רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיר לכולם

לכתבה
גמלאים. קצבאות הזקנה כיום: 1,500–2,400 שקל אורן זיו

חזרתם של מבוגרים רבים לערים הגדולות, בדיוק לאותן שכונות ולאותן דירות שמבוקשות גם בקרב משפחות צעירות, היא בעלת פוטנציאל נפיץ - על רקע דהרת מחירי הדיור. בעיריות משוכנעים שניתן לנטרל את פצצת הזמן הזו באמצעות תכנון נכון, ושהאוכלוסייה המבוגרת הצומחת יכולה להיות נכס לכל רשות מקומית

תגובות

על מדפי החיתולים במרכול שבעיר אוסקה שביפן ניצבים זה ליד זה חיתולים לפעוטות ולמבוגרים. במדינה שבה חיים 127 מיליון אזרחים שכ־30% מהם הם מבוגרים, לעומת רק 13% מהאוכלוסייה שצעירים מגיל 14, ברור באיזה שוק כדאי להשקיע.

ביפן מתמודדים עם ההיבטים הקיצונים של העלייה בתוחלת החיים וצמצום הילודה. אחת התופעות הממחישות את המצוקה הדמוגרפית היא מיליוני הבתים הנטושים המפוזרים ברחבי יפן, ריקים ומוזנחים. הלחץ הדמוגרפי מכביד על הכלכלה היפנית, שבה כוח העבודה ההולך וקטן מתאמץ לתמוך באוכלוסייה קשישה הולכת וגדלה. ויפן איננה המדינה היחידה המתמודדת עם מציאות כזו. אוכלוסיית העולם כולו מזדקנת, וברבות מהמדינות המפותחות הממשלות כבר נערכות לקראת אמצע המאה. אז, על פי תחזית שפרסמה הקרן לחקר האוכלוסייה של האו"ם, צפוי חלקם של בני ה־60 ומעלה באוכלוסייה להגיע לכשליש מכלל האוכלוסייה, לעומת כ־12.5% ב־2016.

אייל טואג

ד"ר רינת בן–נון: "כיום, האוכלוסיות הוותיקות נמצאות בעיקר בשכונות הוותיקות ובמרכזי הערים, ומי שיש לו אמצעים עובר להתגורר במגדלי דיור מוגן יוקרתיים. ככה החברה הרחבה מדירה את המבוגרים מעיניה. ראשי הערים והממשלה צריכים לשאול את עצמם אם יבוא יום וגם אנחנו ניתקע שם, מבודדים"

ישראל היא אחת מהמדינות המפותחות היחידות בעולם שבה האוכלוסייה לא צפויה להצטמצם, אלא להפך. תחזיות הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל, המונה כיום כ־8.8 מיליון איש, מצביעות על גידול מואץ בשנים הבאות, בהשוואה למדינות העולם המפותחות, ועל הכפלת האוכלוסייה עד שנת 2048. ב־2059 כבר יחיו בישראל כ־20 מיליון תושבים. כך, בעוד יפן שואלת את עצמה כיצד לאכלס את השכונות המתרוקנות שהופכות להיות מעונות לעוני, מצוקה ומקרים של קשישים שנפצעים ומתים בביתם מבלי שיבחינו בכך שבועות – בישראל המצב הפוך. שר האוצר משה כחלון נבחר לתפקידו כמי שיפתור את משבר הדיור בארץ, שרק הולך ומעמיק. קצב הבנייה האטי ביחס לגידול באוכלוסייה מייצר עליות מחירים וגורם למחירי הנדל"ן להאמיר. ככה זה שההיצע לא עומד בקצב עליית הביקוש.

גם בארץ יצטרכו להתמודד עם העלייה בחלקם של המבוגרים באוכלוסייה. הערכות שונות שפרסמה הלמ"ס בשנים האחרונות הראו כי מספרם של בני ה־65 ומעלה בישראל צפוי לגדול בשנים הבאות מהר יותר ממספרם של בני כל קבוצות הגיל האחרות. עד 2040 מספרם בישראל יגיע ל־1.9 מיליון, והם יהוו קרוב ל־15% מהאוכלוסייה. ב־2065 כבר יהיו בישראל כ־3 מיליון מבוגרים בני 65 או יותר, או הרבה יותר – בני 80 ומעלה נחשבים לקבוצה הצומחת בקצב המהיר ביותר, כמי שחוו את הירידה הגדולה ביותר בשיעורי התמותה בהשוואה לעשורים שקדמו לה.

השינויים הללו בהרכב האוכלוסייה ישפיעו באופן בלתי נמנע גם על אופי החברה בישראל, וצפויים להוליד שינויים בצרכים של החברה הישראלית. יש שיגידו שצפויה תחרות בין־דורית על משאבים, ובראשם נדל"ן. "כיום האוכלוסייה הוותיקה מבודדת יחסית, אבל אי־אפשר לא לשאול איך יראו הערים והשכונות הצעירות של היום עוד 30־40 שנה", אומרת ד"ר רינת בן־נון, גיאוגרפית וחוקרת החברה הישראלית המתמחה בפיתוח מוניציפלי וקהילתי. "כיום, האוכלוסיות הוותיקות נמצאות בעיקר בשכונות הישנות ובמרכזי הערים, ומי שיש לו אמצעים עובר להתגורר במגדלי דיור מוגן יוקרתיים עם נוף לים או על פסגת הר בירושלים ובכרמל. באופן זה החברה מדירה את המבוגרים מעיניה, אבל זה לא יישאר כך עוד זמן רב. ראשי הערים והממשלה צריכים לשאול את עצמם אם יבוא יום וגם אנחנו ניתקע שם, מבודדים. צריך להבין: בעוד עשור או שניים – אנחנו ניהפך ל'הם', לזקנים. יהיו יותר ויותר מאיתנו ונהיה מפוזרים בכל מקום, בכל השכונות. גורמי התכנון, מערכות הרווחה ומשרד האוצר נדרשים לתת לזה מענה".

קשישים
אילן אסייג

 

קטן, חדש, נגיש

רובם המכריע של המבוגרים מעל גיל 65 בישראל עדיין מתגוררים בבתיהם. סיור בערים הגדולות בשעות היום ממחיש זאת היטב: אזרחים מבוגרים רבים ממלאים את המרכזים המסחריים והרחובות הראשיים, כמו רחוב ביאליק ברמת גן ורחוב רוטשילד בראשון לציון, ונוכחותם מורגשת בקניונים, בפארקים ובגינות הציבוריות. לפי נתוני הלמ"ס מ־2015, רק 11% מהמבוגרים בישראל יצאו מהבית ועברו למוסדות או מסגרות אחרות, אף ששיעור זה עולה עם הגיל. בנוסף, נכון לסוף שנת 2016, כ־23% מבני ה־65 ומעלה בישראל מתגוררים בגפם.

בין החוקרים והרופאים שורר קונסנזוס כי הישארותם של מבוגרים בסביבת המגורים שבה הם מורגלים תורמת למצבם הבריאותי ולתפקוד תקין. אך לעלייה במספרם של המבוגרים יש השלכות על מרקם החיים העירוני, ועל העיריות יהיה להיערך לכך בכמה היבטים: מצד אחד, עליהן להמשיך ולספק לאזרחים הוותיקים את השירותים שהם זקוקים להם, ואף לתגבר אותם; מצד אחר, הן נדרשות לאזן בין צורכיהם של המבוגרים לבין אלה של האוכלוסייה הצעירה – סטודנטים שעדיין גרים בבתי הוריהם, צעירים שמפסידים את כל משכורותיהם על שכירות גבוהה בלב ערי הביקוש, ומשפחות צעירות שנעזרות בהורים כדי לממן את ההון הראשוני לדירה משלהן. עבור צעירים אלה, האפקט הבולט והמשמעותי ביותר של הזדקנות האוכלוסייה הוא קושי הולך וגובר לקנות או לשכור דירות במרכזי הערים ובלב אזורי הביקוש – פשוט כי למבוגרים יש את היכולת הכלכלית לתפוס אותן בעצמם.

ב־2008, השנה שבה החלו העליות החדות במחירי הדיור, נדרשו 103 משכורות כדי לרכוש דירה ממוצעת בישראל. כיום נדרשות לשם כך לפחות 150 משכורות ממוצעות, וכך הולך וקטן הסיכוי של הדור הנוכחי לרכוש דירה. לעומת זאת לרבים מהוותיקים, שבידיהם כבר נכס אחד לפחות, יש יכולת לרכוש דיור משופר במיקום מבוקש – ומגמה זו צפויה להחריף בשנים הבאות. האם איתנותם הכלכלית של המבוגרים תורמת למעשה לשימור מחירי הדיור הגבוהים?

אלון רון

זוגות מבוגרים רבים עוזבים לאחר יציאתם לפנסיה את הבתים הגדולים בפריפריה שבהם גידלו את ילדיהם, ורוכשים דירות קטנות יותר שהולמות את צורכיהם החדשים – במרכזי הערים. לעתים זוגות מבוגרים רוכשים דירות בפרויקטים חדשים בסמוך לבניינים שבהם ילדיהם רכשו דירה, כדי להיות קרובים לנכדים. לפעמים הם מעדיפים דווקא את המגדלים החדשים, וממירים שני חדרי שינה, שגם כך עומדים ריקים, בגישה קרובה וקלה למרכזי תרבות וספורט, לשירותי בריאות ולחברים בני גילם. עבור המבוגרים זהו מעבר מתבקש: חצר גדולה ודירה רחבת ידיים מתחלפים בסלון רחב שבו ניתן לארח, חדר שינה וממ"ד – בדיוק הדירות שמשפחות צעירות יכולות להרשות לעצמן כדירת מגורים ראשונה.

"יש תחרות על דירות קטנות, בנות שלושה־ארבעה חדרים, כי הן מתאימות גם למבוגרים וגם לצעירים, ונותנות מענה לכולם", אומר מהנדס העיר חיפה אריאל וטרמן. עם זאת, לדבריו, ניתן להתמודד עם התחרות באמצעות תכנון נכון. "בשנים האחרונות, יותר מבוגרים שהתגוררו בבתים צמודי קרקע בחיפה או בישובים הסמוכים, מחליטים עם היציאה לפנסיה לעבור למגדלי יוקרה בעיר. ליד אוניברסיטת חיפה יש מתחם של 1,000 דירות ויש שם הרבה חבר'ה מבוגרים שעזבו את דניה ועלו לפנטהאוזים. וכשהמבוגרים עוברים לדירות קטנות יותר שמיועדות לאוכלוסייה מבוססות, הם מפנים את הבתים הישנים לצעירים. לכן לא נכון לתאר את זה כתחרות עזה בין הדורות, אלא זהו מחזור חיים נכון של עיר שמבקשת לשמור על תמהיל מאוזן. כשאנחנו מתכננים שכונה אנחנו מביאים בחשבון את כל הספקטרום הגילאי, ויודעים להגדיל את היצע הבנייה של הדירות האלו ולאפשר לשתי האוכלוסיות הללו לחיות זו לצד זו".

מוטי עג'מי, סגן ראש עיריית ראשון לציון, סבור אף הוא כי בישראל אין עדיין מלחמה בין־דורית על משאבים. לדבריו, הרשויות המקומיות רואות פוטנציאל כלכלי לא מבוטל במבוגרים, שהם לרוב תושבים מבוססים כלכלית יחסית עם הרבה זמן פנוי שאותו הם מנצלים להשתלבות במסגרות התנדבויות ובחוגי העשרה ושירותי תרבות. העיר יכולה לגבות תשלומים על השירותים הללו ולהניב מהם רווחים שמהם ייהנו כל התושבים. מוזיאונים, מופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול, טיולים וסיורים, הרצאות אקדמיות ועוד – כל אלה מנגנונים שיכולים להיות רווחיים לעירייה. "יש טעות בתפישה של אוכלוסיות ותיקות בערים, ונטייה לראות אותם כנטל על העיר במתן שירותים – מה שלא תמיד נכון", אומר עג'מי. "ככלל, לאוכלוסייה הוותיקה העיר אמנם נותנת הרבה שירותי רווחה אבל כמעט ואין השקעה בחינוך, מרכיב שמייקר את ההוצאות של העירייה על משפחות וצעירים. ב־15 השנה שאחרי היציאה לפנסיה המבוגרים לא מהווים עול על הרשות המקומית. להפך, גלום בהם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל".

 

וגר קשיש עם נער

יוסף כהן / סטודיו �

מוטי עג'מי, סגן ראש עיריית ראשל"צ: "למבוגרים צרכים שונים משל המשפחות הצעירות, אבל ב–15 השנה שאחרי היציאה לפנסיה המבוגרים לא מהווים עול על הרשות המקומית. להפך, גלום בהם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל"

שרון בלום־מלמד, מנהלת המנהל לשירותים חברתיים בעיריית תל אביב יפו, מסבירה כי גם בעיר המושכת צעירים מכל הארץ, האוכלוסייה הוותיקה משחקת תפקיד חשוב. "קשישים הם לא החוליה החלשה בחברה, אלא אחת החזקות ביותר בה", היא אומרת. "היחידה העירונית לתכנון אסטרטגי עובדת בימים אלו על תוכנית ארוכת טווח עבור האוכלוסייה המבוגרת, ובין הדברים שאנו בוחנים נמצאת גם השאלה מהם הפתרונות הנכונים ביותר לקהילה זו: יציאה לבתי אבות או הישארות בקהילה. אנחנו עדים לכך שמרבית הקשישים מעדיפים ורוצים לגור בעיר. מגמות עולמיות של עירוניות ונגישות למשאבים ושירותים לא פוסחים על האוכלוסייה הזאת, ואף בולטים בה יותר, בגלל שכל יציאה מהבית הופכת מורכבת יותר".

לדברי בלום־מלמד, עיריית תל אביב בוחנת התאמת מבני דיור לטובת בני הגיל השלישי, ואלטרנטיבות דיור למבוגרים כמו קואופרטיבים של קהילות מבוגרות, ויצירת יחידות דיור קטנות יותר לקשישים במטרה להשאירם במרכזי הערים.

אלא שבעיר כמו תל אביב – על אותן יחידות דיור של שניים ושלושה חדרים מתחרים גם סטודנטים, זוגות צעירים, רווקים ורווקות, משפחות חד הוריות וגרושים. איתנותם הכלכלית של רבים מבני האוכלוסייה המבוגרת שמגיעים לעיר, לא תורמת למיתון העלייה במחירי הדיור שלה מייחלים הצעירים. נתוני ההגירה של בני 65 ומעלה אל תל אביב הם עדות לאטרקטיביות של עיר גדולה וצפופה כמותה: אם ב־2008 נכנסו לעיר 660 בני 65 ומעלה, ב־2015 היגרו אליה כבר 1,054 בני 65. כיום 15% מאוכלוסיית תל אביב עברה את גיל 65, ובבת ים השכנה שיעור המבוגרים עומד על 21% בני 65 ומעלה. לפי נתוני עיריית תל אביב, בתוך אוכלוסיית הקשישים שמתגוררים היום בעיר חיים כ־80% קשישים מתפקדים, 17% שנמצאים בירידה תפקודית ו־3% נוספים הם קשישים סיעודיים. כ־40% מבני ה־65 ומעלה עוברים דרך שירותי הרווחה לקבלת שירותים שונים. החל מסיוע כלכלי דרך חבירה למסגרות קהילתיות, הנגשת שירותים ועוד.

פנסיונרים בגרמניה
בלומברג

"צריך שיהיה תמהיל נכון של צעירים ומבוגרים בכל השכונות, ושכולם ידעו להשתלב יחד במרחב העירוני", מסבירה בלום־מלמד. "בתל אביב־יפו יש מקום לכולם. ויותר מכך: לאוכלוסייה הוותיקה יש ניסיון מצטבר שאנחנו כחברה לא עושים בו שימוש מספיק נכון והם משאב שאפשר להפיק ממנו הרבה תועלות לעיר, ובמקביל צריך לעשות התאמות שינגישו להם את החיים בעיר".

בתפישה העירונית של תל אביב, הגיל הוא רק מספר, אולם הזקנה והירידה התפקודית והמנטלית לצד התלות באחרים הם אלו שהופכים אדם ליותר זקן. ואכן, מחקרים שונים מעידים על קשר בין תחושת בדידות להאצת הזקנה ומחלות. לכן, מספרת בלום־מלמד, עיריית תל אביב שמה דגש על חיזוק החיים הקהילתיים וביצירת משמעות מחודשת כחלק מהמתכון להארכת תוחלת החיים. כמו כן העירייה פועלת עם צוות החדשנות של בלומברג, משרד הרווחה, המשרד לשוויון חברתי ואש"ל של ארגון הג'וינט לקידום תוכניות כאלו, שיתאימו כבר לצורכיהם של בני דור ה־X – המבוגרים של העשורים הבאים.

"כשאנחנו יושבים עם בני 45 ו־55 ושואלים אותם איך הם רוצים להזדקן, אנחנו מבינים שזוהי אוכלוסייה פעילה שרוצה להמשיך ולקחת חלק דומיננטי בפעילויות בעיר", אומר עג'מי. "אנחנו מחזקים את תחושת השייכות שלהם, בין השאר תוך שימוש בכלים בלתי אמצעיים, כמו קבוצות ווטסאפ, ומפתחים מערך התנדבות עירוני שניזון גם מפעילויות של שילוב בין דורי".

"מחקרים בעולם וגם כאלו שאנחנו בעירייה עורכים, מעידים ששמירה על תעסוקה ופעילות מייצרת משמעות בחייהם של אוכלוסיות מבוגרות", מוסיפה מלמד־בלום. "ברגע שיש ערך ולא רק ניסיון לשרוף את הזמן, איכות החיים עולה משמעותית וכך גם התרומה לסביבה ולקהילה שבה אתה חי", היא אומרת.

בנוסף לכך הרבה מהתשתיות שהוקמו עבור צעירים יכולות לשמש מבוגרים. כך לגבי המתנ"סים, הגינות הציבוריות, מועדוני הספורט והקאנטרי־קלאבים, שאותם ממלאים המבוגרים בשעות הבוקר – בעת שהילדים והנוער במסגרות החינוכיות. כיום ברחבי ראשון לציון פעילים 25 מועדוני גמלאים שהעירייה מפעילה, לצד נכסים שמקצה העירייה לטובת גמלאי צה"ל והתעשייה האווירית, למשל.

וטרמן: "בשונה מהרבה מהמדינות המפותחות בעולם, בישראל שיעורי הילודה הגבוהים יחסית נשמרו ויישמרו, לצד תוחלת החיים העולה, ואז היחס בין האוכלוסייה המבוגרת לאוכלוסייה הוותיקה יישמר יחסית בעשורים הבאים". לדבריו, גם בחיפה, שבה שיעור גבוה יחסית של מבוגרים, התמהיל הגילאי שומר על יציבות. וטרמן מבקש להרגיע בינתיים את המתח הבין־דורי ולהתרכז בגידול הדמוגרפי והצורך בהגדלת היצע הדירות. "תוחלת החיים עלתה – אך גם מספרם של הסטודנטים והצעירים שעוברים לערים הגדולות גדל מאוד. אמנם להרבה מהמבוגרים יש יותר אמצעים, אבל הצעירים לא מוותרים בקלות על גישה למרכזי תעסוקה ובילוי", הוא אומר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות