תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חתני פרס נובל לכלכלה מציגים: כך עובדים 
עליכם ישר 
בעיניים

לכתבה

הכלכלן חתן פרס נובל 
פרופ' ג'ורג' אקרלוף מסביר 
למה מידה מסוימת של רמאות היא חלק בלתי נפרד מהשוק החופשי, ומדוע העולם זקוק לגיבורים שיצליחו למנוע מהציבור ליפול קורבן לגורמים שמנסים לנצל אותו

57תגובות

ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר חשבו שהם מומחים לקניית מכוניות. היו להם סיבות טובות למדי לחשוב כך, אחרי הכל שניהם כלכלנים זוכי פרס נובל, בעשור השמיני לחייהם. אחד מהם חזה את פקיעתה של בועת הנדל"ן האמריקאית שהובילה למשבר הפיננסי העולמי, השני כבר חקר את הטריקים של מוכרי המכוניות המשומשות במאמר המפורסם ביותר שלו, שזיכה אותו בנובל. אותו חוקר, אקרלוף, גם נשוי לראשת הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, כך שלא חסר לו עם מי להתייעץ.

ובכל זאת, כשהתיישבו לכתוב יחדיו את ספרם החדש Phishing for Phools (בתרגום חופשי: "לדוג פראיירים"), גילו אקרלוף ושילר שבעצם הם יודעים פחות משחשבו. שניהם, הם מסבירים, קנו את מכוניות הוולבו הישנות שלהם כשהם מודעים, לכאורה, לכל הטריקים האפשריים של מוכרי המכוניות המשומשות. הם לא עשו טרייד־אין, הם שילמו במזומן כדי להימנע מעלויות המימון היקרות של הליסינג, והם לא עשו שדרוגים לרכב.

אבל הם פיספסו טריק אחד, ובאופן מפתיע זהו דווקא תכסיס שכיח במיוחד: הם לקחו את המכוניות שלהם למוסך של הסוחר עצמו לטיפולי תחזוקה, ולא הבינו מדוע המחיר כל כך גבוה, מבלי להבין ש"מוסכים מורשים" זאת עוד דרך של הסוחר לדפוק את הקונים באמצעות גביית מחירים גבוהים פי כמה מאלה שגובה כל מוסך אחר. הכלכלנים האמריקאים איאן איירס ופיטר סיגלמן קבעו פעם ש־50% מהרווחים של סוכנויות הרכב מגיעים מ־10% מהלקוחות. שני חתני פרס הנובל גילו לתדהמתם שלמרות כל אמצעי הזהירות שלהם, הם למעשה משתייכים לאותם 10%. כל מה שהיה צריך כדי לגלות את הפרט המפתיע הזה היה לשלוח את עוזרת המחקר שלהם אל מוכר מכוניות שהסכים לדבר בכנות על האופן שבו הוא חולב את הלקוחות.

כל השיטות שגילה להם המוכר היו חוקיות לחלוטין, והתבססו על מניפולציות פסיכולוגיות, שימוש אסטרטגי במידע ותכסיסים פיננסיים פשוטים למדי שבכל זאת מצליחים לנצל את חולשותיהם של רוב הקונים. הכלים האלה, מסבירים השניים בספרם, אינם ייחודיים למוכרי מכוניות משומשות, אלא הם חלק בלתי נפרד משיטה כלכלית שבה חברות תמיד מנסות לרמות, לשטות ולעשות מניפולציות על הלקוחות שלהן. בנקים, חברות כרטיסי אשראי, חברות טבק ואפילו רשתות מאפים, כולם שותפים להתנהלות הזאת, שהיא חלק מובנה בשוק החופשי.

בלומברג

Phishing for Phools הוא ספר עמוס בדוגמאות של עסקים, פוליטיקאים וסתם אנשים רגילים שמנסים לנצל את חולשותיהם של אנשים אחרים למטרות רווח. "פישינג", בעגה אינטרנטית, הוא מונח שמשמעותו ניסיון לגנוב מידע רגיש באמצעות התחזות, אולם אקרלוף ושילר מגדירים את המונח כהתנהלות של חברות ש"משכנעות אנשים לעשות דברים שמשרתים את האינטרסים של ה'דייגים', במקום את האינטרס של הקורבן המיועד". רוב הדרכים לעשות זאת הן חוקיות לחלוטין, ומבוססות על מניפולציות יותר מאשר על הונאה של ממש.

"ישנו רעיון בסיסי שכל סטודנט לכלכלה לומד בסמסטר הראשון, בקורס הכי חשוב, מקרו־כלכלה, והוא העיקרון של שיווי משקל", מסביר אקרלוף בראיון למגזין TheMarker. "'היד הנעלמה' של אדם סמית אמורה להבטיח שהשוק יפעל ביעילות. אנחנו אומרים: זה בסדר, כל עוד אנשים יודעים בדיוק מה הם רוצים. אבל למעשה לאנשים יש חולשה פסיכולוגית שהשווקים יודעים לנצל. השוק לא נותן לך את מה שאתה רוצה באמת, אלא את מה שאתה חושב שאתה רוצה".

 

מכונות לא מושלמות

הרעיון שכל נותן שירותים או חברה מנסים לעבוד עלינו כדי שנקנה את המוצר או השירות שהם מקדמים אינו חדש, כמובן. כל אדם שהלך אי פעם למוסך או גילה שהריבית שהבנק גבה ממנו גבוהה יותר מכפי שציפה, מודע לכך. אולם באופן משעשע, עד לשנים האחרונות המוסכמה הזאת לא חדרה באמת אל תוך מדע הכלכלה. למרות שהעבודה החלוצית של חוקרים כגון אקרלוף ודניאל כהנמן, שלא לדבר על המשבר הפיננסי העולמי, חשפו את אי־הרציונליות שטמונה ביסוד תהליכי קבלת ההחלטות של משקיעים וצרכנים, ואת האופן שבו א־סימטריה של מידע משרתת את החזקים בשוק. המודלים הכלכליים עדיין נוטים להניח שאנשים הם יצורים רציונליים שמקבלים החלטות באופן מושכל ויודעים כיצד לגרום לשוק לעבוד לטובתם. הם עדיין מניחים שהונאות ומעשי רמאות הם אנומליה – כשל שוק שצריך לתקן כדי שהשוק יחזור לתפקד באופן תקין.

אלא שהשוק, מסבירים אקרלוף ושילר, מלא במצבים שבהם צד אחד "משטה" בצד אחר, שמצדו מאמין שהוא פועל באופן רציונלי ואינו מבין שעבדו עליו. הרמייה אינה אנומליה – היא חלק בלתי נפרד מהשוק החופשי. היא מה שגורם לו לתקתק.

"הספר הזה נולד כתוצאה משיחות שניהלתי עם דניאל כהנמן לפני כ־25 שנים", אומר אקרלוף. "לימדנו אז קורס יחד, ובאחת מהשיחות שלנו על פסיכולוגיה וכלכלה הוא אמר לי: אתה יודע מה? יש הבדל גדול בין השניים. הרעיון הבסיסי בכלכלה הוא שיווי המשקל, ולעומת זאת הרעיון הבסיסי בפסיכולוגיה הוא שבני אדם הם מכונות פגומות. העבודה של הפסיכולוג היא לברר מדוע המכונות הפגומות האלה מקבלות החלטות שגויות. כלכלנים, מצד שני, חושבים תמיד שאנשים מקבלים החלטות נבונות. הם מעולם לא ניתחו מדוע אנחנו, כמכונות לא מושלמות, מקבלים החלטות שלא משרתות את האינטרסים שלנו.

מגרשי מכוניות משומשות בקולורדו, ארצות הברית
אי-פי

"מה שהספר עושה זה לחבר בין שני הרעיונות האלה. השוק עשוי לתפקד מצוין בתנאים אידאליים. הבעיה היא שאנחנו דיספונקציונליים, לכן במקום שיווי משקל של אנשים שיודעים מה הם רוצים ומקבלים החלטות שימושיות שמשרתות אותם, אתה מקבל שיווי משקל שבו השוק מתמקד בחולשות שלנו ומנצל כל חולשה שיש לנו. זאת התיאוריה הבסיסית, שאותה אנחנו מכנים 'שיווי משקל של פישינג'".

 

תשכחו משוק חופשי

אקרלוף ושילר אינם כלכלנים אנטי קפיטליסטיים. שניהם מאמינים אדוקים בשוק החופשי, למרות שספרם החדש כולל בתוכו את המשפט המרקסיסטי־משהו: "שווקים תחרותיים, מטבעם, מולידים רמייה ותחמנות". במלים אחרות: תשכחו משוק חופשי שבו חברות מתחרות ביניהן באמצעות ניסיון להציע מוצרים או שירותים חדשניים, זולים או סתם איכותיים. התחרות האמיתית היא כיצד לבצע מניפולציות בצרכנים. "השוק החופשי הוא עדיין השיטה הטובה ביותר", מסביר אקרלוף, "אבל זה לא אומר שאין לו חסרונות, כמו לכל דבר טוב בחיים".

בספר, אקרלוף ושילר מייחסים חשיבות גדולה לסיפורים: אלה שחברות מספרות לנו כדי לשכנע אותנו להעביר להן כסף, ואלה שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להאמין שאנחנו למעשה נבונים בהרבה מכפי שאנחנו באמת. "אנשים נוטים לחשוב במונחים של סיפורים. זה מה שמניע אותם", אומר אקרלוף. "Phising for Phools הוא ספר על האופן שבו ניתן לרמות ולשטות באנשים באמצעות סיפורים. הדבר נכון גם לשוק החופשי: ישנו סיפור לפיו השוק החופשי מתפקד מצוין, למעט הבעיות יוצאות הדופן שכל כלכלן מכיר. זה הסיפור הלא נכון".

כדי להסביר כיצד מתבסס השוק החופשי במידה רבה על מניפולציה ורמייה, מתייחס אקרלוף לדוגמה מהספר. "אנחנו מספרים על אשה ענייה בלאס וגאס, בשם מולי. היא מהמרת, וכשהיא מגיעה לקזינו, הקזינו מתמקד בחולשות שלה. מכונות ההימורים עוצבו במיוחד כדי לעשות מניפולציה על אנשים כמוה, שהם מכורים להימורים. היא יודעת שמה שהיא עושה לא בסדר, אבל היא לא יכולה לשלוט בעצמה. וזה בכלל לא מקרי שהמכונות האלה נמצאות שם, ושהן עוצבו בדמותה של מולי הענייה".

היית אומר שהשוק החופשי כולו מבוסס על פישינג, בקנה מידה משתנה?

"כן. אני חושב שכמעט כל העסקים והפוליטיקה כוללים אלמנטים של 'דיג שוטים'. יש המון עסקות שבהן צד אחד נותן לצד האחר מה שהוא רוצה. לכן הכלכלות המודרניות מתפקדות כפי שהן מתפקדות. אבל ישנו גם הצד השני, שזה הפישינג, שפירושו לא לתת לאנשים מה שהם רוצים, אלא להכריח אותם לקנות משהו בין אם הם רוצים ובין אם לא".

כלכלנים תמיד הניחו שהונאה היא אנומליה. כשל שוק שצריך לתקן, והשוק יעבוד באופן מושלם. האם מה שאתם אומרים זה שהונאה היא חלק מהעיצוב של השוק?

"'הונאה' זה מושג טעון מבחינה משפטית. אני לא מחשיב כמעט כלום מהדברים שאנחנו מדברים עליהם כהונאה של ממש, אלא כרצון שלי לגרום לך להאמין בסיפור שלי כדי לגרום לך לעשות מה שאני רוצה. זאת יכולת שיווק (Salesmanship). לפעמים אנשים נשבים על ידה. בתי הקזינו שמפתים את מולי להמר לא מבצעים הונאה. הם לא עוברים על החוק. אבל עובדה שהיא נשבית".

כיצד הפישינג מתבטא בחיינו היומיומיים?

"בארצות הברית לפחות בארבע דרכים עיקריות. הראשונה: ארצות הברית היא אחת מהמדינות הכי עשירות בהיסטוריה של האנושות, אבל אנשים עדיין מתהפכים במיטה בלילה כי הם לא יודעים כיצד יסגרו את החודש. הם קונים יותר משהתקציב שלהם מאפשר, ואז מודאגים מכך שלא יצליחו לשלם חשבונות. אם הם חורגים מהתקציב שלהם ולא חוסכים, זה לא בגלל שהם נפלו קורבן להונאה, אלא בגלל שהצליחו לפתות אותם. והנה עוד דוגמה שמשפיעה על כולנו: בשנים שקדמו למשבר הפיננסי, דיברו הרבה על 'התרוממות רוח לא רציונלית' (Irrational Excuberance). מקורה של התרוממות הרוח הבלתי רציונלית הזאת בסיפורים שאנשים סיפרו בשווקים הפיננסיים, שהתאפיינו בהתלהבות חסרת שחר. השווקים הפיננסיים מלאים בסיפורים כאלה, שמובילים לבועה, ואחרי שהם מתגלים כחסרי שחר מובילים להתרסקות.

"הדרך השלישית שבה הפישינג משחק תפקיד משמעותי בחיינו היא הבריאות שלנו. המזון שאנחנו אוכלים הוא מזון מעובד, וחברות המזון רוצות שנתעלם מכך, אז הן עושות אותו הכי ממכר שאפשר. כתוצאה מכך, אנשים אוכלים יותר מדי ומתמכרים לאכילה, והתוצאה היא ששני שלישים מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית סובלת ממשקל יתר".

אקלוף מזכיר גם את פרשת ויוקס, משכך כאבים פופולרי שהורד מהמדפים בשנות 2000, לאחר שהתגלה שהוא הוביל לעשרות אלפי מקרים של מחלות לב, ולמרות שיצרנית התרופה, מרק, ידעה על הסיכונים הבריאותיים והסתירה זאת מהציבור. "הפרשה ההיא הראתה גם כיצד חברות התרופות עוסקות בפישינג", הוא אומר. "דרך נוספת שבה זה משפיע על הבריאות שלנו היא התמכרויות. לפי המרכז האמריקאי לבקרת ומניעת מחלות (CDC), עישון אחראי לקרוב ל־20% ממקרי המוות בארצות הברית.

מכונות משחק בלאס וגאס
אי-פי

"הדבר הרביעי שמושפע עמוקות על ידי פישינג: הפוליטיקה. הדמוקרטיה שלנו אמורה לתפקד היטב מאותה סיבה שהשווקים שלנו אמורים לתפקד היטב: בתנאים מושלמים, ההצבעה הדמוקרטית אמורה להוביל למועמד שהאג'נדה שלו תואמת את העמדות של המצביע החציוני. אבל גם בדמוקרטיה יש פישינג. כדי לנצח בבחירות, פוליטיקאים צריכים לגייס כסף מקבוצות אינטרס, ואז לצאת ולהשתמש בכסף הזה שגייסו מקבוצות האינטרס כדי למשוך בוחרים לקלפי".

 

דרושים: גיבורים

אקרלוף (75) הוא אחד מהכלכלנים המשפיעים והחשובים ביותר ב־100 השנים האחרונות ונחשב לאחד מאבות הכלכלה ההתנהגותית. ב־2001 הוא זכה בפרס נובל לכלכלה על סמך המאמר המפורסם ביותר שלו, שאותו פרסם כשהיה בן 30: "שוק הלימונים". המאמר, שנהפך מאז פורסם ב־1970 לאחד מהמאמרים הכלכליים המצוטטים ביותר, חולל מהפכה בהבנה של מה שמכונה בכלכלה "א־סימטריה של מידע בשווקים" - מצב שבו למוכר יש יותר אינפורמציה מלקונה, ולכן מאפשר לו לבצע עסקות שמיטיבות אתו ולא משרתות את הקונה. במאמר סקר אקרלוף את שוק המכוניות המשומשות, ותיאר כיצד מוכרי מכוניות משומשות מנצלים את יתרון הידע שלהם על הלקוחות כדי למכור להם "לימונים", כינוי סלנג אמריקאי למכונית פגומה שאת פגמיה מגלים רק אחרי הקנייה.

יחד עם כלכלנים כשילר, ג'וזף שטיגליץ ואחרים, אקרלוף מציג בעבודתו תמונה מורכבת הרבה יותר של השווקים מזו ששימשה לפני כן כבסיס של מדע הכלכלה. השוק החופשי, לפי אקרלוף, הוא מקום שאין בו מקום לסיסמאות כגון "השוק החופשי תמיד צודק" או "השוק מסוגל לפקח על עצמו". למעשה, העבודה שלו מספקת לא מעט הצדקה לרגולטורים חזקים שירסנו את הנטייה הטבעית של השוק החופשי להסתמך על מניפולציות ורמייה.

לצד ההשפעה האדירה שלו על תחום הכלכלה, בשנתיים האחרונות אקרלוף ידוע גם כבעלה של האשה החזקה בכלכלה הגלובלית. הוא וג'נט ילן, יו"ר הבנק הפדרלי, נשואים כבר קרוב לארבעה עשורים. הם לימדו יחד וגם פרסמו מאמרים משותפים. "איך זה להיות נשוי לאשה החזקה בעולם? זה פנטסטי. אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד כמעט כל יום, אנחנו מספרים זה לזו על היום שעבר עלינו. ג'נט היא בעלת חוש הומור נהדר ואנחנו צוחקים הרבה", הוא מספר.

התיאוריות של אקרלוף ועמיתיו לא מתאימות לשדה הפוליטי, שבו סיסמאות על ימין ושמאל כלכלי ו"ממשלה גדולה" מול "ממשלה קטנה" הן לחם חוקם של פוליטיקאים. גם בשדה הכלכלי היה קשה בתחילה לתרגם למודלים את המסקנות שלהם לגבי אי הרציונליות של השחקנים בשוק, אבל בשנים האחרונות זה משתנה. "מכיוון שבוב (שילר) ואני תיאורטיקנים כלכליים, חשבנו כל הזמן על מודלים שיתכתבו עם הספר. עבור כמעט כל פרק, יש לנו מודל שמתאר בדיוק מה קורה. למעשה, גם בכלכלה הקונבנציונלית, עם תיקונים קלים ביותר, ניתן לראות את הפישינג בבירור".

כיצד בא הפישינג לידי ביטוי בתעשיית הפיננסים? מהו הסיפור שמספרים לנו מנהלי ההשקעות והפיננסיירים?

"לפני המשבר הפיננסי, סיפור אחד היה נפוץ מאוד: העולם הנפלא של נגזרי האשראי יהפוך את השווקים לבטוחים יותר. במקום זאת, כמובן, מה שקרה בפועל זה שהעולם הנפלא של הנגזרים רק גרם לשווקים להיראות בטוחים יותר, מה שגרם לאנשים שהאמינו שהם בטוחים יותר לקחת סיכונים ולהשקיע בנכסים שאחרת לא היו משקיעים בהם.

"אחד הפרקים בספר מדבר על משברי ההלוואות והחסכונות של שנות ה־80 וה־90, ומסביר כיצד חשבונאות גרועה מובילה להתנהגות פרועה. אם החברה שלך על סף פשיטת רגל, אבל אתה מצליח למנוע ממנה להיכנס לפירוק באמצעות חשבונאות יצירתית, התמריצים של בעלי החברה הם פשוט לבזוז אותה. הרי אם החברה תוכרז כפושטת רגל ותפורק, הם לא יקבלו כלום. לכן הם לוקחים כל מה שהם יכולים. אותם תמריצים בדיוק מניעים צבאות לפשוט על עיירות".

איך ניתן לדעת, או לפחות לקבל תחושה, אם סיפור מסוים הוא למעשה פישינג?

"זה חלק מלהיות אנושי: יש לנו יכולת להבין אחד את השני ולהבין סיפורים. אתה צריך להבין אנשים, ולהבין מה הם עשויים לעשות. אבל קודם כל אתה צריך להיות מודע לסכנות. דרך מנומסת לומר זאת תהיה שהשווקים הפיננסיים מלאים באנשים שמתלהבים בצורה חסרת שחר. דרך מנומסת פחות לתאר אותם תהיה לומר שהם מלאים באנשים שנוטים להמר בדרכים מסוימות, ובאנשים שמנצלים אותם".

תעמולה פוליטית בארצות הברית
רויטרס

כל האכיפה והרגולציה של המערכת הכלכלית כיום מבוססת על איתור הונאות ועבירות על החוק. האם צריך לדעתך לבצע שינוי משמעותי ברגולציה, כדי לוודא שאיש לא ישטה בציבור?

"הספר שלנו הוא ספר על מתינות. אנחנו צריכים קודם כל להתרחק מסיסמאות - למשל מכאלה שאומרות שהממשלה היא הבעיה ולא הפתרון - ולהתייחס לממשלה ולרגולציה בפרגמטיות. יש מחיר לרגולציה ממשלתית, ואם לדבר לרגע ככלכלן, צריך לשקול את העלות כנגד התועלת. תמיד תהיה רגולציה ממשלתית. היינו מעדיפים אולי שלא תהיה, אבל יש בה גם תועלת, במיוחד במקרים שבהם אנשים מרומים.

"אבל זהו קודם כל ספר על ארצות הברית, והבעיה העיקרית שלנו היא שאנחנו מספרים את הסיפור הלאומי הלא נכון. אחרי העידן הפרוגרסיבי, הסיפור שסופר בארצות הברית היה שיש בעיות בשוק, ושכדי לתקן אותן צריך למצוא רגולציה שתהיה הפשרה הכי טובה, ותמנע מאנשים לעשות בחירות רעות. בשנות ה־80 הופיע סיפור לאומי חדש, לפיו הממשלה היא בעיה ולא פתרון. אבל הסיפור הוא הרבה יותר אפור מאשר שחור־לבן.

"רגולציה היא בדרך כלל קשה, וכוללת פשרות. באחרונה הרציתי על מיסוי, ודיברתי על מיסוי אלכוהול בארצות הברית ועל כך שבמסצ'וסטס, המס על פחית בירה הוא סנט אחד. מישהו בקהל אמר 'זה פוגע בחופש שלי'. ובכן, לדעתי המסים על אלכוהול יכולים להיות גבוהים יותר. זו פשרה טובה למדי בין הרצון שלנו בחירות מוחלטת לבין העובדה שאלכוהוליזם הוא בעיה די משמעותית".

אבל אם כולם מנצלים את כולם וכולם מרמים את כולם, ורמייה היא בכלל חלק בלתי נפרד מהשוק החופשי, האם בכלל אפשר לצמצם את התופעה באמצעות רגולציה, או שפשוט צריך ללמוד לחיות עם זה?

"במידה רבה אכן צריך פשוט ללמוד לחיות עם זה. אנחנו חיים עם עצמנו כל הזמן, ומנסים לא להיכנע לדחפים הגרועים ביותר שלנו, להיות טובים יותר. אותה אנלוגיה תקפה גם לשוק: פישינג הוא החלק הרע. אנחנו צריכים מדיניות שמעודדות אותנו לפעול על פי החלק הטוב בטבע שלנו".

איך בכל זאת נוכל לצמצם את הסבירות שננוצל ואת ההשפעה של פישינג על חיינו?

"יש כמה מנגנונים שבאמצעותם נוכל להפחית את הסיכון שיעשו לנו פישינג. קודם כל, להיות מודעים לכך. דרך אחת להימנע מזה היא לקבוע חוקים לעצמנו. למשל, אם אנחנו במצב שבו ייתכן שעושים לנו פישינג, לחשוב לפני שאנחנו פועלים. לקבוע תקציב לעצמנו ולעמוד בו הוא גם דרך להפחית את הסבירות שניפול קורבן לפישינג.

דרך נוספת היא לעזור לאחרים להימנע מפישינג, וליצור תנועות חברתיות. אנחנו מכנים אנשים כאלה, שעוזרים לאחרים ויוצרים תנועות חברתיות שעוזרות לאנשים, גיבורים. גיבורים הם אנשים שמזהים אזורים שבהם אנחנו עוברים פישינג, ומנסים לשנות את הסיפור. התנועה נגד הטבק, למשל, שיחקה תפקיד חשוב מאוד בהפחתת העישון בארצות הברית. שיעור המעשנים בארצות הברית ירד מ־42% מהאוכלוסייה הבוגרת בשיאו, ל־18% כיום. זה בגלל שהתנועה נגד טבק, יחד עם שר הבריאות של ארצות הברית (Surgeon General) הציגו סיפור חדש לפיו עישון זה מטומטם, וזה הוביל לירידה בסבירות שאנשים ייפלו קורבן לפישינג של תעשיית הטבק. הדרך השלישית היא רגולציה ממשלתית".

האם יש אלמנט תרבותי לפישינג? האם הוא נפוץ יותר בישראל או בהודו, למשל, לעומת מדינות סקנדינביה?

"בוב ואני כתבנו את הספר על ארצות הברית והתייחסנו כמעט רק לדוגמאות אמריקאיות, כי אנחנו מכירים את ארצות הברית. אבל פישינג קיים בכל מדינה, והוא נפוץ באותה מידה - אם לא יותר - מחוץ לארצות הברית. האמת הזאת נכונה לכל מקום, אבל בכל מקום היא נכונה באופן שונה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות