תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך נהפכה בלוקצ'יין מתקוות האנרכיסטים לחביבת התאגידים

לכתבה

בזמן שהביטקוין כובש את הכותרות הכלכליות בעולם, הטכנולוגיה המהפכנית שניצבת מאחוריו כובשת עוד ועוד נתחים בעולם העסקים הגלובלי

15תגובות

מי שהמציא את הבלוקצ'יין לא התיימר לשנות את האופן שבו פועלות תעשיות ענק כמו תובלה ימית או סחר ביהלומים כבר יותר מ־100 שנה; הוא גם לא התכוון, ככל הנראה, לייעל ולהוזיל את פעילות מערכת הבנקאות הגלובלית או את עולם הביטוח. אבל כפי שהדברים נראים כעת – זה מה שעתיד לקרות בשנים הקרובות.

המתכנת האלמוני שעומד מאחורי בלוקצ'יין, ומוכר רק בשם הקוד "סאטושי נקאמוטו", ידוע הרבה יותר כממציא הביטקוין. נקאמוטו רצה לפתח מטבע דיגיטלי שאינו תלוי באף גורם מרכזי כמו ממשלות ובנקים מרכזיים, וב־2009 הוציא לחלל הווירטואלי את הביטקוין. לקח כמה שנים עד שהתברר כי מאחורי המטבע המהפכני והשנוי במחלוקת ניצבת טכנולוגיה שצפויה לשנות את העולם העסקי.

הבלוקצ'יין סומן כדבר הגדול הבא בעולם הטכנולוגיה כבר לפני כשנתיים (כתבה מקיפה בנושא התפרסמה במגזין TheMarker באפריל 2016). מאז, נראה כי כל גוף עסקי גדול שמכבד את עצמו הרגיש מחויב לבדוק, לגשש ואולי גם להשקיע כסף בתחום – אף אחד לא רצה להיות זה שיצטרף מאוחר מדי וייאלץ לדדות אחרי המתחרים.

"בלוקצ'יין הוא השלב השני במהפכה הדיגיטלית. השלב הראשון היה המובייל, והשלב השני הוא ניהול והעברה של נכסים בעולם הדיגיטלי. במובן הזה, המטבעות הדיגיטליים הם רק מסך עשן שמסתיר את הפוטנציאל האמיתי של בלוקצ'יין", אומר רו"ח עמית הראל, מנהל מחלקת החדשנות בפירמת דלויט.

כבר כמה שנים שהעולם העסקי לוטש עיניים לעבר בלוקצ'יין. מה קורה בתחום כיום?

"אנחנו נמצאים בתקופת מעבר מבלוקצ'יין 1.0 לבלוקצ'יין 2.0", אומר הראל. "בלוקצ'יין 1.0 היה הביטקוין. היו לו סממנים של מועדון סגור, של יזמים שהתאהבו ברעיון ובפילוסופיה שמאחורי הטכנולוגיה – 'כבר אין צורך בגורם מתווך, אין צורך בבנקים, אנחנו נשנה את העולם'. בלוקצ'יין 2.0 הוא הכניסה לתחום של הארגונים הבינלאומיים הגדולים, שרואים בטכנולוגיה הזו כלי שיכול לעזור להם לעשות את מה שהם עושים כיום טוב יותר".

 מפעל ג'נרל אלקטריק
בלומברג

יש תחושה שההתלהבות הגדולה מהבלוקצ'יין פחתה בזמן האחרון.

הראל: "היה שלב שבו כולם יצאו החוצה ואספו מידע על הטכנולוגיה החדשה. כרגע אנחנו בשלב של 'שקט, עובדים'. יש המון עשייה. החברות הגדולות מיפו את העולם הזה, זיהו את המומחים, ועכשיו מתכנסות ומנסות ליצור את השותפויות הנכונות, אפילו עם המתחרים".

 

שאלת טריליון הדולר

במובן הבסיסי ביותר, בלוקצ'יין הוא מאגר נתונים מבוזר, כלומר כזה שנמצא על מספר עצום של מחשבים שמסתנכרנים זה עם זה – להבדיל ממאגר שנמצא בידי גוף אחד. האופן המורכב שבו הוא מבוזר ומאובטח מאפשר לו לפעול ללא גורם מרכזי שתפקידו לנהל או לפקח על הפעילות.

הבלוקצ'יין שומר את המידע על כל העסקות שנעשות בו באופן כרונולוגי, בתוך "בלוקים" של מידע (ומכאן שמו – שרשרת של בלוקים). כל בלוק הוא בעצם קובץ עם המידע על כל העסקות שנעשו בפרק זמן מסוים, וברגע שפרק הזמן מסתיים הבלוק ננעל בצורה דיגיטלית ומצטרף לשרשרת הבלוקים שננעלו לפניו. זו הסיבה שקשה מאוד, ולמעשה בלתי אפשרי, לפברק או לשנות מידע על הבלוקצ'יין.

דלויט

עמית הראל, דלויט: "בלוקצ'יין 1.0 היה הביטקוין. היו לו סממנים של מועדון סגור, של יזמים שהתאהבו ברעיון שכבר אין צורך בגורם מתווך, ואין צורך בבנקים. בלוקצ'יין 2.0 הוא הכניסה לתחום של הארגונים הבינלאומיים הגדולים, שרואים בטכנולוגיה הזו כלי שיכול לעזור להם לעשות את מה שהם עושים כיום טוב יותר"

"יש שני סוגים עיקריים של בלוקצ'יין", מסביר ד"ר אביב זהר מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. "בלוקצ'יין פתוח, ציבורי, שבו כל אחד יכול להיות חלק מהרשת ולהחזיק עותק מהנתונים של המאגר; וסוג שני שהוא בלוקצ'יין פרטי שיוצר מועדון סגור, ומתאים, למשל, לקבוצה גדולה של בנקים שרוצים לחלוק ביניהם נתונים". הדוגמה הראשונה וגם המוכרת ביותר לבלוקצ'יין פתוח היא ביטקוין: המידע שנמצא בבלוקים כולל את פרטי העסקות שנעשו במטבע – והוא שקוף ונגיש לכולם. עם זאת, זהות האדם שביצע את העסקה היא חסויה, ויש לו רק מספר סידורי.

"בין שני הסוגים יש הבדלים טכניים משמעותיים", מסביר זהר. "בבלוקצ'יין הפתוח של ביטקוין למשל, המחשבים צריכים לפתור בעיות חישוביות קשות מאוד כדי לייצר בלוקים. הם עושים המון עבודה ויש צריכה אדירה של חשמל. אין ממש ברירה אחרת, כי בזבוז האנרגיה נועד להגן על המערכת מתוקפים שרוצים לשבש את הרקורד שלה. בלוקצ'יין פרטי הוא נושא שנחקר הרבה לפני שהביטקוין הופיע, ובמדעי המחשב מכירים אותו היטב כבר כ־30 שנה. אנחנו יודעים איך לסנכרן את הנתונים בבלוקצ'יין הפרטי בצורה טובה מאוד, ולא צריך לשרוף המון משאבים".

מלבד היותו איש אקדמיה, זהר הוא גם מייסד שותף בסטארטאפ בתחום הבלוקצ'יין. למרות זאת, הוא מסביר, במשך זמן רב התאגידים לא הבינו את הפוטנציאל הגלום בשיטה, ורק בעקבות עלייתו של הביטקוין למדו איך לשמור את הנתונים בבלוקצ'יין, מה לשמור שם, או מהם חוזים חכמים. כיום, לדבריו, גופים עסקיים רבים נכנסים לתחום הבלוקצ'יין הפרטי ובונים מערכות, "אבל שום דבר עדיין לא פעיל, הכל בשלב הניסוי. חלק מהניסויים גם לא ייהפכו למערכות פעילות".

בתחום המטבעות הדיגיטליים, לעומת זאת, יש הרבה מערכות בלוקצ'יין פתוחות, ונראה שהוא מצליח להתקדם מדי שנה, למרות מגבלות טכניות שטרם נפתרו. "ביטקוין מעביר רק שלוש־ארבע עסקות בשנייה, זה מעט מאוד", אומר זהר. "בקהילת המפתחים של המטבע יש כיום מריבות פוליטיות קשות איך לשנות את הפרוטוקול כך שאפשר יהיה להגדיל את מספר העסקות ברשת".

איך עשיית עסקים בבלוקצ'יין הפרטי יכולה באופן מעשי להפוך את העולם התאגידי ליעיל יותר, בטוח יותר וחכם יותר? דרך אחת היא לקצץ באופן משמעותי את העלויות של חברות על עמלות. הראל נותן כדוגמה את עולם התיירות, שסובל מחוסר יעילות: "כיום אפשר לקנות כרטיסים לטיסה, לשיט, או להזמין בית מלון דרך אותה חברה. אבל אז היא צריכה להעביר כספים לשחקנים השונים – סוכנויות נסיעות, חברות תעופה, גופי מלונאות – העברות הכספים האלה כוללות הרבה מאוד עמלות". הוא מדגים כיצד באמצעות הטכנולוגיה אפשר לקצץ חלק ניכר מהעמלות, במה שהוא מכנה "שולחן הפוקר": חבורה של שחקנים ממירים כסף לז'יטונים בכניסה לקזינו, ומשחקים. הכסף על השולחן מחליף ידיים – ללא כל עמלה, מן הסתם – ובסוף היום השחקנים ממירים את הז'יטונים לכסף רגיל. "ברגע שתעשייה מסוימת תלמד להעביר נכסים לבלוקצ'יין, ולבצע שם עסקות – הן יעלו לה הרבה פחות", הוא אומר.

דוגמה נוספת של הראל היא מעולם הפיננסים: "נניח שאני טס לניו יורק ומבצע קניות באמצעות כרטיס האשראי שלי. בין הרכישה לרגע שהכסף יורד מחשבון הבנק שלי בישראל יש הרבה שלבים שמעורבים בהם כמה שחקנים. אם חברה כמו מאסטרקארד או ויזה תוכל להקטין את מספר השלבים מ־15 לארבעה באמצעות שימוש בבלוקצ'יין, היא תחסוך כסף רב".

אבל השימוש בבלוקצ'יין יכול להיות נרחב יותר מקיצוץ עמלות תיווך. ג'נרל אלקטריק, מספר הראל, אמרה לאחרונה כי היא בוחנת את שינוי כל שרשרת האספקה שלה באמצעות בלוקצ'יין. מדוע? יש נתונים שלפיהם 10% בממוצע מהרכיבים במטוסים הם מזויפים, או שתאריך התפוגה שלהם מפוברק. "אם כל חלק שיוצר במפעל של בואינג היה נחתם בבלוקצ'יין, אי־אפשר היה לשחק עם זה", טוען הראל.

רו"ח חגי צחור, יועץ בכיר ביחידת החדשנות של דלויט, מסביר איך זה אמור לעבוד: לפני שחלק עוזב את המפעל מוטמע בו באמצעים כימיים מספר ייחודי שלא ניתן לזייף, והמידע אודותיו עולה לבלוקצ'יין – או כפי שנהוג לומר, "נחתם" בבלוקצ'יין. מהרגע הזה המערכת מתעדכנת בכל תחנה שאליה חלק החילוף הזה מגיע והשבב שהוטמן בו עובר סריקה. ההיסטוריה של החלק גלויה, מאחר שהיא נמצאת בבלוקצ'יין ששומר את המידע ולא מאפשר לפברק אותו. כלומר, ניתן לראות בדיוק כמה ידיים הוא החליף והיכן, ובאופן כזה הרבה יותר קשה לזייף חלקי חילוף.

דבר דומה יכול להתרחש גם בעולם האמנות או היהלומים, טוען הראל, שני תחומים שבהם למוצר ערך גבוה במיוחד: "כשמישהו הולך לרכוש יהלום, והמוכר מראה לו תעודה עם המידע על היהלום, אין לו כלקוח יכולת לדעת שהמסמך הזה באמת מתייחס למוצר שמראים לו. ברגע שיטמיעו ביהלומים רכיב חד־ערכי (כלומר, שאין עוד אחד כמוהו) באמצעות לייזר, ובמקביל 'יחתמו' אותו בבלוקצ'יין, יהיה פשוט מאוד להתחקות אחר המקור, ולוודא שזהו אכן היהלום המדובר".

תחום נוסף שבו מנסים לחולל מהפכת בלוקצ'יין הוא הסחר הימי, ביוזמת הסטארט־אפ הישראלי Wave, שמייסדיו הם גדי רושין, יאיר ספיר ואור גרבש. בראיון שהעניק למגזין TheMarker בשנה שעברה, אמר רושין כי הההסתמכות על מסמכי נייר כמדיום מרכזי שעליו מתבסס הסחר הימי עולה ביוקר לחברות בתחום; להערכתו, העלות הישירה של השימוש במסמכי נייר מגיעה ל־30 מיליארד דולר בשנה, בין השאר בגלל הונאות ואיחורים בהגעת המסמכים. בספטמבר 2016 השלימה Wave עסקת סחר ראשונה בבלוקצ'יין, בשיתוף עם בנק ברקליס.

 

מי ירקוד ראשון?

אז מה מונע מהבלוקצ'יין לשעוט קדימה ולשנות את הצנרת העסקית? הראל מתאר את הסיטואציה כך: "פחות מעשר שנים חלפו מאז שהטכנולוגיה הזו באה לעולם, וכבר כארבע שנים ארגונים גדולים יושבים יחד ומדברים על בלוקצ'יין. אבל זה קצת כמו מסיבת כיתה – הבנים תקועים בצד אחד, הבנות בצד השני, ומחכים שמישהו יתחיל לרקוד".

בלומברג

מה בעצם עוצר אותם מלהתחיל לרקוד? הרבה פוליטיקה, בין השאר. אחד האתגרים הענקיים שעומדים בפני הבלוקצ'יין הוא שיתוף הפעולה ההדוק שנדרש בין חברות ענק. אודליה טורטמן, מנהלת מגזר הפינטק בדלויט, אומרת כי יש כיום יותר מ־400 קונסורציומים (ארגונים המשתפים פעולה לצורך פיננסי כלשהו) שדנים באפשרות להקים בלוקצ'יין משותף ובוחנים דרכים לעשות זאת. בתחום הבנקאות פועל R3 – קונסורציום של 70 מהגופים הפיננסיים הגדולים בעולם, ובהם בנק אוף אמריקה, מורגן סטנלי וסיטיגרופ – שהקים פלטפורמה משותפת שנקראת קורדה (שספגה ביקורת ציבורית לאחר שהקונסורציום התעקש כי לא מדובר בבלוקצ'יין); בתחום הביטוח פועלת מאוקטובר 2016 "יוזמת Blockchain B3i", שכוללת כיום 15 חברות ענק. החברות האלה מחזיקות יחד יותר מ־80% משוק הביטוח בעולם, אומרת טורטמן.

זהר מסביר כי לאחר שההתלהבות הראשונית חלפה, החברות הגדולות מתחילות להתמודד עם הבעיות בטכנולוגיה החדשה, למשל, בעיית הפרטיות. "כשאת מסנכרנת את הנתונים שלך עם ארגון אחר, הוא חשוף למידע שלך. אז אולי הוא יודע לעבוד מולך יותר טוב, אבל הוא גם מכיר את הסודות המסחריים שלך. אז עכשיו מחפשים פתרונות", הוא אומר. הסטארטאפ שהוא נמנה עם מייסדיו, QED־it (קיצור של "מה שהיה להוכיח" בלטינית), נועד לפתור את בעיית הפרטיות בבלוקצ'יין באמצעות שיטה חדשה יחסית במדעי המחשב, שנקראת "הוכחה באפס ידיעה". השיטה מאפשרת להוכיח משהו מבלי לגלות את כל הנתונים שעומדים מאחורי החישוב – אלא רק את התוצאה שלו. כך יוכלו החברות הגדולות שמשתמשות בבלוקצ'יין לחשוף רק חלק מהנתונים שלהן.

"הקונסורציומים מעלים בתוך החברות שאלות פוליטיות קשות. כולם מבינים שאם מתהווה סטנדרט חדש כדאי לך להיות חלק ממנו, כדי להשפיע. אבל אם יש התפתחות טכנולוגית אצל אחת החברות עולה השאלה אם לשתף, ועד כמה", אומר זהר.

אילו תעשיות יהיו הראשונות ליהנות מהפירות של הבלוקצ'יין הפרטי?

"זו שאלה טובה, קשה מאוד לדעת. הראשונה שנכנסה לעניין היא תעשיית הפיננסים, בהעברת מניות או אג"ח, אבל היא לא בהכרח תהיה הראשונה לקצור את הפירות. הניחוש שלי הוא שמערכות סליקה או מערכות של ניהול זהות יהיו הראשונות, ודווקא תעשיית היהלומים או האמנות פחות. לחברות ביטוח יש סיכוי טוב להצליח עם בלוקצ'יין, כי ממש אפשר לראות את הערך שזה ייתן להן. כשמישהו מעוניין בבלוקצ'יין יש כמה שאלות שצריך לשאול אותו ובעיקר – למה אתה צריך מסד נתונים משוכפל, שזו מהות הבלוקצ'יין, ולא מסד נתונים שיישמר במקום אחד. בדרך כלל התשובה הטובה לכך היא שאתה לא רוצה גורם אחד שינהל וירכז אותו".

יבמ היא דוגמה לענקית טכנולוגיה שמשקיעה משאבים בפיתוח הנושא. "אנחנו מאמינים שבלוקצ'יין היא מהפכה שתעשה לעולם העסקות הדיגיטליות מה שהאינטרנט עשה לעולם המידע", אומרת ויטה בורטניקוב, מובילת תחום הבלוקצ'יין במעבדת המחקר של יבמ בחיפה. "בלוקצ'יין יאפשר לעשות עסקות ישירות בין ארגונים, בפחות זמן, בצורה יעילה יותר, בעלות נמוכה ובאופן בטוח. יש לנו תשתית כזו ואנו צופים שימוש גובר בתעשיות שונות, כמו בריאות, לוגיסטיקה ושינוע". במארס השיקה יבמ שירות בלוקצ'יין מבוסס ענן, שאמור לתמוך בכ־1,000 עסקות בשנייה. באותו חודש גם הכריזה על שיתוף פעולה עם ענקית התובלה מארסק (Maersk), שבו תעקוב אחרי 10 מיליון מכולות – כשביעית מהסחורה שמובילה החברה ברחבי העולם – ותהפוך את שרשרת האספקה שלה לדיגיטלית. המעבדה לוקחת חלק בפרויקטים נוספים בתחום, למשל, מחקר שמטרתו לשפר את שרשרת ההפצה של ענף הפארמה במדינות עולם שלישי כדי למנוע זיוף תרופות, ושיתוף פעולה עם חברת SecureKey, שאמור לעזור לאנשים להוכיח את זהותם באופן דיגיטלי, ללא תעודות מזהות.

גם במיקרוסופט התחילו להטמיע שימוש בטכנולוגיה. מנכ"לית מיקרוסופט ישראל, שלי לנצמן, אומרת כי החברה מציעה על גבי פלטפורמת ענן "שירות שמציע הקמת תשתית בלוקצ'יין ומאפשר להתנסות בטכנולוגיה במחיר נמוך, במהירות וללא סיכונים. החברה תומכת כיום במספר רב של טכנולוגיות בלוקצ'יין המאפשרות לפרוש סוגים שונים של רשתות על פי אופי המערכת והצורך העסקי".

נעה זהר

ד"ר אביב זהר, האוניברסיטה העברית: "התעשייה הראשונה שנכנסה לבלוקצ'יין היא הפיננסים, אבל היא לא בהכרח תהיה הראשונה לקצור את הפירות. מערכות סליקה או מערכות של ניהול זהות יהיו הראשונות, וגם לחברות ביטוח יש סיכוי טוב להצליח בכך, כי ממש אפשר לראות את הערך שזה ייתן להן"

בפירמת ראיית החשבון דלויט מעריכים כי בעולם יש כיום 25 מערכות בלוקצ'יין משמעותיות. לפירמה עצמה יש שלושה מרכזים בעולם שעוסקים בבלוקצ'יין – בניו יורק, בדבלין ובשנחאי, ובהם מתכנתים של דלויט מפתחים פלטפורמות לבד או עם לקוח מסוים, ובוחנים מערכות בלוקצ'יין שונות ושיתופי פעולה.

טורטמן מעריכה כי מערכת הבלוקצ'יין הציבורית שעליה דלויט מפתחת את מספר היישומים הרב ביותר היא אתריום, שבבסיסה עומד המטבע הדיגיטלי אתר (Ether). מטבע זה התחיל להיסחר באוגוסט 2015, ונחשב המתחרה הגדול ביותר של הביטקוין (שווי השוק של הביטקוין כיום הוא 40 מיליארד דולר, לעומת 20 מיליארד דולר של האתר). "האתריום מורכב מאוד מבחינה טכנית, אבל הוא נחשב מערכת ידידותית למפתחים – להבדיל מהביטקוין, שמערכת ההפעלה שלו סגורה הרבה יותר", מסבירה טורטמן. באתריום אפשר גם לנסח "חוזים חכמים", כלומר, לתכנת את התנאים להעברת הכסף אל תוך המטבע. למשל, לקבוע כי בעת רכישה, הכסף יועבר מחשבון לחשבון רק כאשר המוצר הגיע ליעדו.

כיום אינטל ודלויט משתפות פעולה במיפוי של כשמונה מערכות בלוקצ'יין, במטרה להבין את היתרונות והחסרונות שלהן, ובסופו של דבר – לדעת איזו מערכת מתאימה לאילו דרישות. לדברי צחור, "חשוב להגיד ללקוח איזה בלוקצ'יין הוא צריך לפי מה שהוא מעוניין לעשות, אבל גם חשוב להגיד: 'אתה רוצה לעשות את זה? זה לא בלוקצ'יין. בואו ננקה את הרעש. זו טכנולוגיה מעולה – אבל יש הרבה דברים שעבורם בלוקצ'יין אינו הפתרון".

 

המעבדה הרוסית

קדחת הבלוקצ'יין אינה נעצרת בתאגידים. ממשלות ובנקים מרכזיים בוחנים את הטכנולוגיה, שיכולה להגביר את השקיפות ולהוריד את רמת השחיתות במשרדי הממשלה ובמערכות פיננסיות. לפי דיווחים, הבנקים המרכזיים של בריטניה, יפן, אוסטרליה, הונג קונג, סין וקמבודיה בוחנים כיצד ניתן להשתמש בבלוקצ'יין; טורטמן אומרת כי רק בישראל, כשמונה משרדי ממשלה שונים בוחנים את יישום הטכנולוגיה.

עם זאת, מי שאולי תעמוד בראש החץ של מהפכת הבלוקצ'יין תהיה דווקא רוסיה – לאו דווקא מדינה שמזוהה עם שקיפות ומינהל תקין. בתחילת יוני נפגש הנשיא ולדימיר פוטין עם ויטליק בוטרין, ממציא האתריום. בוטרין, שנולד ב־1994, הוא יליד רוסיה שגדל בקנדה. פוטין מנסה כבר הרבה שנים, עד כה ללא הצלחה, להפוך את רוסיה למובילה טכנולוגית בתחום שנמצא בצמיחה, ועבור בוטרין, רוסיה יכולה להיות מעבדת ניסויים לשינויים הדרמטיים שבלוקצ'יין יכול להוביל בתפקוד הממשלה והמערכת הפיננסית. ימים יגידו אם בין השניים אכן תיווצר שותפות.

"אנחנו רק יכולים לנחש איך תחום הבלוקצ'יין יתפתח", אומר זהר. "מנקודת המבט של הביטקוין, ההצלחה פנומנלית. לפני ארבע־חמש שנים אף אחד לא חשב שהוא יגיע למקום שבו הוא נמצא כיום. בצד התאגידי, יש הרבה ניסיונות ואימוץ של הטכנולוגיה – וזה מדהים. אבל אלו מערכות מסובכות שלוקח הרבה זמן לבנות, וגם חסרים מומחים שיודעים לבנות את המערכות הללו. ברגע שמערכת אחת תפתור את הבעיות ותיכנס לפעולה, יהיו הרבה מצטרפים".

מי שחשב שהטכנולוגיה החדשה שמייתרת את הגורם המרכזי הולכת לטלטל את המוסדות הפיננסיים הגדולים, ככל הנראה יגלה כי לא לשם הולכת המהפכה. הראל אומר כי הוא "לא מאמין שבעתיד יהיה בלוקצ'יין מבוזר לגמרי, כלומר כולם עם כולם, קומונה כזאת. השחקנים הריכוזיים עדיין יהיו כאלה, הם פשוט ישתמשו בטכנולוגיות החדשות. עם זאת, יכול להיות שיהיו שחקני משנה שיהיו אחראים על אימות המערכת. אני כן מאמין שלא יהיה גורם אחד שיישב על השיבר, כמו שקורה כיום".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות