תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למי שייך הידע של 8200?

לכתבה

בוגרי יחידות טכנולוגיות לוקחים ידע מהצבא ומוכרים אותו לשוק הפרטי. האם המדינה מקבלת תמורה הולמת לאקזיט?

129תגובות

את הסיפור של חברת צ'ק פוינט יודעים לדקלם רבים מהישראלים. החברה שהוקמה על ידי גיל שויד, שהגיע מיחידת 8200 של חיל המודיעין, נחשבת לספינת הדגל של ההייטק הישראלי, ושווי השוק שלה עומד כעת על יותר מ־18 מיליארד דולר. פחות אנשים מודעים לכך שבמהלך השנים צ'ק פוינט נהנתה משיעורי מס מופחתים ואילו שויד ביסס את חבילות התגמול שלו על הנפקת אופציות, דבר שגם זיכה אותו בשיעורי מס נמוכים. נשאלת השאלה: אם הטכנולוגיה של צ'ק פוינט פותחה במקור בצה"ל – האם החברה ומייסדיה מחזירים את חובם לציבור?

תעשיית ההייטק הישראלית ייצאה בעשורים האחרונים ידע בשווי מיליארדי דולרים בתחומים כמו טלקום ואבטחת מידע. המקור לחלק גדול מהידע הזה נולד בחדרים עמוסי מידע מסווג ביחידות עילית טכנולוגיות בצה"ל. ספק אם כמה מסיפורי ההצלחה של התעשייה היו באים לעולם ללא הידע שאליו נחשפו מייסדי החברות בעת ששירתו במערכת הביטחון. ובכל זאת, הצבא אינו נהנה מתמלוגים עבור הידע שהומצא בין כתליו.

שער מגזין 8200

האם קרב היום שבו יתחיל צה"ל לתבוע את בוגרי 8200 על שימוש במידע שאליו נחשפו במהלך שירותם? כיצד יוכל הציבור הישראלי להיות שותף גם הוא לפירות החברות האזרחיות שמסתמכות על ידע צבאי? מהו ההפסד הנגרם בשל כך לקופה הציבורית? והאם ישנה סכנה בחשיפת היכולות הצבאיות הישראליות הסודיות דרך הפיתוחים של חברות הסטארטאפ הצעירות?

היחידות הטכנולוגיות הצבאיות הן מקפצה בדרך לחברות הטכנולוגיה, אך השיח הציבורי כמעט שאינו עוסק בזכויות הקניין הרוחני על הידע שמגיע מאותן יחידות ובפערים שהן מרחיבות בחברה הישראלית. שירות ביחידות הללו נהפך לתחנת חובה נחשקת על ידי מי שרוצים להיחשף לחזית הטכנולוגיה – מבלי שהם נדרשים לשלם על ההכשרה יקרת הערך שנחסמת בפני לוחמים.

שווי הנכסים הנוצרים ביחידות הטכנולוגיות לא חמק מעיני המדינה וצה"ל. לא פחות מתשעה צוותים שהוקמו בעשור האחרון ניסו להעריך כיצד ניתן להשתמש בקניין הרוחני ולגזור ממנו רווחים. הוועדות ניסו להתמודד עם אתגרים כמו מיפוי הידע שנוצר בארגון הענק, מודל ההכנסות המתאים כדי לתמרץ את השותפים למחקר, והאופן שבו ינוצלו הכנסות אלה לטובת האינטרס הציבורי.

לפני שנים אחדות הושג הסדר שמנע מצב דומה ששרר עד אז בבתי החולים הממשלתיים, כאשר טכנולוגיות שפיתחו רופאים מוסחרו ונמכרו לחברות בינלאומיות מבלי שהמדינה תהיה שותפה ברווחים. כיום המדינה נהנית מתקבולים עבור הידע שנוצר במוסדותיה המחקריים והרפואיים. האם אנחנו בדרך למהפכה דומה בצה"ל או שמעטה הסודיות והצרכים הביטחוניים יגברו על הרצון של המדינה ליהנות מתמלוגים של אזרוח הידע יקר הערך?

הכנסות ממסחור הידע באוניברסיטאות  - 1.6 מיליארד שקל ב-2014

"טובי המנכ"לים בהייטק ־ מהיחידות הקרביות"

Gil Lavi

שלא במפתיע, בתעשיית ההייטק מזדעקים לשמע הרעיון שהמדינה תתערב ותקלקל את הענף התחרותי והגלובלי ביותר בישראל. גורמים בענף אומרים למגזין TheMarker כי הוספת מנגנון ביורוקרטי שידרוש מהיזמים יוצאי היחידות הטכנולוגיות לדווח על הפיתוחים שלהם לצה"ל יגרום להברחת משקיעים ויסב נזק לתעשייה המקומית.

ד', יזם ששירת ב-8200: "הבוגרים מבינים שלצבא יש אינטרס להסתיר את מה שהוא עושה – ולכן הוא לא ירוץ לתבוע. אמנם כשאומרים 'צה"ל' זה נשמע מאיים, אבל צריך להבין שבסופו של דבר יש רק מעט מאוד אנשים שיודעים מה עשית בזמן השירות ומה פיתחת, והם שירתו איתך ביחד ואתם חלק מאותה קהילה – הם לא מבקרים זה את זה"

"זו תהיה מכת מוות לתעשייה" אומר אריק קליינשטיין, שותף מייסד של קרן ההון סיכון גלילות קפיטל, ששירת כמהנדס בחיל המודיעין. "המשקיעים יחששו להשקיע בסטארטאפים של יוצאי 8200. ההייטק הוא ענף תחרותי ואנחנו באותו מישור עם סטארטאפים אמריקאיים ואירופיים שלא צריכים לקבל רישיון מהצבא כדי לקום. כל מי שמבין את התעשייה הזאת וחי בתוכה לא יכול לתמוך ברעיון הזה".

"אף אחד לא הקים סטארטאפ משורות קוד שהוא שם על דיסק–און–קי וגנב מצה"ל. השיח הוא על מתודולוגיות, שיטות עבודה וחשיפה לטכנולוגיה, והאנלוגיה היא לבקש תמלוגים ממישהו שלמד בלהקה צבאית צעדי ריקוד, ואחרי זה הלך והקים להקת מחול. למה דווקא צה"ל וההייטק?"

כמה מהמרואיינים שעמם שוחחנו לצורך כתבה זו כופרים בכלל בנקודת המוצא שלפיה יחידות הטכנולוגיה הצבאיות בונות את תעשיית ההייטק הישראלית, וכי יש להן חלק מכריע בהצלחתה. "זו טענה מוגזמת", אומר רונן ניר, שותף בקרן ההון סיכון כרמל ונצ'רס, ששירת במשך 13 שנים ב־8200 (סא"ל במיל'). "סטארטאפים זה מרוץ קשה של שנים, עם עליות ומורדות, הרקע הצבאי הקרבי – דבקות במטרה, מנהיגות ולכידות צוות – קריטי לא פחות מהיתרון הטכנולוגי".

לדברי ניר, "טובי המנכ"לים בפורטפוליו של כרמל הם אנשים יוצאי יחידות קרביות – באיירון סורס יש שמונה יזמים, אף אחד מהם לא בוגר 8200 וחלקם טייסי קרב. ירון גלאי, מנכ"ל אאוטבריין, הוא איש חיל הים; שרון וגנר, מנכ"ל קלאודין, הוא מגדוד 51 של גולני. חשוב להבין, הפער בין חברות שנמכרות מוקדם לחברות שצומחות והופכות להיות מובילות שוק עולמיות הוא לא רק בטכנולוגיה. ניהול, שיווק ומכירות, הבנת שוק, יכולת לעמוד מול לקוחות – כל הדברים הקריטיים שמרכיבים חברה – אינם כישורים שנרכשים דווקא ב־8200".

יוצאי יחידות טכנולוגיות שהתברגו בצמרת ההייטק הישראלי

גם אם אלו הם פני הדברים, לא ניתן להתעלם מכך שצה"ל נהפך לצינור ההכשרה הטכנולוגי המרכזי של תעשיית ההייטק הישראלית. יזם ששירת באחת היחידות הטכנולוגיות הסביר כי לצה"ל יש עליונות בהכשרת עובדים לענף, בשל ההבדלים בינו לבין שוק העבודה: "ביום שהתגייסתי, הצבא יודע שיש לו אותי לארבע שנים, כמעט 24/7, אז הוא משקיע שנה שלמה בהכשרה מקיפה. זה דבר שלשוק הפרטי אין סבלנות או אינטרס כלכלי לעשות. הרי אף חברה לא יכולה להכריח אותי להישאר אצלה ארבע שנים. אחרי השחרור, התחרות היא מול צעירים חסרי ניסיון שלומדים באוניברסיטה ויש זמן להעמיק את הפער. צה"ל הוכיח שהוא המכשיר הכי אפקטיבי בתוך זמן קצר. כמו שהוא יודע לקחת צעירים ולהוציא אותם מהצבא כשהם דוברי ערבית רהוטה".

שי ינובסקי
אסנת רום

ניר וקליינשטיין סבורים כי הניסיון לקשור בין הקניין הרוחני הטכנולוגי לבין הערך הכלכלי של החברה אינו נכון, וכי יש להסתכל על התרומה הכלכלית של ההייטק למשק הישראלי. "כמעט חצי מכל דולר שמושקע בסטארטאפ מגיע בסופו של דבר לכיס של המדינה", אומר קליינשטיין. "בין אם זה בניכוי מס הכנסה ממשכורות העובדים, ובין אם במע"מ שמשולם על השירותים שהסטארטאפ קונה. אחר כך, בשלב האקזיט, מס רווחי הון גוזר 25% מהרווח שנוצר ליזמים ולמשקיעים הישראלים, כך שבסופו של דבר, המדינה רואה הרבה כסף מהסטארטאפים האלה".

אכן, תעשיית ההייטק הישראלית היא מקור חשוב לתוצר (9%), לייצוא (43%) ולהכנסות ממסים. עם זאת, היא גם נהנית מעידוד ממשלתי מפנק למדי. כך למשל, מס החברות המשולם בישראל כיום הוא 25%־30%, אך מתוקף החוק לעידוד השקעות הון, חברות ההייטק הגדולות משלמות בממוצע 16% מס חברות במרכז הארץ ו־9% בפריפריה. חברת ענק כמו אינטל משלמת מס נמוך עוד יותר – 5%. הנתונים האלה הופכים את מס החברות בישראל לאטרקטיבי עבור חברות טכנולוגיה ביחס לארצות הברית, שם הוא עשוי להגיע לשיעור של 40%, או רוב מדינות אירופה שבהן משלמות החברות מס של 20%־30%.

"מהעובדה שיוצא 8200 מקים חברת סטארטאפ אחרי שחרורו לא ניתן להסיק באופן אוטומטי שמדובר בהעברת קניין רוחני מהצבא. הסדרת יתר עלולה לגרום ל'אפקט מצנן', ולכך שחיילים יחששו לשרת ביחידות אלו על מנת שלא 'יוכתמו' באזרחות".

בארץ, רוב תקבולי המס שנכנסים לקופת המדינה מההייטק מגיעים מכיסי העובדים – בצורת מס הכנסה. זאת בנוסף למע"מ שאותו הם משלמים כאשר הם צורכים מוצרים ושירותים שונים באמצעות שכרם הגבוה. עובדי ההייטק משתכרים כפול מהממוצע במשק – יותר מ־20 אלף בחודש ב־2015 – אולם ההייטקיסטים, המונים כ־290 אלף מועסקים, מהווים רק כ־9% מסך המועסקים במשק, ושיעורם מתוך כלל המועסקים לא עלה זה כעשור. המשמעות היא שההייטק מספק תעסוקה לקבוצה הולכת וקטנה באוכלוסייה, והעושר שממנו קבוצה זו נהנית אינו מחלחל למטה.

האזרחים שאינם זוכים להיות חלק מהתעשייה ולא נהנו מההזדמנות, החשיפה והנטוורקינג ששירות ביחידות עילית בצה"ל עשוי היה לספק להם, רואים מעט מאוד מרווחי האקזיטים הנוצצים של התעשייה. בדרך כלל, רווחים אלה מוצאים את דרכם דווקא לכיסיהם של החוסכים בקרנות פנסיה אמריקאיות או אירופיות, שכן המקור לרוב ההשקעות בסטארטאפים ישראליים – כ־87% מכלל ההשקעות – הוא בקרנות הון סיכון זרות. גם כאשר קרנות הון סיכון ישראליות משקיעות בסטארטאפים מקומיים, הן עושות זאת באמצעות כסף זר, כיוון שכ־90% מהכסף בקרנות אלה מגיע ממשקיעים מוסדיים לא ישראליים.

הזדמנויות וסיכונים במסחור קניין רוחני של צה"ל

צה"ל לא ירוץ לתבוע

בצה"ל מביטים בדאגה בנתונים מהשנים האחרונות המראים על עלייה חדה בשיעור הקצינים ומשרתי הקבע המשתחררים מיוזמתם מתפקידים איכותיים במקצועות הטכנולוגיים. שיעור זה עלה מ־13% בשנת 2011 ל־34% כעבור ארבע שנים בלבד. מהן ההשלכות של נתון זה על הקניין הרוחני שבידי צה"ל?

אריק קליינשטיין
אופיר אייב

עו"ד איתי שי, שותף במחלקת ההייטק במשרד גרוס־קלינהנדלר־חודק־הלוי־גרינברג ושות' (GKH), מציע להעמיד דברים על דיוקם בנוגע למסחור קניין רוחני. "צריך להבחין בבלבול שקיים בשיח", הוא אומר. "יש הבדל בין ידע שאדם המציא, לבין כלים ו־Know–how שאותו אדם רכש מגוף מסוים, אבל קיימים גם בגופים אחרים. קורס תכנות, למשל, הוא לא ידע בבעלות בלעדית של הצבא. המסגרת המשפטית של קניין רוחני לא נותנת מענה לשאלה האם ניתן למסחר את הכלים שהצבא מקנה לחיילים ושאותם הם יכולים לקחת איתם, והדיון הערכי לא מגשר על הפער והוא פחות רלוונטי.

"זה נושא שעולה חדשות לבקרים ולא יוצא ממנו כלום – כי אין מה לעשות עם זה, בגלל זה תשע ועדות בדקו את הדבר הזה ולא יצא ממנו כלום"

"לעומת זאת, שיטות הכשרה בהחלט יכולות להיות מוגנות, ובצורות שאולי נשמעות לנו תחילה מעט אבסורדיות. כך למשל, בעבר נפסק כי שיטת לימוד חשבון באמצעות בדידים מחורצים מפלסטיק המשלבים מספר, צבע וגודל ראויה להגנה בזכויות יוצרים, משום שכללה יסודות מקוריים פרי המצאה אישית. הבסיס שחשוב להבין הוא האם טכנולוגיה ייחודית שפותחה או סודות מסחריים זלגו מהצבא החוצה ביחד עם אותו יזם".

לדברי ניר, "אף אחד לא הקים סטארטאפ משורות קוד שהוא שם על דיסק־און־קי וגנב מצה"ל, ואם כן הוא צריך לשבת בכלא. השיח הוא על מתודולוגיות, שיטות עבודה וחשיפה לטכנולוגיה, והאנלוגיה היא לבקש תמלוגים ממישהו שלמד בלהקה צבאית צעדי ריקוד, ואחרי זה הלך והקים להקת מחול. למה דווקא צה"ל וההייטק? אם עשית שירות חובה בגלי צה"ל והתקבלת ל־TheMarker, לא מגיע לצבא תמלוגים על זה? הרי אנשי גל"צ ממלאים את המדיה בישראל. אם למדתי בכיתה י"ב מתמטיקה אצל מורה, עולה מרוסיה, שיש לו דרך טובה יותר לפתור משוואות, זה קניין רוחני של משרד החינוך הרוסי? ומה ההבדל בין שיעור פיזיקה בי"ב לבין שיעור בצבא?".

"שיטות הכשרה בהחלט יכולות להיות מוגנות, ובצורות שאולי נשמעות לנו תחילה מעט אבסורדיות. כך למשל, בעבר נפסק כי שיטת לימוד חשבון באמצעות בדידים מחורצים מפלסטיק המשלבים מספר, צבע וגודל ראויה להגנה בזכויות יוצרים, משום שכללה יסודות מקוריים פרי המצאה אישית"

ואולם לדברי ד', יזם ששירת בתפקיד טכנולוגי ב־8200, הקניין הרוחני הצה"לי אינו מתמצה רק בשורות קוד. "נכון שחיילים לא יוצאים מהצבא עם קוד, כי זו עבירת ביטחון מידע חמורה", הוא אומר. "הנכס הכי חשוב שאנשי טכנולוגיה לוקחים מהשירות הוא היכרות טובה יותר עם הבעיות והפתרונות הקיימים, ויכולת לא לחזור על אותן הטעויות בפיתוח טכנולוגיה ספציפית. אלה סודות מסחריים. לא סתם חברות הסייבר אוהבות לגייס לשורותיהן רק את בוגרי היחידה.

"הבוגרים מבינים שלצבא יש אינטרס להסתיר את מה שהוא עושה – ושלכן הוא לא ירוץ לתבוע. אמנם כשאומרים 'צה"ל' זה נשמע מאיים, כאילו יש פה גוף עם זרועות בכל מקום ויודע מה קורה בכל רגע נתון, אבל צריך להבין שבסופו של דבר יש רק מעט מאוד אנשים שיודעים מה עשית בזמן השירות ומה פיתחת, והם שירתו איתך ביחד ואתם חלק מאותה קהילה – הם לא מבקרים זה את זה.

עו"ד איתי שי, שותף במחלקת ההייטק של GKH
אסנת רום

"בנוסף, זו לא חברה עם בעלי מניות שיתבעו את הדירקטורים אם הם יתנו לעובד לברוח עם ידע ולהקים על בסיסו חברה מתחרה. עם זאת, צריך להתבגר ולשאול את עצמנו אם אנחנו לא מפספסים משהו בגלל רדיפה אחרי אידאל בלתי מושג. האלטרנטיבה היא שהקניין הרוחני יישאר קבור בצה"ל, שלא ימסחר אותו לעולם, ואף אחד לא ירוויח מעסקים חדשים שנוצרים".

עו"ד שי ינובסקי, שותף במחלקת ההייטק ב־GKH, מבקש להאיר צד נוסף של הדיון: "מהעובדה שיוצא 8200 מקים חברת סטארטאפ אחרי שחרורו לא ניתן להסיק באופן אוטומטי שמדובר בהעברת קניין רוחני מהצבא", הוא אומר. "הסדרת יתר עלולה לגרום ל'אפקט מצנן', ולכך שחיילים יחששו לשרת ביחידות אלו על מנת שלא 'יוכתמו' באזרחות".

"הסוגיות האלה מעסיקות ומאתגרות גם את המגזר הפרטי", מוסיף ינובסקי. "מיקרוסופט, למשל, גילתה בעשור הקודם שהרבה עובדים פוטנציאליים היססו להצטרף לשורותיה, בשל המדיניות של חברות טכנולוגיה גדולות לאסור על העובדים שלהן לפתח מוצרים הקשורים לעסקי הליבה שלהן. נוצר מצב אבסורדי שבו כל דבר שהיה קשור באתרי אינטרנט, בקידוד או בכתיבה טכנית היה צריך לעבור אישור פנימי. לכן היא הנהיגה ב־2007 את מה שהיא מכנה "Moonlighting Policy", מדיניות שנועדה לאפשר לעובדיה לעבוד על פרויקטים עצמאיים מחוץ לשעות העבודה, בלי לחשוש. הגופים האלה – גם הפרטיים וגם הציבוריים – רוצים אמנם להחזיק בכוח האדם האיכותי ביותר, אבל גם לעודד יזמות – גם אם היא במסגרת ההתפתחות האישית של העובד או החייל".

מי יודע כמה

לפני כשנתיים התראיין גיל שויד ל־TheMarker והתייחס לסוגיית הקניין הרוחני הצה"לי: "הרעיון של צ'ק פוינט זה רעיון שפיתחתי חלק ממנו בצבא, אני לא מתכחש לזה. ואולם במקרה שלי גייסו אותי לצבא כדי שאני אביא את הידע שלי, ולא להפך. בנוסף, כשיצאתי לאזרחות עשיתי דברים אחרים במשך שנתיים, ובצ'ק פוינט הקפדתי לא לקחת אפילו שורת קוד אחת מהצבא, כדי שלא תהיה לאף אחד חס וחלילה תביעה, ואכן לא היתה".

לטענת מצוקאטו, המדינה יכלה ליהנות מפירות ההשקעה הטכנולוגית שלה "זה יכול להיעשות בהלוואות ארעיות או באחזקות מניות בעסקים, שייצרו כספים מתחדשים להשקעה חוזרת בחדשנות, אך המגמה הנוכחית הפוכה: כמה חברות הייטק ותרופות עושות מאמצים אדירים למזער את המסים שלהן"

אלא שספק אם צה"ל ניסה לבדוק אי פעם אם הוא זכאי לתמלוגים מצ'ק פוינט. דו"ח מבקר המדינה מ־2014 מצא כי משרד הביטחון מוותר בפועל על קבלת תמורה בעבור זכויות היוצרים שלו בתורות לחימה שפותחו בצה"ל, והוא כלל לא דורש מגופים שעושים שימוש בהן בקשת אישור. האישור היחיד שדורש משרד הביטחון הוא אישור ביטחוני במסגרת הרישיון לשווק או לייצא מוצרים – דרך אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני (אפ"י). למעשה, גם אם צה"ל היה מעוניין לאכוף את זכויותיו – הוא אינו יודע לומר מהן, שכן הוא לא מנהל מאגר סדור של נכסי הקניין הרוחני שלו ובהתאם לכך, אינו מסוגל לכמת את שוויים.

החובות המוטלות על עובדי משרד הביטחון, חיילים ואזרחים עובדי צה"ל, שפיתחו במהלך עבודתם או שירותם הצבאי המצאות, וזכותה של המדינה על המצאות אלה – מעוגנות בתקנות הפטנטים מ־1969 ובהוראות תקשי"ר של משרד הביטחון מ־1992. בתקנות נקבע כי העובדים יודיעו על המצאותיהם ליושב ראש ועדת האמצאות של משרד הביטחון, אולם חלפו ארבעה עשורים עד שוועדה כזאת מונתה – ב־2012.

פרופ' מריאנה מצוקאטו, כלכלנית ומחברת הספר "The Entrepreneurial State"
Stuart Robinson / Sussex Univer

התפקיד של ועדת האמצאות במערכת הביטחון הוא לקבוע אם המצאה מסוימת קשורה בשירות והאם נעשתה תוך מילוי תפקידו של העובד; לקבוע האם למדינה זכויות בהמצאה זו, האם היא מעוניינת להגן על הזכויות האלו, ולהחליט האם ובאיזה אופן לתגמל את העובד שפיתח את ההמצאה. אולם נראה כי עובדי משרד הביטחון וחיילי צה"ל ממעטים לדווח לממונים עליהם או למשרד הביטחון על המצאות כאלה.

בתגובה לפניית TheMarker למשרד הביטחון, התברר כי מאז 2012 ועד היום התכנסה הוועדה שלוש פעמים ודנה בסך הכל בחמש בקשות. לגבי כולן קבעה הוועדה כי לא מדובר בהמצאות הקשורות בשירות וכי למדינה אין זכויות בהן. לשאלתנו כמה הליכים מנהל משרד הביטחון עבור צה"ל נגד גופים או אנשים פרטיים שעשו שימוש בקניין הרוחני שלו, נענינו כי "ב־2015 הגיש המשרד התנגדות לרישום פטנט אחד, אשר הסתיימה בהסכם פשרה. בימים אלה מטפל המשרד בהסדרת זכויות יוצרים שלו בשני מקרים ובמידת הצורך תוגש התנגדות לרישום פטנט".

קליינשטיין אינו רואה בנתונים אלה ביטוי לאזלת ידו של הרגולטור, אלא להעדר עניין במסחור טכנולוגיות צבאיות. "זה נושא שעולה חדשות לבקרים ולא יוצא ממנו כלום – כי אין מה לעשות עם זה", הוא אומר. "זה אולי לא בשיח הציבורי ובתקשורת, אבל במשרד הביטחון יש פקידים יצירתיים שהולכים ובודקים את זה מפעם לפעם. בשנת 2000 זומנתי למילואים לוועדה שהתפקיד שלה היה לראות אם ניתן למסחר דברים ולעשות מהם כסף למערכת הביטחון. הוזמנו כמה מהנדסים ושאלנו את עצמנו מה נמסחר. מערכות להפקת מודיעין? יש שתי חברות ישראליות שעושות את זה – אלביט וורינט, וזה לא שוק כזה גדול. בגלל זה תשע ועדות בדקו את הדבר הזה ולא יצא ממנו כלום".

מיתוס החדשנות

צה"ל אינו הצבא היחיד שמפתח טכנולוגיות ביטחוניות המופנות לאחר מכן לשימושים שאינם צבאיים או משמשות בסיס לטכנולוגיות אזרחיות. רבות מהטכנולוגיות המשמשות כיום את אוכלוסיית העולם נולדו כפיתוחים צבאיים, בהן למשל המיקרוגל, הרדיו, המצלמה הדיגיטלית, האינטרנט, ומערכת האיכּוּן העולמית (GPS).

פרופ' מריאנה מצוקאטו, מרצה לכלכלת חדשנות באוניברסיטת סאסקס בבריטניה ומחברת הספר "המדינה היזמית" (The Entrepreneurial State), מחזיקה בדעה לא פופולרית בקרב משקיעי הון סיכון בארצות הברית ויזמי הייטק. בראיון לעיתון "פייננשל טיימס" לפני כשנה, הסבירה כי גם יזמי ההייטק המהוללים של עמק הסיליקון אינם כה חכמים כפי שהם אוהבים לחשוב.

מצוקאטו אמנם משבחת יזמים כמו סטיב ג'ובס ואילון מאסק, אבל מראה כיצד רבות מטכנולוגיות המפתח של אפל פותחו תחילה על ידי גופים ממשלתיים (ראו תרשים). לטענתה, אפל לא ביצעה בעצמה אף פריצת דרך מדעית או טכנולוגית, אלא לקחה שורה של המצאות שנולדו במגזר הציבורי וארזה אותן במכשיר אחד עם עיצוב וממשק מעולים. "הממשלה משקיעה במחקר הבסיסי, במחקר יישומי ובחברות ספציפיות כמו טסלה של מאסק, לאורך רוב הדרך", אומרת מצוקאטו. במקרה של אפל, ובמקרים רבים אחרים, המגזר הפרטי הוא זה שגורף את הרווחים של המחקר והפיתוח הציבורי.

האייפון בניכוי הצבא האמריקאי

את המסקנה הזאת מצוקאטו מגבה בספרה, בנתונים על הצטמקות מהירה בתקציבי המחקר והפיתוח של חברות עסקיות. ההנהלות, לדבריה, נוטות להתרכז בקיצוצי עלויות, ברכישה עצמית של מניות ובמקסום מחיר המניה, במקום להשקיע במחקר ובפיתוח ושיפור הצמיחה ארוכת הטווח. גם ההייטק הישראלי, היא מזכירה בראיון ל"פייננשל טיימס", צמח במידה רבה הודות למעורבות ממשלתית בתוכניות כמו יוזמה, שהולידה בשנות ה־90 את תעשיית ההון סיכון בארץ, ותוכנית החממות הטכנולוגיות. ייתכן שיש צדק בשיטה – המדינה והגופים הציבוריים, בגיבוי תקציבי מסים, הם היחידים שיכולים לקחת על עצמם פרויקטים טכנולוגיים גדולים באמת, אשר הסיכון לכישלון בהם גבוה.

אולם לטענת מצוקאטו, המדינה יכלה ליהנות מפירות ההשקעה הטכנולוגית שלה, למשל באמצעות תמלוגים על הצלחות מסחריות שיאפשרו לממן את המשך המחקרים. "זה יכול להיעשות בהלוואות ארעיות או באחזקות מניות בעסקים, שייצרו כספים מתחדשים להשקעה חוזרת בחדשנות, אך המגמה הנוכחית הפוכה: כמה חברות הייטק ותרופות עושות מאמצים אדירים למזער את המסים שלהן", אמרה מצוקאטו ל"פייננשל טיימס".

"כשג'סטין ביבר יטוס לחלל, ולמרבה הצער גם יחזור ממנו, חלק מהמחיר שהוא ישלם לחברת SpaceX (של מאסק) צריך ללכת לנאס"א. כל הטכנולוגיה היא שלה. כך תוכל נאס"א לממן את המשימה הבאה שלה".

אף אחד לא אוהב אי ודאות

ב־2009 נמכרה חברת ונטור הישראלית למדטרוניק, אחת מחברות המכשור הרפואי הגדולות בעולם, תמורת 325 מיליון דולר. זו היתה עסקת ענק במונחי השנים ההן. הממציא שעומד מאחורי הפטנט של ונטור – שסתום לב שהכנסתו לא מצריכה ניתוח לב פתוח – הוא פרופ' אהוד שוומנטל, אז מנהל מכון שיקום הלב במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא תל השומר, בית החולים הממשלתי הגדול בישראל. לפי החוק, המצאות של עובדי מדינה שפותחו בתמיכת תשתיות ציבוריות הן רכוש המדינה – אולם עד אז המדינה כלל לא ביקשה לחלוק ברווחים מפיתוחים שנעשו בבתי החולים.

"על הפרק היה משא ומתן אינטנסיבי עם החשב הכללי באוצר ושוומנטל, לגבי השאלה למי שייך הידע, האם אפשר לאשר את העסקה ובאילו תנאים", מספר ינובסקי, שנמנה עם הצוות המשפטי בראשות ג'ן קלינהנדלר, שייצג את חברת ונטור בעסקה. "להבדיל מכיום, לא היו אז כללים מוסדרים לגבי חלוקת הרווחים במסחור קניין רוחני של בתי החולים – ניתן היה רק להקיש מהמודל של האוניברסיטאות, שהקימו חברות מסחור כבר בסוף שנות ה־80. כמו כן, כלל לא היה ברור איזה גוף מוסמך לאשר עסקה כזאת – בית החולים, משרד האוצר או גוף אחר.

"באוניברסיטאות, הכלל הוא שהבעלות על טכנולוגיות היא רק על כאלה שמפותחות על ידי סטודנטים לתואר שני ומעלה - התואר הראשון הוא שלב ההכשרה. אולי ניתן לעשות גזירה שווה לחיילים בשירות סדיר מול חיילים בקבע"

"אי ודאות רגולטורית היא מסוכנת לעסקות מסוג זה. באופן כללי, משא ומתן הוא זמן רגיש. כולם עובדים באינטנסיביות וככל שהזמן חולף יש חשש שמשהו ידלוף החוצה, או שהרוכשים יירתעו, והעסקה תתפוצץ. במצבים כאלה אי אפשר להקפיא הכל ולהתחיל להתעסק עם ענייני החשב הכללי באוצר. לרוכשים אין את הסבלנות לכך. מה שברור הוא שאם העסקה מתפוצצת אף אחד לא מרוויח – לא היזם ולא המדינה".

לבסוף משרד האוצר ושוומנטל הגיעו להסכמה כי בית החולים והמדינה יקבלו 30% מרווחיו של שוומנטל מהמכירה, בנוסף למס רווחי הון על העסקה – סכומים שהוערכו ב־30 מיליון דולר.

תע"ש מערכות

עסקת ונטור הציפה את הדיון בסוגיית הבעלות על הקניין הרוחני בבתי החולים הממשלתיים. המצב החוקי עד אז, שבו החוקר עומד בפני "סכנה" של ניכוס כל הזכויות על המצאתו על ידי בית החולים הממשלתי והמדינה, הביא לפריחתן של מגוון תופעות בעייתיות – כמו מעבר של רופאים לאוניברסיטאות לצורך ביצוע מחקר (שם הזכויות שלהם היו מוסדרות וברורות), דיכוי המוטיבציה ליזמות בקרב רופאים, ובעיקר פיתוח של שיטות התחמקות יצירתיות שחוקיותן מוטלת בספק, למשל רישום פטנטים בחו"ל או על שמם של בני משפחה.

זמן קצר אחרי עסקת ונטור נקבעו כללים מסודרים לעסקות כאלה. ההכנסות ממכירת קניין רוחני ומבעלות על סטארטאפים של בתי החולים הסתכמה ב־2014 ב־22 מיליון דולר. במידה רבה, מצב הקניין הרוחני בבתי החולים באותה תקופה דומה למצב בצה"ל כיום.

נאוה סבירסקי־סופר, לשעבר מנכ"לית יישום – חברת מסחור הידע של האוניברסיטה העברית, וכיום ראש תוכנית היזמות IDCBeyond במרכז הבינתחומי ודירקטורית בתעש מערכות, סבורה כי אותו הדין שחל על טכנולוגיות רפואיות שפותחו בבתי חולים, צריך לחול גם על מוסדות ממשלתיים אחרים – לרבות צה"ל. "צריך להבחין בין פיתוח של טכנולוגיה לבין הכשרה. באוניברסיטאות, הכלל הוא שהבעלות על טכנולוגיות היא רק על כאלה שמפותחות על ידי סטודנטים לתואר שני ומעלה – שלב התואר הראשון הוא שלב ההכשרה. אולי ניתן לעשות גזירה שווה לחיילים בשירות סדיר מול חיילים בקבע.

"במקרה של צה"ל האתגרים גדולים יותר. תחילה, כיוון שקיים קושי להבין באיזה קניין רוחני הצבא מחזיק – זה משתנה קריטי, והוא חסר מכיוון שמעולם לא מיפו אותו, ולא פחות מכך כי ברבים מהמקרים זהו מידע מסווג. בנוסף, רוב ההמצאות שאנחנו מדברים עליהן הן אלגוריתמיקה וקוד, שגם כך לא פשוט להגן עליהן מבחינת קניין רוחני. באקדמיה מרוויחים את הכסף הגדול בעיקר מתמלוגים, למשל על מולקולות שמשמשות לתרופות כמו קופקסון ואזליקט שמגיעות לשוק ונמכרות; בצה"ל המחקר הוא ייעודי למערכות ביטחוניות והיישומים שלו באזרחות פחות טריוויאליים".

חממה טכנולוגית לצה"ל

פרופ' ישע סיון

פרופ' ישע סיון הוא מנהל מרכז קולר לחקר יזמות־סיכון בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שעסק במסחור ידע במערכת הביטחון. מאמר שכתב יחד עם ד"ר שמואל אבן, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, פורט את ההזדמנויות והסיכונים שבמהלך כזה (ראו תרשים). עם זאת, לדבריו הסיכוי להצלחת המהלך הוא נמוך מאוד. עיקר הרווח, לטענתו, הוא דווקא בתרומה עקיפה שיש לעיסוק בכך.

"כיום אין שום מיון, רישום או ניהול מערכתי של ידע שמוגדר כקניין רוחני או עשוי להיות כזה", מסביר סיון בשיחה טלפונית מהונג קונג. "זה מעורר שאלות – האם ביחידות מסוימות במערכת הביטחון יש בזבוז של זמן ומשאבים לפיתוח מחדש של מוצרים טכנולוגיים שכבר פותחו בעבר? בצה"ל יש עובדים זמניים שמדלגים בין תפקיד לתפקיד וללא ניהול כזה, הזיכרון הארגוני הוא קצר מאוד".

"חברות כמו צ'ק פוינט או נייס שמייצרות מקומות עבודה הן דווקא דוגמה נהדרת למקום שבו הידע מנותב לפיתוח המשק הישראלי, אבל הידע הוא רלוונטי לכל העולם והוא נחטף על ידי חברות שלא משלמות פה מסים ולא מעסיקות פה עובדים"

סיון מסביר כי הנגישות של צה"ל לכישרונות הטכנולוגיים הטובים ביותר כבר בתחילת דרכם, מייחדים אותו ממוסדות ציבוריים אחרים, וכי המערכת הצבאית – בשל ההשקעות בתקציב הביטחון, מתן סמכות לצעירים ודרישות מבצעיות – מהווה זרז להקמת חברות הייטק חדשות בישראל ויצרה למדינה יתרון תחרותי במשק העולמי. ואולם, לדבריו ספק אם המדינה תצליח להתמיד בכך עוד שנים רבות.

"התחרות הגלובלית מכתיבה קצב פיתוח מואץ, צורך בזמינות של הון וקשרים בינלאומיים שיממנו את הפיתוח ויובילו אותם לשווקים וינפיקו את החברות בבורסות גלובליות", הוא אומר. "לכן עולה השאלה אם המצאות שמקורן בידע הצבאי ימשיכו לייצר בעתיד את אותו ערך לכלכלה הישראלית כבעבר, או שהן ימצאו את דרכן באופן מהיר לחברות בינלאומיות. כעיקרון, אין לי בעיה שהידע ינדוד ממערכת הביטחון – חברות כמו צ'ק פוינט או נייס מייצרות מקומות עבודה והן דוגמה נהדרת למקום שבו הידע מנותב לפיתוח המשק הישראלי. אבל הידע הוא רלוונטי לכל העולם והוא נחטף על ידי חברות שלא משלמות פה מסים ולא מעסיקות פה עובדים".

אחד הרעיונות שנידונים בצה"ל כדרך אפשרית למסחור הקניין הרוחני, וזוכה להתייחסות במאמרם של אבן וסיון, היא הקמה של חממות טכנולוגיות – מסגרת המספקת מענק כספי ותשתית למחקר ופיתוח לצד הנחייה מקצועית וסיוע אדמיניסטרטיבי, במטרה להפוך רעיונות טכנולוגיים לחברות סטארטאפ ולהוביל אותן לגיוס כסף בכוחות עצמן. התמורה למדינה היא במניות או בהחזר מענק באמצעות תמלוגים ממכירות.

לדברי אבן וסיון, ניתן לשקול הקמת סטארטאפים שבסיס הידע שלהם מסווג, ובלבד שהמוצרים הסופיים שלהן לא יהיו מסווגים או שיופנו לצרכי מערכת הביטחון בלבד. השניים סבורים כי לאינטראקציה הזו עשוי להיות יתרון בשימור כוח אדם טכנולוגי. "הפרויקט ייצור אלטרנטיבה לאנשי טכנולוגיה שמעוניינים ממילא לעזוב את הצבא מבלי להתנתק מהמערכת", הם כותבים.

"במקרים מסוימים יאפשר צה"ל לאנשים לצאת מהיחידה ולפתח את הרעיון שלהם בחממה. מאחר שרק פרויקטים מעטים צפויים להצליח, כמקובל בתעשיית ההון סיכון, מערכת הביטחון תוכל לקלוט בחזרה בוגרים מהחממה. לחילופין, יוכלו אנשים מיחידות טכנולוגיות לעבוד תקופה מסוימת בחממה, כחלק מתוכנית שירות ארוכה, בדומה ליציאה ללימודים. מכירת המידע לחברות החממה תאפשר העברה מהירה וסדורה שלו מהמגזר הביטחוני לתעשיות האזרחיות הפרטיות – מידע שעד כה לא עבר או שעבר באופן לא תקין".

גורם בתעשייה מביע התנגדות עזה לרעיון זה: "אתם יכולים לדמיין מצב שבו לצה"ל יש מניות בחברת הזנק? איזה משקיע אמריקאי ירצה להשקיע בחברה כזאת? גם המשקיעים הישראלים יראו בזה חסם גדול – אין זהות אינטרסים בין צה"ל ומשקיעים פיננסים – זה רעיון הזוי".

כמו כל פתרון רגולטורי, צריך לזהות נכונה את הבעיה ולהתאים לה את הפתרון. צריך לבדוק היטב מהו פוטנציאל ההכנסות למדינה, ואיך המהלך יתרום לשיפור איכות החיים של אזרחיה – ולצמצום הפערים החברתיים, אם בכלל. "גם הידיעה שרעיון של מסחור ידע – המסתובב במערכת הביטחון לפחות מאז שנות ה־90 – נוסה ונבדק ברצינות וביסודיות, היא חשובה כשלעצמה", אומר סיון. 

להרחבת הדיון קראו: צבא, לא סולם חברתי

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות