תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך הפשיזם עובד? תנו לטראמפ לדבר ותבינו

לכתבה
EDU BAYER / NYT

הפרופסור היהודי–אמריקאי ג'ייסון סטנלי מנתח את הרטוריקה של הנשיא טראמפ ומספק השוואה מרתקת בינה ובין אלה של דיקטטורים בעבר ובהווה - מהיטלר ועד פוטין; "התעמולה של טראמפ פשיסטית לכל דבר ועניין -וזה מאיים על התרבות הדמוקרטית"

5תגובות

במאי 2017 נערך בעיר פורטלנד שבאורגון מצעד תחת הכותרת "טראמפ למען חופש הביטוי". מצעדים כאלה נערכים ברחבי ארצות הברית בעידן טראמפ, אך מי שסבור שמטרתם היא חיזוק הדמוקרטיה האמריקאית באמצעות התיקון הראשון לחוקה נופל למלכודת. מאחורי המצעדים עומדות תנועות ימין קיצוני אלימות, שקושרות עצמן לנשיא ארצות הברית ושואפות לכונן משטר של עליונות נוצרית לבנה. המצעד שנערך בפורטלנד המחיש היטב את רוח הזמן: ג'רמי ג'וזף כריסטיאן, פעיל ימין קיצוני בן 35, דקר שלושה אנשים שניסו למחות נגדו בזמן שקרא קריאות גזעניות כלפי שתי צעירות מוסלמיות שצעדו ברחוב. שניים מהנדקרים מתו מפצעיהם. כשהובא לבית המשפט צעק כריסטיאן באולם: "חופש ביטוי או מוות, פורטלנד! אין מקום בטוח. זוהי אמריקה. עופו מכאן אם אתם לא בעד חופש הביטוי. אתם קוראים לזה טרוריזם, אני קורא לזה פטריוטיזם".

אם בעבר התבטאויות מסוג זה היו סופגות מיד גינוי חריף מהבית הלבן, כיום נראה שכריסטיאן בסך הכל אימץ את הרטוריקה של הנשיא ה־45. הרטוריקה הזאת, שמורכבת משנאת מהגרים, מתקפה בוטה נגד התקשורת, שיסוי הציבור בממסד הפוליטי ועלבונות מעוררי סלידה כלפי כל מי שתוקף אותו, היא שהפכה את טראמפ בתוך 15 חודשים מקוריוז פוליטי בתחילת המרוץ הנשיאותי, לראש המעצמה החזקה בעולם.

הרטוריקה הפוליטית של טראמפ עומדת במוקד ספרו החדש של פרופ' ג'ייסון סטנלי, How Fascism Works ("איך עובד הפשיזם"), שראה אור בספטמבר. סטנלי, בלשן ומומחה לתעמולה פוליטית באוניברסיטת ייל, מנתח בספרו את הרטוריקה של טראמפ בכלים בלשניים, ומציע השוואה בינה ובין הרטוריקה של דיקטטורים פשיסטים בעבר ובהווה – החל בהיטלר בגרמניה הנאצית ומוסוליני באיטליה הפשיסטית בשנות ה־30 וה־40, דרך שליטי רואנדה במהלך רצח העם ב־1994, ועד שליטי ימין לאומני אירופאיים בימינו כמו ולדימיר פוטין ברוסיה, ויקטור אורבן בהונגריה ומפלגת החוק והצדק (PiS) בפולין.

ספרו הקודם של סטנלי, How Propaganda Works ("איך עובדת תעמולה"), יצא לאור ב־2015, רגע לפני עלייתו הפוליטית של טראמפ, ועסק באופנים שבהם תעמולה עלולה לערער את הדמוקרטיה. במבט לאחור, נראה שהיה זה חיבור נבואי, וקשה שלא לתהות אם גם הספר החדש יהיה כזה.

פרופ' ג'ייסון סטנלי: "טראמפ תוקף את האמת שוב ושוב, משקר ללא הרף, ומשתמש במונח 'פייק ניוז' בדיוק באותה הדרך שבה הנאצים השתמשו במונח Lügenpresse ('העיתונות השקרית' בגרמנית)"

Edwin Tse

"הדמוקרטיה מעניקה לאויב הגדול ביותר שלה את הנשק הקטלני שיכול להרוס אותה – חופש הביטוי", אומר סטנלי בראיון למגזין TheMarker. "פשיסטים מנצלים את החופש הזה כדי לזרוע פחד בנוגע לקבוצות מסוימות באוכלוסייה או קבוצות מחוץ למדינה, ותמיד מותחים את הגבול של מה שמותר לומר כדי ליצור פאניקה ופחד. מנהיגים פשיסטים הופכים איום לקיומי ומטיל אימה, ואז משווקים את עצמם בתור האדם היחיד שיכול להגן על המדינה ועל האזרחים".

מה עושה את טראמפ למנהיג בעל אלמנטים פשיסטיים?

"אני חושב שהוא אימץ רטוריקה פשיסטית וטקטיקות פשיסטיות כדי לגייס כוח. התעמולה שלו היא פשיסטית לכל דבר ועניין. הוא מציג מהגרים מקסיקאים כאנסים ופושעים, מתאר אותם כעצלנים וכנטל על המדינה, וכשאתה עושה את זה שוב ושוב, זה מייצר פחד. טראמפ מציג עצמו כמגן הלבנים שרוצים להשאיר את המדינה טהורה. הוא תוקף את האמת שוב ושוב, משקר ללא הרף, תוקף את העיתונות בלי הפסקה, ומשתמש במונח 'פייק ניוז' בדיוק באותה הדרך שבה השתמשו הנאצים במונח Lügenpresse ('העיתונות השקרית', בגרמנית). הוא עלה לשלטון עם תיאוריות קונספירציה, בדיוק כפי שהנאצים השתמשו בפרוטוקולים של זקני ציון. הוא ניהל קמפיין שלם על כך שאובמה לא נולד בארצות הברית, סייע להפיץ עלילות דם נגד הילרי קלינטון, והסית נגדה שצריך להכניס אותה לכלא. הוא טען שכלי תקשורת כמו CNN נשלטים על ידי אובמה, ושההוכחה לכך היא שהם אינם מדווחים על תיאוריות הקונספירציה האלה. הוא תוקף אנשי מרכז־שמאל כסוציאליסטים וקומוניסטים שיהרסו את הכלכלה האמריקאית אם הם יעלו לשלטון.

"טראמפ תוקף את ההגירה לארצות הברית באותן דרכים שבהן היטלר תקף את ההגירה לגרמניה ב'מיין קאמפף', כשאמר שלגרמניה יש את מדיניות ההגירה הגרועה בעולם. טראמפ מדבר על כך שאמריקה הישנה הפסידה למהגרים, למוסלמים, אבל בוא נזכור שארצות הברית היא לא מדינה נוצרית, היא דמוקרטיה. היא חייבת להיות רב תרבותית וסובלנית לכל הדתות. טראמפ מקשר את האתוס האמריקאי עם דת אחת בלבד – הנצרות. הוא תוקף דתות כמו האסלאם ומייצר תחושה שהנוצרים הם הקורבנות, בדיוק כפי שבאנטישמיות האירופית תוארה הדומיננטיות היהודית כאיום על הנוצרים. כיום טראמפ מציג מהגרים ומוסלמים כמי שמבקשים לקחת כוח מנוצרים לבנים. זו טקטיקה פשיסטית קלאסית. עם זאת, אני לא חושב שטראמפ הוא מנהיג פשיסטי. הוא מאמץ את הטקטיקות של מוסוליני, אורבן, ואת התעמולה של הגרועים שבמנהיגים, אך אין לו אחיזה חזקה בשלטון כמו שהיתה להם".

מהו הנזק הגדול ביותר שהרטוריקה הזאת גורמת לדמוקרטיה האמריקאית?

"זה מחליש את התרבות הדמוקרטית כי זה גורם הן לדמוקרטים והן לרפובליקאים להפנים שפוליטיקה היא מאבק קיומי בין שני המחנות. התהליך הזה אינו רק בגלל טראמפ, אבל הוא הגרסה הקיצונית ביותר של מה שהמפלגה הרפובליקאית עושה מאז ניוט גינגריץ'. לטראמפ יש תפישת עולם דרווינסטית קיצונית – הניצחון הוא הכל והוא הערך היחיד. אם אתה מפסיד אין לך שום ערך, ולכן רק לבעלי העוצמה יש ערך. גם סטיב בנון, לשעבר היועץ האסטרטגי של טראמפ, אומר דברים דומים, והוא פשיסט גמור – הוא אומר שהכול בחיים הוא מאבק. זאת גם היתה תפישת העולם של היטלר – יש סיבה שהוא קרא לספרו 'מיין קאמפף' – המאבק שלי. אלה אלמנטים מדאיגים מאוד".

בשנים האחרונות אנחנו רואים גל מתעצם של עליית מנהיגי ימין קיצוני שסוחפים המונים. האם האנשים עייפים מהדמוקרטיה?

הדמוקרטיה מעניקה לאויב הגדול ביותר שלה את הנשק הקטלני שיכול להרוס אותה - חופש הביטוי. פשיסטים מנצלים את החופש הזה כדי לזרוע פחד בנוגע לקבוצות מסוימות באוכלוסייה או קבוצות מחוץ למדינה, ומותחים את הגבול של מה שמותר לומר כדי ליצור פאניקה ופחד

PILAR OLIVARES/רויטרס

"אני תולה את האשמה יותר בתעמולה פופוליסטית. בארצות הברית היתה נורמה ברורה שפסלה שימוש בטקטיקות תעמולה פשיסטיות במערכות בחירות, אבל אחרי שטראמפ ניהל קמפיין נשיאותי אנטי־דמוקרטי במדינה שנתפשת כאבירת הדמוקרטיה, וזכה, זה סיפק לגיטימציה לפוליטיקאים בכל העולם להסיר את הכפפות. כשארצות הברית מתעטשת, כל העולם תופס צינון. לבנון יש חלק גדול בזה – הוא מקושר לתנועות פשיסטיות באירופה, לברזיל וגם לרוסיה ולתנועות ימין בישראל. אלה לא קשרים פורמליים, אלא כאלה שמתנהלים לרוב מאחורי הקלעים".

בשיחה מתייחס סטנלי גם לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. "ישראלים צריכים לשאול את עצמם שאלות לגבי מנהיגם. האם נתניהו טוען שיהודים הם הקבוצה היחידה בעלת הזכות לחיות בישראל בהתבסס על יהדות? זה יהיה פשיסטי; האם הוא תוקף את יריביו ומבטיח לאסור פעילי BDS? האם הוא יוצר בריתות עם מנהיגים פשיסטיים בעולם כמו אורבן ופוטין? האם הוא מחריף את העימות עם הפלסטינים כדי להישאר בתפקיד שלו? האם הוא מדרדר את המצב כדי שאנשים יחיו בפחד? האם הוא מנסה להרוס את התרבות הדמוקרטית־ליברלית של ישראל בכך שהוא נותן לאזרחים שאינם יהודים תחושה שהם סוג ב'? אם כן, אלה הם דברים פסולים".

זמן קצר אחרי פרסומו בספטמבר זכה ספרו של סטנלי לביקורת ב"ניו יורק טיימס" מהפרשן הפוליטי הבכיר פיטר ביינרט. זה טען מחד כי גישתו של סטנלי, שכורכת שורה של מנהיגים מהעבר וההווה תחת אותה מטריית תעמולה פשיסטית, מחמיצה את ההבדלים ביניהם, וכי סטנלי מתקשה להבחין בין שמרנים וימנים קיצונים לבין פשיסטים. עם זאת, ביינרט סבור כי בהצבתו של טראמפ בפרספקטיבה היסטורית, סטנלי מזהה דפוסים שאחרים לא הבחינו בהם, ושהוא מיטיב לתאר את פרדוקס השחיתות של טראמפ: כמו פוליטיקאים פשיסטים רבים לפניו, טראמפ סלל את דרכו לשלטון גם באמצעות מתקפה על השחיתות השלטונית, אך כעת הוא משחית את השלטון יותר מקודמיו.

מדוע אנשים רבים כל כך בארצות הברית חושבים שהמערכת מושחתת?

"יש בעיות עמוקות בשיטה שבה הבנקים והתאגידים תומכים בפוליטיקאים משני הצדדים, והפוליטיקאים נהפכים לתלויים בהם, אבל ברור שלא נפתור את זה בכך שנבחר לנשיאות מיליארדר שימשיך לעשות אותו דבר. טראמפ הופך את המערכת למושחתת עוד יותר: הוא מינה בכירים בתעשיית הפחם והאנרגיה לוועדה להגנת הסביבה; הוא מינה את בטסי דבוס, כוהנת החינוך הפרטי, לשרת החינוך; הוא מינה לוביסטים של התעשייה לארגונים שמפקחים על לוביסטים. ככה מרחיבים את השחיתות. האנשים שצריכים להיות תחת פיקוח הם אלה שמנהלים עכשיו את ההצגה. זה כמו שוולטר ווייט מ'שובר שורות' יהיה אחראי על המינהל לאכיפת הסמים. אבל העניין הוא שככל שהמערכת מושחתת, כך טראמפ יכול להמשיך לטעון שהיא מושחתת, ואם אתה מנהיג פשיסטי, אתה חייב להנציח את האיום כדי לשמור על הכוח שלך".

"ישראלים צריכים לשאול את עצמם שאלות לגבי מנהיגם. האם נתניהו טוען שיהודים הם הקבוצה היחידה בעלת הזכות לחיות בישראל? האם הוא מחריף את העימות עם הפלסטינים כדי להישאר בתפקידו? האם הוא מדרדר את המצב כדי שאנשים יחיו בפחד? אם כן, אלה הם דברים פסולים"

בספר של סטנלי בולטת במיוחד השוואת הרטוריקה של טראמפ לזו של היטלר. ההשוואה הזאת היא לא רק עניין אקדמי מבחינת המחבר, שמשפחתו נמלטה מברלין בתקופת הנאציזם. בספר מתאר סטנלי כיצד ב־1936 סבתו, השחקנית אילזה סטנלי, חזרה מסיבוב הופעות בתיאטראות ברחבי גרמניה "רק כדי לגלות שיותר ויותר מחבריה פשוט נעלמו". זמן קצר אחר כך גילתה שבעלה נלקח על ידי הגסטפו למחנה ריכוז. 20 שנה לאחר מכן הוציאה לאור יומן שתיאר את השנים הראשונות לעליית היטלר לשלטון מנקודת מבט יהודית, ובו היא כותבת על הקושי שלה לשכנע חברים ובני משפחה לעזוב את המדינה ולגרום להם להבחין בסכנה.

"עבורי כיהודי, הדבר החשוב ביותר בדמוקרטיה הוא להגן על קבוצות מיעוט במדינה", אומר סטנלי. "כיום בארצות הברית, המוסלמים מותקפים, וכשאני מגן עליהם אני נזכר באבא שלי בברלין, שכשהוא רק למד לקרוא הוא קרא דברים נוראיים שפרסמו על יהודים. הפשיזם תמיד מתחיל במתקפה על מיעוטים – דתיים, אתניים, ואז הוא פונה נגד האנשים שמגינים עליהם. אם יותר גרמנים היו מגינים עלינו היהודים, השואה לא היתה מתרחשת. אבל תחת פשיזם איש אינו בטוח. כשנוצרים לבנים שמרנים מרגישים תחת מתקפה, זה עלול להפוך למתקפה נגדית נגד יהודים, ונגד מרקסיסטים שלכאורה שולטים באוניברסיטאות (הראיון נערך לפני המתקפה על בית הכנסת בפיטסבורג, נ"פ). כיהודי שמאלני בארצות הברית, אני מרגיש מאוים כיום. וזה מזכיר לי ימי עבר. הסובלנות שלנו כלפי קבוצות מיעוט, ההגנה עליהם והתמיכה שלנו בהם, כל אלה נמצאים תחת מתקפה".

האם אתה חושש משינוי ממשי של המשטר הדמוקרטי בארצות הברית?

"אני בעיקר חושש מההתפוררות של התרבות הדמוקרטית בארצות הברית. עם זאת, כשמסתכלים על ההיסטוריה של ארצות הברית, יש לנו מסורת ארוכה של התנגדות לפשיזם, של קבוצות מיעוט כמו יהודים ושחורים, שנאבקו יחד במגמות פשיסטיות בשנות ה־50 וה־60, במסגרת התנועה לזכויות האזרח. זה המפתח להגנה על הדמוקרטיה. וכל קהילה שיש לה היסטוריה של מיעוט מותקף צריכה להתייצב נגד השלטון הנוכחי. לכן אני אופטימי לגבי העתיד".

nadan.feldman@themarker.com

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות