תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהכל קורס, הסולידריות מתפרצת

לכתבה
כתובת גרפיטי באתונה, ובה המילה "אוכי" (לא), בתקופת משאל העם על תוכנית החילוץ של האיחוד האירופי למשבר החוב של יוון בלומברג

למשבר הכלכלי ביוון היו השלכות הרסניות על החברה, אך מתוך הייאוש צמחה רשת נרחבת של ארגוני סולידריות — שמאתגרים את המערכת הפוליטית ומנסים להציע שיטה חדשה של התנהלות חברתית וכלכלית

מילים רבות נשפכו על המקורות, הסיבות והאשמים במשבר הכלכלי של יוון, שפרץ ב־2009 במלוא עוזו וסופו לא נראה לעין. על דבר אחד אין עוררין: התנאים שליוו ועדיין מלווים את "תוכניות החילוץ" שהוכתבו למדינה על ידי קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי האירופי והנציבות האירופית, הובילו למשבר הומניטרי בקנה מידה נרחב, ולקריסה מהדהדת של הכלכלה – ובעיקר של רשת הביטחון החברתית.

על אף הערכות שגויות להאטה לא גדולה, בשנים הראשונות שאחרי "תוכנית החילוץ" הראשונה צנח התמ"ג היווני ב־25%, והוא עדיין לא מראה סימנים של התאוששות אמיתית. האבטלה זינקה לרמות של 30%, כשאבטלת הצעירים הגיעה ליותר מ־50%. כיום האבטלה ביוון היא מעל 20%, ואבטלת הצעירים נמצאת ברמה של 43%. השכר ירד אף הוא בחדות – גם לאנשי מקצוע וגם לעובדים הלא־מקצועיים. הפנסיות, שקוצצו בתקופה זו בכ־45%, צפויות לעבור קיצוץ נוסף. וכל זה קרה באחת הכלכלות היותר חלשות באירופה, שגם כך היתה נגועה בבעיות מבניות חמורות של שחיתות, קשרי הון־שלטון־עיתון בעייתיים והעלמת מסים רחבת היקף (שאף זכתה לכינוי "ספורט לאומי").

השפעת המשבר וה"חילוצים" על החברה היוונית היתה מיידית – והרסנית. רבים מצאו את עצמם כמעט בן־לילה ללא עבודה וללא כיסוי ביטוחי, כשהם מתקשים למלא את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם ושל משפחותיהם, כמו מזון, בגדים וטיפול רפואי בסיסי.

רבים, בעיקר צעירים משכילים בעלי מקצוע, נטשו את הספינה השוקעת והיגרו למקומות יציבים יותר. אולם לצד הייאוש התחילה לשגשג ברחבי המדינה התארגנות ספונטנית ברובה של החברה האזרחית – שניסתה לתת מענה לנזקקים דרך רשת מבוזרת ונרחבת של מה שזכה לכינוי "ארגוני סולידריות".

עד סוף 2012 הוקמו ברחבי יוון יותר מ־200 יוזמות ורשתות של עזרה הדדית, וב־2016 מנתה הרשת יותר מ־400 ארגונים שונים תחת הגדרה זו. מיזמים אלה פועלים במגוון רחב של תחומים, ובהם איסוף ואספקת מזון, ביגוד ומוצרי יסוד אחרים; מטבחים קהילתיים; בתי ספר; קואופרטיבים ומפעלים בניהול עצמי של העובדים; שווקים ומכולות "ללא מתווך" שמקשרים בין יצרנים לצרכנים; שירותים משפטיים חינם לאנשים הנזקקים לסיוע במאבק נגד פינוי מביתם; סיוע למבקשי מקלט; תקשורת עצמאית; ואף קבוצות של כלכלת סחר חליפין וקהילות המשתמשות במטבעות חלופיים, שפרחו במיוחד אחרי סגירת הבנקים והטלת ההגבלות על משיכת מזומנים בתקופת משאל העם ביוני 2015 (שעדיין לא הוסרו).

 

מכה למערכת הבריאות

אחד ממבני הסולידריות המעניינים ביותר שנוצרו במדינה בעקבות הקריסה היה בתחום הבריאות. מערכת הבריאות היוונית היתה מלכתחילה מנופחת, נגועה בשחיתות וזקוקה נואשות לרפורמה – כפי שמלמדת פרשת נובארטיס שהתפרצה לאחרונה, ושבפברואר הוחלט על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניינה.

נובארטיס חשודה במתן שוחד לפוליטיקאים ורופאים בשנים 2006־2015, במטרה לבצר את מעמדה בשוק הבריאות היווני ולהבטיח מחירים מנופחים למוצריה, אף שהיו להם חלופות זולות יותר. בפרשה חשודים בין השאר ראש הממשלה לשעבר אנטוניס סמאראס ונגיד הבנק המרכזי יאניס סטורנאראס. לפי הערכות, השחיתות הזאת לבדה עלתה ליוון 3 מיליארד יורו, ואילו הנזק הכולל של השחיתות במגזר הבריאות במדינה מוערך בכ־23 מיליארד יורו (בשנים 2010־2015).

אחד החוקים הראשונים שהעבירה מפלגת סיריזה היה חוק לטיפול במשבר ההומניטרי, שקבע סבסוד של מזון וחשמל לכ–300 אלף המשפחות העניות ביותר במדינה. ההמשך היה אופטימי הרבה פחות. סיריזה עשתה סיבוב פרסה, והסכימה לקבל על עצמה יישום של מדיניות צנע חמורה

אי־פי

המשבר היכה במערכת הבריאות היוונית בצורה קשה. רק בשנים 2008־2013 נרשמה התכווצות של 40% בתקציב הבריאות הציבורי ביוון. ההוצאה הממשלתית על בריאות הנפש צנחה בכ־65% בתוך שנתיים בלבד (2010־2012). עד 2014, ההוצאה הציבורית על בריאות צנחה ל־4.7% מהתמ"ג, לעומת 9.9% לפני המשבר – וקרן המטבע דורשת כי בכל מקרה היא תוגבל ל־5%־6% מהתמ"ג. יותר מ־25 אלף עובדים במערכת הבריאות פוטרו, השכר ירד, ובתי החולים מצאו את עצמם לעתים ללא אספקה של מוצרים בסיסיים כמו תרופות, גאזות, סדינים וכפפות. ב־2016, תחת ממשלת השמאל של מפלגת סיריזה, התכווצו ההוצאות על בריאות ב־350 מיליון יורו נוספים. בתי חולים רבים לא מבצעים אפילו בדיקות דם בסיסיות, בגלל קיצוצים בהוצאות על שירותי מעבדה. במקביל, ההרעה במצבם הכלכלי של אנשים רבים הובילה להתגברות העומס על מערכת הבריאות הציבורית ולירידה חדה בפנייה לבתי החולים הפרטיים. דבר זה כמובן השפיע מיידית על אורך התורים במערכת ועל זמינותם של רופאים.

כאילו זה לא מספיק, הזינוק באבטלה הוביל לכך ש־2.5־3 מיליון יוונים, מתוך אוכלוסייה של כ־11 מיליון איש, נותרו ללא ביטוח רפואי כלל, מאחר שהכיסוי נגמר אחרי שנה של אבטלה. לצדם היו גם מאות אלפי מבקשי המקלט שהגיעו ליוון המוכה בדרכם לשאר אירופה, ונתקעו בה בגלל הריבים בין מדינות האיחוד על המכסות לקליטתם.

כמובן שלמשבר כזה יש השלכות קשות על בריאות הציבור, שאת חלקן בקושי התחלנו לראות. המצב חמור כל כך, עד שאפילו הבנק המרכזי היווני התייחס לעניין בדיווח על המדיניות המוניטרית שלו לשנים 2015־2016, בפרק מיוחד בשם "רפורמות בבריאות, המשבר הכלכלי והשפעותיו על בריאות האוכלוסייה", שבו נטען כי "ניתוח המגמות מראה הידרדרות בבריאותם של היוונים בשנות הסכמי ההלוואות והצנע". בין השאר, נתוני הבנק ואחרים מלמדים על זינוק בתמותת תינוקות ובשיעור התינוקות שנולדו במשקל נמוך (פחות מ־2.5 ק"ג); עלייה בשכיחות המחלות הכרוניות; וגידול משמעותי בשכיחות המחלות הנפשיות, בעיקר דיכאון, באוכלוסייה – ובצריכת תרופות נגד דיכאון וחרדה.

תמ"ג לנפש ביוון, 1990 – 2015 , בדולרים

באוכלוסיות מסוימות ביוון נרשמה אף ירידה בתוחלת החיים. הילודה ירדה בשיעור שנתי ממוצע של כ־4% בשנים 2009־2015. המחסור בציוד בסיסי בבתי החולים הוביל להגברת הסכנה לזיהום קטלני בעת אשפוז, ומנתוני המרכז האירופי למניעת מחלות עולה כי כ־10% ממי שמתאשפזים ביוון נמצאים בסיכון לפתח זיהום קטלני, ושהדבר מוביל לכ־3,000 מקרי מוות בשנה.

מתוך תמונת מצב עגומה זו צמחה באופן ספונטני רשת גדולה של "מרפאות סולידריות", המנוהלות על ידי הרופאים והאחיות שעובדים בהן בהתנדבות מלאה. המרפאות הללו מספקות שירותי בריאות ורוקחות בחינם לאנשים שהגישה שלהם לשירותים כאלה היא מוגבלת או בלתי קיימת. התרופות והציוד הרפואי מגיעים מתרומות. סקר שבוצע בשנים 2014־2015 על ידי חוקרים מהמרכז האפידמיולוגי הסביבתי בברצלונה ובית הספר הלאומי לבריאות ציבורית באתונה, מצא 92 מרפאות פעילות כאלה ברחבי יוון – רובן המכריע הוקמו אחרי 2010, ויותר ממחציתן נמצאות בערים הגדולות במדינה, אתונה וסלוניקי. 43% מהמרפאות האלה הן יוזמות אזרחיות שמופעלות על ידי מתנדבים וזוכות לתמיכה מידי הקהילה המקומית. כשליש מהן הוקמו ביוזמת הרשות המקומית, 12% שייכות לכנסייה ו־8% הוקמו על ידי איגודים מקצועיים.

חלק קטן מהמרפאות הללו מציע גם שירותי רפואת שיניים. חלקן מציעות גם שירותי חיסון לילדים, בריאות הנפש ושירותים חברתיים אחרים. כמה מהן משתפות פעולה עם מעבדות כדי להציע שירותים כמו בדיקות דם או דימות, חינם. מספר המתנדבים במרפאה נע בין 10 ל־250, ומספר הרופאים נע בין 2 ל־99. לגבי מספר המשתמשים בשירותי המרפאות לא היה ניתן להשיג הערכות מהימנות (היו מי שהעריכו את מספר המטופלים ב־16 המרפאות הגדולות באזור אתונה ב־30 אלף בחודש), אך כמעט כל המרפאות שהשתתפו בסקר דיווחו על גידול של 10% ויותר במספר המטופלים שנזקקו לשירותיהן בשנים 2013־2014. רוב המטופלים, לפי הדיווחים, היו יוונים, אם כי לא מעט מהן מטפלות גם במבקשי מקלט.

"מרפאות סולידריות", שמנוהלות על ידי הרופאים והאחיות שעובדים בהן בהתנדבות מלאה, מספקות שירותי בריאות ורוקחות חינם לאנשים שהגישה שלהם לשירותים כאלה היא מוגבלת או בלתי קיימת. התרופות והציוד הרפואי מגיעים מתרומות

Thanassis Stavrakis / AP

המדינה אמנם התעוררה ב־2016 והחזירה את המובטלים ומבקשי המקלט לכיסוי רפואי. אך כאמור, לא ברור אם מערכת הבריאות הציבורית מסוגלת לעמוד בביקוש, כך שהצורך במרפאות הסולידריות לא פחת. אולם המודל ההתנדבותי שלפיו הן פועלות אינו מודל שקל לשמר לאורך זמן, ורבות מהן נקלעות לקשיי מימון ואספקת ציוד ותרופות.

תנועת מרפאות הסולידריות צמחה מתגובתה של החברה היוונית להטלתם של צעדי צנע חריפים וקיצוניים בתקופה קצרה. לכן גם המרפאות נקשרות לתנועה החברתית הרחבה והפוליטית יותר, אף שלהן עצמן אין קשר רשמי לפעילות פוליטית או למפלגה או מוסד פוליטי. בנוסף, הן מעמידות במרכז פעילותן מטרה פוליטית: הזכות הבסיסית של האדם לבריאות והמאבק בפגיעה בה.

 

הניסוי הפוליטי שכשל

תנועת הסולידריות החברתית אחראית במידה רבה לניצחונה של מפלגת סיריזה בבחירות בינואר 2015. ראשיתה במהומות שפרצו ביוון ב־2008 בעקבות הריגתו של הנער אלכסנדרוס גריגורופולוס, שביטאו אי שביעות רצון גוברת מהמצב הכלכלי, עוד לפני פריצת המשבר. ב־2011 היתה גם יוון חלק מתנועת הכיכרות נוסח תנועת Occupy האמריקאית, והתפתחה בה תנועה של התנגדות לצנע, שתפסה בין השאר את כיכר סינטגמה (החוקה) מול הפרלמנט היווני.

לאחר שלב התפיסה של המרחב הציבורי, שהסתיים, כצפוי, בפינוי, נמשכה הפעילות הקהילתית ביתר שאת, ומצאה לה ביטוי נרחב בארגוני ורשתות הסולידריות. ב־2012 הקימו כמה חברים בסיריזה עם פעילים נוספים רשת־על בשם "סולידריות לכולם", שנועדה לפעול כפלטפורמה מתאמת בין מבנים, יוזמות ורשתות אחרות של ארגוני סולידריות שצצו ברחבי המדינה, ולספק תמיכה לוגיסטית ואדמיניסטרטיבית לתנועה. ב־2015 פרסמה התנועה דו"ח שכותרתו "בונים תקווה כנגד הפחד וההרס", שבו מיצבה את עצמה כ"ניסוי חברתי חיובי בתוך ההרס שהותיר אחריו המשבר", וכניסיון רחב – שמגיע מתוך צורכי היומיום של האזרחים – לבנות אלטרנטיבה אמיתית ופוליטית לשיטה החברתית־כלכלית הקיימת, ולא רק לספק תחליף למערכת הרווחה הציבורית הקורסת.

בבחירות ביוני 2012 זכתה סיריזה ב־71 מושבים בפרלמנט, והחליטה כי חברי הפרלמנט שלה יתרמו 20% ממשכורתם החודשית לקרן שתממן את פעילותה של רשת "סולידריות לכולם". המפלגה הצהירה כי היא רואה בתנועה דוגמה ופלטפורמה לשינוי החברתי שאותו רצתה ליישם.

שיעור אבטלת צעירים ביוון 2017 – 2008

תיאנו פוטיו, חברת סיריזה שמכהנת מאז 2015 כשרה לסולידריות חברתית, אמרה ל"גארדיאן" אחרי הניצחון ב־2015 כי "הדרך היחידה לצאת מהמשבר הזה היא שאנשים יעשו את זה בעצמם. אם אנשים לא ישתתפו, המדינה תלך לאבדון. זו פרקטיקה, לא תיאוריה. זו אידיאולוגיה חברתית חדשה, פרדיגמה חדשה – ההפך מהמודל הפסיבי, התלותי, הצרכני והאינדיבידואליסטי. פרויקטי הסולידריות הקיימים כיום הם אינקובטורים לזה".

ואכן, אחד החוקים הראשונים שהעבירה מפלגת השלטון החדשה היה חוק לטיפול במשבר ההומניטרי, שקבע סבסוד ממשלתי של מזון וחשמל לכ־300 אלף המשפחות העניות ביותר במדינה.

ההמשך היה אופטימי הרבה פחות. ממשלת סיריזה עשתה סיבוב פרסה, והסכימה לקבל על עצמה יישום של מדיניות צנע חמורה לא פחות מזו של הממשלה שקדמה לה (אם לא יותר), במסגרת מזכר הבנות שלישי. המשרד לסולידריות חברתית עוד קיים, והממשלה מתגאה בקידום – גם באמצעות חקיקה – של מה שזוכה כיום לשם הקוד SSE: כלכלה של סולידריות חברתית, שבאופן לא מפתיע נפוץ בכל האיחוד האירופי וזוכה לתמיכה ממוסדותיו.

מה שגורם לזה להיראות עוד יותר כמו ניסיון לקואופטציה ומס שפתיים הוא החקיקה שמעבירה ממשלת סיריזה, המפרקת את שוק העבודה, מפריטה את נכסי המדינה ומבטלת מגבלות על פינוי של אנשים מבתיהם. מטרת העל של סיריזה כיום נראית כ"יציאה מהתוכנית" ו"חזרה לשווקים". בדיונים על מחיקת חלק מהחוב לא התקבלה כל החלטה מאז הימים הקשים במחצית הראשונה של 2015. במובנים רבים, ניתן לומר שהניסוי הפוליטי של הפיכת תנועה חברתית שבאה מלמטה לתנועה פוליטית ולמפלגת שלטון נחל כישלון מוחץ ביוון.

למרות זאת, תנועות הסולידריות ממשיכות לאתגר את המערכת הפוליטית ולקדם פרדיגמה שונה של ארגון חברתי־כלכלי, שבין השאר מכוונת גם להפוך מקבלי סעד "פסיביים" לשותפים פעילים למאבק בצנע – מה מפחית את תחושת הניתוק שלהם. בנוסף, הן ממלאות תפקיד חיוני בתגובה למשבר הפליטים – שהמדינה מגלה אזלת יד בהתמודדות עמו.

סיריזה עצמה התפרקה בעקבות שינוי הכיוון, כאשר כמה מחבריה הבולטים הלכו בכיוונים פוליטיים אחרים – שר האנרגיה לשעבר פנגיוטיס לפזאניס מקדם יציאה מגוש היורו וחזרה לדרכמה, ואילו שר האוצר לשעבר יאניס וארופקיס פועל להקמת תנועה פוליטית של סולידריות כלל־אירופית. בבחירות הבזק שהתרחשו בספטמבר 2015 היה שיעור השתתפות של כ־55%, ובכל הסקרים הנוכחיים סיריזה מפגרת בכ־10% מאחורי מפלגת הדמוקרטיה החדשה (ND). היוונים, כפי שניתן ללמוד מהניסיון של השנים האחרונות – ובעיקר של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית פאסוק, שבזמן שלטונה התחיל המשבר ומאז כמעט נמחקה – אינם חוששים להעניש מפלגות פוליטיות שבגדו.

לא ברור אם תנועת הסולידריות היוונית תתארגן מאחורי תצורה פוליטית חדשה, ואם המודל שלה ימשיך לשגשג ללא אפיק פוליטי סטנדרטי. ימים יגידו אם האינסטינקט הראשוני הזה של העזרה, שהתפתח לתנועה חברתית־כלכלית ופוליטית, יצליח להביא לטרנספורמציה החברתית המיוחלת – או לפחות להראות ליוון דרך החוצה מהמשבר האינסופי שבו היא נתונה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות