תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמו שאמרנו לכם

לכתבה
עופר וקנין, מגד גוזני, ניר קידר, תומר אפלבאום, חוזה לואיס מאינה/ אי–פי

תשעה שערים של מגזין TheMarker מספרים את הסיפור המלא של השחתת מדינת ישראל

3תגובות

הציבור בישראל הופתע בחודשים האחרונים, או לכל הפחות אמור היה להיות מופתע: שורה של פרשיות, עדויות, עדי מדינה וחשיפות הבהירו לו עד כמה ראש הממשלה והפוליטיקאים "מעורבבים" עם טייקונים ובעלי הון מצד אחד, ועם בעלי עיתונים וכלי תקשורת מהצד האחר. חלק מהשיח הציבורי אמנם מתמקד בשאלת הישרדותו הפוליטית של איש אחד, בנימין נתניהו, אבל בין הדיונים על סקר המצביעים האחרון, הולך ומתברר שמשהו יסודי מאוד רקוב בממלכת ישראל, בדרך שבה השלטון, ההון והעיתון משתפים פעולה – או דווקא מפעילים מנגנונים של סחיטה ואיומים זה כלפי זה.

המנגנונים הללו אינם פשוטים או קלים להבנה. בנוסף לחשודים המיידים לעסקות השוחד, פועלות בהם גם דמויות נוספות: עדי מדינה, פקידים בכירים, יועצי תקשורת, המשטרה, עוזרים, הפרקליטות, עיתונאים שאינם מצייתים לבעל הבית שלהם, פוליטיקאים שמנסים לנצל את האירועים כדי להתחזק, וגם אנשים ישרים שמנסים לעשות את הדבר הנכון. לא תמיד ברור מי הוא מה. עיקרון ה"בורות הרציונלית" – מצב שבו עלות השגת מידע לגבי נושא מסוים עולה על התועלת שבהשגתו – אינו מעודד את הציבור להשקיע זמן ומשאבים ברכישת ידע בכלכלה פוליטית או במחקר עצמאי על האופן שבו הדברים עובדים באמת. הלימוד וההשקעה האלה הרי לא יביאו לו דיווידנד ולא יכניסו כסף. אם כך, לרגל חג החירות ויום העצמאות ה־70 למדינת ישראל, הנה מדריך קצר למציאות ההון־שלטון־עיתון הישראלית.

 

מועדון

שער 152 ספט 13

האליטה שמקבלת את ההחלטות ומחזיקה במוקדי הכוח של המדינה. המועדון פועל עבור חבריו על ידי העברת כספים מהציבור הרחב לידיהם של עשירים בודדים. יש מגוון שיטות לעשות זאת, החל מגיוס כספי חסכונות הפנסיה של הציבור בהלוואות (אג"חים) ואשראי בנקאי (פיקדונות), וכלה בקבלת החלטות רגולטוריות שמיטיבות עם מעטים על חשבון רבים. כל הטייקונים, לרבות נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ויצחק תשובה, גייסו כסף מהציבור בידיעה ברורה שלעולם לא יחזירו אותו: במקרה הטוב הם יגלגלו את החובות לעד, ובמקרה הרע – יעשו לציבור "תספורת". בשיטה השנייה, קבע לכאורה נתניהו את הרגולציה על חברת בזק בהתאם לאינטרסים של שאול אלוביץ' במהלכים שעלו לציבור, לפי טענת המשטרה, לפחות מיליארד שקל.

במועדון הישראלי חברים פוליטיקאים, פקידים בכירים, אנשי עסקים, בנקאים ומנהלי כסף ציבורי אחרים, אנשי צבא, בעלי כלי תקשורת, עורכים בכירים ועיתונאים ידועים, יועצים, עורכי דין, וצבא של בכירים לשעבר שמתפקדים כמעאכרים. את המציאות הזו חשפנו ותיארנו במגזין TheMarker בספטמבר 2013.

חברים

שער 164 ספט 14

אצל נתניהו, הנחשד בתיק 1000 בקבלת שוחד בדרך של סיגרים ושמפניה תמורת סיוע בשורה של נושאים לאיש העסקים הישראלי־אמריקאי ארנון מילצ'ן, "מותר לקבל מתנות מחברים". ככה זה במועדון: הכל מותר, כל עוד לא מורשעים בפלילים לאחר שלוש ערכאות. מותר לקבל מתנות, מותר לקבל כסף מזומן, מותר לקבל שווה כסף, מותר לקבל נכסים שאותם לא קשה להפוך לכסף.

איש העסקים יצחק תשובה, למשל, שמצא את הגז הנמצא לחופי ישראל, אמנם לא קיבל שום דבר מוחשי מנתניהו. אולם, את התנאים הפיננסיים של מתווה הגז וקיומו של מונופול הגז, שעליו נלחם נתניהו תוך הפעלת כל כובד משקלו הפוליטי, יצחק תשובה הפך למזומן, כשמכר חלקים מזכויות הגז לגופים המוסדיים – כלומר לציבור החוסכים. מי שמביט על סיפור הגז מלמעלה, מגלה שתשובה קיבל מהציבור זכויות קידוח חינם, מצא גז, ואז מכר אותו מראש לאותו ציבור ממש – תמורת מיליארדי שקלים. כאילו שזה לא מספיק, תשובה מנסה עכשיו למכור את זכויותיו ל"תמלוגי העל", עוד צ'ופר מעורר תמיהה, לגופים מוסדיים – שוב תמורת מזומן, כאן ועכשיו.

ה"חברים" במועדון ההון־שלטון־עיתון אינם חברים במובן הרגיל והמקובל: כל החברויות הללו מבוססות של על תן וקח, או בלטינית, Quid Pro Quo – דבר תמורת דבר. האם זה מותר? והאם זה חוקי? הנה דעתו של השופט בדימוס דוד רוזן, כיום נציב התלונות על הפרקליטות, ומי שהרשיע את אהוד אולמרט בקבלת שוחד: "עובד ציבור, נאמן ציבור שנכנס לשירות הציבורי, צריך לאכוף עצמו לנורמה בסיסית אחת: אין מתנות. שליח ציבור לא יכול ליטול מתנות. החוק ברור. עובד ציבור ומתנות לא חיים יחדיו. האם זו גזרה שהוא לא יכול לעמוד בה? הוא יכול והוא חייב. כל טובת הנאה היא מתנה. כל ישראל חברים. ככל שהתפקיד נישא ורם, הסבירות שתבוא במגע עם חברים מתישהו היא גבוהה".

 

השיטה

שער 159 אפר 14
שער 148 מגזין דה מרקר

כינוי לאסטרטגיה שבה אנשי עסקים שמים את ידם על כסף של הציבור, ובאמצעותו עושקים את הציבור. הטייקון לשעבר שאול אלוביץ' רכש את בזק באמצעות אשראי בנקאי ואיגרות חוב מהציבור, ודרך פירמידה עסקית שאפשרה לו לשים את היד על השליטה עם שבריר בלבד ממניות החברה – ואז, על פי החשד, סיפק לנתניהו סיקור אוהד באתר "וואלה ניוז", בתמורה לביטול רפורמה שהיתה יוצרת לציבור חיסכון של אלפי שקלים לכל אזרח.

השיטה הזו הומצאה מזמן. מי ששכלל אותה והדגים אותה לכל שאר הטייקונים היה נוחי דנקנר. דנקנר השתלט על אי.די.בי כמעט מבלי להביא כסף מהבית, גייס הון עתק מהציבור ועשה בו שימוש כדי להגדיל את אחזקותיו בחברה, לרכוש מטוס פרטי, ולאמץ גינונים של בן מלך אפריקאי. הוא שלט בשורה של חברות מהבולטות במשק באמצעות פירמידה גבוהה, ויצר מערכת קשרים רחבה של תן וקח עם מנהלים, דירקטורים ורגולטורים שרצו לעבוד אצלו מיד לאחר שסיימו לפקח על מהלכיו.

דרך שליטה ישירה בביטוחי המנהלים של כלל ביטוח, ודרך פיקדונות הציבור של בנק הפועלים, באמצעות בן דודו היו"ר דני דנקנר, שלט נוחי דנקנר בעשרות חברות, במאות אנשים ובמאות מיליארדי שקלים של כספי ציבור. השיטה כללה מערכת יחסים נוחה עם גופי פיקוח, עד שהגיע יו"ר רשות ני"ע חדש בשם שמואל האוזר, שגם הפסיק את המנהג לאשר לדנקנר כל התחכמות חשבונאית שנראית לו בספרי אי.די.בי, וגם לא היסס לחקור אותו ולהמליץ להעמידו לדין בגין הרצת מניות בהנפקת אי.די.בי – עליה הורשע ונדון למאסר. בעת חקירת רשות ני"ע בתיק זה נחשפו גם חלקים פוליטיים של "השיטה", כמו פגישות של דנקנר בביתו הפרטי של ראש הממשלה, לרבות פגישה שהתקיימה ערב אישור הממשלה את המלצות ועדת הריכוזיות – שפגעו בעסקי אי.די.בי.

 

עיתון

שער 198 יול 17

כל הפרשיות שבהן נחקר ונחשד עתה נתניהו מערבות קשר לעיתונים או לכלי תקשורת: בתיק 1000, נתניהו חשוד שפעל למען ארנון מילצ'ן בשלל דרכים, לרבות סביב אחזקותיו בערוץ 10; בתיק 4000, כאמור, הוא חשוד שפעל למען האינטרס של בזק של אלוביץ' בתמורה לסיקור חיובי ב"וואלה"; ואילו בתיק 2000 – החמור מכל התיקים במישור הציבורי – הוקלטו נתניהו ובעל השליטה בקבוצת ידיעות אחרונות, נוני מוזס, רוקחים עסקה שבה מוזס ידאג באמצעות עיתונו שנתניהו יהיה ראש ממשלה לנצח, ואילו נתניהו יצמצם את תפוצת העיתון "ישראל היום" המתחרה ב"ידיעות אחרונות". ככל הידוע, למשטרה יש עדויות לפיהן העסקה אכן היתה יותר מסתם דיבורים, כפי שטוען נתניהו, וששני הצדדים פעלו בניסיון להוציאה אל הפועל.

גם ברבים מהתיקים האחרים של ההון והשלטון ישנה מעורבות פעילה של העיתון. אליעזר פישמן, שקרס השנה בפשיטת הרגל האישית הגדולה ב־70 שנות ההיסטוריה של מדינת ישראל, בהיקף של מיליארדי שקלים, נהנה במשך 15 שנים מיחס מקל ומפרגן מהבנקים למרות שכבר היה חדל פירעון – בעיקר משום שהחזיק בבעלות על העיתון הכלכלי "גלובס" וברבע ממניות "ידיעות אחרונות". פשיטת הרגל הזו והיחס של הבנקים והרגולטורים לפישמן ולדנקנר הניעו את הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שהחלה את דיוניה לאחרונה. מדברי חברי הכנסת בישיבת הפתיחה משתמע שהמחוקקים מעוניינים לבדוק לא רק את הקשר בין הטייקונים, הבנקים והגופים המוסדיים – אלא גם לברר אם נרקמו עסקות והבנות בין העיתונים לבין הבנקים, והאם אלו לא היו למעשי עסקות שוחד.

פישמן כמובן איננו היחיד: דנקנר ניהל מערכת יחסים קרובה ונוחה עם "ידיעות אחרונות", ולאחר מכן רכש את "מעריב", בדיוק כדי לפגוע בכלי תקשורת שהשמיעו כלפיו ביקורת; תשובה מחזיק בשליטה בערוץ הטלוויזיה "קשת", שמצדו שולט במחצית מחברת החדשות (לשעבר חדשות 2); גם משפחת ורטהיים (קוקה קולה ובנק מזרחי) ומשפחת עופר (כיל, חברת הקניונים מליסרון, בנק מזרחי ועסקים אחרים) שותפים בערוצי טלוויזיה ובחברת החדשות.

 

כלב השמירה של הדמוקרטיה

שער 163 אוג 14

הסקרים מראים שהציבור דורש מהעיתונים ומכלי התקשורת הבולטים במדינה לבקר ולפקח על בעלי השררה והכוח, ובאותה נשימה מצהיר כי הוא אינו מאמין להם. בפועל, החלק השני כנראה לא נכון: הציבור צורך עיתונות, מאמין לרוב מה שכתוב ומשודר בה, ומאמץ את הנרטיבים של העיתונים וכלי התקשורת שאותם הוא צורך – כל אחד על פי הטעמים של הקהילה שלו. החקירות של נתניהו, והעובדה שבישראל כבר ישבו בכלא חברי כנסת, שרים, נשיא וראש ממשלה, הם ראיה חיובית לעצמאותה של התקשורת בישראל.

מנגד, החשיפות בתיקי 2000 ו־4000 של נתניהו מוכיחות שתמונת המציאות שהציבור מקבל היא לעתים קרובות מעוותת ומותאמת לאינטרס של בעל השליטה בכלי התקשורת. מוזס הודה בכך בקלטות נתניהו, ולאחרונה הציג את הטיפול התקשורתי המועדף שמוענק לאהוד אולמרט. יידע הציבור: רוב מה שכתוב בעיתונים נכון, אבל חלקו אינו כזה – והעיתונים לא יאמרו לכם מה אמת ומה לא, ולא מתי, מדוע, ולמען אילו אינטרסים האמת מתכופפת. יש מי שיאמר שחצי אמת גרועה משקר.

 

"כולם מושחתים"

שער 200 ספט 17
שער 188 ספט 16

נרטיב נוח למי שנחשד במעשים פליליים או פועל בדרך של מרמה הוא לטעון ש"כולם מושחתים", ושמידה מסוימת של קומבינות ו"דילים" היא נורמטיבית. נתניהו כבר הודה שפעל בדרך לא מוסרית בפרשת המתנות, ברור לו שהציבור משוכנע שהוא עשה את כל מה שנחשד שעשה, וכל המלחמה שהוא מנהל היא על הרובד הפלילי של הדברים. "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" של נתניהו הוא לשון אחרת ל"לא תהיה הרשעה, כי לא יצליחו למצוא אותי אשם בפלילים מעבר לספק סביר" – ונראה שרבים מתומכיו מקבלים את תפישת העולם הזו. ואולם טענה זו, בדיוק כמו "מותר לקבל מתנות מחברים", היא כשלעצמה משחיתה. אם נאמץ אותה אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה עם תרבות ציבורית רקובה, כלכלה כושלת ורמת חיים יורדת.

 

האם נסיק מסקנות?

שער 187 אוגוסט 16

תיקי 1000, 2000, ו־4000, העוסקים כולם בשלטון־עיתון, אמורים לגרום לציבור לדרוש מהתקשורת – שומרת הסף של הדמוקרטיה – לבצע חשבון נפש, להסיק מסקנות ולצאת לדרך חדשה ונקייה מאינטרסים סמויים. במילים אחרות: התקשורת צריכה לרכוש מחדש את אמון האזרחים. אבל זה כנראה לא הולך לקרות. הקריאות להשעייתו של נוני מוזס לאחר שהמשטרה המליצה להעמידו לדין באשמת שוחד לראש ממשלה, גוועו כמעט מיד. ממילא לנבצרות זמנית שכזו לא יכולה להיות השפעה על מארג הכוחות בעיתון, והיא היתה נותרת בעיקר סמלית. כמה קריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מערכות היחסים בין התקשורת לשלטון – אולי בדומה לזו שמונתה בבריטניה בתחילת העשור הנוכחי, לאחר שהתגלה שעיתונו של רופרט מרדוק, "ניוז אוף דה וורלד", פרץ לטלפונים אישיים כדי להשיג סיפורים – גוועו גם הן.

נכון להיום, אין בישראל שום חשבון נפש של התקשורת, שום החלפת מנהלים או עורכים, שום תהליך של בדיקה. זו טעות, כי מכאן הדרך די ברורה: אם פרשיות כמו זו של "ידיעות אחרונות" וזו של "וואלה" יחלפו ללא חשבון נפש וללא כתבי אישום, הן ייהפכו לנורמטיביות והן יפתחו ריצה לתחתית שבה כולם יאלצו להשתתף. התוצאה תהיה שישראל תמצא את עצמה עם כלי תקשורת שפועלים אך ורק עבור עצמם – ללא שום נאמנות לציבור, שום עניין בו, ושום מחויבות כלפי הדמוקרטיה או עקרונות מוסריים בסיסיים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות