ארץ הזית (הספרדי)

הקרב בין יבואנים למגדלי זיתים על התקן לשמן זית ישראלי נמשך כבר שנים. פתיחת היבוא ללא מכס לקראת פסח מוסיפה שמן למדורה

אורה קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורה קורן

מה אתם יודעים על שמן הזית ששמתם לפני רגע בעגלת הקניות? האם די בכך שכתוב עליו "מיוצר בישראל" כדי להעיד שהוא הופק מכרמי זיתים כחול־לבן, ושברכישתו אתם תורמים לעסקיהם של חקלאי ישראל? האומנם שמן זית, כל שמן זית, הוא מטבעו מוצר בריא? ומה אומר תאריך התפוגה על השמן? האם טווח של שנה קדימה מעיד שרכשתם אותו רגע לאחר המסיק, ושהוא עדיין מכיל את כל ערכיו התזונתיים? התשובות לכל השאלות הללו שליליות.

בחנויות הטבע אפשר למצוא למשל בקבוק שמן זית מסוג "כתית" של מותג גלילי שנמכר תמורת כ־50 שקל לבקבוק בנפח 750 מ"ל. לכאורה זהו שמן איכותי כחול־לבן, ואולם מאחורי התווית עלול להימצא מוצר אחר מזה שעבורו הקונים מאמינים ששילמו. ראשית, מפני שדירוג "כתית" אינו האיכותי ביותר – שמן המדורג "כתית מעולה" טוב ממנו בהרבה מבחינת ערכי בריאות; ושנית, כיוון שקיים סיכוי סביר שהשמן בכלל מיובא, או מיובא ברובו. יצרניות שמן זית ישראליות מוהלות לעתים שמנים ישראלים ומיובאים – מהלך חוקי לחלוטין – כדי להגיע לטעם ולחמיצות המועדפים על ידי הצרכן. אין כל דרך לדעת מהו שיעור השמן המיובא בבקבוק מהול, כי אין כל תקנה שמחייבת פרסום שכזה, וכל ניסיון לקדם את ניסוחה של תקנה כזו נבלם על ידי היבואנים. יתר על כן, על פי התקנות והחוקים החלים על הענף, אם 35% מעלות הייצור מקורם בישראל, ניתן לכנותו "שמן ישראלי". זהו פתח ל"ישראבלוף" קלאסי: עלות הבקבוק, תהליך הביקבוק והתווית לבדם מגיעים לשיעור זה, ואם לא, היבואנים נוהגים להוסיף לבקבוק שמן ישראלי אותנטי כדי להגיע לרף.

לא ניתן גם לדעת מה בדיוק גילו של שמן זית שנרכש בישראל. הדעה הרווחת היא שהשמן איכותי יותר ככל שהוא נצרך בזמן קרוב יותר לזמן המסיק, ושהוא שומר על ערכיו הבריאותיים בעיקר בשנה הראשונה לאחר מכן. ואכן, שמן זית איכותי מבוקבק בזריזות לאחר המסיק. שמן מיובא שמגיע ארצה במיכלי ענק ומבוקבק בישראל זוכה להארכת חיים מלאכותית של כשנה נוספת, שכן התאריך האחרון לשיווק המופיע על התווית הוא שנה ממועד הביקבוק. כלומר, להלכה, יכול יבואן לרכוש בספרד שמן בן עשרה חודשים ולהעניק לו שנת חיים נוספת ממועד הביקבוק, ואנחנו הצרכנים לא נדע על כך דבר.

עצי זית עתיקים. כ־250 אלף דונם של גידולי זיתים בחקלאות טבעית (בעל) מניבים בממוצע 36 קילו שמן לדונם, ואילו 90 אלף הדונם של שטחי השלחין מניבים כ-150 קילו שמן לדונם. בישראל יש כ־340 אלף דונם כרמי זיתים המניבים כ־19,500 טונה שמן בשנהצילום: אייל טואג

שמנים מדרגות איכות שונות נבדלים אלה מאלה במחיריהם, אולם אם רשת מזון גובה 50 שקל ל־750 מיליליטר שמן זית יחסית לא איכותי, מסוג "כתית" בלבד, כנראה שיש מערכת לא קטנה של יבואנים או קמעונאים שחוגגים כל הדרך אל הבנק על גבו של הצרכן התמים. מזיתא נמסר בתגובה, כי החברה מוכרת את השמן לרשת במחיר נמוך בהרבה, בדומה לרשתות אחרות, וכי המחיר שבו נמכר הבקבוק "משקף רווח של הייטק של הרשת". עוד נמסר, כי מחירי בקבוקים דומים לצרכן ברשתות שיווק, בין אם אלה שמנים מדרגת כתית או כתית מעולה, נעים סביב 35־37 שקל.

השוק האמוציונלי

צריכת שמן זית מסוג כתית מעולה בישראל נמצאת בעלייה, אולם הצריכה לנפש בישראל עדיין נמוכה מאוד ביחס למדינות אגן הים התיכון, ומוערכת בכ־2.5 קילו שמן זית לשנה, לעומת מספרים דו־ספרתיים ביוון, למשל. שוק שמן הזית בישראל מוערך בכחצי מיליארד דולר, מתוכם 80%־85% ייצור מקומי והשאר יבוא, לדברי מנהל ענף הזית במועצת הצמחים, עדי נעלי. השחקניות הגדולות בענף הן שטראוס (באמצעות המותג "יד מרדכי"), ויסוצקי (באמצעות זיתא) ושמן. שלושתן מייבאות ורוכשות שמן מיבולים מקומיים, כשהרוכשת הגדולה ביותר היא שטראוס. שחקנים מקומיים קטנים יותר הם חלוצה, גשור, סבא חביב, משק אחיה, אליעד, עץ השדה, דרך השמן, מסיק ושמנא.

בימים אלה מתחילה הממשלה לפתוח נתחים גדולים יותר ליבוא ללא מכס במטרה להוריד מחירים, אך היא נתקלת בהתנגדות מצד החקלאים. אלה מבקשים בעיקר שני דברים: שינוי בתקן 191 לשמן זית ישראלי, שיבדל אותם לעומת היבוא הפחות איכותי לדבריהם; ותחרות הוגנת מול המתחרים באירופה, שמקבלים סבסוד ישיר ונדיב של 1.8 יורו (כשבעה שקלים) לקילו, לדברי המגדלים המקומיים, ובחלק מהמקומות לא משלמים כלל על מים. משרד הכלכלה והתעשייה מסרב להיענות לדרישת המגדלים באשר לשינוי התקן, לאור מדיניות הממשלה החדשה להתאמת תקנים לתקינה הבינלאומית, ללא תוספות.

איתם בירגר, דור שלישי למגדלי זיתים, כפר קיש: "הבעיה העיקרית שלנו היא שיווק. זו החוליה הכי חלשה. כל מה שיוצא משער המטע מגיע לשלושת השחקנים המשמעותיים בשוק. אנחנו מנסים לייצר מחיר מטרה, אבל בסוף הם קובעים אותו"צילום: אייל טואג

מהצד האחר, גם יבואני שמן הזית מפעילים מכבש לחצים על משרד הכלכלה ומכון התקנים כדי למנוע שינוי בתקן 191, שכן שינוי התקן יעניק יתרון לחקלאים המקומיים, המייצרים שמן שברובו המוחלט איכותי יותר מהשמן המיובא. משרד הכלכלה והתעשייה, שמניף את הדגל "מיוצר בישראל" וקורא לצרכן הישראלי להעדיף תוצרת כחול לבן, תורם לבלבול כי בהתאם להנחיות הקיימות בנוגע להתוויית שמן מקומי, אין לצרכן אפשרות לדעת אם שמן הזית שהוא קונה נמסק בישראל או רק בוקבק בישראל, ואם ברכישתו הוא תורם לחקלאות הישראלית או לחקלאות בספרד.

מיהן היבואניות שנהנות מהעמימות הזו ברישום ארץ הייצור? על פי נתוני סטורנקסט לשוק המבורקד (רשתות וחנויות המייצגות רק כרבע ממכירות הענף), במחצית השנייה של 2015 היתה שטראוס השחקנית המובילה בענף שמן הזית, והחזיקה בכ־24% מהשוק. לצד היבוא, שטראוס רוכשת כמויות גדולות יחסית של שמן זית מחקלאים ישראלים. אחריה שמן, שמחזיקה בכ־17% מהשוק, וזיתא שגם היא רוכשת שמן מחקלאים ישראלים. החקלאים טוענים כי היא עושה זאת בכמויות קטנות יחסית, ואולם מקור המקורב לחברה מתחרה אמר כי זיתא מגדילה בשנים האחרונות את רכישותיה מחקלאים בישראל. בשנים האחרונות הצטרפה שופרסל לרשימת היבואניות, אולם היא מייבאת שמן ארוז בבקבוקים, ולא במיכלים לביקבוק מקומי כפי שעושות יבואניות אחרות. כל היבואניות מייבאות משני יצרנים גדולים בספרד.

מנכ''לית זיתא, לאה מלכה, אומרת כי החברה "רוכשת את רוב השמן שלה מיצרנים מקומיים". עם זאת, לדבריה, "השנה החולפת היתה שנת שמיטה, וכדי לעמוד בכשרות הבד''ץ שלה נאלצה החברה לרכוש כמויות גדולות של שמן זית בחו''ל. החברה אכן מערבת שמנים מחו''ל ומישראל (בלנדינג), אולם המטרה היא להגיע לטעם המתאים לצרכן הישראלי. אנו עורכים בדיקות קפדניות מאוד לשמן ועומדים בתקנים הכי מחמירים, ואפילו זוכים בתחרויות בארץ ובחו''ל. כולנו רוצים את התקן, הדיון עם החקלאים הוא לגבי צורת הבדיקה ומי יהיה אחראי עליה. אנחנו עובדים עם החקלאים ורוצים למצב ענף עם סטנדרטים גבוהים. אין כאן שני צדדים. ענף שמן הזית אמוציונלי מאוד, אבל בסוף יבואנים וחקלאים נמצאים יחד באותו ענף ורוצים שהוא יצליח, וגם שהצריכה לנפש תעלה לכ־8 קילו שמן זית בשנה".

במשרד הכלכלה מנסים להתמודד עם המחיר הגבוה של שמן הזית באמצעות אימוץ התקן הבינלאומי, המאפשר למכור שמן מיובא כישראלי, ללא שינוי. "כדי להתמודד עם פערי המחירים יש לאמץ רגולציה בינלאומית ללא סעיפים ייחודיים, שעלולים להוות חסם סחר, דבר שינציח את פערי המחירים", אומרים במשרד. "הרגולציה הבינלאומית נותנת מענה לסוגיית הסימון והמקורות שמהם השמן הגיע". עם זאת, פער המחירים בין ישראל לאירופה נובע לא רק מהמחיר שדורש המגדל, אלא גם מכך שבאירופה יש סבסוד לחקלאים, שכר עבודת הפועלים נמוך יותר ואין מע''מ על שמן זית ולא מגבלת כשרות המונעת שיווק של שמן ממפעל העובד בכל ימות השבוע ככשר.

על פי התקנות והחוקים החלים על הענף, אם 35% מעלות היצור מתבצעת בארץ, ניתן לכנותו "שמן ישראלי". זהו פתח ל"ישראבלוף" קלאסי: עלות הבקבוק, תהליך הביקבוק והתווית לבדם מגיעים לשיעור זה, ואם לא, היבואנים נוהגים להוסיף לבקבוק שמן ישראלי אותנטי כדי להגיע לרף צילום: אייל טואג

מאיגוד המזון בהתאחדות התעשיינים המייצג חברות מזון בדיוני תקינה נמסר כי האיגוד "מנסה למצוא נוסחה שתהיה מקובלת על כל הצדדים, כלומר, תשמור על החקלאים ותאפשר להם לייצר שמן ישראלי, ועם זאת תאפשר ליצרנים להילחם ביוקר המחיה ולשווק שמן זית במחיר שפוי. זאת, מבלי להיות חשופים לתקן שאף יצרן לא יוכל לעמוד בו".

שמן עוקף–ריכוזיות

דרך אחרת להתמודד עם המחיר הגבוה היא פתיחת מכסות יבוא ללא מכס, כפי שנעשה בימים אלה, במתכונת ניסוי לארבעה חודשים. מכסות היבוא לשמן זית יהיו 2,000 טון, והחקלאים יפוצו בכ־16 מיליון שקל. עם זאת, הממשלה מתעלמת באופן קבוע מפערי התיווך הענקיים במקטע שבין היצרן לצרכן, שאינם קשורים כלל לחקלאים, ושהם אלה שמזניקים את המחירים.

"מה שאנחנו צריכים זה כללי משחק הוגנים", אומר יוסי אקרמן, לשעבר נשיא אלביט מערכות וכיום מגדל זיתים, "להנאה ולא לצורכי מסחר", לדבריו. "תנו לנו סבסוד מים כמו באירופה ובידול לשמן הישראלי, ונדע להתחרות מצוין", הוסיף.

החקלאים צודקים, כי בין תנאי השוק של החקלאים בישראל ובאירופה אכן אין סימטריה, והדבר מקשה על התחרות. בימים אלה נעשה ניסיון ממשלתי לגבש תוכנית שתעביר את כל החקלאות, כולל ענף הזית, מתמיכות עקיפות – במקרה זה באמצעות מכס – לתמיכות ישירות במגדלים, בדומה לנעשה באירופה ובעידוד ארגון המדינות המפותחות (OECD). ואולם, למרות זאת, נראה כי יבוא זול יעשה לענף הזית מה שיבוא עושה בדרך כלל בענפי התעשייה: הוא יכריח את החקלאים להתייעל.

איילה נוי מאיר, מגדלת זיתים: "יותר משקים, גדולים וקטנים, מנסים לייצר מותג פרטי ולא למכור את כל השמן לשלושת המשווקים הגדולים. מותג פרטי יכול לאפשר מחיר גבוה יותר. יש יותר מ–100 מותגים, ויצרני שמן עושים משלוח עד הבית ופותחים מרכזי מבקרים" צילום: אייל טואג

בישראל יש כ־340 אלף דונם כרמי זיתים המניבים כ־19,500 טונה שמן בשנה, מהם כ־250 אלף דונם בחקלאות טבעית (בעל), וכ־90 אלף דונם חקלאות מושקית בצורה מתוכננת (שלחין). שטחי הבעל מניבים בממוצע 36 קילו שמן לדונם, ושטחי השלחין 150 קילו שמן לדונם. בעידוד הדרכות של משרד החקלאות, בין השאר, בשני העשורים האחרונים נכנסו לענף הגידול האינטנסיבי והסופר־אינטנסיבי, המאפשרים תפוקה גבוהה בעלויות פחותות לדונם. כיום יש חקלאים שעוקרים גידולי זיתים בשיטה הרגילה, כדי לטעת כרמים בשיטה החדשה. "אם מכונה בכרם רגיל מאפשרת מסיק של עשרה דונם ביום, במטע אינטנסיבי ההספק הוא 60 דונם ליום", אומר גלי טל, מנהל גידולי שדה ומטע זיתים של מגידו, רמת השופט ורמות מנשה. וכשהתפוקה גדולה יותר, העלות לדונם יורדת. בעשור האחרון הוכפל נפח הייצור בעקבות השקעות של כ־300 מיליון שקל בעידוד משרד החקלאות, כשנטיעות חדשות תוכננו למסיק מכני, צריכת מים נמוכה, שימוש במי קולחין ומים מליחים מוזלים.

"אי אפשר לקחת מחקלאי את התקווה שבשנה הבאה יהיה טוב יותר", אמר חגי רבן (45) מרמת ישי, מנהל תאגיד הר ועמק המאגד מגדלים מכמה יישובים, בהם עין השופט, משמר העמק, גד''ש העמק, גבע והיוגב. בניגוד לכלל ענף החקלאות, שבו הגיל הממוצע של המגדלים הוא 64, בענף הזית ניתן למצוא מגדלים צעירים יותר, חלקם דור שני ושלישי בענף או בני קיבוץ. ענף הזית מתרחב למקומות חדשים מזה כשני עשורים, ופולש למתחמים מוכרים של גידולי שדה נמוכים. כך, בין ריבועי השדות שמרצפים את עמק יזרעאל, מבצבצים פה ושם כרמי זיתים צעירים, זקופים ורעננים, מסודרים כחיילים בשורה ישרה ובגובה אחיד ושוברים את קו הצמחייה הנמוך שסביבם. מטעי זיתים כאלה ניתן למצוא גם ברמת הנגב.

עץ זית מתחיל להניב פרי אחרי השנה השנייה לנטיעתו. אולם השנה השלישית אסורה במסיק מסיבות דתיות (ערלה), והחקלאי נאלץ לראות את הפרי נושר לקרקע ומתקלקל.

צוואר הבקבוק של מגדלי הזיתים הם הגופים שקונים מהם את שמן הזית, ואלה, שוב, שלוש החברות השולטות בשוק הריכוזי. על פי נתוני סטורנקסט לשוק המבורקד, שטראוס, ויסוצקי ושמן מחזיקות יחד בכ־55% משוק שמן הזית המבורקד. "כשמישהו מחזיק מעל 50% ברשתות השיווק, ובנוסף יש גם יבוא שמן ומכירה באמצעות מותגים פרטיים של הרשתות – המקום שנשאר למשווקים בינוניים וקטנים מצומצם, והתחרות קשה מאוד", אמר נעלי. לדבריו, מערך השיווק הוא נקודת תורפה של משווקים קטנים, שמתקשים להתחרות בשחקנים הגדולים, שיש להם מערכי שיווק מסועפים שאינם תולדה של מכירות שמן זית.

"הבעיה העיקרית שלנו היא שיווק", אומר איתם בירגר (36) מכפר קיש, דור שלישי למגדלי זיתים. "זו החוליה הכי חלשה. כל מה שיוצא משער המטע מגיע לשלושת השחקנים המשמעותיים. אנחנו מנסים לייצר מחיר מטרה, אבל בסוף הם קובעים אותו", הוא מוסיף.

כדי להתגבר על הריכוזיות בשיווק מנסים באחרונה החקלאים להתאגד ולבצע מכירות ישירות לצרכן. "יותר משקים, גדולים וקטנים, מנסים לייצר מותג פרטי ולא למכור את כל השמן שלהם לשלושת המשווקים הגדולים", אומרת איילה נוי מאיר (41) מציפורי, דור שני למגדלי זיתים. "מותג פרטי יכול לאפשר תג מחיר גבוה יותר. יש בענף יותר מ־100 מותגים, ויצרני שמן עושים משלוחים עד הבית ופותחים מרכזי מבקרים", היא אומרת. ורבן מוסיף: "המותג הר ועמק לא נמצא במרכולים, כי יש שם מלחמה עיקשת על הורדת מחירים. שם המשחק הוא על מחיר ולא על איכות, ואצלנו 98% זה כתית מעולה. כשאנחנו במשא ומתן מול לקוחות גדולים מוכרים בסופרים אנחנו מסבירים, שאנחנו לא יכולים לרדת מתחת למחיר מסוים, וזה מתחיל לחלחל. אנחנו מייצרים 200 טונה שמן זית בשנה. השותפות עם המגזר הקיבוצי נועדה לחלוק ידע וליצור יתרון לגודל וכוח מיקוח", הוא אומר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker