תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשתה ניתוח לשינוי מין - ואיבדה 300 אלף דולר מההכנסות שלה

לכתבה
גטי אימג'ס ישראל

ד"ר ויויאן מינג ויתרה על הפריבילגיות שהיו לה כגבר כשהחליטה להפוך לאישה. כיום היא יזמית שמפתחת אלגוריתמים שיעצימו נשים, ויעשו בני אדם לטובים יותר. ראיון מעורר השראה

4תגובות

לפי האלגוריתם שפיתחה ד״ר ויויאן מינג, ניתוח שינוי המין שעברה לפני עשור, הגיע בתוספת ״מס״ מיוחד בגובה של 100־300 אלף דולר. ״מס״ שאותו נאלצה לשלם, גם אם לא באופן מודע, כמו כל אישה שעובדת בהייטק. לפי אותו אלגוריתם, גברים שחורים שעובדים בוול סטריט משלמים מס גבוה אפילו יותר (בין 800 אלף למיליון דולר), ואילו גברים הומוסקסואלים בבריטניה מסתפקים במס שנע בין 65 ל־77 אלף דולר.

למספרים המטלטלים האלה היא הגיעה בתום עבודה מאומצת שעשתה ב־Gild, חברה העוסקת בייעוץ ומחקר בתחומי כוח אדם, שם שימשה עד לאחרונה המדענית הראשית. האלגוריתם שבנתה מבוסס על נתוני החברה הכוללים מידע מ־100 מקורות אינטרנטיים (פייסבוק, לינקדאין, אתרי כוח אדם), ועל ניתוח משתנים כמו מקצוע, שכר וגורמי מוטיבציה. הוא מאפשר לחשב כמה השקעה יתרה נדרשה מקבוצות שונות באוכלוסייה כדי להתברג בתפקידים מסוימים. כלומר, כמה היו צריכים לשלם אותן נשים וקבוצות מיעוט אחרות על תארים נוספים ועל צבירת ניסיון נוסף בשכר נמוך כדי להגיע למעמד מקצועי של גבר לבן עם נתונים דומים. ידענו עוד קודם שקיימת אפליה מובנית, כמובן, אבל המספרים חושפים אותה מעוד זווית מבהילה.

למינג, 45, שהגיעה החודש בפעם הראשונה לישראל, סיפור חיים לא שגרתי. היא נולדה כאיוון סמית, היתה שחקן פוטבול בתיכון, שנהפך להומלס, שנהפך למדענית מצטיינת, חוקרת בינה מלאכותית ויזמית. בשנים האחרונות החליטה לחשוף את סיפור חייה וכיום היא מרצה פופולרית בעולם.

בישראל תשתתף מינג במפגש מיוחד עם קהילת ההייטק בתל אביב, כחלק מיוזמת Maximizing Human Potential, שמובילות היזמיות הישראליות אבישג בוחבוט ועינת ברקוביץ׳. ההכנסות מהאירוע יועברו לעמותת מעברים, הפועלת למען הקהילה הטרנסית. ״הרבה חברות מדברות על גיוון, אבל המטרה שלנו היא לא רק לעורר מודעות לעניין, אלא גם להראות את היתרונות שחברות יכולות להפיק ממנו״, אומרת בוחבוט. ״פריצות דרך טכנולוגיות רבות הגיעו כתוצאה מגיוון של עובדים, וד״ר מינג היא אחת הדוגמאות מעוררות ההשראה״.

אני פוגש את מינג לא רחוק מביתה בברקלי, בחדר קטן בבניין משרדים שמאכלס את עמותת Socos, סוג של Think Tank (מרכז חשיבה) שהקימה, לקידום מטרה די יומרנית: ״להפוך אנשים לטובים יותר״. כשהסיסמה הזאת מתקבלת בהרמת גבה, היא מוסיפה שמותר לה, ״הרי כבר ויתרתי על כל הפריבילגיות שהיו לי כגבר, אז עכשיו אפשר להיות יומרניים״.

את באמת מרגישה שוויתרת על פריבילגיות?

״כשעברתי את הניתוח היתה לי משרה במעבדות של סטנפורד וברקלי. שלחתי לכל הקולגות שלי מייל, שממחר אני אגיע כאישה וייקראו לי ויויאן, וביקשתי שידברו איתי על זה בחופשיות. לא היו בעיות עם השינוי שעשיתי, לא היו עניינים חברתיים, התפקיד שלי לא היה בסכנה, אבל דבר אחד כן קרה: הפסיקו לשאול אותי שאלות בנושאים של מתמטיקה ומחשבים״.

לפני הניתוח היו שואלים?

Scott R Kline

ויויאן מינג: "האמת הכואבת היא שניסו כל כך הרבה דרכים כדי להילחם באפליה, אבל כמעט שום דבר לא עובד. למעשה התברר שרק דבר אחד באמת עובד: לבלות מספיק זמן עם האנשים שיש לך עליהם דעות קדומות. אם אתה לא מעריך נשים או שחורים, הדרך היחידה לשנות את זה, היא להיות איתם"

״כן, אותם אנשים שהכירו אותי והיו מתייעצים איתי, פשוט הפסיקו. אז או שבתור גבר שאלו אותי רק כי הייתי גבר והכל היה הונאה ולא באמת העריכו את דעתי, או שהפסיקו לשאול רק בגלל שאני אישה. מה שאי אפשר להכחיש, זה שהפסיקו לשאול. אחרי שהצלחתי ועשיתי קצת כסף, חזרו להתעניין במה שיש לי להגיד״.

אני מניח שהיו לך חששות יותר כבדים מזה שלא ישאלו שאלות מתמטיות.

״אני חושבת שאף פעם לא חוויתי משהו באמת פוגעני שקשור לשינוי המין שעשיתי, ודיברתי על הסיפור שלי בכל העולם, כולל במקומות שמרניים מאוד כמו קנטקי או קואלה לומפור. התברר שהאתגר האמיתי שלי הוא בכלל להיות אישה. אם זה מול משקיעים וקרנות הון סיכון שהיו יותר סקפטיים, או מול קולגות שהפסיקו להתייעץ איתי על האלגוריתמים שלהם. הייתי עכשיו בפראג, וכשעליתי לטיסה חזרה, מישהו ישב במקום שלי. כשהראיתי לו את הכרטיס שלי הוא אמר: ׳צודקת, רוצה אולי לשבת לי על הברכיים?׳. ככה, באמצע המטוס. זה היה כל כך דוחה. משהו כזה הרי מעולם לא קרה לי כגבר״.

את הניתוח לשינוי מין עברה מינג קצת אחרי גיל 30, אחרי שכבר היו לה מעמד ומשרה טובה באקדמיה. הדרך לשם לא היתה פשוטה: היא גדלה בסלינאס שבמרכז קליפורניה, עם אב שהתעקש שתצטרף לנבחרת הפוטבול של בית הספר. ״אהבתי לרוץ, אבל לא אהבתי פוטבול. ידעתי שאני לא משחקת עבור הקבוצה הנכונה, שנאתי את עצמי וכל הזמן ברחתי והתחבאתי״. אחרי התיכון עזבה את הבית וחיה בגינה ציבורית באזור פאלו אלטו, כשהיא מעבירה את ימיה בקריאת ספרי מד"ב. ״ישנתי ברכב, במשפחה שלי לא ידעו שאני הומלס״, היא נזכרת. אז גם החלו מחשבות אובדניות. אלא שדווקא לאחר שהתגלגל לידיה אקדח, החליטה לתת לעצמה צ׳אנס נוסף. ״הבנתי כמה צער זה יגרום למשפחה והחלטתי שאם אני לא מצליחה להיות מאושרת, אולי אמצא משמעות בלגרום לאחרים להיות מאושרים״.

היא חזרה לגור עם הוריה, עבדה במסעדה והחלה ללמוד מדעי המוח באוניברסיטת סן דייגו. באוניברסיטה פגשה בנורמה, התאהבה בה והציעה לה נישואים, אז עדיין בתור גבר. ״ולמרות כל זה המשכתי לשנוא את עצמי, עד שב־2005, ביום הולדתי, אמרתי לארוסתי ׳הלוואי שהייתי אישה׳. היא ביקשה שאמשיך לספר לה על זה, דיברנו כל הלילה, ובתוך שנה הגוף שלי השתנה והצלחתי להיות מאושרת״. השתיים נשואות ומגדלות שני ילדים, בני שש ועשר.

 

מה העלות של להיות שונה

אלגוריתם ה״מסים״ שפיתחה יהפוך בקרוב לספר בשם The Tax of Being Different ("המס על להיות שונה"), שיוסיף פרשנות למספרים ונתונים. ״כלכלנים תמיד מסבירים שהפערים בשכר בין גברים לנשים נובעים מכך שנשים מגדלות ילדים. אבל זה ה׳מה׳, לא ה׳למה׳. אף אחד לא שואל למה אותן נשים בוחרות לעזוב את העבודה ולגדל את הילדים. כשמסתכלים על זה מנקודת מבט כלכלית ולא חברתית, ומנתחים את האפשרויות שיש לאותן נשים, מבינים שהן יצטרכו לעבוד ולהתאמץ הרבה יותר כדי להגיע לעמדות שגברים משיגים בפחות השקעה. לכן, רבות פשוט בוחרות לעזוב.

"התברר שהאתגר האמיתי שלי הוא להיות אישה. אם זה מול משקיעים וקרנות הון סיכון שהיו יותר סקפטיים, או מול קולגות שהפסיקו להתייעץ איתי על האלגוריתמים שלהם"

Erik Jepsen / UC San Diego

"לא צריך להסתכל רק על זה שנשים מרוויחות פחות, אלא גם על כמה עבודה נוספת עליהן לעשות כדי לקבל יחס שוויוני. אגב, ההסבר הנפוץ לכך שנשים עוזבות מקומות עבודה, הוא שאין סביבן מספיק נשים. המחקרים של הכלכלנים גם לא מתייחסים לנושא ההטרדות המיניות. אם אף פעם לא היה לך עובד שדיבר לחזה שלך במקום לפנים ואף אחד לא הזמין אותך לשבת לו על הברכיים, אז קשה לך להסביר למה נשים עוזבות מקומות עבודה. זה אזור שלא נחקר מספיק״.

הספר יציע גם פתרונות?

״האמת הכואבת היא שלרוב האנשים ש׳נקנסים׳ אין הרבה מה לעשות. ניסו כל כך הרבה דרכים כדי להילחם באפליה, אבל כמעט שום דבר לא עובד. היה מחקר גדול שבחן 17 שיטות לטיפול באפליה, והתברר שרק דבר אחד באמת עובד: לבלות מספיק זמן עם האנשים שיש לך עליהם דעות קדומות. אם אתה לא מעריך נשים או שחורים, הדרך היחידה בה תוכל לשנות את זה היא להיות איתם מספיק זמן״.

מה חברות צריכות לעשות כדי לשנות את זה?

״בחנתי חברות רבות שמשקיעות בתוכניות לשילוב וגיוון כוח האדם. מתברר שבחברות שבהן היו יותר נשים בתפקידים בכירים, התוכניות האלה הצליחו הרבה יותר ופערי השכר היו קטנים יותר. כשיש מודל לחיקוי, כשאנשים רואים שזה יכול לקרות, ההשפעה גדולה יותר מכל תוכנית או שילוב״.

הפתרון טמון באפליה מתקנת? למנות נשים לתפקידים בכירים רק כי הן נשים?

״אפליה מתקנת נהפכה למילת גנאי שמשתיקה את הדיון. אני לא מנסה לעודד את זה, כי זה לא באמת מטפל בבעיה, אבל אני כן יודעת שאם יהיו לך מספיק נשים בתפקידים בכירים, החברה שלך תהיה טובה יותר. כשעבדתי עם קרדיט סוויס, מצאנו ששילוב נשים בתפקידים בכירים עזר להגדיל את הרווחים. מצד אחר, בשוודיה יש חוק שמחייב שיהיו מספר מסוים של נשים בדירקטוריונים, ומה שקרה שם זה שאותן נשים יושבות בכל הדירקטוריונים. אז להכריח זה פתרון לא טוב, אבל הוא עדיף על לא לעשות דבר״.

כחלק מעבודת ייעוץ שעשתה לפני כמה שנים עבור חברה גדולה, מצאה מינג גם הוכחות מחקריות לכך שגיוון עובדים משפר את עבודת הצוות. ״יש שלושה דברים שמייצרים עבודת צוות טובה: תקשורת, אמון וספקנות. אם אתה מעסיק אנשים שדומים זה לזה, תקבל את שני הראשונים חינם. הבעיה היא שהם לא יהיו ספקנים ולא יהיו ביקורתיים זה כלפי הרעיונות של זה. בצילומי מוח ראינו שאנשים מתייחסים להחלטות של אנשים שדומים להם כמו שהם מתייחסים להחלטות של עצמם. זה נקרא אצלנו ׳בועות׳, כי המחקר הראשון שעשינו היה על משקיעים בוול סטריט. כולם למדו באותן אוניברסיטאות יוקרתיות, עשו פחות או יותר את אותו מסלול, ולכן הם חושבים באותה צורה. כשמישהו חושב שעכשיו צריך להשקיע במשהו מסוים, כולם יחשבו שזה רעיון טוב. ככה נוצרות בועות. דווקא אצל ישראלים, לפחות מהניסיון שלי, הבעיה הזו בולטת פחות. לכם אין בעיה להגיד מה אתם חושבים באמת״.

 

תמיד יצטרכו אנשים יצירתיים

בשנים האחרונות מינג יצאה את גבולות האקדמיה, והחלה לעבוד על פרויקטים שונים עם חברות מהמגזר הפרטי. היא פיתחה אלגוריתם מבוסס בינה מלאכותית לטיפול בסוכרת (גם כדי לסייע לבנה הסובל מהמחלה), ועוסקת בייעוץ למוסדות פיננסיים ולחברות טכנולוגיה. "בנקים רבים מאסיה ואפריקה באים אלי כי הם מפחדים שעליבאבא או חברה גדולה אחרת תהפוך אותם ללא רלוונטיים. הם צודקים. אם הם לא ישתנו, הם יפשטו רגל. אבל אני לא יכולה לבנות להם אלגוריתם שיחליף מספיק עובדים כדי שהם יוכלו להתחרות באותן חברות ענק. זה אולי יישמע מצחיק, אבל כשחיפשתי דרכים לעזור להם וערכתי מחקרים כדי למצוא איפה הערך המוסף שלהם, התברר שהוא נמצא דווקא בהון האנושי, ולא בתהליכים מלאים של אוטומציה״.

זה נשמע רומנטי, אבל שוק העבודה לא הולך למקום הזה.

״נכון, העתיד של שוק העבודה נמצא בידיים של אנשים כמוני, שבונים אלגוריתמים שיכולים לעשות הרבה פעולות שבני אדם עושים. אין לי בעיה כיום לבנות אלגוריתם שיודע לקרוא אקסל ולבצע הערכות סיכונים בצורה זולה וטובה יותר מכל עובד בחברת ייעוץ. לא מזמן ערכו באוניברסיטת קולומביה תחרות בין אלגוריתם שמנתח חוזים לבין עורכי דין. עורכי הדין איתרו 88% מהחורים בחוזה, האלגוריתם זיהה 95%; ומה שיותר משמעותי: לעורכי הדין זה לקח שעה וחצי בממוצע, בעוד שהאלגוריתם עשה את העבודה ב־20 שניות״.

אז איך אפשר להגיד שהעתיד לא שייך לרובוטים?

"הקראה לילדים בגיל צעיר של סיפורים שיש בהם מספרים או משהו מתמטי, משפרת מאוד את היכולות המתמטיות. זה לא צריך להיות משהו מסובך עם פתרון של בעיות, מספיק משהו הכי פשוט עם מספרים"

Evgeny Atamanenko / Getty Images

״כי את החלק היצירתי שיש בכל עבודה הרובוטים לא יוכלו לעשות. בינה מלאכותית תיצור הרבה מאוד משרות יצירתיות, שאפילו לא בטוח שיהיו מספיק אנשים מתאימים כדי לאייש אותן. גם כל משרות השירות והפקידות לא ייעלמו כל כך מהר, מתברר שלא פשוט ובעיקר לא זול להחליף את כולם ברובוטים״.

אבל בסוף זה יקרה, ולא מעט מקצועות ייעלמו.

״אני יודעת שבכל פעם שאני בונה אלגוריתם, אני דוחפת אנשים למטה, אבל זה הטבע של שוק העבודה. אני עוסקת בהשפעות הכלכליות והחברתיות של זה, אבל יש גם סיבות טובות לכך שמחשבים יעשו עבודות מסוימות. המטרה שלי היא לגרום לכמה שיותר אנשים לעבוד בעבודות יצירתיות יותר ולמקסם את הפוטנציאל שלהם״.

 

20 דקות ביום עם הילדים

Muse, האפליקציה שפיתחה במסגרת העמותה שהקימה, מתמקדת בניסיון למקסם את הפוטנציאל האנושי כבר מגיל צעיר. זהו שירות להורים שמציע לעשות עם הילדים פעולות שונות, מותאמות אישית, שהוכחו כיעילות לפיתוח מיומנויות מסוימות. ״יש הרבה פעולות שנראות פשוטות, אבל מחקרים מצאו שיש להן ערך גדול, גם כשבוחנים את ההשפעה שנים רבות אחר כך. למשל, מתברר שלהקריא לילדים בגיל צעיר סיפורים שיש בהם מספרים או משהו מתמטי, משפר מאוד את היכולות המתמטיות. זה נשמע מאיים, אבל זה לא צריך להיות משהו מסובך עם פתרון של בעיות, מספיק משהו הכי פשוט עם מספרים״.

איך מתבצעת ההתאמה האישית של הפעולות?

״מכניסים לאפליקציה נתונים ועם הזמן היא לומדת את הצרכים. הילדים שלי היו הנסיינים הראשונים, ואני דוגמה טובה לקהל היעד כי אני די עסוקה. אם יש לי רק 20 דקות ביום לבלות עם הילד, אני רוצה לדעת מה יהיה הדבר הכי משמעותי לעשות איתו. עוד לא הספקתי אפילו לספר את זה לצוות, אבל בימים האחרונים האפליקציה התחילה להתאים לנו פעולות בצורה מאוד מדויקת. הבן שלי סובל מאוטיזם, והאפליקציה התחילה להציע הפעלות שעובדות על חוסן רגשי, שזה בדיוק מה שהוא צריך. לבת שלי, בת השש, היא מציעה תרגילים של פתרון בעיות פשוטות, שרלוונטיות מאוד לדברים שהיא מתמודדת איתם עכשיו. האתגר האמיתי זה שלא יקרה לנו מה שקורה לרוב האפליקציות החינוכיות, שהן רלוונטיות לאמהות כמוני, אבל פחות לאמהות באזורים קשים יותר. לכן ייצרנו גם גרסה שעובדת על הודעות טקסט, ולא דורשת אפילו טלפון חכם. אנחנו עובדים עם ארגונים רבים שנמצאים בשטח כדי להגיע למשפחות באזורים שבהם הטכנולוגיה פחות נפוצה. אנחנו עושים זאת כי אנחנו באמת מאמינים שזה עובד, ויש לזה הוכחות מחקריות״.

כי ניתן היום לחזות הכל?

״כשחושבים על זה, מה שאני בעצם מנסה לעשות זה לגרום לכל התחזיות האלה לא להתגשם, זה מה שהופך את זה לכל כך קשה. הבקשה הכי נפוצה של הורים היא שנגיד להם איך הילד שלהם לעומת ילדים אחרים, והבקשה הכי נפוצה שאני שומעת בחברות שאני עובדת איתן על כוח אדם היא שאגיד להן מה התכונות שהן צריכות לחפש אצל האנשים שבאים לעבוד אצלן. אני מסרבת לענות על השאלות האלה. לא אכפת לי מי האנשים האלה עכשיו, אכפת לי מה הם יכולים להיות. אני יודעת שזה נשמע כמו בולשיט של פילנתרופים, אבל זה מה שאנחנו עושים, מנסים לשנות את המסלול ולמקסם את הפוטנציאל של כל אחד״.

איפה מתחילים?

״לא מחכים לאיזה משקיע או למישהו שיגיד לך מה לעשות. אני לא אומרת לעזוב את העבודה וללכת לעשות משהו אחר, אבל בערב, במקום לראות עוד תוכנית בטלוויזיה, תשקיעו שעה בלמצוא בעיה משמעותית ולנסות לפתור אותה, כי יש סיכוי שתצליחו. ככה אני התחלתי. הבעיה הראשונה שלי היתה בעצם אני, אבל אחרי שפתרתי אותה, הלכתי לעבוד במעבדה באוניברסיטת סן דייגו שעסקה בזיהוי פנים וייצרנו כלים רבים עבור ה־CIA. אני בחרתי לקחת את הטכנולוגיה הזאת ולייצר מערכת שתעזור לפליטים יתומים למצוא קרובי משפחה, ובהמשך מערכת שתעזור לילדים אוטיסטים להביע רגשות, על ידי קריאה של תווי פנים. זו היתה הפעם הראשונה שפתרתי בעיות אמיתיות והתחלתי להאמין בעצמי. זה היה לפני שנים רבות. עכשיו משתמשים בטכנולוגיות שפיתחנו שם באייפון 10, כדי שתוכל להחליף את הפרצוף שלך בפרצוף של חתול. קצת מאכזב, למען האמת״.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות