תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אני ב־33 ג'יגה־בייט

לכתבה
Getty Images IL

כתבתנו יצאה לבדוק כמה מידע עליה נצבר בשרתי גוגל, ומה בדיוק יודעת עליה חברת הענק - וחזרה עם פוסט טראומה

ב־27 באוקטובר 2007 פתחתי בפייסבוק את פרופיל המשתמש שלי. הזנתי כמה פרטים אישיים: כתובת מייל, מקום מגורים, פרטים על השכלתי, מקום העבודה שלי ומצבי המשפחתי, תאריך הלידה שלי וגם השקפותי הדתיות. תחת סעיף הההשקפות הדתיות כתבתי "Google" – אני הולכת אחרי מי שיש לו את התשובות להכל. זה היה לפני יותר מעשור, כשעוד האמנו בחזון האוטופי של האינטרנט החינמי, החופשי והדמוקרטי. בזמן האחרון, ובמיוחד בשנה האחרונה, יש לי מחשבות כפירה.

בעשור הזה נהפכנו תלויים כמעט באופן מוחלט באינטרנט – גם כאנשים פרטיים וגם כחברות וארגונים. סביב התלות שלנו נבנו טכנולוגיות ומכשירי קצה: סמארטפונים, טאבלטים, סטרימרים, מערכות הפעלה, מנועי חיפוש, רשתות חברתיות, אפליקציות. אלפי פתרונות. לכל בעיה כיום יש כפתור שפותר אותה. תוך כדי כך נהפך המידע האישי שלנו למטבע שמממן את השירותים שאנו צורכים ברשת, ובתוך המרחב הדיגיטלי נוצרו חברות ענק ששולטות בו.

ככל שהשיח על פרטיות התעצם, כך התגברו הקולות שביטלו כל אשמה של ענקיות האינטרנט ביחס למצב שנוצר. הן נותנות לנו שירות מצוין, הן מקומות עבודה נהדרים, ואם לא טוב לכם – לכו לרשת חברתית אחרת או למנוע חיפוש אחר. כך היה עד פרשת קיימברידג' אנליטיקה – האירוע המכונן לא רק של השנה, אלא של העשור שבו התמסרנו לרשתות החברתיות, ואולי של עידן האינטרנט כולו. בפרשה זו הואשמה פייסבוק כי העניקה גישה למידע על כ־87 מיליון משתמשים בפייסבוק לחברה שהיו לה קשרים לקמפיין הנשיאות של דונלד טראמפ. החברה שהשתמשה במידע לבניית פרופילים על בוחרים אמריקאים. מאז שהסיפור נחשף במארס 2018 פייסבוק מצויה בעינה של סערה ציבורית שקצה לא נראה באופק. בספטמבר נוספה לה צרה חדשה כשנודע כי מידע אישי של כ־90 מיליון משתמשים כנראה דלף למקורות עוינים.

אלא שבעוד ענני הסערה מתקבצים מעל פייסבוק – גוגל, הגדולה ממנה בהרבה, נותרה יבשה באופן יחסי. זאת למרות שבדומה לפייסבוק, גם היא סוחרת במידע אישי על משתמשיה כדי למכור שטחי פרסום. נוכחותה של גוגל ברשת דומיננטית מזו של פייסבוק. האחרונה אמנם מחזיקה בשתיים מהרשתות החברתיות הגדולות ביותר (פייסבוק ואינסטגרם), ובאפליקציית המסרים המיידיים המובילה (ווטסאפ), אך גוגל מקיפה את המשתמש מכל עבר, עם דפדפן האינטרנט הנפוץ ביותר (כרום), שירות האימייל המוביל (ג'ימייל), תוכנת הניווט הנפוצה ביותר (וייז), שלל שירותים נוספים שנהנים משליטה בשווקים שלהם, וכמובן מנוע החיפוש שלה, שאין לו מתחרים משמעותיים. מה כל זה אומר על כמות המידע האישי שהיא צוברת על כל אחד ואחד מאתנו?

ביקשתי לבדוק זאת, ולפני שבועות אחדים הורדתי מגוגל את כל המידע שיש עלי בשרתיה. בתום תהליך קצר וידידותי קיבלתי לא פחות מ־33.2 ג'יגה־בייט של נתונים אודותי. כן, הלסת בהחלט נשמטה. לשם השוואה, ארכיון המידע שפייסבוק צברה עלי והזמנתי חודשים אחדים קודם לכן הסתכם ב־1.5 ג'יגה־בייט, שסריקתם גזלה ממני כיומיים של עבודה. את הררי המידע שאספה עלי גוגל לא הצלחתי לסקור עד תומם גם כעבור חודש.

המידע הרב שסיפקה גוגל מסודר ב־33 ספריות נפרדות. אולם פענוח הסדר והתוכן של כל אחת מהן מתסכל, והתחושה שעולה מתוך הצפייה במידע היא של כאוס. כך למשל, תיקייה בשם "בלוגר" (Blogger) הכילה נתונים מפלטפורמת הבלוגים הפופולרית של גוגל. גם אני ניהלתי בלוג כזה, וכעת כל פרסום, כל תמונה, כל לינק וכל תגובה נמצאים בתיקייה וניתן לצפות בו ובמטא־מידע שלו. גם תת־תיקייה בשם "פרופיל" נמצאת שם, ובה טבלת אקסל של שורות קוד מלאות בתווים. בהשוואה לפייסבוק, שתמללה אותי מילה במילה ואגרה את המידע לפי נושאים, בתיקיות של גוגל לא הצלחתי לקרוא בין השורות – או את השורות עצמן.

כשם שרוב המוצרים שיצרה גוגל פשוטים לשימוש, מהירים מאוד, מספקים עשרות אלפי תוצאות, ועונים על עשרות דרישות. כך המידע שהיא מחזיקה עלי מעורפל ומסובך להבנה. כל אחת מ־33 התיקיות הכילה מידע על השימוש ביישום אחר של גוגל על פני השנים – תיקייה אחת למפות, אחרת ללוח השנה, שלישית לכל המידע שבענן גוגל דרייב, רביעית להיסטוריית השימוש בדפדפן כרום, היסטוריית החיפוש ביוטיוב, תיקיית אנשי הקשר שאת פרטיהם גיביתי בגוגל ותיקייה בת כ־6 ג'יגה־בייט ובה כל שימוש שעשיתי בג'ימייל. אלא שאת מרבית התיקיות כלל לא הצלחתי לפתוח כדי לצפות במידע האצור בהן. חלק מהמידע עצמו פשוט יותר לקריאה ברשת באמצעות האפשרות של גוגל לצפות במידע עלי שנמצא ב־myaccount.google.com. חלקו האחר כלל אינו מוצג באופן נגיש.

כך התברר לי כי בעוד פייסבוק אפשרה לי להבין איך היא עיבדה את המידע שסיפקתי – גוגל שולחת אותי לאיבוד בהררי המידע שלי. פייסבוק פירטה כל מילה שחלקתי איתה והכניסה אותה לתבנית – ואילו גוגל מטשטשת ומשאירה אותי לתהות מה קורה עם תיקיית הג'ימייל שלי, ומדוע תיקיית המפות מפרטת רק בשתי שורות שהלכתי ביום לא ידוע ברגל מנקודה אחת לאחרת. אמנם איני זוכרת במדויק מתי התחלתי להשתמש ביישום המפות – אך אין לי ספק ששתי שורות לא משקפות את השימוש הרב שעשיתי בה.

ככל שעברתי על יותר ויותר מהחומר, הלכה והתחדדה תובנה מרכזית אחת: כל המידע האישי בתיקייה שקיבלתי קיים גם בחשבון גוגל בצורה מקוונת, נגישה ונעימה יותר. קשה שלא להבין מכך שגוגל למעשה אינה מעוניינת להקל על המשתמשים שלה לקחת את ארכיון המידע האישי שלהם ממנה. הסיבה לכך עשויה להיות שמירה על עוצמתו של האלגוריתם של גוגל, שניזון מהמידע הזה. אולי אפילו יש בכך כוונה להקשות על המשתמשים לנייד את המידע למתחרה עתידי, אם וכאשר יקום, ולמחוק אותו משרתי גוגל.

מגוגל ישראל נמסר בתגובה כי "אין ניסיון להקשות על המשתמשים, נהפוך הוא", והפנו אותנו לדף העזרה של גוגל המתייחס להורדת הנתונים האישיים, ולמדריכים מקוונים באתרים שונים, המתארים את תהליך הורדת המידע האישי.

גוגל מאפס / רפאלה �

 

אין דרך חזרה

הדוגמאות לגודלה חסר התקדים של גוגל, ולעוצמת הטכנולוגיה שלה, הן רבות. השיטוט במידע האישי, אפילו רק בחלק מתוכו שניתן לפענח, מעצים את התחושה שכבר לא ניתן לחזור אחורה ושהאינטרנט כיום הוא גוגל עצמה. האם ניתן להתחיל להשתמש במייל אחר? מי רוצה לחפש במנוע חיפוש אטי שיש בו פחות תוצאות? האם יש שירות מפות וניווט טוב יותר משלה? האם כולם ירוצו לקנות אייפון רק כדי להימנע משימוש באנדרואיד? ואם כן, האם ניתן יהיה להניח שחמקנו מעיניה של גוגל, על שלל היישומים שלה שמנטרים את חיינו בכל רגע?

העיתונאי ניתין קוקה ניסה לעשות זאת – ושרד כדי לספר על כך באתר החדשות מדיום. בטור שפרסם תיאר כיצד התנזר לחלוטין מגוגל למשך חצי שנה. קוקה מצא חלופה לכל שירות שפיתחה גוגל, והוא מתאר בפירוט את חוויותיו מהשימוש בהן. "אני לא שונא את גוגל – למען האמת, עד לא מזמן הייתי מעריץ גדול שלה", הוא מסביר בפתח הטור, אך מיד אחר כך מתאר כיצד מבלי שהבחין בכך, הוא התמכר לשירותי גוגל עד כי בכל פעם שהושק שירות חדש, הוא אימץ אותו מיד ואף עודד את חבריו לעשות כן. "כמו רבים, גם אני קורבן של התגנבות גוגל לתוך חיי", הוא כותב. "חיפוש הוביל לשירות אימייל, למסמכים, לתמונות ולעוד עשרות שירותים – כולם תלויים זה בזה. גוגל נהפכה לנגד עינינו מחברה שמייצרת מוצרים שימושיים – לחברה שלכדה אותנו, ואת האינטרנט, לתוך אופרציה של עשיית כסף".

בהמשך מספק קוקה אבחנה להבדל בין גוגל לשאר ענקיות האינטרנט: "בעולם של אפל – או שאתה בפנים או שאתה בחוץ. גם מאמזון קל להתנתק, והתנתקות פייסבוק היא אמנם עניין מאתגר, אך ניתן לעשות זאת. מגוגל – זה בלתי אפשרי, היא מוטמעת בכל שירות. אפליקציות, מפות, חיפוש, דפדפן, מערכת הפעלה ועוד. האלטרנטיבות לא מצליחות מול המפלצת שנוצרה. אבל הן קיימות".

בדומה לקוקה, גם אני התמסרתי באופן מלא למי שהסתכלתי עליה ממש כעל אלוהים. גוגל הפכה את החיים האינטרנטיים וגם את החיים עצמם למשחק פשוט, נעים – וממכר. אפילו כשאני צופה בסדרה בנטפליקס אני צמודה לסמארטפון – כי במקביל לצפייה אני עוצרת כל כמה דקות בשביל לברר עובדות היסטוריות, לחפש מידע על השחקנים או לחפש ביוטיוב שיר שהושמע בתוכנית. אני עושה את הפעולות שלי בחיים כשגוגל מלווה אותי, משוחחת עם אנשים ומבצעת בדיקת עובדות. כשאני מסתובבת בסופר, אני בודקת ערך קלורי של מוצרים, ומחפשת תשובה לשאלה, האם כשאני מצוננת מותר לי לאכול שוקולד.

איך אנשים מוצאים את מה שהם מחפשים - התפלגות שוק החיפוש

את השירותים לא חייבים להפסיק לצרוך, ניתן גם לנהל אותם: 1. היכנסו לאתר Deseat.me והרשמו באמצעות כתובת ג'ימייל. 2. לאחר הכניסה לשירות יופיעו כל השירותים שקשורים לחשבונכם בגוגל ומספקים לגוגל מידע עליכם. תוכלו לבחור אם למחוק או להשאיר כל אחד מהם. 3. ניתן להיכנס לחשבון הגוגל ולהתחיל למחוק היסטוריה, לאפשר או לבטל מעקב באמצעות כלל השירותים שלה.

האם מחיקה וניהול המידע יעצרו את גוגל מלהמשיך לכרות עלינו מידע בכל רגע נתון? כנראה שלא. אך בעוד פייסבוק מעידה בקונגרס ומשתפת באופן גלוי כיצד היא מנהלת את הידע שלנו ושומרת עליו, גוגל בחרה להתעלם מהדרישה לבוא ולהציג את דרכי הפעולה של החברה. ההשלכות של המידע הרב שמנוהל על ידי תאגיד שכל תכליתו היא התעשרות צריכות להדאיג את הציבור. המעקב אחרינו עבר הפרטה – מהשלטון לענקיות טכנולוגיה וזוהי נורת אזהרה, השאננות של הציבור לגבי שליטתה של גוגל בידע שלנו היא מדאיגה ומסוכנת.

 

לכו תבינו: מה למדתי מהמידע שגוגל אספה עלי

היסטוריית חיפוש
האם אתם זוכרים מה היה החיפוש הראשון שביצעתם בגוגל? גוגל זוכרת, ובמקרה שלי היא תיעדה במשך 12 שנים כל צעד ומילה, גם את מה שהייתי מעדיפה לשכוח ומעולם לא העזתי לחלוק עם אף אדם אחר. את המידע על החיפושים קשה לחלץ מהתיקייה הרלוונטית בחומר שקיבלתי, שכן היא מכילה עשרות עמודים של שורות קוד בלתי ניתנות לקריאה, אך מי שמעוניין לדעת מוזמן להיכנס לכתובת myactivity.google.com, ולזכות בשיעור היסטוריה על עצמו – בתנאי שיש לו הרבה סבלנות לגלול עוד ועוד. בעמוד הזה תגלו לא רק את החיפוש הראשון שלכם ואת כל אלו שבאו אחריו, אלא  שכל מילת חיפוש מתועדת לפי תאריך וזמן מדויק.

ג'ימייל
לפני יותר מעשור חשבון המייל שלי היה ביאהו, אך אז קיבלתי הזמנה לפתוח חשבון מייל בגוגל – תקופה שבה השירות לא היה פתוח לקהל הרחב, אלא פריווילגיה של אנשי מחשבים שהצליחו להשיג הזמנה. כיום זאת כמעט בדיחה אם אדם מוסר כתובת מייל בהוטמייל, אאוטלוק או וואלה. כולם בג'ימייל, וכך גוגל אוספת מידע גם משם. בארכיון מופיע המידע הזה בפורמט לא סטנדרטי בשם MBOX, שכדי לקרוא אותו יש להתקין תוכנה מיוחדת. הפלט שמייצרת התוכנה הוא טקסט רציף של כל ההודעות שקיימות בתיבת הג'ימייל, בזו אחרי זו. הדבר הכי חשוב שניתן ללמוד מהקובץ הוא שיש הרבה מאוד פרטים שמקורם בג'ימייל, שכן משקלו כ־6 ג'יגה־בייט.

היסטוריית מיקומים
מאז שהסמארטפון נהפך לחלק אינטגרלי מחיי היום יום – גוגל החלה לעקוב אחרי התנועה הפיזית שלנו במרחב על פי המידע שנמצא בתיקיית מפות והיסטוריית השימושים בתוכנת הניווט ווייז, כולל חיפושים שאנו מבצעים באמצעותה. כל חנות שחיפשתי את כתובתה, כל ביקור בפאב או מסעדה – הכל מתועד. גוגל יודעת כמה זמן ישבתי בכל מקום, ואילו מסלולי הליכה או נסיעה חיפשתי בארץ ובחו"ל. הכוונה ממש לכל צעד – מה המסלול של המשתמש לעבודה, איפה אכל צהריים, כמה זמן ישב שם ועם מי. היסטוריית המיקומים היא גם אחד מפריטי המידע שקל מאוד לגשת אליהם, גם מבלי להזמין מגוגל את כל המידע האגור עליכם, וגם לנטרל את המעקב הקבוע אם תרצו בכך.

השינויים בשוק החיפוש 2016-2018

דפדוף בתיעוד המיקומים עשוי לעורר תחושה לא נעימה של פרנויה נוסח "1984". הבוקר יצאתי מהבית וצעדתי לעבודה שנמצאת במרחק של יותר מ־300 מטר. המסלול מתועד. המפה מציגה בפני גם את כל התמונות שצילמתי היום, באיזו שעה והיכן צולמו. גלילה לתאריך 21 בנובמבר 2016, תיעוד של מפגש עם הבוס שלי בבית קפה, כולל כמה תמונות סלפי, באיזה שעה צולמו ואיך הגעתי באוטובוס למקום. במילים אחרות – גוגל בנתה מכונת זמן.

היסטוריית גלישה
אחד הכלים החשובים שבהם משתמשת גוגל כדי לאסוף מידע אישי הוא הדפדפן כרום, שהוא כיום הדפדפן המוביל בשוק, ובפער ניכר מכל מתחריו. החוזק של כרום נובע בין השאר מכך שהוא מותקן כברירת מחדל בכל מכשירי האנדרואיד, והדומיננטיות שלו בשוק הדפדפנים כה גדולה, עד כי קשה להאמין שהוא הושק בסך הכל לפני כעשור.

כמו היסטוריית החיפוש גם שיטוט בהיסטוריית הגלישה שלי מובילה אותי במנהרת הזמן לימי השימוש הראשונים וכך לאורך 16,961 עמודי וורד מלאים במידע הזה. שיטוט בעשרות אלפי עמודים הראה למשל שבמשך תקופה ארוכה כמעט כל פעילות שלי ברשת היתה בפייסבוק, ושלפני חודשים ספורים, אז התנתקתי מפייסבוק, עברתי לצרוך את רוב התוכן שלי דרך אפליקציית גוגל.

התאמת מודעות
בין 33 התיקיות בחבילה ששלחה גוגל בלטה בחסרונה אחת שדווקא נכללה בזו של פייסבוק: תיקיית פרסום. בדומה לפייסבוק, גוגל אוספת עלינו מידע לטובת פרסום ממוקד. המידע כולל פרטים רבים, לרבות שם מלא, כתובת מייל, מספר טלפון, מידע על השימוש בשירותי גוגל השונים ובאתרים אחרים, שמוטמעת בהם טכנולוגיה של גוגל (כמו למשל אדוורדס – מנוע ההכנסות מפרסום המשמעותי ביותר של גוגל), נתוני המכשיר והחיפושים שלו במנוע החיפוש.

בעמוד הפרטיות גוגל מסבירה מה היא אוספת עלינו המשתמשים: פעולות שאנחנו מבצעים, דברים שאנחנו יוצרים ודברים ש"מייחדים אותנו", כלשונה. היא מסבירה את הכמות והגודל ומפרטת ארוכות את כל האמצעים שבהם היא עושה זאת. והם רבים. עם זאת, גוגל לא משקפת לגולש את עסקי הפרסום שלה, אולי כי הם כל כך עצומים ומורכבים שהיא פשוט לא יכולה לעשות זאת. על פי דו"חותיה של גוגל, כ־90% מההכנסות שלה מגיעים משירותי הפרסום השונים שלה. פייסבוק, לעומתה, שיקפה בחומר שנשלח אלי איך היא אספה עלי מידע על פי מילים מדויקות ואפילו אילו פרסומות ראיתי לאורך השנים. הפרופיל הפרסומי שלי בגוגל לא קיים באופן דומה. הדרך היחידה להבין נמצא בחשבון הגוגל שלי ברשת תחת רובריקת הגדרות המודעות, אליה מומלץ להיכנס ולהגדיר אילו פרטים תתירו לה לאסוף לטובת פרסום ואילו לא.

נתונים ביומטריים ותמונות
הרבה לפני שאמזון החלה לפתח עשרות מוצרי טכנולוגיה שונים – גוגל למדה לזהות תווי פנים מתמונות, וקול באמצעות גוגל אסיסטנט. גם כאן, לעומת פייסבוק ששיקפה את נתוני זיהוי הפנים שהיא אספה עלי שהיו מבוססים על 172 תמונות ששיתפתי איתה (יש לה יותר, אבל היא באופן שקוף ציינה מאילו תמונות היא אספה נתוני פנים) – לגוגל לא קיימת תיקייה דומה. גוגל כנראה יכולה לזהות את הפנים שלי יותר טוב מכל חברה אחרת, שכן בענן שלה מגובות כ־17 אלף תמונות שלי, כאשר התיקייה של התמונות מסדרת את התמונות לפי תאריך יצירת כל קובץ. אם היא לא תדע למצוא אותי באמצעות כל עשרות הפתרונות האחרים שלה – יש לה 244 הקלטות של הקול שלי הנפתחות בצמד המילים "אוקיי גוגל".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות