תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרעיונות ששווים 99 מיליארד דולר

לכתבה

איך אובר ו־Airbnb נלחמו בעיריות, השיגו את המתחרות, זכו באהדת ההמונים, והבינו טוב מכולם את כלכלת השיתוף

3תגובות

הם מצאו דירה זולה בוושינגטון, בבית חשוף לרוחות בן שלוש קומות ליד אוניברסיטת הווארד, שכמו בתים רבים אחרים באותם זמנים קשים, היה בהליכי עיקול. החדרים לא היו מרוהטים למעט מיטת ספה, שאותה נתנו שלושת המייסדים לחברם ויועצם, מייקל סיבל, שניהל את אתר הסטרימינג Justin.tv. בלילה הם הצטופפו על מזרן מתנפח שהונח על רצפת העץ.

המארח שלהם היה דייר שהמתין לצו פינוי. הוא התגורר בדירת מרתף והשתמש באתר שלהם כדי להשכיר את הקומה הראשונה, שהיתה ריקה. לשלושה אורחים אחרים הוא השכיר את חדר השינה שלו, הסלון וחדר ארונות. צ'סקי, שהרגיש שיש כאן הזדמנות לקידום מכירות, שלח אימייל לצוות "בוקר טוב אמריקה", וכך נכלל בסקירת חדשות על מגורים לא שגרתיים לקראת ההשבעה.

ביום חילקו השלושה יחד עם סיבל עלונים על השירות שמציע האתר בתחנת המטרו דופון סירקל. "השכירו את חדריכם! השכירו את חדריכם!", הם קראו לעוברי האורח המכורבלים במעילים, שהתעלמו מהם. בלילה הם פגשו עוד מארחים של AirBed & Breakfast בעיר, הזמינו את עצמם למסיבות השבעה, וענו לשלל אימיילים מלקוחה ממורמרת – האורחת במרתף. האישה נהגה בפולקסווגן מסחרית מאריזונה לוושינגטון עם כלב הצ'יוואווה שלה, ולא התלהבה מהמרתף הצפוף. היו לה תלונות רבות. למשל, שבבית יש ריח של מריחואנה, שהמיץ שהשאירה במקרר נעלם, ושהכניסה לדירה לא עומדת בתקני נגישות לבעלי מוגבלויות. בנקודה מסוימת היא איימה להתקשר למשטרה. צ'סקי, גביה ובלצ'רצ'יק ישבו כמה מטרים מעל הראש שלה, והקלידו התנצלויות.

Airbnb ואובר, שהמטות שלהם מרוחקים רק קילומטר וחצי זה מזה בסן פרנסיסקו, הן הסטארטאפים הצומחים בקצב המהיר ביותר בהיסטוריה במכירות, בשווי שוק ובמספר העובדים. ביחד, הן מגלמות את השלב השלישי בהיסטוריה של האינטרנט: עידן החדשנות פוסט־גוגל ופוסט־פייסבוק

צילום מסך לפני ששם
החברה קוצר ל– Airbnb
Bloomber Bussinesweek

ביום ההשבעה הם התעוררו בשלוש לפנות בוקר כדי לתפוס מקום שממנו יוכלו להשקיף על הטקס במול של וושינגטון, השדרה המרכזית של העיר. הם הלכו ברגל 3.5 ק"מ, וקנו כובעים ומסכות בקיוסק בדרך. בארבע בבוקר הם מצאו מקום על הדשא בשטח הפתוח לציבור, כמה מאות מטרים מהפודיום הנשיאותי. "התיישבנו גב אל גב באמצע המול וניסינו להתחמם", אומר צ'סקי, מנכ"ל הסטארטאפ, ששמו כיום Airbnb. "זה היה הבוקר הקר בחיי. כולם הריעו כשהשמש עלתה".

גארט קאמפ וטרוויס קלניק השתתפו גם הם בחגיגות באותו השבוע. חבר שישב בוועדת ההשבעה, המשקיע כריס סאקה, שכנע אותם לבוא. קלניק, יליד לוס אנג'לס שלאחרונה מכר את הסטארטאפ שלו לחברת תשתיות האינטרנט אקמאי, תרם 25 אלף דולר לוועדת ההשבעה וחילק את ההוצאה עם קאמפ. שניהם היו בתחילת שנות ה־30 לחייהם, ולמרות המשבר הכלכלי הגלובלי, הם היו מלאי אופטימיות לגבי יכולתה של הטכנולוגיה לשנות את העולם. הם היו אמביוולנטיים לגבי הפוליטיקה, אך לא רצו להחמיץ רגע היסטורי, ולא פחות מכך, מסיבה מצוינת.

הם הגיעו לוושינגטון לא מוכנים בתכלית. בלילה שלפני ההשבעה הם מצאו עצמם תקועים בתור מחוץ למוזיאון העיתונות, ה"ניוזיאום", שם ניסו להיכנס למסיבה של "הפינגטון פוסט". מזג האוויר היה קר, רוחות סוחפות נשבו ולשניים היה רק כובע צמר אחד שאותו חבשו לסירוגין, עשר דקות כל אחד, תוך שהם מסמסים בעצבנות למארחי המסיבה, ומבקשים להיכנס.

ביום הגדול, קאמפ וקלניק התעוררו מאוחר. קלניק שכר בית מפואר ליד לוגן סירקל באתר השכרות הבתים לנופש VRBO, אך הוא היה מרוחק קילומטרים מהמול, ולא היו מוניות. הם רצו בשדרות הרחבות, וכשהגיעו למושבים שלהם, ליד סאקה וחבריו החשובים מעמק הסיליקון, מעל במת ההשבעה, הזיעה שלהם התקררה והם הצטננו. "בסוף היום כבר סבלתי מהיפותרמיה", אמר קלניק. "כולם אמרו לי, 'מה קורה איתך'?".

באותו זמן ניסה קאמפ להלהיב את קלניק בנוגע לרעיון עסקי שהוא פיתח, שיאפשר לכל אדם עם סמארטפון להזמין מכונית פאר בלחיצת כפתור. קלניק התעניין אבל לא ממש התלהב. הוא הודה שזה רעיון טוב, אבל לא מדהים. היו לו רעיונות משלו לסטארטאפים, כולל אחד שאותו כינה Pad Pass, רשת של דירות פאר מרוהטות. אולם בוושינגטון היה ברור שרעיון שירות המכוניות של קאמפ נחוץ. מכונית שאפשר להזמין, לעקוב אחריה ולדרג באמצעות הסמארטפון, היא מתת אל לתחבורה בערים הגדולות, במיוחד בזמן אירועי ענק כמו השבעת נשיא. "רואה"? אמר קאמפ לקלניק, כשהקהל החל לקרוא "או־ב־מה! או־ב־מה!" והעולם המתין לגברת הראשונה החדשה שתעלה על הבמה. "אנחנו ממש צריכים את זה". לקאמפ כבר היה שם לשירות המכוניות המתקדם שלו: אובר.

כתבה בלומברג ביזנסוויק

זה היה לפני שמונה שנים, ומאז הרבה השתנה – הנשיא התחלף, למשל. אולם יש מעט חברות ששינו את חיי העיר בצורה עמוקה ומהירה כמו שתי החברות שהקימו היזמים האלמוניים שרעדו מקור ביציעים באותו היום. Airbnb ואובר, שהמטות שלהם מרוחקים רק קילומטר וחצי זה מזה בסן פרנסיסקו, הן הסטארטאפים הצומחים בקצב המהיר ביותר בהיסטוריה במכירות, בשווי שוק ובמספר העובדים. ביחד, הן מגלמות את השלב השלישי בהיסטוריה של האינטרנט: עידן החדשנות פוסט־גוגל ופוסט־פייסבוק.

שתי החברות הצליחו להגיע להישגים אלה, ולשווי משותף של 99 מיליארד דולר, אף שאין להן כמעט נכסים פיזיים. Airbnb יכולה להיחשב אחת מרשתות המלונות הגדולות בעולם – עם שווי נוכחי של 30 מיליארד דולר, בערך כמו מריוט אינטרנשונל – אך אין בבעלותה ולו חדר מלון אחד. כל מייסדיה הם כעת מיליארדרים, לפחות על הנייר. אובר היא בין שירותי המכוניות הגדולים בעולם, אך היא אינה מעסיקה נהגים מקצועיים ואין בבעלותה מכוניות (מלבד צי קטן וניסיוני של מכוניות אוטונומיות). שווייה מוערך ב־69 מיליארד דולר, יותר מכל חברת טכנולוגיה פרטית אחרת בעולם. קלניק וקאמפ הם בעלי שווי נקי של כ־6 מיליארד דולר כל אחד.

שתי החברות מבוססות על רעיונות ישנים (שיתוף רכב, השכרת דירות) בגרסאות חדשות, והן יצרו רמה מרשימה של פתיחות בין אנשים שלא מכירים אלה את אלה. שתיהן גם עוררו מחלוקת כמעט ללא הפסקה בכל שוק עירוני שאליו נכנסו. בעיני חלק מהאנשים הן נהפכו לסמלים להיבריס של האליטה הטכנולוגית. מבקריהן מאשימים אותן בהריסת הכללים הבסיסיים של תעסוקה, בהחמרת עומסי התנועה, בהרס שכונות, בהחרפת המחסור בדיור ובאופן כללי, בהפצת קפיטליזם משולח רסן בערים ליברליות. Airbnb ואובר לא ציפו לרמה כזו של התנגדות, שאולי היתה מרפה את ידיהם של יזמים נלהבים פחות וזהירים יותר.

איך כל זה קרה? כיצד תמרנה כל אחת מהחברות הללו בדרך החתחתים הפוליטית והמבוצרת היטב של החברות הקיימות, והצליחה במקום שאחרות נכשלו בו לפניהן? איזה חלק מהצלחתן הוא תולדה של מזל?

יש שני פרקים לא ידועים במיוחד בהיסטוריה של אובר ו־Airbnb, שני רגעים מכריעים שבהן כל אחת מהן גילתה את הנשק הסודי שהתניע את עלייתה. שני הסיפורים מתנגשים עם התיאור שהמייסדים אוהבים לספר, ושניהם קריטיים להבנת ההצלחה של החברות הללו נגד כל הסיכויים, נגד ראשי ערים ונגד מועצות עירוניות, בדרך להפיכתן לסיפורי הצלחה נערצים ושנואים, ובעלי ערך אסטרונומי.

האקר של צמיחה

"כשאתה מקים חברה זה אף פעם לא קורה בקצב שאתה רוצה... אתה מקים, בונה, וחושב שכולם יתלהבו. אבל לאף אחד לא אכפת, אפילו לא לחברים שלך" בריאן צ'סקי

מייסדי Airbnb
)משמאל(: צ'סקי,
גביה ובלצ'רצ'יק
Courtesy Airbnb / Bloomber Bussi

באביב 2009, עם שמה החדש והקצר יותר, היתה Airbnb חברה קטנה שנאבקה על חייה. לאחר שהעבירו אותה ב־Y קומבינייטור, אקסלרטור לסטארטאפים בעמק הסיליקון, צ'סקי, גביה ובלצ'רצ'יק עבדו מדירה ברחוב רוש בשכונת SoMa בסן פרנסיסקו. הם עדיין לא פתרו את בעיית הביצה והתרנגולת שעומדת בפני כל זירת מסחר מקוונת: כדי שיירשמו דירות להשכרה, צריך לקוחות, וכדי שיבואו לקוחות, צריך דירות להשכרה. הדירות הבודדות באתר משכו אורחים מעטים שחיפשו לינה תיירותית, והיעדר האורחים לא עודד מארחים פוטנציאליים להציע את בתיהם לזרים מוחלטים דרך האינטרנט.

תרגיל שיווקי מוקדם
של Airbnb : דגני בוקר
נשיאותיים )לא בתמונה:
קפטן מקיין(

"כל יום עבדתי על זה וחשבתי, 'למה זה לא מתקדם יותר מהר'? אומר צ'סקי. "כשאתה מקים חברה זה אף פעם לא קורה בקצב שאתה רוצה... אתה מקים, בונה, וחושב שכולם יתלהבו. אבל לאף אחד לא אכפת, אפילו לא לחברים שלך". הוא והמייסדים האחרים אוהבים להזכיר את הצרות שאליהן נקלעו בניסיונותיהם להתניע את העסק. הם מכרו קופסאות של דגני בוקר ברוח נשיאותית, "אובמה או'ס" ו"קפטן מקיין". בלצ'רצ'יק המשיך לתכנת, ואילו צ'סקי וגביה ניסו לקדם את רישום הדירות בביקורים בניו יורק, לאס וגאס ומיאמי, בין היתר, ולארגן פגישות עם מארחים פוטנציאליים. הם גם התקשרו לחברות ניהול נכסים, וביקשו להוסיף רישומים לאתר, אך נטשו את הרעיון כשצ'סקי הסיק כי סוגי רישום אלה "לא ייצגו את הרוח של Airbnb" – מארחים שמזמינים מטיילים לבתיהם ומעניקים להם חוויית אירוח אותנטית.

ההיסטוריה הרשמית של החברה מתמקדת ביכולת הנבואית של צ'סקי וגביה להצית רוח של קהילה מקוונת באמצעות עיצוב מחוכם ואידאולוגיה מפתה של סדר עולמי חדש, פתוח ולא תאגידי. אולם מה שבאמת התניע את האתר היה עבודתו הטכנית, המחוכמת – ויש אומרים, הזדונית – של בלצ'רצ'יק. בגיל 24, בלצ'רצ'יק תכנת את האתר כולו בעצמו, והשתמש בשפת תכנות חדשה בקוד פתוח בשם Ruby on Rails. הוא תכנן מערכת תשלומים גלובלית גמישה שאפשרה ל־Airbnb לגבות תשלום מהאורחים ולהעביר אותו למארחים, בניכוי עמלה, תוך שימוש בשלל שירותי תשלומים מקוונים, כמו פייפאל. הוא גם הקדים את זמנו כשהחליט שהאתר יתארח בשירות הענן של אמזון (AWS), חטיבה חדשה של חברת המסחר המקוון שאפשרה לעסקים לשכור שרתים דרך האינטרנט לפי צורכיהם, וחסכה כך עלויות עתק באופן שנהפך בהמשך לדרך המקובלת עבור גל של עסקים חדשים.

"לג'ו ולי היו חלומות וחזון מטורפים", אומר צ'סקי על שותפו. "נייט בדרך כלל מצא דרך לאפשר את הבלתי אפשרי".

אולם לבלצ'רצ'יק היו כשרונות נוספים. הוא נולד בבוסטון, לעקרת בית ומהנדס חשמל שעבד בחברת ייצור ציוד תעשייתי. אביו, פול, לימד את בניו לטפל בבעיות מכניות בבית, והיה מביא ציוד ישן כמו מכונת צילום ישנה של זירוקס, ומעודד אותם לפרק אותו בחצר. "אין עבודה גדולה או קטנה מדי עבור פ"ב ובניו", הוא אמר לילדיו. במהרה היה נייט הצעיר שקוע עד קצה ראשו במחשבים. לפי המסורת המשפחתית, הוא נשאר בבית חולה כשהיה בחטיבה, בגיל 12, הוריד ספר על שפות מחשב מהמדף של אביו וקרא אותו בשקיקה. לחג המולד הוא ביקש ספר על שפת התכנות QBasic של מיקרוסופט, וחרש אותו בשלושה שבועות.

בלצ'רצ'יק בביתו,
1999
Courtesy Airbnb / Bloomber Bussi

בלצ'רצ'יק היה בנבחרת מרוצי השדה בבית הספר התיכון בבוסטון והצטיין בלימודים, אך בבית היו חייו פחות קונבנציונליים. לאחר שלמד לתכנת, הוא החל לכתוב תוכנות מתוחכמות וחילק אותן באינטרנט, בתמורה לתרומות מרצון. תוכנה אחת כזו אפשרה למשתמשים להציב פתקיות דביקות אלקטרוניות על מסכי המחשב. תוכנה אחרת שלו היתה בעלת ממשק לאמריקה אונליין, ואפשרה למתכנתים לשלוח הודעות באינטרנט לחשבונות אימייל ומסנג'ר של חברים ב־AOL. זמן קצר לאחר שהעלה את התוכנה, קיבל בלצ'רצ'יק שיחת טלפון. המתקשר ראה את הכלי של האימייל והציע לו 1,000 דולר כדי שיכתוב תוכנה דומה. כשסיפר לאביו על ההצעה, פול בלצ'רצ'יק השיב: "בני, אף אחד מהאינטרנט לא ישלם לך 1,000 דולר", אך בלצ'רצ'יק כתב את התוכנה בכל מקרה וקיבל את הכסף. הוא גילה לאחר מכן שהלקוח שלו גויס לכתוב תוכנה כזו, ושהוא שימש למעשה קבלן משנה לעבודה (שכנראה היתה שווה יותר מ־1,000 דולר). הלקוח הציג את בלצ'רצ'יק ללקוח שלו וללקוחות פוטנציאליים אחרים, ופתאום בלצ'רצ'יק הרוויח סכומים יפים בכתיבת כלי תוכנה לתעשייה צעירה. האנשים העוסקים במלאכה כינו את התחום "שיווק באימייל". העולם הכיר אותו כמשהו אחר: ספאם.

בלצ'רצ'יק המשיך בחלטורה שלו במהלך הקולג', ופיתח שלל מוצרי שיווק באימייל שנועדו לסייע לשולחי ספאם לארגן ולתזמן את הקמפיינים שלהם ולתמרן את ספקיות שירותי האינטרנט, שעמלו נואשות לסגור את הפרצות. ההזמנות זרמו, וכך גם הכסף. החברה שלו עברה כמה גלגולי שמות, כולל "דאטה מיינרס" ולבסוף "גלובל לידס", שאותה רשם במדינת מסצ'וסטס לאחר שסיים את שנתו ראשונה בהרווארד, ב־2002. בתחילה לא קיבל כרטיסי אשראי, הוא נזכר, כך שהלקוחות נדרשו להכניס את פרטי חשבון הבנק שלהם לאתר. הוא היה מדפיס את מספרי החשבונות על צ'קים ריקים שרכש ברשת הציוד המשרדי אופיסמקס, רושם את הסכום שמגיע לו – בערך 1,000 דולר לכל עבודה – והולך לבנק להפקיד אותם. "באופן מדהים, זה חוקי", הוא אומר, בהיזכרו בעונג בהצלחתו הראשונה. "הדפסתי כסף, הלכה למעשה".

בסוף כל שבוע ומדי רבעון, הוא הגיש להוריו דיווח כספי. פול ושילה בלצ'רצ'יק היו המומים. "זה עולם חדש שלם", אומר בלצ'רצ'יק. "אני לא חושב שמישהו ידע למה לצפות או מה זה בכלל היה".

פעילות הספאם הכניסה לבלצ'רצ'יק כמעט מיליון דולר, הוא אומר, ומימנה את לימודיו באוניברסיטה. היא גם זיכתה אותו במקום ברשימה מקוונת שחורה שנקראת "רשם פעילות הספאם הידועה", שניהל ארגון אנטי־ספאם מלונדון בשם ספאמהאוס פרוג'קט. בעמוד המוקדש לחברת דאטה מיינרס, נכתב כי "דאטה מיינרס (הידועה גם כ"נתן אנדרווד בלצ'רצ'יק") היא אחד מהמקורות הראשיים להעברות אימייל פתוחות/שבורות (בשימוש ספאמרים)", כלומר, בלצ'רצ'יק מצא שרתי SMTP שהיה בהם קשר פתוח בין השולח והמקבל, ושיגר פנימה ספאם. בלצ'רצ'יק אומר כי הוא סגר את העסק ב־2002 כדי להתמקד בלימודיו, מאחר שהעבודה גזלה את כל זמנו.

כשהוא מספר על קורותיו במשרדי Airbnb, בלצ'רצ'יק אינו מתנצל על מקור פרנסתו. "זה היה חדש לגמרי", הוא אומר. "לא היו כללים בתחום". טכנית, זה נכון. החוק הפדרלי נגד ספאם שהפך שליחת דואר זבל לפשע פדרלי לא עבר עד 2003. אולם, שנים לפני כן ספאם היה מטרד ידוע שתסכל משתמשי אימייל והציף חברות אינטרנט. "זה חלק בלתי נפרד מלהיות חלוץ", אומר בלצ'רצ'יק. "ליצור דברים חדשים זה מרגש, אבל גם חקירה של תחומים חדשים וזיהוי של מה שהולך לקרות כרוכים במידה גדולה של אי ודאות. זה נכון גם כיום, וזה נכון לגבי Airbnb. זה קונצפט חדש לגמרי".

פעילות הספאם הכניסה לבלצ'רצ'יק כמעט מיליון דולר, הוא אומר, ומימנה את לימודיו באוניברסיטה. היא גם זיכתה אותו במקום ברשימה מקוונת שחורה שנקראת "רשם פעילות הספאם הידועה", שניהל ארגון אנטי־ספאם מלונדון בשם ספאמהאוס פרוג'קט

כתבה בלומברג ביזנסוויק

כשסיים את לימודיו, בלצ'רצ'יק לא היה סתם מתכנת מוכשר, אלא התגלמות הגיבור החדש של עמק הסיליקון: האקר צמיחה. האקרי צמיחה משתמשים בכישורים ההנדסיים שלהם במטרה למצוא דרכים חדשות, מתוחכמות ולעתים שנויות במחלוקת כדי לשפר את הפופולריות של המוצרים והשירותים שלהם. כישרונותיו של בלצ'רצ'קי עומדים מאחורי הניסיונות המוקדמים של Airbnb לנצל את כוחו של לוח המודעות המקוון קרייגסליסט, שהיה לו קהל גדול בהרבה באותה עת.

בשלהי 2009, כמה חודשים לאחר ש־Airbnb סיימה את תקופת ההרצה שלה ב־Y־קומבינייטור, משתמשי קרייגסליסט בכמה ערים החלו להבחין במשהו מרגיז. כל פעם שמישהו פרסם נכס להשכרה בקרייגסליסט – אפילו אם הוא ציין במפורש שאין ברצונו לקבל הודעות – הוא קיבל מייל שמקדם את Airbnb. אם הדירה היתה, למשל, בסנטה ברברה, היה נכתב במייל: "היי, אני כותב כי יש לך אחד הנכסים הנחמדים בקרייגסליסט בסנטה ברברה ורציתי להמליץ לך לפרסם אותו באחד מאתרי ההשכרה הגדולים של סנטה ברברה, Airbnb. לאתר כבר יש 3 מיליון דפים נצפים ביום". האימיילים הללו היו זהים פרט לשם העיר, ונשלחו בדרך כלל מחשבון ג'ימייל עם שם של אישה.

שווי-BNB.png

דייב גודן, עוד יזם נדל"ן מקוון, זיהה את הפופולריות הגואה של Airbnb ב־2010 והסתקרן. הוא חשד במה שקורה, ולכן פרסם כמה דירות פיקטיביות בקרייגסליסט, ואז כתב פוסט בבלוג במאי 2011 על ממצאיו. הוא הסיק כי Airbnb פתחה חשבונות רבים מאוד בקרייגסליסט, והקימה מערכת ספאם לשליחת הודעות לכל מי שפרסם באתר. לדעתו, פעילות Airbnb היתה פעילות מחתרתית זדונית. "קרייגסליסט הוא אחד מהאתרים הגדולים הבודדים שעדיין אפשר לתמרן אותו בקלות", הוא כתב. "כשאתם מרחיבים פעילות מחתרתית ככה, אתם יכולים להגיע בקלות לעשרות אלפי גולשים ממוקדים ביום".

בעקבות הפוסט של גודן, כמה בלוגים טכנולוגיים המשיכו לפרסם את הנושא ו־Airbnb נכנסה למגננה. ההסבר שלה, שקצת קשה להאמין לו, הוא שהיא גייסה קבלנים שלא עמדו בסטנדרטים האתיים של החברה. "אחד מהלקחים שלומדים תוך כדי עבודה הוא שצריך לפקח על הנעשה מקרוב, ולתת כל העת הנחיות ניהוליות לאנשים שאתה עובד איתם", אמר צ'סקי כששאלתי אותו על כך בראיון על במה באירוע של התעשייה.

כתבה בלומברג ביזנסוויק
From the book The Unpstars by Br

כמה שנים לאחר מכן (בלצ'רצ'יק לא מוכן לפרט מתי בדיוק) הם גייסו קבלנים זרים בשירות ההשמה המקוון Elance, ושילמו להם על פי פנייה, או על כל מארח חדש שנרשם ב־Airbnb. "חברות רבות מושכות את עצמן בשיער באמצעות מציאת פלח משתמשים בקרייגסליסט ובניית חוויה טובה יותר", הוא אומר. המאמץ כולו, לדבריו, היה חסר תועלת כי משתמשי קרייגסליסט בדרך כלל מחפשים דיירים לטווח ארוך, או שותפים, ולא נופשים. "זה לא הוסיף משמעותית לפעילות העסקית".

אולם אסטרטגיה אחרת עבדה יפה מאוד. כמה חודשים לאחר קמפיין המייל ההמוני למשתמשי קרייגסליסט, Airbnb ניסתה טקטיקה חדשה. במקום לפתות משתמשי קרייגסליסט לעבור ל־Airbnb, החברה עשתה את ההפך ואפשרה למשתמשי Airbnb להציג בקרייגסליסט גרסה אלגנטית של המודעה שלהם בקליק אחד. "פרסום חוזר של המודעה מ־Airbnb בקרייגסליסט יגדיל את הרווחים שלכם ב־500 דולר לחודש בממוצע", אמר האתר למארחים שלו. "באמצעות פרסום צולב בקרייגסליסט, תיהנו מביקוש רב יותר, ועדיין תוכלו להשתמש ב־Airbnb כדי לנהל את הפניות ולטפל בהן". הכלי, שצ'סקי אומר שנולד מרעיון של היועץ סיבל, התגלה כהצלחה אדירה לחברה. הוא מיצב את Airbnb כדרך ליצור מודעות מושכות ויזואלית בקרייגסליסט, ובפועל היה דרך לפרסם את Airbnb בהיקף גדול. "זו היתה גישה חדשנית", אומר בלצ'רצ'יק. "אף אתר אחר לא הציע אינטגרציה חלקה כל כך. זה הצליח לנו מאוד".

דירוג-ערים.png

על התחכום הטכני הזה קיבלה Airbnb מחמאות רבות מ"האקרי צמיחה" אחרים. קרייגסליסט מציעה כמה גרסאות של האתר שלה במאות ערים, ולכל אחת מהן כתובת אינטרנט שונה ותפריטים שונים. בלצ'רצ'יק פיתח שיטה שבה Airbnb תוכל לפרסם ללא קושי באתר הנכון. "זו אינטגרציה פשוטה ועמוקה לתוך המוצר, ואחת האינטרגציות אד־הוק המרשימות ביותר שראיתי זה שנים", כתב אנדרו צ'ן, האקר צמיחה אחר שעובד עכשיו באובר, בפוסט מלא התפעלות. "איש שיווק מסורתי לא היה עולה על זה או אפילו יודע שזה אפשרי. נדרש מהנדס עם גישה לשיווק כדי לנתח את המוצר ולבנות אינטגרציה כל כך טובה".

Airbnb הסירה את הכלי הזה ב־2012, לאחר שקרייגסליסט התנגד לשימוש בטקטיקה, אבל אז כבר היה מאוחר מדי. כמו בקשית שתייה, Airbnb משכה מודעות ומשתמשים מקרייגסליסט. כמובן, סייעה לה העובדה שהאתר שלה היה מעוצב טוב יותר וקל לשימוש. סייעו לה גם אמצעי התשלום שהציעה שהלכו והשתכללו, האפליקציות לנייד והבטיחות שבחוויה – המאפשרת למארחים ולאורחים להשתמש בזהות האמיתית שלהם אחרי שהם עוברים תהליך אימות.

כתבה בלומברג ביזנסוויק

בלצ'רצ'יק גם הריץ קמפיינים מקוונים לפרסום בשנים קודמות. אם אנשים חיפשו בגוגל דירה בבוסטון, למשל, מודעה של Airbnb היתה צצה בראש התוצאות. בלצ'רצ'יק וצוות השיווק שלו נהפכו למומחים במציאת מילות החיפוש הזולות והשימושיות ביותר ובייצור מודעות חדות שתקפו לעתים את המתחרים. "יותר טוב מ־Couchsurfing.com!", נאמר בכמה מהמודעות הראשונות של Airbnb. דן הופר, מייסד שותף של Couchsurfing, שלח אימייל לצ'סקי שבו התלונן על השיטה. לדבריו, צ'סקי התנצל, הפסיק את הקמפיין, ושלח לו שתי קופסאות של דגני בוקר אובמה או', כמנחת שלום.

בלצ'רצ'יק היה גם חלוץ בשימוש מחוכם במערכת הפרסום המוקדמת והפשוטה של פייסבוק, שאפשרה לראשונה לחברות לתפור ולסמן כיעד משתמשים לפי תחומי עניין ותחביבים שפורטו בפרופילים שלהם. אם משתמש אמר שהוא אוהב יוגה, למשל, הוא היה רואה פרסומת של Airbnb בפייסבוק שבה נאמר: "השכירו את חדרכם ליוגי!"; אם מישהו אהב יין, הוא היה רואה מודעה "השכירו את חדרכם לאוהבי יין!". הפרסום בפייסבוק זול, ואנשים נטו להיענות למודעות שפנו באופן מוזר ללבם. בפברואר 2011, עברה Airbnb את רף מיליון ימי ההשכרות. פחות משנה לאחר מכן, בינואר 2012, היא עברה רף של 4 מיליון. בעיית הביצה והתרנגולת נפתרה.

החוק של טראוויס

זה התחיל בציוץ. ב־11 בינואר 2012, כמעט שלוש שנים לאחר שקאמפ וקלניק דנו ברעיון על שירות מכוניות יוקרה בזמן שקפאו מקור בהשבעה של אובמה, הודעה מוזרה וקצרה מקבוצה שמקדמת שירותי שיתוף נסיעות בשם DC טקסי ווטש, ציטטה בכיר בתחום המוניות בבירה: "היו"ר לינטון:@uber בוושינגטון הבירה פועלת שלא כחוק", נאמר בה. באותו זמן פעלה אובר רק בשש ערים בארצות הברית, והתקדמה בזהירות. אף שקלניק ועמיתיו ראו ברגולציות על המוניות מזימה שנועדה להגן על קליקות שמציעות שירות גרוע מפני מתחרות חדשות, הם למדו היטב את התקנות המקומיות והפגינו את הגמישות הנדרשת. אובר היתה חברה שומרת חוק שלא מכופפת חוקים. אבל זה עמד להשתנות.

הציוץ נשלח מתוך המטה האפרורי של נציבות המוניות בוושינגטון, בשכונת אנקוסטיה. נהגי המוניות של העיר מילאו את האולם בשימוע, שבדרך כלל נטה להיות מנומנם, כדי להשמיע את קולם. נהגי מכוניות הפאר של אובר, הם טענו, פעלו באופן בלתי חוקי במשך חודשיים. רון לינטון, שהתמנה ששה חודשים לפני כן על ידי ראש העיר וינסנט גריי לראשות נציבות המוניות, נטה להסכים איתם.

לינטון, בשנות ה־80 המוקדמות לחייו, הוא איש נעים שעסק בתכנון מדיניות והיה קצין מילואים במשטרה המקומית, עם פנים חמורות סבר ופאה נוכרית. הוא ראה את עצמו כסוכן שינוי והיה נחוש לבצע מודרניזציה במוניות המיושנות של העיר, שהתעלמו משכונות מיעוטים ולא קיבלו כרטיסי אשראי. באותו הזמן לא היה להן אפילו "כובע" מואר או צבע אחיד כדי להבדילן ממכוניות אחרות. אולם לינטון היה נחוש לשנות את הענף מבפנים, ולשמר את משרותיהם של כ־8,500 הנהגים ברישיון באזור. אובר "פועלת באופן בלתי־חוקי, ובכוונתנו לנקוט בצעדים נגדה", הבטיח לינטון לנהגים הקולניים בפגישה. דבריו צויצו בנאמנות על ידי טקסי ווטש.

באותו בוקר, מנהלת אזור וושינגטון הבירה של אובר, רייצ'ל הולט, התכוונה להיכנס למשרדה החדש. כמו בערים אחרות שאליהן נכנסה אובר, סבך הרגולציות של המוניות המקומיות לא אסר מפורשות על השירות שהעניקה החברה. בבירה, מוניות צהובות נדרשו להשתמש במונים כדי לחשב דמי נסיעה, ואילו לימוזינות יכלו לגבות רק מחיר שהוסכם מראש. אולם היה סיווג שלישי בחוקי העזר, תחת סעיף 1299.1 ברגולציה של מחוז קולומביה, שסתר את שני הכללים האחרים בקבעו כי מכוניות פרטיות שמסיעות ששה נוסעים או פחות יוכלו לגבות תשלום על בסיס של זמן וקילומטרז'. השירות של אובר עמד בתנאים אלה בבירור.

לאחר שראתה את הציוץ, שלחה הולט אימייל למשרד של לינטון בבקשת הבהרה. נאמר לה שהיא תקבל תשובה תוך 48 שעות. זה היה ביום רביעי, ולינטון עמד בדבריו. ביום שישי משרדו הזמין את העיתונות המקומית להתאסף מחוץ למלון מייפלאואר בשדרות קונטיקט. היו"ר הזמין מכונית אובר משכונת קליבלנד פארק ונסע בה למלון, שם הוא פגש חמישה מפקחים מנציבות המוניות. לנגד עיניהם המשתאות של שלושה עיתונאים, המפקחים רשמו לנהג ההמום דו"חות וקנסו אותו ב־1,650 דולר על הסעה ללא רישיון בעיר וללא הוכחת ביטוח, ועל עבירות נוספות. לאחר מכן החרימו את מכוניתו למשך סוף השבוע, שהיה חג יום הולדתו של מרטין לותר קינג. מול העיתונאים קטל לינטון את אובר על הפרת הרגולציה בעיר. "מה שהם מנסים לעשות הוא להיות גם מונית וגם לימוזינה", הוא אמר. "לפי החוק, זה לא אפשרי".

הולט, שהגיעה שלוש דקות אחרי הדרמה לאחר שהנהג התקשר אליה, היתה מתוסכלת. לפי הדו"חות שרשם, לינטון סימן את הנהג, תושב וירג'יניה, כמטרה, ולא את אובר, והוא התבסס על החוקים המיושנים וחסרי ההיגיון ביותר של העיר – שנהגי לימוזינה חייבים להציג את התעריף לנוסעים מראש, ולא להשתמש במונה שמודד זמן ומרחק. הקנסות כוונו בעיקר להרתיע נהגים ולמנוע מהם לעבוד עבור אובר. ואולם, שום דבר שלינטון עשה לא השפיע על פעילותה של אובר בעיר, ובטח לא הצליח להאט את צמיחתה המהירה בה.

בחודשים הבאים גדלו עסקי אובר בוושינגטון במהירות, אולם נושא המעמד הרגולטורי של אובר נפל לחיקה של חברת מועצת העיר, מרי צ'ה, היו"ר של ועדת התחבורה והסביבה.

צ'ה, בוגרת בית הספר למשפטים של הרווארד, היא דמוקרטית שנאבקה שנים לגרור בכוח את שירות המוניות האנכרוניסטי של הבירה לעידן המודרני. "בזמן שאובר נכנסה לשוק, הייתי בעיצומה של רפורמה בתעשיית המוניות, שנתקעה במאה ה־20, אולי אפילו ה־19", היא אומרת. היא היתה פרגמטית וחיפשה פשרה ידידותית בין האינטרסים רבי העוצמה של חברות המוניות המקומיות. היא גילתה שהנושא נהפך לנפיץ. באותו אביב היא שלחה מכתב ללינטון ולנציבות המוניות של וושינגטון בבקשה להפסיק לגרור מכוניות של אובר, והחלה לעבוד על פשרה בין כל הצדדים, כולל אלה שהצלחת אובר החלה לעלות להם על העצבים.

מה שהיה נחוץ, היא טענה, הוא הבהרה שאינה משתמעת לשתי פנים לגבי המעמד החוקי של אובר. צ'ה בילתה את השבוע שלאחר יום הזיכרון 2012 במשא ומתן עם בכירי אובר, והתוצאה של שיחות אלו, צ'ה חשבה, היתה פשרה אלגנטית לטווח קצר שהיא כינתה "תיקוני אובר". הרגולציות העניקו לאובר רשות לפעול, אך הן הוסיפו גם תעריף מינימום, שדרש מאובר לגבות מחיר גבוה פי כמה משל מונית.

מה שקרה לאחר מכן עיצב את פני הטקטיקות הפוליטיות שחברות הטכנולוגיה המתחילות מיהרו לחקות.

מפת-אובר.png

בסן פרנסיסקו, קלניק מעולם לא הסכים למחיר מינימום. בהכירו את התחרות המתקרבת מחברות כמו היילו, חברה מתחרה מבריטניה, ובהבינו כי בשירותים כמו אוברX יידרשו הורדות מחירים אגרסיביות, הוא החליט שהוא רוצה להילחם – להפתעתם של הלוביסטים שלו עצמו, שכבר הסכימו באופן מותנה להסכם שהציעה צ'ה. קלניק החל להשליך רימוני יד רטוריים, וצייץ בטוויטר שההצעה של צ'ה היא "מזימה לתיאום מחירים". הוא האשים את חברת המועצה כי היא "עושה ככל יכולתה להגן על תעשיית המוניות".

אפליקציית אובר
במוד "דה בלזיו".
נועדה לעקוץ את
ראש עיריית ניו יורק
Bloomber Bussinesweek

אולם אובר היתה זקוקה ליותר מציוצים כדי לשכנע את מועצת העיר, ולכן קלניק החליט לפנות ישירות ללקוחות שלו. הוא שלח אימייל נרגש לאלפי משתמשי אובר בוושינגטון, שבו התלונן כי מועצת העיר מסכלת את ניסיונה של החברה להוריד את המחירים ולהבטיח שירות אמין. "המטרה (של תיקוני אובר) היא להגן על תעשיית המוניות שיש לה ניסיון רב בהשפעה על פוליטיקאים מקומיים", הוא כתב, והאשים למעשה את צ'ה ועמיתיה בשחיתות. לאחר מכן סיפק את מספרי הטלפון, כתובות האימייל והטוויטר של כל 12 חברי מועצת העיר, וקרא ללקוחותיו להשמיע את קולם. למחרת הוא העלה באתר של אובר מכתב פתוח לחברי המועצה, וכתב בנימה מבשרת רעות, "מדוע אתם מעמידים את האינטרסים העסקיים לפני האינטרסים של מי שבחר אתכם? עיני האומה נשואות להחלטתם של נבחרי העיר וושינגטון".

צ'ה נבהלה מעוצמת התגובה. תוך 24 שעות קיבלו חברי המועצה כ־50 אלף אימיילים וכ־37 אלף ציוצים עם ההאשטאג #UberDCLove. כשהגיעו למפגש האחרון בקיץ, ב־10 ביולי, עמיתיה של צ'ה פנו אליה מבולבלים ומפוחדים. התגובה הגורפת מלקוחותיה של אובר בבירה עיצבה את דמותם של קמפיינים פוליטיים שאובר תארגן מאוחר יותר במקומות כמו לונדון, ניו יורק, פלורידה וקליפורניה. רעיון מחיר המינימום של צ'ה בוטל באותו הבוקר, והוצע תיקון חלופי המאפשר לאובר לפעול באופן חוקי בוושינגטון עד שהעניין ייבדק מחדש בפגישה הבאה בספטמבר.

קלניק קיבל עצות בשפע מהלוביסטים שלו לפני עדותו באותו חודש בבניין וילסון ההיסטורי בשדרת פנסילבניה: דבר ישירות; היצמד לעיקרי הדברים ואל תתחיל בדיון פילוסופי; השתדלנות האמיתית מתנהלת בפורומים אחרים; בדיונים ציבוריים, נסה להתנהג בצורה נאותה ומלאת כבוד. הוא החל להעיד ב־13:15, לאחר בוקר שכלל הופעות של לינטון, נהגים למיניהם, ומייסד היילו, ג'יי ברגמן, שלבש חליפה ועניבה וציין כי היילו עבדה בהרמוניה עם הרגולטורים בלונדון ודבלין ותכננה לעשות כן בוושינגטון. אולם קלניק לא היה במצב הרוח לחיזור עדין. עובדות וטיעונים אינטלקטואליים, לא קסם אישי, היו כלי הנשק שלו. בשונה מברגמן, הוא לא היה מוכן להתרפס בפני הפוליטיקאים. הוא לבש בלייזר כחול, חולצה לבנה ללא עניבה, והפריע לשאלה הראשונה של צ'ה במילים, "אני חולק על האפיון הזה". משם הדברים רק הידרדרו.

"רצית לוודא שיהיה תעריף מינימום לשירותינו, כך שרק עשירים יוכלו להשתמש באובר, לא אנשים בעלי הכנסה בינונית", אמר לה קלניק.

צ'ה ציינה כי מחיר המינימום שהוצע ובוטל נועד להבטיח מעבר חלק להסכם קבוע יותר. "אני יודעת שאתה רוצה לצייר את זה כמאבק כלשהו", היא אמרה. "אתה מבין את זה? אני לא נלחמת נגדך".

"כשאת אומרת לנו איך לנהל את העסקים שלנו, ואת אומרת לנו שלא נוכל להוריד מחירים, ולהציע שירות איכותי במחיר הטוב ביותר שאפשר, את נלחמת בנו", השיב קלניק.

שווי-UBER.png

"אתה עדיין רוצה להילחם!", אמרה צ'ה בתסכול. השיחה פנתה לתמחור בשעות שיא, השיטה השנויה במחלוקת של אובר לגבות יותר כסף – לעתים הרבה יותר – במהלך סופות, השבעות לנשיאות וזמני ביקוש שיא אחרים. "אני סקרנית לדעת אם זו לא הפקעת מחירים כלשהי", היא אמרה. "אם יש יותר ביקוש, למה שהנוסעים ישלמו יותר?".

קלניק פתח בהסבר על כלכלתה של רוסיה הקומוניסטית וכיצד תורים ארוכים נוצרו בחנויות עבור מוצרים חיוניים כמו נייר טואלט. "זה מאחר שמחיר נייר הטואלט היה נמוך מדי", הוא אמר. "לא היה מספיק היצע. לכולם היה כסף לנייר טואלט, אבל הם לא יכלו לקנות כי היו יותר מדי אנשים שרצו אותו, ולא מספיק אנשים שהיו מוכנים לספק אותו. זה המצב שנוצר כשאי אפשר לשנות מחיר".

"אז לא היה להם בכלל נייר טואלט?", שאלה צ'ה בתדהמה מעושה.

"זה היה מצב קשה, כן", ענה קלניק. "תראי, פיקוח מחירים של ממשלות, את יודעת, לא תמיד עובד טוב. למעשה, הייתי אומר שב־99% מהמקרים המתועדים זה לא מצליח".

המוניטין של אובר כחברה אגרסיבית וחסרת מעצורים התבסס בעקבות טקטיקות כמו שיתוף נסיעות באירופה, שם הדבר בלתי־חוקי במפורש, והוספת "מצב דה בלזיו" לאפליקציה - חץ שהופנה לראש עיריית ניו יורק, ביל דה בלזיו, שהציג מציאות חלופית היפותטית עם זמני המתנה של 25 דקות למכוניות אובר

קלניק: בית ספר
התיכון גרנדה הילס,
לוס אנג'לס,
מחזור 19
Courtesy Airbnb / Bloomber Bussi

"אבל מה שאני מנסה להבין הוא למה אתה מקבל את היתרון", אמרה צ'ה, תוך שהזכירה כיצד עמדה בתור ארוך במזג אוויר חם ב־1968 כדי לראות את גופתו של רוברט קנדי מוצגת לאחר רציחתו, והזדעזעה מכך שמחירי בקבוקי המים הוקפצו. "אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך שזה באמת מנגנון כלכלי שמשמח את כולם".

בסן פרנסיסקו צפתה בשידור של הדיון באינטרנט היועצת המשפטית החדשה של אובר, סאלי יו. לדברי לוביסט של אובר בשם מרקוס ריס, בסביבות נקודה זו בדיון היא התחילה לשלוח לו סמסים וביקשה שיוריד את קלניק מהדוכן במהירות האפשרית. "הוא באמצע דיון ציבורי", סימס לה ריס בחזרה. "אני לא יכול לגשת ולומר לו לרדת".

חבר המועצה התומך במוניות, ג'ים גרהם, בחליפת בז' ועניבת זהב, ישב לימינה של צ'ה. "אני מנסה לומר משהו", הוא נזף בקלניק. "והמשהו הזה הוא שאם תישארו ללא פיקוח, והמונית יישארו תחת פיקוח הולך וגובר, יש בזה אי שוויון". הוא קרא לקלניק לשקול מחדש את מחיר המינימום. "אני לא רוצה שרק אובר תישאר בעיר. אני ממש לא רוצה. מאחר שיש יותר מדי היסטוריה לתעשיית המוניות".

"אם תאפשר תחרות, תקבל תעשייה טובה יותר", אמר קלניק.

בובה מחוברת
למונית במחאה
בצרפת, ינואר 2016
GEORGES GOBET / AFP / Getty Imag

"אי אפשר לעשות תחרות שבה רק צד אחד נטול רסן ויכול לעשות מה שבא לו מתי שהוא רוצה, והצד השני קשור בידיים וברגליים", אמר גרהם. "זו לא תחרות".

"זה אומר שנהגים מתפרנסים טוב יותר והנוסעים מקבלים שירות טוב יותר", אמר קלניק. "וזה לא נשמע לי רע".

גרהם אמר כי עסקי מוניות רבים בעיר הם עסקים קטנים. "זה דבר טוב. זה משהו שאנחנו רוצים להגן עליו ולטפח אותו. זה לא משהו שאנחנו רוצים להרוס לטובת קונסולידציה לחברה גדולה". קלניק ניסה לקטוע אותו, אך גרהם התפרץ: "אני יכול להיות חבר בוועדה, בבקשה? אכפת לך?".

קלניק צחק. "אין בעיה".

לאחר שקלניק ירד מהדוכן הציע גרהם, שנראה נרגז להפליא, להחזיר את תעריף המינימום ואפילו להעלות אותו. ג'נין ג'קסון, סגנית ראש הסגל של ראש העיר גריי, ניגשה לריס ולקלוד ביילי, עורך דין מקומי ידוע שאובר גייסה, וקטלה את הופעתו של קלניק. "אף פעם אל תביאו אותו לפה", היא אמרה, לפי ריס. מאוחר יותר, ג'קסון לא הצליחה להיזכר בכך. "השימוע היה גרוע כנראה, בגלל שאף אחד לא זוכר משהו ממנו, מלבד זה שהוא הצליח לעצבן את כולם", היא אמרה לי.

ולמרות זאת, עד דצמבר, עם גידול של 30%־40% בחודש לאובר בוושינגטון, צ'ה ועמיתיה, שידעו כי המשתמשים של אובר מוכנים ומזומנים להגן על השירות, נכנעו ללחץ הפוליטי והתקפלו. ב־4 בדצמבר, הגדיר חוק החדשנות בהשכרת כלי רכב לציבור סוג חדש של כלי רכב שניתן להזמין בסמארטפון, ושיוכל לגבות תעריף לפי זמן ומרחק. החוק עבר פה אחד במועצת העיר, אפילו בתמיכתו של גרהם, ללא דיון. "הנושא האמיתי הוא עד כמה נכונה הממשלה לקדמה שמציע העם", אמר קלניק כמה שנים אחרי כן. "מועצת העיר או הממשלה הם לא העניין, אלא איך תעשייה קיימת משכנעת אותם, למשל, לעשות מה שאני חושב שהוא הדבר הלא־נכון". בסופו של דבר, הוא הוסיף, "וושינגטון היתה פתוחה מאוד, אבל נדרש להם זמן לראות ולהרגיש את זה".

הרגולציות העניקו לאובר רשות לפעול, אך הן הוסיפו גם תעריף מינימום, שדרש מאובר לגבות מחיר גבוה פי כמה משל מונית. מה שקרה לאחר מכן עיצב את פני הטקטיקות הפוליטיות שחברות הטכנולוגיה המתחילות מיהרו לחקות

כתבה בלומברג ביזנסוויק
From the book The Unpstars by Br

כששיטות השתדלנות הידועות נכשלו, אובר הפעילה את המשתמשים שלה וכיוונה את הלהט לנבחרי הציבור. היא לא היתה החברה הראשונה שעבדה כך, אך היא נהפכה לאחת מהטובות ביותר בטקטיקה הזו, ומינפה אותה במאבקים מוקדמים בקיימברידג', מסצ'וסטס, פילדלפיה ושיקגו – ובדרך כלל ניצחה. קלניק הפר כל כלל של שתדלנות. למרות זאת, עורכי הדין והלוביסטים של אובר, שהתחננו לפניו ללא הועיל להגיע לפשרה ולהעיד בצניעות, החלו להתלחש ביראת כבוד על תכתיב פוליטי חדש שהפריך את כל הנחותיהם הישנות: חוק טרוויס. הוא הולך ככה: "המוצר שלנו כל כך טוב שאם ניתן לאנשים את ההזדמנות לראות או לנסות אותו, בכל מקום בעולם שבו הממשלה צריכה להיענות במידה מסוימת לרצון העם, הם ידרשו אותו ויגנו על זכות קיומו".

במרוצת השנים, צ'סקי וקלניק התיידדו. כל כמה חודשים הם יצאו לארוחת ערב בסן פרנסיסקו, תחילה לבדם, ואחרי כן עם יזמים או עם בנות הזוג שלהם כדי לדון בהצלחה הכפולה של החברות שלהם והניסיון המשותף במאבק ברגולטורים ומחוקקים. "למדנו הרבה מלצפות זה בזה", אומר צ'סקי. "יש בעולם מספר מוגבל של אנשים שיכולים להבין אותך".

כתבה בלומברג ביזנסוויק
From the book The Unpstars by Br

העובדים ב־Airbnb ואובר זוכרים את ארוחות הערב הללו היטב. אומר בכיר אחד ב־Airbnb שהיה קרוב לעובדי אובר: "בריאן היה חוזר ואומר, 'אנחנו חייבים להיות קשוחים יותר', וטרוויס היה חוזר ואומר, 'אנחנו חייבים להיות נחמדים יותר'".

ההתפכחות של קלניק היתה מאוחרת מדי, כנראה. המוניטין של אובר כחברה אגרסיבית וחסרת מעצורים התבסס בעקבות טקטיקות כמו שיתוף נסיעות באירופה, שם הדבר בלתי־חוקי במפורש, והוספת "מצב דה בלזיו" לאפליקציה בקיץ 2015. היה זה חץ שהופנה לראש עיריית ניו יורק, ביל דה בלזיו, שהציג מציאות חלופית היפותטית עם זמני המתנה של 25 דקות למכוניות אובר. כפי שעשתה מועצת העיר וושינגטון שנים לפני כן, דה בלזיו הסיר בענווה את ההצעה כשחטף מטר של ביקורת ואקטיביזם מצד משתמשי אובר ונהגיה.

צ'סקי וצוותו צפו בקשייה של אובר, עקבו אחר סדרה של מאבקים של קלניק במועצות עיר ונגד רגולטורים, והתעקשו שהגישה של Airbnb שונה ורכה יותר מזו של אובר. "יש להם דרך משלהם למצוא צמיחה", אומר ג'ונתן מילדנהול, שהצטרף ל־Airbnb כסמנכ"ל השיווק ב־2014. "אני חושב שבשבילנו, הקהילה שלנו והאנושיות של הקהילה שלנו מניעים חלק גדול מהדברים שאנחנו עושים. אנחנו ניגשים לכל סוג של מצב לא נוח או אתגר עם אמפתיה רבה והמון שיתוף פעולה... אנחנו לא רוצים להיות בולדוזרים בדרך להצלחה. אנחנו רוצים להיות שותפים בדרך הזו".

המוניטין של Airbnb שרד את התקופה הקדחתנית של בניית האימפריה טוב יותר מזה של אובר. אולם כמו אובר, כשהחברה נתקלה בחוקים שנראו לה לא הוגנים, או לא נוחים, היא לא האטה. כש־Airbnb נאבקה ברשויות לא ידידותיות בניו יורק וערים אחרות, התגלה כי שתי החברות הצעירות דומות יותר ממה שצ'סקי ועמיתיו נכונים להודות.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות