תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האחרונים לא תמיד בסוף

לכתבה
Getty Images IL / עיבוד: ע

במשך שנים, המשווקים של מוצרים טכנולוגיים השקיעו רבות בפנייה לקהל המעודכן שממהר לאמץ חידושים, ודי הזניחו את אלה שנרתעים מחדשנות. כעת מתברר שזו היתה טעות

תגובות

אם היו שואלים את שני האם יש סיכוי שאי פעם תנטוש את הטלוויזיה הרב־ערוצית לטובת מזרים המדיה של אפל, Apple TV, היא היתה אומרת שזה לא יקרה לעולם. שני, בקרוב בת 50, מכנה עצמה "עבד לשגרה". הערב שלה כולל כורסה, כוס תה ושלט שבאמצעותו היא מזפזפת בין ערוצי הטלוויזיה ובודקת במה מעניין לצפות היום. גם שירות ה־VOD לא שינה את הרגלי הצפייה שלה, שעוצבו בעידן שנשלט על ידי ערוצי הטלוויזיה הוותיקים. אמנם מדי פעם היתה נתפסת לבינג' של סדרה, אבל בדרך כלל היא צפתה באחת ממהדורות החדשות ואחר כך בריאליטי שמשודר באחד הערוצים.

עבור ילדיה המתבגרים של שני, הרגלי צפייה כאלה כמוהם כהאזנה לטרנזיסטור – עניין שעבר זמנו. הם דרשו לעדכן את מרכז המדיה הביתי, ויפה שעה אחת קודם. "אמא, זה לא ישפיע עליך", הם אמרו, וכדי להוסיף תמריץ, גם הבטיחו שכך יוכלו להוזיל את מחיר המנוי לטלוויזיה הרב ערוצית. שני נעתרה – ומרגע שהמכשיר השחור הקטן נכנס הביתה, היא הבינה שמה שהיה לא יהיה. הרגלי הצפייה של כל בני המשפחה, והיא בראשם, השתנו מקצה לקצה, השלט של הממיר הישן העלה אבק, ובמקומו עברה המשפחה לשוטט בין האייקונים של האפליקציות השונות. גם ההרגל לצפות "במה שמשודר עכשיו" בערוצי הברודקאסט (עשר, רשת, קשת או כאן), פינה מקומו ל"מה בא לי לראות עכשיו" וחיפוש גירויים בין שלל תוכניות וסרטים מומלצים.

כעבור שבועות אחדים, נאלצה שני להודות שכבר לא נעשה שימוש במנוי לשירות הטלוויזיה הרב ערוצית, ומאות השקלים שהיא משלמת עליו מדי חודש נזרקים לפח. שיחת הניתוק היתה קצרה, והניסיונות של מחלקת שימור הלקוחות לשכנעה להישאר נפלו על אוזניים ערלות. "את מנויה שלנו מיום הקמת החברה, מה אנחנו יכולים לעשות עבורך", ניסה הנציג לפתות אותה בהבטחות שונות, אך ללא הועיל. "זה לא אתם. זה אני", השיבה בפסקנות. "עברתי לצפות בתכנים דרך אפליקציות".

 

מי צריך חידושים

לפי הערכות בשוק התקשורת, רק לכ־5% מהישראלים יש בבית אפל טי.וי. רק כ־150 אלף ישראלים עברו לצרוך תכנים מנטפליקס. סלקום טי.וי ופרטנר טי.וי נהנות מנתח מנויים גדול יותר, כ־16% מהשוק, אבל עדיין, שתי השחקניות הוותיקות, yes ו־HOT, מושלות בכיפה. שני שלנו, זאת שאומרת על עצמה שיש לה כישרון מיתי להרוג מוצרים טכנולוגיים, זאת שמבקשת שיניחו לה עם הדיבורים על תוכנה חדשה או גאדג'ט עדכני, מצאה עצמה לפתע בחוד החנית של החדשנות. איך זה קרה? לפני שננסה להשיב על השאלה הזאת, כדאי שנעשה סדר בכמה מונחי יסוד.

Nati Harnik / AP

ספרו של ג'פרי מור, "התהום השיווקי" (Crossing the Chasm), שראה אור ב־1991, נחשב לתנ"ך של שיווק המוצרים הטכנולוגיים והגדיר כמה מונחים המתארים את שלבי החדירה לשוק של טכנולוגיות חדשניות. בספר הציג מור מודל לאימוץ והתפשטות של מוצרים חדשניים, וחילק את הצרכנים לחמש קבוצות מובחנות: ה"מזנקים" (Innovators), שמחפשים חידושים בכל מחיר, מהווים על פי מור רק כ־2% מהשוק; ה"מדרבנים" (Early Adopters), מאמצים מוצרים וטכנולוגיות בשלב מוקדם בשל התועלת שבהם, ומהווים כ־5% מהשוק; ה"מיישמים" (Early Majority) שהם כ־40% מהשוק, וה"מחקים" (Late Majority), אף הם כ־40% מהשוק, יאמצו מוצרים חדשים רק אחרי שיבינו כי "מחיר" האימוץ אינו גבוה מדי; לבסוף ה"נגררים" (Laggard), שמהווים כ־13% מהשוק הפוטנציאלי, כלל אינם מעוניינים בחידושים, והם יאמצו מוצר חדשני רק כאשר המוצר שאליו היו רגילים ייעלם מן השוק לגמרי.

על פי המודל של מור, בין המאמצים המוקדמים למאוחרים פעורה "תהום שיווקית". בעוד המזנקים והמדרבנים ממהרים לאמץ טכנולוגיות חדשניות, אי אפשר לגזור מההתנהגות הצרכנית שלהם מסקנות לגבי השוק בכללותו, שכן עיקר השוק לא יאמץ טכנולוגיה חדשה עד שיבין שהיא באמת טובה ושימושית עבורו. הרוב המוחלט של הצרכנים זקוקים להמלצה מאדם שהם סומכים עליו שהמוצר החדש באמת ייטיב את חייהם, ושהם יוכלו להשתמש בו. על פי המודל, המשימה העיקרית שעומדת בפני מי שמשווקים מוצר חדשני היא לחצות את תהום החששות והתפישות בין הממהרים לאמץ חדשנות לבין שאר הצרכנים. הבעיה היא שרוב השוק לא רואה בהמלצות המזנקים והמדרבנים אסמכתא מספקת. הם רואים במאמצים המוקדמים צרכנים שאינם דומים להם בהעדפותיהם, ומניחים שמוצר שמתאים להם לאו דווקא יתאים לאנשים בעלי יכולות "רגילות". כך מעמיקה התהום: אנשים שמשתייכים לקבוצות הגדולות בשוק ממתינים עד שיקבלו המלצה ממישהו בעל מאפיינים דומים לשלהם, והמלצות כאלה קשה מאוד לייצר – במיוחד כשמדובר במוצרים טכנולוגיים.

Amanda Cawdrey

פרופ' יעקב גולדנברג, המרכז הבינתחומי הרצליה: "כיום כמעט אין דבר כזה, 'משהו חדש'. כבר כמעט לא משיקים טכנולוגיות שמשנות את שווקים מקצה לקצה. כך, גם אם מישהו הוא 'נגרר', אין זה אומר שהוא אינו מאמץ דבר, אלא שהוא מאמץ בתדירות נמוכה"

מה לגבי ה"נגררים", כמו שני ודומיה? לפי מור, עליהם ממש אין טעם להשחית זמן. הם מפחדים משינויים ואילו רק היו יכולים, היו בוודאי משתמשים בטלפון "טיפש" עד עצם היום הזה, אם לא בטלפון קווי. אלה אנשים שנרתעים מטכנולוגיה חדשה, ואין להם שום כמיהה להתנסות בה או להשתמש בה. אבל הנה, גם היא הנגררת פתאום בין הראשונים בישראל לאמץ טכנולוגיה חדשה. איך זה קרה?

"יש דעה רווחת בספרות, שעדיין לא השתנתה, ששיעור מסוים מהקהל הוא בלשון העממית "מעוכב" – אנשים שלא אוהבים חדשנות בצורה קיצונית", אומר פרופ' יעקב גולדנברג, מבית הספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. "אלה אותם אנשים שכאשר שואלים אותם איזה טלפון יש להם, הם עונים 'שחור'. התפישה של אנשי השיווק היא שלא כדאי להשקיע בפנייה אליהם, כי לשכנע אותם לאמץ חדשנות זה כמו לעקור שן. על פי הערכות, הם תופסים לכל היותר 15% מהשוק, ומאחר שהסיכוי לשווק להם אינו גדול, עדיף לחסוך את האנרגיה והכסף". ואולם, ממחקר שערך גולדנברג יחד עם פרופ' שאול אורג, סגן הדקאן בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, עולה כי התפישה הזאת רחוקה מאוד מהמציאות כיום.

גל חיים

ד"ר שרית מולדובן, האוניברסיטה הפתוחה: "מאמצים מוקדמים רוצים 'להשוויץ' במוצר שקנו, אבל לא מעוניינים שאחרים יחקו אותם וירכשו את אותו מוצר לעצמם. לכן הם מציגים את המוצר, אך מדגישים עד כמה השימוש בו מסובך, וכמה הוא יקר ומורכב"

"כיום כמעט אין דבר כזה 'משהו חדש'", ממשיך גולדנברג. "כבר כמעט לא משיקים טכנולוגיות שמשנות את השווקים מהקצה לקצה – כל מוצר מחליף משהו אחר ולכל מוצר חדש יש דורות. כך, גם אם מישהו הוא 'נגרר' על פי נטיותיו והתנהגותו, כבר אין זה אומר שהוא אינו מאמץ דבר, אלא שהוא מאמץ בתדירות נמוכה: במקום כל שנה־שנתיים כמו החדשניים, הוא מאמץ מוצר טכנולוגי חדש כל עשר שנים".

השקות של אייפון או סמארטפון חדש של סמסונג לא יגרמו לנגרר לפקפק בטלפון הנאמן שלו. אבל מאחר שלכל מוצר יש תאריך תפוגה, סביר להניח שגם הוא ימצא עצמו יום אחד עם מכשיר סלולרי שבור או גמור, ובלית ברירה יפסע לחנות הטלפונים וירכוש טלפון חדש. איזה מכשיר הוא יקנה? פה המחקר של גולדנברג ואורג מעלה דבר שעשוי להפתיע: לרוב יהיה זה הדגם החדש ביותר. גם אם עברו עשר שנים מאז רכש טלפון, הנגרר "יקפוץ" מעל כל החידושים שהתרחשו בתקופה זו, גם אם המשמעות היא זינוק מנוקיה מיושן לאייפון X. "הוא קונה מחוסר ברירה, וכבר מבין שייאלץ ללמוד כיצד להשתמש במוצר חדש", מסביר גולדנברג. "הרציונל מבחינתו הוא שאין הבדל גדול ברמת ההשקעה הנדרשת אם ירכוש את המוצר הכי חדש או משהו אחר – בכל מקרה יהיה עליו להסתגל לדבר חדש, ולכן הוא יקפוץ כמה דורות קדימה ויאמץ את המוצר הכי מתקדם שיש. לפחות כך הוא יכול להיות בטוח שהמוצר הזה ילווה אותו שנים רבות".

 

אם כבר קונים

מתברר, אם כן, שקבוצת המאמצים המוקדמים של מוצרים טכנולוגיים אינה כה הומוגנית כפי שצופה מודל מור, ושיש בתוכה גם אנשים שקשה להגדירם כמי ש"מחפשים חידושים כמעט בכל מחיר, מאמצים מוצרים עוד לפני יציאתם לשוק ואינם מעוניינים בתועלת מן המוצר, אלא רק בחידוש עצמו", כפי שקובעת ההגדרה של המונח Innovators בוויקיפדיה. "יש פה הסוואה", אומר פרופ' אורג. "יש 'מזנקים' לכאורה, ששונים מאוד באישיותם ממי שנכלל בקבוצה זו בדרך כלל. ייתכן ששני אנשים שנמנים עם הראשונים לאמץ מוצר מסוים, הם למעשה שונים מאוד זה מזה באופיים ובמניעיהם. אחד יכול להיות מי שתמיד רוכש ראשון, ושהעובדה הזאת משקפת את האישיות שלו. לעומתו, ייתכן שיש מי שלרוב קונה אחרון, אבל כרגע הוא קונה כי הוא חייב להחליף מוצר. זהו אדם שאופיו אינו תואם את הקבוצה של הראשונים לקנות".

עידית ביטון מנכ״לית Boost Academy מקבוצת פילת ושותפה ב־SIT, מדגימה את הטשטוש בין סוגי הצרכנים באמצעות אנלוגיה מעולם הריצה: "יש אנשים שרצים בלי שעון ייעודי לריצה. הם לא חושבים שצריך שעון. יש אפליקציה? הם חושבים שזה מספיק עבורם, מתעלמים מהסרבול ורצים עם הטלפון ביד או עם רצועת הפלסטיק המוזרה שמצמידה את הטלפון לזרוע. אבל נגיד שפתאום מגיע מאמן או מישהו משפיע, ומשכנע אותם שהם צריכים שעון ריצה כי האפליקציה לא מודדת מספיק טוב, או כי אין בה את כל המדדים שחשובים כדי לבחון את האפקטיביות של הפעילות. סביר להניח שאחרי דרבון כזה הם כבר ייקנו לא רק שעון שמודד צעדים או מרחק, אלא אחד יקר שגם כולל פיצ'רים מתקדמים. גם אם זה יהיה השעון החכם הראשון שהם יקנו, סביר להניח שהוא יהיה משוכלל. למה שאדם יעשה את הקפיצה הזאת? כי אם אני כבר משדרג את עצמי, אחפש את האופציה הכי טובה כדי שלא אצטרך להתעסק בנושא שוב".

monkeybusinessimages / Getty Ima

לא רק האצת קצב החידושים מאז 1991 והקושי לאפיין את קהל הצרכנים מספקים סיבות להסתכל מחדש על מודל התהום השיווקי של מור, ואולי אפילו לעדכן אותו. ד"ר שרית מולדובן, חברת סגל בכיר באוניברסיטה הפתוחה, פרסמה כמה מחקרים בנושא, ואחד הדברים שעולים ממחקריה הוא שהממהרים לאמץ לא רק שאינם מייצרים "גשר" שבאמצעותו יכולים משווקים לחצות את התהום ולהגיע אל השוק המרכזי, אלא שפעמים רבות הם דווקא מעמיקים את התהום.

במחקר שערכה מולדובן עם פרופ' יעל שטיינהרט מאוניברסיטת תל אביב ושלומית אופן מהטכניון, הן בחנו את המוטיבציה לאימוץ. לדבריה, אימוץ מוקדם נובע מרצון להיות מיוחד. "ברגע שזאת המוטיבציה, יש דילמה: מצד אחד הם רוצים 'להשוויץ' במוצר; מצד אחר, הם לא מעוניינים שאחרים יחקו אותם וירכשו את אותו מוצר לעצמם, כי אז הם כבר לא יהיו מיוחדים. "הפתרון הוא אסטרטגיה של שיתוף והפחדה", היא אומרת. "הם מציגים את המוצר, אך בה בעת גם מדגישים עד כמה השימוש בו מסובך, וכמה הוא יקר ומורכב. כך הם מפחידים את רוב השוק ומרחיבים את התהום, כי השוק המרכזי לא ירצה את המוצר".

ד"ר מולדובן גם מערערת על ההסתכלות על הממהרים לאמץ טכנולוגיות כמובילי דעה. לדבריה מחקרים מראים שבעוד שרבים מהם מעידים על עצמם שהם מובילי דעה ויש להם כוח רב ברשתות, בפועל המציאות לעתים שונה. המסקנה שלה ברורה: "ההתייחסות לממהרים לאמץ חדשנות כאנשי מכירות היא שגויה". אבל היא מבהירה כי חברות טכנולוגיה בכל זאת זקוקות להם, מכיוון שיש להם חלק חשוב בפיתוח המוצר. "למאמצים המוקדמים יש נכונות לספוג באגים ולכלל השוק לא", היא אומרת. "חברות זקוקות להם כמשתמשים".

 

מילה של נגרר

בעוד ההמלצה של המאמצים המוקדמים עלולה להרחיק את הקהל הרחב, נראה כי המלצותיהם של הנגררים דווקא שווה לא מעט. "מחקרים מראים שאנשים נוטים יותר לקבל המלצות מאנשים כמותם מאשר ממומחים שלא נראים להם רלוונטיים לחיים שלהם", אומר פרופ' ברק ליבאי, ראש קבוצת השיווק בבית ספר אריסון למנהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה. "העובדה שאדם שלרוב היה נמנע משימוש בחדשנות מצליח להתמודד בקלות עם מוצר, עוזרת להזיז את החסם הגדול ביותר – החשש שלא נצליח להתמודד עם הטכנולוגיה החדשה הגלומה במוצר".

דודו בכר

עידית ביטון, מנכ״לית Boost Academy ושותפה ב–SIT: "יש אנשים שרצים בלי שעון ייעודי לריצה. האפליקציה מספיקה עבורם. אבל אם מאמן או מישהו משפיע ישכנע אותם שהם צריכים שעון ריצה, הם כבר ייקנו אחד שלא רק מודד צעדים או מרחק, אלא גם כולל פיצ'רים מתקדמים"

אבל היתרון של המאחרים לאמץ טכנולוגיות טמון דווקא בנאמנות שלהם. "פעמים רבות חברות עוסקות בגיוס הלקוחות, ולא מעניין אותן מה יקרה אחר כך. עולם המותגים החדשים הוא עולם של אימוץ. ברגע שמישהו אימץ, הוא לא מעניין יותר את המשווקים – אבל הוא צריך לעניין אותם, כי ההכנסות מגיעות ממי שכבר אימץ", אומר ליבאי, שמרבה לעסוק בהרצאותיו במושג "ערך חיי הלקוח" (Customer lifetime value), שמבטא פוטנציאל ההכנסות העתידיות מלקוח מסוים – כמה ייקח עד שהוא ינטוש וכמה כסף תכניס החברה ממנו. לדבריו, מאחר שהממהרים לאמץ חדשנות מונעים על ידי החיפוש אחריה, סביר להניח שהם יפרשו קודם ולכן ההכנסות מהם לאורך זמן יהיו פחותות מאלה שניתן יהיה להפיק מהמאחרים לאמץ. "השאלה היא איפה הכסף", הוא אומר. "אם יש לך קהל שלא מחפש אופנות, הרי שברגע שגייסת אותו קל לשמר אותו. הקלישאה אומרת 'קשה באימונים – קל בקרב'. בשיווק אפשר לומר: 'קשה לגייס – קל לשמור'. ממעטים להבין עד כמה חסמי מעבר הם אלו שמנהלים את השימור. מישהו בן 60 לרוב לא ימהר להחליף תוכנה שהוא מתממש בה, כי לוקח לו זמן ללמוד תוכנה אחרת. מי שיש לו חסמי מעבר, קל יותר לשמר אותו. אם לחזור לתיאוריית התהום השיווקית – צריך להסתכל עליה הפוך, לא רק מצד הגיוס אלא גם מצד השימור".

דוגמה מעניינת לעניין היא פייסבוק. הרשת החברתית סובלת כבר זמן רב מנטישה של משתמשים צעירים, שעוברים לאינסטגרם. הטענה הכללית היא שלפייסבוק נשקפת סכנה כי לקוחותיה עוזבים אותה. אבל האם הצעירים מעידים על מצבה של הרשת? אולי ההתבגרות שלה דווקא מעלה את פוטנציאל ההכנסות? הקהל המבוגר יותר אולי לא טרנדי וחדשני, אבל הוא גם פחות נוטה לרוץ אחרי אופנות ורשתות חברתיות חדשות, ויש לו יתרון נוסף: הוא מבוסס יותר כלכלית וקורץ יותר למפרסמים. זה לא אומר שלפייסבוק אין בעיה, אבל ייתכן מאוד שעד גוויעתה, צפויה לה עוד דרך ארוכה ועתירת הכנסות.

הסיפור של פייסבוק מדגיש את הבעיה הלא פשוטה של המשווקים – העובדה שהממהרים לאמץ חדשנות עושים זאת כדי להיות מיוחדים, גורמת להם לאבד עניין כאשר רבים נוהרים בעקבותיהם ומאמצים את המוצר החדש – הרי זה לא ממש קול להשתמש באותם מוצרים טכנולוגיים שבהם משתמשת אמא שלך, או לקבל תגובות של סבא וסבתא ברשת החברתית. ליבאי מזכיר חברות כמו מותג הנעליים ואנס ויצרנית מכוניות היוקרה פורשה, שנאלצו להתמודד עם הנושא הזה: הראשונה, בפנייה למי שאינם גולשים מקצועיים, והשנייה עם השקת דגמי הרכב המשפחתיים. שתי החברות היו חייבות להרחיב את קהל הצרכנים כדי להרחיב את הכנסותיהן, אבל בתוך כך הסתכנו באובדן הקהל שבנה את המותג שלהן והפך אותו לנחשק. דרך ההתמודדות שלהן היתה לייצר הפרדה בפנייה, לטפח את הקהל שבנה אותן ולהמשיך לייצר לו מוצרים ייעודים.

אלדד רפאלי

פרופ' ברק ליבאי, המרכז הבינתחומי הרצליה: "עולם המותגים החדשים הוא עולם של אימוץ. ברגע שמישהו אימץ, הוא לא מעניין יותר את המשווקים – אבל הוא צריך לעניין אותם, כי ההכנסות מגיעות ממי שכבר אימץ"

אבל נטישת החדשניים אינה הבעיה היחידה. הבעיה של המשווקים נותרה כשהיתה – חסמי המעבר המונעים מהשוק המרכזי ועל אחת כמה וכמה מהנגררים לאמץ מוצרים חדשים. "נניח שעבור אמי בת ה־82 נכון ונוח יותר לעבור לבנקאות דיגיטלית", אומר גולדנברג. "היא תסכים לעשות זאת רק אם אני אעביר אותה. מי שרוצה להקפיץ 'נגרר', צריך להעביר אותו במו ידיו. לכאורה זאת השקעה, אבל פעמים רבות זו הדרך לגייס לקוחות גם מהשוק המרכזי". הפוטנציאל לדבריו רחב: "נניח שלוקחים מישהו שהולך לבית אבות (נגררים אינם בהכרח זקנים, אבל זקנים הם כמעט תמיד נגררים). אם תשכנע כמה מהם לאמץ מוצר כלשהו, הם יספרו על כך לבני המשפחות שבאים לבקרם וכך זה ימשיך לעבור מפה לאוזן. המשווקים לא מודעים לכך שיש להם את הפה לאוזן הכי חזק. סבתא שלי בבנק דיגיטלי אז אני לא יכול? לסבתא שלי יש טלפון הכי חדש אז אני לא יכול?".

ויש מי שאין לו ברירה אלא להשיק מראש מוצר הפונה לכל סוגי הצרכנים. למשל יונתן אדירי, מייסד חברת Healthy.io, שפיתחה טכנולוגיה לסריקה בסלולר של תוצאות בדיקת שתן ביתית באיכות מעבדה, והיתה הראשונה לקבל אישור של מינהל התרופות האמריקאי (FDA) לטכנולוגיה כזו.

אדירי והצוות שלו נאלצו לפצח את הנוסחה לבניית מוצר שהוא מצד אחד חדשני, ומצד אחר כל אחד יכול להשתמש בו. "בניסוי הקליני היינו צריכים להוכיח שבין גיל 18 ל־80, כל אחד יכול להצליח לבצע את הבדיקה. עולם הרפואה קשוח מאוד בנושא הזה – הבדיקה של ה־FDA היא לא רק טכנולוגית, אלא מתייחסת גם לשימושיות, ובמוצר רפואי אין את היכולת לוותר על פלח שוק – זה משרת את כולם. הרגולציה לא מאפשרת להדיר מישהו", הוא מספר. "כשעיצבנו את האפליקציה בדקנו כל מיני גרסאות של הנחיה – פעם סרטון אנימציה, פעם בוט, והגענו למסקנה שהרציונל הכי חזק להצלחה במבחן שימושיות וגם במבחן הקליני הוא משהו שאומר שכל מי שיכול להשתמש באפליקציית טקסט יכול להשתמש באפליקציה שלנו", הוא מספר. רמת השימושיות הגבוה אליה הגיעה האפליקציה היתה ביו הגורמים לכך שרק לאחרונה בכר המגזין TIME לכלול את Healthy.io ברשימת 50 הסטארטאפים המבטיחים בתחום הרפואה.

 

הכותבת היא עיתונאית. מגישת התוכנית "עושות חשבון" בערוץ 10 ומגישה בתוכנית הבוקר

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות