תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בדרך לאקזיט הערבי-ישראלי הראשון

לכתבה
מימין לשמאל: סלים נימרי, דאנה דולה, דונה חאג' מנאע, מינרווה מזאווי, מוסטפה מוסטפה, טארק עאבד, ראמי יונס, רים ח'לף, מריה נסאר, מישל עבוד ובאדר מוואסי

חלום הסטארטאפ הישראלי פסח עד כה על המגזר הערבי, ולא בגלל מחסור בכישרונות או ברעיונות טובים. פרויקט בריטי-ישראלי נועד לשנות זאת

8תגובות

מינרווה מזאווי עלתה בחודש שעבר לבמה המאולתרת ב־Wayra Accelerator בשרופשייר האוס בלונדון. אם היא היתה עייפה אחרי ארבעה ימים של התרוצצויות ומפגשים אינטנסיביים בכל רחבי העיר, זה לא ניכר בה. באנגלית רהוטה ובקול מעט רועד מהתרגשות היא הציגה את Philia, מיזם לשיפור קשרי הזוגיות. מימינה, ישוב בשורה הראשונה, הקשיב לה סאג'יד ג'אוויד, שר הכלכלה והחדשנות הבריטי – לא בדיוק המאזין הטיפוסי בפרזנטציה של יזמית מתחילה. לבד מהשר היו שם משקיעים מקומיים, אנשי עסקים וקבוצת סטארטאפיסטים ישראלים, שמזאווי נמנית עליהם, ושהיתה יוצאת דופן גם עבור ה"סטארטאפ ניישן": כולם משתייכים למגזר הערבי.

במרכז הסצנה הכי לוהטת בישראל קשה למצוא ישראלים ממוצא ערבי, או בניסוח אחר: מתי באחרונה שמענו על אקזיט ערבי? התשובה היא מעולם לא, והסיבה לכך נעוצה בין השאר במספרם הקטן של הסטארטאפים שמייסדיהם הם ערבים־ישראלים. על פי הערכות, פועלים כיום בישראל 700־800 סטארטאפים כאלה, לעומת כ־5,000 מיזמי הזנק שמייסדיהם יהודים. סצנת הסטארטאפים הערבית מתרכזת בערים נצרת וחיפה, עם זליגה לאזור המשולש. סטארטאפים אלו פועלים בין השאר בסיוע רוח גבית מהחממה העסקית נצרת, חממת הביומד של נצרת וארגון צופן, והן בעידודו של שחקן נוסף ומעניין בזירה זו – השגרירות הבריטית.

פרויקט ראשון מסוגו שיזמה השגרירות, UK Israel Tech Hub (מרכז הטכנולוגיה בריטניה ישראל), נועד לתרגם חזון של שיתוף פעולה בין שתי המדינות לפעילות קונקרטית של עידוד סטארטאפים (ראו מסגרת). במסגרת זו נשלחה קבוצה של יזמים ערבים־ישראלים ללונדון, לכמה ימים מרוכזים שבהם נחשפו להזדמנויות בשוק הבריטי ולאקו־סיסטם של עולם היזמות הטכנולוגי הבינלאומי. בתוך כך נפגשו היזמים עם חממות ואקסלרטורים ולמדו איך לעשות נטוורקינג ומינגלינג – ולא פחות חשוב, איך משתחררים באלגנטיות ממי שנצמד אליך באירוע חברתי – מיומנות שהיתה מסייעת למשל לדאנה דולה, מייסדת אפליקציית Baexy למערכות יחסים, שנכלאה בשיחה על ידי משקיע להוט מדי, לזמן ארוך מדי, עד שחולצה על ידי חבריה.

פן נוסף של המשלחת כלל מרכיב של למידה והתנסות, ובין השאר הוצמדו חברי המשלחת לסטארטאפ בריטי הפועל בתחום זהה לשלהם, אך נמצא בשלב מתקדם יותר. במקביל הם נפגשו עם חברות בעלות פוטנציאל להיות לקוחות ושותפות עסקיות. "חשוב לנו לחשוף את קהילת ההייטק במגזר הערבי בפני קהילת ההייטק הלונדונית", אומרת מנהלת מרכז הטכנולוגיה בריטניה ישראל, נעמי קריגר כרמי, "כדי שבפעם הבאה שהם יבואו לביקור בסטארטאפ ניישן, הם יעשו עצירה גם בנצרת".

מינרווה מזאווי (עומדת) ואיילת מבור, סגנית מנהלת מרכז הטכנולוגיה בריטניה ישראל
Wayra UK

דור שלא היה שם קודם

בשנים האחרונות עברו גופים המסייעים לערבים ישראלים מדגש על תעסוקה להתמקדות ביזמות. "חשוב מאוד להציג להם מודלים לחיקוי", אומרת קריגר כרמי. "בישראל יש כל כך הרבה צעירים שחולמים להקים סטארטאפ, בגלל שזה מאוד בשיח. בחברה הערבית זה לא היה המצב עד היום, ואנחנו רוצים לייצר את סיפור ההצלחה של היזם שסגר עסקה גדולה עם בריטניה. זו המשלחת השנייה שאנו מוציאים, ואנחנו יכולים לדווח על שותפויות עסקיות שנוצרו. כשהתחלנו, היו לנו 30 מועמדים. הפעם המספר היה כפול והיה לנו קשה לבחור את העשרה שייצאו ללונדון בסופו של דבר. קם דור חדש שלא היה שם קודם, וזה אומר שהנושא מתחיל להיכנס לתודעה".

כשמסתכלים על חתך המשתתפים במשלחת, קשה להבין מדוע קבוצה זו נדרשת לסיוע מיוחד. רבים מהם בוגרי הטכניון, בעלי תארים אקדמים, וקורות החיים שלהם כוללים עבודה בחברות מובילות במשק, בהן אינטל, אמדוקס ו־HP. אז מה בכל זאת ההבדל? "למייסדים של חברות ערביות אין את הניסיון הבסיסי: ניהול, קשרים ומעורבות באקו־סיסטם, כלומר היכרות עם אנשים שכבר עשו אקזיט, אפילו חבר של חבר", אומר חאלד, בוגר אחת המשלחות הקודמות שביקש שלא להיחשף בשמו האמיתי. "כערבי, אין לך את מערכת הנטוורקינג שיש לכל צעיר יהודי. אתה לא יושב בבית קפה ובאופן טבעי מכיר שם לפחות כמה אנשים שקשורים לאנשים שיש להם נגיעה לתחום מזווית כלשהי".

כפי שיודע כל מי שגדל כאן, אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין צעירים יהודים לערבים הוא השירות הצבאי. "שימי פוליטיקה בצד, הצבא הוא מוסד שמקשר בין אנשים", מרחיב היזם. "אתה שם את חייך בידי חבריך לשירות, ובסוף התקופה הזו האנשים האלה יהיו במקום שבו הם יוכלו לעזור לך – זה טבעי ואנושי. ואם שירתת ב־8200, יצרת עוד שכבה שבה אתה מחלק את חייך בין אנשים שיש להם את הפוטנציאל לבנות סטארטאפים, ונחשפים לתחום. הרבה דברים גדולים מתחילים בצבא".

ברכבת התחתית, בדרך לעוד מפגש עם משקיעים, היזמים מתלבטים בדיוק בנקודה הזו: מה לענות כאשר ישאלו מדוע יש בכלל קושי להיות סטארטאפיסט ערבי בישראל? חברי המשלחת נזהרים משימוש במילה "גזענות". "אני חושב שזה קשור להזדמנות וחשיפה", אומר ראמי יונס שייסד את Mindolife, מיזם בתחום אבטחת המידע בעולם ה"אינטרנט של הדברים", יחד עם קבוצת מייסדים שכוללת יזם ערבי נוסף ושני יזמים יהודים. "בסופו של דבר, זה עניין של מודעות וחינוך". ודונה חאג' מנאע, מנהלת תחום תעשיות יצירתיות במרכז הטכנולוגיה בריטניה ישראל, שארגנה ומנווטת את הביקור, מציעה לענות באופן כללי ש"מימון הוא עדיין אתגר גדול לסטארטאפים ערבים".

חבר המשלחת סלים נימרי עוד לא לגמרי משוכנע בנכונות התשובה הזאת. בשיחה מקדימה הוא טוען שיזמות במגזר הערבי נדירה יותר, כי החשש מסיכון גבוה יותר. "המשרות במגזר הערבי לא זמינות. אנשי הייטק שיושבים בחברות גדולות, מוכשרים מאוד, לא יסתכנו ביציאה להקמת סטארטאפים כי במקרה של כישלון, יהיה להם קשה לחזור ולמצוא מקום מחדש. למה? ככה. זו עובדה, וככל שהגיל של הייטקיסט ערבי עולה, כך ההזדמנויות שלו פחות זמינות. יש גם כאלה שלא משתלבים והם דווקא כן מקימים מיזמים".

מימין לשמאל: סלים נימרי, דאנה דולה, דונה חאג' מנאע, מינרווה מזאווי, מוסטפה מוסטפה, טארק עאבד, ראמי יונס, רים ח'לף, מריה נסאר, מישל עבוד ובאדר מוואסי

מדוע לדעתך הייטקיסטים ערבים פחות משתלבים בשוק התעסוקה?

"המדינה בנויה סביב נושאים ביטחוניים ויש הרבה רגישות. אין לי ספק שאת המיזם שלנו לא הייתי מרים אלמלא היו לי שותפים יהודים. פניה לגופים כמו עיריות ומשרדי תחבורה אינה קלה ליהודים וקשה במיוחד לערבים. הישראלים יצרניים מאוד ומביאים פתרונות והשוק צפוף וקטן, ונלחמים על כל מקום. ישנם גם גופים שבהם רווחות דעות קדומות. הרגשתי את זה אישית לא מעט פעמים ובצורה ברורה מאוד, אבל אני מעדיף לא לדבר על זה".

המיזם של נימרי, MOBI (Mobility Insight), פועל בגליל ים ובנצרת, ומעסיק יהודים וערבים. מנכ"ל החברה הוא דב גנאור. הכלי שפיתחה החברה מספק בזמן אמת צפי לעומסי תנועה וחוזה את הצורך בסלילת כבישים חדשים, והוא כבר נמצא בשימושן של רשויות מקומיות אחדות בישראל, בהן עיריות ירושלים, חיפה ותל אביב. "הסטארטאפ מותאם לעולם שבו יש חיבור בזמן אמת בין כלי רכב, תשתיות ומכשירים אלחוטיים (Connected Vehicles), והשימוש בו עשוי לעזור במניעת תאונות דרכים ופקקי תנועה, בתכנון כבישים חכם ובניצול יעיל של משאבים לאומיים", אומר נימרי. "זהו תחום מתפתח, וההערכות הן שעד 2024 יהיו בעולם 300 מיליון כלי רכב מחוברים. כבר כיום, יבמ, סימנס, סיסקו ויתר השחקנים הגדולים בתעשיית הטלקום עובדים על פתרונות ליצירת תשתית פיזית, ויצרניות של מערכות ניווט מפתחות תשתית תורמת לכלי רכב. MOBI למעשה היא פתרון משלים לפעולות האלו", הוא מסביר.

"מטבעי אני אדם שרואה דברים שלא מוצאים חן בעיניו, ורוצה לשנות", מוסיף נימרי. "אם יש עץ שמפריע לילדים לשחק או זבל זרוק בעיר – אני מטפל. פקקי התנועה בערים מפריעים לי. גם אם יש פתרונות יפים כמו ווייז, עדיין אין לאן לברוח: האוכלוסייה גדלה בקצב אדיר והשטח קטן. אני, למשל, עובד בהרצליה וגר בנצרת, ומבלה שעתיים וחצי על הכביש. אז למה שהערים לא יהיו מנוטרות באופן מלא?".

כיזם, האם היעדר השירות הצבאי היווה חסם עבורך?

"ברור שחסר לי משהו בגלל שלא הייתי בצבא. המסלול שלי עבר דרך לימודים, ניסיתי ללמוד כמה שיותר, יצאתי לעבוד בתעשייה – לא היה לי ניסיון מספק, אבל ידעתי שיש לי את היכולות. אני רואה אנשים שמרימים חברות ואני מאמין שגם לי יש מספיק כישרון כדי לעשות את זה".

מימין: איתן ורטהיימר, חיים שני ושגריר בריטניה דיוויד קוורי במפגש מקדים בבית השגריר

לדעתו של חאלד, רבים מהחסמים נעוצים בהיעדר תרבות של יזמות. "יש לי ידיד קרוב שרק לפני כמה שנים שמע בכלל שיש דבר כזה, לימודי MBA באוניברסיטאות עלית בעולם. לימודים במוסד כזה מייצרים קשרים, והרבה יהודים לומדים שם. החבר שלי הוא למיטב ידיעתי הערבי־ישראלי היחיד שסיים את MIT Sloan (בית ספר למינהל עסקים מהמובילים בעולם, ר"ה). אני עצמי בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה. אלו דברים שצריכים להילמד בתוך בתי הספר הערביים, שצעירים ידעו שיש עוד אפיקים מקצועיים חוץ מעריכת דין או ראיית חשבון. הערבים עצמם צריכים ללמד את עצמם לקחת סיכון גדול יותר ולחשוב אחרת. עכשיו זה קל יותר כששומעים על אקזיטים מסביב, הם מסתכלים מבחוץ על כל מה שקורה ורוצים להיות חלק מהעולם הזה. זה גם מצריך לאמץ את החוצפה הישראלית, להיות חצופים וממולחים כפי שמתחייב בעולם העסקים המודרני. אלו שרוצים להשקיע בסטארטאפים ערבים, נדרשים להשקיע עוד קצת יותר ולהביא מנטורים שישתפו את היזמים בכל מה שנדרש על מנת להיות יזם מצליח. לא לבוא ממקום של 'מערוף' למיעוטים, אלא באמת באופן אותנטי".

האם בין השורות אני יכולה להבין שיש לך בטן מלאה על המדינה?

"לא. זה יותר כיף כשאתה עושה את המאמץ לבד, ולא צריך לחכות לאף אחד. אם המדינה עוזרת לאזרחים שלה, זה מצוין, אבל זה לא חייב להיות מרכיב בהצלחה. עדיף לייצר אקו־סיסטם ליזמים ערבים – על ידי המדינה, החברה, האנשים עצמם. מצד שני, אני לא יודע עד כמה ערבים יכולים לייצר אקו סיסטם כזה. יש המון מרכיבים שצריכים להתממש כדי שזה יקרה, ואם נגיע ל־60% ממה שקורה בצד היהודי, זה יהיה יותר טוב מכלום.

"אני לא מאלה שחושבים שישראל היא 'סטארטאפ ניישן'. זה נחמד ויפה להגיד, אבל מבחינת טכנולוגיה, ראיתי במקומות רבים אחרים מהנדסים קצת יותר קריאייטיבים – למשל ברוסיה. מה שמצוין פה זה האקו־סיסטם. הישראלים ידעו לייצר את הקשר בין שלושה אזורים בעולם – אירופה, ארצות הברית וישראל – בזכות היהודים במדינות האלה, או בזכות הקשר היהודי־ישראלי בחברות ענק כמו פייסבוק, גוגל ויאהו. לכך נוסף הידע מהצבא ומוסדות הלימודים הגבוהים, וכל נושא תרבות היזמות. כך שמי שרוצה להשקיע בחברה הערבית, צריך להתייחס להשקעה בו תוך כדי התחשבות במחסור בכל אחד מהאלמנטים האלה".

בית נוח ליזמים ערבים

נעמי קריגר
שגיא שועלי

"אני מת מחום", אומר מישל עבוד, איש גדול וחייכן, המתקשה לתמרן בין הקיפאון הלונדוני שבחוץ לחימום המוגזם שבתוך הבניינים. המיזם שלו הוא אחד המעניינים בקבוצה. בעולם שבו אלפי אפליקציות מפותחות מדי יום בעולם, עבוד מציע את Simple Backend, סטארטאפ שמאפשר ליזם שמפתח אפליקציה לבצע את כל הפעולות החישוביות הכרוכות בכך מבלי להעסיק לשם כך מתכנת, ומבלי שהוא עצמו יידרש לידע בקידוד. התוצאה, לפי התוכניות המפורטות מאוד של עבוד, צריכה להיות פשוטה וישימה אפילו עבור ילד.

קודם לכן שימש עבוד כ־CTO בסטארטאפים בתחום המשחקים, וניהל פרויקטים באמדוקס במשך עשור. הרעיון שלו זוכה כאן לעניין רב, אבל ככל שהמשלחת מתקדמת, הוא מבין שכדי שיוכל להסביר היטב את המיזם הוא זקוק למודל עובד שבאמצעותו ניתן יהיה להדגים את היכולות של המיזם. מודל כזה עולה כסף. "חשבתי שאצליח לגייס דרך משקיע אבל אני מרגיש שבשלב זה, אין מנוס מלפנות למדען הראשי", הוא אומר. המדען נהפך לאטרקטיבי יותר עבור יזמים ממגזר המיעוטים, לאחר שהשיק תוכנית לקידום חברות ויזמים מקרב מגזר זה, המצויים בשלב ההזנק (Early Stage). שיעור התמיכה הממשלתית יהיה 85% מהוצאות המו"פ, עד תקרה של 2 מיליון שקל. לשם השוואה, בתוכניות המדען המיועדות לכלל האוכלוסייה, שיעור המימון המשלים של היזם הוא 50%־80%.

בינתיים עבוד מנסה למצות כמה שיותר את המפגש הלונדוני. בשנים האחרונות נהפכה העיר לבירה המובילה באירופה בכל הנוגע לצמיחה דיגיטלית מהירה. על מנת לעודד פעילות יזמית, השיקה בריטניה ב־2012 תוכנית שמציעה הטבות מס מפליגות למשקיעים בסטארטאפים בשלבים ראשונים. בין השאר נקבע בתוכנית כי עבור כל השקעה של 1,000 ליש"ט של יזם מקומי, המדינה תחזיר מחצית בהטבות מס. אם ההשקעה כושלת, בזכות החזרים שונים היזם מסכן רק 13.5% מההשקעה. לעומת זאת, אם המיזם מצליח, המשקיע נדרש לשלם מס רק על 50% מהרווח, והשאר פטור ממס.

"בקהילה הטכנולוגית הכללית בארץ אנחנו במאבק נגד הנטייה החזקה מאוד של יזמים לפנות קודם כל לשוק של ארצות הברית. במגזר הערבי זה לא כך", אומרת קריגר כרמי. "יש מעט מאוד יזמים ערבים שיצאו לדרך בינלאומית, ואם כן – ארצות הברית היא לא בהכרח ברירת המחדל עבורם. אחת הסיבות שהופכות את ארצות הברית לנוחה עבור יזמים יהודים היא שיש שם קהילה יהודית גדולה וחברים שמכירים מהצבא. ליזמים הערבים זה פחות רלוונטי, ועבורם דווקא בבריטניה האפשרויות לנטוורקינג גדולות יותר, בזכות קהילה ערבית ענפה".

"בריטניה היתה מאז ומתמיד בית חם למדיה הערבית", מרחיבה חאג' מנאע. "הפוטנציאל הוא אדיר. ברשת, ערבית היא השפה הרביעית בשיעור השימוש בה. מחקרים מראים שיש כיום יותר מ־350 מיליון דוברי ערבית שמשתמשים באינטרנט ברחבי העולם, בהם 135 מיליון איש ב־22 מדינות ערב. שיעור חדירת הסלולר בעולם הערבי הוא מהגבוהים בעולם, וברשתות החברתיות יש 71 מיליון משתמשים פעילים דוברי ערבית".

על רקע הנתונים המרשימים האלה, הפער בין הביקוש למדיה דיגיטלית בערבית לבין היצע התוכן כמעט בלתי נתפש. "התוכן בשפה הערבית ברשת דל מאוד – 2%־3% מכלל התכנים", אומרת חאג' מנאע. "זה משפיע על מיליוני דוברי ערבית ושולל מהם גישה למידע, להזדמנויות עבודה, לחינוך ולכלל השירותים שפועלים ברשת – מה שעבור דוברי אנגלית הוא מובן מאליו. כבר בתחילת הדרך הבחנו שישנם אתרים מובילים בשפה הערבית שהם בבעלות יזמים ערבים־ישראלים, שמחד הם דוברי השפה וחלק מהחברה והתרבות הערבית, ומאידך למדו במוסדות אקדמיים ישראליים ונהנים מתשתיות הייטק שלא קיימות בעולם הערבי. הם גילו את ההזדמנות הזאת לפני כולם, אך הם נתקלים באתגרים פוליטיים שמונעים מהם פריצה גלובלית".

זה בסדר, תמשיכי

דונה חאג' מנאע

למרות שארבע מתוך עשרת חברי המשלחת הן נשים, השילוב בין נשים ויזמות במגזר הערבי הוא חדש למדי. "יש יזמיות ערביות בודדות שמשמשות כמודל לחיקוי", אומרת חאג' מנאע. "אבל מבחינת היזמות הצעירה, אנחנו רואים התפתחות עצומה בשלוש השנים האחרונות. גם במשלחת לא עשינו העדפה מתקנת – אלו היו המועמדים המתאימים ביותר. בשנים קודמות לא היו נשים רבות, אבל בעינינו זו היתה תקלה פנימית ולא בעיה חיצונית. יזמיות ערביות פונות דווקא לנושאים כמו רשתות חברתיות – ואת זה רואים פחות אצל גברים".

מזאווי לא יכולה להתחייב שמספר הנשים היזמיות הערביות גדל בשנים האחרונות. "בסביבתי אני מכירה כמה כאלה, אבל קשה לי להכליל", היא אומרת. "זה עניין תרבותי – אין מה לעשות, קשה להעז לעשות את הצעד הראשון לפני שמתקבל מהסביבה סימן ש'זה בסדר, תמשיכי'. יש יותר מדי חשיבות למה שיגידו ולמה שמצפים. זאת אחריות גדולה, ויש לחצים גדולים, וזה מכביד על היזמיות יותר מאשר על היזמים".

מזאווי (30), תושבת חיפה, היא בעלת תואר שני כמומחית לענייני משפחה מתוכנית של המכללה למינהל בראשון לציון, ותואר ראשון בפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות. לדבריה, כשהחלה לעבוד כמאמנת למערכות יחסים במגזר הערבי, היה מי שהרים גבה. "הסביבה לא עצרה בעדי, אבל אנשים סביבי היו סקפטיים. הם שאלו איך בדיוק אצליח לעשות זאת, ולמה עכשיו לעבוד קשה כשכבר יש לי תארים, ואולי עדיף שאלך לעבוד באיזה מוסד, אבל זה לא מה שחיפשתי. הייתי רגישה מאוד לניואנסים בחברה וידעתי שזה משהו שחסר. רציתי לנסות. חקרתי את זה בעזרת שאלון באינטרנט וראיונות, כי האמנתי שאם אראה את הנתונים על הדף זה ייתן לי דחיפה להבין שיש פה משהו שאני יכולה להתחיל לעבוד אתו. אני מטבעי עושה דברים בשקט ומוציאה אותם החוצה כשאני מוכנה. וזה הפתיע אנשים".

מזאווי אומרת שגם הגיל שלה ("אני צעירה מדי"), והעובדה שהיא רווקה, היוו מכשול. "ידעתי מראש שהחברה תבקר את זה שבחורה צעירה ורווקה מתיימרת לייעץ לזוגות, ועבדתי קשה יותר כדי להוכיח להם שזה לא פקטור שמעיד על כך שאצליח או לא. אני מעלה סרטונים ומדברת על נתונים ופסיכולוגיה ונותנת טיפים, וזה נותן לאנשים ביטחון לבוא ולדבר אתי. ובזכות זה ובזכות הרצאות וסדנאות, אנשים יותר ויותר פונים אלי". היא הקימה את הסטארטאפ בפברואר. "הגשתי מועמדות למאיץ של נסרהטק בנצרת. כשהתקבלתי ניסיתי לנתח ולהבין מה הבעיה שאנחנו פותרים, מי קהל היעד ואיך נגיע אליו. סיימתי בטכניון לימודי תעודה כמאמנת אישית ואני מאמנת למערכות יחסים בין זוגות. הרעיון צץ כשנה לאחר שהתחלתי לעבוד במקצוע במגזר הערבי, שמתי לב למספר הגדול של מחקרים שמראים שניתן לשנות ולחזק את הזוגיות מבלי להוציא יותר מדי כסף, וכי תרגילים פשוטים מעלים שביעות רצון מהנישואים ואפילו להוריד את שיעור הגירושין לכמחצית.

סלים נימרי

"מערכות יחסים במגזר הערבי הוא נושא שנחשב לטאבו, ידעתי שאני נכנסת לתחום קשה ומאתגר. לא שמעתי שיש דבר כזה – אימון לזוגות – וגם אנשים שבאו אלי לא ידעו על זה. הרגשתי שהזוגות צמאים לדבר הזה כי יש להם דעה שלילית על פסיכולוגים. חיפשתי משהו ידידותי כי גם שיעור הגירושין במגזר הערבי החל לעלות. לפי הלמ"ס ב־2012, הפעם האחרונה שנבדקה, מתוך 10,000 זוגות מוסלמים, 17% התגרשו. לפי ההערכות מדובר על שיעור גירושין של 11% בקרב הנוצרים הערבים".

האפליקציה מותאמת לקהל הערבי?

"בינתיים אלו משימות כלליות, שאותן אנחנו בודקים גם על אוכלוסיה ערבית וגם יהודית, בארץ וגם בחו"ל. עד כה לא מצאנו משהו שלא מתאים לאוכלוסייה זו או אחרת. בהמשך זה הולך להיות מפורט הרבה יותר, והעניין התרבותי עומד להשתנות ולהתמקד".

באירוע המשקיעים זוכה מזאווי למחיאות כפיים כאשר היא מסיימת את דבריה. השר ג'אוויד, כוכב עולה בפוליטיקה הבריטית שאף מוזכר כמועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה בעתיד, קם על רגליו וממהר לאירוע אחר. "אני צריך להתקשר לאשתי, שלא יהיו לי בעיות", הוא מתרץ את עזיבתו בעקבות המצגת. "אז תוריד את האפליקציה של מינרווה", קריגר כרמי לא נשארת חייבת.

הכותבת היתה אורחת השגרירות הבריטית, בלונדון

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות