תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תיאוריית הכאוס והקריירה שלך

לכתבה

אומרים שקריירה צריך לתכנן מראש ולטווח ארוך, אבל בעולם אחוז תזזית שבו קשה לצפות מה יקרה בעוד שנתיים, תכנון מוקדם כבר אינו ערובה להצלחה מקצועית. מזל, מקריות, גמישות וחושים מחודדים לזיהוי הזדמנויות, עשויים להיות מפתחות יעילים יותר לקריירה מצליחה ומספקת

תגובות

הסופר הכלכלי מייקל לואיס לא תכנן להתפרנס מכתיבת רבי מכר. בהרצאה באוניברסיטת פרינסטון ב־2012 הוא סיפר שרצה בכלל להיות בנקאי בוול סטריט. את ספרו הראשון, Liar's Poker ("פוקר של שקרנים"), כתב בעקבות ניסיונו כעובד בבנק ההשקעות סלומון ברדרז, והצלחת הספר הזניקה את קריירת הכתיבה שלו. מאז חיבר לואיס עוד 15 ספרים מצליחים ששניים מהם, "הזדמנות שנייה" ו"מאניבול", עובדו לסרטי קולנוע, אבל הוא לא שוכח שהצלחתו לא נבעה מתכנון או גורל, אלא היא בסופו של דבר תוצאה של מקריות.

בהרצאה בפרינסטון תיאר לואיס איך כל זה קרה: סדר הישיבה בארוחת ערב שאליה הוזמן הוביל לכך שקיבל את המשרה בסלומון ברדרז, העבודה הובילה לכתיבה והשאר, כאמור, היסטוריה. "אנשים לא אוהבים לשמוע שההצלחה שלהם מבוססת על מזל – במיוחד אנשים מצליחים", אמר לואיס בהרצאה. "כשהם מתבגרים ומצליחים, אנשים חשים שהצלחתם היתה במובן כלשהו בלתי נמנעת".

"למקריות יש מקום אדיר, הרבה יותר משאנחנו מודים או רוצים להודות, כי אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו שליטה בחיינו", אומרת פרופ' הדסה ליטמן־עובדיה, שהקימה את המגמה לפסיכולוגיה תעסוקתית ארגונית באוניברסיטת אריאל ועמדה בראשה עד לפני כשנה. עמדה דומה מבטאים החוקרים האוסטרלים רוברט פריור וג'ים ברייט, שבמאמר מ־2011 מתחו ביקורת על התיאוריות המקובלות של התפתחות מקצועית: "הטענה שלהן היא שניתן למסגר את החיים, לסכם אותם, ולהבין את מהותם באמצעות קוד התנהגותי או נראטיב כלשהו, ושהתנהגות עבר חוזה התנהגות עתידית", כתבו החוקרים. "מוטב להיות צנועים ביחס ליכולותינו לנסות להבין את מסלול החיים, ולהיות זהירים אם בכוונתנו ליצור תחזיות ארוכות טווח. תיאוריית הכאוס של מסלול הקריירה מדגישה את המגבלות של ההפשטות האלו ואת האתגר בחיים ללא ודאות בעולם שהוא באופן צפוי מסובך".

 

בעוד שנתיים אולי יתהפך העולם

התפישות שמדגישות את תפקידה של האקראיות בעולם התעסוקה צמחו על רקע של האצה בשינויים המתחוללים בזירה העסקית. בשנים 2009־2016 הוסרו ממדד S&P 500 חברות כמו חברת הצילום איסטמן־קודאק, רשת חנויות הכלבו ג'יי סי פני, חברת התקשורת ספרינט, רשת חנויות האלקטרוניקה רדיו־שאק והעיתון "ניו־יורק טיימס", ונוספו לו חברות כפייסבוק, פייפאל ונטפליקס, וחברת הגיימינג אקטיוויז'ן־בליזארד. לפי דו"ח שפרסמה בשנה שעברה חברת המחקר Innosight, משך הזמן הממוצע שבו החברות נכללו במדד התקצר מ־33 שנים ב־1965 ל־20 שנים ב־1990, והוא צפוי לרדת ל־14 שנים בלבד עד 2026 (ראו גרף). מחברי הדו"ח צופים כי בעשור הקרוב יתחלפו כמחצית החברות במדד.

פרופ' יונתן סמילנסקי, אוניברסיטת תל אביב: "אנשים חושבים שהמקומות שהכי טוב לעבוד בהם זה חברות כמו גוגל, פייסבוק, אינטל. אבל המחזורים שעובר השוק כיום הרבה יותר מהירים משהיו בעבר. לא ברור עם אינטל תהיה קיימת עוד עשר שנים"

עופר וקנין
עופר וקנין

לשינויים אלו יש השפעה ישירה על שוק העבודה, על סוגי המשרות הזמינות ועל קצב החלפת העבודות. חברות גדולות, שנחשבו תמיד למקומות עבודה יציבים שניתן להיכנס אליהם בגיל צעיר ולבלות בהם את רוב שנות הקריירה, כבר אינן יציבות כפי שנדמה.

פרופ' יונתן סמילנסקי, מנהל המרכז לפיתוח קריירה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שימש בתחילת שנות ה־2000 סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת יוניברסל מיוזיק בניו יורק. "הזמנו אז את ההנהלה של נוקיה כי רצינו ללמוד על ההצלחה הממושכת שלהם", הוא מספר. באותו זמן קשה היה לצפות את מהפכת הסמארטפונים, שמחקה כמעט לחלוטין את נתח השוק של נוקיה והפכה אותה מיצרנית הטלפונים הסלולריים המובילה בעולם לחברה במשבר, הנאבקת כדי לשמור על המעט שנותר בידיה. בשנים 2004־2016 התכווץ נתח השוק של נוקיה מ־79% לפחות מ־1%, לפי נתוני חברת המחקר IDC. גם כיום, אומר סמילנסקי, "אנשים חושבים שהכי טוב לעבוד בחברות כמו גוגל, פייסבוק, אינטל. אבל המחזורים שעובר השוק כיום הרבה יותר מהירים משהיו בעבר. ברוב הארגונים הגדולים היו בעבר מחלקות גדולות של תכנון כוח אדם – כיום אין. לא ברור אם אינטל תהיה קיימת עוד עשר שנים".

בתוך כך, גדל גם מספר האפשרויות הפתוחות בפני מחפשי העבודה. מחקר שפרסמה הרשת החברתית המקצועית לינקדאין על פי הנתונים שבידיה מראה כי מספר המעברים בין משרות בקרב בוגרי אוניברסיטאות בארצות הברית בחמש השנים הראשונות אחרי לימודיהם כמעט הוכפל בהשוואה לנתון המקביל מראשית שנות ה־90 (ראו גרף בעמוד הבא). "גם בישראל יש כעת הרבה יותר הזדמנויות", אומר סמילנסקי. "עם זאת, תחושת הביטחון מתערערת. אנשים שפעם חשבו שיש להם קביעות ושהם בתוך ארגון יציב ויכולים להיות רגועים, מגלים שזה לא נכון. כשמצרפים את שני הדברים הללו, התוצאה היא שרבים חושבים מחדש על מסלול הקריירה שלהם. איזו סיבה יש לי לחשוב כיום איזו קריירה כדאי לי לבנות, כדי להמשיך ולעסוק בה בעוד עשר שנים? בעוד עשר שנים השוק יראה אחרת לגמרי".

תכנון או מזל 196 אינפו

לדברי יובל שפיר, מייסד ומנכ"ל חברת הייעוץ בנושאי קריירה i Decide ויו"ר האגודה הישראלית לייעוץ תעסוקתי ופיתוח קריירה, בעת חשיבה על פיתוח קריירה צריך להביא בחשבון את המגמות הללו. "עד לפני חמש־עשר שנים, הגישה הרווחת היתה: 'אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך תגיע לשם?'. כעת אנשים מבינים שישנם דברים רבים שלא ניתן לתכנן, ובמקום לתכנן לטווח הארוך, מדברים על גמישות מחשבתית ועל ניצול הזדמנויות".

 

מקריות מתוכננת

גם סיפורו של ניב מרינוב הוא דוגמה לאופן שבו מקריות עשויה להיות כוח מוביל בקביעת מסלול הקריירה. לעבודה הראשונה שלו, בהקמת במות ותפאורות, הוא הגיע דרך חבר. בשנת 1998, בגיל 27, ניהל מרינוב שגדל בירושלים את אתר חגיגות פעמוני היובל, אתר שבו הועסקו אלפי עובדים במשך חודשים. כעבור שנתיים נוספות, לאחר שהקים משפחה, הבין שהמעברים התכופים בין תקופות של עבודה מסביב לשעון לתקופות בטלה כבר אינם בשבילו. אף שכבר היה בעל תואר במדעי המדינה ותקשורת מאוניברסיטת תל־אביב, נהפך מרינוב למנהל ושותף במיזם "מלכות הפלאפל", דוכן פלאפל גורמה שהקימו המסעדניות אורנה אגמון ואלה שייף ("אורנה ואלה"). באותו זמן משך הדוכן הראשון של "מלכות הפלאפל" בתל אביב מבקרים רבים, והשתיים ביקשו למנף את ההצלחה ולהוסיף למיזם סניפים, משימה שהוטלה על מרינוב. "לא היו לי כישורים באוכל או הבנה בתחום המזון. חיפשתי עבודה שתהיה יציבה וקבועה בגלל השינוי המשפחתי", הוא מספר.

מאז המשיך מרינוב להחליף מקומות עבודה ותחומי עיסוק. אחרי סגירתה של רשת "מלכות הפלאפל" הוא המשיך זמן מה בניהול עסקי מזון, ובשבע השנים האחרונות הוא משמש מנהל אדמינסטרטיבי בבית הספר הדמוקרטי בדרום תל אביב.

מרינוב רואה את עצמו כחריג בטווח התחומים שבהם עסק בהשוואה לחבריו, אך נראה כי מסלול הקריירה המפותל שלו אינו כה מוזר. בעשור האחרון מתחזקת בקרב חוקרי תעסוקה התפישה שלפיה קריירות לא רציפות ואקראיות במסלול הקריירה הן כיום הכלל, ולא היוצא מן הכלל. מסלול הקריירה המפותל של מרינוב גם תואם במידה רבה את "תיאוריית הכאוס של הקריירה" שפיתחו ברייט ופריור בעשור האחרון, ומצביעה על השפעתה של האקראיות על מסלול הקריירה ועל התפקיד המרכזי שהיא ממלאת בהחלטות הנוגעות למסלול הקריירה האישי.

בהשראת תיאוריית הכאוס המתמטית, שמתארת כיצד שינויים זעירים במערכות שונות עשויים לגרור שינויים מתגלגלים שעוצמתם הולכת וגדלה, עד שלא ניתן לחזות מראש כיצד יתנהגו אותן מערכות בטווח הארוך, טוענים פריור וברייט כי אירועים אקראיים, זניחים לכאורה, עשויים להתברר כבעלי השפעה מהותית על מסלול הקריירה. כך למשל, איחור קל לפגישה עלול בתנאים מסוימים להוביל לפיטורים, או לכך שעובד מסוים לא ימונה לעמוד בראש פרויקט שבסופו של דבר יכשל.

ב־2012 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת סאות'המפטון ממצאי סקר מ־2008 שלפיו 56% מתוך 434 מנהלים ישראלים בתחומי ההייטק, ההנדסה והתשתיות בחברות מסחריות ובארגונים ממשלתיים ציינו כי למזל יש תפקיד מרכזי בהתפתחותם המקצועית. במחקר מוקדם יותר שנערך באוסטרליה, השיבו 74% מהנשאלים כי מזל מילא תפקיד מרכזי בקריירה שלהם. החוקרים הישראליים ייחסו את השוני בממצאים לגילם הגבוה יותר של המשיבים הישראליים או להבדלים תרבותיים.

שולמית בושינסקי

פרופ' הדסה ליטמן–עובדיה, אוניברסיטת אריאל: "יש דברים שהם לכאורה לא מה שרצית, אבל באמצעותם אתה חושף את עצמך ויוצר הזדמנויות. אם אתה בדלת אמותייך לא קורה שום דבר. אם אתה נמצא בשטח, אתה קורא את המפה, רואים אותך"

28% מהמשיבים בסקר הישראלי התייחסו לנוכחות בזמן הנכון במקום הנכון כהיבט אקראי שהשפיע על מסלול הקריירה שלהם. עידוד מצד אנשים אחרים צוין על ידי 12% מהמשיבים, ואילו קשרים אישיים שבזכותם נודע לאדם על משרה אפשרית הוזכרו על ידי 9% ממשתתפי הסקר. 77% מהמשיבים שהתייחסו לרכיב אקראי שכזה במסלול הקריירה שלהם, ראו בו דבר חיובי.

"אחרי שמנכים תפניות בקריירה שנגרמו בגלל אישיות, תנאים סוציו־אקונומיים, כשירויות, הון חברתי ופוליטיקה פנימית בארגון – עדיין נשארים 50% של שונות בלתי מוסברת בהתפתחות קריירה", אומר ערן ויגודה־גדות, חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת חיפה שנמנה עם מחברי המאמר. "יש קונסנזוס לגבי התרומה של מזל למהלך הקריירה, אבל יש גם רתיעה מלהתעסק בזה. קשה מאוד לחקור משהו שאינו שיטתי", הוא מוסיף.

בראיון מ־2015 ציין מנכ"ל גולדמן סאקס, לויד בלנקפיין, כי ההגעה לתפקיד מנכ"ל כרוכה בלא מעט אקראיות. "יש הרבה חשיבות למזל", אמר בלנקפיין. "אם אתה אתלט אולימפי שמגיע לדרגות הבכירות, אתה צריך גם להגיע לשיא הכושר שלך בשנה אולימפית. אתה יכול להיות האצן המהיר בעולם, ועד שאתה מגיע לאולימפיאדה שלוש שנים מאוחר כבר לא תהיה בשיאך. בהרבה דברים בעולם מעורב הרבה מזל".

המשמעות עבור מי שרוצה לרתום את המזל לקידום מקצועי היא שלא מספיק לסמן את היעד שאליו רוצים להגיע – צריך גם לפקוח עיניים, להמתין בסבלנות להזדמנות הנכונה, ולזהות אותה כשהיא מגיעה. "כששואלים אנשים בתפקידי ניהול מהו התפקיד הבא שהם רוצים למלא, רובם יגידו שהם רוצים להחליף את הבוס. אבל זה הימור גרוע", אומר סמילנסקי. "יש המון מתחרים שרוצים להחליף את הבוס – כל הצוות הניהולי – ובארגונים רבים יגייסו לתפקיד מישהו מבחוץ. 'להחליף את הבוס' זו לא אסטרטגיה טובה. כדי להצליח לקבל תפקיד צריך לגלות הזדמנויות. אם אנצל הזדמנויות אוכל להגיע רחוק יותר, מהר יותר. אבצע ניהול סיכונים. ללא זה, יש סיכוי שאתקע ואמצא את עצמי ברחוב".

 

להרחיב את מרחב ההזדמנויות

תיאוריית המקריות המתוכננת (Planned Happenstance) של הפסיכולוג ג'ון קרמבלץ שמה דגש על מוכנות לאירועים מקריים. בעלי תכונות מסוימות, טוען קרמבלץ, יכולים לנצל טוב יותר הזדמנויות מקריות – אנשים סקרניים, גמישים מחשבתית ואופטימיים שמסוגלים להתמיד ולהתמודד עם מכשולים. קרמבלץ מוסיף מקבץ של דפוסי התנהגות שיכולים לסייע לעובדים בעידן של חוסר ודאות – פיתוח מתמשך של כישורים, הערכות מצב עצמיות ושימוש במשוב מאנשים אחרים על מצב הקריירה, נטוורקינג אפקטיבי, השגת איזון עבודה־משפחה, ותכנון פיננסי שמביא בחשבון תקופות אי־תעסוקה. פריור וברייט מונים שמונה תכונות דומות ל"מדד הנכונות למזל" (Luck Readiness Index): גמישות, אופטימיות, נכונות לקחת סיכון, התמדה, חשיבה אסטרטגית, יעילות והאמונה שמזל ישפיע לטובה על הקרירה שלנו.

תכנון או מזל 196 אינפו

אנשים כריזמטיים שמרכזים סביבם התעניינות חברתית ויותר ערוצי תקשורת, מגדילים את הסיכוי להתרחשות של אירוע אקראי שיפעל לטובתם, קובע ויגודה־גדות. אחרים נהנים ממגוון רחב יותר של הזדמנויות אקראיות בשל מעמד חברתי גבוה, או סביבה אחרת שרוויה בהזדמנויות. "רוב האנשים מבינים שכדי להגביר את סל ההזדמנויות שלהם, עליהם לשחק משחק שונה. מי ששולט בנטוורקינג מגדיל את סך האפשרויות הפתוחות בפניו, אבל גם אדם מופנם שמגיע למעמד חברתי שאליו מתנקזות הזדמנויות, יכול לנצל אותן".

"תחשבו על ההקבלה לרומנטיקה", כותב הכלכלן הקנדי לארי סמית' בספרו, No Fears, No Excuses: What You Need to Do to Have a Great Career ("ללא פחד, ללא תירוצים: מה נחוץ לכם כדי שתהיה לכם קריירה מצוינת"), שראה אור בשנה שעברה. "ישנם רווקים שמוכנים לקשר או אפילו לנישואים, אבל משקיעים הרבה מזמנם בתקווה שקשר כזה ייווצר, ובקנאה בחבריהם 'בני המזל' שמצויים במערכות יחסים זוגיות. כשחברים מציעים להם לגשת לאתר דייטינג, הם צוחקים. 'לא ככה מוצאים אהבה', הם אומרים וממשיכים בחיים – הולכים לעבודה, הולכים הביתה – מחכים לרגע שהמזל יאיר להם פנים".

"פעמים רבות אני אומרת לאנשים שמחפשים איזושהי עבודה מסוימת שמתאימה לניסיון שלהם וכרגע לא מוצאים – יש דברים שלכאורה אתה עושה שהם לא הדבר שרצית, אבל באמצעותם אתה חושף את עצמך ויוצר הזדמנויות. אם אתה במקום סגור בבית שלך בדלת אמותייך לא קורה שום דבר. אם אתה נמצא בשטח, אתה קורא את המפה, רואים אותך", אומרת ליטמן־עובדיה. "פסיכולוג תעסוקתי שמכיר את התיאוריות האלו, מאמין בהן ורוצה ליישם אותן, ילמד אותך או יעזור לך לתרגל תכונות כמו סקרנות, חקרנות, התייחסות אל כישלון כאל דבר חיובי, התייחסות למקריות כאל משהו שהוא נורמטיבי ומבורך, פתיחות מחשבתית, לקיחת סיכונים בצורה מחושבת ונכונה – את כל הדברים האלה צריך לטפח".

 

מאחורי המקריות

שפיר מציע להתייחס למקריות כאל טווח אפשרויות שניתן ללמוד כיצד להרחיבו. "הרבה מאמנים מדברים על הצעדים הגדולים כמו מה ללמוד, באיזו חברה לעבוד, האם לעזוב ולפתוח עסק או איפה לגור", הוא אומר. "צעדים כאלו קובעים איזה טווחי אופציות ייפתחו בפניך ואילו יסגרו, אבל הם מועטים – אדם לא עושה הרבה צעדים גדולים כאלה בחייו. לעומת זאת, צעדים קטנים יש לך אינספור בכל יום". שפיר עצמו עבד עד שנת 2006 בחברת הייעוץ מקינזי, ואז עזב את החברה ללא ידיעה ברורה לגבי עתידו המקצועי. את חברת הייעוץ שבראשה הוא עומד כיום, הקים בהשראת ספר שקרא: ספרו של ריצ'רד בולס, What Color is Your Parachute ("מהו צבע המצנח שלך"), שפורסם לראשונה ב־1970 ועוסק בפיתוח קריירה. החשיפה לספר היתה מקרית, הוא מספר, אך היא אפשרה לו לזהות את ההזדמנות שהובילה אותו לתחנה הבאה בדרכו המקצועית.

כדי להרחיב את טווח האפשרויות וההזדמנויות, שפיר ממליץ על כמה פרקטיקות: "ראשית, שתפו ואל תסתירו. חלקו את ההתלבטויות שלכם והרצונות שלכם עם אחרים. ספרו מה אתם יודעים לעשות ומה אתם מחפשים, ועשו זאת תוך שמירה על איזון – אל תגידו משהו כללי מדי ולא משהו צר מדי".

יובל שפיר, מייסד ומנכ"ל i Decide: "עד לפני חמש–עשר שנים, הגישה הרווחת היתה זו שמבטאת האמרה 'אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך תגיע לשם?'. כעת אנשים מבינים שישנם דברים רבים שלא ניתן לתכנן, ובמקום זאת מדברים על גמישות מחשבתית ועל ניצול הזדמנויות"

כך למשל, הוא אומר, סטודנט שסיים תואר בהנדסת תוכנה שיגיד שהוא מחפש עבודה בתכנות או בפיתוח, מציג תחום עניין רחב מדי. לעומת זאת, הצגה של תחום מוגדר היטב, כמו "עבודה באלגוריתמיקה של עיבוד תמונה", היא ספציפית מדי.

עצה נוספת של שפיר היא לדאוג לנוכחות אינטרנטית ייצוגית. זו חשובה לדבריו, "גם כדי ליצור הזדמנויות אבל גם כדי לא להרוס הזדמנויות". מגייסים עושים כיום שימוש רב בכלי תוכנה שמנתחים התבטאויות ברשתות חברתיות ומנפיקים מתוכן הערכה של תכונות אופי. "הם יביאו בחשבון גם פוסטים ממורמרים שהעלית לפייסבוק", הוא מוסיף.

כפרקטיקה שלישית ממליץ שפיר על התמקדות בצעדים קטנים בכיוון הנכון. "אל תסתפקו בשאלה 'איפה אני רוצה להיות בעוד שלוש שנים'. אין לכם יכולת לענות עליה", הוא אומר. "במקום זאת, שאלו מהו הדבר שביכולתכם לעשות מחר בבוקר, ושיוביל אתכם בעוד סנטימטר לכיוון הנכון. אם אתם חשים באינטואיציה שעליכם להכיר תחומים חדשים, הצטרפו לחוג שיפתח לכם אופקים חדשים ואולי יביא גם הזדמנויות בתחום הקריירה; במקום להחליט לעשות הסבה לתחום שונה לחלוטין, התקשרו קודם למישהו שמתעסק בתחום זה, או הצטרפו ליום לאיש מקצוע כדי לברר אם אתם באמת רוצים לדעת עוד. נסו לקבל פחות החלטות כבדות, ולעשות יותר צעדים קטנים שיעשירו את החוויה שלכם באופן שיעזור לכם להבין מה מתאים לכם".

מרינוב, שעסק עד כה בהפקת אירועים, ניהול מסעדות וניהול בית ספר, מחפש כיום את הדבר הבא. "בכל פעם החיים לקחו אותי למקום אחר לחלוטין", הוא אומר. "כך שאני מעריך שגם השלב הבא בקריירה שלי הוא בלתי ידוע. היכולות שלי מבוססות על המגוון הרחב של הדברים שעשיתי – בעיקר יכולות מהירות ללמידה והתמקצעות. לפעמים אני חושב שעדיף לתכנן, אבל כשאני מסתכל לאחור ורואה את מגוון הדברים שנגעתי בהם, אני מרגיש שאם הייתי צומח בתוך ארגון אחד באותו מסלול הייתי מרגיש מיצוי והייתי יותר מפחד. אני מרגיש פתוח לגשת לדבר הבא מתוך אמונה שאני אצליח לעשות אותו היטב".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות