תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שטיפה תודעתית

לכתבה
התצלומים בכתבה זו: מתוך קמפיינים שונים של רשות המים מתוך קמפיין לייעו

מתי המליצה הממשלה לאזרחי ישראל להשקות עציצים עם מי האמבטיה, ומה היה האפקט האמיתי של פניה המתקלפים של רננה רז? מסע אל ההיסטוריה של הקמפיינים הציבוריים לחיסכון במים

7תגובות

בתקופת המצור על ירושלים, ב־1948, הופצו בעיר כרוזים ובהם "הוראות לשימוש יעיל במנות מים". המנות שהוקצו לכל משק בית חושבו לפי 10 ליטר לנפש, ונועדו לשלל שימושים – "מי שתייה שני ליטרים, מים לבישול, מים לשטיפה סופית, מים לניקוי פרי וירק, מים לרחיצה, מים לרצפה, מים לכביסה ומים לבית שימוש". הכרזה כוללת איורים של חצים המובילים את שרשרת השימושים החוזרים במים: מים ששימשו לרחצה, ומים שבהם נרחצו הפירות והירקות, ישמשו לאחר מכן לשטיפת הרצפה; במי הכביסה ניתן להשתמש בבית השימוש. הכרוז מכיל גם פירוט מילולי של כל ההוראות וההסברים. כך למשל, בעת שטיפת הכלים יש "לצמצם את מספר הכלים הנמצאים בשימוש. לפני השטיפה נקה את הסירים והצלחות משיירי האוכל בנייר. הכן שתי קערות: באחת תמיסה מרוכזת של מי סבון וסודה. בשנייה מים נקיים לשטיפה סופית. שטוף את הכלים אחת ליום (מוטב לאחר הארוחה העיקרית)". בתחתית העמוד מופיעה דרישה לתלותו במקום בולט במטבח.

כרוז הוראות חיסכון במים 1948

כל כך עמוק הושרשו ההגבלות האלה, שטוענים כי עד היום אפשר לזהות ירושלמים לפי המנהג לסגור את הברז בזמן שטיפת כלים או צחצוח שיניים, אומר אורי שני, פרופסור למים וקרקע מהאוניברסיטה העברית, ששימש נציב המים האחרון והמנהל הראשון של רשות המים שהוקמה במקום הנציבות. הוא מוסיף לכך עוד פריט מידע שמעיד על הפנמת הערכים האלה אצל ירושלמים: "הביוב של ירושלים סמיך יותר, כי משתמשים בפחות מים. זה מדיד", הוא מבהיר. עוד הוא אומר כי "זה גם אפיון של העוני של העיר. יש קשר ברור בין צריכת מים למצב כלכלי".

קשה לקרוא לדף ההסבר מימי המצור "קמפיין", כי הוא היה הוראה ממשלתית מפורשת שהונחתה על הציבור ולא המלצה שנועדה לפתח מודעות. בעיית המים של מדינת ישראל הנמצאת על סף המדבר ליוותה אותה במשך כל שנות קיומה, והטיפול בבעיה נחשב סיבה לגאווה לאומית; המוביל הארצי וניהול המים הם מאבני הדרך של הציונות, כך מזכירים המומחים בנושא. הבדיקה היומיומית של מפלס הכנרת, נתון המוגש באופן ייחודי לישראל ממש בצמוד לתחזית מזג האוויר, נשלפת כתשובה לחידוני 'מה ישראלי בעיניך' לדורותיהם. מצוקה ומודעות אלה הובעו בקמפיינים ממשלתיים שונים מאז קום המדינה וגברו במיוחד בתקופת המשבר החריף לפני כמעט עשור. לרוב רשמו הקמפיינים הצלחה, והציבור הישראלי, למרות השם שיצא לו כמתרשל, התגלה כצייתן.

"כשהייתי ילד היה קמפיין 'חבל על כל טיפה'", נזכר שמעון טל, ששימש נציב המים בשנים 2000־2006. "הצורך לחסוך במים היה בתודעה כל הזמן, אבל הוא החריף והלך מאמצע שנות ה־80 וה־90 של המאה הקודמת ועד 1998, כשהחל משבר בן שמונה־תשע שנים שהשפעותיו על משק המים ניכרות עד היום". דובר רשות המים, אורי שור, מוסיף כי ב־2009 היה המצב במאגרי המים של ישראל כה חמור, "שהיה חשש אמיתי שמישהו יפתח את הברז בבית ולא ייצאו מים".

"מתוך קמפיין לייע

בשנים 2008־2010, אחרי כשבע שנים שחונות, היו שלושת מקורות המים של ישראל – הכנרת, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר – עמוק מתחת לקווים האדומים. "הם היו ריקים לגמרי", אומר שור. "ידענו ממקומות אחרים בעולם שמיים ממאגרים שירדו מתחת לקו כבר אינם ראויים לשתייה. לכן יצאנו בקמפיין של 'ישראל יורדת מאדום לשחור'. שרטטנו קווים שחורים שאם חס וחלילה יורדים מתחתיהם המגמה היא בלתי הפיכה. בנוסף יצאנו בקמפיין מרכזי ששמו 'ישראל מתייבשת', ובו רננה רז נסדקת. הטקסט דיבר על כך שזה לא קורה רק אצלנו, אלא זוהי מגמה עולמית שקיימת באוסטרליה, בספרד וגם בישראל, ושצריך להילחם בה. האקלים משתנה, הגשמים מתמעטים והמאגרים מתרוקנים.

"בעזרת הקמפיין הרב־שלבי העלינו מודעות והשתמשנו בפלטפורמות שונות של הסברה, כמו ערוצי הילדים. הקמפיין בערוץ הילדים 'הופ קטנטנים' נקרא 'כוח המים', והיו בו הדמויות אליק ובליק שהסבירו איך ולמה לחסוך. בערוץ הילדים היתה תוכנית מדע שבה הסבירו מה פירוש פעולות ההתפלה וההשבה. הכנסנו למערכת הלימודית של גני הילדים ובתי הספר תוכניות חינוכיות. ההנחה היתה שאם הילדים יראו את הוריהם שוטפים כלים בזמן שהמים זורמים הם יזכירו להם לסגור את הברז. הילדים גם יחסכו וגם יתחנכו על חיסכון במים".

מטרת הקמפיין היתה לצמצם ב־10% את צריכת המים הביתית, שהיוותה אז כ־35% מצריכת המים הכללית. "קיצוץ של 10% בצריכה הביתית שווה ערך לפעילותם של שני מתקני התפלה גדולים", נאמר אז מטעם רשות המים. הדרכים לחיסכון היו פשוטות – לא להשתמש במכל הדחה שלם על כל נייר שנזרק לאסלה במקום לפח; לנסות למנן את השימוש בכביסה; לשטוף את הרכב עם דלי ולא בצינור; ולקצר את המקלחות בשתי דקות. "אדם שיפחית שתי דקות ממשך המקלחת שלו יחסוך כ־40 ליטר מים", נאמר אז בקמפיין. כמו כן הוצע לאזרחים לעשות שימוש חוזר במים (למשל, בכ־2.5 הליטר של המים שזורמים לחינם עד שמי המקלחת מתחממים) להשקיית העציצים, וכמובן לסגור את המים כששוטפים את הכלים – פעולות שכיום נראות מובנות מאליהן.

אורי שור, דובר רשות המים: "בקמפיין 'ישראל מתייבשת' השתמשנו בפלטפורמות שונות של הסברה, כמו ערוצי הילדים, והכנסנו למערכת הלימודית של גני הילדים ובתי הספר תוכניות חינוכיות. ההנחה היתה שאם הילדים יראו את הוריהם שוטפים כלים בזמן שהמים זורמים הם יזכירו להם לסגור את הברז. הילדים גם יחסכו וגם יתחנכו על חיסכון במים"

"אחרי הקמפיין הראשון בדקנו בעזרת סקרים וקבוצות מיקוד אם המסר נקלט. ראינו שכן, אבל בעיקר אצל אנשים עם מודעות לשמירה על הסביבה", אומר שור. "רצינו להגיע לכל האוכלוסייה, אז בחרנו בקמפיין שיהיה בעיטה חזקה יותר בבטן – 'להציל את הכנרת', קראנו לו. את הפגיעה באגם הזה ממש אפשר לראות. יצאנו בקמפיין עם שורה של ידוענים – בר רפאלי, מנשה נוי, נינט ואחרים". ב־2010 הושק קמפיין נוסף, 'ישראל מתייבשת 2', בעלות של כ־7 מיליון שקל. "אמרנו בו שהמשמעות של חיסכון של 20 ליטר למשפחה היא כמה מילימטרים במפלס הכנרת. הקמפיין הזה רץ גם במשך החורף. כי כשיורד גשם אנשים חושבים שאין יותר בעיה, אבל בהחלט יש. תקפנו גם את הזווית הזאת", אומר שור.

באותה תקופה הוחלט להתקין חסכמים במשקי הבית, וגם פעולה נרחבת זו הצריכה קמפיין. "זה היה מבצע מורכב בסדר גודל עצום", אומר שור. "היה צורך להעביר בקמפיין את המיתוג, שהאנשים שיגיעו לבית ילבשו בגדים מסוימים, ויתקינו את החסכמים חינם, ושלא יכניסו הביתה מתחזים או אחרים שיבקשו כסף על ההתקנה". לדברי שור, הקמפיינים המדורגים הצליחו להקטין את הצריכה הביתית ב־18%. "אנשים בישראל הוכיחו בגרות והיענות בלתי רגילה בתחומים האלה", הוא אומר. "ראו את הבעיה, הרגישו אותה והבינו אותה. זה מוצר שמבינים שבלעדיו אין חיים. הצבענו על הבעיות והצענו פתרונות. כיום באים ממדינות כמו ספרד כדי ללמוד מאיתנו".

"לפני תקופת ההתפלה, צריכת המים האנושית הממוצעת היתה כ־200 ליטר ליום", אומר ד"ר קלייב ליפקין, מנהל המרכז לניהול משאבי מים חוצי גבולות במכון הערבה ללימודי סביבה. "אחרי הקמפיין הנתון ירד ל־110 ליטר וזה נשאר כך עד היום. גם כיום, כשכבר יש מתקני התפלה, חשוב לחסוך ולהמשיך בכך גם לאחר שכל מתקני ההתפלה יתחילו לעבוד. גם אז אסור יהיה לנו לבזבז, זאת בעיה עולמית".

מתוך קמפיין לייעו

מובן שלא רק הקמפיינים אחראים לתהליך. שני מתאר עוד פעולות חירום שננקטו ב־2008. "התבססנו על שלושה גורמים: חיסכון, הגברת היעילות והגדלת כמות המים להתפלה. הכל נעשה במקביל. החיסכון היה מיידי וההתפלה דרשה שש שנים". אחד הדברים שהשפיעו מאוד על החיסכון במים, אומר שני, היה היטל הבצורת שנכלל בחוק ההסדרים לשנים 2009־2010, וחייב בתשלום נוסף את מי שצרך מים מעבר לכמות שנקבעה בחוק. "העלינו את מחיר המים באופן משמעותי", אומר שני. "אנשים קיבלו חשבונות של 3,000־4,000 שקל. אני הייתי הרשע. זה גרם למהומה והפכתי למטרה ניידת. אבל בעקבות זאת פתאום ברזים לא דלפו, קירות שהיה רטובים יובשו. חייבנו את כל הצרכנים להתקין שעוני מים. עד אותו זמן לא היו שעונים בגינות, למשל. כל פעולה כזאת חסכה המון מים. אחרי שלושה חודשים ביטלו את החוק, אבל האפקט היה אדיר".

האם השנים שחלפו מאז והתחושה הרווחת בציבור כי משבר המים מאחורינו שחקו את ההישגים? "בשנה האחרונה מתחילה עלייה בצריכת המים הביתית", אומר טל. "זאת תופעה טבעית. אביזרים חוסכי מים מתקלקלים, אין קמפייניים, הציבור התרגל למחירים החדשים של המים. פחות שמים לב". ושור מוסיף כי מסיבה זו מכינה רשות המים קמפיין חדש ל"ריסון הצריכה", כהגדרתו, שיושק בקרוב: "שינויי האקלים מחייבים אותנו להתאים עצמנו כל הזמן מחדש, ולהשתמש במים ביעילות ולהימנע מבזבוז כאורח חיים קבוע ולא כאמצעי זמני", הוא אומר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות