תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נוזקה ונזקה: הכירו את סוחרי הנשק החדשים

לכתבה

קבוצת NSO שייסדו יוצאי 8200 מוכרת כלי ריגול ופריצה לרשויות ממשלתיות בעולם, שמשתמשות בו למעקב אחרי יעדים ביטחוניים או פליליים. אז לפעמים הלקוחות משתמשים במוצר שרכשו גם לצורך רדיפה פוליטית או סתם הפרות זכויות אדם, קורה

תגובות

בשנת 1993 נוספו לתנועה האווירית הרגילה מעל העיר מדיין שבקולומביה מטוסים קלים במשימה מסווגת. על סיפונם הותקן מכשור של הצבא האמריקאי שאפשר לעקוב אחרי שיחות טלפון ולזהות את המשוחחים. היעד שלהם היה סוחר הסמים פבלו אסקובר, שהיה במנוסה מהחוק. בדצמבר אותה שנה איתרו השוטרים את אסקובר ורדפו אחריו עד שהרגו אותו על אחד מגגות העיר. המכשור שבמטוסים היה אחד הכלים המרכזיים שסייעו לתפיסתו.

מאז שהחלו להשתמש בה, תקשורת אלקטרונית היתה פתח חשוב שדרכו ניסו גורמי אכיפה ומודיעין להשיג את יעדיהם. מאז 1993, התקשורת האלחוטית התפתחה מאוד. מצד משתמשי הקצה, היא הגדילה משמעותית את הזמינות ואת סוגי התקשורת שניתן להעביר בה, אבל מצד שני הגדילה גם את ההזדמנויות לא רק ליירט שיחות, אלא גם לעשות שימושים נוספים בערוצי התקשורת החדשים.

בחזית של התעשייה המשגשגת הזו, נראה ש־NSO Group מהרצליה היא שחקנית מובילה. החברה פיתחה מוצר, "פגסוס" שמו, שמפתה משתמשים להקליק על לינקים שמאפשרים לה חדירה כמעט בלתי מוגבלת, וקשה מאוד לזיהוי וייחוס, לטלפונים סלולריים. קל להבין מדוע גופים ממשלתיים ירצו גישה למוצר כזה – הוא יכול לאפשר להם מעקב אינטימי אחרי אנשים שעשויים להציב איומים ביטחוניים או פליליים. יישום מוצלח יכול למנוע פיגועים, עסקות סמים, רציחות ועוד פעולות שממשלות רוצות מאוד למנוע.

ל־NSO יש קשרים טובים בתוך התעשייה, וכמה עדויות לכך נמצאות בתוך שלל של תכתובות מייל שנחשפו לפני שנתיים. Hacking Team היא חברה איטלקית שמפתחת טכנולוגיות דומות לאלה של NSO, אם כי היא יודעת לכוון את היכולות שלה למגוון רחב יותר של מכשירי קצה. ב־2015 היא זכתה למנה הגונה של צדק פואטי כשמאגר המידע שלה נפרץ, וכמות עצומה של מסמכים פנימיים שלה פורסמה. אחד המיילים שנחשפו, ואשר נשלח ביוני 2015 על ידי סגן נשיא של החברה לפיתוח עסקי, פיליפה וינצ'י, ממחיש את עוצמת התחרות בין Hacking Team ל־NSO. המייל מכיל ניתוח השוואתי בין מוצרי שתי החברות, כנראה לצורך מצגת מכירות. במייל אחר, שנשלח באוגוסט 2014 על ידי מנכ"ל Hacking Team דויד וינצ'נזטי, ושהתייחסה לכתבה על NSO ב"וול סטריט ג'ורנל", הוא כינה את אנשי NSO "החברים שלי".

NSO מודעת לסכנות שהמוצר שלה יגיע לידיים הלא נכונות. כדי להימנע מכך החליטה למכור את המוצר שלה רק לרשויות ממשלתיות. כל עוד הן פועלות על פי חוק – וזה מה ש־NSO דורשת – אין סיבה לדאגה. אבל אם הן פועלות בניגוד לחוק, NSO בבעיה. מה שיביא אותנו לסיפור של מקסיקו, בהמשך.

לפער בין המעבר המהיר של NSO לרווחיות, הכנסותיה ורווחיה מצד אחד, לבין השווי שמיוחס לה מצד אחר, יכולים להיות שני הסברים עיקריים: אחד הוא שהצמיחה שלה אטית או תנודתית; השני, שמשקיעים גדולים ורוכשים פוטנציאליים לא מוכנים לשלם עבורה את מחירה המלא

Daniella Cheslow/אי־פי

כמו הרבה סטארטאפים אחרים בענף האבטחה, NSO הוקמה ב־2010 על ידי שלושה יוצאי יחידת התקשוב הצה"לית 8200: ניב כרמי, עמרי לביא ושלו חוליו. השלושה עבדו על פגסוס מיד עם הקמת החברה, והוא נותר המוצר היחיד שלה.

מה שקרה בהמשך הוא לא פחות ממדהים. המוצר של NSO התברר כלהיט והיא הצליחה לגבות עבורו מחירים מטורפים. על פי כתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" לפני כשנה, כדי לעקוב אחרי עשרה משתמשי אייפון, גובה החברה 650 אלף דולר בנוסף לעלות הקמה של 500 אלף דולר – 1.15 מיליון דולר כדי לעקוב אחרי עשרה מכשירים בלבד. חשבון פשוט מעלה שעבור מעקב אחרי 50 מכשירים סלולריים עשויה NSO לגבות כ־4 מיליון דולר, ואילו מעקב אחר 100 מכשירים יכול לעלות עד 7 מיליון דולר – וזה רק ממדינה אחת. ברור שרשימת היעדים הנחשקים של מדינות גדולות שהן יעד לסוחרי סמים וגם לטרוריסטים, תהיה הרבה יותר גדולה.

כמה מהר הגיעה NSO לרווחיות? כנראה שמהר מאוד, מכיוון שהיא גייסה כסף רק פעם אחת, בתחילת דרכה, וגם אז גייסה סכום נמוך של 1.5 מיליון דולר. המשקיעים היו שורה של אנג'לים בראשות אדי שלו, שהקים את קרן ההון סיכון ג'נסיס פרטנרס. היא גם הגיעה למספרים גדולים מהר מאוד. על פי ההערכות (ששני בכירים בחברה טוענים שהן מוגזמות), הכנסות החברה מגיעות ל־250 מיליון דולר בשנה. על רמת הרווחיות שלה ניתן ללמוד מכך שממש לאחרונה חילקה דיווידנד של 230 מיליון דולר – נתון שאף אחד משני הבכירים לא הכחיש.

אלה מספרים עצומים. גם אם ההכנסות קטנות בחצי, וגם את הדיווידנד היה חצי מזה שדווח, אלה מספרים גדולים מאוד שהשווי שאמור להיגזר מהם משמעותי גם הוא. אם נניח שהחברה עדיין צומחת ושהיא מרוויחה 50 מיליון דולר בשנה, השווי שלה אמור להגיע בקלות למיליארדי דולרים.

אבל זה לא מה שקרה. ב־2014, בעלי המניות של NSO מכרו 70% מהחברה לענקית הפרייבט אקוויטי האמריקאית פרנסיסקו פרטנרס, תמורת סכום שהוערך ב־110־130 מיליון דולר, כלומר לפי שווי של כ־170 מיליון דולר. אמנם זה היה לפני כשלוש שנים, אבל יש אינדיקציה עדכנית יותר: ביולי דיווח "כלכליסט" שבלאקרוק, חברת ניהול ההשקעות הגדולה בעולם, נמצאת במגעים להשקעה גדולה ב־NSO לפי שווי של מיליארד דולר – דיווח שהוכחש על ידי NSO אבל הוא כנראה נכון.

לפער בין המעבר המהיר של NSO לרווחיות, לבין השווי שמיוחס לה מצד אחר, יכולים להיות שני הסברים עיקריים: אחד הוא שהצמיחה שלה אטית או תנודתית; השני, שמשקיעים גדולים ורוכשים פוטנציאליים, כמו בלאקרוק, לא מוכנים לשלם עבורה את מחירה המלא.

 

אחריות מוגבלת

מכיוון שהיא מייצאת מוצר ביטחוני, NSO כנראה מפוקחת על ידי סיב"ט, הגוף הרגולטורי של ממשלת ישראל שאישורו חיוני לצורך ייצוא ביטחוני. NSO גם דורשת כנראה מלקוחותיה שהפעולות שהם מבצעים עם הטכנולוגיה שלה יאושרו על ידי הגופים המפקחים הרלוונטיים במדינתם. אמצעי בקרה נוסף, אומר בכיר בחברה, הוא ועדת אתיקה שבין השאר בוחנת כל עסקה לפני שהיא מבוצעת. הבכיר, שאמר כי חלק מחברי הוועדה הם עובדים של NSO, נמנע מלחשוף את שמות חברי הוועדה שאינם עובדים של החברה והוסיף שאין להם מחויבות משפטית.

בספטמבר 2014 נעלמו 43 סטודנטים בעיר איגואלה שבמקסיקו. כשלוש שנים מאוחר יותר דיווח "ניו יורק טיימס" שממשלת מקסיקו השתמשה במוצר של NSO כדי לעקוב אחרי כמה מעורכי הדין המובילים של מקסיקו לזכויות אדם, שחקרו את היעלמות הסטודנטים

אבל מה קורה אם הלקוח הממשלתי משקר? מה קורה אם הוא מבצע פעולות שלא קיבלו את אישור הדרג הרלוונטי? זה מה שקרה במקסיקו. בספטמבר 2014 נעלמו 43 סטודנטים בעיר איגואלה שבמקסיקו. על פי אחת הסברות, הסטודנטים נחטפו ונרצחו תוך שיתוף פעולה או העלמת עין של המשטרה המקומית. כשלוש שנים מאוחר יותר דיווח "ניו יורק טיימס" שממשלת מקסיקו השתמשה בפגסוס של NSO כדי לעקוב אחרי כמה מעורכי הדין המובילים של מקסיקו לזכויות אדם, שחקרו את היעלמות 43 הסטודנטים, כמו גם אחר איש אקדמיה שסייע בכתיבת חוקים נגד שחיתות ושני עיתונאים מובילים שחקרו טענות על ניצול מיני מצד שוטרים במקסיקו – יעדים שלא עסקו בפעילות פלילית או חבלנית, אלא בפעילות שהביכה את הממשלה. על פי הדיווח, מאז 2011, שנה אחרי ש־NSO הוקמה, ממשלת מקסיקו הוציאה כ־80 מיליון דולר על רכישת הטכנולוגיה של NSO.

כמו במדינות אחרות, גם במקסיקו מעקב מהסוג שהטכנולוגיה של NSO מחייב אישור פרטני של שופט. אחרי שיחות עם גורמי מודיעין לשעבר במקסיקו, דיווח "ניו יורק טיימס" כי "סביר להניח שהממשלה במקסיקו לא קיבלה אישור שיפוטי לחדור לטלפונים".

NSO מודעת לפרופיל הציבורי שלה ומקרים מהסוג הזה מסבים לה נזק רב. לא ברור אם נסיגתה של בלאקרוק מהכוונה להשקיע ב־NSO קשורה לדיווח ב"ניו יורק טיימס", אבל האירועים במקסיקו יכולים להסביר מדוע השווי של החברה נמוך מזה שיכול היה להיגזר מהתוצאות הכספיות המצוינות שלה. לו החברה ידעה שזה מה שיקרה, האם היתה עדיין מוכרת את הטכנולוגיה שלה למקסיקו? "לא", אומר הבכיר.

האם אפשר לצפות מ־NSO שתוודא שהלקוחות שלה עומדים בכל הדרישות המשפטיות במדינתם? אולי. עם זאת, זה לא מה שנדרש מיצרני ציוד ביטחוני אחר. יצרני מערכות לוחמה ונשק ישראליים – ובוודאי הממשלה – מיישמים מדיניות מכירה סלקטיבית. היא יכולה להיות רופפת או הדוקה, אבל מרגע שהמוצרים נמצאים אצל הקונים אי אפשר לדעת מה יעשו בהם ומה יעשו אלה שיקבלו אותם מידיהם. אי אפשר לדעת אם הרובה שנמכר למדינה מסוימת לא ישמש לפיזור הפגנות פוליטיות או יתגלגל לידיו של ארגון טרוריסטי. היצרנים המקומיים לא יכולים אפילו לדעת מה ייעשה בכל רובה שיימכר לצה"ל – והרי לא מעט מכלי הנשק של המחבלים מקורם בצה"ל. וכמותם, גם NSO חשופה לפרשיות שפוגעות במוניטין, כמו שכבר קרה לה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות