תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גלי: האם את 
מולטי–פוטנציאלית?

לכתבה

מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? אם קשה לך לענות, אולי זה כי יש לך יותר מתשובה אחת. כמה נשים עם שאיפות, יכולות ותשוקה בכמה תחומים מסבירות ל-TheMarker Women איך הן עושות את זה

תגובות

זאת שאלה כל כך תמימה - מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? את שומעת אותה לראשונה בגיל חמש בערך, והיא מלווה את חייך בצמתים שונים באופן גלוי וסמוי כאחד. ההנחה היא שקיימת רק תשובה אחת ולך רק נותר למצוא אותה, מתוך סל מקצועות מוגדר מראש. ומה אם לא?

לחיפוש התשובה מתלוות פעמים רבות תחושות לא נוחות שמקבלות משנה תוקף עם רצונם העז של ההורים, הדודים והבוסים שכבר נחליט ונתיישב כבר. אבל מה עם אלה שמתקשים – לא משום שהם לא מצליחים למצוא תשובה, אלא דווקא כי יש להם יותר מדי תשובות, והם לא רוצים לזנוח אף אחת מהן?

״'מולטי־פוטנציאלים' (Multipotentialites) הם אנשים שמגלים שאיפות, יכולות ותשוקה לכמה תחומים, וכתוצאה מכך חווים אתגרים והזדמנויות ייחודיות להם", מסבירה אמילי וופינק, שהרצאת TED שהעבירה בנושא צברה בתוך כמה שבועות יותר ממיליון צפיות. וופינק טוענת כי המולטי־פוטנציאלים הם המועמדים האידיאלים להתמודדות עם האתגרים המורכבים והרב־ממדיים של העידן המודרני, בשל יכולתם ללמוד מהר, להסתכל על נושא מכמה זוויות וליישם ידע ותובנות שרכשו ממקום אחד במקום אחר לחלוטין.

וופינק, שהקימה את Puttylike, פלטפורמה לקהילת המולטי־פוטנציאלים ומחברת הספר "renaissance business", היא "אמנית, יזמת, יועצת קריירה ומרצה", כדבריה, ולכן Multipotentialite היא התווית היחידה שהיא מוכנה לענוד. "הכלכלה משתנה לנגד עינינו", היא אומרת. "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדינמיות הזאת היא ללמוד איך להסתגל לסיטואציות שונות ולהבין את האתגרים בקונטקסט רחב".

מולטי־פוטנציאלים צריכים שלושה דברים בחייהם כדי להיות מאושרים: מגוון, משמעות וכסף, כאשר הראשון ייחודי להם. יש כמה מודלים שבהם הם יכולים לבחור, כמו עיסוק בכמה פרויקטים במקביל או בחירה במקצוע עם עשייה מגוונת, אבל הדרך שאני הכי אוהבת היא הקמת 'עסק רנסאנס', שבו באות לידי ביטוי כל היכולות והשאיפות, מסבירה וופינק.

לדברי מרגרט לובוויק, מחברת ספר שעוסק בנפש "האדם הרנסאנסי", אנשים אלה מעדיפים מגוון על פני התמחות. הם אינם פוסעים במסלול לינארי ומתוכנן בקפידה, אלא מתקדמים תוך כדי תנועה, בדרך "המאפשרת מפגשים, הזדמנויות וחוויות שלא היה להם סיכוי לצפות מראש", כדבריה. פעמים רבות, אחרי שהגיעו לבשלות והצלחה בתחום מסוים – הם יעברו לאתגר הבא. בעל בית מלון משגשג, למשל, ירחיב את עסקיו ויקים רשת. המולטי־פוטנציאלי, לעומתו, ילמד אוריגמי או משפטים.

פרופ׳ אדוארד לייזר מסטנפורד בדק ומצא שמבין בוגרי תוכנית ה־MBA שנהפכו ליזמים, רבים יותר היו כאלה שלקחו קורסים מתחומים שונים ובעלי ניסיון תעסוקתי מגוון, בעוד שעמיתיהם הסטודנטים שהתמקצעו בתחום אחד – נהפכו בעיקר לשכירים. בכך סותר לייזר את הטענה הרווחת שלפיה רוב חברות הסטארטאפ מוקמות על ידי מומחים טכנולוגיים. סטיב ג׳ובס הגדיר פעם יצירתיות כ״יכולת לחבר בין נקודות״, והוסיף כי לצערו לרוב האנשים אין מספיק נקודות לחבר "משום שלא צברו חוויות מספיק מגוונות".

לכאורה, המולטי־פוטנציאלים דומים לשאר הצעירים בני דור המילניום, אבל למעשה, בסיס התפישה שלהם שונה. בני דור המילניום יחליפו עבודות רבות – על פי מחקרים, שבע עבודות בממוצע עד לגיל 70 – בעיקר בשל נוחות. המולטי־פוטנציאלים, לעומתם, יחליפו מקצועות או ישלבו ביניהם, כדי לייצר עבור עצמם עניין מתמשך ואתגרים מרובים. אלה אנשים שהם לא רק מוכשרים אלא גם מוּנעים מאמביציה גבוהה.

אז איך נראים חייה של המולטי־פוטנציאלית? כמה מהן סיפרו לנו על העיסוקים שלהן, על חיי היומיום – ועל הסיבות שבגללן הן לא ילכו בדרך הסלולה להן מראש.

 

מירב אורן

             הכתבה מתפרסמת במגזין TheMarker Women

 

תחנה ראשונה: מרב אורן

סיפור חייה של מרב אורן רצוף בהתנסויות שונות ומגוונות: החל בהקמת ליין מסיבות מצליח שהתחיל בחדר קירור פרחים, דרך מכירת BTL – חברה לקידום מכירות ואירועים שגילגלה מיליונים – למקאן־אריקסון בגיל 26 וכלה בהקמת החטיבה העסקית של סאבלימינל.

נדמה שהרקורד הזה מספיק לחיים שלמים, אבל אורן היא גם המייסדת והמנכ״לית של WMN, קהילה של סטארטאפים שנשים מובילות; מנהלת את "החווה״, מרכז בילוי בטבע של עיריית תל אביב; בעלת הסטארטאפ ״מסעדות פתוחות״ המאפשר ל״פודיז״ לבשל ולסעוד עם שפים, ויש לה עוד כמה מיזמים בקנה שרק מחכים לקשב ומימון.

אנחנו יושבות במשרד שלה ב־WMN בנמל תל אביב, כשאורן מגדירה את עצמה יזמת סדרתית מולטי־דיסציפלינרית. ״לא למדתי שום דבר ואין לי תואר בכלום. כשאני מספרת מה אני עושה אנשים לא מבינים מה הקשר״. היא גדלה ברעננה וכשהיתה בת עשר המשפחה עברה לארצות הברית, שם סיימה תיכון בגיל 16.5. כשחזרה לישראל, נאלצו לבנות לה מסלול מיוחד בנח״ל. ״כבר בגיל צעיר הייתי חריגה״, היא צוחקת.

בשיא הפעילות אורן חלתה בסרטן השד. "עשיתי פסק זמן של שנה", היא מספרת. "החצי הראשון היה מזעזע ובחצי השני של 'שנת הסרטן' שלי התחלתי להרים את הראש, להסתכל על החיים אחרת ולראות מה באמת בא לי לעשות. אני בן אדם שצריך לקום בבוקר עם רצון לטרוף את העולם. אם לא, אני לא רוצה להיות שם״.

במהלך החיפושים היא נזכרה בחלום ישן להקים חלל עבודה לנשים יזמות, וכך קמה WMN. במקביל נולדו מסעדות פתוחות, TeenGuru – "טד לבני נוער", שמטרתו היא עידוד יזמות בקרב צעירים ושני פורמטים לטלוויזיה. ״באותה תקופה באמת הרגשתי שקצת התפזרתי לכל הכיוונים ושאני צריכה להתמקד יותר. אני מניחה שאם היה לי את המיליון הראשון זה היה יותר קל״.

ואם היית מתמקדת זה היה קורה?

"הסטארטאפ 'מסעדות פתוחות', למשל. אני שואלת את עצמי: 'היית מסוגלת להישאר רק בזה כל החיים? להיות ווייז?' התשובה היא לא".

אורן מציגה את שומר המסך בסלולרי שלה, עליו כתוב בגדול: ״Hold your horses״. ״הרבה פעמים אומרים לי: 'את חייבת לכוון ולא להתגלגל'. למשל, ראיתי עכשיו את השרשרת שאת עונדת ובא לי לשווק אותה. זה לא תמיד טוב. ויש כאלה שיגידו שאני שטחית".

ענת ניר

ומה התשובה שלך?

"אני לא מכירה אנשים שמאושרים ככה לקראת היום שלהם. אני גם יודעת לאן אני הולכת: ל־WMN יהיו סניפים בישראל ובעולם, והחברה תהפוך לגוף השקעות. היעד שלי ברור: יותר סטארטאפים שנשים מובילות".

תחנה שנייה: ענת ניר

נסיעה מתארכת עם נהג מונית חבר סבלנות מובילה אותי לבני ברק, שם נמצאים משרדיה המעוצבים של Moovz – הרשת החברתית הגדולה בעולם לקהילת הלהט״ב. ניר היא מנהלת השיווק בחברה וגם חצי מהצמד ״דנה וענת״, שמפיק כבר 13 שנה מסיבות, פסטיבלים ואירועים לקהילה. בכובעים נוספים שלה היא מרצה אורחת באוניברסיטת באר שבע ובמכללה למינהל, חברה בוועד המנהל של אגודת הלהט״ב, מתנדבת בחוש״ן מרכז החינוך לסובלנות של הקהילה הגאה ויו"ר פמיננסי, מכללה כלכלית לנשים שהקימה אמה המנוחה.

ניר מספרת שהיא אינה נכנעת להגדרות. ״הקודים החברתיים של מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול ממסמרים אותנו, והאפשרויות הן מסוימות כשאת אישה והן מסוימות כשאתה גבר. לכן חשוב למצוא את האנשים הנכונים שיתמכו בעשייה שלך. דנה (זיו, שותפתה ל״דנה וענת״), למשל, היא ממש שותפה לחיים".

מה מתאפשר כשמשתחררים מהקודים?

״העשייה שלי נובעת מהרצונות, מהמאבקים ומהמקומות הבטוחים שלי. פסטיבל 'לסבית קטלנית' (פסטיבל קולנוע לסבי ישראלי), למשל, התחיל מצורך אישי שלי ושל חברות שלי. אני מתה על 'כשהארי פגש את סאלי', אבל לפעמים גם רוצה לראות סרט על החיים שלי״.

את מרגישה שבגלל ההליכה בכמה נתיבים קשה לך לצלול לעומק בכל אחד מהם?

״מצד אחד כן. יש תחושה מתסכלת שאם הייתי עושה רק פסטיבל קולנוע אז הייתי יכולה לקחת את זה רחוק יותר. אבל העניין הוא לא אם את עושה דבר אחד או שישה – אלא לייצר משמעות. זאת לא האמירה שלי שאני רב־גונית, זאת תוצאה של איך שחוויתי את המציאות. יכול להיות שיום אחד כל הנתיבים יתאחדו״.

בניגוד לתדמית ההפכפכה של אלה שהחליטו לא להחליט, ניר מתמידה בפרויקטים שלה שנים ארוכות. ״אני דואגת להגיע לשורת רווח מסוימת בכל חודש. אני מאוד זהירה בבחירות שאני עושה, כי אני יודעת שזה משפיע על כל הדרך שלי בחיים. אני חושבת שהבחירה שלי לעשות כמה וכמה דברים בעת ובעונה אחת מייצרת מצב שבו הדברים מתכתבים אחד עם השני, גם אם אין ביניהם קשר ישיר", היא מספרת.

לדברי ניר היא רגילה לא לעמוד בציפיות של הסביבה: ״אני מראש מאתגרת את החברה בהגדרה שלי למיניות, בעובדה שאני בת 36 ולא נשואה, או בשאלה סביב הרצון בילדים. העובדה שנאלצתי לשבור את מוסד המשפחה או הנישואים הקלאסיים הקלה באיזשהו מובן על ההתמודדות בשבירת דיכוטומיות גם בעבודה״.

אור אלתרמן–ברנע

איך בכל זאת עומדים מול זה?

״צריך המון ביטחון עצמי וכוח מהבית, וזה גם עניין של דוגמה אישית״. ניר מספרת איך אמה, אישה מצליחה ואקדמאית, מצאה את עצמה מוכת הלם ממשבר כלכלי בעקבות גירושים ומחלה קשה, ולאחר שיצאה ממנו בכוחות עצמה הקימה את ״פמיננסי״ – מסגרת לימודית שנותנת לנשים את הכלים לרכישת עצמאות כלכלית שהיו כל כך חסרים לה.

תחנה שלישית: אור אלתרמן־ברנע

אור אלתרמן־ברנע הקימה את מאמאזון, קבוצת האמהות הגדולה בפייסבוק, אחרי 15 שנה שבהן עבדה כעיתונאית ועורכת. בנוסף היא יועצת תוכן לסטארטאפים, צלמת ומנטורית בגוגל קמפוס. אנחנו נפגשות בשעות הערב המאוחרות בבית קפה בשוק הכרמל.

״מאמאזון הוקמה לפני חמש שנים כשהייתי אמא צעירה להיילי. אפילו שחשבתי שאני יודעת הכל על אימהות, פתאום גיליתי שיש הרבה דברים שאני לא״. היא שמה לב שכאשר חיפשה תשובות בפייסבוק התפתח סביבן דיון ער, והחליטה ברגע לפתוח קבוצה לאמהות בלבד, בשם מאמאזון. ״הזמנתי רק את החברות שלי במטרה לא לנג׳ס, וזה צמח בן לילה וכיום אנחנו מונות 90 אלף חברות בלי שום יחסי ציבור. היא מדגישה כי ״זה ממש נהפך להיות ה'רויטרס של האמהות': כמעט כל המחאות התחילו או צמחו אצלנו – מחאת העגלות, מחאת האוטובוסים ועוד״.

איך החלטת לעזוב עבודה רצינית כעורכת, למשהו שאלוהים יודע מה ייצא ממנו?

״זה היה הדרגתי מאוד והתחיל עוד לפני מאמאזון. כל השנים הרגשתי שאני משרתת את גופי הפשע והרשע, ועשרה חודשים לפני שעזבתי אבא שלי מת. מאז עולם שחייתי בצורה מאוד אמוציונלית קיבל פרופורציה אחרת לחלוטין״. היא מתארת איך לאחר הולדת בתה, המשולש של מוות, לידה ורייטינג הקשה עליה לבצע את עבודתה, וכשזיהו אותה ברחוב כ"זאת שהקימה את מאמאזון" היא הבינה שאם לא תיתן לזה צ׳אנס היא לא תסלח לעצמה.

תמיד התעסקת בהרבה דברים?

"כן, אף פעם לא הצלחתי לעשות משהו אחד. דווקא החוסר התכווננות והעובדה שזה לא בא עם כותרת נתן לזה ערך גדול. נשים אומרות לי: 'הצלת לי את האימהות, לקחת אותי יד ביד לאורך החודשים הכי קשים'. בחיים לא הייתי חושבת שמשהו כזה יכול להיות קשור אלי, ובטח ובטח לא משהו שאני יזמתי בעצמי״.

בינתיים בקפה, הברמן מכין סלט עם עדשים שחורות ומישהי על הבר שואלת אם אפשר להזמין כזה. ״זה לא בתפריט, פשוט לקחתי לי דברים מהמטבח לארוחת ערב״, הוא עונה במבוכה.

״תציע לשף, זה נראה טוב״, אלתרמן־ברנע אומרת.

 

             הכתבה מתפרסמת במגזין TheMarker Women

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות