וילקומן, ראוס

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פליטים צועדים לעבר רכבת בפסאו בגרמניה
פליטים צועדים לעבר רכבת בפסאו בגרמניהצילום: אי–פי
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

זרועותיה המושטות בחיבוק של "מוטי" (אמא), כפי שמכונה הקנצלרית אנגלה מרקל בגרמניה, זכו בעולם לתשואות רמות. מרקל הכריזה בשנה שעברה כי גרמניה תקלוט מיליון פליטים ללא תנאים, ועודדה את שותפותיה באיחוד האירופי לעשות כמוה. המהלך עורר התנגדות מצד מפלגות לאומניות וקסנופוביות, כמו גם תהיות כיצד תוכל גרמניה להתמודד מבחינה כלכלית וחברתית עם הגל העצום הזה של אנשים חדשים.

מדינות אחרות באיחוד האירופי, בהן כמה מהליברליות ביותר ביניהן, נאלצו להכריז על מגבלות לנוכח הזרם היומיומי של מהגרים שהגיעו לגבולותיהן, וגם מרקל נדרשה לסייג את נדיבותה. בפועל, יותר ממיליון אנשים הגיעו לגרמניה ונקלטו כפליטים בשנה האחרונה. בזמן קצר יחסית התחוור המחיר הכבד שמרקל, גרמניה ואירופה יצטרכו לשלם על המדיניות חסרת הגבולות, שמרקל החליטה עליה על דעת עצמה.

תחילה, ההתפתלויות האקרובטיות של גרמניה בעקבות ההבנה של ההשלכות הקשות של ההגירה – סגירה זמנית של גבולות והשעיית אמנת שנגן (לגבולות פתוחים באיחוד האירופי) – עלו לקנצלרית ולארצה במוניטין; מעמדה בסקרי דעת קהל של מרקל צנח. מקרים כמו התקיפה ההמונית בקלן בערב ראש השנה האזרחית וסיפורים בודדים על אנשים שפונו מבתים בבעלות ציבורית בגיל מבוגר כדי לפנות מקום לפליטים עוררו זעם בקרב הציבור במדינה.

הסברת הפנים לפליטים עוררה זעם רב לא רק בגרמניה, אלא בקרב שאר מדינות האיחוד האירופי – באופן שמחזק לא רק את הסנטימנטים נגד מהגרים, אלא גם מגביר את התמיכה במתנגדים לאיחוד, ובמיוחד בתומכים בפרישה של בריטניה ממנו.

עתה ניצבות מרקל והממשלה הפדרלית בגרמניה בפני בעיה נוספת ולא פחות חמורה: במהותה, מדיניות ה"כל דכפין ייתי ויתאזרח" שגרמניה הכריזה עליה בקול ענות גבורה היא בלתי חוקית – לפי חוקיה של גרמניה עצמה, לפי חוקי האיחוד האירופי וגם לפי החוק הבינלאומי.

מפלגת האיחוד הנוצרי סוציאלי (CSU), שהיא מפלגה־בת בווארית של מפלגתה הנוצרית־דמוקרטית של מרקל, שוקלת לתבוע את הממשלה הפדרלית. הביקורת של כמה מנהיגים בבוואריה, ובהם הורסט זהופר, ראש ממשלת בוואריה, מבוססת על הטיעון הפשוט: למי שמגיע בנתיב יבשתי, אין אפשרות טכנית חוקית לבקש מקלט בגרמניה.

לפי החוק הגרמני, אין לספק מקלט לאנשים שנכנסים לגרמניה ממדינות בטוחות – וכל המדינות הגובלות בגרמניה נחשבות בטוחות. החוק האירופי מאשש עמדה זו, בהתבסס על הסכם דבלין, שקובע כי פליטים חייבים לבקש מקלט במדינת האיחוד הראשונה שאליה הם מגיעים. גרמניה לא יכולה להיות המקלט, אלא אם מגיעים אליה בדרך הים או האוויר.

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במרכז פליטים בשפנדאו ליד ברליןצילום: רויטרס

עמדתה של מפלגת CSU קיבלה חיזוק גם משופט לשעבר, שהגיש חוות דעת מחמירה אף יותר. גרמניה היא פדרציה של מדינות. אם הממשל הפדרלי אינו מגן על גבולותיה החוקיים, נטען בחוות הדעת, הוא מסכן את יכולתן של המדינות בפדרציה, כמו בוואריה, לספק לציבור בטיחות ושירותים נוספים.

המצב מורכב עוד יותר כשבוחנים את שאלת הזכויות של הפליטים שכבר הגיעו. לפני כחודשיים הכריזה גרמניה כי תדרוש מפליטים המגיעים אליה להסגיר לידיה את כל חפצי הערך והמזומן שברשותם – צעד שנעשה גם בדנמרק עוד לפני כן, ובעיני רבים נראה פוגעני.

"כל המהגרים האלה, שלכל היותר 25% מהם הם מבקשי מקלט, נכנסים מיד למערכת הרווחה הגרמנית", מסביר אנדרו האמל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף, את הרציונל שמאחורי הדרישה למסור רכוש. "אם גרמני רוצה קצבאות רווחה הוא צריך קודם לרוקן את החסכונות והמשאבים שלו. הוא יכול לשמור על הדירה והמכונית, כדי שיוכל לחפש עבודה, אבל אם הוא גר בדירה גדולה הוא יצטרך לפנות אותה ולעבור לדירה קטנה יותר".

כעת, מסביר האמל, העלויות המוערכות הן 19 מיליארד יורו לשנה רק עבור המהגרים שהגיעו ב־2015. "כל תקציב מערכת הרווחה הגרמנית הוא 38 מיליארד יורו – כך שהנטל על מערכת הרווחה גדל באופן עצום", הוא אומר. "גרמנים עובדים מן השורה, ששכרם דרך במקום 15 שנים והם סבלו מקיצוצים בכל השירותים הציבוריים, שצריכים לשלם שכר דירה ומסים גבוהים מתמיד, רואים פתאום שהממשלה משחררת מיליארדי יורו בין לילה כדי לעזור לזרים שנכנסו למדינה באופן בלתי־חוקי, וב־80% מהמקרים אין להם בכלל זכות חוקית להיות בגרמניה. קשה לדמיין את רמת הטינה שזה מעורר".

בשל כך, אומר האמל, "בתמורה למגורים, ביגוד, חינוך, לימוד שפה ושלוש ארוחות ביום, 500 יורו בקצבאות לחודש, שירותי בריאות חינם ועוד הטבות ללא הגבלה, הם נדרשים לוותר על חלק מעושרם כדי לשלם על קליטתם. אין בזה שום דבר לא נאות, וכך חושבים 95% מהגרמנים".

האמל טוען כי לקיחת הרכוש מרתיעה מהגרים שאינם פליטים חוקיים. לפי דיווחים, הגיעו מהמזרח התיכון וצפון־אפריקה מהגרים רבים ללא זכויות מקלט. "אנשים שבאמת נמלטים ממלחמה ורדיפה לא יהססו למסור רכוש שאותו יקבלו בחזרה אלפי מונים בשירותים חינמיים, במימון משלמי המסים הגרמנים. כמשלם מסים איני רוצה שכספי יממן ויסבסד אנשים שאינם בקשיים – זהו היגיון בסיסי ואחראי, לא פשיזם. 40% מאוכלוסיית ניגריה רוצה להגר למדינות עשירות יותר. אני מבין אותם, אבל אלה 60 מיליון אנשים. מי יקבל 60 מיליון איש, ישראל? גרמניה? צרפת?

"הבעיה העיקרית היא כשלונה של ממשלת גרמניה להפריד בין אלה שיש להם טיעון לגיטימי לבקשת מקלט לבין אלה שלא. האמצעים קיימים, אבל לא מיושמים. כתוצאה מכך יש במקלטי מהגרים מאות אלפי אנשים – רובם גברים צעירים, שיישארו שם שנים כי לא יגרשו אותם. יש בהם אנשים שמבצעים פשעים, וכתוצאה מכך גורמים לגרמנים לחשוב רעות על כל המהגרים.

פליטים בברלין בתור למרכז רישום במשרד הבריאות והרווחהצילום: רויטרס

"ככל שגרמניה תמהר לגרש את הגברים הצעירים שאין להם זכויות למקלט, כך יהיו סיכוייה להציל את שרידי הסובלנות בקרב הגרמנים טובים יותר, שלא לדבר על המשאבים העצומים הנדרשים לטפל במבקשי המקלט האמיתיים".

התוצאה, אומר האמל, היא שינוי תפישתי שעומד בניגוד חד לגישה של מרקל. "מפלגות המתנגדות להגירה נהנו מצמיחה חסרת תקדים ברחבי אירופה בזכות משבר ההגירה. מפלגות המרכז־ימין ואפילו השמאל־מרכז עומדות בפני ביקורת גוברת ונאלצות להקשיח את עמדתן, בעיקר כלפי רוב המהגרים שאין להם זכות למקלט. אפילו הקואליציה הירוקה־אדומה של שוודיה מבטיחה עכשיו גירוש המוני של 80 אלף איש, צעד שלפני כמה חודשים היה בלתי נתפס ונחשב אפילו גזעני.

"יש ראיות מוצקות לכך שההגירה לגרמניה באחרונה לא היתה של ההמונים הנואשים הנמלטים על חייהם, כפי שתיארה התקשורת בגרמניה. הם בעיקר גברים צעירים, ממדינות אפריקאיות או בלקניות שאינן במלחמה. מחקרים ראשוניים מראים שהם בעלי השכלה נמוכה, ושיעור הפשיעה בקרבם גבוה מהממוצע.

"לאחר קלן, הקונצנזוס של התקינות הפוליטית שלחץ על המשטרה והעיתונות לא לדווח על מוצאם האתני של חשודים בפלילים, מתפורר והולך. סוכנויות ממשלתיות עדיין מסרבות לפרט פשיעה לפי מוצא אתני, אז קשה לפלח את זה, אולם שוטרים ואפילו פוליטיקאים מהשמאל־מרכז כבר מודים שבקרב קהילות מהגרים מסוימות, בעיקר מלבנון, הבלקנים וצפון אפריקה, שיעור הפשיעה לא־פרופורציוני. לפני כמה חודשים טיעון כזה היה מעורר האשמות בהטיה.

"התהליך לגירוש מהגרים לא חוקיים, אפילו כאלה שביצעו פשעים חמורים, מצליח לגרש רק 3%־5% מכל המהגרים שמאבדים את סטטוס דורשי המקלט שלהם. חוסר היעילות הזה לא היה חשוב כשהיתה הגירה מועטה, אבל עכשיו הוא בעיה חמורה, שעוברת תיקוני חקיקה, אבל לא באופן שמספיק לדרישת הפוליטיקאים לגירוש המוני.

"המטוטלת נעה עתה לכיוון ההפוך. סקרי דעת קהל מראים תפנית דרמטית מהגישה מסבירת הפנים של מרקל. יש התקפות חסרות אבחנה על מהגרים ומקלטים לפליטים, שמתרבות והולכות. מצב הרוח הציבורי קודר ומקוטב יותר. מפלגת האלטרנטיבה המתנגדת להגירה בגרמניה מקבלת יותר מ־10% בסקרים, והיא שלישית בגודלה במדינה, לפני הירוקים. למדינה שתמיד התגאתה שאין בה מפלגת ימין פופוליסטית, זהו הבלתי נודע".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker