איך משפחת המיליארדר מימנה בחשאי מהפכה באמצעי מניעה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור בלומברג ביזנסוויק באפט
קארן וייס, בלומברג ביזנסוויק
קארן וייס, בלומברג ביזנסוויק

קתרין אוריילי, מיילדת ואחות מוסמכת בשנות ה־30 לחייה, עובדת במשרה מלאה במרפאת מסה של משרד הבריאות המחוזי בגרנד ג'נקשן, קולורדו. היא להוטה להציג את המלאי שיש במרפאה של אחד מסוגי אמצעי המניעה האפקטיביים ביותר, אבל תחילה עליה לפתוח דלת עץ כבדה באמצעות תג אלקטרוני. על הדלת תלוי שלט: "שמרו על הדלת סגורה כל הזמן". היא סוקרת את המדפים העמוסים בקופסאות של כפפות ותחבושות, וצועדת לעבר ארון מתכת לא מסומן. היא פותחת אותו ומתכופפת למטה אל המדפים התחתונים. "הנה הם" היא אומרת, כאילו התחבאו ממנה.

היא מצביעה על ערימה של אריזות דקות וארוכות בגודל חפיסות שוקולד. בכל אחת מהן יש התקן תוך רחמי וקש דק וארוך שבאמצעותו מחדירים המטפלים את פיסות הפלסטיק הגמישות בצורת T לרחם. ההתקן מונע כניסה להריון למשך עשר שנים. "כשאני נפגשת עם מטופלות, המטרה שלי היא לאפשר להן מניעה מיידית", היא אומרת. בשביל זה צריך שההתקנים יהיו תמיד במלאי.

המלאי הזה גם יקר. מחירו הקמעוני של ההתקן הוא 800 דולר, כך שמרפאה ציבורית כמו זו של מחוז מסה, שמטפלת בנשים בעלות ביטוח בריאות חלקי או ללא ביטוח, מתייחסת להתקנים כמו אל תרופות נרקוטיות. המרפאה מוציאה 774 אלף דולר בשנה כדי לשרת את המחוז הכפרי הזה, שבו מתגוררים כ־150 אלף אנשים. חלק מהמימון להתקנים מגיע מתוכנית כלל־ארצית להפחתת שיעור ההריונות הלא מתוכננים. 24 מיליון דולר לתוכנית בת שש השנים הזו הגיעו מתורם אנונימי.

ארון התרופות במרפאת מסה של משרד הבריאות המחוזי בגרנד ג'נקשן, קולורדו

המימון הסתיים ביולי. למרבה המזל, אומרת אוריילי, יש עכשיו חלופה זולה יותר. בקיץ המרפאה קיבלה משלוח ראשון של התקן תוך רחמי בשם לילטה (Liletta) שהגיע לשוק באפריל. לילטה מיוצר ונמכר על ידי חברת התרופות אלרגן (שהחטיבה הגנרית שלה נרכשה על ידי טבע הישראלית), אך הוא פותח על ידי ארגון ללא מטרות רווח בשם Medicines360, שכל המימון הראשוני שלו – 74 מיליון דולר – הגיע גם הוא מתורם אנונימי. "המרפאה שלנו יכולה לקנות לילטות ב־50 דולר", אומרת אוריילי. "לילטה תהיה האופציה המועדפת על רוב הנשים פה".

לפני כעשור כמעט לא היו נשים בארצות הברית עם התקן תוך רחמי, בגלל המוניטין המזעזעים שדבקו בו. ב־2013, כשנשים גילו את הדור החדש והבטוח יותר של ההתקנים, הם נהפכו לשיטה המועדפת על כ־10% מהנשים שמשתמשות באמצעי מניעה, לפי נתוני המרכזים לבקרה ומניעה של מחלות (CDC). בקרב נשים בגיל 25־34 הם פופולריים כמו קונדומים. שוק אמצעי המניעה בארצות הברית, כולל גלולות והתקנים, הסתכם ביותר מ־6 מיליארד דולר ב־2006, לפי נתוני טרנספרנסי מרקט ריסרץ'.

סקר רב שנתי של כמעט 10,000 נשים שנערך בסנט לואיס גילה כי כשהציעו לנשים את כל סוגי אמצעי המניעה, חינם, 75% מהן בחרו בהתקנים תוך רחמיים ושתלים הורמונליים. המחקר צוטט על ידי כמה ארגונים רפואיים, כולל ה-CDC, כחלק מההמלצה לרופאים לעודד שימוש בהתקן תוך רחמי. המחקר, שעלותו כמעט 20 מיליון דולר, מומן על ידי תורם אנונימי.

כמעט כל הנשים והגברים משתמשים בסוג כלשהו של אמצעי מניעה מתישהו בחייהם, אך אמצעי מניעה הם סוגיה כל כך נפיצה מבחינה פוליטית ומשפטית, שמחוקקים וחברות תרופות נמנעים מלממן אותם. אין זה מקרה שהכסף שמאחורי המיזם בקולורדו, המחקר בסנט לואיס ופיתוח לילטה הגיעו מאותה קרן צדקה דיסקרטית. אין אנשים רבים שמוכנים לדון בתורם האנונימי באופן מוצהר, אך רישומי מס, רישומים רפואיים וראיון ארכיון עם נציג הקרן מובילים אל וורן באפט, היו"ר והמנכ"ל של ברקשייר התאוויי, ולבני משפחתו.

וורן וסוזן באפט בבית הלבן ב–1998צילום: AFP/Getty Images

קרן סוזן תומפסון באפט, הנקראת על שמה של אשתו הראשונה של באפט, היא קרן הצדקה המשפחתית השלישית בגודלה בארצות הברית. ב־2013 העניקה קרן באפט כמעט חצי מיליארד דולר לצדקה, בעיקר לארגונים הפועלים בתחום תכנון המשפחה. לקרן בקושי יש אתר אינטרנט, היא נמנעת בקפדנות מחשיפה תקשורתית ומעסיקה 20 עובדים. נציגי הקרן ובאפט סירבו להתראיין.

ג'ודית דהסרנו, לשעבר מנהלת פרויקטים מקומיים בקרן באפט, שפכה מעט אור על מדיניות התרומות כשהתראיינה בינואר 2008 לפרויקט שעסק בהיסטוריה של תכנון המשפחה ועדיין לא פורסם. "קרן באפט לבדה תרמה יותר מכל שאר הקרנות ביחד לנושא של תכנון המשפחה, ואנחנו ממשיכים". דהסרנו סירבה להתייחס לדבריה בעבר, אך הוסיפה כי היא "גאה מאוד בירידה הדרמטית במספרם של ההריונות הלא מתוכננים".

בעשור האחרון נהפכה קרן באפט לתומכת המשפיעה ביותר במחקר בנוגע להתקנים תוך רחמיים והרחבת הגישה של נשים אליהם. "זוהי יוזמה חיובית שמסייעת למשפחות להגשים חלומות ולספק את צרכיהן בתכנון ההריונות", אומרת ברנדי מיטשל, אחות המתאמת תכנון משפחה בדנבר הלת', ספקית שירותים של המדינה. "קשה להאמין שאנחנו צריכים להסתמך על תורמים כדי שזה יקרה".

בשקט ובהתמדה, מממנת משפחת באפט את השינוי הגדול ביותר בשימוש באמצעי מניעה בדור האחרון. "עבור וורן, זו סוגיה כלכלית. הוא חושב שנשים צריכות להיות בעלות השליטה על הפריון שלהן ושזו זכותן הבסיסית. הוא סבור שבלי שליטה על הפריון מתבזבזים חצי ממשאבי החשיבה של ארצות הברית", אמרה דהסרנו על תרומותיו של באפט בראיון ב־2008. "למעשה, לא מדובר רק בארצות הברית, אלא בעולם כולו".

כדי להבין את החשדנות כלפי התקנים תוך רחמיים צריך לחזור ל־1971, כאשר חברת א.ה רובינס החלה לשווק התקן שנקרא דלקון שילד. זו היתה חתיכת פלסטיק מעגלית שנראתה כמו סרטן בעל עשר זרועות קטנות. יותר מתריסר התקנים דומים יצאו לשוק בשנות ה־70, בין היתר בגלל היעדר פיקוח ממשלתי. "יכולת להכין התקן תוך רחמי במחסן הביתי", אומרת איב אפסי, רופאה שסייעה לכתוב את התקנות לפיקוח על התקנים תוך רחמיים עבור הקולג' האמריקאי לרופאים מיילדים וגינקולוגים.

באמצעות שיווק אגרסיבי, דלקון שילד נהפך להתקן התוך רחמי הפופולרי בארצות הברית ונמכר ביותר מ־2 מיליון יחידות תוך שלוש שנים. עד שהתברר שהוא גרם לבעיות מחרידות. לכל ההתקנים יש חוט קצר שמשמש להוצאתם, אך החוט של דלקון שילד גרם לחדירת חיידקים לרחם, שגרמו לזיהומים שהפכו נשים לעקרות או הובילו להריונות מחוץ לרחם. כמה נשים מתו. ב־1974, לאחר שהוגשו נגדה תביעות בסך 12 מיליארד דולר, הפסיקה א.ה רובינס לייצר את דלקון שילד.

אחרי זה כמעט אף אחד לא רצה לגעת בהתקנים תוך רחמיים, במיוחד חברות התרופות. במשך כמעט שני עשורים הנחיות רפואיות הזהירו נגדם, בטענה כי הם מיועדים בעיקר לנשים מבוגרות שמעשנות כל כך הרבה, עד שזה פוגע באפקטיביות של הגלולות למניעת הריון.

הפיאסקו של דלקון שילד הניע את מינהל המזון והתרופות (FDA) לפקח גם על ההתקנים, וב־1984 הוא אישר לשווק את פרגרד, התקן תוך רחמי עשוי נחושת שפיתחה העמותה פופוליישן קאונסיל ("מועצת האוכלוסייה"), שבין מייסדיה נמצאת קרן באפט. אולם התקן פרגרד מעולם לא נהנה מפופולריות רבה, ובמשך יותר מעשור נעצר כמעט כליל המחקר הרפואי בתחום ההתקנים.

בינתיים באירופה, מחקר הראה כי התקנים שתוכננו היטב לא הגבירו את הסיכון לזיהום או לפגיעה בפוריות. באופן מוזר המחקר לא הצליח להסביר כיצד ההתקן מונע הריון. ההתקנים הופכים את הרחם לסביבה עוינת לזרע, חלקם אף גורמים לעיבוי דפנות צוואר הרחם באופן שמקטין את רוחב המעבר הדרוש לזרע כדי לעבור בדרכו לרחם. ייתכן שהתקנים תוך רחמיים גם מקשים על ביצית מופרית להתחבר לדפנות הרחם. בניגוד לגלולה, הם לא דורשים תחזוקה יומיומית, ובכך מפחיתים את הסיכוי לטעויות אנוש של המשתמשות. יהיו הסיבות אשר יהיו, נמצא כי התקנים תוך רחמיים אפקטיביים ב־99% במניעת הריונות – בדומה לעיקור.

בשלהי שנות ה־2000 אישר ה־FDA עוד התקן תוך רחמי, מירנה, שפולט הורמון סינתטי. הוא גם פותח על ידי פופוליישן קאונסיל. ההתוויה שלו אפשרה שימוש על ידי נשים שכבר ילדו, ובאייר קנתה לבסוף את זכויות ההפצה. ב־2002 פחות מ־2% מהנשים בארצות הברית השתמשו בהתקנים תוך רחמיים. אבל זה עמד להשתנות.

וורן באפט הכיר את סוזן תומפסון דרך אחותו, שהיתה שותפתה לחדר בקולג'. השניים נישאו ב־1952 וגרו בעיר מולדתם, אומהה, במשך יותר משני עשורים שבהם באפט החל לבנות את ברקשייר התאוויי כאחת החברות הגדולות בעולם.

סוזן היתה זמרת קברטים ואוהדת גדולה של זכויות נשים. בשנות ה־60 הזוג הקים את קרן באפט, שהתמקדה בפירוק נשק גרעיני ובתכנון המשפחה, וסייעה לממן את פלאנד פרנטהוד – עמותה לתכנון משפחה, ואת פיתוחה של RU־486, גלולת ההפלה. בשלהי שנות ה־70 הזוג החליט על הסדר יוצא דופן – הם נשארו נשואים, אך סוזן עברה לגור בסן פרנסיסקו. היא הכירה לוורן את שותפתו העתידית לחיים, אסטריד מנקס, שעמה התחתן לאחר מותה של סוזן.

בתם של וורן וסוזן, סוזי, עברה לאומהה מוושינגטון הבירה באמצע שנות ה־80, ויחד עם בעלה דאז, אלן גרינברג, החלה לנהל את פעילותה היומיומית של הקרן ב־1987. הם התגרשו, אך ממשיכים לעבוד ביחד בקרן. בשנת הכספים שהסתיימה ביוני 2002 הקרן חילקה 33.4 מיליון דולר, ואז סדרה של אירועים שינתה באופן דרמטי את חלוקת הכספים שלה.

ב־2002 קנתה ברקשייר את פמפרד שף, חברה שמוכרת כלי מטבח ישירות ללקוח במודל דומה לזה של טאפרוור. פמפרד שף הכניסה את ברקשייר לחדרי המגורים של המשפחות בלבה של אמריקה ויצרה בכך נקודת תורפה שאותה ניצלו מתנגדי ההפלות. לאחר מחאה שקראה לחרם על החברה פנתה מייסדת פמפרד, דוריס כריסטופר, לבאפט.

"חשבתי שנוכל לעמוד בזה, אבל לא הצלחנו", אמר באפט לביוגרפית אליס שרדר שכתבה ב־2008 את הספר: The Snowball: Warren Buffett and the Business of Life (כדור השלג: וורן באפט ועסקי החיים). באפט אמר כי חש שנשות המכירות של פמפרד שף עלולות להפסיד את פרנסתן. "זה פוגע בדוריס ובעובדות שלה, בצאן מרעיתה". שרדר כתבה: "הוא לא אמר זאת במפורש, אבל לא רק פרנסתן אלא גם ביטחונן האישי היה בסכנה".

שערוריית פמפרד שף שרטטה קו גבול ברור בין מה שבאפט, משקיע ומעסיק של מאות אלפי עובדים, מוכן לסבול, לבין עקרונותיו ואמונותיו של באפט האדם הפרטי. "כשזו הדעה הפרטית שלו והכסף שלו, למה שיהיה לו אכפת מה חושבים?" אומר ג'ף מתיוס, משקיע שכתב כמה ספרים על החברה. "הוא לא ישנה את העקרונות שלו". ברקשייר הפסיקה את תוכנית התרומות של המשקיעים ב־2003, אך באפט המשיך לתרום מכספו הפרטי.

ב־2004 סוזן מתה משבץ בגיל 72 והורישה 2.5 מיליארד דולר מהעיזבון שלה לקרן, שמאז נקראת על שמה. דירקטוריון הקרן התארגן מחדש. באפט ויתר על מושבו, וסוזי התמנתה ליו"ר. באפט אמר מאוחר יותר כי הניח שאשתו תחיה אחריו ו"תפקח על חלוקת עושרנו לחברה". מותה אילץ אותו לחשוב מחדש על תוכניותיו לכספו – 40 מיליארד דולר במניות ברקשייר שהיו לו באותה עת.

וורן באפטצילום: Bloomberg

ב־2006 הכריז באפט על החלטתו לתרום לצדקה 85% מהונו במניות ברקשייר, המוערך ב־37 מיליארד דולר. הוא התחייב לתרום את רוב הכסף לקרן גייטס, והיתר לשלוש קרנות המנוהלות על ידי ילדיו, וכן מיליון מניות בשווי של יותר מ־3 מיליארד דולר לקרן באפט. לפי מסמכי מס ורגולציה, מאז 2006 העניק באפט מניות ברקשייר בשווי של 1.7 מיליארד דולר לקרן. כמעט 60% מהמניות שהבטיח במקור, ששוות כעת בערך 4.2 מיליארד דולר, אמורות לעבור לקרן בעשור הקרוב.

קרנות חייבות להוציא לפחות 5% מנכסיהן מדי שנה, כך שהזרמת התרומות מוורן וסוזן אילצה את הקרן להתרחב במהירות. בספטמבר 2006 היא גייסה את דהסרנו, שהיתה במשך זמן רב הנשיאה והמנכ"לית של ארגון תכנון המשפחה הלאומי, המייצג מרפאות לבריאות האישה בתמיכה פדרלית. היא הובילה את הארגון בקמפיין להרחבת הגישה הציבורית לאמצעי מניעה זולים.

בראיון ב־2008 אמרה דהסרנו כי מקרה פמפרד שף אכן השפיע על הקרן בדרך אחת לפחות: היא המשיכה לממן מה שרצתה לממן, אך דרשה להישאר אנונימית. "אי אפשר להוציא הודעה לעיתונות ואי אפשר לדבר על זה ש'קיבלנו כסף של באפט'".

"ב־2005 קרן באפט תרמה 60 מיליון דולר בכל העולם. ב־2007 היא תרמה 79 מיליון דולר רק בארצות הברית", אמרה דהסרנו בראיון ב־2008. "בשנה הבאה נעניק לפחות 50 מיליון דולר יותר ממה שנתנו השנה".

דהסרנו גם חששה שהתרומות הענקיות של הקרן יגרמו לתורמים אחרים להעביר את כספם למטרות אחרות. "זה מבהיל אותי למוות", היא אמרה.

עם הגידול בהוצאות הקרן התחדד המיקוד שלה. בתחילה היא התמקדה בנושאים הקשורים להפלות. התרומות החדשות יותר הורחבו וכללו 200 מיליון דולר למניעת הפלות באמצעות השקעה במחקר, בקידום המדיניות ובהקמת הארגונים המסחריים הנחוצים כדי לקדם את השימוש בהתקנים התוך רחמיים.

הצעד הראשון היה יצירת גוף מחקר אקדמי משופר ובדיקה קפדנית של ההשפעות על בריאות ציבור הנשים ובנות העשרה. הרחבת הספרות הרפואית נועדה לשכנע רופאים שהתנגדו לשימוש בהתקנים תוך רחמיים.

"בדצמבר 2006 קיבלתי שיחת טלפון מקרן אנונימית, והם אמרו שהם רוצים לסייע לנשים להשתמש בשיטות הכי אפקטיביות למניעת הריון", נזכר ג'פרי פייפרט, רופא וחוקר מוביל במחלקה לרפואת נשים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. "הם אמרו, 'תכין תוכנית לקדם ולעודד שימוש של השיטות האפקטיביות ביותר'", ואני הצעתי לעשות פרויקט שבו נהפוך את כל אמצעי המניעה לחינמיים ונראה במה הנשים יבחרו". הקרן ביקשה לדעת מה התקציב המשוער. הוא שלח אימייל לראש הקרן וביקש לדעת כמה מטופלות הוא יצטרך לגייס. מנהלת הקרן כתבה לו, "תחשוב בגדול! חנוכה שמח!".

פייפרט אומר כי אסור לו לחשוף את התורם. "נאמר לנו לציין שמדובר בקרן אנונימית בכל תכתובת ובכל מאמר מקצועי", הוא אומר. "אני בטוח שיש להם סיבות טובות, וזה כנראה קשור לדברים אחרים שהם מממנים". חלק גדול מהתרומות האחרות של הקרן מוקדש לנושאים הקשורים להפלות.

"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין", שמחייב לחשוף מקורות מימון, דיווח על תרומתה של קרן באפט למחקר שנקרא "פרויקט בחירת אמצעי המניעה", ורישומי מס מראים כי הקרן תרמה לאוניברסיטת וושינגטון 20 מיליון דולר החל מ־2007, כשהמחקר הושק, ועד 2013 (פייפרט אומר שהתקציב שלו לא שווה לסכום התרומה). פרויקט הבחירה הוא עדיין המחקר הגדול ביותר שנעשה בארצות הברית על התקנים תוך רחמיים.

באוגוסט 2007 פייפרט וצוותו החלו לגייס 9,256 נשים מאזור סנט לואיס. כחצי מהן מעולם לא היו בהריון, ויותר מ־20% היו בנות עשרה – מגיל 14 ואילך. במרפאות ברחבי העיר חוקרים ייעצו לנשים על אמצעי מניעה שונים, עם דגש על התקנים תוך רחמיים ושתלים, והציעו אותם בחינם. הם עקבו אחר הנשים במשך יותר משלוש שנים.

ג'ודית דהסרנו, לשעבר מנהלת פרויקטים מקומיים בקרן באפט
וורן באפט על שער הבלומברג ביזנסוויקצילום: בלומברג

ב־2010 פרסמו פייפרט ועמיתיו את ממצאיהם הראשוניים בכתב העת American Journal of Obstetrics & Gynecology, שם דיווחו כי 56% מהנשים בחרו בהתקנים תוך רחמיים, ו־11% נוספים בחרו בשתלים הורמונליים. הממצאים העניקו תנופה לתחום והראו לרופאים ולמקבלי החלטות כי נשים יעדיפו התקנים אם יהיה להן מידע נגיש אודותיהם ואם הם יהיו זמניים. החוקרים מסנט לואיס פרסמו עוד כ־50 מאמרים בנושא.

פרויקט הבחירה היה בעל השלכות רחבות שנראות רק לעתים רחוקות בפרויקטי צדקה. ב־2011 עדכן הקולג' האמריקאי לרפואת נשים את הנחיותיו לראשונה מאז 2005 ותמך בשימוש נרחב יותר בהתקנים. הוא ציטט את ממצאי המחקר של פרויקט הבחירה בפסקה הראשונה. ב־2014 ה־CDC גם ציין את פרויקט הבחירה בהמלצותיו לרופאים המנחים נשים בנוגע לבחירת אמצעי מניעה: עליהם להתחיל בהציגם את האפקטיביים ביותר, כגון התקנים תוך רחמיים.

מחקר אקדמי אינו מספיק; הקרן רצתה להיכנס למרפאות, שם נשים מקבלות את החלטותיהן בנוגע לאמצעי מניעה ולהבטיח שהן מודעות למגוון אמצעי המניעה ושיש ביכולתן לממנם. לכן החליטה הקרן לבחור שתי מדינות ולהזרים אליהן משאבים – לתמוך בהכשרת ספקים ובשיווק חברתי ולהפחית עלויות כדי לשנות את הדימוי של התקנים ולייצר תמיכה פוליטית בשימוש בהם. המדינה הראשונה, לקראת הפריימריס לנשיאות ב־2008, היתה אייווה.

"אלן קיווה שנוכל כבר לפעול, כך שלמועמדים לנשיאות תהיה אפשרות להזכיר את הגישה לתכנון משפחה, ולא לדבר על הפלות", אמרה דהסרנו ב־2008. כשהעוזרת שלה התקשרה למרפאות לתכנון משפחה אף אחת מהן לא שמעה על קרן באפט, אף על פי שהקרן כבר היתה תורמת גדולה, אמרה דהסרנו. המרפאות זיהו את שמה של דהסרנו, וכמה אנשים פרצו בבכי כששמעו שהכסף מגיע אליהם. במהלך חמש שנים, החל ב־2007, הוציאה קרן באפט יותר מ־50 מיליון דולר באייווה.

הקרן החלה להיכנס גם לקולורדו – מדינה גדולה ומגוונת בהרבה – ב־2008. "הם לא רצו מדינה ליברלית ודמוקרטית לגמרי, שעליה יגידו 'ברור שהם יכולים לעשות את זה שם, בגלל הפוליטיקה'", אומרת גרטה קלינגר, דוברת המיזם להפחתת הריונות בלתי רצויים בקולורדו. קלינגר מודה שקרן באפט סיפקה את המימון, אך היא מתייחסת אליה בתור "הקרן" כשהיא מדברת על זה.

ג'פרי פייפרט, רופא וחוקר מוביל במחלקה לרפואת נשים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס

רישומי מס מ־2008־2013 מראים כי קרן באפט הוציאה כ־50 מיליון דולר בקולורדו, כאשר חצי מהסכום הלך ישירות לקופת המדינה. המדינה הוציאה מחצית ממנו כדי לקנות את ההתקנים ולחלק אותם בחינם. שאר המימון של המדינה הושקע בגיוס והכשרת קלינאים. ג'ף קור, ראש מחלקת הבריאות של מחוז מסה, אומר כי נדרשו כמה שנים והחלפה כמעט מלאה של הצוות כדי שאפשר יהיה להציע התקנים. המרפאה גייסה את אוריילי ואחות מיילדת נוספת שהוכשרה בייעוץ והחדרת ההתקן. ב־2013 בוצעו במרפאה 101 החדרות התקנים ושתלים; מתחילת 2015 המספר היה 189.

בשנה שעברה פרסם מושל קולורדו, ג'ון היקנלופר, את תוצאות המיזם, שהציגו שינוי מהסוג שדהסרנו אמרה שהיא מקווה שישכנע את מקבלי ההחלטות לתמוך בתכנון משפחה. שיעור הילודה בקרב נערות ירד ב־40% בשנים 2009־2013, ושיעור ההפלות בגיל העשרה ירד ביותר משליש. "המיזם חסך לקולורדו מיליוני דולרים", הכריז היקנלופר.

באביב האחרון, כשהמחוקקים בקולורדו דנו במימון ההתקנים לאחר שהתרומה מבאפט הסתיימה, הצביעו השמרנים שבהם נגד מתן הסיוע, בטענה כי התקנים הם "מיני־הפלות" – ובכל מקרה עדיף להשיג מימון מתורמים פרטיים. המדינה פונה עתה לקרנות אחרות, אך גם ללא מימון נוסף המיזם עשוי לשאת פירות לטווח ארוך. "לפני שנתיים לא היה עניין רב מצד ספקים חיצוניים", אומרת קלינגר. "אני חושבת שיש שינוי. הגענו לנקודת מפנה במדינה שבה אנשים אומרים, 'יש באמת ביקוש לזה'". עם השינוי בהלך הרוח המחסום שנותר הוא מחיר ההתקנים עצמם. לאנשיו של באפט יש פתרון גם לזה.

"כדאי לבחון את הרעיון לייצר מוצר גנרי כזה", הרהרה בקול דהסרנו בראיון ב־2008. "אנשים לא יכולים לקנות את זה במחיר טוב". כעת, שבע שנים לאחר מכן, מחיר טוב הוא בדיוק מה שקרן באפט הצליחה לעשות. באפריל החל להימכר לילטה, התקן תוך רחמי זול. העיצוב שלו איננו מהפכני, אבל המודל העסקי שלו כן.

מלכתחילה המטרה של מתכנני הלילטה היתה לייצר מוצר שיעלה למרפאות ציבוריות רק 50 דולר ולא ידרוש לנצח מימון מקרנות צדקה. ב־2008 גייסה הקרן את ויקטוריה הייל כיועצת, לפי רישומי מס. בשנה שלאחר מכן הקימה הייל, זוכת מלגת מקרתור לגאונים, את מדיסינס360 (Medicines360).

הפטנט למירנה, שאותו מפיצה באייר ומוכרת ב־800 דולר לצרכנים, יפוג בהמשך השנה, כך שמדיסינס360 תוכל לייצר חיקוי זול. ואולם ה־FDA לא יכול היה לאשר התקן גנרי, אומר דייוויד טורוק, גינקולוג מאוניברסיטת יוטה שעבד בניסוי הקליני של לילטה. מכירת התקן זול לא היתה מבטיחה שמדיסינס360 תוכל לייצר מספיק הכנסות כדי לשרוד. "המממן המקורי אמר, 'אני מוכן לממן את המו"פ, כל הדרך עד לאישור, אבל אז אתם צריכים להיות רווחיים", אומרת פאמלה וייר, סמנכ"לית התפעול של מדיסינס360.

לפיכך פיתחה מדיסינס360 התקן תוך רחמי הורמונלי כמעט זהה למירנה. הרעיון היה שהעמותה תחבור לחברה שתוכל למכור אותו במחירי שוק לנשים שיש להן ביטוח טוב, ובעיקרון לסבסד את המחירים הנמוכים למגזר הציבורי. כדי שלעמותה יהיה מוצר ממותג שזכויות ההפצה שלו יוכלו להימכר, מדיסינס360 נדרשה לבצע ניסוי קליני, אומר טורוק. רוב הניסויים הקליניים נעשים בהיקף הקטן ביותר האפשרי כדי להשיג אישור, אולם מדיסינס360 תכננה ניסוי נרחב כדי להרחיב את הגישה, בתקווה שאישור FDA להתקן יראה שכמעט כל הנשים בגיל הפוריות יכולות להשתמש בו בבטחה. היא גייסה 1,751 נשים בגילים 16־64. המחקר, שנמשך כמה שנים, גילה שלילטה אפקטיבית ב־99.45% במניעת הריון, בלי קשר לגיל ומשקל. בפברואר השנה מדיסינס360 וקרן באפט השיגו את מטרתן. ה־FDA אישר את לילטה לשימוש של עד שלוש שנים ואמר כי היא בטוחה לכמעט כל אישה, למעט כמה יוצאות דופן, כמו נשים בהריון או נשים הלוקות בדלקת אגן חמורה.

ג'סיקה גרוסמן, שהחליפה באחרונה את הייל כמנכ"לית, אומרת שאינה יכולה לדון במקור המימון, אך לפי רישומי המס של קרן באפט, הקרן העניקה לחברה יותר מ־74 מיליון דולר. "כל מה שאנחנו יכולים לומר הוא שיש לנו תורם אנונימי", אומרת גרוסמן. "הייתי שמחה לעזור יותר כי אני יודעת שזה סיפור מרתק".

אלרגן מוכרת את לילטה במחיר נמוך מעט מזה של מירנה, אך כפי שדרשה הקרן, מרפאות ציבוריות משלמות עבור ההתקן רק 50 דולר. אלרגן הסכימה לשלם למדיסינס360 סכום של 50 מיליון דולר כמקדמה, וכן 125 מיליון דולר בנוסף לתמלוגים. גרוסמן אומרת כי מדיסינס360 תשתמש בהכנסות כדי לפתח מוצרים חדשים לנשים ותמשיך לנהל את הניסוי בלילטה בציפייה לקבל אישור FDA לשימוש בו לתקופה של עד שבע שנים.

קתרין אוריילי במרפאת מסהצילום: בלומברג

האסטרטגיה של באפט בבניית התשתית הרפואית, המדיניות והשוק עבור התקנים היתה כל כך מוצלחת, שאפילו תומכיהם החלו לדאוג שההצלחה מוגזמת. ההתקנים נהנים מהצלחה רבה בפרספקטיבה של בריאות הציבור, וכפי שהתגלה במחקר הבחירה, גם נשים מרוצות מהם, אף על פי שיש להן גם סיבות רבות לבחור באמצעי מניעה אחרים; אישה עשויה להעדיף גלולה כי היא מטפלת גם באקנה, או קונדום מכיוון שהוא מגן מפני מחלות המועברות במגע מיני.

רייצ'ל בנסון גולד, חוקרת ותיקה במכון גוטמאכר, שמקבל תרומות מבאפט, פירסמה מאמר בקיץ האחרון שטוען כי מקבלי ההחלטות צריכים "לאזן בזהירות" בין מתן גישה נרחבת להתקנים לבין וידוא שאין לחץ על נשים להשתמש בהם, במיוחד כשהמאמצים להפיצם נעשים בעיקר בקרב נשים מעוטות הכנסה.

יש סיבות ללחץ שמפגינים גולד ואחרים. במארס השנה הציע חבר בית הנבחרים של ארקנסו חוק שישלם 2,500 דולר לאמהות לא נשואות מעוטות הכנסה שיסכימו להשתמש בהתקן. הצעה דומה עוררה מחלוקת סביב שימוש בשתל ההורמונלי נורפלנט. לאחר שהגיע לשוק ב־1991, המחוקקים ביותר מ־12 מדינות חוקקו חוקים שדרשו מנשים שמקבלות קצבאות סעד ונשים שעומדות בפני עונש מאסר להשתיל את השתל בתמורה לתשלום במזומן. ממציא הנורפלנט התפלץ לנוכח הרעיון שנשים יאולצו להשתמש באמצעי המניעה שהוא תכנן במטרה להעניק להן שליטה בפריון ובעתיד שלהן.

אם מקבלי החלטות נוספים ינסו לעוות את האפקטיביות של התקנים תוך רחמיים ולהפוך אותם לכלי להנדסה חברתית, או להתנות את השימוש בהם כתנאי לתמיכה מהמדינה, קרן סוזן תומפסון באפט עשויה למצוא את עצמה בקרב חדש – להבטיח שנשים לא רק זוכות לגישה להתקן, אלא שזו גם הבחירה שלהן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker