תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם קיים קרטל בשוק הפנסיה

לכתבה
קופת חיסכון

דמי הניהול שיורדים בשנים האחרונות מספקים תחושה של תחרות גוברת בענף הפנסיה. אך כאשר בשוק שולטות חמש קבוצות ביטוח, מתבקש לשאול אם זוהי אכן תחרות, או שלפנינו שוק ריכוזי בתחפושת

2תגובות

בשנת 2013 נכנס לתוקף החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות ("חוק הריכוזיות"), שסימן במידה רבה את סוף עידן הטייקונים בישראל. החוק שנישא על אדי המחאה החברתית טיפל בריכוזיות הכלל משקית – כלומר, בכמה מהמשק שולטת כל קבוצת ריכוז, באיזה סוג נכסים (ריאליים ופיננסיים) היא מחזיקה, ומהו מבנה השליטה שיתמוך בתחרות ויעודד צמיחה. ואולם, בשל המיקוד במבנה המשקי, החוק נמנע מלעסוק בריכוזיות הקיימת בכמה ענפים מרכזיים, ובהם שוקי הבנקאות והפנסיה. על מנת לטפל בריכוזיות בבנקאות הקים שר האוצר משה כחלון ב־2015 את "ועדת שטרום", שבימים אלה מיושמות המלצותיה; שוק הפנסיה, לעומת זאת, מעולם לא עמד במוקד בחינה מבנית מעמיקה.

בדומה לענף הבנקאות, גם השוק הפנסיוני הוא עתיר הון: בסוף 2017 נוהלו בקרנות הפנסיה החדשות, בביטוחי המנהלים ובקופות הגמל כ־1.1 טריליון שקל. קרנות הפנסיה הוותיקות מנהלות 450 מיליון שקל נוספים. סך הנכסים בענף גבוה מהתוצר של ישראל (350 מיליארד דולר ב־2017). הוא ממשיך לגדול בקצב מסחרר של כ־120 מיליארד שקל בשנה – קצב צמיחה שמיוחס בעיקר להחלת חוק חובת הפרשה לפנסיה ב־2008. ההערכות הן שבתוך עשור סך הנכסים בו כבר יחצה רף של 2.5 טריליון שקל.

לענף הפנסיה חשיבות לאומית כפולה: בראש ובראשונה, זוהי קופת החוסכים לגמלאות; לצד זאת, ההון הרב שנצבר בו מהווה מקור מימון עיקרי לחברות. משום כך, מנהלי החיסכון הפנסיוני, ובראשן קבוצות הביטוח, הם מהגופים החזקים במשק – אולי יותר מהבנקים, שעוצמתם קוצצה לאחר ועדת שטרום. זהו גם שוק ריכוזי באופן קיצוני (ראו תרשימים), שכל אחד מתתי הענפים שבו נשלט בידי חברות מעטות. חמש קבוצות הביטוח הגדולות – מנורה, מגדל, הראל, כלל והפניקס שולטות יחד ב־95% מקרנות הפנסיה החדשות, וב־94% מענף ביטוחי המנהלים. ענף הגמל, שכולל קופות חיסכון מסורתיות, את קרנות ההשתלמות, ואפיקי השקעה חדשים יחסית כמו קופות גמל להשקעה וקופות "חיסכון לכל ילד", מאופיין בתחרותיות יחסית. בשוק זה מחזיקות קבוצות הביטוח הראל, כלל, הפניקס, מנורה ומגדל ב־29% מנתח השוק; ב־45% מחזיקים ארבעה בתי ההשקעות: אלטשולר שחם, מיטב דש, ילין לפידות ופסגות (כל הנתונים לעיל נכונים לסוף 2017).

 

הזרוע הארוכה

כשמשקללים את היקפי החיסכון לטווח ארוך, התמונה המצטיירת מדאיגה: חמש קבוצות הביטוח שולטות נכון לסוף 2018 בכמעט טריליון שקל, ומכאן שחמשת ראשי ומנהלי חברות הביטוח – שלמה אליהו (מגדל), אייל לפידות (הפניקס), יאיר המבורגר (הראל), ארי קלמן (מנורה) ומשה טרי (נאמן כלל ביטוח), שולטים יחד בכמעט 85% מסך נכסי הפנסיה.

ללא קרדיט

פרופ' דן וייס, אוניברסיטת תל אביב: "בשנים האחרונות דמי הניהול נחתכו בחצי ־ זו ירידה דרמטית. זה לא מאפיין מונופוליסטי. יש מצטרפים חדשים לשוק, והחלק של מנהלי החיסכון הגדולים לאו דווקא גדל. לא רואים כאן מישהו שמנצל את כוחו ומעיף אחרים. נכון שיש עומס, אבל זה מתפוגג לאט"

"שוק הפנסיה הוא אחד מהענפים הכי ריכוזיים בישראל, הכי קרוב לריכוזיות שיש בענף הבנקאות", אומר רונן טוב, המשנה למנכ"ל מיטב דש ויו"ר מיטב דש גמל ופנסיה. "כמו שבבנקאות יש שלושה גופים דומיננטיים – פועלים, לאומי ודיסקונט – גם בשוק הפנסיה יש שלושה שחקנים מרכזיים, ובסוף היום, התוצאה היא שכ־700 אלף עמיתים משלמים את דמי הניהול המקסימליים: 6% מההפקדות ו־0.5% מהצבירה. כנראה שמישהו כאן מנצל את כוחו ואת מעמדו כמונופול – ומי שמשלם את המחיר הם בעיקר העובדים החלשים".

"התחלואים של מערכת הבנקאות ושוק החיסכון הפנסיוני דומים", מוסיף דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, ומי שעמד בראש הוועדה להגברת התחרותיות במערכת הבנקאית. "בשוק קרנות הפנסיה ניכרים כמה סימפטומים של אי־תחרות: אנשים כמעט לא עוברים מקרן פנסיה אחת לאחרת, ולמיליונים שהצרכן חוסך בקרנות הפנסיה הוא מקדיש פחות מהזמן שהוא משקיע בבחירת ספק טלוויזיה או חברת סלולר. אלא שאי בחירה של מנהל הפנסיה גרועה מאי מעבר בין בנקים, כי ההשפעה שלה היא לטווח הארוך. הדינמיקה התחרותית מצד הצרכן היא אטית מאוד – והחברות מנצלות זאת", מדגיש שטרום.

קרנות הפנסיה החדשות: 5 חברות ביטוח שולטות ב– 95% מהשוק

"חוסר התחרותיות מתבטאת גם בכך שקרנות הפנסיה אינן מציעות מוצרים שהציבור היה רוצה", מוסיף פרופ' איתן ששינסקי מהאוניברסיטה העברית, שמתמחה בשוק הפנסיה. "למשל, לפני כשנתיים ביטלו את מקדם ההמרה הקבוע (רכיב שאמור להגן על החוסך מפני קיטון בקצבת הפנסיה בשל עלייה בתוחלת החיים, ע"א). יש משפחות שמוכנות לשלם על מוצר עם מקדם המרה קבוע כדי שיהיה להן ביטחון בפרישה – אבל לא היה שום ניסיון של אף אחד להציע מוצר שנותן מענה לצורך הזה".

"אף פעם לא היתה תחרות על הפנסיונרים", אומר טוב. "זו קבוצה חלשה, וכשאתה מתקרב לגיל הפנסיה, אתה בודד מול המערכת. כל קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול דומים של 0.5%, ואין לאן לעבור. ביטוי נוסף של הריכוזיות הוא בערוצי ההפצה – זה שוק מעוות לחלוטין. חברות הביטוח מחזיקות בסוכנויות הגדולות, כמו שמגדל מחזיקה במבטח סימון וכלל בתמורה. אלה גופים שהם כאילו סוכני ביטוח; בפועל הם הזרוע הארוכה של החברות. אין זה מפתיע שמבטח־סימון מוכרת בעיקר מוצרים של מגדל. בשוק שערוצי ההפצה הם בבעלות הגדולים, וכשיש קשר של עשרות שנים עם המעסיקים – לא בהכרח המערכת פועלת לטובת החוסכים".

 

דמי הניהול נחתכו בחצי

כמו במקרה של הקבוצות העסקיות הגדולות, גם לריכוזיות בענף הפנסיה יש סכנה בהיבט המשקי, כיוון שהיא מסכנת את חסכונות הציבור במקרה של כשל באחד מהגופים. בבנק ישראל מודעים לסיכון, ובדו"ח היציבות הפיננסית משנת 2015, הזהירו כי הריכוזיות הגבוהה "עלולה להוות סיכון ליציבות הפיננסית, למשל, במקרה של חשש שיביא למשיכה מסיבית של כספים מאחד הגופים המנהלים ועלול לגרום לזעזוע חזק בשווקים, ולהדבקה של מוסדות אחרים". עוד נכתב בדו"ח כי הניידות הנמוכה, שהיא פועל יוצא של הריכוזיות, עלולה להקטין את התחרות בענף, לייקר את דמי הניהול ולפגוע בתשואות.

רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון מעולם לא הכחישה את קיומה של ריכוזיות בשוק הפנסיה. בסקירותיה השנתיות מציגה הרשות שלושה מדדים כמותיים לתחרותיות וריכוזיות, המבוססים על נתחי השוק: CR3, הבודק את נתח השוק של שלושת הגופים הגדולים; CR5, הבודק את נתח השוק של חמשת הגופים הגדולים, ומדד הרפינדל־הירשמן (HHI) שסוכם את נתחי השוק בריבוע של הגופים בשוק. בסקירה האחרונה, משנת 2017, חזרו כלכלני הרשות על קביעתם בדבר הריכוזיות הגבוהה בענף, "המצביעה בדרך כלל על תחרות מועטה", וציינו כי הריכוזיות בביטוחי החיים ובקרנות הפנסיה בישראל גבוהה ביחס לריכוזיות בגמל. עם זאת, נתוני הרשות מורים על ירידה בגובה דמי הניהול מאז רפורמת בכר, שהוציאה את ניהול החסכונות מהבנקים. על פי נתוני הרשות, במהלך העשור האחרון ירדו דמי הניהול בקרנות הפנסיה מ־0.4% מהצבירה בשנת 2007 ל־0.25% בשנת 2017; ואילו דמי הניהול מההפקדות ירדו מ־4.25% ב־2007 ל־2.5% ב־2017.

דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים: "זהו אותו מוצר בדיוק שאנשים שונים משלמים עליו מחיר שונה. זה מטריד מאוד כי ייתכן שהלקוחות הפרטניים משלמים הרבה יותר כדי לסבסד את הקולקטיבים"

אוליבייה פיטוסי

פרופ' דן וייס, ראש מכון קסירר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בתחום הביטוח, טוען שהירידה בדמי הניהול מעידה דווקא על תחרות גוברת: "דמי הניהול נחתכו בחצי – זו ירידה דרמטית. זה לא מאפיין מונופוליסטי", הוא אומר. "בשנים האחרונות יש מצטרפים חדשים לשוק, והחלק של מנהלי החיסכון הגדולים לאו דווקא גדל. לא רואים כאן מישהו שמנצל את כוחו ומעיף אחרים. זה נכון שיש עומס, אבל זה מתפוגג לאט". וייס סבור שאין ריכוזיות בענף, ושהמעורבות של האיגודים הגדולים מטיבה גם עם עובדים חלשים: "גם עובדי ניקיון נהנים מכך. זה עדיין לא הגיע לכולם, וזו בהחלט בעיה, אבל זה בהחלט מחלחל ליותר ויותר אנשים", הוא אומר.

לעומתו, שטרום מייחס את הירידה בדמי הניהול לרווחיות שממנה נהנו עד כה חברות הביטוח. "דמי הניהול היו יורדים בצורה חדה הרבה יותר אם היתה תחרות אמיתית", הוא אומר. "חשוב גם לזכור שדמי הניהול יורדים בשעה שהצבירות לפנסיה גדלות בחדות, בגלל חוק הפרשה חובה לפנסיה. כשמוכרים בכמויות – אפשר להוריד מחירים, כי הוצאות לא גדלות".

סיבה נוספת לכך שקשה להיתלות בירידה של דמי הניהול הממוצעים בקרנות כאות להגברת התחרות היא השונות הגבוהה בדמי הניהול בין קבוצות החוסכים המאוגדות, כאלה ששייכות לחברות הגדולות או לוועדים החזקים, לבין העובדים הפשוטים והלא מאוגדים, שלרוב משלמים את דמי הניהול המקסימליים. כך, שוק הפנסיה הוא למעשה שוק דו־קוטבי שכולל מצד אחד חוסכים חזקים שנהנים מדמי ניהול נמוכים ופנסיה מקסימלית, ומצד אחר חוסכים חלשים שמשלמים את המחיר. "הפערים העצומים בדמי הניהול הם הממצא המרכזי שמטריד אותי ברמת התחרות", אומר שטרום. "בקרן הפנסיה מקפת אישית, למשל, דמי הניהול לחמשת המעסיקים הגדולים הוא 1.04% מההפקדות, בעוד שדמי הניהול הממוצעים עבור כלל העמיתים הם 2.6%. גם בכלל פנסיה שיעור דמי הניהול לחמשת המעסיקים הגדולים הוא 1.02%, ואילו שיעור דמי הניהול הממוצע הוא 2.57% – יותר מכפליים. זה סימפטום קלאסי של אי תחרות, ואפליה גדולה יותר מאשר, למשל, טיסה במחלקה ראשונה לעומת טיסה במחלקת תיירים. שם לפחות המוצר הוא שונה. כאן, זהו אותו מוצר בדיוק – אותה קרן עם אותו מנכ"ל ואותה ועדת השקעות – שאנשים שונים משלמים עליו מחיר שונה. זה מטריד מאוד, כי ייתכן שיש פה סבסוד צולב; כלומר, הלקוחות הפרטניים משלמים הרבה יותר כדי לסבסד את הקולקטיבים. צריך לצמצם את הפערים".

איתן
אייל טואג

פרופ' איתן ששינסקי, האוניברסיטה העברית: "אין מספיק מגוון - לא בהשקעות ולא במנהלי החיסכון הפיננסי. שליש מהפורטפוליו מוכתב מראש באמצעות השקעה באג"ח ממשלתיות מיועדות. הנימוקים שכאילו כולם משקיעים אותו דבר בגלל 'תופעת העדר' הן מלים מכובסות לחוסר תחרותיות"

כולם אותו דבר

לריכוזיות בענף הפנסיה יש מאפיין נוסף: דמיון מטריד בהרכב תיקי החיסכון. מחקר שפרסם בנק ישראל בשנת 2013, תחת הכותרת "הדמיון בין השקעות הגופים המוסדיים והשלכותיו", הראה בבירור כי מתקיים דמיון רב הן בסוג הנכסים הנכללים בתיקי החיסכון הפנסיוני של חברות שונות, והן במשקלו של כל נכס בתוכם. "הדמיון בהרכב התיק אף גבוה יותר כשמוסיפים גם את החשיפה הניכרת לאג"ח של ממשלת ישראל", ציינו בבנק ישראל. במחקר, שכלל נתונים משנת 2011 – כלומר, במהלך התפרקות הקבוצות העסקיות בבורסה – נמצא שרוב הגופים מחזיקים באותן ניירות ערך של חמש קבוצות עסקיות – 40.3% מסך החשיפה לנכסים בעלי סיכון גבוה (אג"ח קונצרניות ומניות). "כאשר מקבצים את ניירות הערך המוחזקים על ידי הגופים המנהלים לפי חברה, ולאחר מכן לפי קבוצה עסקית, תיקי ההשקעות של הגופים השונים נעשים דומים זה לזה בצורה דרמטית", הדגישו אנשי הבנק שביצעו את המחקר.

את הדמיון הרב בניהול החיסכון תלו החוקרים בהיצע המצומצם של מוצרים פיננסיים בשוק המקומי, שבו מרוכזים מרבית השקעותיהם של הגופים המנהלים; לצד המבנה הריכוזי של שוק ההון, שכלל בשנות המחקר מספר מצומצם של קבוצות עסקיות המנפיקות בבורסה. בבנק ישראל סברו כי ועדת הריכוזיות, לצד הגדלת חשיפה מבוקרת של הגופים המוסדיים לחו"ל, תתרום להקטנת הדמיון בתיקי ההשקעות ולצמצום הסיכון על ידי יצירת גיוון בין התיקים המנוהלים. מאז שפורסמה עבודת המחקר, התפרקו חלק מהקבוצות העסקיות וקרנות הפנסיה הגדילו את חשיפתם לחו"ל משמעותית – מה שמסייע כנראה לגיוון בתיקי ההשקעות. עם זאת, הבורסה המקומית נהפכה בשנים האחרונות למוטה יותר ויותר לתחום האנרגיה והגז, ובהתאמה, חשיפתם של הגופים המוסדיים לענף גדלה משמעותית.

ביטוחי מנהלים: 5 חברות ביטוח שולטות ב– 94% מהשוק

דמיון בהרכב תיקים עשוי להעיד על כך שלאף אחד מהשחקנים בענף הפנסיה אין תמריץ אמיתי ליצירתיות בבחירת ההשקעות, במטרה למקסם את התשואות לעמיתים ולבלוט מעל המתחרים. הדמיון בתיקים פירושו גם תשואות בטווחים קרובים יחסית והיעדר הצטיינות. בבנק ישראל הסבירו כי מאחורי הדמיון בניהול ההשקעות "עומד הרצון לא לבלוט לרעה בתשואות חסר יחסית לגופים אחרים – דבר שעלול להוביל לנטישה של עמיתים לטובת גוף מנהל אחר". כמו כן נכתב כי לא ניתן לשלול גם את אפשרות קיומה של 'תופעת העדר' בבחירת אסטרטגיית השקעה על ידי הגופים המוסדיים, בדומה לממצאים ממדינות אחרות.

וייס, החבר בוועדת ההשקעות של כלל ביטוח, טוען כי הדמיון בהרכב התיקים הוא פועל יוצא של מבנה השוק. "אם מישהו ייקח פוזיציה טיפה שונה – זה הופך למשחק של צל"ש או טר"ש", הוא אומר "זה סיכון גדול מדי לגוף מוסדי, ולכן הוא מעדיף שיהיה לו תיק כמו כולם – שהוא יערוך בו שינויים קטנים. למשל, אם הוא חושב שהחשיפה למניות לא נכונה, אז יהיה לו 1%־2% יותר מהמתחרים. הוא לא ייקח פוזיציה של 10%, כי הוא לא צריך. כדי להיות ראשון בטבלה, צריך להיות קצת יותר טוב מאחרים וזהו. זו בעיה מבנית. בנק ישראל טען שיש בזה סיכון מקרו – והוא כנראה צודק. אנשי המימון קוראים לזה 'סיכון שיטתי'".

ששינסקי רואה את הדברים אחרת. "הנימוקים שכאילו כולם משקיעים אותו דבר בגלל 'תופעת העדר' הן מלים מכובסות לחוסר תחרותיות", הוא אומר. "כיום אין מספיק מגוון – לא בהשקעות ולא במנהלי החיסכון הפיננסי. שליש מהפורטפוליו מוכתב מראש באמצעות השקעה באג"ח ממשלתיות מיועדות". לדבריו, הדמיון בהרכב התיקים אינה בעיה ייחודית לישראל: "ראינו אותה גם במקומות אחרים בעולם. בצ'ילה למשל, בדקו וראו שכל הקרנות משקיעות באופן דומה".

טוב מייחס את הדמיון באפיקי ההשקעה של קרנות הפנסיה למבנה השוק, ולא רואה בו תוצאה של יד מכוונת. "השוק הישראלי קטן על הכסף הגדול שבפנסיה", הוא אומר. "הגיוני שגוף שמנהל 100 מיליארד שקל ישקיע בטבע או בבנק הפועלים – אין היצע גדול". לדעתו, השוני בתשואות של הקרנות דווקא מעיד על הבדלים בהרכב התיקים.

להערכת שטרום, הריכוזיות בנכסי תיקי הפנסיה הצטמצמה בשנים האחרונות בשל ההשקעות בחו"ל. "בנוסף, מנהלי הפנסיה טייבו את הרכב ההלוואות", הוא אומר. "אנחנו רואים שנותנים הלוואות גם לחברות בינוניות, ולא רק לקבוצות עסקיות. לטובת מנהלי קרנות הפנסיה, אפשר לציין שהם עושים תשואות טובות, מעל השוק ולאורך זמן. קשה להגיד שהצרכן מקבל תמורה גרועה".

קופות גמל: חברות הביטוח מחזיקות ב– 29% מהשוק

 

טלטלה בשוק

הריכוזיות בענף הפנסיוני הטרידה מאוד את המפקחת לשעבר על שוק ההון, דורית סלינגר. בשנת 2015 ניסתה סלינגר, ביחד עם שר האוצר משה כחלון, להכניס לחוק ההסדרים סעיף המרחיב את סמכויות הרגולטור, כך שיוכל להפלות בין מנהלי חיסכון פנסיוני בהתאם לשיקולי תחרות. המשמעות היתה שסלינגר תורשה לתת עדיפות למנהלים הקטנים על פני הגדולים, ולכפות שינויים בשוק בשיקולים של הגברת התחרות. ואולם, החוק הושמט מספר התקציב ולא חוקק.

מאוחר יותר פעלה סלינגר להעברת רפורמת "קרנות ברירת המחדל" או כפי שהן מכונות כיום, "הקרנות הנבחרות". אלה קרנות שהחוסך מופנה אליהן אוטומטית אם לא בחר באופן ספציפי בקרן פנסיה מסוימת, והן נבחרות באמצעות מכרזים בין מנהלי הפנסיה, באופן שמאפשר להוזיל משמעותית את דמי הניהול, במיוחד לעובדים החלשים. במכרזים שביצע האוצר עד כה זכו ארבעה בתי השקעות – מיטב דש, אלטשולר, פסגות והלמן אלדובי.

הקרנות המובחרות של האוצר "שברו את השוק" במונחי דמי הניהול. באלטשולר שחם ובהלמן אלדובי התחייבו לדמי הניהול מרביים של 1.49% מההפקדות ו־0.1% מהצבירה; במיטב דש – 2.49% מההפקדות ו־0.05% מהצבירה; ובפסגות – 1.68% מההפקדות ו־0.0905% מהצבירה. הקרנות החדשות הן בשורה גם לפנסיונרים, שלא נהנו עד כה מהירידה בדמי הניהול, מאחר שהליך הבחירה כלל התחייבות של הזוכות לדמי ניהול של עד 0.3% מהפורשים לגמלאות.

שיעור דמי הניהול הממוצע מתוך נכסי העמיתים בגופים המוסדיים באחוזים

"הקמת קרנות ברירת המחדל מסמנת שלא ניתן לסמוך על היד הנעלמה, השוק החופשי והתחרותיות הקיימת", אומר ששינסקי. "דמי הניהול הנמוכים הם הוכחה לחוסר התחרותיות ולריכוזיות. קרנות ברירת המחדל נועדו לשבור את המונוליטיות בעמלות. אם אנשים יעברו אליהן, אז למנהלי הקרנות האחרים יהיה תמריץ להפחית את דמי הניהול. ההקמה של הקרנות נועדה למטרות נכונות, אבל עד כה, הן טרם השפיעו משמעותית על השוק". גם וייס מברך על המהלך, שיוביל לדבריו לשיפור התחרות בענף: "הרגולטור יכול היה לבוא ולשים תקרה לדמי הניהול, אבל הוא בחר בשיטה שפותחת את הדלת לשחקנים חדשים", הוא אומר. "יש כיום קבוצה של עובדים חלשים שנהנים מדמי ניהול נמוכים יותר. זה עדיין לא הגיע לכולם, כי זה תהליך שלוקח זמן".

רפורמה קרנות ברירת המחדל נכנסה לתוקף לפני כשנתיים, ונראה שהיא תורמת להמשך הירידה בדמי הניהול בענף. ואולם, חלק ממנהלי הקרנות החדשות מתריעים שהמעסיקים לא ממהרים לפרק את מערכות היחסים הקיימות עם חברות הביטוח כדי להצטרף לקרנות. הם תולים תקוות בכך שהחלטת סלינגר על ביטול כל ההסכמים הקיימים עם קרנות הפנסיה במארס 2019, תביא לשינוי. "בשנתיים האחרונות הגענו למאות מעסיקים וניסינו להבין למה הם לא פותחים את הדלת לקרנות החדשות. אתה רואה שיש קשר שתיקה", אומר טוב. "יש הרבה מעסיקים שנוח להם שלא להצטרף לקרנות החדשות. הם מתחזקים מערכות יחסים ארוכות שנים עם חברות הביטוח. הם עושים שם ביטוחים ומקבלים שירותים נוספים, כך שנוח להם להמשיך לעבוד עם אותה קרן פנסיה, ללא קשר לגובה דמי הניהול שהעובדים משלמים. הביטול הפורמלי של ההסכמים הקיימים עשוי להיות גיים ציינג'ר – כי אז אולי יעשו מכרז".

 

בדרך לוועדת ריכוזיות חדשה?

כל המאפיינים הבעייתיים הללו מעלים חשש כי בענף הפנסיה פועלות קבוצות ריכוז, שהן חמש קבוצות הביטוח הגדולות. הגדרתן כך באופן רשמי היא שאלה משפטית. עד כה, רשות ההגבלים העסקיים נמנעה מלקבוע כי חברות הביטוח פועלות בשוק הפנסיה כקבוצות ריכוז. מהרשות נמסר בתגובה: "ככלל, בשווקים בהם יש רגולציה ענפית משמעותית, הרשות תעדיף לעבוד בשיתוף פעולה עם הרגולטור הענפי לפתרון הכשלים התחרותיים בענף. נכון לעת הזו, לא נמצא כי קיים צורך להכריז על קבוצת ריכוז ולהטיל במסגרת זו הוראות עצמאיות על החברות הפועלות בתחום זה".

האם המציאות הבעייתית בענף הפנסיה מחייבת הקמת ועדה חדשה לבחינת הענף – דוגמת ועדת הריכוזיות או ועדת שטרום? המומחים סבורים כי יש להקים ועדה שתבחן לצד בעיית הריכוזיות גם כשלים נוספים. "הבעיה המרכזית שיש לטפל בה היא דמי הניהול שמשלמים הלקוחות הפרטניים (הלא מאוגדים)", אומר שטרום. "הפערים אינם הגיוניים. הדרך לטפל בבעיה היא לאו דווקא בפיקוח מחירים, אלא בפיתוח מדד שמשלב בין התשואה הרב שנתית לדמי הניהול. כל קרן פנסיה תקבל ציון, ואז תתאפשר תחרות. ההנגשה הנוכחית באמצעות האתר גמל נט, שמבוסס על קבצי אקסל קשים להבנה, לא באמת מאפשרת תחרות".

ששינסקי: "צריך להקים ועדה שתדון בכל המבנה של המערכת הפנסיונית. הוועדה צריכה לבדוק איך אפשר להציע חדשנות פיננסית ללקוחות. חשוב גם שייבחן הגידול בסיכון המערכתי: אנחנו רואים סימנים לכך שחברות ביטוח הופכות להיות תחליף לבנקים, בשל הגידול בהיקף הנכסים. ההתרחבות לתחום ההלוואות טובה לתחרות מול הבנקים, אבל חייב להיות פיקוח לא פחות טוב מזה שיש על הבנקים".

וייס: "אני חושב שיש קשיים בשוק הפנסיה, ולא כשלים. בכל החברות הגדולות יש היקפי השקעות שגדולים על מדינת ישראל. כל חברות הביטוח נאלצות להזרים חלק מההשקעות לחו"ל. זה לא תמיד נעשה מתוך בחירה, אלא מתוך אילוץ. זה מייצר פערים כי הפנסיונרים מקבלים פנסיות בשקלים, אך ההשקעה בחו"ל היא בדולרים או במטבעות אחרים. זו בעיניי בעיה משמעותית. בנוסף, יש תופעה של תחרות על התשואות בטווח הקצר. מנהלי ההשקעות מעוניינים להגיע למקום הראשון בטבלה מדי חודש. הרדיפה אחר התשואות בטווח הקצר היא בעיה קשה. השקעות פנסיוניות הן לטווח הארוך. בעיה אחרת היא שהמדינה לא מציעה פרויקטים של תשתיות לגופים המוסדיים. בכסף שיש בפנסיה ניתן היה לבנות פרויקטים מדהימים. כיום זה נעשה בשוליים".

טוב תולה תקוות גדולות בקרנות ברירת המחדל ובהשפעתן על הענף: "ההיצע הקיים של ארבע קרנות מגיע משלושה בתי השקעות גדולים והלמן אלדובי. זה טוב לתחרות ופותח יותר אפשרויות. אני חושב שאם במארס 2019, כשייפתחו טכנית כל ההסכמים הפנסיונים במשק, לא נראה מכרזים ותנועה אמיתית לקרנות הנבחרות, מישהו כאן יצטרך להתעורר. אם השוק החופשי לא יישר קו עם הרגולציה, נצטרך להקים ועדה לפנסיה".

ברשות שוק ההון סירבו להתראיין לכתבה. מהפיקוח נמסר: "רשות שוק ההון פועלת להפחתת הריכוזיות והגברת התחרותיות בשוק החיסכון הפנסיוני, וזאת במגוון כלים ודרכים. רק לאחרונה פרסמה הרשות את הזוכות בהליך לבחירת הקרנות הנבחרות שמציעות דמי ניהול נמוכים במיוחד. כמו כן, ההליך קבע כי קרנות הפנסיה הקטנות יקבלו עדיפות בהליך". 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות