תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוצפה של אובר

לכתבה
ניר כפרי

אובר וחברות שיתוף נסיעות צעירות אחרות כל כך בטוחות בעצמן ובחזון שלהן לעתיד שיתופי ואוטונומי, עד שהן לא מפחדות להסתכל ליצרניות הרכב הוותיקות בלבן של העיניים, להתגרות בענקיות הטכנולוגיה ולעצבן את הרגולטורים

4תגובות

כולם מדברים כיום על המכונית האוטונומית. היא תוכל לעשות כמעט הכל לבד – לאסוף את הילדים מבית הספר, להסיע את סבתא לאן שצריך ולקחת גם את ההורים לעבודה מבלי שהם יתעצבנו בפקקים ויוכלו לקרוא בנחת ספר במקום זאת. אבל אובר, חברת שיתוף הנסיעות הפופולרית ביותר בעולם, רואה עתיד קצת שונה, שגם בו אנשים נעים ממקום למקום בכלי רכב אוטונומיים, אבל לא על הכביש.

באוקטובר פרסמה אובר מסמך שבו היא מפרטת את החזון שלה לעתיד, לפיו אנשים יתניידו בכלי טיס קטנים שימריאו וינחתו אנכית ויגיעו ליעדיהם בתוך דקות ספורות. המטוסים הקטנים האלה יהיו בסופו של דבר גם אוטונומיים, חוזה החברה. באובר חושבים שעתיד כזה הוא הגיוני – ושהוא גם יהיה במחיר שווה לכל נפש, ממש כאילו נלקח מהסרט "האלמנט החמישי". מגרשי החנייה יהיו על גגות הבתים – וישמשו בעצם שדות תעופה קטנים. לטענת אובר, ניתן יהיה להגיע ליעדים האלה בתוך כעשור אם יהיה שיתוף פעולה אפקטיבי בין הרגולטורים, המשתמשים והיצרנים. שימוש בכלי טיס להמראה ונחיתה אנכית (VTOL), צופה החברה, יהיה זול יותר מהחזקת מכונית פרטית.

בדרך להגשמת החזון המסעיר הזה יהיה על אובר לעבור כמה מכשולים משמעותיים, ואחד החסמים העיקריים העומדים בפניה הוא טכנולוגיית הסוללות. כדי לאפשר כלי טיס חשמליים במחיר שווה לכל נפש, מחירי הסוללות יהיו חייבים לרדת וגם טעינתן תצטרך להיות מהירה יותר. בנוסף, יהיה עליהן להכיל מטען חשמלי גדול יותר מזה שאפשרי כיום, ומשך חייהן יצטרך להתארך. אישורים רגולטוריים דרושים גם כן, כמובן, וקיים צורך להכשיר שדות תעופה במרכזי הערים להמראות ונחיתות אנכיות.

מתי זה יקרה? לאובר יש לוח זמנים מדויק עד לתחילת הפעילות הצפויה של המטוסים הקטנים ב־2025. כבר ב־2019 החברה מעוניינת להתחיל בניסויים של המטוסים הקטנים שאמורים, לפי החברה, לשנות את חיינו.

יצרניות הרכב הוותיקות לא באמת יודעות איך הן יכולות להתחרות בסטארטאפים שלוקחים את המכוניות הקיימות, מוסיפים להן טכנולוגיה שלהם, וגורפים חלק ניכר מהרווחים לכיסם על חשבונן. הסירוב של ליפט להיבלע לחלוטין על ידי GM מראה שבחברה הקטנה מבינים זאת

אובר אינה החברה היחידה שחוזה עתיד כזה. שותפות לתחזית גם איירבוס, יצרנית המטוסים המסחריים הגדולה בעולם במונחי הזמנות, יצרניות מטוסי קרב שמפתחות מטוסים דומים, ואפילו נאס"א חושבת שהעתיד נמצא בשמים ולא בכבישים. כשחברה צעירה כמו אובר אומרת דבר כזה, אפשר אולי לקרוא לזה חוצפה. אולי זה גם סוד קסמה של אובר, שיחד עם מתחרותיה כמו ליפט ו־Gett הישראלית, מנסה לשנות את האופן שבו אנחנו מתניידים.

המשתמש הישראלי מכיר את אובר ו־Gett בעיקר מהזמנת נסיעות במוניות, אך מי שהשתמש בשירותים האלה במקומות אחרים בעולם יודע שהכוח של החברות האלה טמון דווקא במודל השיתופי שהן מפעילות. מחיר הנסיעה במוניות שלהן נקבע בין היתר לפי הביקוש הרגעי לשירות, ולא רק לפי מונה שסופר את השניות במכונית או את המרחק, וכמעט כל אחד יכול להפוך לנהג. כך, עוד לפני שיתחילו להטיס אותנו ממקום למקום, אובר ודומותיה מבקשות לשנות מהיסוד את השוק שבו הן פועלות, ולנסח כללים חדשים לעולם התחבורה על פי עקרונות היסוד של הכלכלה השיתופית.

בלומברג

גם יצרניות הרכב הוותיקות כבר הבינו את הפוטנציאל שגלום בכלכלה שיתופית של עולם הרכב (הגם שעשו זאת באיחור ניכר), ונכנסו להשקעות בחברות האלה. טויוטה השקיעה באובר, פורד עורכת ניסויים בשירותי שאטלים ושיתוף נסיעות, פולקסווגן בחרה לפתח את הקשרים שלה עם Gett ואילו ג'נרל מוטורס השקיעה 500 מיליון דולר בשירות שיתוף הנסיעות ליפט. לפי כמה דיווחים, ליפט אפילו דחתה הצעת רכש מג'נרל מוטורס בסכום של לפחות 5.5 מיליארד דולר.

בסוף 2016 אמר מייקל אבלסון, סגן נשיא ב־GM, בראיון ל־TheMarker, כי "רק לפני כמה שנים לא היתה התרגשות רבה סביב עולם התחבורה, אבל זה השתנה במהירות רבה וכעת יש שורה ארוכה של סטארטאפים בכל העולם שעוסקים בתחומים שונים של תחבורה. אנחנו חושבים שמכוניות אוטונומיות ישנו את התעשייה לחלוטין – קשה לדמיין שינוי כל כך יסודי במכונית כמו זה שאומר שלא יהיה לנו יותר נהג. האתגר הוא לחשוב איך זה ישפיע על התעשייה, וזו אחת מהסיבות לכך שהשקענו בליפט".

דבריו אלה של אבלסון ממחישים היטב את הקשיים שעמם מתמודדות חברות הרכב הוותיקות: הן לא באמת יודעות איך הן יכולות להתחרות בסטארטאפים שלוקחים את המכוניות הקיימות, מוסיפים להן טכנולוגיה שלהם, וגורפים חלק ניכר מהרווחים לכיסם על חשבון יצרניות הרכב. הסירוב של ליפט להיבלע לחלוטין על ידי GM מראה שבחברה הקטנה מבינים זאת, ולכן מעדיפים להמשיך בדרך עצמאית כל עוד זה אפשרי.

 

קשה עכשיו, רווחי אחר כך

ליצרניות הרכב הוותיקות יש סיבות טובות לחשוש מעלייתן של אובר ודומותיה. אף שהיא נחשבת עדיין לחברה צעירה ו"קטנה", שווי השוק של אובר כבר מוערך ב־52־68 מיליארד דולר – יותר משוויה של פורד, שהוקמה ב־1903 והמציאה למעשה את עולם הרכב כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. אובר גם שורפת כספים בקצב מפחיד. ב־2016 היא הפסידה, על פי הערכות, יותר מ־3 מיליארד דולר. ברבעון השלישי לבדו של 2016 הפסידה אובר 800 מיליון דולר, וזה עוד מבלי להביא בחשבון את הפעילות שלה בסין – שגם היא הפסדית מאוד.

דונלד טראמפ נרתע מהאפשרות שכהונתו תיזכר כזמן שבו אבדו לאזרחי אמריקה מקומות העבודה שלהם. לכן, על חברות התחבורה השיתופית מאיימת סכנת רגולציה. טראמפ עוד לא אמר מה דעתו על הכלכלה השיתופית, אבל ניתן להניח כי לאדם שעשה את הונו מבתי מלון אין דעה טובה במיוחד על ענף כלכלי שמתחרה בו

אבל ליפט, אובר וגט לא מאיימות רק על יצרניות הרכב הוותיקות. על הכוונת שלהן נמצאות גם חברות הטכנולוגיה, ובמיוחד גוגל ואפל, שמנסות גם הן להשתלב במהפכת הרכב האוטונומי, כל אחת בדרכה. באמצע ינואר פורסם שאובר "גנבה" את ראש תחום החיפוש לשעבר בגוגל, אמיט סינגהל, שישמש מעכשיו סגן נשיא בכיר באובר לענייני תוכנה. סינגהל אמור לפקח באובר על על בניית התשתית שעומדת בבסיס שירות הנסיעות שלה ולפתח את מאגר המפות של החברה – אולי החלק החשוב ביותר בפיתוח מכונית אוטונומית, שאמורה להסתמך על מאגר המידע הזה שכיום אוספות המכוניות של אובר הנעות בערים הגדולות.

גם עם הרשויות אובר לא חוששת להסתבך. בסוף 2016 היא החלה בניסוי במכוניות האוטונומיות שלה ברחובות סן פרנסיסקו – לא רחוק מעמק הסיליקון המשופע בחברות טכנולוגיה, וכיום גם במרכזי פיתוח של חברות רכב שעורכות ניסויים דומים. מדינת קליפורניה והרשויות המקומיות באזור מאפשרות לחברות לערוך ניסויים במכוניות האוטונומיות שלהן בכפוף לקבלת סדרה ארוכה של אישורים שאמורים להבטיח את הבטיחות של כל משתמשי הדרך. אובר יצאה מנקודת הנחה שהיא כפופה לחוקים אחרים.

באמצע דצמבר הודיע משרד הרישוי של קליפורניה על שלילת הרישוי של 16 מכוניות אוטונומיות של אובר, מאחר שלא קיבלו אישור נסיעה כנדרש. משרד הרישוי דרש מאובר לבטל את התוכנית ולעמוד בחוקי הרגולציה שדורשים אישור מיוחד לשימוש במכוניות ללא נהג בכבישים ציבוריים. אובר אמרה מצדה כי היא לא מחויבת לקבל רישוי מיוחד, מאחר שהשימוש בכלי הרכב האוטונומיים שלה מצריך אדם שיישב מאחורי ההגה ויפקח מקרוב על הפעילות. החברה טענה גם כי החוק לא תקף לכלי הרכב שלה, שאינם יכולים להישאר באופן קבוע במצב אוטונומי. נהג ומהנדס נמצאים כל הזמן בקדמת המכונית כדי שיוכלו לשלוט במצב בתנאי תנועה קשים לזיהוי על ידי המכונית, כמו חציה של הולכי רגל או תנועה באזורי בנייה. אובר התעלמה בהתחלה מהרשויות, אבל כשהתחילו לצוץ תמונות וסרטונים של המכוניות האוטונומיות חוצות צמתים באור אדום, היא הבינה שהיא חייבת להתקפל ועצרה את הניסוי, עד שתקבל את האישור המיוחל.

בתוך כך, מתמודדת אובר, כמו חברות כלכלה שיתופית אחרות, עם איום רגולטורי נוסף, מכיוון אחר. לוביסטים משכנעים את הרגולטורים שחברות אלו עלולות להוות איום על מקומות עבודה קיימים של עובדים בענף התחבורה (במקרה של אובר, ליפט ודומותיהן), ובענף המלונאות (במקרה של Airbnb). איום כזה עלול לעורר זעם בקרב ציבור הבוחרים, בעידן שגם כך נשלט על ידי פופוליזם.

כיום מתחרות ביניהן ליפט ואובר על רמת שביעות הרצון של הנהגים של החברות – ומנסות לגנוב נהגים זו מזו במקומות שבהם שתיהן פועלות, באמצעות בונוסים או שכר גבוה יותר. סקר מקוון שערך באחרונה הארי קמפבל, שמפעיל את הבלוג The Rideshare Guy, גילה כי 75.8% מהנהגים של ליפט מרוצים מהעבודה שם, לעומת 49.4% מנהגי אובר שאמרו שהם מרוצים. רוב נהגי ליפט העידו גם שהם מרוויחים 1.82 דולרים יותר בממוצע לשעה.

בינואר נכנס לתפקידו נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שיותר מכל נרתע מהאפשרות שכהונתו תיזכר כזמן שבו אבדו לאזרחי אמריקה מקומות העבודה שלהם. לכן, על החברות האלה מאיימת סכנת הרגולציה בחודשים הקרובים. טראמפ עוד לא אמר מה דעתו על הכלכלה השיתופית, אבל ניתן להניח כי לאדם שעשה את הונו מבתי מלון אין דעה טובה במיוחד על ענף כלכלי שמתחרה בו עם שירותים כמו Airbnb.

אבל כל אלה אינם אלא מכשולים זמניים בדרכן של חברות הכלכלה השיתופית, ואובר בראשן. לחברות אלה ולנהגים שלהן ברור כי הפסדי ההווה יהיו כאין וכאפס לעומת רווחי העתיד העצומים, מאחר שהכיוון שבו תצעד תעשיית הרכב בשנים הבאות כבר נקבע. זמנם של הנהגים קצוב, והחזון הסופי, שבו לא באמת נקנה מכוניות חדשות, ואולי אפילו לא ניסע באוטובוסים, מתקרב. כולם יזמינו נסיעות של אובר או של ליפט במכוניות האוטונומיות, שיהיו זולות מספיק כדי לאפשר נסיעה יומיומית בהן מבלי שיצטרכו לממן משכורת גם לנהג. בינתיים הן מרשות לעצמן לעוף עם החלומות – כדי שאולי גם אנחנו נתעופף בעתיד.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות