תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אג"ח אימפקט ישנה את העולם (ואת תיק ההשקעות שלכם)

לכתבה
Getty Images/iStockphoto

זה לא חלום ולא אוטופיה: השקעות חברתיות יספקו למשקיעים תשואה, יזרימו כסף למערכות חברתיות שסובלות ממצוקה כספית כרונית, ויתנו לציבור פתרונות שמצויים מעבר להישג ידן של הממשלות

תגובות

דמיינו את המוצר הפיננסי הבא: אגרת חוב לטיפול בחולי סוכרת. הוא יראה כך: קבוצה של משקיעים תחתום על הסכם בסך 20 מיליון שקל עם שתי קופות חולים כדי לבצע טיפול מונע בחולים טרום־סוכרתיים, במטרה למנוע מהם להפוך לחולי סוכרת. העסקה הפיננסית תראה כך: אם מספר החולים ירד לכל הפחות בשיעור שנקבע מראש בחוזה, הקופה תשלם למשקיעים את 18 מיליון השקלים שהם הפקידו, בתוספת ריבית משמעותית שתהפוך את התזרים לעסקה טובה. לחלופין, אם המשקיעים – כולם אנשים עם מוטיבציה פיננסית – לא יספקו לקופות את היעד הרפואי שנקבע, כספם ירד לטמיון כהשקעה פיננסית, אך יהפוך להשקעה פילנתרופית הפטורה במס. האם הייתם משקיעים בנייר ערך כזה?

כעת דמיינו עסקה אחרת: אג"ח להחזרת אסירים לקהילה. הפעם הסידור הוא כזה: ידוע שחלק מהאסירים המשתחררים מהכלא חוזרים אליו לאחר זמן מה, ושירותי בתי הסוהר יודעים לחשב את החיסכון לקופה הציבורית מכל 1% של ירידה בשיעור ה"רצידיביזם" – החזרה לכלא לאחר השחרור. כאן, משקיעים מציעים לממשלה להשקיע עשרות מיליוני דולרים בטיפולים באסירים במשך חמש שנים, על מנת שרבים מהם לא יחזרו לכלא, ואם הטיפול הזה יביא לירידה של 9% בשיעור הרצידיביזם – המדינה תחזיר להם את ההשקעה, פלוס ריבית יפה. אם לא יושג היעד, הכסף ירד לטמיון. האם עסקה כזו מעניינת אתכם?

שתי העסקות הללו אינן דמיוניות: אלה הם חוזים – השם המקצועי הוא "אג"ח חברתיות" (Social Bonds) – שיצאו לדרך, עם הסכמים אמיתיים וכסף שגויס. הדוגמה ראשונה, של טיפול בחולים טרום־סוכרתיים, היא מישראל: הגופים הציבוריים מצד אחד של העסקה הם המוסד לביטוח לאומי וקופות החולים כללית ולאומית, ואילו הכסף הגיע משורת משקיעים הכוללת את מפתחת הקופקסון פרופ' רות ארנון, בנק הפועלים, ישראל מקוב, מריוס נכט, קרנות זרות ובעלי הון אחרים. העסקה לטיפול באסירים היא מאנגליה, שם הונפקו כבר כמה "סדרות" אג"ח כאלה, וגם נרשמה הצלחה. האסירים טופלו, חמש השנים חלפו, שיעור הרצידיביזם ירד ביותר מ־9% – היעד שנקבע – והמשקיעים קיבלו חזרה את הקרן ואת הריבית המובטחת. בשני המקרים המשקיעים, חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים, גם תרמו לקהילה כמו פילנתרופים, גם הרוויחו כסף כמו קפיטליסטים, גם לימדו את המדינה לעבוד תחת יעדים בשיטות ניהול הנהוגות במגזר העסקי, וגם הוכיחו שניתן למצוא מימון פרטי לטיפולים חברתיים מניעתיים – פעילות שהמגזר הציבורי כמעט לא עושה.

למעשה, בדיוק כפי שכל פרויקט עסקי יכול לקבל מימון אם הצדדים ידעו למדוד ולתמחר את הסיכון שבו, כך ניתן תיאורטית לדמיין מימון עסקי־פרטי גם לכל בעיה חברתית או ציבורית, כי הרי הפתרון שלה יחסוך למישהו כסף. דיור ציבורי? מה שצריך הוא להציע למשקיעים תשואה סבירה על ההשקעה. נשירה מהאוניברסיטאות? הן הרי יודעות לחשב את הנזק הכלכלי של התופעה ומוכנות לשלם לגוף פרטי שיצמצם אותה – בתנאים שיקבעו מראש ושיהיו כדאיים לכולם. נשירה משוק העבודה אצל אמהות יחידניות, בעיקר מהעשירונים הנמוכים? המדינה יכולה לחשב את הנזק הכספי שהיא סופגת בתשלומי הבטחת הכנסה ובהפסד הכנסות ממסים, ואין סיבה שלא תשמח לתת למשקיעים פרטיים לטפל בבעיה – תמורת תשלום חלק מהחיסכון הכספי שיווצר במקרה של הצלחה. זו, אגב, אינה דוגמה תיאורטית. לאחרונה החל בישראל ניסיון לייצר בדיוק אגרת חוב חברתית כזו.

 

אני והכסף נשנה את העולם

ברוכים הבאים לחזון ההשקעות החברתיות או השקעות ה"אימפקט" (Impact Investment), עולם שבו השקעות חברתיות הן אפיק השקעה ציבורי לגיטימי ונפוץ, כזה שמגלגל ניירות ערך חברתיים בהיקף של טריליוני דולרים, כמו מניות ואגרות חוב, שעוברים מיד ליד באמצעות מנגנוני מסחר ממוסדים, והכל למען חברה טובה יותר. לכאורה הניירות הללו אפילו אטרקטיביים: הם אולי יהיו פטורים ממס, כי מאחר שהם ניתנים ליעדים חברתיים הם דומים באופיים לתרומות, אך הם בכל זאת עשויים לספק תשואה, ואפילו יהיו אפיק עם מתאם נמוך למניות ואגרות חוב תאגידיות – דבר שכל מנהל תיק השקעות מחפש כדי להגדיל את הפיזור ולצמצם את הסיכון.

אבל האם זהו חזון ריאלי? אוטופיה? או שזהו ניסיון של אנשי עסקים לגזור קופונים, עמלות ודמי ייעוץ במקומות שהיו עד עכשיו מחוץ לתחום עבורם? ובכלל: אם השקעות חברתיות יכולות להיות רווחיות, כי ממשלות וגופים ציבוריים יכולים לחסוך כסף וגם לעזור לציבור, מדוע שממשלות וגופים ציבוריים לא יעשו זאת בעצמם?

סר רונלד כהן: "בעבר עולם ההשקעות התמקד בתשואה, ולאחר מכן עבר לבחינת התשואה של השקעות מול הסיכון שלהן. עכשיו העולם מביט על ההשקעות גם דרך התשואה שלהן, גם דרך הסיכון – וגם דרך ההשפעה החברתית"

מגד גוזני

כאן נכנסים לתמונה שניים: סר רונלד כהן, מי שעמד בראש כמה מהגופים שאפיינו וייסדו את האקו־סיסטם של עולם ההשקעות החברתיות בבריטניה ובעולם כולו, המוכר בקהילה העסקית בישראל כמי שהקים את קרן אייפקס בשנות ה־60, והפך אותה לאחד מגופי ההשקעות הגדולים בעולם, וירון נוידרפר, מנהל ארגון סושיאל פייננס ישראל (SFI). בראיון למגזין TheMarker, השניים מחדדים את החזון וגם מנסים להתמודד עם סימני השאלה.

"בעבר עולם ההשקעות התמקד בתשואה, ולאחר מכן עבר לבחינת התשואה של השקעות מול הסיכון שלהן", אומר כהן. "עכשיו העולם מביט על ההשקעות גם דרך התשואה שלהן, גם דרך הסיכון – וגם דרך ההשפעה החברתית. זהו, עבורי, קפיטליזם 2.0. הבנו שניתן למדוד ולעשות אופטימיזציה של ההשפעה החברתית של השקעות, ואני מאמין שבתוך 30 שנה נשנה את העולם. הרי לא ניתן לחיות עם הפערים החברתיים הנוכחיים ועם הנזקים שאנחנו גורמים לסביבה. מדינות ה־OECD משקיעות בבריאות ובחינוך פי שניים מבעבר, אבל גם הן כבר לא יכולות לגייס לזה כספים בהיקפים הנדרשים, ולכן הן זקוקות למנגנונים שיכניסו לתמונה את ההון הפרטי הגדול.

"אם זה יצליח, זו יכולה להיות מהפכה גלובלית – אפריקה והודו זקוקות לזה ועובדות על זה – והתפישה הזו מתאימה במיוחד לצעירים, בני דור ה־Y, שרוצים להשפיע ולשנות. בהודו, השוק של השקעות חברתיות מוערך ב־5 מיליארד דולר, וההודים מתכננים לספק למשקיעים הפרטיים תשואות דו־ספרתיות. היעד שלנו הוא להפוך את ישראל, ה'סטראטאפ ניישן', גם ל'אימפקט ניישן' שתייצא את היכולות החברתיות שלה לעולם".

עולם ההשקעות החברתיות לא נולד אתמול. כבר לפני יותר מעשר שנים החלו מדינות רבות להקים צוותי משימה בכירים ולבנות את המוסדות שיקדמו את החזון. מגוון הכלים רחב: בבריטניה, למשל, התקבלה החלטה להעביר את נכסי הנפקדים, בהיקפים של מיליארדי ליש"ט, לבנק מיוחד שישקיע אותם בהשקעות חברתיות נושאות תשואה. בישראל מנסים כהן ונוידרפר לשכנע את הממשלה לבצע מהלכים דומים, לרבות מתן פטור ממס להשקעות חברתיות, כפי שניתן לפילנתרופיה, והעברת כספי הנפקדים המנוהלים על ידי האפוטרופוס הכללי למוסד השקעות דומה לזה הבריטי.

ד"ר ירון נוידרפר: "אנחנו פועלים לשחרור חשבונות רדומים כדי להפעילם למען השקעות חברתיות, וכן להקמת קרן – למעשה קרן של קרנות – כדי שהכספים הללו, במקום לשכב בבנק ללא תשואה, יופעלו למען החברה"

מגד גוזני

"בכל מדינה יש ועדה מייעצת המורכבת מדמויות משפיעות, שמנסה לקדם את האג'נדה של השקעות חברתיות – בישראל נמנים עם דמויות אלה מנכ"ל ג'וינט ישראל, יוסי תמיר, סמנכ"לית יד הנדיב של משפחת רוטשילד, יעל שלגי, יו"ר מגדל שוקי הון, ישראל אליהו, האפוטרופוס הכללי לשעבר, דוד האן, ויוג'ין קנדל לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שכיום עומד בראש ארגון סטארטאפ סנטרל".

מי מהמדינות בעולם מתקדמות יותר, בדרך לחזון שתיארתם?

כהן: "הבריטים והאמריקאים הם המתקדמים ביותר. הבריטים הובילו את שאר העולם בזיקוק הרעיון, במתן הטבות מס, בהקצאת משאבים כמו נכסים שאין להן דורש, בהקמת קרנות ייעודיות, במתן תקציבים, בהתאמת הרגולציה החוקית ובפרסום וקידום כל התקנות באופן פתוח וגלוי לכולם באינטרנט".

ירון נוידרפר, באילו כיוונים אתה מתמקד בשלוחה המקומית, סושיאל פייננס ישראל?

"אנחנו פועלים מול רשות המסים למתן הקלות למשקיעים כפי שנעשה בבריטניה. בנוסף, אנחנו פועלים לשחרור חשבונות רדומים כדי להפעילם למען השקעות חברתיות, וכן להקמת קרן – למעשה קרן של קרנות – כדי שהכספים הללו, במקום לשכב בבנק ללא תשואה, יופעלו למען החברה האזרחית והציבור. מהלך כזה יהיה 'גיים צ'יינג'ר', כי הוא יכניס כסף למקומות שבהם אין כיום הון. אנחנו חלק ממגמה עולמית, בכל מקום אנחנו רואים יותר ויותר שחקנים שמבינים שלשם הולך העולם, רואים גידול בקרנות פילנתרופיות ובקרנות למען השקעות אימפקט".

אם ההזדמנות כה מדהימה, והצורך הרי זועק לשמיים, מדוע השקעות כאלה לא תפסו עד היום בשיעורים הרבה יותר גדולים? מדוע המגזר הזה לא גדול יותר בארצות הברית, למשל, שם יש מומחיות בחדשנות פיננסית וגם מסורת עמוקה של פילנתרופיה?

מה זה אג"ח חברתי

כהן: "הבעיה היא בממשלות: הן השותפות המתאימות לעסקות כאלה, אבל הן גם שותפות בעייתיות. ממשלות רגילות לקנות את השירותים הכי זולים, באמצעות מכרזים. הרעיון של אספקת שירותים ציבוריים על בסיס תוצאות ויעדים הוא חדשני עבורן. הן לא יודעות לשלם עבור תוצאות. לוקח הרבה מאוד זמן לממשלה לשנות את תפישת העולם שלה, ולהבין שאין זו הפרטה של שירותים".

איך יעבוד האג"ח למניעת סוכרת, ואילו אג"חים נוספים אתם מתכננים?

"הרעיון הוא לטפל בחולים טרום־סוכרתיים בסיכון גבוה, במטרה למנוע את הפיכתם לחולים. בכסף שגויס שכרנו חברה שמטפלת בהם בהיבטים של תזונה, פעילות גופנית ומוטיבציה. כל פציינט מקבל כ־60 פגישות על פני שנתיים. אחרי שנתיים בודקים מה קרה – ואם התחלואה תרד ב־50%, המשקיעים יראו את הכסף שלהם חזרה. בביטוח לאומי מיד הבינו שזה יחסוך להם כסף בקצבת הנכות. פרויקטים נוספים כוללים תוכנית לשיקום אסירים, גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס, ועידוד לימודי מתמטיקה ברמת חמש יחידות אצל ילדים מהמגזר הבדואי בנגב. עוד תוכנית שכבר פועלת היא לצמצום הנשירה מלימודי מדעי המחשב בהשכלה הגבוהה. הגיוס היה של 8 מיליון שקל, העבודה היא מול הסטודנטים, והלקוח הוא המוסדות להשכלה גבוהה, שמפסידים מכל סטודנט שנושר. המשקיעים הם קרן רוטשילד, בנק לאומי וכמה בעלי הון. אנחנו כבר רואים ירידה בנשירה".

השיחה עם כהן ונוידרפר מבהירה עיקרון אחד: בעשור האחרון השתנה משהו. אם בעבר החלוקה בין פעילות ציבורית לפעילות עסקית־פרטית היתה חדה, כיום הציבור דורש שגם כסף פרטי ישקול את המשמעות הציבורית של פעילותו. ההתחלה היתה בהתנגדות להשקעות בחברות או פרויקטים הפוגעים בציבור ובסביבה, למשל בחברות טבק וביצרניות נשק – וההמשך הוא בסימון מקורות כספיים להשקעות שלא רק שאינן מזיקות, הן גם מועילות.

"הכסף הגדול רוצה כיום יותר מתשואה פיננסית", אומר כהן. "רואים את זה בהגדרות החזון של חברות עסקיות רבות: טסלה לא רוצה רק לייצר מכוניות, היא רוצה לגמול את העולם מזיהום ודלקים אורגניים. רשת מועדוני כושר בבריטניה שמיועדת לאוכלוסיות חלשות, וגובה דמי מנוי שהם כרבע מהתעריף הרגיל, הנפיקה לאחרונה בבורסה באנגליה על פי שווי של 250 מיליון ליש"ט. חברות אחרות השקיעו מאות מיליונים בקרן שכל יעודה הוא לשפר את החיים של הספקים בשרשרת האספקה שלהן. זו שפה חדשה. הציבור דורש את זה, הצעירים דורשים את זה כי הם מחפשים לעשות דברים עם יותר משמעות חברתית". כהן טוען שכבר לא מדובר בחלום כי אם במציאות, אלא שגם אם הוא צודק, זו רק ההתחלה של ההתחלה של השינוי. התוצאה הסופית, של השקעת טריליוני דולרים פרטיים בפרויקטים חברתיים, אינה מובטחת, גם כי תאוות הבצע ושנאת הסיכון הם עדיין גורמי החלטה חזקים, וגם כי הגופים הציבוריים עשויים ללמוד ולהחליט שהם יכולים לעשות דברים דומים ללא התיווך של המגזר העסקי. ובכל זאת, אין חזון ראוי מזה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות