תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המשרד לחברות קש, חשבונות חשאיים ושוחד

לכתבה

יש שוחד, ויש שוחד נוסח אודברכט הברזילאית. מכונת שחיתות שלא היתה כדוגמתה

7תגובות

שלהי קיץ 2015, האנשים שעסקו במתן שוחד בענקית הבנייה הברזילאית אודברכט רקמו מזימה חדשה. הפעם הם חרגו מהמומחיות שלהם – לסדר מכרז או להתערב בפוליטיקה של מדינה ריבונית – כפי שעשו כמה פעמים; הפעם הם תכננו להציל את עורם שלהם.

הילברטו סילבה, פרננדו מיגליצ'ו ולואיס אדוארדו סוארז היו מנהלים ותיקים באודברכט. בעשור האחרון החטיבה שלהם, שנקראה "חטיבת הפעילות המובנית", סייעה לחברה להשיג חוזים לבניית סכרים, תחנות כוח, שדות תעופה ובתי זיקוק ברחבי אמריקה הלטינית. הם עשו זאת באמצעות הקמת חברות קש להנדסה, בנייה וייעוץ שהשתמשו בחשבונות בנק סודיים כדי לשלם חשבוניות מזויפות שהגישו לקוחות מזויפים. בסוף השרשרת תמיד היו האנשים שהיתה להם הסמכות להגיד כן לעוד מכרז של אודברכט.

לעתים האנשים הללו היו פוליטיקאים – החברה מימנה קמפיינים בברזיל, כולל קמפיינים לנשיאות, עוד בתקופה ששוחד היה עסק שהתנהל במזומן בלבד. מאז הקמתה של חטיבת הפעילות המובנית, מימנה אודברכט מסעות בחירות של חצי תריסר נשיאים באמריקה הלטינית, קנתה את חברותם של ראשי מדינות באנגולה, ונצואלה ופרו, וקנתה מאות מחוקקים מפנמה ועד ארגנטינה.

אולם בסוף 2015 הגיע רגע השיא בחקירת שחיתות בתיק שנודע בשם הקוד המוזר "לאווה ג'אטו" (מבצע "שטיפת רכב"). משטרת ברזיל גילתה חשבונות של אודברכט באנטיגואה וברבודה, ולחצה על הרשויות שם לחשוף אותם. אנשי אודברכט פעלו בנחישות להמשיך להסתיר את הרישומים.

לפי הודאתה של אודברכט בבית המשפט המחוזי בברוקלין בדצמבר שעבר, חטיבת הפעילות המובנית שילמה 788 מיליון דולר בשוחד בברזיל וב־11 מדינות אחרות, וכך השיגה 100 חוזים שהניבו לה רווח של 3.3 מיליארד דולר

בלומברג12

סוארז, שהיה לו מוניטין של אדם שעושה מה שצריך כדי להשיג את המטרה, ניגש ללואיס פרנקה, קונסול של כבוד של אנטיגואה בברזיל. פרנקה בילה כמעט עשור בפיקוח על ענייני הכספים של אודברכט באי. סוארז ביקש ממנו לסייע בשכנוע ראש ממשלת אנטיגואה, גסטון בראון, לסרב לבקשת ברזיל. כדי להתניע את המהלך, פרנקה הזמין עורך דין ויועץ מכובד מאנטיגואה שהכיר, קסרוי ג'יימס, לפגישה במיאמי.

אודברכט הציעה לשלם לג'יימס 4 מיליון דולר כדי לסייע להניא את ראש הממשלה מחשיפת המסמכים – כך הודתה לאחרונה במסמכים שהוגשו בתיק תביעה פלילי בארצות הברית. ג'יימס, בהצהרה כתובה, אמר כי הוא הגיע להסכם, אך הוא לא נועד להשפיע על ממשלת אנטיגואה, אלא לסייע בהכנת בקשות לתוכנית ממשלתית שמציעה אזרחות של אנטיגואה ודרכון לזרים שמשקיעים במדינה. ג'יימס מכחיש כי עבר על החוק והבטיח להחזיר חלק מהכסף שקיבל. אודברכט מודה ששילמה לג'יימס שלושה תשלומים של מיליון יורו כל אחד.

ג'יימס הצליח להביא את סוארז ופרנקה לפגישה עם בראון, מנהיג מפלגת הלייבור שהיה ידוע במזגו החם ונבחר לתפקידו שנה קודם לכן. הם שוחחו בפתיחה החגיגית של מסוף בשדה התעופה הבינלאומי של אנטיגואה, בניין מרווח ידיים שחברת בנייה ברזילאית אחרת בנתה מול חופיו התכולים של הים הקריבי. החקירה בברזיל תהרוס את תדמיתה ושמה של אנטיגואה, אמר סוארז לבראון. בימים שלאחר מכן נפגש סוארז עם עוד נציגי ממשל, וטען כי העברת מסמכי הבנקים היתה רעיון גרוע.

מאמציו היו לשווא. בראון, בשיחה באמצע אפריל בבירת אנטיגואה סנט ג'ון, אומר כי דחה את הצעותיו של סוארז. לדבריו, חוקרי משטרה מאנטיגואה כבר אספו ערימות של מסמכים עבור הרשויות בברזיל, כפי שנדרש לפי הסכמים בין שתי המדינות. חטיבת הפעילות המובנית, מכונת השחיתות הגדולה והמשומנת ביותר בעולם העסקים המודרני, עמדה להתרסק.

לפי הודאתה של אודברכט בבית המשפט המחוזי בברוקלין בדצמבר שעבר, חטיבת הפעילות המובנית שילמה 788 מיליון דולר בשוחד בברזיל וב־11 מדינות אחרות, וכך השיגה 100 חוזים שהניבו לה רווח של 3.3 מיליארד דולר. אודברכט וחברה מסונפת לפטרוכימיקלים בשם ברסקם, הסכימו לשלם 3.5 מיליארד דולר בקנסות לברזיל, ארצות הברית ושווייץ, בגלל פעילויות החטיבה במיאמי ובמקומות אחרים. זהו הקנס הגדול ביותר על שוחד שהוטל אי פעם על חברה, יותר מקנס בסך 3.16 מיליארד דולר שהוטל בברזיל על ענקית הבשר JBS, גם במסגרת חקירת "שטיפת הרכב".

בברזיל, החברה נהפכה לחלק מקרטל של חברות הנדסה ששילמו שוחד וטובות הנאה בתמורה לסידור מכרזים לטובתן, במיוחד בפטרוברס

פועלים של אודברכט בהכנות לאולימפיאדת ריו
בלומברג

במשך עשורים טיפחה אודברכט מיתוסים תאגידיים. הסיפור נשמע כך: עלייתה של החברה למדרגות העליונות של ענף הבנייה וההנדסה בעולם הגיעה בזכות דבקותה בעבודה קשה, מומחיות ושירות לקוחות. בכיריה משננים את תורתו של מייסד החברה, נורברטו אודברכט, שכתובה במדריך בן שלושה כרכים למינהל תקין, "מערכת הטכנולוגיה העסקית של אודברכט". אולם ב־13 בדצמבר 2016, כשאמיליו אודברכט, בנו בן ה־72 של נורברטו, התיישב מול מיקרופון בבניין התובע הכללי המיושן בברזיליה, בירת ברזיל, הוא תיאר אימפריה משפחתית שבנויה על שוחד.

החברה היתה חייו, הוא אמר. אביו, מהנדס רך דיבור שהקים את אודברכט ב־1944, לקח אותו כמתמחה מהתיכון. כשאמיליו התמנה ליו"ר ומנכ"ל ב־1991, מתן שוחד במזומן היה כבר חלק קריטי מהמודל העסקי. מתן "עזרה" קטנה לפוליטיקאים, הוא אמר, היה מה שצריך לעשות כדי להשיג חוזים. ואם רצית את הפרויקטים הכי טובים, אמר אמיליו כשהוא מחליק את שערו האפור הקצר, היית צריך לממן בחשאי את הקמפיינים שלהם. "כל מה שקרה היה נורמלי וממוסד", הוא אמר. "כך פעלו המפלגות הפוליטיות".

בלומברג6

בחלוף הזמן עסקי השחיתות עברו לידי בנו של אמיליו, מרסלו, שטיפס בתורו במעלה סולם הדרגות בחברה. שנה אחר שנה, אמר מרסלו לתובעים, 0.5%־2% מההכנסות הופנו לתשלומי שוחד, בעיקר לפוליטיקאים ברזילאים ומנהלים בכירים בחברות ממשלתיות, ובפרט לחברת הנפט הלאומית פטרוברס. היו שנים שבהן הוצאות השוחד התקרבו ל־2 מיליארד ריאל (כ־611 מיליון דולר), תלוי בדרישות התשלום של המקורבים והפוליטיקאים של אודברכט.

שוחד ברמה היומיומית עבר דרך בנקאים מהשוק השחור המכונים "דוליירוס" – אנשי הדולר. הם השתמשו בכינויים כמו "קיבה" ו"אספירה", חטיפים מזרח תיכוניים שמוגשים בברים ברחבי ברזיל. דוליירו אחד כזה, סיני שכינויו דרגון, השתמש ברובע הקניות הזולות של סאו פאולו, העמוס בקהל ועסקות במזומן, כבסיס לעסקי העברת כספים במכוניות משוריינות.

לקוחות בדרגים גבוהים טופלו על ידי אמיליו, שניסה לתאר את עצמו בבית המשפט בתור דיפלומט עסקי. הוא טיפל בצורכיהם של ראשי מדינות – רשימת האח"מים שלו כללה את נשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אווס ואת חוזה אדוארדו דוס סנטוס, ששלט באנגולה מאז 1979.

"אלה היו האנשים שלא יכולתי להעביר הלאה", אמר אמיליו, "אז המשכתי לעזור להם". אולם אף לקוח לא היה חשוב לאמיליו יותר מלואיס אינסיו לולה דה סילבה, לשעבר מנהיג איגודי עובדים שזכה בנשיאות ברזיל ב־2002. דה סילבה, שידוע בעיקר בכינוי לולה, היה סוציאליסט שנבחר על סמך הבטחות למגר את העוני ולהחיות את הכלכלה השוקעת. הוא היה מכרה זהב עבור אודברכט. הוא פתח במסע השקעות ממשלתי בעבודות ציבוריות, ואודברכט זכתה בנתח עצום מהחוזים, ונהפכה לקבלנית הבנייה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית. בברזיל, החברה נהפכה לחלק מקרטל של חברות הנדסה ששילמו שוחד וטובות הנאה בתמורה לסידור מכרזים לטובתן, במיוחד בפטרוברס (זה היה המוקד המקורי של חקירת "שטיפת רכב"). כשלולה פעל להגדיל את השפעתה של ברזיל בעולם המתעורר, אודברכט תיעלה מזומנים לבעלי בריתו ברחבי האזור. לולה, באמצעות הצהרות שפורסמו באתר שלו, מכחיש כל מעורבות בפשעי אודברכט או מנהליה. "הנשיא לשעבר מעולם לא העניק סמכות למישהו לבקש תרומות בתמורה לפעילות ממשלתית מסוג כלשהו", נאמר באתר, שמתפקד כדובר של לולה.

נשיא ברזיל לשעבר לולה דה סילבה, ב-2010
Paulo Whitaker/רויטרס

היקף מכונת השוחד התאגידית ומורכבותה הכריעו לבסוף את מרסלו. פעילות החברה צמחה במהירות כשלולה הגביר את ההשקעות בדרכים, נמלים, מספנות והפקת נפט וזיקוקו, ופתח שווקים מחוץ לברזיל. כל זה חייב תשלומי שוחד וטובות הנאה, ומרסלו לא הצליח לעמוד בקצב. בשלהי 2006 הוא הציע לסילבה ג'וב חדש. סילבה עבד באודברכט מאז שנות ה־70, בעיקר בתחום המימון. אביו הכיר את נורברטו; האודברכטים היו מארחים את משפחתו של סילבה בבית החוף שלהם. "התבקשתי לנקות אחריהם, לא רק לטפל בבקשות שוחד", העיד סילבה בבית המשפט לאחר מעצרו במארס 2016. "כשעובדים עם מזומנים שלא רשומים במאזן, הם יכולים להיעלם. אז הם היו צריכים מישהו שיבטיח שזה לא ייעלם".

בתחילת 2007 סילבה, איש חשבונות לא מרשים, היה בלב העניין. החטיבה שלו קיבלה משרדים במטה אודברכט בסלבדור וסאו פאולו. זמן קצר לאחר מכן הונצחה הקבוצה בתרשים הארגוני בתור חטיבת הפעילות המובנית. "אני באמת לא מבין מי נתן לה את השם הזה", אמר סילבה. לבסוף הוא קיבל את מיגלצ'יו, סוארז וארבעה עוזרים מנוסים.

המחלקה תוגברה, לפי הצורך, על ידי עובדים של אודברכט וקבלנים עם כישורים מיוחדים – רואה החשבון, למשל, שהקים רשת של חברות קש, ומתכנתי המחשבים שתכננו והריצו מערכת מסרים סודית. ליתר ביטחון כולם גם קיבלו שמות קוד. מיגלצ'יו כונה "ווטרלו", סוארז "טושיו", וסילבה היה "צ'רלי".

סילבה גם גייס עורך דין ממיאמי שטיפל בניירת עבור חברות הקש. בסאו פאולו כתבה עורכת דין נוספת חוזים לשירותים מזויפים שיסוו את תשלומי השוחד. היא היתה כל כך עסוקה, שאודברכט שילמה לה ריטיינר חודשי של 6,000 דולר.

בלומברג5

אבל שום דבר לא יכול להתרחש בעולמו של סילבה ללא בנקים, ואודברכט מצאה את הנדרש באנטיגואה. זהו אי יפהפה וקטן – לפי מועצת התיירות יש בו 365 חופים, אחד לכל יום בשנה – אולם הוא מוכה עוני ועלוב במקומות מסוימים. בסנט ג'ון, הרחובות מנוקבים בבורות, מסריחים – ולאורכם יש הרבה בנקים שמטפלים בזרים. יש 12 בנקים כאלה, רבים מהם הם פשוט בתים עם גג פח ושלטי עץ דהויים בחזית. לאנטיגואה יש היסטוריה ארוכה של מתן מקלט לפושעי צווארון לבן בינלאומיים. רוברט אלן סטנפורד, הפייננסייר מדאלאס, ניהל תרמית פונזי של מיליארדי דולרים מאנטיגואה, עד שהיא קרסה ב־2009. פאבלו לזרנקו, ראש ממשלת אוקראינה לשעבר שהורשע ב־2004 בהלבנת כספים בארצות הברית, החביא עשרות מיליוני דולרים בבנקים באנטיגואה.

עד שלהי 2010, לפי עדות פרנקה, חטיבת הפעילות המובנית העבירה יותר ממיליארד דולר דרך אנטיגואה אוברסיז בנק (AOB). הבנק היה במשבר נזילות אך כשהתחיל לקרוס הוא עורר את תשומת לבם של שלטונות אנטיגואה. יותר מ־15 מיליון דולר היו בחשבון אחד של אודברכט ושל אחד מהצינורות הגדולים והבטוחים ביותר לשוחד, חברת קש בשם קלינפלד סרוויסס. סילבה לא יכול היה למשוך את הכסף. הוא ופרנקה ביצעו תמרונים נואשים; הם חברו לאיש עסקים ברזילאי שגם לו היה כסף שנתקע בבנק וניסו לקנות את AOB. זה היה מאוחר מדי; אנשי הפיקוח של הבנק כבר הגישו דו"חות על עסקות חשודות לרגולטור הבנקים של אנטיגואה על חשבונות אחרים שקשורים לאודברכט.

אודברכט נזקקה לבנק אחר. פרנקה שמע כי מיינל בנק האוסטרי מחזיק באנטיגואה סניף שכמעט אינו פעיל. הוא, מיגלצ'יו וסוארז רקחו תוכנית לקנות אותו. בסוף 2010 הם, ואנשים אחרים שסייעו לנהל את רשת השוחד, שילמו כ־4 מיליון דולר כדי לרכוש 51% מבנק מיינל אנטיגואה. לא רק שזה פתר את צרכי הבנקאות של החטיבה, אלא שהעסקה היתה משתלמת מאוד לאנשים שעמדו מאחוריה. על כל דולר שאודברכט העבירה דרך מיינל בנק, הבעלים יכלו לחלק ביניהם עמלה של 2%. פרנקה גם שילם לעצמו 10,000 דולר בחודש.

באנטיגואה, סמוך לראש גבעה תלולה בסנט ג'ונ'ס, בניין מיינל בנק יושב כמונומנט אפרורי לאחת מתרמיות ההונאה התאגידית הגדולות ביותר שראה העולם

אתר בנק מיינל )אנטיגואה(, שבו היו 71 חשבונות אודברכט סודיים
בלומברג ביזנסווי

לאחר שעניין התשלום טופל, סילבה וצוותו החלו לעבוד, ופתחו עשרות חשבונות במיינל בנק לחברות הייעוץ המזויפות שלהם ולחברות אחרות. ברגע שהיו מוכנים, לפחות 33 בנקים העבירו כסף של אודברכט ל־71 חשבונות שונים באנטיגואה. מיינל בנק מסר באימייל כי "לא היתה לנו שליטה ניהולית או ראייה תפעולית" לגבי הסניף באנטיגואה מאז שמכר את מניות הרוב ב־2010, והוסיף כי מכר את יתר 33% שלו בשלהי 2014.

עד אז מרסלו כבר ירש את תפקיד המנכ"ל מאביו, והיה עסוק בשימוש בכספי החברה כדי לסייע לפוליטיקאים ברחבי ברזיל ומחוצה לה. יועצי הקמפיינים ז'ואאו סנטנה ומוניקה מורה היו צינור קריטי. סנטנה באיאנו עם קול צרוד ועיגולים שחורים נצחיים סביב עיניו, ניהל את הקמפיין השני של לולה לנשיאות. הוא המשיך וניהל את הקמפיינים עבור יורשתו של לולה, דילמה רוסף, שהודחה ב־2016. מורה, אשתו של סנטנה ושותפתו העסקית, טיפלה במזומנים. לדוגמה, מסירת כספים לחשבון הזוג בבנק הריטג' השווייצרי, דרך חברת קש בשם שלביל פייננס.

ב־2009 העידו סנטנה ומורה בבית המשפט כי לולה ביקש מהם להגיע לאל סלבדור ולסייע לנהל את הקמפיין לנשיאות של המועמד השמאלי מאוריסיו פונס. זה היה ראשון משבעה קמפיינים נשיאותיים שסנטנה ומורה עבדו בהם ברחבי אמריקה הלטינית ובאנגולה, במימון אודברכט. פונס, בהצהרה שפורסמה בחשבון הטוויטר שלו, הכחיש קבלת כספים מאודברכט.

ב־2009 העידו סנטנה ומורה בבית המשפט כי לולה ביקש מהם להגיע לאל סלבדור ולסייע לנהל את הקמפיין לנשיאות של המועמד השמאלי מאוריסיו פונס. זה היה ראשון משבעה קמפיינים נשיאותיים שסנטנה ומורה עבדו בהם ברחבי אמריקה הלטינית ובאנגולה, במימון אודברכט

נשיא אל סלבדור לשעבר, מאוריסיו פונס
בלומברג

התשואות היו לפעמים אסטרונומיות. בשנים 2001־2006, אודברכט שילמה שוחד של 439 מיליון דולר לפקידי ממשל ב־11 מדינות מחוץ לברזיל. החברה הודתה בהסכם הפשרה בתביעת השחיתות בבית משפט בארצות הברית, כי בתמורה קיבלה מהממשלות חוזים שהניבו רווחים של 1.4 מיליארד דולר.

עד אמצע 2014 סימנו החוקרים את מתחרי אודברכט על קניית מכרזים ומתן שוחד במבצע "שטיפת רכב", ומרסלו אודברכט החל לדאוג כי החברה שלו בתור. הוא הורה לסילבה לקחת את אנשיו ולצאת מהמדינה. "אני חושב שכולם צריכים לעבוד בחו"ל, כאן כשתשתמשו בטלפון תפחדו, כשתשתמשו במחשב – תחששו. אתם תפחדו שיש האזנה במשרדים שלכם", כך אמר בתצהיר בשבועה בברזיל והוסיף, "וכשתירדמו תתהו אם ביום למחרת המשטרה תבוא לקחת אתכם". תעשה מה שצריך לעשות, הוא אמר לסילבה. "ההנחיה היחידה שנתתי היא 'אל תעבדו בארצות הברית'". אמר מרסלו.

סילבה נשאר בברזיל. סוארז ומיגלצ'יו לא שמעו לעצת הבוס גם הם – לאחר ששקלו את אנטיגואה, הרפובליקה הדומיניקנית, דובאי ופורטוגל, הם העבירו את משפחותיהם למיאמי וקיבלו תפקידי כיסוי בחטיבת אודברכט בקורל גייבלס, פלורידה. סוארז קנה דירה במיאמי ומיגלצ'יו מצא דירה באוונטורה, עיירה מצפון למיאמי ביץ' שמלאה במגדלי דירות על החוף שהיו חביבים על ברזילאים. "הוא נראה כמו איש ממש נחמד, וכשהבנתי מה הוא מחפש התחלתי להראות לו דירות", אומרת פטריסיה מוזה, סוכנת נדל"ן ממיאמי. הברזילאים אוהבים בניינים עם בריכות משותפות ופינות ברביקיו, דירות גדולות ונוף לים, היא אומרת. באוגוסט 2014 היא מכרה למיגלצ'יו דירה ב־1.3 מיליון דולר בקומה השישית של בניין שבו התגוררה, הפנינסולה, שהיה חלק מפרויקט של שלושה מגדלים שברזילאים רבים התגוררו בהם.

בזמן שחי במיאמי, מיגלצ'יו התמקד בפירוק עסקי השוחד של אודברכט ובלהישאר מחוץ לכלא. הוא, סילבה וסוארז עבדו רוב הזמן ממשרד בן שלושה חדרים בסנטו דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית – הרחק מהישג ידם של חוקרים אמריקאים, כך הם סברו. היה מסובך אפילו להשיג את המזומנים לפרעון חובות החטיבה. החברה היתה חייבת לדוליירו אחד בסאו פאולו 70 מיליון ריאל, והיו עוד כמוהו שחיכו בתור (אודברכט היתה לקוחה טובה כל כך שדוליירוס העניקו לה הלוואות במזומן לעתים קרובות). היו עוד תשלומי שוחד לבצע וחטיבת השוחד המשיכה לעבוד עד 2016, וארגנה תשלומי שוחד לא חוקיים בוונצואלה ובאקוודור.

מרסלו אודברכט מלווה לבית המשפט. הוא בכלא מאז 20
HEULER ANDREY / AFP/Getty Images

ב־2015 סילבה כבר היה מחוץ לתמונה, לאחר שסבל משבץ קל, ומיגלצ'יו ניהל את הפעילות. העוזרת הנאמנה ביותר שלו ושל סילבה, מריה לוסיה טווארס, עבדה מסלבדור, ביתה. טווארס, שעבדה באודברכט במשך עשרות שנים, אהבה לאסוף את שערה בסגנון של מורה חמורת סבר למתמטיקה. חזותה הסוותה את עוצמת התפקיד שהחזיקה: הבטחת רישום התשלומים במערכת חשבונאות מוצפנת. היא היתה דיסקרטית, ובשל כך היא היתה מהמעטים שהיתה להם גישה למערכת.

בלומברג 3

ביוני מיגלצ'יו היה צריך לבדוק את המספרים בפירוט, וביקש מטווארס לטוס מסלבדור לעזור לו. ב־15 ביוני היא עלתה על טיסת לילה למיאמי ותפסה מושב במחלקת תיירים. בתיק שלה היו עשרות דפים מגיליון אלקטרוני המפרטים תשלומים לא חוקיים. היא הדפיסה אותם כדי שיהיה קל יותר לבוס שלה לעבור עליהם.

לאחר שהגיעה בבוקר למחרת, נסעה לקונרד מיאמי, מלון חמישה כוכבים במגדל בשדירת בריקל, בלב הרובע הפיננסי. לאחר מכן עשתה מה שאינספור ברזילאים עשו לפניה כשהגיעו למיאמי: יצאה לקניות. ביום המחרת נפגשה עם מיגלצ'יו. יומיים לאחר מכן, מעט לאחר עלות השחר ב־19 ביוני, בסאו פאולו, פשטו שלוש מכוניות עמוסות שוטרים פדרליים על האחוזה של מרסלו אודברכט ועצרו אותו. תוך שעות הוא היה בקוריבה, 400 ק"מ משם, בתא מעצר משותף עם שירותים פתוחים בבניין משטרה פדרלי שבו ישבו החוקרים שניהלו את מבצע "שטיפת רכב".

כשטווארס ישבה באותו יום לפגישה נוספת עם מיגלצ'יו, הוא היה לחוץ. הוא אמר לה לארוז את המסמכים ולהחזיר אותם לברזיל. כשהיא חזרה הביתה, היא הכניסה את המסמכים לארון. היו שם 200 עמודים של מסמכים שתיעדו את רשת התשלומים. על כמה תדפיסים היא כתבה בכתב יד את שמותיהם ומספרי הטלפון של דוליירוס ומנהלים בכירים שארגנו את תשלומי השוחד, כדי להקל לפענח את שמות הצופן. מסמכים אחרים תיעדו רשימות של חשבונות בנק ששימשו לתעל הכנסות לחשבונות סודיים באנטיגואה, פנמה ומקומות אחרים. טווארס הניחה שהמסמכים יהיו בטוחים שם עד שהבוס שלה יצטרך אותם.

ואז נפלה מכונת השוחד של אודברכט והתרסקה. והכל בגלל חולדה בברביקיו. בתחילת 2015, אחד משכניו של מיגלצ'יו באוונטורה גילה את המכרסם כשהתכונן להדליק את הגריל לצד הבריכה. התקרית הובילה לאימיילים על קניית גריל חדש לדיירים, ואחד מהם צד את עינו של סוכן משטרתי ברזילאי בשם פליפה פאסה, שהיה חוקר במבצע "שטיפת רכב" ועקב אחר מיגלצ'יו. האימייל נשלח לכתובות של עשרות בעלי דירות, כולל אחד שפאסה ידע שהוא מיגלצ'יו. אולם חשבון ההוטמייל, O.Overlord (אזכור למבצע אוברלורד של פלישת בעלות הברית לצרפת ב־1944), לא היה מוכר לפאסה. בינואר 2016 הוא השיג צו בית משפט בברזיל שדרש ממיקרוסופט להעניק לו גישה לחשבון ההוטמייל.

בתחילת 2015, אחד משכניו של מיגלצ'יו באוונטורה גילה חולדה כשהתכונן להדליק את הגריל לצד הבריכה. התקרית הובילה לאימיילים על קניית גריל חדש לדיירים, ואחד מהם צד את עינו של סוכן משטרתי ברזילאי בשם פליפה פאסה, שהיה חוקר במבצע "שטיפת רכב" ועקב אחר מיגלצ'יו

בלומברג4

בתיבת הדואר הנכנס היו גיליונות אלקטרוניים ותכתובות שמיפו את התעבורה היומית של השוחד. אחד מהגיליונות נוצר על ידי טווארס, וזה הוביל את הסוכנים הפדרליים לבצע חיפוש בביתה. המסמכים עדיין היו בארון שלה. "כשראינו את המסמכים בביתה – ידענו", אומר פאסה. "זה הפיח חיים בחקירה".

החוקרים לקחו את המסמכים לחדר מאובטח היטב בקומה השלישית של בניין המשטרה הפדרלית בקוריביטה ועיינו בהם בהתלהבות. כשהביאו את טווארס למעצר, היא דיברה במשך שלושה ימים.

המנהלים של חטיבת הפעילות המובנית נעצרו במסגרת מבצע "שטיפת רכב". ביחד עם 75 עובדים נוספים של אודברכט, הם העידו בתמורה להקלה בעונשם. מרסלו אודברכט הורשע בפשעים כולל שחיתות והלבנת כספים ונדון ל־19 שנים בכלא; בתמורה לשיתוף פעולה, העונש הומתק לשתיים וחצי שנות מאסר וחמש שנות מעצר בית. אביו, אמיליו, נדון לארבע שנות מעצר בית. החברה השיבה באימייל לשאלות ואמרה כי ברצונה "לפתוח דף חדש ולהשאיר את הטעויות בעבר". היא ציינה כי נקטה צעדים למנוע שחיתות.

עדות הווידאו המרתקת לפרקים של בכירי אודברכט פורסמה לאחרונה באינטרנט, וחוללה טלטלה פוליטית, כלכלית וחברתית ברחבי אמריקה הלטינית. פרו גילחה 0.5% מתחזיות הצמיחה ל־2017 בגלל עיכובים ועלויות הקשורים לחוזים מושחתים עם אודברכט. נשיאה לשעבר, אלחנדרו טולדו, היה מרצה אורח בסטנפורד כשפרו ביקשה את הסגרתו; הוא עומד בפני מאסר בשל מעשי שחיתות הקשורים לאודברכט אם יחזור לפרו. הוא כפר בכל האישומים. ברפובליקה הדומיניקנית, שבה אודברכט הסכימה לשלם 184 מיליון דולר בקנסות, הממשלה מוכרת אג"ח ומעבירה כסף מתקציבי רווחה כדי לכסות את 900 מיליון הדולר שנדרשים כדי לסיים בניית תחנת כוח שאודברכט לא השלימה לאחר שההלוואות שלה בוטלו.

עדות בכירי אודברכט
Silvia Izquierdo/אי־פי

באנטיגואה, סמוך לראש גבעה תלולה בסנט ג'ונ'ס, בניין מיינל בנק יושב כמונומנט אפרורי לאחת מתרמיות ההונאה התאגידית הגדולות ביותר שראה העולם. בקומת הקרקע התריסים משוכים ומסתירים את החלל המאובק הריק. בדצמבר, הרגולטורים של הבנקים באנטיגואה הדיחו את הדירקטורים של אודברכט ומינו יועץ של KPMG ככונס נכסים, הממתין עד שהחוקרים בברזיל יבינו מה קרה שם. הכונס, קליבלנד סיפורת', סרב להגיב.

הסיוט של תיקון הנזק שאודברכט גרמה באנטיגואה מוטל על סא"ל אדוארד קרופט, חוקר משטרה גבה קומה שמנהל את המשרד הלאומי למדיניות בקרה על סמים והלבנת כספים. הוא עובד מהמטה הצפוף של היחידה בבסיס צבאי. מאז 2015 הוא מטפל בזרם של בקשות למסמכים, גיליונות אלקטרוניים ודו"חות מגיעים אליו מחוקרים ברזילאים. לאחרונה ארגנטינה ביקשה רשמית מידע פיננסי כדי לסייע בחקירת מטעמה בנוגע לאודברכט. לרשותו של קרופט עומדים רק שני חוקרי פשעים פיננסיים, ולפחות שליש מזמנם מוקדש להעברת קבצים הקשורים לאודברכט לברזיל. "ארגזים על ארגזים על ארגזים", הוא אומר בהינד ראש. "זה תהליך אינטנסיבי השואב את המשאבים הנחוצים לטיפול בבעיה הזו".

החוקרים של קרופט בוחנים את חשבונות הבנק של אודברכט במיינל בנק. יש עדיין 77 מיליון דולר בחשבונות הללו, שהוקפאו על ידי אנטיגואה. אנשים הקשורים לעסקי השוחד של אודברכט ממלאים את ידי בתי המשפט באי בניסיון להשיג את הכסף.

ראש ממשלת אנטיגואה, בראון, עסוק עד הראש בשערוריית אודברכט. באפריל הוא סירב בכעס לדבר על מה שקרה. "אני לא מכיר את האנשים האלה מאודברכט", הוא אמר.

בלומברג7

בראון, בנקאי לשעבר בעצמו, אומר כי מטרתו היא להקשות ככל האפשר על פושעים להשתמש באנטיגואה כבסיס לפשעים פיננסיים. הוא מכחיש כל קשר לתשלומים ששילמו בכירי אודברכט לקסרוי ג'יימס, שנחשפו במהלך דיוני הפשרה באישומי השחיתות. "מעולם לא לקחתי שוחד, וכל מי שמכיר אותי יגיד לך שזרקתי ממשרדי כל מי שרק רמז על כך", הוא אומר, וקולו מרעים בכעס.

בראון אומר כי הנזק שהמיטה אודברכט על ארצו הקטנה גדול מאוד. עסקי השוחד ערערו את המדינה, והוא עדיין עסוק בניקוי הבלגן.

"הם היו נוכלים גדולים מאוד, וזה פגע בתדמיתה של אנטיגואה ובמוניטין שלה", הוא אומר. "אני מקווה שכולם יבלו זמן רב בכלא".

מפגינים נגד השחיתות בחברה ברפובליקה הדומיניקנית
RICARDO ROJAS/רויטרס

סייע בהכנת הכתבה: עזרא פיסר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות