רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העולם החדש-ישן

לכתבה
תור לבית תמחוי בוונצואלהMERIDITH KOHUT / NYT

מצב הכלכלה של מדינה מתבטא בעוצמה במצבם של תושביה המבוגרים. גמלאים בגרמניה, בקנדה ובאנגליה העשירות ממלאים את זמנם בתחביבים ובילויים; אזרחיהן המבוגרים של ונצואלה ודרום קוריאה לא תמיד יודעים מה יאכלו מחר

תגובות

"אני צועד כחמישה ק"מ שלוש פעמים בשבוע ומרכיב פאזלים",

כתב לי דייוויד מהעיר ויניפג שבקנדה, הסמוכה לגבול ארצות הברית. "אני מתנדב בארגונים קהילתיים שונים, ומדבר עם ילדי מדי כמה ימים. אני זכאי לפנסיה ולקצבת זקנה, וגם לתוכנית בריאות ללא תשלום. אני חושב שהמדינה שלי היא מקום מצוין להזדקן בו – לא הייתי מחליף אותה בשום מקום אחר".

לדייוויד (כל המרואיינים ביקשו להימנע משמות משפחה) יש מזל. הוא בן 80, והוא חי באחת המדינות שבהן, על פי דירוג של ארגון HelpAge International ל־2015, הכי כדאי להזדקן. קנדה מדורגת חמישית ברשימה, אחרי שווייץ, נורווגיה, שוודיה וגרמניה. גבר קנדי בן 60, לפי המדד הזה, יכול לצפות כי יחיה עוד 25 שנה, מתוכן יותר מ־18 שנה בבריאות טובה. לעומתו, הודי בן אותו גיל צפוי לחיות רק עוד 12 שנה בבריאות טובה.

העולם הולך ומזדקן, קובע HelpAge International. רמת הפוריות יורדת, תוחלת החיים עולה ושיעור בני ה־60 ומעלה באוכלוסייה צפוי לגדול כמעט בכל אזור בעולם. הארגון, שמבסס את תחזיותיו על נתונים של הבנק העולמי, האו"ם, ארגון הבריאות העולמי ועוד, צופה גם כי ב־2050 יהיו בעולם 62 מדינות שבהן יותר מ־30% מהאוכלוסייה יהיו מעל גיל 60. לפי נתוני HelpAge, ב־2015 היתה רק מדינה אחת כזו: יפן.

גם ג'רי, בן 79, מסכים כי קנדה היא מקום מצוין להזדקן בו. "אני נשוי בפעם השנייה. יש לי שלושה ילדים, וגם לאשתי. יחד יש לנו 11 נכדים. כל הילדים ושבעה מהנכדים שלנו חיים בעיר. את אלה שחיים מחוץ לעיר אנחנו מבקרים לעתים קרובות. התחביב העיקרי שלי הוא משחק ולימוד ברידג'. אני עושה את זה שלוש־חמש פעמים בשבוע. אני ואשתי גם אוהבים לטייל הרבה, ומבלים בפלורידה חודשיים־שלושה כל חורף. רמת החיים שלנו טובה, הודות לפנסיה ולחסכונות".

ג'ודי, בת 78, גרה בפרינסטון, ניו ג'רזי. היא כותבת כי היא "לוקחת חלק בהמון פעילויות. אני מתנדבת בתוכנית שבה מקריאים ספרים לילדים מהגן ועד סוף כיתה ב'. אני פעילה בקבוצה של אנשים מבוגרים שמטרתה היא לספק עזרה הדדית ופעילות חברתית לאלה שעדיין מתגוררים בבתים שלהם. אני משתתפת בקבוצות למידה ויש לי מועדון קריאה. אני גם הולכת לחדר כושר ושייכת לקבוצה בינלאומית של ריקודי עם".

המדינות הטובות ביותר לזקנים

כמו דייוויד, גם ג'ודי לא מתגוררת בקרבת ילדיה. "אני חיה לבד, אבל יש לי חתול", היא כותבת. "אני נמצאת בקשר תכוף עם ילדי, בטלפון ובאימייל. אנחנו גם מבקרים זה את זה". רמת החיים שלה לא ירדה מאז שיצאה לפנסיה. "אבל זה משהו שקשה לומר באופן מדויק, מאחר שהצרכים שלי השתנו לאחר מות בעלי לפני כארבע שנים. אני מקבלת קצבאות מהביטוח הלאומי, פנסיה ממקום העבודה של בעלי וגמלה ממקום העבודה שלי. עבורי, פרינסטון הוא מקום טוב להזדקן בו. יש לי מספיק כסף, בריאות טובה, חברים קרובים, ואני לא מרגישה מבודדת. האם זה אומר שארצות הברית היא מקום טוב להזדקן בו? אני לא יכולה לומר אם כן או לא".

ארצות הברית מדורגת במקום תשיעי בדירוג העולמי, מעל מדינות כמו בריטניה, דנמרק וניו זילנד. הדירוג מורכב משקלול של ארבעה סעיפים: הבטחת הכנסה, מצב בריאותי, יכולת (תעסוקה ולימודים בקרב קשישים) וסביבה מאפשרת (קשרים חברתיים, בטיחות, חופש אזרחי וגישה לתחבורה ציבורית בקרב קשישים). ארצות הברית וקנדה קיבלו אמנם ציון נמוך של קצת יותר מ־60 בסעיף היכולת, אבל יחסית למדינות אחרות באזור – שהניקוד הממוצע שלהן הוא 40 – מצבן טוב.

בוונצואלה, למשל, המשבר הפוליטי והמשבר הכלכלי התאחדו לכדור שלג ענקי, שלא מפסיק להתגלגל. תמונות המדפים הריקים מאוכל וסרטונים של ביזת משאיות מזון כבר אינם מזעזעים את הגולשים באתרי החדשות. אבל המצב בוונצואלה ממשיך להידרדר, ורק השכבה האמידה מצליחה להחזיק את הראש מעל המים. אנשים מבוגרים רבים בוחרים לעזוב את המדינה ולהתחיל חיים חדשים במקום אחר, אם יש להם אפשרות. חלקם בני יותר מ־70 ואפילו 80. אחרים בוחרים להישאר בה למרות הכל.

 

"אמא שלי בת 90. היא חולת אלצהיימר ויש לה מטפל 24 שעות ביממה. אבא שלי בן 88. הוא מטפל בבית ויוצא לקניות",

מספר משה, איש עסקים שמעביר את זמנו בין קראקס לישראל, שבה גרים ילדיו. "ההורים שלי לא רוצים לעזוב את העיר. מזג האוויר מצוין ויש שמש כל השנה, הם גרים 20 דקות מהים, יש להם שם נכדים וקרובי משפחה אחרים. אבא שלי הולך למועדון היהודי מדי בוקר. המצב בוונצואלה באמת קשה, אבל מי שיש לו כסף יכול להשיג אוכל. תרופות קשה מאוד להשיג".

מצבם של ההורים של משה טוב יחסית לזה של קשישים אחרים בוונצואלה, שנאלצים להתמודד עם רעב ומחסור מתמיד בתרופות. ככל שהאינפלציה במדינה ממשיכה לדהור, החיסכון הפנסיוני מאבד מערכו. משה מספר כי אביו, שהיה עצמאי כל חייו, אינו מקבל פנסיה, אבל גם אלה שזכאים לפנסיה מקבלים סכום שערכו כ־3 דולרים בחודש.

המדינות הגרועות בעולם לזקנים

כיצד מרגישים קשישים שנאלצים להתנתק מחבריהם ומהסביבה שבה גדלו כמעט כל החיים ולחזור למדינה שהוריהם היגרו ממנה – רק כדי שיוכלו לאכול כראוי ולקחת תרופות בקביעות? חלק מהם מהגרים ואחר כך מחליטים לחזור לוונצואלה, למרות הכל. לרבים אחרים אין אפשרות בחירה.הם נשארים במדינה ומשלמים מחיר כבד על מצבה הקשה.

"יצאתי לפנסיה בינואר 2012, וזמן לא רב אחר כך התחלתי לחפש עבודה. אני אוהבת שיש לי שגרה יומית",

כותבת ג'יזלה, בת 72, מהעיר לאוטרבאך שבמרכז גרמניה. " כיום יש לי שתי עבודות ניקיון, וככה אני חייבת להזיז את עצמי. אני רואה בזה אימון כושר. אני אוהבת לקרוא ולשמוע מוזיקה קלאסית, אני חברה במקהלה של הכנסייה המקומית, ואוהבת לפגוש חברים ובני משפחה. יום שגרתי מתחיל אצלי בארוחת בוקר. אחר כך אני עושה סודוקו ולפעמים משחקת משחקי מחשב. שלושה ימים בשבוע אני עובדת, חוץ מזה אני עושה קניות לבית, מסדרת אותו ומבקרת את הבת שלי והנכדה, שהיא כמעט בת שנתיים. פעם בשבוע אני עושה חזרות במקהלה ומשחקת קלפים עם בתי והמשפחה של בעלה".

בתה השנייה של ג'יזלה גרה עם ארבעת ילדיה צפונית לברלין, והיא פוגשת אותם פעמיים־שלוש בשנה. ג'יזלה מספרת כי רמת החיים שלה לא השתנתה בהרבה מאז שפרשה לגמלאות. היא מקבלת פנסיה נמוכה יחסית מאחר שחיה שנים רבות בארצות הברית, ושם לא עבדה. "אני משלימה את החסר עם עבודה ועם סכום קטן שקיבלתי בירושה. זה ייגמר בסופו של דבר, ואני לא אוכל לנקות לנצח. כשזה יקרה, אני אבקש סיוע מהמדינה, זה לא רגע שאני מחכה לו בקוצר רוח. לא הכל מושלם בגרמניה עבור המבוגרים, אבל אני לא חושבת שיש מדינה בעולם שבה הכל מושלם עבור כולם", היא אומרת.

נכון ל־2015, בגרמניה חיו 28 מיליון אנשים בני 60 ויותר. שיעור התעסוקה של אנשים בגילים האלה גבוה בגרמניה יחסית למדינות אירופה (63.5%), ואף שכל תושביה זכאים לפנסיה במדינה, שיעור העוני בקרב קשישי גרמניה גבוה יחסית: 9.7%.

Ajit Solanki / AP

יש מקומות אחרים בעולם שהיו מאמצים את הנתון הזה בחום. בדרום קוריאה – מדינה מתקדמת לכל הדעות – כמחצית מהקשישים עניים. הפנסיה הבסיסית של 200 אלף וון בחודש (כ־175 דולר), בקושי מספיקה למזון ולמגורים, לפי כתבה שהתפרסמה לאחרונה ב"פייננשל טיימס", ורבים מהקשישים נאלצים לעבוד בעבודות משפילות, אפילו בזנות, כדי לגמור את החודש.

העוני בקרב קשישים בדרום קוריאה צפוי להחריף ככל שתוחלת החיים תוסיף לעלות, שיעור הילודה ימשיך לרדת ותימשך ההאטה בצמיחה הכלכלית. מחקר שנערך לאחרונה במדינה צופה כי ב־2030 הדרום קוריאנים יהיו בעלי תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם, וכי הנשים במדינה יחיו בממוצע עד גיל 90. למול תחזית זו, נתוני הילודה במדינה מבהילים ממש: רק 406 אלף תינוקות נולדו בדרום קוריאה בשנה שעברה, לעומת 867 אלף ב־1981. ברבעון הראשון של 2017 צנח שיעור הילודה ב־12% לעומת הרבעון המקביל ב־2016. "נוכח הגידול באוכלוסייה הקשישה והקיטון באוכלוסייה העובדת, הכלכלה תתכווץ משמעותית", הסביר ל"פייננשל טיימס" סם־סיק, ראש מכון המחקר לאוכלוסייה מזדקנת באוניברסיטת הניאנג.

לפי דו"ח של ממשלת ארצות הברית, 17% מהאוכלוסייה בעולם – כ־1.6 מיליארד אנשים – יהיו בני 65 ומעלה ב־2050, לעומת 8.5% ב־2015.

 

אזרחים ותיקים בסין

"בסוף דצמבר אובחן אצל אשתי סרטן שד גרורתי, אז החיים של שנינו השתנו מהקצה אל הקצה",

כותב מרטין, בן 76, המתגורר בקולומבוס, אוהיו. "לא ברור איך החיים ייראו בשנה־שנתיים הקרובות. אנחנו בתקופת מעבר, אבל לאן? אני לא יודע".

לפי מחקר שפרסם ב־2017 המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC), בשנים 2010־2014 ירד שיעור מקרי המוות ב־11 מתוך 16 סוגי הסרטן הנפוצים בקרב גברים, וב־13 מתוך 18 סוגי הסרטן הנפוצים בקרב נשים. עם זאת, סרטן הוא עדיין סיבת המוות השנייה בשכיחותה בארצות הברית, אחרי מחלות לב. לפי נתונים של המרכז הבריטי לחקר הסרטן, בשנים 2012־2014, כמחצית ממקרי הסרטן החדשים שאובחנו בבריטניה היו בקרב אנשים בני 70 ויותר.

"יצאתי לפנסיה לפני שנתיים, ומאז כתבתי ספר מתמטיקה שסיימתי לאחרונה, ועליו עבדתי מדי יום, כשאני ואשתי לא היינו בחופשה או נסענו לבקר את שתי הבנות שלנו שמתגוררות בקליפורניה", כותב מרטין. "אנחנו מדברים אתן מדי יום, ופוגשים אותן כמה פעמים בשנה". רמת החיים שלו עלתה מאז יציאתו לגמלאות, לדבריו, "מאחר שתיכננתי את שנות הפנסיה בקפידה. כמו כן, אני זכאי לקצבה מהביטוח הלאומי האמריקאי ופנסיה ממדינת אוהיו. אני גם מקבל כסף מתוכנית פרישה פרטית שאליה הפרשתי כסף במשך השנים. עבורי, ארצות הברית היא מקום טוב להזדקן בו. עבור אחרים – אולי לא".

גם בריטניה נחשבת מדינה טובה להזדקן בה. היא ניצבת במקום העשירי בדירוג העולמי, עם כיסוי פנסיוני ל־100% מהאוכלוסייה ומדיניות לאומית בתחום הזקנה. דייוויד, בן 78, חי בעיר הציורית קנטרברי, במחוז קנט שבדרום־מזרח אנגליה. הוא גרוש ואב לשתי בנות, שעמן הוא בקשר הדוק. "אני מטייל הרבה. טיילתי בסקוטלנד, צרפת, סין ואוסטרליה. אבל כשאני בבית אני קם בסביבות חמש וחצי בבוקר, עונה לאימיילים, קורא הרבה וכותב. בימים אלה אני קורא ביוגרפיה על קארל מרקס שעליה התבקשתי להעביר ביקורת וכותב הערות על מאמר שאולי יתפרסם במגזין סיני. אני בפנסיה, אבל במקצוע שלי פרישה לגמלאות היא קונצפט גמיש למדי. לאחר מכן אני בדרך כלל עורך קניות, קורא עיתון, אוכל ארוחת צהרים והולך לנמנם. כשאני קם אני אוסף את הנכדה שלי מהגן ולוקח אותה הביתה, לפעמים עם חברים נוספים שלה".

בתו של דייוויד מתגוררת בכפר קטן, כ־10 ק"מ דרומית לקנטרברי. "קשה להגיע לשם בתחבורה ציבורית", הוא אומר. "הבת השנייה שלי גרה בטולוז שבצרפת, ואני נפגשים כל שישה שבועות. אני אוהב לשחק הרבה שחמט, והליכה ברחבי העיר היא הפעילות הגופנית שלי. אני לא חושב שרמת החיים שלי ירדה מאז שיצאתי לפנסיה. אבל אני חי בצנעה ולא צריך הרבה. אני מקבל פנסיה מהמדינה וכמובן ביטוח בריאות ללא תשלום. הבריאות שלי טובה מאוד, בעיקר בהתחשב בכך שרבים מחברי חולים או מתים. אני משער שבריטניה היא מקום טוב להזדקן בו, יחסית, אף שהממשלה האיומה שלנו עושה את המיטב כדי להפוך אותה למקום טוב פחות".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות