תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

3 שיטות לרסן רמאויות בספורט

לכתבה
Chris Ryan / Getty Images/Caiaim

מקרים של רמאויות ושימוש בסמים ממריצים מטילים צל כבד על תחרויות ספורט בינלאומיות ועל אמון הציבור באתוס הספורטיבי. כך ניתן להילחם בהם

תגובות

בעולם שבו עובדים רוצים לעבוד בארגונים אותנטיים ואצל אנשים אותנטיים, שקיפות היא יתרון תחרותי. אולם בכל העולם מנהיגים בתחומי הפוליטיקה, העסקים והספורט מתמודדים עם מגפה של רמאות: במחצית הראשונה של 2016 התגלו שערוריות סמים שונות בענפי הכדורגל והאתלטיקה; קניה, לפי ההערכות, הפרה את הכללים העולמיים נגד שימוש בסמים, והרשות העולמית למלחמה בסמים בספורט הכריזה כי המדינה אינה מצייתת לחוקיה; הרשות למלחמה בסמים בספורט בבריטניה החמיצה הזדמנויות לחקור טענות כי רופא רשם חומרים אסורים לכ־150 ספורטאים, בהם כדורגלנים בפרמייר ליג; ורוסיה הסתבכה בשערוריית סמים לקראת המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו.

מדוע אנשים מרמים? בספורט, התשובה לכך קשורה לפוטנציאל התגמול בכסף ותהילה, שעלול להוביל אנשים להחלטות שליליות – מה שזכה לכינוי "מנטליות של ניצחון בכל מחיר". חלק מהספורטאים רואים בסמים טיפול תרופתי, מה שמעיד כי הם מנתקים את המעשה מהקשר שלו לרמאות. אחרים פשוט חשים לחץ מצד חברים לקבוצה, מאמנים או בני משפחה להיות הטובים ביותר.

בין הפתרונות האפשריים לטיפול בהתנהגות הלא מוסרית הזו יש שלוש גישות שנתמכות בראיות סוציולוגיות ופסיכולוגיות: הראשונה היא הרתעה יעילה מפני רמאויות; השנייה היא המתנה עד לרגע האחרון כדי לתפוס את הרמאים "על חם", ברגע האמת; והשלישית היא פשוט לחשוד בכולם, גם בתמימים שלכאורה מצויים מעל לכל חשד.

1. להרתיע

רמאות היא בחירה, והפיתוי לרמות נמצא בכל מקום. הנטייה לרמאות מושפעת מאוד מהסביבה, אומרת ליסה שו, פרופסור להתנהגות ארגונית בלונדון ביזנס סקול (LBS). "אנשים שמצויים בסביבה שבה קיים פיתוי לרמות, סבורים לעתים קרובות שהם מחוסנים מפניו ולא יושפעו ממנו. למעשה, מחקרים הראו כי אנשים נוטים להיות חשדניים כלפי פיתויים, ובטוחים מאוד ביכולתם לשמור על סטנדרטים מוסריים גבוהים". ספורטאים, והזירות התחרותיות שבהן הם פועלים, יוצרים סביבה שבה רמאות יכולה לפרוח בקלות.

איך יכולים ארגונים להתמודד עם האמונה העצמית המופרזת של אנשים ביושרם? ראשית, הם יכולים לקדם התנהגות מוסרית בכך שיכירו בעובדה שמצבים מסוימים – במיוחד של לחץ גבוה – מהווים מבחן למוסריות אפילו אצל ההגונים ביותר. "אפשר להזכיר להם שאווירה יכולה להשפיע לרעה על אמות המידה המוסריות שלהם, ושההחלטות שיקבלו עשויות להיות בעלות השלכות, לרבות הידרדרות בהתנהגותם המוסרית", אומרת שו. "כשאנשים מרמים, זה לעתים קרובות מאחר שהסטנדרטים המוסריים שלהם הם מקלים מאוד". עם זאת, לדבריה, כאשר אנשים נחשפים לפיתוי לרמות אבל בוחרים שלא לעשות זאת, הדבר מעיד כי הם שומרים על ערכים מחמירים יותר, וכי הסבירות שירמו בעתיד נמוכה יחסית. כדי להביא לריסון תופעת הרמאויות, אומרת שו, מוסדות כמו ההתאחדות הבינלאומית לפדרציות אתלטיקה (IAFF) צריכים לנסות "להפוך את המוסריות לבולטת יותר".

רויטרס
רויטרס

בעבר, התפישה הרווחת לגבי שיפוט מוסרי לקוי היתה שהוא קשור לפגם בשיקול הדעת. אולם מאמר שפרסם ג'ונתן היידט מאוניברסיטת וירג'יניה בראשית העשור הקודם, The Emotional Dog and Its Rational Tail ("הכלב הרגשן והזנב הרציונלי שלו"), הראה כי אלה דווקא רגשות מוסריים ואינטואיציות שמניעים את שיקול הדעת המוסרי. "לאנשים יש יכולת לעשות רציונליזציה לכל התנהגות לאחר מעשה", אומרת שו. "הם עושים תרגילים באקרובטיקה פסיכולוגית כדי להמשיך ולהאמין שהם אנשים טובים ובעלי סטנדרטים מוסריים גבוהים". לכן, היא אומרת, המפתח למניעת רמאויות הוא להבטיח שלא ירמו מלכתחילה.

קל יותר להגיד זאת מאשר לעשות, אבל יש כמה צעדים מעשיים שארגונים יכולים לנקוט, כמו החתמה על קוד כבוד או במקרה של האתלטים, הצהרה מחייבת לגבי שימוש בסמים ממריצים. "תזכורות פשוטות כמו מיקום החתימה על טופס יכולות לגרום לאנשים להיות כנים יותר", מוסיפה שו. "העלאת החתימה לראש הטופס היא בולטת יותר".

גם עיתוי הוא דבר חשוב. אפשר לבקש מאנשים לתת את הסכמתם לקוד אתי לפני שהם נחשפים להזדמנות לרמות, אומרת שו. "אם נותנים לאנשים הזדמנות לנפח את ביצועיהם ואחר כך מבקשים מהם להתנהג בהתאם לכללים, זה כבר מאוחר מדי. רכבת המוסר כבר עזבה את התחנה".

2 להמתין לרגע הנכון

כשההזדמנויות לרמות הן נדירות, הסיכוי שאנשים ינצלו אותן גבוה יותר, אומר דניאל אפרון, מומחה למוסר ועוזר פרופסור להתנהגות ארגונית בלונדון ביזנס סקול. מחקר שכתב יחד עם כריסטופר בריאן מבית הספר בות' למינהל עסקים, וג'יי. קית' מרניגן מבית הספר למינהל עסקים קלוג, הראה כי לאנשים יש דפוסי רמאות – בנקודות זמן מסוימות. אפרון ועמיתיו ערכו סדרת ניסויים שבה הציבו ליותר מ־2,500 משתתפים יותר מ־25 אלף הזדמנויות לרמות תמורת כסף, מבלי שייתפסו.

הניסוי התבסס על העיקרון של מבחן כבוד: המשתתפים התבקשו לבצע משימות שונות ולדווח על משך הזמן שנדרש לביצוען כדי לחשב את התשלום שיקבלו בתמורה. נאמר להם כי המשימות יתבצעו ללא השגחה, אך זה כמובן לא היה נכון – הכל נמדד. התוצאות הראו כי אנשים גבו את הסכום המופרז ביותר על המשימה האחרונה שביצעו. למעשה, הם גבו על המשימה האחרונה שלהם סכום מופרז ב־42% בממוצע, לעומת הסכום שגבו כשידעו שנותרו להם עדיין משימות אחרות. מכאן שאנשים נוטים יותר לרמות כאשר הם חשים שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לעשות זאת, אבל מדוע?

ד"ר אפרון מסביר: "אנשים מנהלים מאבק בין הרצון להיות מוסריים לבין הרצון לספק את האינטרס האישי שלהם, לכן רבים ירמו קצת כשיחושו כי הם עשויים לצאת מכך בזול, אבל הם לא ירמו במידה המרבית האפשרית. המחקר שלנו מראה שמניע האינטרס האישי חזק יותר כשההזדמנויות לרמות בעתיד מוגבלות. כשיש מספר רב של הזדמנויות לרמות מבלי להיתפס, המוטיבציה לרמות נמוכה יחסית מפני שאנשים סבורים כי יוכלו לעשות זאת בכל עת. כשלפתע מתברר להם כי זוהי ההזדמנות האחרונה שלהם לרמות, הם חשים שיחמיצו משהו אם יוותרו עליה.

Matthias Schrader/אי־פי
Matthias Schrader/אי־פי

מה המשמעות עבור ארגונים שרוצים לרסן רמאויות בקרב עובדיהם אבל אין להם מספיק משאבים כדי לפקח עליהם? במקום להקדיש לכך משאבים נוספים, מנהלים יכולים להשתמש באלה הקיימים בצורה יעילה יותר. בספורט, אם המשאבים המוגבלים גורמים לכך שלא ניתן לבדוק ספורטאים בכל סבב של התחרות, ניתן לבדוק אותם באחרון. כשמדובר על הוצאות של חברה, מחלקת החשבונאות יכולה להקדיש תשומת לב רבה יותר לדיווחי ההוצאות האחרונים, שהוגשו ממש לפני סיום שנת הכספים.

 

3 לחשוד בכולם

למה אנשים מרמים? "לעתים קרובות, מאחר שהם אנשים טובים מאוד", מפתיע אהרון כהן־מוהליבר, פרופסור לאסטרטגיה ויזמות בלונדון ביזנס סקול. "אם אתם רוצים לתפוס רמאים, חפשו את האנשים הטובים. ידוע שבלתי אפשרי להיות פוליטיקאי מושחת אלא אם אתה מצטיין בתקשורת עם אנשים וברכישת חברים". קחו לדוגמה את רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג. מי שהיה אלוף טור דה פראנס שבע פעמים טוען שכשרכב בשנים 1999־2005, היתה זו "תקופה לא מושלמת", כלומר, השימוש הנפוץ בסמים ממריצים בסביבתו דחף אותו איכשהו להשתמש בהם בעצמו. הוא אפילו אמר שהיה עושה זאת שוב.

לאנס ארמסטרונג גם רימה כשהיה חלק מקבוצת רשות הדואר האמריקאית. כהן־מוהליבר אומר: "היתה תחושה של מאמץ קבוצתי. המשמעות של שימוש בסמים היתה שהקבוצה שלו תנצח. בדרך זו, אפשר תמיד לסגת ולומר שהרמאות היתה למען הקבוצה. זה תקף גם לספורט תחרותי, משום שכשמישהו מנצח, המדינה שלו מנצחת וכן הלאה. אפשר למצוא מיליון תירוצים שיהפכו אותך לאדם טוב, בעיני עצמך, אף שאתה מרמה".

האם תפיסת מי שמרמים וענישתם מרתיעה אחרים? כשרמאים נחשפים נלווה לכך מידע חדש רב. "ראשית, אנשים לא תמיד מכירים את הדרכים שבהן אפשר לרמות עד שמישהו נתפס. תפיסת רמאי חושפת אחרים לטכניקת רמאות חדשה. שנית, אנשים מגלים כמה זמן אפשר לרמות מבלי להיתפס. ולבסוף, הם מגלים כמה קל להוכיח כי רמאי הוא אשם ומה העונש שלו".

הגילויים האלה – איך הם רימו ובמשך כמה זמן – יכולים לגרום לאנשים מסוימים לרמות יותר ולאחרים פחות, אומר כהן־מוהליבר. "חישבו על המקרה הראשון של שימוש בסמים בטור דה פראנס ומה התגלה כשאותו אדם נתפס. אנשים למדו שזה קורה, כי האדם הזה רימה במשך שנים רבות, וגם שזה מועיל – אותו אדם זכה בפרסים. עם זאת, הם גם מגלים שאי אפשר להסתיר רמאות לאורך זמן – האדם הזה נתפס עכשיו". המשתנים החיוביים במשוואה הזאת נמדדים כנגד המשתנים השליליים כמו הסבירות להיתפס ולהיענש. והמשקל שיקבל כל משתנה תלוי בגורמים חברתיים רבים.

"אני לא חושב שהצלחה בצמצום הרמאות תגיע כתוצאה מענישה", אומר כהן־מוהליבר. "ראשית, עלינו לזהות את הסיבות לרמאות ולעצור אותן. אם אנשים מרמים כדי לעזור לקבוצה שלהם, הרי שהיעילות שבענישת אדם בודד מוערכת יתר על המידה. יש סיבות רבות שבגללן אנשים טובים מגיעים לרמאות. אבל יש גם סיבות רבות לכך שרמאים מוצלחים נראים כמו אנשים טובים מאוד. פשוט חושדים בהם הרבה פחות".

 

תרגום: רונית דומקה

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות