשיבים לסקר (56%) סבורים כי "כדי לקבל טיפול רפואי טוב ומועיל במערכת הבריאות הציבורית צריך קשרים". יותר ממחצית המשיבים (54%) לא חושבים שמערכת הבריאות הציבורית היא שוויונית.

 

כסף קונה שליטה

נושא שעולה באופן בולט מהראיונות הוא תחושת אי־הוודאות של מטופלים בבתי חולים ציבוריים, בעיקר באשר לזהות הרופאים שיטפלו בהם. "כשאתה במצב של חוסר וודאות מוחלט לגבי מי עומד מולך, אין לך שם, אין לך למי לפנות, אין לך מספר טלפון, זה קשה מאוד", אומר בכיר במשרד הבריאות. לדבריו, "כל מי שעומד בפני מסכת הייסורים הזאת, יעדיף לשלם את הכסף". לשלם – עבור רפואה פרטית, כמובן. הכסף קונה שליטה טובה יותר בתהליך, ובעיקר בקביעת זהותו של הרופא המטפל. "כשהכסף מדבר, אנשים מרגישים יותר בשליטה", אומר בכיר אחר במשרד הבריאות. "אני שילמתי – אז אני מקבל. זה משמעותי עבורם. אנשים שעוברים ניתוח מרגישים שזה אירוע מכונן בחיים שלהם. הם רוצים להבטיח שהאדם הטוב ביותר יטפל בהם". מנכ"ל אחת מקופות החולים מוסיף: "חוסר הוודאות משפיע על הרצון לבחור. אתה לא יודע מי ינתח ואז כמובן שאתה מסיק שזה יהיה סטאז'ר. במצבים רבים אנשים רוצים להימצא בידיים הכי טובות, או מה שהם תופשים כידיים הכי טובות. ברפואה הציבורית מגבלת הבחירה מקשה עליך להגיע למה שאתה תופש כטוב ביותר".

שכיחות מקרי המלצה על רכישת ביטוח משלים/מסחרי

גם תורים ארוכים לניתוחים מוזכרים שוב ושוב כבעיה שגוררת אי־אמון ויאוש מהמערכת מצד אחד, ונהירה לביטוחים הפרטיים מצד אחר: "תורים זאת הבעיה העיקרית כיום בתוך המערכת", אומרת מנהלת במשרד הבריאות. "אם לאנשים היה תור זמין במערכת הציבורית, הם היו הולכים אליה".

המרואיינים מרבים לדבר על כך שכל התמריצים במערכת מובילים את המטופלים למערכת הפרטית. "אני קונה ביטוח משלים ומגן על עצמי", אומר בכיר במשרד הבריאות. "אמנם אין לי את הטלפון של המנתח בכיס, אבל אני בא עם הפוליסה וקונה את המנתח שאני רוצה. העובדה שאתה חלק מהקבוצה של הבלתי מקושרים, משמעותה שאתה לא יכול להרשות לעצמך להישאר אחרון. כל עוד אתה יכול לשלם את הפרמיה, אתה נשאר במרוץ". מנהל בית חולים מסביר איך זה עובד בפועל: "אם מישהו במרכז הארץ שזקוק לניתוח קטרקט הולך לרפואה הציבורית, שואל כמה זמן ממתינים ואומרים לו שנה – הוא לא מחכה יומיים. למה? כי לרובנו יש את ה־1,000־3,000 שקל שצריך (כדי לעבור את הניתוח במהירות במערכת הפרטית – ר.ל.ג), זה מספיק חשוב לו".

ממצאי הסקר לא משאירים מקום לספק: יותר ממחצית מהמשיבים מסכימים עם האמירה העגומה לפיה כדי לקבל טיפול רפואי טוב, גם במערכת הבריאות הציבורית, צריך כסף. שיעור דומה מהמשיבים חושב שמי שיש לו ביטוח פרטי או ביטוח משלים יקבל טיפול טוב יותר במערכת הציבורית. רבים גם מדווחים כי הם מתועלים לשם על ידי המערכת: 12% קיבלו המלצה לרכוש ביטוח בריאות מהרופא שלהם בקופת החולים, וקרוב למחצית (46%) קיבלו המלצה כזאת מנציג קופת חולים שאינו רופא.

 

הרופאים רוצים להרוויח

מערכת שלמה של תמריצים מובילה, אם כן, לתיעול של מטופלים מהמערכת הציבורית אל המערכת הפרטית היקרה והפחות שוויונית. ביניהם אפשר למנות ניתוחים שפחות משתלמים לבתי החולים הציבוריים, השחיקה התקציבית של קופות החולים, העובדה שהן מוכרות ביטוחים משלימים שמתנהלים כתקציב נפרד, התורים הארוכים במערכת הציבורית, והיעדר זכות הבחירה ברופא המטפל. ואולם יש עוד גורם, שהוזכר על ידי רבים מהמרואיינים: האינטרס של הרופאים.

רבים מהדוברים מתארים מציאות מוכרת למטופלים במערכת הציבורית: רופאים שמשכנעים אותם לרכוש מהם את השירותים שהם מספקים – באופן פרטי. הרופאים מספרים למטופלים על התורים הארוכים במערכת הציבורית, ומתריעים כי אם לא יפנו אליהם בערוץ העקיף, הפרטי, ייתכן שלא יוכלו לקבל טיפול מהרופא שבו בחרו, ואולי בכלל יטופלו על ידי רופא זוטר. "הרופא משדר לך שבמערכת הציבורית יש תורים ארוכים. וש'אם אתה רוצה שאני אנתח אותך, תצא החוצה ותבוא אלי פרטי'", אומר מנהל בקופת חולים. "זה גם תלוי אם נפלת על רופא שעובד עם הביטוח המשלים ואז הוא מסיט אותך לעבר המערכת הפרטית. יש להם מטרה, שהיא כסף". ומנהל בית חולים מוסיף כי "במסגרת תמורות שחלו בכל החברה גם הרופאים השתנו. אני רואה את זה יותר אצל הרופאים הצעירים. השאיפה של הרופאים היא להתפרנס בגדול. אני אפילו לא קורא לזה תאוות בצע – האם טבעי לצפות מרופא שיפעיל שיקול מוסרי ויוותר על השתכרות שהיא בין פי שניים לפי חמש, רק כדי לתת את כל הזמן שלו במערכת הציבורית? אני חושב שאין צדיקים כאלה".

האמירות האלה מקבלות חיזוק גם בסקר שנעשה בקרב הציבור: יותר מרבע (26.1%) מהמשיבים בסקר דיווחו שרופא בבית חולים או בקופה הציע להם לבוא אליו לביקור פרטי דרך הביטוח המשלים או הפרטי שלהם. חמישית מהמשיבים ציינו כי רופא בבית החולים המליץ להם לעשות שימוש בביטוח הבריאות שלהם, כלומר לפנות לרפואה הפרטית. עם זאת, הציבור מאמין וסומך על הרופאים במערכת הציבורית: 75% השיבו כי הם מאמינים וסומכים על הרופאים בקופות החולים, ו־69% על הרופאים בבתי החולים.

כל בכירי מערכת הבריאות, אם כן, מצביעים על מצב מדאיג של תורים, בעיות שירות קשות וחמור מכל – תחושה של סף התפרקות הסולידריות והשוויון במערכת הבריאות. יגודה מנסה לברר איתם אם הרחבת זכות הבחירה ברופא או רופאה בתוך בתי החולים הציבוריים – בלי תשלום פרטי – עשויה לשפר את המצב, ולתקן חלק מהעיוותים הללו.

עמדות הציבור ביחס לבחירה, שוויון ואמון, באחוזים

באופן מסורתי, היתה במערכת הבריאות הציבורית התנגדות לזכות הבחירה, מטעמים שונים. בין היתר נאמר כי אפשרות כזו תגרום לכך שרק רופאים מעטים ייבחרו, וכך ייווצרו תורים ארוכים לרופאים המבוקשים לעומת ביקוש נמוך לרופאים אחרים. נאמר גם כי בחירה מנוגדת לאתוס של מערכות ציבוריות, ושהמערכת יודעת להתאים בצורה האופטימלית את הרופא למקרה הרפואי, וכמובן, שהרחבת הבחירה תגדיל מאוד את ההוצאה הלאומית לבריאות, מבלי להוסיף ערך רפואי אמיתי.

כיום, נראה כי הפרדיגמה הזו נסדקת, ושהרבה יותר גורמים במערכת סבורים שמתן זכות בחירה למטופלים הוא צו השעה. בבתי החולים איכילוב ורמב"ם כבר מונהגת בחירת רופא, חינם, בהיקף מצומצם וניסויי. בקרוב יצטרף אליהם גם בית החולים הממשלתי הגדול בישראל, שיבא (ראו מסגרת).

השיחות עם ראשי המערכת חושפות כי כיום, יותר מבעבר, הם מפנימים כי בחירת רופא היא דרישה חזקה, ואפילו מוצדקת, שמגיעה מהציבור. "במדינה דמוקרטית יש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ויש לי בחירה כמעט בהכל", אומר מנהל בית חולים. "בחירת מנתח היא אלמנט מוסרי בסיסי". ובכיר במשרד הבריאות מוסיף: "בדברים הכי בסיסיים של החיים אנחנו מבקשים את ההחלטה. התהליך הזה צריך להמשיך גם בתוך בתי החולים".

המרואיינים גם מסבירים היטב מדוע הבחירה חשובה, אפילו מבחינה רפואית: "לוודאות, לזה שאתה יודע מי הולך לנתח אותך, יש תועלת קלינית", אמר ליגודה בכיר במשרד הבריאות. "ידוע שמתח משפיע על מצב רפואי, ואי־הוודאות גורמת למצב נפשי מעורער ובסוף גם משפיעה על המצב הפיזי". בכיר אחר במשרד הבריאות ציין כי יש גם תועלת כלכלית בבחירה: "התועלת של לתת בחירה היא גם בלהוריד את יוקר המחיה. כי אם הבחירה תינתן באופן ציבורי נוכל להוריד הרבה מאוד מההוצאות בביטוחים המשלימים והפרטיים".

 

כמו שלא תבחרו שוטר

בין המרואיינים נשמעו גם קולות מסויגים: "אתה לא תבחר מטפל בתוך מערכת ציבורית, כמו שאתה לא בוחר, כשפורצים לך הביתה, את השוטר שיחקור אותך, וכמו שכאשר אתה נוסע באוטובוס ציבורי אתה לא בוחר את הנהג", אמר ליגודה מנכ"ל אחת מקופות החולים. "אתה סומך על המערכת הציבורית שתעמיד בהתאם למקרה הרפואי שלך את הצוות הכי נכון ומתאים. לכן אני בעד קו אדום – לא לבחור מטפלים בתוך המערכת הציבורית". איש משרד האוצר דיבר על מגבלת התקציב: "צריך לשאוף לתת מקסימום בחירה שאפשר במסגרת התקציב", אמר.

כמה מהבכירים הביעו חשש מההשלכות של מתן אפשרות לבחירת רופא בבתי החולים הציבוריים: "הרחבת הבחירה פוגעת ביעילות", אמר מנכ"ל אחת מקופות החולים. "היא תצמצם את המשחק של הורדת עלויות במערכת, כי כיום יש כוח לקופות – אם אתה לא יורד למחיר שלי, אז אני סוגר את השירות אצלך. אם אתה יקר לי, אני לא מאפשר לחולים להגיע אליך". בכיר במשרד הבריאות הביע חשש מכך שבחירה יכולה דווקא להאריך תורים: "אני מכיר מקרה של אדם שרצה שרופא מסוים ינתח אותו בתל השומר. הוא חיכה לו חודש ובסוף הגיע למצב שכבר אי אפשר היה לנתח".

על עניין אחד מרכזי יש הסכמה בין המצדדים ובין המתנגדים לבחירה: אין כיום למטופלים דרך אמיתית לבחור בצורה מושכלת את הרופא המנתח, מאחר שאין דרך אמינה להשוות בין הביצועים והאיכויות של הרופאים השונים: "הבחירה נובעת מיחסי ציבור", אומר מנכ"ל של אחת מקופות החולים. "יש לי רופאים לא פחות טובים מאלה המפורסמים ששמם מוזכר בעיתון בתור הרופאים הטובים בישראל". מנהל אחד מבתי החולים מספר על הצד הפחות מוכר של הבחירה ברופאים, ועל התעשייה המשגשגת שגדלה בחסותה: "איך בוחרים? בהשפעת שיווק, יחסי ציבור, ובעצת יועצים רבנים ויועצים עסקנים רפואיים אחרים. זה מתחיל ב'השכנה סיפרה לי', ומגיע עד ליצירתם של כל מיני פסאודו־מוסדות. כמו הרב כזה או הרב אחר, שהם עסקני בריאות. יש מושג כזה, 'עסקן בריאות', ותפקידו בין היתר לייעץ לאנשים לאיזה רופא ללכת".

לכן, מסכימים המרואיינים, בחירה חייבת לבוא לצד הרחבת המידע והשקיפות לציבור. "החשש הוא שהפגיעה בשוויון תהיה בגלל פערי אינפורמציה. קבוצות חזקות שיש להן אינפורמציה יבחרו יותר, וחלשות פחות", אמר בכיר באוצר. "בחירה ללא הנגשה של מידע תחזק את החזק", אמר מנהל עמותה מתחום הבריאות.

ומה חושב הציבור? באופן לא מפתיע ושהולם את מה שמרגישים ראשי המערכת, הסקר בקרב הציבור מגלה כי יש ביקוש גדול מאוד לבחירה במערכת הציבורית: 82% השיבו כי הם מסכימים במידה רבה או רבה מאוד עם האמירה ש"יש לאפשר בחירת רופא מנתח בבתי החולים הציבוריים", 93% מהמשיבים אמרו כי חשוב או חשוב להם מאוד לבחור את בית החולים שבו יבוצע הניתוח שלהם במקרה הצורך, ו־91% ציינו כי במקרה של ניתוח, יהיה חשוב להם לבחור מי יהיה הרופא המנתח. לעומת זאת, רוב גדול מהציבור (68%) אינו מעוניין בערבוב בין המערכת הפרטית לציבורית ובמתן אפשרות של קיצור תורים בתשלום במערכת הבריאות הציבורית. 

להכחיד את אי–הוודאות

"המשבר באמון הציבור הוא הבעיה העמוקה והשורשית ביותר בעלייה בהוצאה הפרטית לבריאות", אומר ד"ר עדי ניב יגודה למגזין TheMarker. "לכן, האתגר המשמעותי ביותר הוא לחזק את אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית. זהו המפתח לכל המהלכים שמנסים להוביל, לחיזוק המערכת".

מה הפתיע אותך בממצאים?

"הופתעתי ממידת אי־האמון של הציבור במערכת הציבורית ומהקשר בין אי־האמון לבין תחושת הצורך לבחור רופא. המערכת מייצרת אי־ודאות מלאכותית, ולפעמים מטופלים נאלצים להיאבק על מה שמגיע להם. הופתעתי גם לגלות שלכל השחקנים המובילים יש הבנה לגבי מה גורם לחוסר האמון – כולל לרגולטור, שמעיד שהוא יודע שיש תמריצים שליליים – ואף שכולם יודעים, המערכת ממשיכה להתנהל מתוך אותם תמריצים מעוותים ולא מתוך ניסיון לתקן אותם".

עד כמה בחירת רופא, עניין שעד לא מזמן נתפש כפריבילגיה שלא קשורה למערכות ציבוריות, חשובה?

"בחירה היא משמעותית מאוד בעיני המטופלים והציבור, ולא ניתן להמשיך להתעלם מזה. המערכת חייבת לספק יותר ודאות ומידע מהימן ביחס לסיטואציה הרפואית, ביחס לזכויות בתוך מערכת הבריאות, וביחס לזהות הרופא המנתח, ועליה לספק את הוודאות הזו לא כפריבילגיה, אלא כחובה, ובשיטתיות. במקביל צריכה גם להיות הסברה לציבור – על העובדה שבמערכת הבריאות הציבורית יש בקרת עמיתים ויש שיבוץ של הרופא הבכיר למצב המורכב, וזאת בשונה מהנהוג במערכת הפרטית".

המספרים מראים שהישראלים מתחמשים בביטוחים פרטיים: לפי הסקר שעשית ל־80% יש ביטוח משלים ול־50% יש ביטוח פרטי. הם בעצם מביעים אי אמון במערכת הציבורית.

"כן, וזה מדאיג מאוד. העוצמה של מערכת הבריאות בישראל היא בהתחייבות של חוק הבריאות לנתק בין יכולת כלכלית לאיכות הטיפול רפואי. אבל לאורך השנים התעצם והלך הקשר בין יכולת כלכלית של אנשים לבין קבלת טיפול רפואי ראוי, הן בגלל תמריצים כלכליים מעוותים, הן בשל מחסור בתקציבים והן עקב הפיחות באמון הציבור במערכת הציבורית. כיום, בעלי יכולת כלכלית שמתבטאת בין היתר בקניית ביטוחים פרטיים ומסחריים, יקבלו טיפול רפואי זמין יותר, נגיש יותר ועם הרבה יותר ודאות ושליטה. לכן, אם נסתמך על הביטוח, אנחנו שוב מפוררים את העקרונות הבסיסיים של המערכת".

אפשר לשפר את האמון במערכת במציאות של גירעונות ומצוקה תקציבית?

"זה אפשרי. ככל שנצמצם את ממד אי־הוודאות, כך נפחית את הצורך של אנשים לקנות ודאות בכסף, ברפואה הפרטית. יש הרבה נקודות של אי־ודאות שמעצימות את חוסר האמון של הציבור, ושניתן להתמודד איתן בעלות נמוכה יחסית, בוודאי ביחס לתועלת. כך למשל, ניתן להחליט שחובה על הרופא המנתח לפגוש את המנותח במרפאה טרום־ניתוחית כמה שבועות לפני הניתוח, כדי לייצר את הקשר ואת האמון בין המנתח למנותח. כיום, המטופל אפילו לא יודע מתי ינותח ומי ינתח אותו, בעוד שברוב המקרים בית החולים יודע מראש מי הרופא שינתח אותו. במרבית המקרים, באמצעות תכנון, ארגון וניהול נכון, בית החולים יכול לדעת מראש מי ינתח".

מה עוד אפשר לעשות כבר מחר בבוקר?

"הודעת סמס או תזכורות דיגיטליות למנותח כדי לייצר את התחושה שיודעים שהוא מגיע, בוודאי כשזה ניתוח שמגיע אחרי חודשים של המתנה. שיחה עם המנותח ובני משפחתו לאחר הניתוח כחלק בלתי נפרד מהתהליך, ולא כמשהו שתלוי במנהגים של המחלקה או הרופא הספציפי. שיטת העבודה צריכה להיות שהמנתח פוגש אותך לפני ואחרי הניתוח, ולא כשיחת מסדרון או רצון טוב של רופא מסוים. ממד הוודאות והאמון הוא חלק בלתי נפרד מטיפול רפואי נאות לו זכאי כל מבוטח שפונה למערכת הבריאות הציבורית. יותר מידע, יותר שקיפות. למעשה אנחנו לא מחייבים את המערכת לעשות שום דבר שהיא לא עושה כיום, אלא רק לתת יותר שקיפות ומידע. כי כבר כיום הרופא הבכיר נמצא עם המתמחה, כבר כיום יודעים מספיק זמן לפני הניתוח מי צפוי לנתח – ואת כל זה אפשר לתת כמידע למטופל ולחזק את האמון שלו במערכת הציבורית".

כשמדברים על צורך בבחירת רופא ובשיקום האמון, אנחנו לא מתעלמים קצת מהפיל שבחדר – התורים הארוכים? מה יעזור לי לבחור את הרופא אם קבעו לי ניתוח לעוד שמונה חודשים?

"אין ספק שהתורים הם אחד המנועים הכי משמעותיים שבגללם אנשים פונים לרפואה פרטית, ובצדק. לכן אין רק מהלך אחד שיש לעשות כדי להחזיר את הניתוחים למערכת הציבורית, אלא מגוון מהלכים שצריכים לעבוד בהתאמה כמו גלגלי שיניים במטרה להגיע למצב שבו תהיה בחירה של המטופל במערכת הציבורית. קיצור תורים כשלעצמו לא מספיק כדי להחזיר את האנשים למערכת הציבורית".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות