תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חלום בלהות ושמו גלובליזציה

לכתבה
מחאת אנרכיסטים ביווןGiannis Papanikos / AP

מה קרה לחזון הגלובלי של סחר בינלאומי חופשי, גבולות פתוחים, שגשוג ואושר בכל פינה? בספר חדש, החוקר הפוליטי איאן ברמר מתאר תמונת מצב עגומה של אזרחי העולם במאה ה-21, ומסביר מדוע הרגש השולט בהם הוא פחד

תגובות

אין עיתוי טוב יותר לשיחה עם מומחה לגלובליזציה מאשר השבוע שבו נשיא המעצמה הכלכלית והמדינית הגדולה בעולם, ארצות הברית, מסרב לחתום על הודעה משותפת עם מי שהיו השותפות החשובות והידידותיות מאוד שלה מאז מלחמת העולם השנייה, חברות קבוצת שבע המדינות המתועשות (G7). השערורייה העצומה הזו הטרידה מאוד את כל מי שחרד לשלום הסדר הגיאופוליטי והכלכלי הקיים. באותו שבוע גם העלה דונלד טראמפ את הרף במלחמת הסחר שלו מול סין ומול בעלות בריתה של ארצות הברית – האיחוד האירופי, מקסיקו וקנדה. משקיעים, מומחים ופוליטיקאים מתונים הזדעזעו מהרטוריקה העוינת ומהאיומים ההדדיים שהחלו להישמע. כחודש לאחר מכן פתחה ארצות הברית במלחמת סחר של ממש, כשהטילה מכסים על סין. זו האחרונה לא נותרה חייבת, ונקטה צעדי גומלין.

כל זה לא מפתיע את איאן ברמר, פרשן למדיניות חוץ ומומחה לסיכונים פוליטיים גלובליים שספרו Us Vs. Them: The Failure of Globalism ("אנחנו נגד הם: כישלון הגלובליזציה") ראה אור השנה. ספרו של ברמר מצטרף לגל של ספרים על הגלובליזציה, נושא ששובה את לבם של רבים.

עבור רבים, "גלובליזציה" היא שם נרדף לסחר העולמי; אולם גלובליזציה היא הרבה יותר מזה. היא כוללת תרבות, שפה, שיתוף פעולה כלכלי, מערכת פיננסית וזרימת כספים, שיטור, מעבר של מרכז הכובד של הכוח בעולם, בריתות צבאיות וכמובן, סחר – הן במוצרים והן בשירותים. ה"גלובליזם" שבכותרת הספר הוא האמונה שהתלות ההדדית שיצרה את הגלובליזציה היא תופעה חיובית, אולם הגלובליזם עורר גם גלי התנגדות רבי עוצמה, שהיו בין הגורמים שהובילו את טראמפ אל הנשיאות.

הגלובליזציה במחצית השנייה של המאה ה־20 הולידה את אחד ממהלכי ההתעשרות והשיפור ברמת החיים הגדולים ביותר בהיסטוריה של האנושות. מיליארדי אנשים נחלצו מעוני בזכות היכולת לעבור גבולות, לסחור עם מדינות אחרות ולקבל השקעות מחוץ למדינתם. ואולם לגלובליזציה היו גם השלכות שליליות, שבהן מנפנפים פוליטיקאים פופוליסטיים כמו תומכי הברקזיט בבריטניה, ראש הממשלה האוטוריטרי של הונגריה וגם טראמפ: אובדן מקומות עבודה, טשטוש של תרבויות מקומיות, וערעור תחושות הלכידות החברתית והסולידריות במדינות שבהן האוכלוסייה היתה קודם לכן הומוגנית.

וכך, אף שבעשרות השנים האחרונות העולם התעשר ונפטר מרוב המלחמות, הרי שלקראת סופו של העשור השני של המילניום, רבים אינם סבורים שמצבם הולך ומשתפר. סקרים מראים שרק 6% מהאמריקאים חושבים שצפוי להם עתיד טוב יותר. אצל הגרמנים והבריטים נופלת האופטימיות ל־4% בלבד, והצרפתים כמעט מוותרים עליה – רק 3% מהם חושבים שהעולם נהפך למקום טוב יותר.

 

מה רע לנו

ברמר (48), נולד בשיכון עני בפאתי בוסטון. אמו התאלמנה כשהיה בן ארבע, והוא גדל בעוני. הוא היה תלמיד מצטיין, זכה במלגה ללימודים גבוהים, והשלים דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד. ב־1989 הקים את חברת המחקר והייעוץ הפוליטי יוראסיה גרופ, וכיום הוא מכהן כנשיא החברה.

בספרו הוא מתאר תמונת מצב עגומה של אזרחי העולם, במיוחד המערבי והמתועש: פחד הוא הרגש השולט. אנשים פוחדים לאבד את עבודתם; הם מפחדים לאבד את זהותם הלאומית; הם פוחדים מזרים; הם מפחדים כי יאבדו את ההגנות שסיפקה להם ממשלתם, ובסופו של דבר, הם מפחדים לאבד את ההזדמנויות שעושות את החיים לראויים.

ברמר מתאר עתיד שבו החברה מסוכסכת עם עצמה, וקיים מתח בין האליטות משגשגות לבין כל היתר. "זה דבר אחד לדאוג להעביר עושר לאזרחים, ודבר אחר להעניק להם את השירותים שהם מצפים להם", כותב ברמר על המעמד הבינוני.

איאן ברמר: "בעולם אידיאלי, ממשלות לא אמורות להיות שבויות בידי אינטרסים צרים. הן צריכות להיות מתווכות חסרות פניות שעובדות כדי לשרת את האינטרס של הציבור. כשזה לא קורה, הדבר חותר תחת התמיכה בלגיטימיות של המערכת כולה"

איאן ברומר
Dirk Eusterbrock / Eurasia Group

אחת הבעיות הגדולות שמוזכרות בספרו של ברמר היא ההזדקנות, אולם גם למדינות עם אוכלוסייה צעירה גדולה נכונים אתגרים, לדבריו. האוטומציה שוללת את היתרון שמכונה "בליטה דמוגרפית" – המוני צעירים שייכנסו למעגל העבודה בשנים הבאות. היא גם תפגע במיוחד במדינת העניות. רובוטים, וטכנולוגיות כמו הדפסה תלת־ממדית, יבטלו את הצורך בעובדי ייצור בשכר נמוך שנמצאים במקום רחוק.

ברמר מקדיש בספרו פרק לכמה מדינות, מאינדונזיה ועד ברזיל, מטורקיה ועד מצרים. את נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, הוא מכנה "אלוף האנחנו־נגדם". כמנהיג שהשתמש בגישה זו כדי לשבור את מוקדי הכוח הריכוזיים בכלכלת טורקיה, הוא גם ניצל אותה כדי לנכס לעצמו את הכוח הזה ועוד יותר.

בעברו השני של העולם, מעצמה שבנתה את כוחה על הגלובליזציה, סין, פתחה בפרויקט חברתי שאפתני: מערכת דירוג אשראי חברתי לכל תושביה. "תארו לעצמכם גיליון ציונים שחושף אם אי פעם ביצעתם עבירה", כותב ברמר בספר. "אם נעצרתם. אם הייתם שתויים בציבור או החמצתם תשלום מזונות, אם אתם מבקרים את הוריכם הקשישים. אם פוטרתם מעבודה ומדוע פוטרתם. אם התנדבתם בקהילה או קיבלתם ציון לשבח מהממשלה. אם חתמתם על עצומה. אם ביקרתם באתרי אינטרנט מפוקפקים".

מערכת הדירוג הזו אמורה לאפשר לאזרחים הטובים לקבל קידום או העלאת שכר בעבודה, לשכור דירה טובה יותר, לרשום את ילדיהם לבתי ספר מבוקשים יותר, וכך הלאה. זהו יישום של כלים של העידן הדיגיטלי לצורך שליטה באזרחים. המערכת נמצאת בשלבים ניסיוניים באזורים מסוימים בסין, אולם תיהפך לארצית ב־2020. האם זה פרויקט מפלצתי וחודרני, או משהו שיסייע למשטר לשמר לכידות חברתית בעידן של ניכור ובדלנות? ברמר טוען בספר שלשימוש במערכת כזו עשויות להיות השלכות חיוביות: "היא יכולה לאפשר לממשלות לדעת טוב יותר מה העם רוצה, ולשאת באחריות למימוש הרצון. גם האזרחים מעוניינים במערכת כזו, כי הם רוצים שהממשלה תיתן להם גישה לדברים הטובים בחיים. ואולם, היא גם יכולה לשמש כדי להעניש אנשים שמרמים את חבריהם, מסעדות שמגישות מזון מזוהם, וחברות שמייצרות מוצרים מזהמים או מסוכנים", כותב ברמר. "לעולם לא יהיה זה נושא של שחור ולבן".

נושא נוסף שברמר מתייחס אליו הוא כתיבה מחדש של החוזה החברתי ואספקת הצרכים של החברה בדרכים חדשות. אי שוויון יהיה המטרה העיקרית של שינויים אלה, לדעתו של ברמר. "תמיד יהיו עשירים ועניים, אבל ההיסטוריה הראתה שוב ושוב כי כשהפער ביניהם רחב מדי, וכשיש מעט מדי אנשים באמצע, מגיעות צרות", הוא כותב. הפתרונות שהוא מציע טמונים, לא במפתיע, בחינוך ומיסוי. "צריך לחשוב מחדש על ההנחות בנוגע למטרה ולתוכן של חינוך – ואיך הוא ניתן: מהגיל הרך ועד הכשרה מחדש של עובדים מבוגרים, שבירת התבנית של ישיבה בכיתת בית ספר ותרופות אחרות שמומחי מדיניות מדברים עליהן זה מכבר, אבל לא יושמו בהצלחה". כמו כן הוא מציע שינויים יסודיים בדרך שבה ממשלות גובות מסים, כמו למשל הטלת מס על אוטומציה, כדי לממן את גיוסם של יותר עובדים, ולשלם משכורות גבוהות יותר למורים ולמטפלים בקשישים.

 

החירות בסכנה

אתה פותח את ספרך בתיאור של פלסטינים שזורקים אבנים. מדוע בחרת בהם? האם הגלובליזציה היא גורם חשוב במצוקתם?

"החלטתי לפתוח את הספר כך מאחר שברור שהם מרגישים, זה מכבר, שהמערכת מוטה נגדם. זו אותה שפה שתשמעי מפופוליסטים בכל העולם כיום. בחרתי בהם גם מסיבה נוספת. טראמפ אוהב לומר שחומות עובדות, והוא צודק: ישראל היא דוגמה לכך. לכן הפלסטינים הם דוגמה טובה המאפשרת להבין לאן אי השוויון הגדל של הגלובליזציה יכול להוביל אם המערב יתעלם ממנו. וזה מסוכן בדיוק מאחר שזו שיטה שניתן לשמר אותה".

בספר אתה טוען שהמדינות המפותחות יסתגלו טוב יותר לתגובת הנגד לגלובליזציה. מדוע?

"בסופו של זה יקרה, אבל לא בקרוב. מאחר שזה לא מהווה משבר חמור עבורן. המערב איננו תוניסיה – הוא עשיר בהרבה, ועמיד הרבה יותר בפני רבות מהמגמות שאני מזהה בספר. המוסדות הפוליטיים גם עמידים יותר בפני שינוי. זו הסיבה שאנחנו רואים שהמאמצים להתמודד עם חסרונות הגלובליזציה ולהסתגל למציאות של העולם המודרני נעשים בצורה של ניסויים קטנים מצד שחקנים מקומיים ושל המגזר הפרטי. זה כנראה יימשך בעתיד הנראה לעין".

עד כמה הבעיות שמיוחסות לגלובליזציה נעוצות בריכוזיות הכוח והכסף, ובהשפעה הגוברת של העולם התאגידי על מדיניות?

בלומברג

"במידה רבה. בעולם אידיאלי, ממשלות לא אמורות להיות שבויות בידי אינטרסים צרים. הן צריכות להיות מתווכות חסרות פניות שעובדות כדי לשרת את האינטרס של הציבור. כשזה לא קורה – כפי שרואים זאת רוב האנשים שהגלובליזציה נישלה – זה חותר תחת התמיכה בלגיטימיות של המערכת כולה".

אם כך, חיסול הסחר החופשי, כפי שמציע טראמפ, לא יפתור את הבעיות שיוצרות את תגובת הנגד. האם טראמפ ופופוליסטים אחרים רק יחמירו את הבעיה?

"ברור שכן. אבל ההשפעה המלאה של מעשיהם לא תהיה ניכרת לעין, בגלל שהכלכלה במצב כל כך טוב עכשיו. אבל הצריכה המסיבית המתודלקת בחובות תיצור בעיות משלה. נוסיף לזה את חוסר היעילות של מכסים ועוד קרבות סחר בעתיד, ונראה שהמצב יחמיר".

בספרך, מארק צוקרברג והמניפסט החברתי שלו, על תפקידה של פייסבוק – מוצגים באור חיובי. אבל האם הרשתות החברתיות והמעצמות הדיגיטליות לא שיחקו תפקיד של זרז בעליית הפופוליזם?

"צוקרברג מוצג בספר באופן חיובי כמי שהניע את אחד הניסויים הרבים שמתמודדים עם הבעיה של כישלון החוזה החברתי בעתיד. אבל המונופולים הטכנולוגיים במערב מתדלקים את האתגר הפופוליסטי. הם אלה שמדירים יותר ויותר עובדים באמצעות פריצות דרך של אוטומציה, ורדיפה מתמדת אחר יעילות דרך טכנולוגיה. הם אלה שמטפחים את השבטיות דרך אמצעי ההפצה של המידע, והמודלים הממומנים בפרסום שלהם".

"הפוליטיקה נמצאת באותו מקום שבו היה שינוי האקלים לפני 40 שנה. אנשים ידעו שזו בעיה שממשלות לא מתמודדות עמה באופן אפקטיבי, אז הם לקחו את הדברים לידיים, ומאחר שאנשים התחילו להשקיע בגישות שונות, יש תקווה לפריצת דרך של ממש. גישה חדשה לפוליטיקה ולחוזה החברתי יכולה ללכת בנתיב דומה"

FABRIZIO BENSCH/רויטרס

אתה כותב שלדמוקרטיה יש יתרון בכך שהיא מאפשרת מחאה וביטוי של תסכולים של הציבור. אולם הדמוקרטיה נתונה תחת התקפה גדולה זה כעשור. האם היא יכולה להציע כלים חדשים להתמודדות עם פופוליזם, עם הליקויים במערכת הגלובלית הקיימת ועם הנזק שנגרם למי שאינו שייך לאליטה?

"ביוון וספרד קמו מפלגות חדשות בתוך המערכת הדמוקרטית – לא כל הפופוליזם חותר תחת הדמוקרטיה. זה נכון שפופוליזם מניב בטווח הקצר תוצאות עבור יחידים ותנועות פוליטיות חדשות".

טראמפ תוקף שוב ושוב את עמודי התווך של הדמוקרטיה האמריקאית. האם יש לך אמון ביכולתה לשרוד?

"מול טראמפ, כן. הוא לא יקבל יותר משמונה שנים בתפקיד, והמוסדות של ארצות הברית חזקים הרבה יותר מאדם אחד. אבל לא ברור כרגע שהדמוקרטיה תשרוד באופן גלובלי, וטראמפ בוודאי עוזר להטות את האיזון הגלובלי נגדה".

האם יש סכנה אמיתית של אובדן החירויות – המקומיות והבינלאומיות – שנבנו מאז מלחמת העולם השנייה?

"כן, זה סיכון אמיתי. בלי מדינה שמוכנה או יכולה להוביל תגובה גלובלית לבעיות הגלובליות, תופעה שאני מכנה G-Zero (עולם שבו יש ואקום של עוצמה בפוליטיקה הבינלאומית כתוצאה מירידת ההשפעה המערבית). יהיה מרוץ לתחתית בנושאי זכויות אדם, סחר חופשי, חופש הדיבור. ככל שסין תתחזק ותעלה, וככל שהמערב יתפצל, כך יגדל הסיכון".

האם האיחוד האירופי היה שאפתני מדי, וההאצה של איחוד האירופי (גוש היורו, הוספת חברות לאיחוד) החישה את תגובת הנגד לגלובליזציה?

"האיחוד היה שאפתני מדי, או שהיה שאפתני במידה אבל יושם על ידי יותר מדי מדינות. זה היה כמו המעבר מ־G7 או G8 ל־G20 – שערער את הפרויקט כולו. צריך להבטיח שהחברים יכולים לעבוד ביחד בתחומים הרלוונטיים, או לצמצם את המועדון ולכלול בו רק מדינות בעלות מטרות משותפות".

בספר אתה מציג סקרים שמראים כי רק שיעור זעום מהאמריקאים, הגרמנים והבריטים חושבים שהעולם נהפך למקום טוב יותר, אבל במציאות המדדים האובייקטיביים משתפרים – פחות אלימות ומלחמות, יותר בריאות, כסף וזכויות אזרח. איך אתה מסביר את הפערים האלה?

"הכלכלות של העולם משתפרות. פחות אנשים חיים בעוני קיצוני; בשנים 2000־2016, תוחלת החיים העולמית עלתה ביותר מחמש שנים, לפי ארגון הבריאות העולמי. אולם השיפורים האלה ניכרים יותר מחוץ למערב. בה בעת, העולם ניצב מול מיתון גיאופוליטי והמערב חש יותר מפולג פוליטית מאי פעם. כל זה קורה בזמן שהכלכלה הגלובלית משגשגת. מה יקרה כשהעולם יחווה את המיתון הכלכלי הבלתי נמנע שיגיע? זו הסיבה לדאגה".

הנימה הכללית בספרך היא פסימית. האם אתה יכול להצביע על שביב תקווה?

"בוודאי. נראה כאילו הפוליטיקה נמצאת באותו מקום שבו היה שינוי האקלים לפני 40 שנה. אנשים ידעו שזו בעיה שממשלות לא מתמודדות עמה באופן אפקטיבי, אז הם לקחו את הדברים לידיים – אנרגיה סולארית התרוממה, וכך גם אנרגיית רוח וטכנולוגיות נקיות אחרות, בזכות השקעה בחלופות. הסכנות שמציב בפנינו השינוי האקלימי לא נפתרו עדיין, אבל אנחנו נעים בכיוון הנכון, ומאחר שאנשים התחילו להשקיע בגישות שונות, יש תקווה לפריצת דרך של ממש. גישה חדשה לפוליטיקה ולחוזה החברתי יכולה ללכת בנתיב דומה".

 

הכותבת היא העורכת המקצועית של הספר "המרד נגד הגלובליזציה" של נדב איל

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות