תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה עוצר את אמזון מלהפוך לבנק המתקדם בעולם?

לכתבה
בלומברג

לגוגל, פייסבוק ואמזון יש את כל הכלים והתנאים להיכנס לתעשיית הפיננסים ולפרק את המבנה הקיים של הבנקים, חברות הביטוח, חברות האשראי וגופי ההשקעות, אבל בינתיים הן לא עושות זאת. מדוע? הכל שאלה של אמון

7תגובות

יש להן המוני לקוחות פוטנציאליים, והן יודעות עליהם כמעט הכל: הסטטוס הסוציו־אקונומי שלהם, מיקומם, תחומי העניין שלהם ואפילו מצב הרוח. הן דוחפות ללקוחות הללו פרסומות ומעודדות אותם לבצע קניות דרך הפלטפורמות שלהן. יש להן הררי מזומנים להשקעות, מערכות מתוחכמות לניתוח כל פעילות וכל פרופיל, וגם מערכות אבטחה שיכולות למנוע הונאות ותרמיות. בכל רגע נתון, כל אחת מחברות הדיגיטל הענקיות יכולה להחליט שהיא רוצה לתת גם שירותים פיננסיים לכל משתמשיה, ובתוך כמה חודשים לערער את המבנה הפיננסי שהתגבש בעולם כבר לפני יותר מ־100 שנה. אבל הן לא עושות את זה. בינתיים.

לא יהיה זה מופרך להניח שברגעים אלה ממש, צוותים של מומחים בכל אחת משלוש החברות – פייסבוק, גוגל ואמזון – עסוקים בניסוח תוכנית עסקית שתכליתה הקמת זרוע פיננסית שתספק למשתמשיהן גם שירותים בנקאיים. ממילא כל אחת מהחברות האלה נמנית עם המנועים הכלכליים החשובים ביותר של השנים האחרונות. מיליוני עסקות ביום מתבצעות דרכן, ומיליוני קונים ומוכרים משתמשים בפלטפורמות שלהן כדי להעביר כסף מצד לצד. הרי יש כיום יותר אנשים בעלי טלפון סלולרי מאשר אנשים שמחזיקים בחשבון בנק. אפליקציות של החברות הללו מותקנות ברוב הטלפונים הסלולריים, והן המתווכות הגדולות ביותר של זמננו – אז מדוע שהן לא יחסכו בעלויות התיווך ויציעו גם שירותים פיננסיים?

בלומברג

כבר שנים רבות שכלכלנים, מדינות וגם צרכנים רבים מפנטזים על עולם ללא מזומנים, על כלכלה שבה לא נצטרך למשוך כסף בכספומט, להסתובב עם מטבעות מסורבלים בכיס או עם שטרות מרוטים בארנק. עולם אוטופי שבו כסף שחור לא ישמן את גלגלי תעשיית הפשע, והממשלות יוכלו לגבות מסים מהאזרחים שלהן בדיוק של אגורה. עד לפני כעשר שנים עולם כזה יכול היה להתקיים רק בדימיונם של סופרי המד"ב, אך מהפכת הדיגיטל חוללה בתוך זמן קצר רצף של שינויים – גם טכנולוגיים, אבל בעיקר תפישתיים – שיכולים להפוך את החזון הזה למציאות.

כניסת כרטיסי האשראי לשוק היתה צעד גדול לכיוון העולם האוטופי הזה: מסלקה ענקית וגלובלית של פעולות פיננסיות, שיודעת לתעד כל פעולה שבה כסף עובר מצד לצד ולחייב ולזכות את שני הצדדים באותה השנייה כמעט. מתישהו לפני 20־30 שנה, כשיותר ויותר צרכנים נכנסו למעגל בעלי כרטיסי האשראי, אפשר היה לחוש בשינוי שמתקרב. אבל המזומן לא נעלם מהעולם. זה לא קרה בגלל שלל אינטרסים – גם אלו של הגופים הפיננסיים שמנהלים את הכסף ומעדיפים להשתמש בו כאמצעי לשמר את הלקוחות, אבל גם בגלל הצרכנים שלחלק מהם אין חשבון בנק, אחרים מעדיפים לשמור את הכסף שלהם במזומן (מתחת לבלטה או במזרן), וכמובן בגלל כוחם הלא מבוטל של האינטרסים העברייניים – החל מבעלי המקצוע שמעדיפים לקבל את התמורה לעבודתם במזומן וכך לחמוק מתשלום מס, וכלה בארגוני פשע שפיתחו מנגנונים אדירים של העברת כספים מתחת לאפן של רשויות החוק.

הגופים הפיננסיים המסורתיים לא מצליחים לעמוד בקצב של השינויים שמגיע מהזירה הטכנולוגית, הן בגלל התפישה השמרנית שלהם, והן בשל הרגולציה הכבדה והזהירה שהממשלות מטילות עליהם. לתוך הריק שנפער נכנסות חברות חדשות, חדשניות וזריזות יותר

מעל לכל, הכוח היה מרוכז עדיין בידיהם של הגופים הפיננסיים המסורתיים – הם אלו שהחזיקו עבורנו את הכסף, הם אלה שהקצו ללקוחות אשראי, והם אלה שניהלו את מעבר הכספים מצד לצד. גם הצרכים של הצרכנים לא השתנו כל כך במאה הקודמת – אנשים הלכו לעבודה, הרוויחו כסף, פה ושם חסכו חלק ממנו, הגדילו אותו באמצעות השקעות דרך הגופים הפיננסיים (או הפסידו דרכם), ובעיקר בזבזו אותו בסביבה הפיזית הקרובה אליהם, ברכישת מוצרים ושירותים. אבל בעשור האחרון משהו השתנה בתפישה של הצרכנים את מערכת היחסים המסורתית שבינם לבין נותני השירותים שלהם, וכעת המהפכה הדיגיטלית, ששינתה את תרבות הצריכה בכלל, משנה גם את היחס לגופים הפיננסיים.

 

המהפכה מתמהמהת

לכאורה, כבר מזמן היינו אמורים להיות עמוק בתוך תהליך הפרידה מהארנק ומהכסף המזומן. הרי כל התנאים הטכנולוגיים לכך כבר בשלים: מספר עצום של עסקות ממילא מתבצע באמצעות אתרים ואפליקציות; כמעט לכל אזרח יש מכשיר סלולרי שמזוהה אתו; ואמצעי האבטחה בפלטפורמות הדיגיטליות מאפשרים העברות כספים בצורה בטוחה ואמינה. כבר שנים נראה כי או־טו־טו הארנק הדיגיטלי יפנה לנו את הכיס לשימושים טובים יותר מאשר לאחסון הארנק. חוויית המשתמש הדיגיטלית, שמעוצבת כבר שנים על פי נורמות שמכתיבות חברות הטכנולוגיה הגדולות, אינה משאירה ברירה כיום גם לבנקים ולחברות הביטוח.

בלומברג

הגופים הפיננסיים המסורתיים לא מצליחים לעמוד בקצב השינויים שמגיע מהזירה הטכנולוגית, הן בגלל התפישה השמרנית שלהם, והן בשל הרגולציה הכבדה והזהירה שהממשלות מטילות עליהם. לתוך הריק שנפער נכנסות חברות חדשות, חדשניות וזריזות יותר. עד לפני כחמש שנים עוד ניתן היה לשער שאת מקומם של הבנקים יתפסו חברות הסלולר – בין אם יהיו אלה ספקי התקשורת עצמה, או יצרניות המכשירים הסלולריים. כיום, העיניים נשואות דווקא לעבר חברות האינטרנט הגדולות, שממילא מאגדות תחת כנפיהן מאות מיליונים ואף מיליארדים של משתמשים בכל רחבי העולם.

כדי להבין איך עשויה להיראות מפלצת של רשת חברתית־בנקאית צריך פשוט לעקוב אחרי מה שעושה חברת טנסנט הסינית עם וויצ'אט – אפליקציית המסרים הפופולרית ביותר במדינה. היתרון של טנסנט על הענקיות האמריקאיות טמון בעובדה שלשלטון בסין יש כוח עצום בהבניית דעת הקהל, והצרכנים הסינים מתיישרים לפי הסטנדרטים שהממשל מכתיב או מאשר לפעול לפיהם. בזכות השליטה המוחלטת של טנסנט בשוק הסיני, היא נהפכה לאחרונה לחברה הסינית הראשונה ששווי השוק שלה עולה על 500 מיליארד דולר, וכעת היא החברה החמישית בגודלה בעולם, מבחינת שווי שוק.

בנקים וחברות ביטוח לא זוכים ליותר מדי אהדה בקרב הציבור, אבל דבר אחד חשוב הם הצליחו לרכוש במשך עשרות השנים: את אמונם של הלקוחות ביכולתם לנהל את הנכסים הכספיים שמופקדים בידיהם

כאשר הממשל הסיני החליט לפעול לצמצום השימוש בכסף מזומן, השירותים של טנסנט נהפכו לאחד הכלים החשובים ביותר במאמצי השלטון. בתוך שלוש שנים נהפכו הסמארטפונים והאפליקציות (אלה שהשלטון מתיר להשתמש בהן) לאמצעי התשלום הפופולריים ביותר, והצליחו לדחוק הצדה את השימוש במזומן. בערים הגדולות בסין כמעט כולם משתמשים בסמארטפונים כדי לשלם עבור הכל כמעט. מלצרים במסעדות שואלים את הסועדים אם הם מעוניינים לשלם באפליקציות וויצ'אט (WeChat) שבבעלות טנסנט, או עליפיי (Alipay) שבבעלות עליבאבא, לפני שישאלו אם הם רוצים לשלם במזומן.

הגורם העיקרי להצלחת החברות הוא אספקת אמצעי תשלום זול. שתי החברות מאפשרות לעסקים קטנים להשתמש בקוד QR בסמארטפון שלהם במקום במכשירים יקרים לקריאת כרטיסי אשראי. מערכת מחשוב אחרת שומרת את נתוני חשבון המשתמש וחוסכת לעסקים את התקשורת עם הבנק, וכך מורידה עלויות נוספות. טנסנט וחברת אנט פייננשל של עליבאבא – שתי החברות הסיניות שמנהלות את וויצ'אט ועליפיי – יושבות על מכרה זהב. הן יכולות לגבות כסף מחברות אחרות עבור העסקות שנערכות בפלטפורמה שלהן, ובמקביל לאסוף מידע פיננסי כדי להשתמש בו בכל התחומים, ממערכת אשראי ועד פרסום. על פי הערכות האנליסטים, בשנה הקרובה יעקפו השתיים גם חברות אשראי כמו ויזה ומסטרקארד בהיקף העסקות הגלובליות ביום.

 

על מי לסמוך

המכשול היחיד שעומד בין התאגידים הללו לבין קפיצה לעולם הפיננסי הוא האמון. בנקים וחברות ביטוח לא זוכים ליותר מדי אהדה בקרב הציבור, אבל דבר אחד חשוב הם הצליחו לרכוש במשך עשרות השנים: את אמונם של הלקוחות ביכולתם לנהל את הנכסים הכספיים שמופקדים בידיהם ולשמור עליהם. אפשר לכעוס על העמלות השמנות שהם גוזרים בתמורה, אפשר להתעצבן על השירותים המיושנים, על המשכורות השמנות שראשיהם גוזרים לעצמם ועל כך שרובם לא זמינים בחלק לא קטן מהזמן, אבל דבר אחד ברור: רוב הציבור עדיין סומך עליהם ומאמין שהם ישמרו לו על הכסף. מנגד, חברות הטכנולוגיה והדיגיטל הענקיות לא רק שעדיין לא הצליחו לרכוש את אמון הציבור בגלל הזמן הקצר שבו הן קיימות, אלא שרוב הציבור אף מתייחס אליהן בחשדנות ובעוינות.

בלומברג

בכל הקשור לבנקים, הנטייה היא עדיין להתייחס בהבנה לפקיד שמבקש הוכחות על המצב הסוציו־אקונומי של לקוח פוטנציאלי. אבל כאשר הרובוט של גוגל־בנק, למשל, יבקש להציג לאלגוריתם שלו תלושי שכר משלושת החודשים האחרונים, או חתימה משותפת של בני זוג – הבקשות ייתקלו בחומה של חשדנות. אם ביתו של אדם מבצרו, הרי שבשנים האחרונות, הדבר נכון שבעתיים לגבי כספו של אדם, ובמיוחד בשנים האחרונות. אנשים חושפים ברשתות החברתיות את הפרטים האינטימיים ביותר שלהם, אבל עדיין לא את השורה התחתונה בתלוש השכר שלהם וגם לא את השורות העליונות שלו. בסביבה שבה חברים בפייסבוק חוששים שהאפליקציה מאזינה להם, משתמשי גוגל מבצעים חיפושים בדפדפן אנונימי ולקוחות אמזון מעדיפים להשתמש בחשבון פייפאל (שחוצץ בין הסוחר לבין חשבון הבנק) – התנאים למהפכה עדיין לא הבשילו, אבל זאת רק שאלה של זמן.

מבין שלוש מפלצות הדיגיטל, אמזון היא המועמדת המובילה לבצע מתישהו בעתיד הקרוב מהלך נועז כזה. בהשוואה לפייסבוק, האמון של המשתמשים בה גבוה יחסית. גוגל ביצעה בשנים האחרונות כמה וכמה ניסיונות לקפוץ לאוקיינוס הפיננסי, עם מוצרים כמו גוגל פיי, אנדרואיד פיי ו־Pay with Google אבל עדיין לא נחלה הצלחה רבה עם השירותים הללו, אולי גם מכיוון שהיא אינה נתפשת כחברת שירותים פיננסיים. לאמזון, לעומת זאת יש גם את הניסיון וגם את המוניטין הכרוכים בעסקות כספיות. בנוסף, היא גם ביצעה לא מעט מהלכים נחושים של ייעול וחיתוך בעלויות התיווך. כפי שהיא הקימה ציי מטוסים וספינות משלה כדי לשלוט בשרשרת המשלוח, היא יכולה כעת להקים בנק שיחתוך עבורה ועבור הלקוחות שלה את העמלות הבנקאיות שמפוזרות לכל אורך הדרך.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות