רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המילניאלס לא בכיס של צוקרברג

לכתבה

הם התבגרו עם הרשתות החברתיות, אבל גם מודעים לשימוש שעושות חברות האינטרנט במידע האישי שלהם ולסכנות הכרוכות בכך, ומבינים שיש להם מעט מאוד שליטה על המידע שנאגר עליהם. שישה צעירים ישראלים מדברים על שיתוף, פתיחות ופרטיות בעידן פולשני מאי פעם

תגובות

לפני כשמונה שנים טען מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, כי מושג הפרטיות משתנה ומתפתח כל העת. "אנשים היום לא רק מרגישים יותר בנוח לשתף יותר ויותר מידע מכל הסוגים, אלא מרגישים פתוחים יותר עם עוד אנשים", אמר צוקרברג באירוע של בלוג הטכנולוגיה טק־קראנץ' בסן פרנסיסקו, ב־2010. "הנורמה החברתית הזאת התפתחה עם הזמן". מחקר שהתפרסם בנובמבר באוסטרליה מחזק את טענתו של צוקרברג. מהמחקר שהקיף כ־1,600 נשאלים עולה כי צעירים מרגישים יותר בשליטה בנוגע לפרטיות שלהם. חצי מהנשאלים בגילי 18־29 השיבו שהם שולטים במידע האישי שהם משתפים ברשת, לעומת 34% בלבד מבני ה־40 ומעלה שהשתתפו במחקר. כמו כן נמצא כי צעירים נטו יותר ממבוגרים לשנות את הגדרות הפרטיות שלהם ברשת, ושרבים מהם סבורים כי הדאגה בנוגע לפרטיות בקרב חלק מהאנשים היא מוגזמת.

ביקשנו משישה ישראלים בני דור ה־Y, שגדלו לתוך עולם הרשתות החברתיות, להתייחס לנושא זה ולהסביר, בדרכם, איזה מידע הם מוכנים לשתף ואיזה לא. מתשובותיהם, כאן בהמשך, עולה כי השינויים המרובים והתכופים בטכנולוגיות התקשורת מניעים שינוי ביחסם לנושא הפרטיות, אך גם כי פתיחותם אינה חסרת גבולות כפי שאולי ניתן היה לחשוב.

 

"אין לי מה להסתיר, אבל זה מפחיד מאוד"

יולי שילוח (22), מתמחה בתוכנית רדיו בתל אביב

יולי שילוח
צילום: ליסה שילוח

מה דעתך על קביעתו של צוקרברג?

"אני חושבת שיש הרבה אשליה של פתיחות, אבל פתיחות בסופו של דבר היא דיאלוג ותקשורת בין־אישית. כשמישהו מחליט לרסס מידע אישי על עצמו לכל עבר ברחבי הרשת – זו לא פתיחות".

הדאגה בנוגע לפרטיות מוגזמת?

"הדאגה לפרטיות לא היתה מסלימה אם המציאות לא היתה נראית כמו שהיא כיום. עצם זה שאין שקיפות בנוגע לאן המידע האישי שלך מגיע או מי עלול לעשות בו שימוש, ושאת לא יודעת איפה מתחיל איסוף המידע עלייך ואיפה הוא נגמר – הדבר הזה יוצר פרנויה עצומה. ברור שאנשים יחפשו מקום של שפיות ופרטיות".

אז אין כזה דבר פרטיות, צריך להשלים עם זה?

"אין כזה דבר פרטיות – נכון. להשלים עם זה? פחות".

האם את מנסה לשלוט בפרטיות שלך ברשת?

"אני לא משתפת הרבה ברשתות החברתיות. מצלמת הרשת במחשב שלי תמיד מכוסה על ידי איזה פלסטר או מדבקה. כששירתי בחיל המודיעין, נמנעתי מלדבר על דברים חשובים ליד הסלולרי".

מה בנוגע לטענה שהמעקב אחר המידע שלך נועד פשוט להנגיש לך דברים בצורה המיטבית, ושמי שמתנגד כנראה יש לו מה להסתיר?

"אין לי הרבה מה להסתיר. אבל בתמונה הגדולה, הכניסה של תאגידים ושל רשתות למידע האישי שלי למען האינטרסים שלהם היא מפחידה מאוד".

באיזה מהגופים הבאים את נותנת יותר אמון ומוכנה לחלוק עמו מידע: פייסבוק, טינדר, גוגל, אמזון, מדינת ישראל, שופרסל, הבנק, פיצה דומינוס.

"מעבר לזה שמוכרי דומינוס הוסמכו להיות צוות הפסיכולוגים הרשמי שלי – אני פחות הססנית לחלוק מידע כשזה לא קשור לרשתות חזקות כמו פייסבוק, אינסטגרם או גוגל".

האם יש לך בעיה עם תעודת זהות ביומטרית?

"זה מאוד מאוד נפיץ. מספיק שהאקר אחד מאלוהים יודע איפה נכנס למאגר – ומידע על אינספור אנשים נחשף וניתן לשימוש".

האם את מודעת לערך הכספי של המידע האישי עליך?

"בכנות, המידע האישי עלי הוא לא המניה הכי חמה בשוק כרגע. אבל כמובן שמידע זה כסף, ומידע רלוונטי וחשוב שווה הרבה מאוד כסף. אין ספק שיש שוק שחור חזק ועצום של העברות מידע, ומי יודע מה עובר שם".

האם ומתי הרגשת הפרה של הפרטיות שלך ברשת?

"כל אחד מכיר את זה. את מדברת עם חבר או חברה על משהו שבא לך לקנות או מקום שאת רוצה לנסוע אליו – ופתאום פייסבוק, גוגל, אינסטגרם או כולם גם יחד מציגים לך פרסומות בדיוק על אותו הדבר. זה מפחיד ממש. זה מזכיר לי את סצנת הסיום בסרט 'השיחה' של קופולה, כשהבחור מתחרפן ומתחיל להרוס את כל הבית כי הוא חושב שמצותתים לו ושיש מיקרופונים בכל הבית. אז כיום, אני לא רק חושבת שאפשר לצותת לי, אני יודעת את זה. איך אפשר שלא לפחד?".

 

"יש אנשים שמעדיפים שהחיים שלהם בתוך הרשתות החברתיות יהיו מוגנים ולא נגישים לכל העולם"

מג'דולין חטיב (22), סטודנטית לאדריכלות שנה רביעית בתל אביב

"כשנכנסים לעולם הרשתות החברתיות מוותרים על ערך הפרטיות, זה השלב הראשון. אחר כך מחליטים איך ההתנהלות ברשת תהיה", אומרת חטיב, שדרכה לשלוט בפרטיות היא ביצירת שני פרופילים באינסטגרם. "פרופיל אחד הוא פרטי, ובו אני מפרסמת את כל מה שקשור בחיים היומיומיים שלי. בפרופיל השני, שהוא ציבורי, נמצא כל מה שקשור ללימודים ולאמנות שאני עושה. אבל גם בפרופיל הפרטי אני עדין מודעת לזה שאין פרטיות טוטלית, ושכל מה שאני מפרסמת בו יכול בשנייה להפוך לתמונה שמסתובבת בכל העולם".

מה דעתך על הטענה שהיעדר הפרטיות נועד להנגיש לך דברים בהתאמה אישית, ומי שמתנגד כנראה יש לו מה להסתיר?

"נכון שהרשתות החברתיות נועדו להנגיש לגולשים דברים בהתאמה אישית, ושזה מה שמחזק אותן, אבל אני לא מסכימה לקביעה שמי שמתנגד לשתף מידע בהכרח מסתיר משהו. יש אנשים שמעדיפים שהחיים שלהם בתוך הרשתות החברתיות יהיו קצת מוגנים ולא נגישים לכל העולם. וזה נובע מהרבה סיבות, לפעמים אישיות או חברתיות".

במי את נותנת יותר אמון ומוכנה לחלוק מידע: פייסבוק, טינדר, גוגל, אמזון, מדינת ישראל, שופרסל, הבנק, פיצה דומינוס?

"מה שאני יודעת זה שבסופו של דבר המידע שלנו הוא הסחורה הכי יקרה בעידן הזה".

האם יש לך בעיה עם תעודת זהות ביומטרית?

"יש בה חדירה עמוקה למידע קריטי ונגיש עבור כל אדם. העברה או מסירה של מידע כלשהו למוסדות שונים היא בגדר חדירה מסוכנת לאינטרסים שונים".

 

"מפחיד לחשוב שתאגידים אוספים עלינו מידע, אבל זה גדול ממני ואין לי שליטה על זה"

שלומי נבון (30), סטודנט בבצלאל

פרופיל פייסבוק

"פרטיות היא כבר לא נורמה חברתית. הערך הזה לגמרי איבד מההילה שלו. יש קשר ישיר בין הנוחות לשתף והפתיחות שאנשים מרגישים בעקבות השיתוף ברשתות חברתיות. בני הדור שלי פשוט חשים יותר בנוח חברתית, וככל שהדור צעיר יותר הוא בכלל לא מבין מה היה חשוב בפרטיות פעם. נכון שבעולם שלנו נעשה קשה יותר ויותר לשמור על פרטיות בצורה הרמטית, אבל מי שממש אכפת לו, ומוכן להשקיע אנרגיה וזמן בשמירה עליה, יצליח לשמור עליה".

אם כך, בעיניך הדאגה בנוגע לפרטיות היא מוגזמת?

"כן, אבל אני כנראה חושב כך כי אני פועל דרך מנגנונים חברתיים שעזרו לי להבין שאולי הערך הזה לא כל כך רלוונטי. לכן אני גם לא מעוניין לשלוט בפרטיות שלי, ואין שום אמצעי הגנה שאני נוקט כדי לעשות זאת. חשבון האינסטגרם שלי פתוח, ופייסבוק ממילא נהיה פחות רלוונטי בשבילי".

אז אתה דוגל בתפישה שאם אין לך מה להסתיר, זה נוח שמנגישים לך דברים.

"טוב שמנגישים לי דברים ואני נהנה מקלות הגישה לכל כך הרבה מאגרי מידע, אתרי קניות, ואווירה גלובלית מיידית. ככה אני מקבל מייל על נעליים שרציתי לקנות או קופץ לי עדכון שבמוזיאון עולה תערוכה חדשה. הכל מדויק יותר בשבילי. לפעמים מרתיעה ומפחידה אותי המחשבה שתאגידים אוספים עלינו מידע ויכולים להשתמש בו כרצונם, אבל הידיעה שזה גדול ממני ואין לי שליטה על זה מעבירה את המחשבות האלה מהר ואני לא מתעסק בזה יותר מדי".

זה חל גם על היחס שלך לתעודת זהות ביומטרית?

"כן, אין לי בעיה עקרונית עם זה".

האם ומתי הרגשת הפרה של הפרטיות שלך ברשת?

"הייתי בחו"ל ואסוס שלחו לי מייל על איזה כיף לעשות שופינג בחופשה בחו"ל גם דרכם, זה באמת כיף אבל גם קריפי".

 

"ביום שארגיש שהפרטיות שלי שווה יותר מהשירותים של גוגל ופייסבוק – אפסיק לגלוש בהם"

נמרוד הרץ (25), סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב

נמרוד הרץ

"כיום יש להרבה אנשים דיסוציאציה מוחלטת בין מה שמתרחש ברשת למה שקורה במפגשים פנים אל פנים. אנשים שמשתפים ברשת כל פרט מחייהם יכולים להיות מסוגרים וביישנים באינטראקציה הבין־אישית. הפלטפורמה הזאת שנקראת 'רשת חברתית' מאפשרת לאנשים רבים לחיות חיים אלטרנטיביים, שבינם לבין חייהם האמיתיים יש קשר קלוש".

האם אתה מסכים לקביעה שאין יותר דבר כזה, פרטיות ברשת?

"כן, צריך להשלים עם זה. מבחינתי, מרגע שכתבתי משהו על מחשב, אפילו אם לא שיתפתי אותו ברשת זה בחוץ. אם אני רוצה לשמור על דבר מה פרטי, אני פשוט לא מעלה אותו למחשב. לכן אני גם לא חושב שהדאגה בנוגע לפרטיות מוגזמת. הפרטיות מופרת באופן תמידי, ולא קל להתמודד עם זה, אבל חייבים. גלישה ברשת כמוה כחתימה על חוזה בלתי פורמלי לשיתוף מידע, ואין לי ציפייה לפרטיות ברשת. אישית אני לא חרד לפרטיותי, אבל אני יכול להבין אנשים שמודאגים מאובדן הפרטיות. באמת טוב לי שמנגישים לי דברים. אני נהנה מאוד מהאלגוריתמים החכמים של פייסבוק וגוגל, שמצליחים להביא לי מידע רלוונטי, ועם זאת ברור לי שאוספים עלי מידע. אני לא נותן ביטוי אלקטרוני למה שיש לי להסתיר".

האם אתה שולט בפרטיות שלך?

"אין לי שום שליטה על הפרטיות שלי. עד לפני כשנתיים לא היה לי חשבון פייסבוק כלל, וזו היתה מעין בקרת נזקים קטנה, אבל ברור לי שאנשים אחרים משתפים ברשת מידע הנוגע אלי".

האם יש לך בעיה עם תעודת זהות ביומטרית?

"אני לא מאמין שהמאגרים הביומטריים בטוחים בידי המדינה, במוקדם או במאוחר יגיע האקר שישיג גישה אליהם, ונראה מקרים של שימוש לרעה במאגר הביומטרי".

מה יחסך לשימוש של תאגידים במידע שלך?

"מה יש לעשות בנדון? אני משתדל לפחות ליהנות מהעובדה שבזכות המידע שיש לתאגידים עלי אני מקבל שירות לקוחות טוב יותר".

על מה היית מוכן לוותר כדי שהפרטיות שלך תישמר?

"כמו שוויתרתי על הפרטיות שלי כדי להשתמש בפייסבוק, אני מוכן לוותר עליה כדי ליהנות מהשירותים של גוגל, הבנק, איביי וכן הלאה. ביום שארגיש שהפרטיות שלי שווה יותר מהשירותים של האתרים האלו אפסיק לגלוש בהם".

מתי הרגשת הפרה של הפרטיות שלך ברשת?

"פעם ישבתי ודיברתי עם אנשים על הופעה מסוימת שרציתי ללכת אליה, כמה דקות לאחר מכן פתחתי את הטלפון וראיתי בגוגל פרסומת לרכישת כרטיסים להופעה. השתעשעתי מהידיעה שהמידע הזה הגיע לגוגל דרך המיקרופון של הטלפון שלי. מבחינתי זה משעשע, לא יותר. אני לא מודאג מזה מכיוון שהיה לי ברור שזה קורה, אם לא בא לי שיאזינו לי אני משתדל להתרחק ממכשירים אלקטרוניים".

 

"הדאגה נובעת מתחושה שמנסים לדלות עוד ועוד מידע עלינו, בלי להסביר לאיזו מטרה ישתמשו בו"

רועי צור (31), מעצב, רמת השרון

רועי צור
בן פלחוב

"עד כה, ההפרה הכי בוטה של הפרטיות שלי ברשת היתה הצעות פרסומיות כתוצאה משימוש בפייסבוק או בגוגל, לפחות זו הצורה הכי בולטת שאני הרגשתי בה. אולי אני עדיין לא מודע לשימוש קצת יותר קיצוני במידע הפרטי שלי".

האם פרטיות כבר אינה נורמה חברתית, כפי שטוען צוקרברג?

"זה נכון שעוד ועוד פלטפורמות דורשות מאיתנו לשתף מידע ברמת סינון כזו או אחרת, אבל רמת הנוחות שלי עם המגמה הזאת היא די נמוכה. אני משתף מה שנראה לי נכון ורלוונטי בהתאם לפלטפורמה או לסיטואציה. תמיד ארצה לקבל כמה שיותר פרטים לגבי השימוש במידע שאספק. אני מתרשם שזאת הרגשה כללית בקרב בני הדור שלי. בשיחות בינינו אנחנו מעלים את הסוגיה הזאת, וניכר שהנורמה החברתית הזו עוד לא גובשה אצלנו במלואה. הבחירה אם ומה לספק להן היא עדיין אצלנו. כך אני מקווה לפחות. ואם יש תחושה שהדאגה שלנו מוגזמת זה פועל יוצא מהתחושה שרק מנסים לדלות עוד ועוד מידע עלינו מבלי להסביר לאיזו מטרה ישתמשו בו".

איך אתה שולט בפרטיות שלך ברשתות?

"אני שולט בה ברמה שנראית לי מספיקה לחיים שלי במדיה החברתית. פייסבוק משמש אותי בעיקר בצורה חד־כיוונית: אני קורא כתבות או צופה במידע שהוגדר מראש כמעניין מבחינתי. סביר להניח שאני עוזר לאלגוריתם שלהם לגבש את הפרופיל הווירטואלי שלי, אבל זה מידע שלא מפריע לי לשתף. נראה לי שלא שיתפתי פוסט או תמונה בפייסבוק כבר כמה שנים. בכל הקשור לאינסטגרם, אני מודה שאני עוד בתהליכי למידה".

האם אתה מתנגד לתעודת זהות ביומטרית?

"כן, אבל רק כי אני יודע שבמדינות אחרות עשו שימוש בפרטים ביומטריים. אין צורך ממשי בהקמת מאגר ביומטרי, מספיק לשמור את המידע הפרטי בתעודה עצמה לצורכי וידוא זהות האדם".

מה היחס שלך לשימוש של תאגידים במידע שלך?

"אני נגד שימוש כלשהו במידע שלי מבלי שהסכמתי לשתף אותו".

במי אתה נותן יותר אמון ומוכן לחלוק מידע: פייסבוק, טינדר, גוגל, אמזון, מדינת ישראל, שופרסל, הבנק, פיצה דומינוס?

"פיצה דומינוס".

המידע האישי עליך שווה כסף?

"כמובן, אחרת לא היו מחוקקים חוקים שנותנים לגיטימציה לחברות לדלות את המידע האישי בכזו קלות".

על מה תהיה מוכן לוותר כדי שהפרטיות שלך תישמר?

"אם הייתי צריך לוותר על משהו כדי שהפרטיות שלי תישמר – אני מדבר על מידע שמבחינתי הוא אישי ולא ניתן להעברה או לשיתוף, לא תמונה שלי מהטיול בתיכון – ייתכן שהייתי מוותר על גלישה דרך גוגל, נראה שזאת הפלטפורמה הכי עקשנית באגירת המידע הפרטי שלנו".

 

"אני צורכת הרבה תוכן בחינם, והמחיר שלו הוא הפרטיות שלי"

איה שחר (21), קיבוץ להבות הבשן, משרתת כמדריכת נוער בירושלים

 

איה שחר פרטיות ברשת

"בפייסבוק נוצר אפקט של קרבה מדומה. כלומר, כמות המידע שיש לי על אדם שהוא זר לי לחלוטין עלולה לגרום לי להרגיש קרובה אליו, ולכן ואולי להגביר את הפתיחות איתו בהתאם. אז כנראה שהקביעה של צוקרברג נכונה. קשה לי לדבר על נורמות שהשתנו, כלומר על העבר לעומת ההווה, כי גדלתי לתוך הרשת החברתית. אבל אני רואה את ההבדל ביני לבין אחותי, שהיא בכיתה י"ב ועוד יותר ממני חיה בכל שנות ההתבגרות שלה ברשת. לי ההורים לא הרשו לפתוח חשבון פייסבוק כשזה התחיל, אבל ברור שלאחותי היה חשבון מגיל קטן. כיום לצעירים אין פייסבוק, רק אינסטגרם. פייסבוק לכאורה מציע גם תכנים, אבל אינסטגרם היא רשת חברתית מזוקקת: 'ככה החיים שלי נראים ואני רואה את שלך', לא מורכב".

האם את שולטת בפרטיות שלך ברשתות?

מאז שהתחלתי להדריך, האינסטגרם והפייסבוק שלי לא ציבוריים. זה מעניין קל לי מאוד להיות פומבית כשזה מול אנשים שאני לא באמת מכירה. אבל מול החניכים, אנשים שהם ביום־יום שלי, אני שומרת על פרטיות. אכפת לי מאוד רק מהאנשים שהם באמת בחיים שלי, החניכים או משפחה קרובה. זה מתקשר לעניין שהזכרתי קודם של קרבה מדומה. כשאני לא יודעת מיהם האנשים האלה, לא אכפת לי שידעו מי אני".

מה יחסך לרשת שעוקבת אחריך?

"כשגוגל מייצר סרטונים מהתמונות שלי, או כשפייסבוק מציע לי פרסומות על פי דברים שאני מדברת עליהם, אני מבינה שמשתמשים במידע עלי. אבל זו טעות לחשוב שאפשר לשלוט בזה. לא אפסיק להסתובב עם אייפון או אכבה את המיקום שלי. זה כל כך גדול ממני, שאני פשוט מקבלת את זה. אני חולקת מידע באופן אקטיבי רק עם מוסדות המדינה או הבנק. דווקא מתעוררת אצלי התנגדות כשחברות מסחריות מציעות לי כרטיסי אשראי. פייסבוק מרגיש לי כמו העולם, ולכן אין לי בעיה לחלוק עם כל הקהילה האינטרנטית הזאת תמונות שלי, כי כמו שרואים אותי הולכת ברחוב, ככה רואים תמונות שלי ברשת. אבל אין לי חשבון בטינדר, זה נראה לי ממש חדירה לפרטיות. לחפש אהבה זה עניין אינטימי, ואני לא מדמיינת את עצמי נותנת פרטים לאפליקציה הזאת".

האם יש לך בעיה עם תעודת זהות ביומטרית?

"אני מרגישה שצריכה להיות לי בעיה, כי לכל החברים שלי יש דעה נחרצת על זה. אבל לא באמת מפחיד אותי שהמידע מרוכז אצל המדינה".

האם את מודעת לערכו הכספי של המידע האישי שלך?

"כן, ברמה הפרסומית, וזה לא מפריע לי. אני צורכת תוכן רב בחינם בחיים שלי והמחיר שלו, במקום כסף, הוא הפרטיות שלי".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות