בדרך למהפכה: המקום שבו יתחיל כל מה שמגיע לצלחת שלנו

בשעה שבמערב גדלה המודעות לתזונה בריאה ולסיכונים שבמזון מתועש, אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול ובעולם השלישי מחריפה סכנת הרעב. לסטארטאפים ישראליים יש הזדמנות להתייצב בחזית הטכנולוגית של תחומי המזון והחקלאות

ישראל פישר
צילומים: אייל טואג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ישראל פישר
צילומים: אייל טואג

קוקה קולה בבעיה. היא אמנם שומרת עדיין על רווחיות גבוהה, אך היא עושה זאת בעקבות קיצוצים שהיא נוקטת, לא הודות לעלייה במכירות. יותר ויותר אנשים בעולם מבינים ש"הזהב השחור" שהיא מוכרת פשוט לא בריא, ומכירות המשקה הממותק המכיל חומרים לא ברורים קפואות במקרה הטוב – ויורדות במקרה הרע.

גם מתחרתה העיקרית של קוקה קולה, פפסיקו, חווה קשיים דומים ומתקרבת לנקודת זמן שבה תיאלץ להמציא מחדש את עצמה ואת השוק שלה. באופן דומה, נדרשות כעת ענקיות מזון עולמיות כנסטלה, דנונה, קראפט פודס ואחרות, למצוא דרכים חדשות להאכיל את העולם שלפחות בחלקו המערבי, מודע כיום יותר מבעבר לסיכונים הבריאותיים הטמונים ברכיבים מלאכותיים שונים שמוכנסים למזון מעובד. הוסיפו לכך את הגידול המתמיד באוכלוסיית העולם, שצפויה להגיע עד ל־2050 ל־9.7 מיליארד בני אדם על פי תחזיות האו"ם, והתוצאה היא מתכון בטוח לכאב ראש אצל יצרניות המזון.

בניסיון להיערך לקראת העתיד, חברות המזון פונות לפתרונות טכנולוגיים בתחומי ייצור המזון והחקלאות, תחומים שזכו לשמות "פודטק" ו"אגריטק", במטרה למצוא דרכים חדשות לגדל חומרי גלם ולייצר מוצרי מזון תוך שמירה על בריאותם של הצרכנים. מגמה זו מייצרת הזדמנויות רבות לסטארטאפים הפועלים בתחומים אלה, ואולם, אף שהדוגמה הקלאסית לפתרון טכנולוגי חקלאי היא ישראלית – טפטפות ההשקייה שפותחו בקיבוץ חצרים בשנות ה־60 – דווקא אומת הסטארטאפ עלולה לגלות שהיא מפגרת אחרי הנעשה בעולם בתחומים אלה.

"זאת ההזדמנות של מדינת ישראל לגוון את השקעות ההייטק שלה", אומר ח"כ אראל מרגלית שביחד עם ראשי רשויות, משקיעים ועמותת "יוזמה לאומית", מנסה לקדם הקמת מרכז לתעשיית החדשנות במזון בגליל המזרחי. "בשנים האחרונות, עיקר ההשקעות הן סביב אינטרנט, מובייל ותקשורת, ובמקרה של מיתון בתחום, ישראל עלולה להיפגע ממנו מאוד".

לעומת זאת, הביקוש למזון יישאר גבוה גם בשעת משבר בכלכלה העולמית. בנוסף, טרנד הבריאות העולמי יגרום לכך שהביקוש יתמקד גם אז במזון בריא יותר. "העולם עובר מהפכת בריאות, והתחום מתחזק באופן עקבי", אומר מרגלית. הקמת מרכז למזון בריאות בגליל המזרחי יכול רק להועיל לכלכלת המדינה, ובדרך לחזק את הפריפריה, סבורים מובילי יוזמה לאומית.

חברות המזון הגדולות משקיעות משאבים לא מבוטלים במתן מענה לדרישה הציבורית למזון בריא יותר. הן עדיין מתקשות להודות בפומבי כי המזון שהן מוכרות כיום אינו בריא, אך הן רוכשות חברות קטנות יותר, תומכות בתעשיית הפודטק ומנסות לשפר את תדמיתן הציבורית. קוקה קולה, למשל, מתמקדת באחרונה בשיווק מים מינרליים, היא השקיעה בחברה להכנת משקאות סודה ביתיים, ומשווקת משקאות מופחתי סוכר כמו קוקה קולה לייף עם ממתיק הסטיביה (שזוכה להצלחה מוגבלת).

ניצה קרדיש, חממת טרנדליינס: "אנחנו צריכים לייצר את נטפים הבאה. זה טוב שהאווירה החברתית כאן מכבדת יזמות ולא פוסלת כישלונות. זה תורם לעשייה וזה לא קורה בהרבה מקומות בעולם"
ניצה קרדיש, חממת טרנדליינס: "אנחנו צריכים לייצר את נטפים הבאה. זה טוב שהאווירה החברתית כאן מכבדת יזמות ולא פוסלת כישלונות. זה תורם לעשייה וזה לא קורה בהרבה מקומות בעולם"צילום: אייל טואג

20 כפיות סוכר ביום

גם חברות מזון ישראליות מרבות לפרסם כי מוצריהן מיוצרים "ללא תוספת סוכר" ואינם מכילים חומרים משמרים. מאחורי הסיסמאות הללו עומד מאמץ טכנולוגי להורדת כמויות המלח, שלו גם השפעה כימית בהליך הייצור ולא רק על הטעם, וכמויות הסוכר. מנהלת תחום הבריאות בתשלובת החלב בתנובה, נגה שורץ־משולם, מספרת כי הודות לתוכנית "המצפן התזונתי" שהשיקה החברה לפני כשלוש שנים, היא הצליחה להפחית ממוצריה כ־816 טונות סוכר וכ־72 טונות מלח. "אנחנו לא עושים שימוש בממתיקים מלאכותיים כתחליף לסוכר או בתחליפי מלח, וזה מעמיד אותנו בפני אתגרים", היא מספרת. "לא פשוט להפחית כל כך הרבה סוכר, ולכן ההפחתות היו מדורגות מאוד, כדי להרגיל את החך של הצרכן. בבריטניה עשו זאת בצורה דרסטית מדי, ואנשים פשוט לא קנו את המוצרים. הפחתת הסוכר אצלנו ארכה כשלוש שנים. ההמלצה בישראל היא לצרוך עד כפית מלח ביום למבוגר, אבל הצריכה בפועל היא כשתי כפיות ביום. בסוכר הצריכה המומלצת היא חמש כפיות ביום, ולפי הלמ"ס אנחנו צורכים 20 כפיות סוכר ביום".

נראה כי תהליכים רגולטורים מאלצים כעת את חברות המזון להשתנות. בארצות הברית, למשל, יהיה אסור לשווק מוצרים עם שומן טראנס, ותעשיות המזון ייאלצו למצוא תחליפים בריאים לשומנים.

כדי לחפש פתרונות נוספים לקידום בריאות הלקוחות, ולא רק כערך שיווקי, פנתה תנובה אל אקסלרטור הסטארטאפים הטכנולוגי־חברתי "טק פור גוד ראלי" (Tech For Good Rally), הפועל בתל אביב. "ראינו שם מיזמים עתירי טכנולוגיות שיכולות לסייע לתעשיית המזון לייצר תזונה בריאה יותר", אומרת שורץ־משולם, "אבל היזמים האלה מגיעים מתחומים שונים ותעשיית המזון לא כל כך מוכרת להם. אתה חייב קשר טוב עם התעשייה, וליזמים אין תמיד את המשאבים האלה. לכן פתחנו בפניהם את המעבדות שלנו, אפשרנו להם לעשות ניתוח של המוצרים שלנו והעמדנו לרשותם צוות דיאטניות". לדבריה, במחזור הראשון של האקסלרטור, שהסתיים בשנה שעברה, היו בעיקר מיזמים שפיתחו אפליקציות לשמירה על אורח חיים בריא. "במחזור השני כיוונו יותר לשיפור תהליכי ייצור", היא אומרת. "החיבור לתעשייה חשוב מאוד".

אולם למרות יוזמות כאלה, ישנם מי שמזהירים כי הטמעת טכנולוגיות מתקדמות בייצור מזון בישראל עדיין אינה מתקדמת מספיק, וכי התעשייה המקומית עלולה להישאר מאחור ביחס למדינות אחרות בעולם. "היחס למזון בעולם המערבי השתנה ב־20 השנים האחרונות", אומר ד"ר אופיר בנימין, חוקר בתחום חישת מזון וחלב במכללה האקדמית תל חי. "בהמון תחומים, כמו למשל אריזות חכמות, שיטות חימום מזון, טיפול בשפכים של תעשיית המזון ועוד, החידושים עוד לא הוטמעו אצלנו".

בנימין שותף לחזון להפוך את הגליל המזרחי למרכז המזון הישראלי, תוך הצבת המחקר והפיתוח במרכז. באחרונה חתמה מכללת תל חי על מזכר הבנות לפיתוח תחום המזון עם אוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי, שבמסגרתו יפעילו שני המוסדות מיזם משותף לפיתוח וייצור מוצרי מזון רפואי. "ההסכם עם ראטגרס יוצר מסגרת לשיתוף פעולה שאמור להיכנס בסופו של דבר למסלול העסקי. המטרה הסופית היא להקים בישראל מכון לאומי לתחום המזון והתזונה שהמטרה היא להיות גשר בין ידע אקדמי ליישום בתעשייה. וזה יכול לתת תנופה לכל האזור", מאמין בנימין.

נטליה לברסוביץ, חוקרת פולימרים סוכריים בפירות, המכללה האקדמית תל חי
נטליה לברסוביץ, חוקרת פולימרים סוכריים בפירות, המכללה האקדמית תל חיצילום: אייל טואג

פרופ' לו קופרהאוס, שמנהל את המרכז לחדשנות במזון באוניברסיטת ראטגרס, מתבונן על הנוף החקלאי הגלילי ובטוח שביחד עם אומת הסטארט־אפ ניתן יהיה לקדם את האזור. "שיתוף הפעולה בין תל חי לראטגרס מתמקד במחקר, מסחור, חינוך והכשרה, פיתוח יזמות ויצירת מקומות עבודה בתחום המסוים של מזון בריאות", מספר קופרהאוס שמוסיף כי לשוק מזון הבריאות יש פוטנציאל צמיחה אדיר — "כולנו צורכים אוכל לפחות שלוש פעמים בכל מיני דרכים, וזה שוק גדול מאוד ורואים איך מגזר הטכנולוגיה נכנס לתחום המזון". לדבריו, "יש כיום השקעות הון משמעותיות במגזר הזה.

"אנחנו נרגשים לעבוד בשיתוף פעולה עם הגליל בישראל כי אנחנו רואים את המחויבות כאן למחקר יישומי כאן באזור. ישראל היא אומת הסטארטאפ וזה מקום טבעי ליצירת טכנולוגיה", אומר קופרהאוס.

איך מאכילים 10 מיליארד 
בני אדם

אופיר בנימין, המכללה האקדמית תל חי: "היחס לתחום המזון בעולם המערבי השתנה ב–20 השנים האחרונות, למשל בכל מה שקשור לאריזות חכמות, לשיטות חימום מזון יעילות יותר, לטיפול בשפכים של תעשיית המזון ועוד, החידושים עוד לא הוטמעו אצלנו"
אופיר בנימין, המכללה האקדמית תל חי: "היחס לתחום המזון בעולם המערבי השתנה ב–20 השנים האחרונות, למשל בכל מה שקשור לאריזות חכמות, לשיטות חימום מזון יעילות יותר, לטיפול בשפכים של תעשיית המזון ועוד, החידושצילום: אייל טואג

לצד הכנסת טכנולוגיה חדשנית לשיטות הייצור של המזון, קיים צורך דחוף לשכלל את דרכי הגידול של היבולים החקלאיים. בתחום הזה עוסקת חממת טרנדליינס אגריטק שבגוש עציון. מנהלת החממה, ד"ר ניצה קרדיש, מסבירה כי החקלאות המודרנית שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה־20, ונועדה להתמודד עם הגידול החד באוכלוסייה, יצרה בעיות סביבתיות ובריאותיות שלא ניתן עוד להתעלם מהן, ושהדור הבא של טכנולוגיות חקלאיות יידרש לספק להן פתרונות חדשים.

"המהפכה הירוקה שהתחילה בשנות ה־50 היתה צריכה לטפל במחסור המזון בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה", אומרת קרדיש. "הפתרון היה משולש: ראשית, הכניסו כימיקלים. פשוט הציפו את כדור הארץ באגרו־כימיקלים וזה אפשר ייצור כמויות גדולות של מזון; שנית, גידלו סוג אחד של גידול חקלאי על יחידת שטח ('מונו־קלצ'ר'), ולא אפשרו צמיחה של מגוון גדול של גידולים תוך איזון טבעי ביניהם. בכך הפרו את שווי המשקל והחקלאות פסקה להיות מאוזנת; והפתרון השלישי, שאינו בעייתי, הוא המיכון – הכנסת טרקטורים, מחרשות וכדומה".

לדבריה, כיום לא ניתן להמשיך לגדל גידולים חקלאיים בדרך שבה הורגלנו. "הרגולטור לא מרשה לזהם יותר את מי התהום והאדמה, ובנוסף, צריך לחזור לאיזון הטבעי. אני לא מדברת על חקלאות אורגנית, שהיא עדיין נישה, אלא על חקלאות בת־קיימא. בחממה אנחנו מסתכלים על טכנולוגיה ובוחנים איך היא מייעלת את היבול בצורה מתחשבת".

כל זאת, מוסיפה קרדיש, יש לעשות תוך הרחבה מתמדת של כמות היבולים, כדי לתת מענה לאוכלוסיית העולם שמוסיפה לגדול. "אנחנו צריכים לראות איך מפחיתים את בזבוז האוכל, שכיום יותר מ־40% ממנו מושלך לפח. המטרה שלנו צריכה להיות ייעול הפקת המזון, וייצורו מפחות משאבים".

סיור בחממה, שנתמכת על ידי משרדי החקלאות והכלכלה של הממשלה, מעלה מראה לא שגרתי ביחס לחממות הייטק. במקום צעירים בשנות ה־20 של חייהם שמנסים לפתח את "האפליקציה החמה הבאה", רוב היזמים כאן הם בשנות ה־40 לחייהם או מבוגרים יותר, שעברו מתעשיית הטכנולוגיה או החקלאות – ומנסים לענות על בעיה ממשית שהפריעה להם בחיי היומיום. "לפני מספר חודשים התפרסמו ידיעות על התחומים הגדולים באגריטק", אומרת קרדיש. "התחומים שמושכים את רוב ההשקעות הם חלבונים חילופיים, הגנת הצומח, רובוטיקה ומזון תפקודי". בכל התחומים האלה הקימה החממה חברות, היא מספרת, ומוסיפה כי בשנים האחרונות חל זינוק משמעותי בהשקעות בתחום האגריטק כולו: "אם ב־2010 ההשקעות בתחום הסתכמו בכ־400 מיליון דולר, ב־2015 הן הגיעו לכ־4 מיליארד דולר", היא אומרת.

היכן נמצאת ישראל בתחום זה?

"כשאנחנו התחלנו לא היו סטארטאפים – כיום יש המון. חוץ מנטפים, קמו פה כמה מחברות הזרעים המובילות בעולם – אז לישראל יש ניסיון בזה, אבל עדיין לא מספיק. אנחנו צריכים לייצר את נטפים הבאה. זה טוב שהאווירה החברתית כאן מכבדת יזמות ולא פוסלת כישלונות. זה תורם לעשייה וזה לא קורה בהרבה מקומות בעולם שבהם אם נכשלת, אוי ואבוי".

ד"ר מאיר שליסל, חוקר בתחום היין, המכללה האקדמית תל חי
ד"ר מאיר שליסל, חוקר בתחום היין, המכללה האקדמית תל חיצילום: אייל טואג

בניגוד לפיתוח אפליקציות או הנדסת תוכנה, בחקלאות היזם צריך להיות בעל ידע ספציפי – לא רק טכנולוגי, אלא גם ביולוגי וחקלאי. איך מתמודדים עם זה?

"נדרשת מעטפת שלמה של תמיכה מקצועית. הצוות שלי הם אנשים בעלי רקע טכנולוגי־חקלאי. לי יש דוקטורט בגנטיקה של צמחים, וגם זה לא מקנה לי סמכות לעסוק ברובוטיקה, אבל יש לי ניסיון של המון שנים והבנה של כלכלה חקלאית ואיך השוק מתנהג. אני גם יודעת עם מי כדאי להתייעץ, ויכולה להרים טלפון למדען הראשי כשצריך. כשמגיע יזם מתחום ההייטק אנחנו מצמידים לו אגרונום כדי שיסביר לו מה החקלאי צריך".

בחממת טרנדליינס פועלות כיום כמה חברות עם רעיונות מעניינים. "סטייק צרצר", למשל, מפתחת שיטות לגידול צרצרים למאכל אדם כדי לספק תחליפי חלבון (ראו עמ' 64); "אקווי נובו" ו"ביו פישנסי" מתמקדות בגידול יעיל יותר של דגי מאכל; "אינולוג" מפתחת שיטות לייצור יין איכותי; ואילו "ולנטיס" מנסה להמציא מחדש את החומר שעוטף את החממות.

אבל גוש עציון לא לבד. הנוף הגלילי הקבוע של שדות חקלאיים מוריקים בימים החמימים של סוף החורף מסתיר את הטכנולוגיה שמעורבת בפיתוח החקלאות באזור. כניסה למפעלי קולפלנט ליד יסוד המעלה מגלה איך גם צמח מושמץ כמו טבק יכול לחולל מהפכה בטיפול בפצעים כרוניים ובחתכים ניתוחיים. במיג"ל (מרכז ידע גליל עליון) שנמצא באזור התעשייה של תל חי, שומרים בקנאות על סודיות הפיתוחים הטכנולוגיים שלהם שעוסקים בחקלאות, אבל בקיבוצי האזור טוענים כי ללא המכון קשה היה להתהדר בחדשנות החקלאית שלהם. ובמעבדות המזון של מכללת תל חי, שוקדים הסטודנטים במרץ על הפרויקטים שאמורים לייצג את המגמות החדשות בטכנולוגיית מזון.

לדברי מרגלית, כל מה שדרוש כדי שתעשיית הפודטק הישראלית תשגשג הוא אנשי הון סיכון שיבינו כי הפוטנציאל ממשי. "אנחנו צריכים לפקוח את עיניהם ולומר להם 'בואו ותראו, כל מה שכבר עשיתם בתחומים אחרים אפשר לעשות גם בתחום הזה'". לדבריו כבר ניכרים בשטח ניצנים של שינוי מגמה. "הקומבינציה הכי טובה בין חקלאות, טכנולוגיה ומזון נמצאת כאן. עד עכשיו כל המחקרים שנעשו כאן לא היו מסחריים כי אף אחד לא היה מוכן לשלם על זה. ברגע שנכנס כסף לסיפור זה נהפך למשמעותי. הידע יבוא מכל העולם, אנחנו רוצים להפוך מונופול על הייצור – לקחת רעיון, להביא את האלמנט הקליני והייצורי ולהכשיר עובדים לתעשייה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker